נביא שעשה נסים ונפלאות – האם להאמין לו?

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה": "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ", למדנו על כך שהתורה היא נצחית ו"עומדת לעולם-ולעולמי-עולמים", ולכן אפילו נביא אינו רשאי לחדש מאומה בהלכות התורה, כלומר לשנות, להוסיף או לגרוע מתרי"ג מצוות התורה. עוד למדנו, כי היו חכמים רבים באלף השנים האחרונות אשר הוסיפו וגרעו ערכו ושינו את מצוות התורה וחוקיה, ואף שהם לא השתמשו במלה "נבואה" ולא כינו את עצמם בשם "נביא", הרי שבפועל הם ייחסו לעצמם את הנבואה, אם בטענת התגלויות של מלאכים, או ביצירת הילה של גדולה ורוממות על-טבעית סביבם כביכול כל דבריהם אות באות מפי הגבורה.

כמו כן הסקנו, שעקרון נצחיות התורה הוא אמצעי לזהות את נביאי השקר, כלומר אם עומד לפנינו אדם שטוען שהוא יודע את העתידות או את הנסתרות, והחליט שמצוות מסוימות לא באמת קיבלנו אותם בהר סיני, כגון: איסורי ניחוש, עוננות, מינות, פנייה למליצי יושר, הובר הבר, דורש אל המתים, מכשף, וכיו"ב – הרי שהוא בפועל מבטל מצוות ממצוות התורה. וכל שכן, כמו שאמרנו במאמר הקודם, מי שהשמיט את יסוד היסודות ועמוד החכמות מספריו, ומשתף פעולה עם המינים אשר שרפו וביטלו את מהותה ונשמתה של דת משה. מהו דינו של אותו נביא שקר? מהו דינו של אותו "חכם" אשר מתיימר לתקשר עם המלאכים, ומרשה לעצמו לחבל ולהשחית את דת משה? הנה פסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ט, ב):

"לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות או מופת ויאמר שה' שלחו – להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לְפָרֵשׁ במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם-ולדורי-דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו. שהוא-ברוך-שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם' [דב' כט, כח] ולא איש אל ויכזב".

ומי שאומר שמתגלה לו מלאך על בסיס קבוע, ברור שהוא למעשה אומר שהוא נביא ושה' שלחו, ואפילו הנביאים הגדולים ביותר לא זכו להתגלויות נבואיות על בסיס קבוע, למעט משה רבנו. ולכן, רשע או סכל כזה או שניהם, אשר מפיץ הלכות והשקפות הבל וברקע הוא מציג ומתאר את עצמו כמקורב למלאכים – הרי הוא נביא שקר לכל דבר ועניין ומיתתו בחנק: "על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו". מָרי מוסיף ומעיר שם שמיתתו של נביא שקר מישראל היא בחנק, ומיתתו של נביא שקר מאומות העולם בסיף, "דקיימא לן [...] אין חלוק מיתות באומות, שכל מיתתן בסיף, פרט לבא על בת ישראל מאורסת שהוא בסקילה".

לאור דברים אלה קמה וניצבה השאלה: מדוע אפוא ה' שולח נביאים לעם ישראל? אם ממילא התורה קיימת ועומדת לעולם-ולעולמי-עולמים, מדוע יש צורך בשליחת נביאים? על כך משיב רבנו בהלכה הבאה שם (ט, ג):

"אם כן, למה נאמר בתורה: 'נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם'? [דב' יח, יח] לא לעשות דת הוא בא, אלא לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהם: 'זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי' [מלאכי ג, כב]".

נמצא, שמטרתו המרכזית והחשובה ביותר של הנביא היא להדריך את עם-ישראל לדרך האמת, להורות להם דרכי מישרים, ולצוות ולהזהיר על חוקי התורה הקיימים ועומדים. והפסוק שהביא רבנו בסוף ההלכה, משמש בימינו כקריאה לאוהבי האמת, להתחזק בעמידתם כנגד גלי המינות הפרשנית והרפורמה החילונית והחרדית המכים בעם-ישראל, ולזכור בתוך כל החושך הגדול הזה את דרך האמת שהתווה לנו רבנו בעקבות אברהם אבינו ומשה רבנו – ודרך זו תאיר את אפלתנו, תזקוף את קומתנו, ותשפוך אור אף על סביבותינו.

א. האם חובה לשמוע לרב בענייני הרשות?

אחת התופעות הנוראות שקיימות בימינו היא "אמונת חכמים" במובן הפגאני ביותר של הביטוי. כלומר, אנשים בימינו הולכים לשאול בעצת רבנים בעניינים אישיים, משפחתיים, עסקיים, רפואיים, ועוד-ועוד, ומתייחסים לתשובת הרב כתשובה שניתנה מפי הגבורה. ויש להבין, כי רב אשר מייעץ לזולתו בעניינים שאינם קשורים להלכה, ויחד עם זאת הוא ועסקניו יוצרים הילת-נביאות אצל מקבל העצה, כביכול הרב יודע ומבין בנסתרות – בפועל אותו רב מייחס לעצמו מעמד של נביא, כי רק נביא רשאי לתת לנו הוראות ופקודות בענייני הרשות ואנחנו נהיה מחויבים לשמוע לו.

לאחרונה התברר לי, כי הרבנים החרדיים מורים לנשים הרות שלא לעשות סקירת עוברים באופן שיטתי כולל גורף ומכליל, והחסידים השוטים שלהם לומדים גמרא כל היום ועדיין הם היותר סכלים בבני אדם (והאמת שאיני מתפלא כי לימוד גמרא ללא השקפות נכונות משבש קשות את דעת הלומד) – כי הם מאמינים שהוראה זו ניתנה מפי הגבורה, ואינם מבינים שהם עוברים על עניינים שיש בהם פיקוח נפש וסכנת נפשות, מפני שבמקרים לא מעטים ניתן לזהות בשלבי התפתחות העובר הריון בסיכון – הריון אשר לידה רגילה עלולה לסכן את העובר ואת האם, ולכן יש לבצעו בבתי חולים מסוימים שיש בהם חדרי ניתוח משוכללים, או אפילו מלכתחילה לא ליילד את העובר בלידה רגילה אלא בניתוח קיסרי.

הרבנים הסכלים הללו מורים כאמור לחסידיהם שלא לעשות שום בדיקה או סקירה, כאילו יש להם "כוח על-טבעי" לשמור על היולדות והיילודים, שלא יאונה להם כל רע בזכות ששמעו ל"צדיק". ואסור באיסור חמור לעשות כן, אלא יש לבצע את כל הבדיקות האפשריות כדי לקבל תמונה כמה שיותר ברורה, וכדי להתאים את אופני הלידה למצב הנתון. ושמעתי מאחות ותיקה בפגיה שתינוקות לא מעטים מגיעים לטיפולים בפגיה עד כדי סכנת חיים, מפני שההורים שגו לחשוב שאסור לבצע סקירה עוברית. והנה לנו דוגמה על רבנים בימינו, אשר מייחסים לעצמם סגולות נבואיות, וכמו שאמרנו רק נביא רשאי להורות לנו בענייני הרשות, וכך פוסק רבנו שם (ט, ד):

"וכן אם ציוונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצוה לשמוע לו, והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים, שנאמר: 'וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ' [דב' יח, יט]. וכן נביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו – חייב מיתה בידי שמים, ובשלושתן נאמר: 'אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ'".

מעניינת במיוחד חתימת דברי רבנו, שהנביא חייב להשמיע לעם את דבר ה' אשר ציווהו, הוא אינו יכול להתחמק מלומר את האמת ואת הדברים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. וכמו שאומר ירמיה הנביא (כ, ט): "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל".

ב. האם חובה לשמוע לנביא בכל מחיר?

בהמשך הלכותיו שם רבנו מלמד אותנו, כי אפילו שהנביא יאמר לנו לעבור על דברי תורה חייבים אנו לשמוע לו למעט אם הורה לנו לעבוד עבודה-זרה, ובתנאי שהוראתו היא "הוראת שעה" ואינה הוראה לדורי דורות אשר מוסיפה או גורעת למעשה מחוקי התורה, והנה פסק רבנו שם (ט, ו–ח):

[ו] "וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה – מצוה לשמוע לו. וכן למדנו מחכמים הראשונים מפי השמועה, בַּכֹּל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל, שמע לו, חוץ מעבודה-זרה, והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת. ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו. וגם בזה נאמר: 'אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן' [דב' יח, טו]".

[ז] "ואילו שָׁאֲלוּ את אליהו ואמרו לו, היאך נעקור מה שכתוב בתורה: 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם'? [דב' יב, יג] היה אומר: לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת כמו שציווה משה, אבל אני אקריב היום בחוץ בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל".

[ח] "ועל הדרך הזאת אם ציוו כל הנביאים לעבור לפי שעה, מצוה לשמוע להן, ואם אמרו שהדבר נעקר לעולם מיתתן בחנק, שהתורה אמרה: 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם' [דב' כט, כח]".

לפיכך,