סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"י)

טרם שנמשיך בסקירת השרבוט לספר יצירה, אציע נא בפניכם את דברי רס"ג בסוף הקדמת פירושו לספר משלי, הואיל ומדבריו שם עולה, שכל ענייני בריאת העולם יש מאין, ואף עניינים מדעיים פחות טמירים ונשׂגבים מיצירת יש מאין, כולם הם בגדר הנסתרות שאין לעסוק בהן! הייתכן אפוא שרס"ג יֹאמר שאסור לעסוק בענייני יצירת יש מאין, ואף בדברים הקרובים לכך – ויחד עם זאת יקדיש חיבור שלם לפירוש ספר יצירה, אשר מתיימר לעסוק בבריאת יש מאין? היעלה על הדעת שרס"ג, אשר אסר לעסוק בענייני היצירה, יעז להתפרץ ולהתרברב בידיעת אופני יצירתם של היסודות והנבראים? וכֹה דברי רס"ג בסוף הקדמת פירושו לספר משלי:

"ומצאנו עם ההתחקות וההתבוננות, שספר זה [משלי] כולל שנים עשר עניינים נעלים משערי החכמה [...] והשנים עשר, ההודעה לדורש החכמה היאך לבקשהּ, ייחד לעניין זה מאמר גדול [...] ואשר הביאוֹ לכך הוא מפני שיָּדע שדורש החכמה פונה אליה בחשק ובלהט, ואם הוא ייצא אליה פתאום, יבוא במבוכה ולא יֵדע מה הוא אשר ראוי שיתעמק בו ויִשְׁאל עליו, ומה אשר אינו ראוי לכך מחמת שאינו נישָּׂג, לפיכך ציין החכם את מה שאין דרך לעמוד עליו מן המדעים, והבדילוֹ והפרישוֹ לצד, ואמר לתלמיד: אל תשאל על זה כי התעסקך בו עמל וטרדת לב וזה הוא ידיעת הבריאה והיצירה וטבעֵי הדברים מעיקרן, ואמר בכולם יחד שהם לה' יתהדר ויתרומם, ומיוחדים לו, ושכל בני האדם תקצר יכולתם להשׂיגם, והוא אמרוֹ: 'כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי, וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה' וגו' [מש' ל, ב–ג], 'מִי עָלָה שָׁמַיִם' וגו' [מש' ל, ד], וכפי שאבאר פסוקים אלו במקומם [...] וכאשר הבדיל החכם את אלה [=יצירת יש מאין וכיו"ב] לצד" וכו'.

ובפירושו לפסוקים במשלי שנזכרו בדבריו בסמוך, אומר רס"ג כך (עמ' רמה–רנא):

"ואף-על-פי [...] שאיתיאל לימדני המדעים [...] הרי נשארה חכמה שלא לימדני אותה, לא מפני שהיה יודע אותה ומנעהּ ממני, אלא שגם הוא לא ידעהּ. ולא איתיאל לבדו נעלמה ממנו חכמה זו, אלא גם כל בני האדם, לא ייתכן שידעוהָ בשום אופן ולא על-ידי סיבה [=אמצעי כלשהו]. [...] והנה גילה על החכמה הנסתרת הזו שאף אחד לא ישִּׂיגנה שהיא חכמה לה' יתהדר ויתרומם, שהוא יחיד בה [=רק הקב"ה יודע את החכמה הנעלמה והנשׂגבה הזו] והיא חכמת בריאת יש לא מיש [כיצד נבראו הנבראים] וקביעת טבע כל דבר כפי שאנו רואים [ולא רק כיצד נבראו הנבראים יש מאין, אלא גם כיצד נקבעו טבעיהם לאחר שהם נבראו – הוי אומר, אפילו דברים שהם אינם בגדר 'יש מאין' הם בגדר הנסתרות, כל-שכן בריאת יש מאין].

ואף איוב כבר אמר כי החכמה הזו לא ישִּׂיגנה אף אחד מבני אדם ולא מזולתם [=לדעת רס"ג, אפילו המלאכים אינם יודעים את סוד הבריאה!] [...] וביאר כי החכמה שאינה ניתנת להשׂגה היא בריאת הדברים הללו לא מיש [...] וכך דברי אגור כאן שהחכמה שאינה נישֶּׂגת היא חכמת ארבעת היסודות ופיתוחם וטביעתם [...] כך הקדים אגור כי ידיעת כל זה היא לה' יתהדר ויתרומם [...] והיה אומר להם [איוב:] ואם תאמרו והאם יש מדעים שלא ישׂיגֵם בעל השכל הבריא מבני אדם? אני אומר לכם: כן, האם אינכם מודים שחכמת בריאת העיקרים והיסודות אין ביכולת הנבראים להשִּׂיגהּ? [...] אבל אגור [...] הייתה מטרתו להודיע ללומד החכמה היאך ילמדנה, ומה הם הדברים שאין לו יכולת לעמוד עליהם, כדי להקל יגיעוֹ וישיג מטרתו.

[...] לפיכך אמר לו אגור [לתלמידו:] אל תדמה זאת בנפשך [שניתן להשִּׂיג הכל] – כי יש כאן דברים שאין עליהן תשובה, וכיוון שאין להן תשובה [...] אל תחקור בהם, כי לא תשִּׂיגם [...] וכך עשה אגור, אמר למתלמד: אל תדרוש את החכמה מבריאת היסודות היאך נבראו, ולא על טבע היאך הוטבע, ולא על טבע היסודות היאך הוטבעו [=ושם רס"ג מאריך שלא ניתן לידע אפילו כיצד ניתנו לחומרים וליסודות טבעיהם, ואף לא כיצד נתגבשו הנבראים מהיסודות – והנני אומר 'אפילו' כי לא מדובר ביצירת יש מאין, כל-שכן בענייני יצירת יש מאין], הסר את אלה מליבך, כי הם לה' לא לבני אדם, כדי שלא תפזר את כוחות מחשבתך בהתעסקך בהם, פנה בכל כוח תבונתך אל מה שאפשר לך לדעת אותו מדברים המסורים לבני אדם [...]

כל שכן מה שאחרי זה [בדברים העמוקים מזה:] שתשאל היאך נבראת אש לא מאש, ונוצר אוויר לא מאוויר, ונהיה מים לא ממים, ונתחדש עפר לא מעפר, כל-שכן שלא תדע מאומה מזה [...] ואילו נשאל החכם המופלג בבני אדם במדע, על היסודות הללו וטבעיהם, לא תהיה לו תשובה יותר משיֹאמר: כך נטבעו וכך נחקקו [וכל שכן שלא יידע מאומה על אופני יצירתם!]

[...] לפי שאנו מקהלות החכמים אומרים: אמר לנו אגור [...] שכבר החליטה לנו דעתנו שהסוגים הללו אינם נישָּׂגים, לא ייתכן שבעל שֵׂכל בריא ישיג מה שכבר החליט הוא [=אגור] עליו שאינו נישָּׂג [...] וכשם שאין תשובה על העיקרים והיסודות הללו יותר מן האמירה 'כך נבראו וכך נטבעו', כך אין תשובה גם על פרטי הדברים [...] לפי שאין תשובה על כל זה, אלא שיֹאמר המופלג בחכמה: כך הם וכך הִכרנום. [...] [והוא מוסיף:] כך נבראו ועל זה נבנו".

הוי אומר, לפי רס"ג כל ענייני בריאת העולם יש מאין ואף עניינים מדעיים חשובים פחות, הם בגדר הנסתרות! איך ייתכן אפוא שרס"ג יעז להתפרץ ולהתרברב בידיעת אופני יצירתם של היסודות והנבראים? ושימו לב לדברים הבאים שאומר רס"ג בהקדמתו למשלי (עמ' רנ):

"ואף בראשוני התבניות כגון הנקודה והקו, ואף במספרים אשר להן שורש ואשר אין להן שורש, הטענה בכל אלה יחד אחת, והיא שיֹאמר החכם: כך הוא דרך הדבר הזה ועל זה נבנה".

וגם אלה דברים המנוגדים בתכלית לכל שרבוטי הכופר בעל ספר יצירה ותלמידו הזייפן, שהרי לפי הדברים הללו של רס"ג, אפילו יצירת התבניות כגון הנקודה והקו, ויתר התבניות – אין לנו שום דרך לידע כיצד נוצרו, אך לפי השרבטנים שנזכרו מדובר בתורה שלמה של יצירה! שהרי נראה לקמן שהתבניות כגון הקווים והעיגולים למיניהם נוצרים באמצעות צירופי אותיות!

גם בפירושו לאיוב (עמ' קמז) רס"ג אומר שלא ניתן להשיג את חכמת הבריאה, וכֹה דבריו: "והייסורין [...] וכיוון שהדבר כך, שכבר הִשִּׂיגו המאמינים את החכמה הזו [=הבנת תכלית הייסורים והעונשים], יהיו דברי איוב אשר חשב כי החכמה הזו [=הבנת תכלית הייסורים ועל מה באו לנו] מסוּרה רק לחכם יתהדר ויתרומם, אינם אלא מחשבה בלתי נכונה והשערה, ואינו נכון, אלא אפשר לעמוד על כך, ואין זה כחכמת הבריאה ולא הנהגת היסודות והרכבתן".

הוי אומר, לא רק עצם הבריאה היא דבר שהוא בגדר הנסתרות לדעת רס"ג, אלא אפילו הרכבת היסודות זה בזה ליצירת חומרים ונבראים, אף היא בגדר הנסתרות לה' אלהינו... ואילו לדעת השרבטנים בעל ספר יצירה ותלמידו הזייפן בפירושו, לפי דמיונם הקב"ה יצר את היסודות ואת הנבראים באמצעות קולות עלומים כמכשפים הוברי ההברים, והקולות שרטטו את היסודות והנבראים ביקום... כללו של דבר, לא יעלה על הדעת שרס"ג יֹאמר כדבריהם ההזויים הללו.

"אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט); "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כא), "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (יר' ד, כב).

פרק ד הלכה שלישית

וכך נאמר ב"הלכה" הנגעלה הזו: "שתיים ועשרים אותיות, יסוד שלוש אומות [א', מ', ש'], שבע כפולות [אותיות בג"ד כפר"ת כאמור ב'הלכות' שקדמו], ושתים-עשרה פשוטות [שאר האותיות], אותיות חצובות ברוח, חקוקות בקול, קבועות בפה בחמישה מקומות: א',ה',ח',ע'; ב',ו',מ',ף'; ג',י',כ',ק'; ד',ט',ל',נ',ת'; ז',ס',צ',ר',ש'. א',ה',ח',ע' – משתמשות בסוף הלשון ובית הבליעה; ב',ו',מ',ף' – בין השפתיים ובראש הלשון; ג',י',כ',ק' – על שליש הלשון נכרתות; ד',ט',ל',נ',ת' – על חצי הלשון משתמשות עם הקול; ז',ס',צ',ר',ש' – בין שניים ובלשון ישן".

ויש בטמטום הזה שנקרא "הלכה" הגשמה ברורה ומפורשת, ואף מחרידה ומזוויעה – שהרי מיד לאחר שמחבר ספר יצירה קובע שהאותיות הללו "חצובות ברוח" ו"חקוקות בקול", דהיינו רומז באופן ברור לשימושן על-ידי הקב"ה בבריאת העולם, וכידוע בשיטתו-הזייתו – מיד לאחר-מכן הוא משרבט שהאותיות הללו "קבועות בפה בחמישה מקומות" וכו'. הוי אומר, מחבר ספר יצירה כמעט אומר לנו באופן מפורש שיש להקב"ה פה וכלֵי דיבור שבהם הוא מבטא את האותיות הללו שבאמצעותן הוא חקק וברא את העולם, לפי דמיונם המטונף של המכשפים.

זאת ועוד, מה הקשר בין כללי הלשון העילגים והמשובשים הללו שקבעם איזה כסיל שחצן, בשרבוט שנקרא "הלכה", לבין סתרי תורה? ולא ראוי ללמד את הדברים הללו אפילו לתלמידים רכים ופוחזים בבתי-הספר, משום עילגותם ושיבושם וחוסר הדיוק שבהם – אז לקרוא למופע הסכלות, העילגות והטמטום הלזה: "סתרי תורה"?! לטעון שהשרבוטים הללו מורים ומעידים ומלמדים על אופני היצירה הנשׂגבים שנקראו אצל החכמים "מעשה בראשית"? מהי הַשּׁוֹטות הזאת?! ועליבות הדברים עלולה כמעט בוודאות לדרדר את המשׂכיל לכפור בתורה כולה, כי אם "מעשה בראשית" אינם אלא גיבובי שרבוטים מגוחכים ועילגים – הרי שתורתנו היא תורת הבל ופלסתר, תורת הבל ורעות רוח, המצאה של מכשפים הוזי הזיות – לא פחות מכך!

ועתה לדברי משרבט הפירוש להזיה שנקראת "ספר יצירה", על הדברים הללו, וכך הוא אומר לאחר שהוא מתרגם את ההלכה לערבית: "ופירוש דיבור זה, שבעל הספר נתכוון בחילוקים אלו, כי האותיות כפי ערך שינוייהם במקומות חיתוכן בפה יהיו שינויי שרטוטיהן באוויר [...] והנה חלק א'ה'ח'ע' העדין שבהן, והוא יוצר באוויר קווים ישרים; ואחריו ג'י'כ'ק' שלפי תנועתן יוצרים באוויר תבניות משולשות, מהן שוות צלעות, ומהן בלתי שוות; ואחריו ד'ט'ל'נ'ת' כפי ערך תנועתן יוצרות באוויר תבניות מרובעות, מהן מרובעות פשוטות, ומהן שיש בהן הרכבות אחרות; ואחריו ז'ס'צ'ר'ש' וכפי צורת תנועתן יוצרות באוויר שרטוטים מפותלים, מהם בזוויות ניצבות, ומהן שיש להן זוויות חדות, ומהן שיש להן זוויות קהות; ואחרי-כן ב'ו'מ'ף' לפי כוח ביטויָן יוצרות באוויר תבניות עגולות, מהם שהם בלבד, ומהן שיש עמהן הרכבות אחרות".

ומשרבט הפירוש מחזק את חתירתו להגשמה של בעל ספר יצירה, שהרי הוא מלהג בפירושו: "כי האותיות כפי ערך שינוייהם במקומות חיתוכן בפה יהיו שינויי שרטוטיהן באוויר", כלומר שינויי שרטוטיהן באוויר נובע מ"מקומות חיתוכן בפה", והמסקנה: מקור שרטוטי האותיות הוא פֶּה וכלֵי דיבור גשמיים! ובכלל, מהי הַשּׁוֹטות הזאת?! הייתכן שאדם שפוי שלמד להבחין בין אמת לבין שקר, בין הזיה לבין הוכחה, הייתכן שאדם שכזה יאמץ הזיות מגוחכות שכאלה?

וכבר ראינו את דברי רס"ג בהקדמתו למשלי (עמ' רנ): "ואף בראשוני התבניות כגון הנקודה והקו [...] הטענה בכל אלה יחד אחת, והיא שיֹאמר החכם: כך הוא דרך הדבר הזה ועל זה נבנה". הוי אומר, לדעת רס"ג לא ניתן לדעת כיצד נבראו ונוצרו התבניות, בניגוד מוחלט לדברי משרבט הפירוש, שלפיו יצירתם היא תורה שלמה של צירופי אותיות, ועוד יורחב בזה לקמן.

מכאן ועד סוף פירושו להלכה, המשרבט מאריך מאד לתאר מאפיינים לשוניים שונים לקבוצות האותיות שנזכרו, ובמיוחד לאותיות א'ה'ח'ע', וכדי שתבינו עד כמה הוא מאריך אדגים לכם מן הקטע שהעתקתי: ובכן, הקטע שהעתקתי (='ופירוש דיבור זה' וכו') הוא ביחס של 1:11 בערך להמשך פירושו של המשרבט הלזה להזיה הזו שנקראת "הלכה", ואמרתי זאת כדי שתבינו עד כמה הוא מאריך בעניינים לשוניים שונים, אשר אין להם שום קשר לעצם ה"הלכה"... ואף אין להם שום קשר ל"סתרי תורה", סתם שרבוטי כְּלָלֵי לשון שונים בעילגות לשון מייגעת. וכבר אין לי צל של ספק, שלא היה לזייפן שום דבר לשרבט על עצם ה"הלכה" הזו ואחרות, אז הוא פשוט העתיק מדברי רס"ג עניינים לשוניים מכתבי רס"ג בענייני לשון (יש כאֵלו), וכך ניפח ועיבה את הפירוש הזה ל"ספר יצירה", אף שאין קשר בין הדברים לעצם היצירה והבריאה.

פרק ד הלכה רביעית

וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "עשרים ושתיים אותיות, חקקן, חצבן, צרפן, שקלן, והמירן, ויצר מהן כל היצור וכל העתיד לָצוּר. וכאיזצד צרפן? אל"ף עם כולן וכולן עם אל"ף, בי"ת עם כולן וכולן עם בי"ת, גימ"ל עם כולן וכולן עם גימ"ל, וכולן חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות במאתיים ושלושים ואחד שערים, נמצא כל הדיבור וכל היצור יוצא בשם אחד", ושם שרבט הזייפן:

"על-ידי שחקקן וחצבן [...] ברא בהן כל נברא וכל מה שיבראֵהו", ובהמשך הוסיף: "כי הבורא [...] כאשר חיבר אלו הכ"ב אותיות [...] יצר כל מה שהיה וייצור כל מה שיהיה". הוי אומר: מעשה הבריאה באמצעות שרבוטי האותיות לא התרחש במעשה בראשית וחדל, אלא עד עצם היום הזה, הקב"ה, יתרומם שמו מכל הבלֵי וכיעורֵי השרבטנים הללו, חוקק וחוצב ומצרף וכו' ובורא באמצעות רצפי אותיות משונים ומוזרים חסרי כל משמעות, גם את הבריאה המתחדשת מדי יום ביומו, מדי שעה בשעה, ומדי רגע ברגע! גם ברגע זה, קולות עלומים פורחים באוויר ויוצרים שרטוטים בצורות הנדסיות שונות, שיוצרות ובוראות את החומרים ויתר הנבראים!

כללו של דבר, משרבוטי בעל ספר יצירה ומפטפוטי המפרש עולה הזיה מטורפת, לפיה לא רק בראשית הבריאה הקב"ה פעל באמצעות צירופי אותיות ומספרים, אלא מאז ועד היום ועד סוף כל הדורות, כל הבריאה כולה פועלת ומתפתחת באמצעות שרבוט רצפי אותיות! כלומר, כדי שעובר יתפתח לדוגמה בבטן אימו, יש להגות ולמלמל רצפי אותיות ומספרים! ומי הוא זה שממלמל אותם? אימו? אביו? וודאי שלא, אלא ברור שהקב"ה הוא זה שנדרש ליצור אינסוף אותיות ומספרים מאז בריאת העולם ועד סוף כל הדורות כדי לקיים את עולמו! וזאת פשוט הזיה שלא תעלה על הדעת, והיא כפסע מן ההגשמה שהרי קשה מאד לסבור שלכל דבר קטן בבריאה הקב"ה בורא קולות שישמיעו אותיות ומספרים, ובהם ישורטטו וייבָּראו הנבראים!

"לֹא יִמָּצֵא בְךָ [...] וְחֹבֵר חָבֶר [=והובר הבר] [...] כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דב' יח).

כמו כן, ההזיה הזו שעולה מספר יצירה מנוגדת לחלוטין לדעת חכמים ע"ה, אשר תיארהּ רס"ג בשיטת החידוש התשיעית בראש פירושו הארוך לתורה אשר אבד עם השנים, ונותרו שרידים ממנו בכתבי פרשנים שונים כמו מבשר הבבלי. מבשר העתיק את הקדמתו של רס"ג לפירושו הארוך, ושם רס"ג פורשׂ את תשע השיטות בבריאת העולם – וכך אומר רס"ג שם (דבריו הובאו בדברי מבשר הבבלי, ודברי מבשר הובאו בראש פירוש רס"ג לתורה, מהד' קאפח, עמ' טו):

"והדעה התשיעית היא האמיתית, והוא דבר התורה האמור בתחילת בראשית שהאש והמים והעפר וכל אשר הורכב ונתחבר מהם בראוֹ החכם בבת-אחת, שנאמר: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ', [ורס"ג הביא לכך דוגמה] מבעלי החיים: כשם שמתהווה העובר ומתפתח בשרו ועצמיו וגידיו ועורו וכל פרטיו לא זה לפני זה ולא זה לפני זה, אלא הכל מתהווה יחד ונמצא יחד; ומן הצומח: כמו שמתהווה הפרי, גופו וגרעינו וקליפתו ותרמילו הכל גדל ביחד; ומן החומרים: כשם שמבעירים את האש מתגלה עצמיותה ואדמומיותה ואורה ובעירתה הכל בבת אחת לא אחד לפני השני – כך אנו אומרים שהאש והאוויר והמים והעפר וכל תואר וצורה ותבנית והרכבה, יצרם הבורא יתרומם ברוממותו בבת אחת ובעת אחת".

כלומר, לפי רס"ג בדעה הזו התשיעית, הקב"ה ברא את העולם יש מאין באופן חד-פעמי, ומאז העולם ממשיך להתפתח באופן טבעי, וכך סברו גם החכמים, וכדברי רבנו במורה (ב, ל):

"וממה שאתה צריך לדעת, כי תיבת 'אֵת' האמורה בפסוק: 'אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ' [בר' א, א], כבר פירשו חכמים בכמה מקומות שהיא בעניין 'עִם', כוונתם בכך שהוא ברא עִם השמים כל מה שבשמים, ועִם הארץ כל מה שבארץ. וכבר ידעת מה שפירשו [חכמים ע"ה] כי השמים והארץ נבראו יחד, לפי שנאמר: 'קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' [יש' מח, יג], ונמצא שהכל נברא יחד, ונבדלו [לפי כת"י אחרים: ונתגלו] כל הדברים ראשון-ראשון. עד שהם [=החכמים ע"ה] המשילו את זה לאיכר שזרע זירעונים שונים באדמה ברגע אחד, ונבטו מקצתן לאחר יום ומקצתן אחר יומיים ומקצתן אחר שלושה, והזריעה כולה הייתה בשעה אחת – ועל פי השקפה זו הנכונה בלי ספק [...]. [זאת ועוד,] ובפירוש בדברי חכמים ז"ל בבראשית רבה, אמרו על האוֹר האמור בתורה, שהוא נברא ביום ראשון, אמרו בלשון זה: 'הן-הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא תלאן עד יום רביעי', הרי בפירוש נאמר עניין זה [=השקפה זו בדבריהם]".

ודעת חז"ל ורבנו הרמב"ם, וגם דעת רס"ג האמיתית, מנוגדת לחלוטין להזיית משרבט הפירוש לספר יצירה, לפיה הקב"ה ברא את עולמו, ואינו חדל מלברוא אותו רגע רגע, שעה שעה...

***

ועתה להמשך שרבוטי הזייפן בפירושו לספר יצירה, ובכן, הזייפן ממשיך שם לעסוק בעניינים לשוניים גרידא, כגון להאריך בכך שמילת "חלילה" היא ממשפחתה של המילה "חלול", ועוד. לאחר-מכן הוא מאריך מאד כמעט עד סוף שרבוטו המייגע להלכה זו, כדי להוכיח שיש לעשרים ושתיים אותיות הלשון העברית 231 זוגות שונים, כגון: אא, אב, אג וכיו"ב, ועוד מאריך לסתור את טענת הטוען שיש 221 זוגות שונים של אותיות. ובמאמר מוסגר שם הוא מוסיף מסקנה הזויה: "והנה נתבאר התגלות האחד מעל לכל כפל, וזה אות לאחד הקדמון יתברך ויתעלה".

כלומר, לפי הזייתו, הראיה שיש 231 זוגות שונים כאמור, היא ראיה למציאותו של בורא-עולם, כאילו העובדה שהמספר 231 מסתיים באחד, וכן עוד תרגילי כפל רבים, היא ראיה למציאותו של בורא-עולם – ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! ורק סכל ואף נבל יוכיח את מציאות הבורא ממסקנות מתמטיות, שהרי אם ניתן כביכול להוכיח את מציאותו של הבורא יתעלה מענייני המספרים, הרי שיש חשיבות עצומה למאפייני וכללי המספרים – ואם כן, יבואו המינים והאפיקורוסים אשר מתמחים במתמטיקה, ויוכיחו לנו מכללי המספרים שבורא-עולם אינו קיים. ואתן לכם דוגמה: רוב המתמטיקאים סבורים שהמספר 0 יותר יסודי מהמספר 1, ובימינו רובם ואולי אף כולם סבורים ששני המספרים: 0 ו-1 הם המספרים היסודיים במתמטיקה – האם מהנחות אלה ניתן להגיע למסקנה שבורא-עולם כלל איננו קיים? או שיש לו אלוה זולתו בשיתוף?

ורבנו בחיי שלל את דברי הזייפן השרבטן הלזה, ובראש ספרו כתב כך (עמ' יג): ה' הוא "אחד במושׂגו האמיתי", והוסיף שם קאפח: "הכוונה להבדיל מן האחד המספרי שאין האחדות בו אלא מקרה ואינה אחדות עצמית". כלומר, בסדרה ממוספרת של חפצים, החפץ הראשון נקרא אחד, אך אין הוא אחד במהותו, אלא הוא אחד בגלל שֶׁסּוּמַּן ראשון בשורת החפצים, כלומר הוא אחד בגלל נסיבות חיצוניות (=מקרה) לא בגלל מהותו האחדותית. הוי אומר, אין ללמוד מאחדות המספר מאומה על אחדותו של בורא-עולם, ולא להביא ממנה ראיה למציאותו!

***

ועתה תשאלו נא: ומה תכלית היגיעה הזו בידיעת מספר צירופֵי זוגות האותיות? ובכן, לאחר מסכת היגיעה הזו שאין לה שום קשר לסתרי תורה או אפילו לענייני מחשבה בסיסיים, משרבט הפירוש מסביר מדוע הוא האריך כל-כך בעניינים כל-כך זניחים וכמעט מיותרים, וז"ל:

"והייתה מטרת בעל הספר בכפל הזה, כי הבורא [...] כאשר חיבר אלו הכ"ב אותיות [...] יצר כל מה שהיה וייצור כל מה שיהיה [...] כאשר משרטט באוויר קווים ישרים בעיגולים ומשולשים מרובעים, ורשם קווים מפותלים בעיגולים ומשולשים ומרובעים, יבוא מכפילותן זה על זה ועבירתן זה בזה תבניות פשוטות ומגושמות באופנים מופלאים שמהן נתחברו כל הצורות, והוא בכניסת הבי"ת על הגימ"ל והדל"ת על הה"א ויתר האותיות. ולפיכך נעשה אא בב גג דד ועד תת, לא ייכנס מהם מאומה בכפל הזה, לפי שאם תאמר מאה [פעמים את האות] אל"ף לא יצטייר ממנה באוויר אלא תבנית אחת, והוא שיעבור בו קו ישר, וכך אילו אמרת מאה בי"ת לא ינבוט כי אם תבנית אחת עגולה בלבד. והנה נתבאר היאך הוויית הצורות באותיות באוויר".

לפי משרבט הפירוש מטרת בעל ספר יצירה ב"הלכה" זו, ללמד על-כך שהקב"ה שרטט את הבריאה באמצעות צירופי אותיות דווקא, כלומר לא ניתן באות אחת ואפילו תיאמר אלף פעמים ליצור מאומה מלבד קו אחד או תבנית אחת. ולכן בעל ספר יצירה גילה לנו רז זה, שלפיו דווקא באמצעות רצפי אותיות ניתן לשרטט את הצורות והתבניות באוויר... פשש... איזה חִמַאר!

ומשרבט הפירוש מוסיף מסקנה ניצחת: "ומטעם זה התחילו החכמים [ללמד את] תלמידיהם בהנדסה ובתבניות, לפי שהם ראשית הלימודים" – ואף שהיו כאלה כמו אפלטון, הרי שרוב מוחלט מחכמי קדם סברו שיש להחל במלאכת ההיגיון, ולאחריה ללמד מתמטיקה בכללותה.

וגם רס"ג לא סבר שיש להתחיל במלאכת ההנדסה, וכדבריו בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' יח–יט), ושם עולה כי יש להתחיל בלימודי מדעי הטבע ורק בהמשך ללמוד הנדסה:

"אבל ההכרחיים מן המדעים – הרי כאשר משיג חושינו דבר מה ונתאמת לו, ולא נוכל לקבוע אותו הדבר בליבנו כדעה אלא עם קביעת דברים אחרים עמו, הרי חובה שנקבע בדעתנו את כולם [...] הרי אם ראינו עשן ולא ראינו את האש אשר ממנה נולד אותו העשן, חייבים אנו לדעת שאש מצויה על ידי מציאות העשן, כי לא ייתכן זה אלא על ידי זה [=וזו דוגמה ממדעי הטבע]; וכן אם שמענו קול אדם מאחורי כותל, חייבים לדעת שהוא מצוי, כי לא יהיה קול אדם אלא מאדם מצוי [=וגם זו דוגמה ממדעי הטבע]; [...] [ו]כאשר אנו רואים את המזון יורד לבטן בעלי החיים [...] הרי אם לא נקבע בדעתנו ארבעה דברים לא יתקיים מה שהשיגו חושינו, והם: שיש בהם כוח מושך את המזון לפנים, וכוח מחזיקו עד אשר יבשיל, וכוח מעכל אותו וממסמס, וכוח פולט את פסולתו שבו הוא יוצא החוצה [=וגם זו דוגמה ממדעי הטבע] [...]

ויש שלא תתקיים לנו ידיעת מה שראינו אלא עד שניצור מלאכה אשר תאמתהו לנו [=וכוונתו להנדסה] [...] והוא כגון מה שאנו רואים את הירח עולה על הארץ ושוקע בזמנים שונים בלילה או ביום [...] וכל זה [=כל תצורות ומהלכי הירח] לא יתברר לנו כי אם על ידי מלאכת ההנדסה [...] והתחלנו בידיעת התבניות הפשוטות אחרי הנקודות והקווים, ועד לידיעת התבניות המשולש והמרובע והעגול והמשולב והמקביל [...] עד שידענו כי תבנית הגלגלים כדוריים או עיגוליים [...] נמצא, כי בשלמות מלאכות אלה [=כלל המלאכות שנזכרו, דהיינו מדעי הטבע וההנדסה] נקבע לנו כי מהלך הירח מורכב מחמש תנועות, ולכן חייבים אנו לדעת שכל המלאכות הללו אמת, כיוון שלא תתכן לנו ידיעת שינויי מהלכו כפי חוקי הטבע, כי אם על ידן".

ובהקדמתו למשלי (עמ' טז) רס"ג לא מציין את ההנדסה כלל ועיקר, וכֹה דבריו שם: "ושלמות המדע בארבעה אופנים [...] אשר ללמידה היא שילמד האדם עיקרי המדעים ויסודותיהם" וכו'. כלומר, רס"ג מזכיר את לימודי המדעים באופן כללי, ועל אף חשיבותה, ברור שמלאכת ההנדסה איננה היסוד היסודי מכלל המדעים המכשירים, אלא היא חלק נכבד מהם, ואף שנייה בחשיבותה למלאכת ההיגיון, כאמור – שהרי ללא ידיעת כללי הלימוד לא תתאפשר למידה.

ובפירושו למשלי (עמ' רמה) אומר רס"ג: "לפי שכשם שהמון יודעים את החשבון אבל לא ביסודיות, והתשבורת [=הנדסה] לא ביסודיות". כלומר, המקצוע הראשון שרס"ג מזכיר הוא המתמטיקה בכללותה, וזה סותר את דברי השרבטן לפיהם ההנדסה היא "ראשית הלימודים".

סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח''י).pdf

הורידו את PDF • 337KB