נשלחה אלי ההודעה הבאה: ברצוני לשתף אותך עם הודעת פרסומת שקיבלתי: המשדר המרכזי של הילולת רחל אימנו – הערב!!! נשים יקרות, תפארת מזמינה אתכן לחוויה מרגשת! ללא עלות!! שידור חי עוצמתי לכבוד מאמא רחל עם מיטב המרצות והאומניות: הרבנית רחל בצרי בדברי חיזוק שיפתחו את הלבבות, יעל צין מארחת את הזמרות [כאן מובאת רשימה של שש זמרות] והסטנדאפיסטיות [...] מחכות לך הערב, יום רביעי בשעה 21:00. עד כאן לשון הפרסומת, ועתה לשאלה: מדוע לדעתך המינים משתמשים בביטוי היידישאי "מאמא רחל"? ומדוע הם כוללי

בפרשת תולדות מובאות פרשת מכירת הבכורה ליעקב וכן פרשת לקיחת הברכה על-ידי יעקב. שתי הפרשיות הללו מנוגדות זו לזו באופנים אשר מעלים תמיהות גדולות, ואסביר את הדברים: בפרשה הראשונה מסופר על עֵשָׂו האדומי אשר מוכֵר כמעט חינם-אין-כסף את בכורתו ליעקב אבינו ע"ה – תמורת חתיכת לחם ונזיד עדשים הוא מוכר את בכורתו ליעקב! וביתר פירוט: עֵשָׂו חוזר עייף ורעב מן הציִד, ומבקש מיעקב שייתן לו לאכול מן הנזיד שהוא הכין, יעקב מסכים לתת לעשו את הלחם והנזיד בתמורה למכירת הבכורה. למרבה ההפתעה עֵשָׂו מסכ

[מאמר זה פורסם ביום ט במרחשוון תשפ"ד, כשבועיים וחצי לאחר טבח שבת שמחת-תורה] רבות דנים בימים האחרונים שאין להפסיק את הלחימה עד לניצחון ברור ומוחץ. אך מהו ניצחון? גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! ולאט-לאט הם יחזרו לבנות את כוחם, מפקדים אחרים, לוחמים אחרים, וציוד לחימה חדש ומחודש. הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול ו

בעקבות המאמר: "עֵשָׂו האדומי – ראש רודפי הבצע" קיבלתי תגובה שתומכת בממסד הכמורה האורתודוקסי, וטוענת שיש בו תועלת מצדדים שונים, כגון רישום נישואים ושירותי דת נוספים, מניעת ממזרים, ועוד. אין בידי את התגובה המלאה, היא אבדה במהלך הזמן, אך מתוך התשובה בהחלט ניתן להבין על מה הלין המגיב, וכיצד הוא נכשל ונחבל בהבלים. וכך השבתי לו: שלום דוד, חבל שאינך מבין את חומרת הפיכת תורת-האלהים לקורדום-חוצבים. אין שום חובה שדווקא ממסד הרבנות יהיה אחראי על רישום הנישואים, מדובר בממסד אשר הופך את

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

בסוף השליש הראשון של שנת תשפ"ב טלטלה את הציבור החרדי והדתי בישראל פרשת חיים ולדר. מדובר באדם חדל אישים, בהמה וחיה רעה אשר אנס ניצל ופיתה ילדות ונערות ונשים נשואות (ואולי גם ילדים), מכל הבא לפיו, אכל וטרף ללא רחם. ומאין הנני יודע שולדר היה כזה רשע ארור? ובכן, סופו מוכיח על אשמתו – העובדה שהוא בחר לרצוח את עצמו, מוכיחה שהוא היה חדל אישים אשר רצח נפשות רבות בעם-ישראל, כולל מבני משפחתו שלו. ראו נא עד כמה חמור עוון הרצח, וכך פוסק רבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש (א, ד): "ואין לך דבר ש

אחד מגדולי המתעים והמתעתעים בדורנו היה מאיר מאזוז. הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. אך מאחורי התכסית של המשׂכיל והרמבמיסט הסתתר נוכל אורתודוקסי. כומר שׂכיר נתעב וגס-רוח אשר דימה שהוא גדול הדור, אך האמת היא שהוא היה עבד-עבדים נרצע למינים ולצאצאיהם, וכל התחזותו להולך בדרך-האמת נועדה למטרה מרכזית אחת: לעוות לסלף לזייף לעקם לעקש ולהעלים את דרך-האמת הטהורה של רבנו. בדברים שיבואו לקמן אוכיח את דבריי מתוך דברי מאזוז אשר נדפסו בעלון "בית נאמן" גיליון מספר 18

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א