א. דיני בליעה ופליטה אחל בהלכה היסודית שנוגעת לעניין זה, בהלכות מאכלות אסורות (יז, א) נאמר כך: " קדרה של חרשׂ שנתבשל בה בשר נבלה או בשר שקצים ורמשים לא יבשל בה בשר שחוטה באותו היום, ואם בישל מין בשר – התבשיל אסור, בישל בה מין אחר – בנותן טעם. ולא אסרה תורה אלא קדרה בת-יומה בלבד [דהיינו שבישלו בה באותו היום בְּשַׂר איסור] הואיל ועדיין לא נפגם השומן שנבלע בקדרה [כלומר רק מפני שבליעת הבשר קשה נאסרה הקדרה, הוי אומר: אין בליעת חלב כבליעת בשר] ומדברי סופרים לא יבשל בה לעולם. לפיכך

השעבוד הגופני הקשה שנשתעבדו אבותינו במצרים הוא אחד מאבני הדרך בדברי הימים של אומתנו. אבותינו הקדמונים נאנקו תחת עוּלָּם הכבד והולך של פרעה ונוגשׂיו: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם [...] לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" (שמ' ו). אחת השאלות המתמיהות ביותר היא: כיצד הצליחו פרעה ועבדיו להביא אומה שלֵמה מכובדת ומבוססת, לידי שעבוד שפל

עקרון הבחירה הוא יסוד מיסודות דת משה "והוא עמוד התורה והמצוה" (הלכות תשובה ה, ג). ברם, מפרשת וארא עולה לכאורה ערעור חזק על יסוד זה, והן השאלה והן התשובה מפורסמות מאד. השאלה: כיצד ייתכן שה' העניש את פרעה בעונשים כל-כך קשים בעוד שהוא מקשה את לבו ומונע ממנו את יכולת הבחירה אם להיטיב ואם להרע? הייתכן שה' יתעלה ינהג בעוול? הייתכן שהוא יכפה על האדם ללכת בדרכי רשע ואף יענישוֹ על-כך? והרי ידוע כי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּי

דינים ומנהגים לא מעטים יש בעניין כתיבת ספרי תורה, ברם, מה הם הדינים והמנהגים הנאמנים לדרך האמת? ובכן, כמובן שיש ללכת אך ורק אחרי מסורת ההלכה של רבנו הרמב"ם שנפסקה ב"משנה תורה", אך מה ביחס למנהגים שונים אשר לכאורה אינם מנוגדים לדרך ההלכה? כיצד יש לנהוג בהם? לקמן נדון בכמה מנהגים ונבחן מהי דרך האמת בהם, כאשר הכלל המנחה הוא שאין ללכת אחרי מנהגות המינים, כגון מנהגי חכמי-יועצי-אשכנז או מנהגי המינות של הקבלה הפגאנית, אף שמבחינה הלכתית יבשה הם אינם אסורים, אך מבחינה מחשבתית-השקפתית

בדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית מחייבים להכשיר תנור ומיקרוגל לפסח, או להכשירם לאחר שצלו בהם דבר איסור כגון: שצלו בהם בשר לאחר חָלב או להיפך, או שצלו בהם בשר נבילה – כך הלעיטו אותנו הכומרים האורתודוקסים משחיתי דתנו. להלן נבדוק האם יש צורך להכשיר תנור או טוסטר-אובן או מיקרוגל לשם השימוש בהם? לשם כך נחל לעיין יחדיו בדברי רבנו. בהלכות מאכלות אסורות (טו, ל) פוסק רבנו כך: "אין צולין בשר שחוטה עם בשר נבילה או בהמה טמאה בתנור אחד, ואף-על-פי שאין נוגעין זה בזה. ואם צלאן – הרי זה מותר, ו

טרם שאומַר כמה מלים על מנהג הגנבים האורתודוקסים עלי להגיש לפניכם מעט רקע הלכתי שישפוך אור על מנהגם העכור והמשחית, אור שיסייע לנו לעקרו ולבערו מקרבנו. ובכן, לאחר שתיית שתי כוסות יין בליל הסדר נוטלים את הידיים בשנית ומברכים: "המוציא לחם מן הארץ" על מצה וחצי (לא על שלוש מצות כדברי השוטים) וכפסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (ח, ו): "ושותה הכוס השני. [ו] ואחר כך מברך: 'על נטילת ידיים' ונוטל ידיו שנייה [...] ולוקח שני רקיקין [=מצות], חולק אחד מהן ומניח פרוס לתוך שלם, ומברך: 'המוציא לחם מן

איגרת החרם של ראש הגלות והנלווים אליו כותרת האגרת הבאה שבקובץ "אגרות קנאות" היא: "מכתב הנשיא ראש הגולה מדמשק" (עמ' 48–50). איגרת זו נכתבה על-ידי ישי בן חזקיהו בן ישי ובית דינו, בחודש תמוז בשנת ה'מ"ו ליצירה (יולי 1286), כ-44 שנה לאחר שריפת ספרי רבנו בשנת 1242. אין באיגרת זו כמעט שום מידע על שריפת ספרי המדע והמורה, למעט כמה פירורים. איגרת זו היא איגרת חרם כנגד המינים הצרפתים ועוזריהם, וכנגד כל מי שמפיץ את חרמותיהם וכתביהם. העניין הראשון שנזכר באיגרת הוא התעוררותם של המינים, עשר

האגרת הבאה שמופיעה בקובץ "אגרות קנאות" היא אגרת ארוכה מאד שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם כנגד המינים הצרפתים, והיא ידועה בשם "ספר מלחמות השם". אגרת זו עוסקת בנושאים רבים כגון: אמיתת יסוד שלילת הגשמות ומסורת החכמים בעניינו, תיאור אירועים שונים שאירעו בעקבות החרם שהחרימו והשריפה ששרפו הצרפתים את ספרי רבנו, דברים בשבח החכמה והדעת ועד כמה היא יסודית והכרחית בדת משה, אמיתת יסוד חידוש העולם, הסבר דברי רבנו הרמב"ם במקומות שונים שנוגעים לעניין, הוכחת יסוד שלילת הגשמות מן המקרא ומן המשנה ומן

לפני שזכיתי להכיר את בוראי ודרך האמת, למדתי בעוונותיי לבחינות ההסמכה של תיאטרון הרבנות הראשית. היה רב אחד בכולל שלימד לבחינת ההסמכה בהלכות שבת, שיעוריו נפרסו על פני שנתיים ימים, ומדי שבוע הוא מסר כשלושה שיעורים בנושא. זכורני שאותו רב ממסדי, שכיר אורתודוקסי מובהק, נהג ללמד אותנו על תכסיסי הרבנות, ואחד הדברים שהוא שינן לנו היה: איך עלינו להשיב לשואל כאשר אנחנו לא יודעים את התשובה? ותשובתו הייתה: "מחלוקת" – תשובה זו לעולם תהיה נכונה בעולם הדתי האורתודוקסי, שהרי גם אין אנו יודעים