ההזיה לפיה צאצאי המינים מתירים להתפלל וללמוד תורה בבית הקברות נשענת בעיקר על עיוות דרשה דחויה במסכת ברכות (יח ע"א), ואיך הנני יודע שמדובר בדרשה דחויה? ובכן, כפי שנראה לקמן, חכמי התלמוד ע"ה הם אלה שדחו אותה במסקנה ההלכתית שמובאת שם. הבה נחל אפוא, בתלמוד מסכת ברכות שם (יח ע"א) נאמר כך: "והתניא: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו ויקרא בו, ואם עושה כן עובר משום: 'לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ'! [מש' יז, ה]. התם – [כשחכמים אסרו להניח תפילין ולקרוא בתורה בבית הקב

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

בעבר תקף אותי אוויל אורתודוקסי באופן קשה ועקשני מאד. מדובר ביושב ישיבות לשעבר, אשר זיהם את נפשו וטימא את מחשבתו בהזיות המינים השחורים עובדי האלילים האילמים. מנפשו נותרו צללים עכורים ואפלים ובהם הוא נדמה לסובבים אותו כאדם שחי ונושם, אך לפי האמת הוא מת מהלך. עקשנותו ומשׂטמתו כלפיי המָמוּני באותם הימים, כי טרם הבנתי אז את עומק התהום החשוכה שבה מתבוססים הרשעים, ואת עוצמת שנאתם לדרך האמת. משׂטמתו של יובב נדלקה והתעוררה בעקבות המאמר בעניין גלגולי הנשמות . יובב טען טענות בעקשנות פגא

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת ואליה השבנו ב חלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענתו של המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישת השדים באגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים וחולי הנפשות, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או אפילו סתם פטומי מילי בעלמא, כדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המאגי והאלילי שפשׂה מאד באותם ימים

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות החרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. נמשיך עתה לעיין בהמשך דברי המקלל כדי ללמוד עד כמה סכלים הם תלמידיו של נחמן הכלבי, עד כמה שקועים הם בהזיות, ועד כמה חולים הם בנפשם. והנה המשך דבריו של המקלל בעניין דעת הרמב"ם שהשדים הם דמיונות כוזבים: "ראשית, הרמב"ם טעה בענק וכל בר-דעת רואה זאת מיד, הפירוש של הרמב"ם לגבי דברי חז"ל על השדים [=כוונתו לדעת רבנ

"אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (עובדיה א, ו). "יְיָ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (ירמיה טז, יט). איך עד היום במשך אלף השנים האחרונות, אף-לא-אחד מאלפי "חכמי ישראל" זיהה את מינותו וסכלותו של שר"י? כך נשאלתי באתר אור הרמב"ם, והנה תשובתי לשואל לפניכם: הסיבה המרכזית להעדר ביקורת על רש"י-שר"י היא רמתם המחשבתית (ואף ההלכתית והמדעית) האפסית של הנ

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח). ביום רביעי ה' באב תשפ"א קיבלתי מכתב שׂטנה מלא ארס קללות נאצות חרפות וגידופים, החלטתי לשתף עמכם את המכתב הזה משתי סיבות: האחת, כדי להראות עד כמה רחוקים התועים מדרך חיים ועד כמה הם שקעו בתהו ובהבל; והשנייה, כדי להשיב לאותו מקלל עז פ

ביום שני יח בכסלו תשפ"ב נשאלתי בפורום אור הרמב"ם את השאלה הבאה: [כותר הפוסט:] אדיר שלום, אדיר דחוח-הלוי, ראשית כל אתה בכלל לא צריך לקבל את הצומי [אגב, בעברית תקנית כותבים 'תשומת הלב'] שאתה רוצה, ואני לא מתכוון לתת לך אותו. אך [לאחר] שראיתי שיש פה כמה אנשים טועים שהולכים בעצת רשעים ומקשיבים לך אני מפרסם את זה. ביחס אליך איני אדם כופר כמוך, אבל עליך אני לא אכתוב דברים כגון [הדברים] שאתה כותב על התנא האלוקי רבנו שמעון בר יוחאי ועל ספרו הקדוש "הזוהר" [אלה הם דברי התחסדות וצביעות,

זוכרים את כומרי הדת האורתודוקסית הממסדיים למיניהם, מטיפים לנו השכם והערב על חשיבות השלום? "גדול השלום", "האחדות חשובה יותר מן הכל", "אהבת ישראל", "חובה לאהוב כל יהודי", ועוד-ועוד קלישאות אשר יצאו מפיהם של רודפי בצע ושלמונים, שההטפות לרדיפת השלום היו אצלם אמצעי להתחנף להמונים ולחזק את שׂררתם כבודם ומעמדם – שׂררה שבצידה כמובן משכורות נפוחות, מענקים, הערצה עיוורת, שוחד ומעטפות מתחת לשולחן, ואינסוף טובות-הנאה מהממסד ומההמון כלפי אותם כומרי ממסד אורתודוקסים. אך עתה, לאחר כשנתיים מ