הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק לה)
דוגמה שיח
בהמשך ספר-האופל (מט ע"א), שורבט כך:
"דבר אחר: 'אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ' [איוב כח, כג] – כשהבת בבית אמא, היא מסתכלת בכל יום בכל מה שבתה צריכה, שכתוב: 'אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ' [שם]. כיוון שהתחברה בבעלה, הוא נותן לה כל מה שצריך ויתקן מעשיה, זהו שכתוב: 'וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ' [המשך הפסוק שם]".
מן הקטע הזה עולה בבירור שאלהים הוא האמא, והאלהים הזה "מתחברת בבעלה והוא נותן לה כל מה שצריך ויתקן מעשיה", הוי אומר: לא רק שיש לאלהים בת לפי ההזיה הזו, אלא שיש לאלהים בעל אשר הוא זה אשר נותן לה כל מה שצריך ומתקן את מעשיה! ואלה הם דברי מינות מתועבים ונגעלים מאד, שהרי לפיהם לא רק שיש עוד ישויות אלוהיות לצד בורא-עולם, אלא שהוא יתעלה שמו הוא האל הנקבי אשר כפוף ומסור בידי אלוה זכרי אשר נותן לו כל שהוא צריך ואף מתקן את מעשיו! ואין קץ וגבול לדברי החרפה הללו קמי שמיא, גועל נפש. ובהמשך בסמוך מכשפי האופל אומרים: "כשאשה מתחברת בבעלה" וכו', כלומר מכשפי האופל משרבטים בסמוך את הפועל "מתחבר" גם ביחס לה'-אלהים-אמת וגם ביחס לאדם!
וגם אם יטען הטוען ויכזב בתעתועים שמדובר במשלים ובחידות, ובכן תורתנו עשתה לנו גבול למשלים שניתן להמשיל בהם את ה' יתעלה ויתרומם שמו לעד! הוי אומר, יש דברים שאין לייחס לה' יתעלה אפילו במשל! כגון חוש הטעם והאכילה והשתייה והמישוש והשינה והעוול ועוד, ורבנו הרחיב על כך במורה א, כו (ועסקתי בפרק זה במאמר: 'מדוע דיברה תורה כלשון בני אדם?'). כלומר, אסור באיסור חמור לשרבט משלים גסים וחומריים קמי שמיא, כל שכן שאסור לשרבט משלים שמציירים את בורא-עולם כאלוה נקבי אשר נזקק וזקוק לאלוה זכרי.
וביתר ביאור, במורה שם רבנו קובע שאין בתורתנו תיאורי אכילה ושתייה ומישוש ושינה ויקיצה ועוד תארים כיוצא באלו ביחס לה' יתעלה, מפני שכל אלו נתפסים כמגרעת בעיני בני אדם, ובמלים אחרות: יש גבול למשלים שניתן לתאר בהם את ה' יתעלה! ומה עשו מכשפי האופל? לא רק שתיארו את ה' יתברך בכל התארים הללו ובעוד רבים, הם אף תיארו את ה' יתעלה כמתחבר ומזדווג! דהיינו שפל השפלות החומרית הבהמית, אפילו בזה הם לא נרתעו ותיארו בזה את בורא-עולם. כללו של דבר, אפילו אם נקבל את תעתועיהם שספר-האופל הוא ספר משלים (וריבוי תיאוריהם הפשטניים מעידים כאלף עדים שלא מדובר במשלים...) – הרי שהם מחרפים ומגדפים "במשליהם" את השם הנכבד והנורא, מפני שהם מתארים אותו בדימויים ובענייני חרפה גסים ובהמיים, אשר לא יעלה על הדעת לתאר בהם את ה' יתעלה שמו.
ודרך אגב, במקומות שמכשפי האופל דיברו בהם במשלים הם כתבו במפורש בתוך דבריהם: "משל למה הדבר דומה" או "משל למה"ד" או "משל למלך" או "משל לבת מלך" או "משל לאדם" או "משל למטרוניתא". הוי אומר, כל שאר דבריהם הם בגדר "פשוטו של מקרא"...
כמו כן, איך יעלה על הדעת לומר שהקב"ה מתחבר עם ישות אלהית אחרת? ואפילו חיבור שאין בו זיווג והגשמה? הייתכן שהקב"ה נזקק להשלים עצמו בהתחברות? ואיך ייתכן ייחוד ה' באמת כאשר הקב"ה הינו אל נקבי שזקוק לזיווג ולחיבור? שהרי אף לאחר שיתחבר סוף-סוף הוא מורכב משתי ישויות שונות! ועל ייחוד שכזה כבר אמרו הנוצרים: שלושה שהם אחד... כלומר, מכשפי האופל דורסים במגפי ברזל מסומרים שתי השקפות יסוד בתורתנו: האחת, שה' אינו חסר ואין לו מגרעת מכל סוג שהוא, וכל הסובר שהקב"ה חסר שוגה בהזיית מינות ודינו "מורידין ולא מעלין", שהרי ייחוס מגרעת כמוהו כייחוס חומר וגוף; והשנייה, שהקב"ה אחד באחדות מוחלטת, לא אחדות שיש בה חיבור של שתי ישויות או כל הזיה פגאנית אחרת...
ואצרף לפניכם את דברי רבנו במורה (א, לו) בעניין חומרת ייחוס מגרעת לבורא-עולם:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
ודרך אגב, הפסוק באיוב וכל הפרק שם עוסק בחכמה, ורס"ג סבר שמדובר בחכמת ידיעת סיבת ייסורי האדם: ואיוב סבר בתחילת ייסוריו שלא ניתן לידע אותה, ונשללה השקפתו זו.
דוגמה שיט
בהמשך ספר-האופל (מט ע"א), שורבט כך: "'וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע' [בר' ב, כב] – אף כאן בשם מלא [='יְיָ אֱלֹהִים'], שהרי אבא ואמא התקינו אותה [=את הצלע] [...] אבל אבא ואמא התקינו לה" וכו', ושוב חוזרים מכשפי האופל על ההזיה הנוצרית שראינו בדוגמה שיז, לפיה שתי ישויות אלוהיות בראו את הצלע הזו באדם שעתידה להינטל מן האדם לבריאת האשה.
ומדוע הנני חוזר לזה? ובכן, מהמשך הדברים ניתן ללמוד באופן ברור שאין כוונתם של מכשפי האופל לדבר במשלים וחידות, שהרי הם לומדים הלכה למעשה מפשט הדברים הללו, וכך נאמר בהמשך האופל שם: "'וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם' – מכאן למדנו שצריכים אבא ואמא של הכלה להכניסה ברשותו של החתן, כמו שנאמר: 'אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה' וגו' [דב' כב, טז]".
דוגמה שכ
בהמשך ספר-האופל (מט ע"ב), שורבט כך: "כתוב: 'וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם' [בר' כח], שנטל רשות בהתחלה. מכאן למדנו, שמי שמתחבר באשתו, צריך לבקש ממנה ולשמח אותה בדברים, ואם לא – שלא ילון אצלה, כדי שיהיה רצון שלהם כאחד בלא אונס; 'וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ' – להראות שאסור לו לאדם לשמש מיטתו ביום; 'וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו' – כאן למדנו שאפילו היו למלך מיטות זהב ולבושי כבוד ללון בהם, והמלכה תתקין לו מיטה מתוקנת מאבנים – יעזוב את שלו וילון במה שהיא תתקין, שכתוב: 'וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא'".
הנה ראיתם, שספר-האופל הינו ספר שמתיימר להיות מדרש הלכה! כלומר, לא מדובר בספר חידות ומשלים נשגב אשר מורה על "סתרי תורה", ולכן אין להתייחס כלל ועיקר לפשטיו הפגאניים ובכך להכשיר אותו ולזהם את מחשבתו של עם חכם ונבון – אלא מדובר בספר פשטני אשר מבקש להורות הלכה למעשה! ואגב, ההלכה האחרונה בדבריו הינה הזיה.
דוגמה שכא
בהמשך ספר-האופל (נ ע"א), שורבט כך:
"סוף דבר [=דהיינו סיכום כל ההזיות שנאמרו שם ודילגתי עליהן] – האֵם העליונה לא נמצאת אצל הזכר אלא בזמן שנתקן הבית והתחברו זכר ונקבה, ואז האֵם העליונה מוריקה ברכות כדי לברך אותם. כמו זה, האם התחתונה [דהיינו האשה] לא נמצאת אצל הזכר אלא בזמן שנתקן הבית, ובא הזכר לנקבה שלו והתחברו כאחד, אז האֵם התחתונה מוריקה ברכות לברך אותם. ועל זה הזכר מתעטר בביתו בשתי נקבות כמו שלמעלה [...] נקבה עליונה לתקן אותו ולעטר אותו ולברך אותו, נקבה התחתונה להתחבר בו ולהיזון ממנו [...] ומתעטר בשתי נקבות, אחת עליונה ואחת תחתונה: העליונה להוריק עליו ברכות, והתחתונה ליזון ממנו ולהתחבר עמו".
מכשפי האופל עורכים השוואה בין האם העליונה לבין האם התחתונה, הוי אומר: כמו שהאם התחתונה (היא האשה), היא יצור נברא בעלת רצון ומודעות ובחירה, כך האם העליונה היא יצור נברא בעלת רצון ומודעות ובחירה – ובמלים אחרות ישות אלהית, אשר "מוריקה ברכות כדי לברך אותם [...] מוריקה ברכות לברך אותם [...] ולעטר אותו ולברך אותו [...] להוריק עליו ברכות". והדברים הללו, מעבר לכיעור שיש בהם, הינם בגדר עבודה-זרה ושיתוף מובהק, שהרי לפיהם יש ישות אלהית שנקראת "האֵם העליונה" אשר מורידה שפע לבני האדם.
דוגמה שכב
בהמשך ספר-האופל (נ ע"ב), שורבט כך:
"עוד פתח ר' שמעון ואמר: "'לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ' [תה' קי, א], 'נְאֻם יְיָ לַאדֹנִי' – הדרגה העליונה אומרת לדרגה התחתונה 'שֵׁב לִימִינִי', לקשר מערבית בדרומית, שמאל בימין, כדי לשבור את כוחם של שאר העמים עובדי כוכבים ומזלות".
נמצא, שהדרגות-הספירות, אינן "הנהגות", אלא הינן ישויות נפרדות בעלות מודעות! שהרי כדי "לשבור את כוחם של העמים" עובדי האלילים, הדרגה העליונה אומרת לתחתונה וכו'. יתר-על-כן, עצם ההזיה לפיה כדי לשבור את כוחם של עובדי האלילים נדרש לקשור בין ישויות עליונות הינה עבודה-זרה: שהרי החדרת ההזיה ששבירת כוחם של עובדי האלילים לא נעשית באמצעות קיום מצוַת התורה אלא באמצעות חיבור וזיווג בין צדדים דמיוניים וישויות פגאניות בעליונים, היא עצמה עבודה-זרה ואף כפירה בתורה: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה, אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (דב' יב, א–ג).
ואצרף לפניכם את ביאורו של רס"ג לפסוק מתהלים שהזכירו מכשפי האופל, ואתם מוזמנים למצוא את ההבדלים: "אֲדֹנִי האמור בפתיחת מזמור זה הוא אברהם אבינו [אשר עליו נסוב המזמור], ועצם העניין הוא ניצחון שהנחילוֹ ה' על אמרפל ואריוך וכדלעומר וחבריהם כאמור בכתוב [בר' יד]. אמר לו ה': שב בניצחוני ועוזי, כי יְמִינִי יש שזהו עניינוֹ. ומן המוכחש שהיושבים זה-על-יד-זה שיהא כל אחד מהם לימין חברו, לפי שאמר ה' [במזמור זה]: 'אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ', ואמר: 'שֵׁב לִימִינִי' [כלומר לא ייתכן להבין את עניין הימין כפשוטו, אלא מדובר במשל], והשֵּׂכל מסב את התארים האלה אל הגבורה והניצחון ונתינת אויביו לו הדום תחת רגליו, כמו שאמר: 'וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה'" – ורס"ג מרחיק מן ההגשמה ומכשפי האופל משתפים! ו"כל המשתף שם שמים ודבר אחֵר נעקר מן העולם, שנאמר: 'בִּלְתִּי לַייָ לְבַדּוֹ' [שמ' כב]" (סוכה מה ע"ב).
דוגמה שכג
בהמשך ספר-האופל (נ ע"ב), שורבט כך: "פתח רבי שמעון ואמר [...] 'כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' [דב' ד, כד] [...] ביארנו [...] והחברים העירו [...] יש אש אוכלת אש ואוכלת ומשמידה אותה. היות [=נמצא] שיש אש חזקה מאש, ו[כבר] פירשוהָ [כלומר זהו פירוש מקובל, דהיינו מסורת תורה-שבעל-פה, לא משלים וחידות]. [...] מי שרוצה לדעת חכמת הייחוד הקדוש, יסתכל בשלהבת שעולה מתוך הגחלת או מתוך נר שדולק [...] בשלהבת יש שני אורות, אחד אור לבן שמאיר [...] ו תחתיו אור תכלת או שחור [...] וזו [=האש התכלת-השחורה התחתונה] אוכלת תמיד ומשמידה [...] משום שדרכו היא להשמיד ולהיות אוכל, שהרי בו תלויה השמדת הכל, מוות של הכל. [...] ואותו אור לבן ששורה עליו לא אוכל ולא משמיד לעולמים ולא משתנה אורו, ועל זה אמר משה: 'כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא' – אוכלה וודאי [כלומר, לא מדובר במשל, אלא בעניין וודאי ופשטני, ממשי ומוחשי], אוכל ומשמיד כל מה ששורה תחתיו".
ואיך ייתכן לומר על ה'-אלהים-אמת שהוא אש "אוכלה וודאי"? והלא מן הדברים הללו עולה שה' מורכב מחומר! כמו כן, החזרה וההדגשה על תיאורו של הבורא כישות שעשויה מאש מעידות שלא מדובר במשלים... ולהבדיל, כך ביאר רבנו הרמב"ם את הפסוק, ביסודי התורה (ב, ד): "ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים? הכול במראה הנבואה ודרך חידה, לומר [=ללמדנו] שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר: 'כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא', ואינו אש אלא משל. וכמו שנאמר: 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת' [תה' קד, ד]".
נחזור למכשפים, גם אם נניח שמדובר במשלים רעועים, איך יעלה על הדעת להמשיל את בורא-עולם באש תכלת-שחורה שהיא תחתית לאש לבנה שעליה? איך ייתכן לומר על הקב"ה שהוא "מוות של הכל"? כמו כן, מן האמור עולה שהקב"ה מורכב משתי ישויות: מן האש הלבנה (או מה שהיא מסמלת) והיא חלק נעלה ונשׂגב, וממנו הוא-עצמו, מן האש התכלת-השחורה התחתונה (או מה שהיא מסמלת), שהיא נחותה ביחס לאש הלבנה אשר עליה. כמו כן, על האור הלבן אומרים המכשפים: "ולא משתנה אורו", משמע שהאור השחור משתנה... וכי יש שינוי באמיתתו יתעלה שמו? וכי הוא מורכב? והלא "אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו).
המכשפים אינם מסתפקים בתועבותיהם הללו, והם מוסיפים: "אין לו התעוררות להידלק האור התכלת להתאחד באור הלבן, אלא על-ידי ישראל שהם נדבקים בו תחתיו", כלומר שוכני-בתי-חומר מעוררים את בוראם והם אף מאחדים את חלקיו! הם המביאים לאחדותו ולשלמותו!
וכל מי שלמד מעט את יסוד שלילת הגשמות, יבין שדברי המכשפים הינם דברי אלילות ומינות, שהרי ייחוס התעוררות לבורא-עולם הינה בגדר הגשמה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כל-שכן כאשר מי שמעורר אותו ומביא אותו לשלמות הם ברואיו השפלים: שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, וכדי ביזיון וקצף. ויתרה מזאת, הקטע הזה אינו מתאר התעוררות "סתם", אלא המכשפים מתארים את בורא-עולם במצב של כביון גמור, ורק בזכות ישראל הוא יתעלה מתעורר למצב של אור! הוי אומר, עצם קיומו וחיותו של בורא-עולם נתונים בידי בני האדם! וזו מגרעת גדולה מאד, מגרעת ואף כפיפות של הבורא לבני האדם – וכל דבריהם הזיות מינות.
והרחבתי בהזיית ה"התעוררות" הזו במאמר: "לעורר רחמי שמים?" וראוי להזכיר את לעגו של אליהו הנביא לנביאי הבעל והאשרה אשר ביקשו לעורר את אליליהם וגילוליהם: "וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ, וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם, וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כז–כט).
יתר-על-כן, אחיזתם של מכשפי האופל בהזיה שהם מֵטיבים עם הקב"ה מבטאת גם שחצנות בלתי נתפשׂת, שהרי לפי מכשפי האופל יש בכוחם להחיות ולהביא לשלמותו של בורא-עולם! והם מתרברבים לסבור שיש בכוחם להשפיע ואף להחיות ולרומם את בורא-עולם! וברור שמי שיש בכוחו לרומם את זולתו שולט בו במידה רבה, וזו תכלית הזייתם. כלומר, אם יש בכוח המכשפים להחיות ולהביא לשלמותו של בורא-עולם, ברור שיש לעבוד ולהעריץ אותם שהרי בורא-עולם נתון בידם – והואיל והמה המפעילים של אלהים, ברור שחובה להעריצם כאלילים, ולא רק להעריצם, אלא אף לעָבדם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן ולפטם אותם.
דוגמה שכד
בהמשך ספר-האופל (נ ע"ב), שורבט: "ועל האור הלבן שרוי למעלה אור נסתר שמקיף אותו, וסוד עליון כאן [...] אמר ר' שמעון [...] סוד החכמה הוא [...] ה"א אחרונה של השם הקדוש היא אור תכלת-שחור שנאחז ב'יהו', שהוא אור לבן שמאיר [...] כשישראל מעוררים אותו להתחבר עם האור הלבן, אז נקרא ה"א". נמצא, שמעל הקב"ה יש "אור נסתר שמקיף אותו", דהיינו יש אלוה נוסף שהוא עליון על הכל. כמו כן, האש השחורה מיוצגת באות ה"א האחרונה, והאש הלבנה מיוצגת באותיות "יהו", ומן הטמטום הזה עולה בבירור שה' מורכב ואינו אחדותי, וכל המשתף שם שמים וכו'. ואגב, שוב מכשפי האופל חוזרים על ההזיה לפיה ישראל מעוררים את הבורא להתחבר עם האור הלבן, ואז ורק אז, האור השחור ראוי להיקרא באות ה"א...
תגובות