כבר ראינו שההזיה המרכזית שעליה סובב כל ספר יצירה הינה ההזיה שהקב"ה ברא את עולמו בשרבוט רצפי אותיות שאין להם שום משמעות, כהוברי ההברים המלחששים לחשים... והואיל ואיסור חבירת חבר שראינו בחלק ב הוא איסור תורה חמור לא יעלה על הדעת שהקב"ה יברא את עולמו בהבירת הברים ובלחשושי רצפי אותיות מהובלים, ויחנך אותנו בזה לדרכי המאגיה וההזיות אשר הוא כֹּה מבקש להרחיקנו מהם: עד שהציר שכל התורה סובבת עליו הוא הרחקה מעבודה-זרה ומכל גרורותיה – וכל בר דעת מבין שדבר זה פשוט לא ייתכן! כמו כן, יודע אנ

לאחר שפרסמתי את המאמר: "למה אדיר הקטן שונא את קאפַּח וערוסי?", הוסיפה וכתבה אודליה אריה מכתב שׂטנה ושלחה לי אותו למייל. ובכן, כדי שלא תהיה חכמה בעיניה, וכדי להוסיף ולקעקע את קאפַּח וערוסי החלטתי להשיב לה גם הפעם. מכתבהּ מלא וגדוש בקללות ונאצות וחרפות, הנני בוחר להתעלם מכל דבריה למעט מן הטענה שעליה היא נשענת. אחל אפוא, את כל מסכת הקללות והנאצות והחרפות והגידופים ששלחה, אודליה האומללה סומכת על טענה אחת ויחידה, והיא שטעיתי במאמר שנזכר לעיל במה שאמרתי שקאפַּח וערוסי התירו היתר גו

בחול המועד תשפ"ה נשלח אלי מייל מאת אחת בשם אודליה אריה, ובו מתחה ביקורת על המאמר שנכתב על קאפח ועל חסידיו השוטים והיהירים לפני כמה שנים, שכותרתו: "הקבלת פני המרדעת!" – ובמייל היא כתבה כך: "כדאי להתעדכן לפני שכותבים מאמרים, כבר כמה שנים שהניסוח שונה". ובכן, כוונתה לכך שניסוח המודעה ל"הקבלת פני המרדעת" שקיימו לקאפַּח בירושלים מדי חול-המועד שוּנתה, ומארגני הכנס מחקו ממנה את הכותרת: "הקבלת פני המרדעת". על-כל-פנים, כבר מהערתה הראשונה ניתן לזהות את הנוכלות שבדבריה, שהרי מהערתה עול

הנני פונה לכל חברי אור הרמב"ם בכל לשון של בקשה לחתום על העצומה החשובה להטלת סנקציות על השמאלנים עוכרי ישראל הארורים, אשר פועלים כל העת במטרה לגרום להפסדו של עם-ישראל במלחמה. הרשעים הללו מבינים היטב שניצחון עם-ישראל על אויביו משמעותו היא גם ניצחון מוחלט על אויבינו המרים מבית: השמאלנים הארורים עוכרי ישראל, ולכן הם פועלים כל העת כדי לעצור את המלחמה ולהציל את אויבינו הרצחניים -- וכל זאת במטרה לדחות ככל שניתן את תקומתו של עם-ישראל, ביאת גואל צדק ומימוש חזונות הנביאים ע"ה. אנא אל נ

מה נדרש? 3 כוסות חד-פעמיות רגילות, וכן כמה מגבות נקיות ויבשות. קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ'). מים שנשמרו בבקבוק מאתמול (אפשר מים מינרלים). קערה עמוקה חלקה מנירוסטה או פלסטיק חלק וכיו"ב, ללישת הבצק. מגש רחב וחלק מנירוסטה או פלסטיק חלק וכיו"ב, שישמש כמשטח לשיטוח הבצק. תבנית גדולה (אני השתמשתי בתבנית חד-פעמית מהסוג הגדול ביותר). סכין חדה לחיתוך הבצק וכן מערוך (שניהם אינם חובה, אני איני נעזר במערוך). מעט מלח ואפשר לדעתי גם תבלינים (לא חובה). לחמם

כידוע, חכמים הזהירו אותנו לשמור על הדגן שמכינים ממנו מצות, שלא יבוא עליו מים לאחר שנקצר. והשאלה היא, אדם אשר רוצה לקיים את מצות חכמים, ולהתענג בחג באכילת מצות טריות ורכות ולא מצות קרטון קשות כחרבות אשר נפסלו מאכילת הכלב, מה יעשה? ובכן, יש לו שתי אפשרויות: הראשונה, לקנות שלוש מצות רכות במחיר של יותר מ-100 ש"ח – וזהו לדעתי גזל מצד המוכרים רודפי הבצע ואף עוון מצד הקונים לשלם סכום כזה, מפני שהקונים מסייעים בידי עוברי עבירה אשר גוזלים את הצבור, ויש לחוס על ממונם של ישראל ולהזהירם

אחד ממנהגי המינות המוזרים הוא תענית הבכורים השוטים, דהיינו, היו מי שהחליטו מקרב צאצאי המינים, על-סמך כמה מקורות קלושים ורעועים, שחובה על הבכורים להתענות בערב הפסח. אמנם, יש משנה בפסחים (י, א) אשר אוסרת להרבות באכילה סמוך למנחה עד שיחשך היום, כדי שייכנס לליל הסדר והוא תאב לאכילת מצה של מצוה, אך אין זכר במשנה לבכורים השוטים אשר מתענים ביום ארבעה-עשר בערב הפסח... כלומר, לפי המשנה גם על הבכורים נאסר להרבות באכילה סמוך למנחה, משמע שמותר להם לאכול כל היום כולו. וכֹה דברי המשנה בפסח

"עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי [...] הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ג–ח). בהלכות הפסח יש שמונה מצוות מן התורה, שלוש מצוות עשה וחמש מצוות לא תעשה: א) שלא לאכול חמץ ביום ארבעה-עשר (=בערב הפסח) מחצות היום ולמעלה; ב) להשבית שאור מארבעה-עשר; ג) שלא לאכול חמץ כל שבעה; ד) שלא לאכול תערובת-חמץ כל שבעה; ה) שלא ייראה חמץ כל שבעה; ו) שלא יימצא חמ

בליל פסח (תשפ"ב) התפללתי כהרגלי במניין ספרדי. אחר תפילת העמידה של ערבית החזן בירך "לגמור את ההלל" כמנהג הספרדים, והקהל החל לומר את ההלל. אולם, אני יצאתי מבית הכנסת מכיוון שבסידור "אור הרמב"ם" לא הופיע נוסח של הלל אחר תפילת ערבית. בבדיקה שערכתי ראיתי שרבנו הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום שיש מנהג לומר הלל אחר ערבית בבית-הכנסת, כמו כן מנהג זה לא מופיע בסידורי רס"ג ורע"ג. המשכתי לעיין בדברי הגאונים ומצאתי שאף לא אחד מהם הזכיר מנהג של אמירת הלל בליל פסח בבית-הכנסת אחר תפלת ערבית, אלא