כלב ושמו ברסלב – חלק ב

נ – נ – נח – נחמ – נחמן הכלבי.


"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מספרו "מורה הנבוכים"], ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [תיחשף סכלותם ונבלותם],שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם" (דברי רבנו מתוך צוואתו לספר מורה הנבוכים, עמ' יב).


בספר "חיי מוהר"ן" שכתב נתן העזתי תלמידו של נחמן הכלבי, יש פרק שנקרא: "להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה". שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר את רבו נחמן הכלבי וכיצד הוא פוער את פיו כנגד רבנו איש האמת ולמעשה כנגד דת משה, שהרי רבנו הינו שליחהּ הנאמן ביותר, מאז שהקב"ה שלח לנו את משה רבנו וכל עבדיו הנביאים.


בחלק השני של מאמר זה נמשיך לדון בקטעים מתוך דברי הבלע של המין והכופר נחמן הכלבי, בעיקר כדי שנבין את עומק תהום הטומאה הסרוחה שאליה צללו בחפץ לב נחמן הכלבי ותלמידו נתן המחבל העזתי. כאמור בחלק הראשון, חילקנו את המאמר הזה לקטעים-קטעים, ובכל אחד מהם ציטטנו פסקה אחת מתוך דברי נתן העזתי בספרו המשוקץ בתארו את תורת הטומאה של רבו נחמן הכלבי, ואחרי דברי נתן העזתי ובתוך הקטע המוסגר נתייחס להשקפות ולדעות שהובאו באותה הפסקה. נמשיך אפוא את אשר החילונו.


***

"[אומר נתן העזתי:] ואמר [מורו ורבו נחמן הכלבי] שיכולין להכיר בהפנים של האדם אם למד (מורה הנבוכים), כלומר, שהפנים של זה הלומד זה הספר נשתנה להרע. כי בוודאי הוא אובד צלם אלקים פנים דקדושה על-ידי זה. וכמו שרואין בחוש שרובם ככולם שעסקו באלו הספרים בדורות הללו, נעשו אפיקורסים גמורים, והם חשודים על כל עבירות שבתורה. כי זה הספר וכן שאר ספרי הַמְּחַקְּרִים [=שם גנאי למשכילים ולהוגי הדעות] עוקרים את האדם לגמרי מאמונת ישראל, ומתורתנו הקדושה, ומהשם יתברך, ואחריתו עדי אובד".


נחמן הכלבי קובע שניתן לזהות לפי תווי הפנים אם אותו אדם למד את הספר מורה הנבוכים אם לאו. וכיצד ניתן לקבוע? ובכן, הכלבי טוען שתווי הפנים משתנים לרעה, מפני שהוא מאבד את "צלם האלהים" או כלשונו: "פנים דקדושה", בגלל לימוד הספר מורה הנבוכים.


מה למדנו מדברי הכלבי? ראשית, הוא היה שקוע בהזיות דמיוניות חמורות, כאילו ניתן לזהות לפי מראה הפנים בין אדם שלמד את המורה לבין אדם שלא למד את המורה... שקיעתו בהזיות הללו ודומיהן מעידה על סכלות חמורה, וקביעת הדברים הללו כאמת מוחלטת מעידה על נוכלות, שהרי מדובר בשקר גס שכל אדם שלמד מעט מדעים יכול לזהותו.


שנית וחמורה מזאת, מדברי נחמן הכלבי אנו למדים שהוא כלל לא הבין את המושג שנקרא "צלם אלהים", כי לפי הכלבי מדובר בסממן חיצוני ולא בעניין רוחני-שכלי-פנימי. תפישת "צלם האלהים" של האדם כסממן חיצוני מעידה על השקפת עולם חיצונית, דהיינו על קביעת רוממות האדם לפי מאפיינים חיצוניים ולא לאור בחינה אמיתית... ואנשי השווא והשקר הריקים והמרוקנים מכל מדע וחכמה, מחויבים לקבוע את דרגת האדם לפי סממנים חיצוניים דמיוניים, כי אם "גדולתם" המדומה תיבָּחן לפי אמות מידה מדעיות אמיתיות, תתגלה פסולת הסיגים אשר בידם כמו שאומר רבנו לעיל, ורשעם ונבלותם יתגלו לעין כל.


ובקראי את דברי הכלבי אני תמה תמיהה גדולה: אַיֵּה תלמידי רבנו למיניהם? אַיֵּה ראשי ומנהיגי הדרדעים? מדוע מעולם לא שמעתי גינוי מפי מישהו מראשי הדרדעים לדברי הבלע והשטנה הנלוזים של נחמן הכלבי? ובכן, התשובה פשוטה וברורה, רובם המוחץ של ראשי הדרדעים למיניהם בימינו, ואולי אפילו כולם, הפכו תורת חיים לקורדום חוצבים, רובם ואולי כולם נהנים מדברי תורה, מחללים שם אלהים חיים, וכולם כורעים ומשתחווים למינים.


לגבי המשך דבריו, שכל מי שלמד את הספר מורה הנבוכים נעשה אפיקורוס, ובכן, מאין הוא יודע זאת? וכי הוא ערך מחקר היסטורי חברתי וסוציולוגי בעניין הזה? ברור שלא. אלא דבריו הם דברי שקר והפחדה, שמא תתגלה נבלותו – כי כאשר אור הדעת מאיר את האדם, מתגלה סכלותו של נחמן הכלבי, ואת זה הוא לא מוכן לקבל בשום פנים ואופן. ואגב, אם תורתו כל-כך אמיתית וכל-כך נכונה, וכי יש חשש שמשהו יסתור אותה? מדוע הוא כל-כך מפחד?


וכי דת האמת ודרך האמת האלהית כל-כך חלשה ועלובה, עד שכל מי שמתבונן בפילוסופיה עוזב את הדת בריצת אמוק והופך לכופר ולאפיקורוס באופן מיידי? וכי אין זו תעודת עניות לתורת משה? שהיא עד-כדי-כך עלובה? וכי אין פקודי ה' ישרים משמחי לב? וכי אברהם אבינו פחד וחשש מלעמוד ומלהתווכח ומלהתמודד נגד אומה שלמה של עובדי אלילים?


ומדוע חז"ל הורו לנו: דע מה שתשיב לאפיקורוס? אלא ברור, שמי שדתו נשענת על מקור מים חיים, מסוגל להתמודד עם האפיקורסים והכופרים למיניהם, אך מי שעובד אלילים ומוחו מטונף בהזיות מאגיות שמוציאות את האדם מן העולם, נמשל כבהמה וכערער בערבה.


***

"גם אני [=נתן העזתי מעיד על עצמו] דיברתי עם כמה אנשים שהם כשרים קצת שלמדו מכבר ספרי הַמְּחַקְּרִים, וכולם אמרו בפה מלא שהם מתחרטים מאד על זה שלמדו, והלוואי שלא היו יודעים מהם. והעידו בעצמן שראוי להתרחק מהם [מספרי החכמה והדעת] מאד-מאד בתכלית הריחוק. אשרי מי שבורח מהם ומחזק את עצמו באמונה שלמה, לבד כפי מה שקיבלנו מאבותינו כמו שכלל ישראל מאמינים בלי שום חקירות של שטות והבל שלהם".


ואיך אפשר להאמין לנתן השקרן? אשר רק בפסקה הקודמת לעיל אומר שהמשכילים יוצאים למינות, ועתה הוא אומר שהם מתחרטים בפה מלא? וכי המינים הם בעלי תשובה? ואם היה סיכוי למינים לשוב בתשובה חז"ל לא היו קובעים שדינם הוא: "מורידין ולא מעלין", ואף לא היו מוסיפים את "ברכת המינים" לתפילה, שעניינה הכרתת המינים ואיבוד זכרם.


עוד יש להבין, מדוע אותם האנשים שנתן העזתי מתאר לעיל, הם רק "כשרים קצת"? והלא הם "מתחרטים מאד על זה שלמדו" את ספרי המחשבה והמחקר? וברור שנתן העזתי מנסה להחדיר את ההשקפה: שכל מי שלמד אי-פעם מחשבה דבק בו רפש וטיט וטומאה לכל ימי חייו! ואפילו אם הוא יתחרט על זה מאד הוא לעולם לא יהיה כשר אלא רק "כשר קצת".


נתן העזתי מחזק את החדרת ההשקפה הזו בהבאת עדויות כביכול מאותם אנשים "כשרים קצת", אשר "העידו בעצמן שראוי להתרחק מהם מאד-מאד בתכלית הריחוק". ואיני מצליח להבין, איך הוא יכול לקבל עדות מאנשים שהם רק "כשרים קצת", דהיינו רוב מהותם היא שהם אינם כשרים, ורק במקצת ממהותם ואישיותם הם כשרים... ואין גבול לַשּׁוֹטוּת.


זאת ועוד, ההזיה הזו שהתשובה מן העוונות אינה מועילה והאדם יסבול מטומאה דמיונית כל ימי חייו היא שקר וכזב, כי אין תריס בפני התשובה, וטהרת הדעת והמחשבה אפשרית לכל אדם אם ירצה. נמצא, שנתן העזתי עיקם וסילף את יסודות הדת כדי להחדיר את ההשקפה שלימוד הפילוסופיה מחדיר טומאה דמיונית לנפש האדם, ואפילו אם אותו אדם ישוב בתשובה שלמה ויתחרט מאד על שלמד את ספרי הדעת, הטומאה הזו תגרום לו עד סוף ימיו להיות רק "כשר במקצת". וברור שמטרתו של הכלבי היא להפחיד את בני האדם מללמוד ומלהשכיל, ומלגלות את האמת על נוכלים וכלבים רעים כמו נחמן הכלבי ונתן העזתי.


והנני מרגיש צורך עז לבקש סליחה מכל הכלבים באשר הם, על-כך שהנני משתמש בדימויי הכלבים כדי לתאר את נחמן הכלבי ונתן העזתי, כי באמת יש בזה פגיעה בכלבים.


***

"ופעם אחת בראש השנה דיבר רבנו זכרונו לברכה [נחמן הכלבי שר"י] גם כן מזה מגודל האיסור ללמוד אלו הספרים המפרשים את התורה על-פי דרכי הַמְּחַקְּרִים, כגון ספרי האבן-עזרא, ובפרט הפירוש הרע שעליו הנקרא 'מרגלית רעה', וספרי הרלב"ג שמפורסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה – שחייב אדם לקרוע כששומע חס ושלום דיבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה, אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונימח זכרו, ושאר האפיקורסים המפורסמים שהיו קצתם קודם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם, אשר כל כוונת בעלי המשנה והגמרא הקדושים שאסרו ללמוד ספרי חכמות יוונית היה על ספרים הללו של אלו האפיקורסים שכולם היו אז אצל היוונים".


נשים לב, כי נחמן הכלבי גוזר גזירה חדשה וקובע, שחייבים לקרוע כאשר שומעים אפילו "דיבור אחד" מדברי מינות. וכמובן שאין שחר להזיה הזו, גם ביחס לדברי מינות. וברור שוב, שכל מטרתו היא להחדיר פחד וחרדה בקרב הפתאים כדי שלא ישכילו ויקנו דעת וחכמה.


ביחס לדבריו בעניין אריסטו, ובכן, אריסטו לא היה כופר במציאות הבורא, אדרבה, הוא היה ממייחדי ה' יתעלה ומן המטיפים למוסר ולמידות נעלות. כמו כן, למיטב הבנתי, חלקו של אריסטו במורה הוא שולי יחסית, לעומת הרחקת הגשמות ושלילת התארים וביאור טעמי המצוות וביאור משלי הנביאים ודברי חכמים, ועוד נושאים רבים וחשובים שאינם קשורים באופן ישיר לאריסטו. והשם "אריסטו" נזכר במורה שש פעמים בלבד. ואיני יודע לאיזה ספרים חז"ל התכוונו, אך מכל מקום רבנו ברר וזיקק את האמת והנכון מספרי הפילוסופים.


קצרו של דבר, דברי נחמן הכלבי שקר וכזב, לא כל הפילוסופים היו כופרים, רובם האמינו במציאות הבורא. וכאמור, אריסטו היה מייחד ה', וגינה מאד את תאוות המין והגרגרנות, וגם הטיף למוסר ולמידות, ודיבר בשבח החכמה, וכידוע, קבל האמת ממי שאמרו.


***

"וכל מה שזכרו [=שהזכירו] רבותינו זיכרונם לברכה [את השם] אפיקורס, כוונתם על-מי שנמשך לדרכיהם ולסברותיהם, אשר-על-כן גם שאר רשעים גמורים שיש להם כפירה כל שהוא נקרא גם כן אפיקורוס, כי תולין הקלקלה במקולקל. כי היה פילוסוף אחד ששמו הרע היה אפיקורוס כשמו כן הוא ימח שמו וזכרו, ודעתו הרעה מפורסם בספריהם הרעים. ואיך יעלה על דעת מי שרוצה להיות יהודי לעיין בספרים כאלו הבנויים על יסודות רעים של אפיקורסים מפורסמים שמהם נמשכין כל האפיקרוסים והכופרים שבעולם".


רבנו הרמב"ם מזכיר את אפיקורוס במורה, והוא אכן היה כופר במציאות הבורא, מה שנקרא בימינו: אתאיסט. והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, יז) בעניינו של אפיקורס:


"השקפות בני אדם בהשגחה חמש השקפות, וכולן עתיקות, כלומר: שהם השקפות שנשמעו מזמן הנביאים מאז שניתנה תורת האמת המאירה לכל המחשכים הללו.


ההשקפה הראשונה, היא דבר מי שחשב שאין השגחה כלל בשום דבר מן הדברים בכל המציאות הזו, ושכל מה שיש בה, מן השמים ועד כל שזולתה, הכל אירע במקרה ואיך שיהיה, ואין שם כלל לא עורך ולא מנהיג ולא משגיח במאומה, וזוהי השקפת אפיקורס. [...] וכבר אמרו השקפה זו אותם שכפרו מישראל, והם האמור עליהם: 'כִּחֲשׁוּ בַּייָ וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא' [יר' ה, יב]. וכבר הוכיח אריסטו את אפסות השקפה זו, ושלא ייתכן שכל הדברים יהיו במקרה, אלא יש להם עורך ומנהיג, וכבר הזכרנו מזה מעט במה שקדם".


נמצאנו למדים, כי נחמן הכלבי משקר ומכזב ומתעתע שוב, שהרי הוא מנסה לצייר את כל הפילוסופים הקדמונים, כאילו כולם אחזו בהשקפת אפיקורס, וההיפך הוא הנכון, אפיקורס היה בודד בהשקפתו זו, ורובם המכריע של חכמי קדם סברו שיש בורא ומנהיג לעולם. וגם מטרתו שוב כבר ברורה: להשחיר את פניהם של כל הפילוסופים הקדמונים ולהפוך את כולם לכופרים ולרשעים כדי להפחיד ולהבהיל את בני האדם מלעיין בספריהם או אפילו בספרי רבנו אשר ברר וניפה וזיקק את דבריהם – וכל זאת נבע מן הפחד הגדול שתתגלה נבלותו.


***

"ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שדיבר רבנו זכרונו לברכה בעניין האיסור העצום הזה ללמוד באלו הספרים חס ושלום. ואז דיבר רבנו זכרונו לברכה עימנו, ואמר שאין ללמוד ספרים של דרושים ומוסר כי אם אותם ההולכים על-פי רבותינו זיכרונם לברכה, בגמרא ומדרשים וספרי הזוהר וספרי האר"י זכרונו לברכה, וכן כל הספרים שחיברו הצדיקים הסמוכים לדורותינו שהם בנויים על יסודות הררי קודש על-פי דברי הבעל-שם-טוב זכרונו לברכה. שהם ספרי הרב הקדוש מפולנאה, וספר ליקוטי אמרים. וחישב עוד כמה ספרים כאלה שטוב ללמדם".


נתן העזתי ממשיך להפליג "בעניין האיסור העצום הזה ללמוד באלו הספרים חס ושלום", דהיינו בספר מורה הנבוכים הקדוש ועוד ספרים מספרים שונים, ואף מכזב שאי-אפשר להעלות על הכתב את כל מה שנחמן הכלבי אמר בעניין "האיסור העצום הזה"... ושוב, כמובן, הוא מזהיר ומפחיד ומאיים ומבהיל, כדי שחס וחלילה תלמידיו לא יתרוממו משוחת הבהמוֹת וישכילו ולו מעט כדי להבין שהכלב מברסלב הוא מין שדינו מורידין ולא מעלין.


בהמשך הוא מורה באלו ספרים כן יש ללמוד, ספרי אלילות ותועבה, ספרים אשר מנציחים את הבערות והטמטום בעם-ישראל ובעולם כולו, ספרים אשר גרמו לנו גלות ארורה, ספרים אשר דינם בשריפה ובכל מין של השחתה, ספרים אשר מעכבים את כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, ומונעים את הפיכת עמנו לעם חכם ונבון אור ליהודה ואור לגויים.