בערך בשנת תשפ"ב אחד מחבריי ביקש להפיץ את הספר "אפיקים להרמב"ם" וכן את "סידור אור הרמב"ם". בתמימותו כי רבה, הניח קבוצה של ספרים וסידורים במקום בולט באחד מבתי-הכנסת התימנים-הבלדים-האורתודוקסים שברמת-השרון, וצירף בצידם מודעה וקופה לשים בה את שכרם, כנהוג. הוא לא התייעץ עמי בעניין זה והודיע לי רק לאחר מעשה על יוזמתו. לא רציתי לצעֵר אותו ולומר לו שהסוף כבר ידוע מראש, ולכן המתנתי לראות מה יֵּלֶד יום. ואכן, הספרים נעלמו כלא היו. בתחילה הודיעו לחברי שהגבאי או האחראי הניח את הספרים במח

אחת התעלומות המעניינות ביותר במהלך סיפור חייו של יעקב אבינו הוא מאבקו עם המלאך. כיצד יש להבין את ההתרחשות הזו לאור משנת הרמב"ם? רבנו הרמב"ם מלמדנו במורה-הנבוכים (ב, מב) שכל פרשת "ההיאבקות והשיחה הללו [עם המלאך היו] במראה הנבואה". כך שאין כל ספק שלא מדובר כאן בהיאבקות ובהתגוששות במובן האלים והתחרותי שאנחנו מכירים, אלא במאבק שכל כולו התנהל בשׂגב מחשבתו הנבואית של יעקב אבינו. הרקע למאבק כדי להבין את מהות מאבקו של יעקב אבינו, נזכיר את מצבו לפני המאבק: יעקב אבינו עמד להיפגש עם עשו

בפרשת "ויצא" יעקב אבינו מלמד אותנו מהו הרף הכלכלי שאליו האדם צריך לשאוף: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר, אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בר' כח, כ). מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". יעקב אבינו לא חלם על דירות יוקרה או מכוניות פאר, כל תשוקות האדם המודרני היו זרות לו. כל שיעקב ביקש הוא צרכי הקיום ההכרחיים לאדם ותו לא. חו

במורה (א, טו) רבנו ממשיך במסעו לעבר הרחקת הגשמות והאלילות ולעבר הנחלת ייחוד ה' והשקפות נכונות, ועתה, בפרק טו, הוא מבאר את הפעלים "נצב" ו"יצב" אשר נזכרו בכתבי-הקודש בשלל נטיות והטיות לשוניות, ואשר חלקן נזכרו גם ביחס להקב"ה. במהלך ביאורו לפעלים הללו, רבנו מסביר גם את חלום יעקב ומשמעות הסולם, מפני שבחלום הנבואי הזה נאמר (בר' כח, יג): "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו" – ואגב ביאור עניין ההתייצבות ושהיא איננה התייצבות גופנית-גשמית, רבנו מבאר את חלום יעקב ברמזים ובראשי פרקים. במאמר זה

כידוע וכמפורסם בני נֹח נצטוו על שבע מצוות והראשונה שבהן היא האיסור לעבודה עבודה-זרה – ללמדנו על חומרתה, וכך פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (ט, א–ד): [א] "על שישה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה-זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. [ב] אף-על-פי שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבנו והדעת נוטה להן, מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטוו. הוסיף לנֹח איבר מן החי, שנאמר: 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ' [בר' ט, ד] – נמצאו שבע מצוות. [...]

נשלחה אלי התגובה הבאה: שלום! רציתי להירשם לאתר כדי להגיב על מאמר מזעזע שכותרתו: "אחת-עשרה סיבות לשנוא את חב"ד", האם לדעתכם זו דרכה של תורה? איך אתר ששמו "אור הרמב"ם" מתהדר בכתבה כזו מזעזעת? האם אפשר להאיר את האור בשנאה ורעל של מחלוקת וזלזול? ודווקא על חב"ד?! שבשעות כאלה בעם-ישראל, ובכל השעות הקשות של עם-ישראל בארץ ובגולה, תמיד נמצאים בחזית לעזור להציל ולהושיע בחירוף נפש. חב"ד, שחרטו על דגלם את לימוד הרמב"ם, והם החסידות הכי הלכתית וממלכתית. תארו לכם שבית-שמאי היו מוציאים כרוז:

נשאלתי: איזה תרומות ומעשרות נוהגים בימינו? וכיצד יש לנהוג בהם? תשובה: בהלכות תרומות (ספ"א) רבנו פוסק שדין התרומות והמעשרות בזמן הזה הוא מדרבנן, ולכן נראה לי שלדעת רבנו יש להפריש את כל התרומות והמעשרות בימינו מדרבנן. כלומר, תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, ומעשר שני או מעשר עני. ברם, הואיל והלוויים של ימינו הינם לוויים אך ורק מכוח חזקה ולא מכוח ייחוס ברור ומוחלט, והואיל ויש בהם גם עשירים ואמידים ובעלי נחלות לא מעטים, והואיל ומתנה קטנה ומועטה מועילה בעיקר לעניים (גם מבחינ

ספר "אור החיים" (הודפס בז'ולקייב תר"ח, 1848) חובר על-ידי כסיל אורתודוקסי בשם יוסף יעבץ שר"י (פורטוגל ואיטליה, המאה הי"ה), והנה מעט עליו מתוך ויקיפדיה (יוסף יעבץ): "באופן כללי התנגד ללימודי פילוסופיה וחוכמות חיצוניות בכלל [=מדעים], לדעתו זוהי הסיבה לכך שנענשו בגירוש ספרד, בספריו מאריך לדחות את דברי הרמב"ם הסבור כי 'מעשה בראשית' היא חכמת הטבע". ובכן, יש לנו עסק עם אדם שמזלזל בלימוד הפילוסופיה והמדעים, כלומר בכסיל אורתודוקסי אשר התנגד התנגדות נחרצת ללימודי-ליבה... ויש לכך שתי סי

בעבר פורסם מאמר שעסק בגיוס חרדים בעת צרה לישראל, ובו טענתי שהמתנדבים המעטים מקרב החברה החרדית אינם מעידים על רצונם של גדולי-טחורי-האסלה להיות שותפים במאמץ המלחמתי, מפני שהמינים הללו שונאים את צה"ל ואת ארץ-ישראל – אלא, הדבר מעיד על התרופפות אחיזתם של גדולי האסלה בצאצאי המינים, וזאת כאמור, בשל המשבר הקשה שחברת-המינות החרדית חֹווה בעקבות התנפצות רבות מהשקפותיה לרסיסים. ההשקפה המרכזית של המינים שנתערערה מאד בעקבות הטבח בשמחת-תורה וכן המצב הבטחוני הקשה ששורר לאחריו בעם-ישראל, היא