קארו הקראי – מגדולי משמידי דת האמת

מאמר זה הוא למעשה מאמר המשך למאמר: "האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?", וכן מאמר נוסף שמצטרף לסדרת המאמרים על השו"ע: "קארו – מגדולי מחללי שם שמים". מטרתם של המינים ומטרתו של קארו בתוכם הייתה ועודנה להשמיד ולהכחיד את כל יסודות הדת המחשבתיים ולעקור את דיני העבודה-הזרה מן המציאות – וכל זאת מפני שהם החליטו להפוך את עצמם ל"קדושי עליון" ולבעלי "כוחות נסתרים", ובמלים אחרות: לאלילים.


עיצוב דמותם כ"אדירי עולם" אשר כל רז לא אניס להם, שֵׁירת את רדיפת השררה, הכבוד והבצע הבלתי-נלאית שפשׂתה בקרבם. כדי להפוך תורת אלהים לקורדום חוצבים וכדי לטמטם את ההמונים שהם אכן צדיקים וחסידים כמשה רבנו ואף יותר מכך, הם נאלצו להחריב את הדעת ולהנציח את הבערות והסכלות, ואין דרך אחרת להשיג מטרה זו אלא על-ידי החרבת יסודות הדת המחשבתיים ועקירת דיני העבודה-הזרה מן המציאות. שני העניינים הללו אפשרו להם להפוך את עצמם לאלילים אשר אין להרהר לחקור ולבחון את דבריהם – ולאחר שהם מיצבו את עצמם ככומרים וכנביאי שקר, הפתח לעיצוב מחדש של דת משה לפי תאוות לבם – נפתח לרווחה, והדרך להשגת שררה וכבוד ולהפוך את הדת לקורדום – נפרצה ונכבשה.


ברם, עובדה אחת מרכזית הפריעה להם מאד והיא: חז"ל קבעו מסכת שלמה בתלמוד שנקראת "מסכת עבודה-זרה". לפיכך, אי-אפשר היה להם למינים למחוק לחלוטין את הלכות עבודה-זרה מספריהם, כמו שעשו לכל יסודות הדת המחשבתיים והמוסריים, ואם הם היו עושים כן – תרמיתם ואיוולתם הייתה נגלית ונחשפת לעין כל. מה הם עשו אפוא? ובכן, הם נקטו בטקטיקה מאד מתוחכמת שתוצאתה הלכה למעשה היא השמדת כל דיני העבודה-הזרה מן המציאות והחשוב מכל: השמדת יסודות העבודה-הזרה החושפים את מינותם.


ביחס למחיקת יסודות הדת המחשבתיים והמוסריים, ובכן, כאן דרכם של המינים הייתה די פתוחה לשרפם ולהכחידם, שהרי אין מסכת ידיעת ה' או מסכת ייחוד ה' וכיו"ב, יש רק פסוקים ומסורת תורה-שבעל-פה שניתן לזייפה בקלות למי שבקי בזיופים. לפיכך, ביחס לידיעת ה' וייחודו וכן לשאר יסודות הדת המחשבתיים והמוסריים (כגון שלושה עשר יסודות הדת והחובה לרסן את התאוות), כל שהיה עליהם לעשות הוא למחקם מספריהם, ואם מאן-דהו יתמה, כבר ימצאו איזה תירוץ חמקמק כמנהגם שבו ינפנפו ויתעתעו – כי שערי תירוצים לא ננעלו.


וכך הם אכן עשו, הם מחקו את כל יסודות הדת המחשבתיים, ושיבשו ועיוותו את הלכות עבודה-זרה עד שהם הצליחו להשיג את מטרתם: יצירת דורות שלמים של הולכי על שתיים, בורים ונבערים מדעת וממדע, סכלים שניתן לשלוט בהם בקלות ולתמרן אותם לכל הזיה בלי שום בעיה. כך הם הפכו את עצמם ל"גאוני עולם" ול"קדושי עליון" ול"אדירי התורה" וכיו"ב, שהרי מוחות חולים עמוסי הזיות כבר יאמינו לכל הדמיונות, ויאמצו את האלילות כדבר טבעי, וכמו שזועק ירמיהו מרה (ב, ה): "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ".


בפירושו למסכת סנהדרין פרק חלק, רבנו מלמד, שכל מי שרק מפקפק ביסוד אחד ויחיד משלושה-עשר יסודות הדת הוא בגדר מין ואפיקורוס וחובה לשנוא אותו להשמידו – כל-שכן מי שגם מחק והשמיד את כל יסודות הדת, וגם החריב את כל הלכות עבודה-זרה ויסודותיה.


והנה לפניכם דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת הקדומים והנאמנים:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


להלן נבחן כמה מן העיוותים המרכזיים של קארו הקראי וחבר מרעיו ונוכיח את דברינו.


עיוות ראשון – דחיקת הלכות עבודה-זרה


ג'וחא קארו, בעקבות הטור הטמבל, דחק את הלכות עבודה-זרה לחלק יורה דעה, כאילו הלכות עבודה-זרה הן אך ורק לדיינים... ובימינו, הכמורה-הראשית-לישראל אינה כוללת את דיני העבודה-הזרה במבחניה לא לר"ב אזורי ולא לר"ב עיר! ואפילו לא לבחינות ההסמכה לדיינות! נמצא, שהתרגיל של המינים הצליח מאד, שהרי הלכות עבודה-זרה אינן נלמדות בפועל!


ובמלים אחרות, הצעד הראשון שעשו המינים וצאצאיהם היה לעקור את הלכות עבודה-זרה מן ההלכות ההכרחיות לכל אדם יהודי, ובעשותם כן, המינים כפרו ביסוד החשוב והוא: שהציר שעליו סובבת כל התורה כולה הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה. כפירה ביסוד החשוב הזה היא למעשה כפירה בכל התורה כולה, שהרי התורה קידשה מלחמה כנגד האלילות, ואילו הם, עשו ככל אשר לאל-ידם כדי לטשטש ולהכחיד את הלכות עבודה-זרה מן המציאות.


עיוות שני – זיוף הלכות עבודה-זרה והפיכתן להלכות עבודת-כוכבים


המינים וצאצאיהם זייפו את העניין המרכזי ביותר בהלכות עבודה-זרה והוא עצם שמן "עבודה-זרה". כלומר, הם החליטו משום מה, שבמקום לקרוא להלכות עבודה-זרה בשמן, הם יקראו להן הלכות עבודת-כוכבים. עד-כדי-כך הם היו נלהבים בעניין זה, עד שבכל הלכות עבודה-זרה שמופיעות בשולחן הטמא של קארו, אפילו פעם אחת לא נזכר צמד המלים "עבודה-זרה"!


ונצרף ראיה להוכחת מגמתם של המינים מתוך הלכות עבודת הכוכבים של קארו (קמח, יב): כאשר קארו עוסק שם בדיני אדיהם של עובדי עבודה-זרה הוא מעיר הערה, וזה לשונו: "יש אומרים שאין כל דברים אלו אמורים אלא באותו זמן, אבל בזמן הזה אינם עובדי עבודת כוכבים, לפיכך מותר לשאת ולתת עמהם ביום חגם ולהלוותם וכל שאר דברים". כלומר, בזמן הזה, הגויים שסביבות היהודים ביישוביהם בעולם (=באירופה, באסיה, ובארץ-ישראל), אינם עובדי כוכבים, לפיכך כל הדינים הללו שבכל הפרק, ובכל הספר, הינן למעשה לא רלבנטיות.

לעומת זאת, לפי חז"ל ורבנו והתורה-שבעל-פה שניתנה לנו בהר סיני, עיקר הציווי בעבודה-זרה לא נאמר אך ורק בעניין עבודת השמש והירח והכוכבים, אלא הציווי הזה נאמר ביחס לכל נברא מהנבראים, מצוי או דמיוני, והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, א):


"עיקר הציווי בעבודה-זרה שלא לעבוד אחד מכל הברואים: לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם. ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".


עלינו להבין, כי זיוף כל-כך מהותי ומרכזי גרם להפיכת כל הלכות עבודה-זרה לעניין לא רלבנטי! שהרי הן נוגעות אך ורק לאי-אלו עובדי כוכבים ומזלות אשר נותרו בקצוות העולם הרחוקים! ובמלים אחרות, לפי קארו הקראי, כל מי שאינו עובד את הכוכבים באופן ישיר, הוא למעשה זך ונקי מכל סיג של עבודה-זרה! כך הם למעשה פתחו את הפתח לעבודה-זרה מכל מיני סוגים ומינים, כגון הגשמת הבורא אשר מטמטמת את המחשבה לחלוטין, ופותחת פתח רחב כאולם להחדרת עבודה-זרה נוספת, והיא: ייחוס כוחות אלהיים לאותם "קדושי עליון" (שהרי אם אלוה יכול להיות בשר ודם, גם בשר ודם עלי אדמות יכול להיות בעל כוחות מאגיים), אשר כֹּה התאוו להיות במעמד של אלוהים עלי-אדמות, שבו יוכלו להפיק שררה וכבוד בצע ותאוות לרוב.


ואם יטען הטוען שהם עשו זאת בגלל "אימת הצנזורה", ובכן, אתמהה, איזו צנזורה איימה על קארו הקראי בשבתו בצפת? ומי מנע בעדם לתקן את הזיוף הזה במשך מאות רבות בשנים?


ובכלל, האם מותר לאדם יהודי לסלף לזייף ולסלף ולהשחית את התורה-שבכתב ואת התורה-שבעל-פה, רק כי הוא חושש מה יאמרו הגויים? ודווקא בגלל שהשחיתו את דת משה באו עליהם ייסורים קשים איומים ונוראים, ומתו בייסורי תופת באלף-אלפי מיתות משונות.


והנה לפניכם פסק רבנו בעניין זה בהלכות תשובה (ג, יד–יח):


"ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין, ונידונין על גודל רשעם וחטאתם, לעולם ולעולמי עולמים [...] שניים הם המשומדים: [...] והמשומד לכל התורה, כגון החוזר לדתי הגויים בשעה שגוזרין שמד ויידבק בהן, ויאמר מה בצע לי להידבק בישראל שהן שפלים ונרדפים, טוב לו שיידבק באלו שידן תקיפה – הרי זה משומד לכל התורה כולה".


קצרו של דבר, העיוות הנורא הזה בשינוי שמן של הלכות עבודה-זרה להלכות עבודת-כוכבים, גרם בפועל להשמדתן הלכה למעשה של הלכות עבודה-זרה! זאת ועוד, עצם מציאותן הדחויה הפכה אף היא לכלי בידי המינים להחדיר את טומאת השקפותיהם, שהרי בכל עת שיקום מאן-דהו ויזעק כנגד הליכתם בדרכי התועבה והטומאה, תמיד יוכלו לפשוט כנגדו את טלפיהם ויאמרו: מה אתה רוצה? וכי קארו השמיד את הלכות עבודה-זרה?