אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק ג)

דוגמה כה


בבראשית (ט, יב) תרגם אונקלוס כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" – "וַאֲמַר יְיָ דָּא אָת קְיָמָא דַּאֲנָא יָהֵיב בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן". נשים לב שבפסוק נאמר יחס מסוים בין ה' יתעלה ויתרומם לבין בני האדם: "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם", כלומר, הקשת בענן הינה "אוֹת הַבְּרִית" בין ה' לבין האנושות. אמנם, לא מדובר בהכרח ביחס שמתאר קשת שניצבת בין ה' יתעלה לבין בני האדם שוכני-בתי-חומר – שהרי בקלות ניתן לפרש את העניין באופן מופשט, דהיינו כיחס של התחייבות ולא כיחס של מציאות גורם חומרי בין שני גופים – ואף-על-פי-כן אונקלוס מרחיק מן ההגשמה! ולכן הוא מתרגם: "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" – "בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן", ללמדנו שאין בין ה' יתעלה לבין בני האדם שום יחס ושלא ניתן להניח ביניהם שום עניין חומרי.


אלא, היחס הוא בין פקודתו וציוויו של ה' יתעלה לבין האנושות, ובמלים אחרות, הברית אשר ה' כורת עם האנושות לאחר המבול, היא ברית עם פקודתו וציוויו שקיים לעולמי-עולמים.


אונקלוס חוזר על הרחקת הגשמות מן הסוג הזה ארבע פעמים נוספות בפסוקים הבאים:


בפסוק יג: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" – "בֵּין מֵימְרִי וּבֵין אַרְעָא"; בפסוק טו: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" – "דְּבֵין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן"; בפסוק טז: "וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה" – "בֵּין מֵימְרָא דַּייָ, וּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא"; בפסוק יז: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" – "בֵּין מֵימְרִי וּבֵין כָּל בִּסְרָא דְּעַל אַרְעָא".


דוגמה כו


בבראשית (יא, ה) תרגם אונקלוס כך: "וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם", ושם תרגם אונקלוס: "וַיֵּרֶד יְיָ לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ (לְאִתְפְּרָעָא) עַל עוֹבָד קַרְתָּא וּמִגְדְּלָא", ויש בפירושו זה שתי הרחקות מן ההגשמה: הראשונה בתרגמוֹ "וַיֵּרֶד יְיָ" – "וְאִתְגְּלִי יְיָ", שהרי ברור כשמש שמטרתו להרחיק את פעל הירידה מה' יתעלה, כי אם יש לפניו ירידה ברור שהוא גוף אשר יורד מפנתיאון דמיוני כדי להעניש את הרשעים על מעלליהם; והשנייה בתרגמוֹ "לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל" – "(לְאִתְפְּרָעָא) עַל עוֹבָד קַרְתָּא וּמִגְדְּלָא", וזאת כדי ללמדנו שאין לפניו ראייה חושית גופנית, אלא הכוונה במילת ראייה היא לשפוט ולהיפרע מן הרשעים על עשיית העיר והמגדל, שתכליתה הייתה למרוד בבורא-עולם.


ועתה אוסיף ביאור חשוב להרחקת הגשמות הראשונה שהזכרנו כאן:


במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייה הארבע-עשרה עסקתי בטענתו של הרמב"ן שהפעל "אִתְגְּלִי" מבטא הגשמה. הרמב"ן בסכלותו סבר שהפועל "אִתְגְּלִי" משמעו בהכרח התגלות חזותית של אמיתת עצמוּת הבורא. אך אין זו משמעות המילה, אלא היא כוללת בתוכה כל סוג של התערבות אלהית שמימית במתרחש כאן בעולם השפל של שוכני בתי חומר.