תוצאות החיפוש

נדונו בהרחבה רבה בכמה מאמרים יסודיים, ראו: "לימוד ושינון שלילת הגשמות הכרחי לכל אדם", "חומרתה העצומה של הגופניים של האדם. ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] כללו של דבר, ייחוס העדר או מגרעת או דימוי הינם למעשה הגשמת הבורא לכל דבר ועניין. כלומר, לא רק שלא יעלה על הדעת שה' יתעלה ויתרומם שמו מצוי במצב של העדר יכולת, או במצב של התעוררות ויציאה

התביעה ממצודת-זאב התבטא ברמז עבה של תבין, שההסתדרות הציונית תשקול מחדש את יחסה להנהלת המכון לחקר הציונות אלא על השאלה: מי יבזבז וייהנה מן הסכום הזה: הממסד של המערך או של הליכוד?  המשרת בעיקר את בני העשירים, והחושש מגידולם של מזרחים שהממסד דחקם לשכונות העוני ולעיירות הפיתוח. לטובת השתתפותם של בני השכונות בחיים האקדמיים; ג) אפליה לרעה של בני השכונות כנגד בני הקיבוצים, הבאה לידי , אבל אידיאולוגיה זו גוועה אט-אט במשך הזמן עם עלייתו של בן-גוריון וחבריו לשלטון (ראו ספרו של זאב צחור

קצרו של דבר, המשׂכילים הללו לא עבדו את ה' יתעלה, הם עבדו את עצמם! וכבר הרחבתי בעניינם של אנשי השחץ גסי הרוח האירופים הללו, אשר מתעטפים במרדעות של "נאורות" ו"השכלה", בכמה כנגד אור הרמב"ם", ועוד. כלומר, הפילוסופים של ימי קדם היו אנשים ישרים ביחס לפילוסופים של ימינו, אשר אש הבצע והתאווה ולהט התרבות העולם-הזה, ובחרו בחיי העינוגים האסורים של התרבות המערבית ובעיקר של האליטות האירופיות.

: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה. ועוד בעניין זה ראו נא במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו השישית. וכבר הסברתי את אופן תרגומו הזה של אונקלוס בדוגמה קמז, ראו נא שם ובהפניות. כמו כן, אונקלוס ביקש ללמד, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של ה' יתעלה, והנביאים הם ועל-כל-פנים, שוב ושוב אנו רואים את הדיוק והעקביות המפליאים בתרגומו של אונקלוס.

שיא השיאים של תפילת ליל שבת בבית-הכנסת? פיוט זה נכתב על-ידי מקובל בצפת הפגאנית של המאה הי"ו. וכי הקב"ה מחויב בכבודו של מישהו או משהו? עד שאנחנו פוקדים ומורים לו לצאת לכבודה של השבת? , השבת היא אשתו של הקב"ה יתרומם שמו! והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, נד), בעניין י"ג מידות של רחמים: "ואין העניין כאן [בי"ג מידות של רחמים

מי שילך ברחובותיהם של צאצאי המינים בעשרת ימי התשובה, ייתקל עד מהרה בריח של סירחון עז וחריף. ואם כך, אין לי צל-של-ספק שאם הוא היה חי בימינו הוא היה ממעריצי הקבלה וההזיות. מה שמשתקף כאן הוא תוצאה ישירה של הכפּפתה של ההלכה הכתובה אל המנהג החי והמסורת הרווחת בעל-פה [=שוב מלים של משאבי הטבע היקרים. נראה אפוא ברור כי הדימוי המרכזי של המנהג הזה הוא להקרבת קרבן ולא לשעיר המשתלח של יום הכיפורים.

שמאחוריי, ולא את אחוריו של הקב"ה, שאין לו פנים ולא אחור (ובמקום אחר אבאר את כוונתו של אונקלוס כאן לפי פירושו של רבנו נעבור עתה לפירושו של רבנו אשר מבאר כי למלה "תמונה" יש שלוש משמעויות, ובכל מקום בכתבי-הקודש של עצם גופני ממשי שנראה בעין הבשר; ב) התמונות העולות בדמיונו של האדם לאחר שהוא ראה אותן בעולם המציאות המסר הנבואי על בוריו (ולקראת סוף דברינו כאן נסביר את המושג "על בוריו"). 2) העניין השני שאליו מתכוון הרמב"ם יהי רצון שנזכה לכך שתחינתו זו של דוד המלך תהיה תמיד לנגד עינינו.

דרך אגב, הלכה זו היא לדעתי גם המקור לטעותו של ר' אברהם בן רבנו, שסבר שיש לשווקים דין של רשות הרבים, ושגיאתו שגיאתו של בן רבנו בשו"ת "ברכת אברהם" לר' אברהם בן הרמב"ם, אשר נדפס בעיר ליק שבגרמניה בשנת תר"כ (1860) ומה אורכו ורחבו של השוק? האם קיבוץ של חמש-שש חנויות כבר ייקרא שוק? או שמא רק השוק המרכזי של אותה העיר? 14) כבר ציינתי לעיל, כי לדעתי הטעות של בן רבנו או טעותו של הזייפן האירופי, נבעה מאי הבנתו את הִלכת רבנו

וכי יעקב אבינו שלח את המנחה כדי לשאול בשלומו של עשו? וכי יעקב אבינו התעניין בשלומו של עשו הרשע? שיטה איומה ונוראה: מימיו של רש"י ועד ימינו קמו להם אלפים רבים של הוזי הזיות אשר כתבו דברי בלע וסכלות ממנו עתה שום גמול, הוא היה פוגע בכבודו של עשו, ופגיעה בכבודו של עשו הרשע הייתה גורמת קרוב לוודאי לפתיחת כפשוטם (ראה דברי רבנו בפרק חלק), והוא לפי דעתי היה השורש והיסוד לצמיחתה של הקבלה הספרדית ( ה ר מ ב" האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר ערֵמות עצומות של סכלות ומינות? אתמהה!

כלומר, הם ייחסו למדרשים חשיבות רבה מאד מעל ומעבר לחשיבותם המוסרית המקורית. א. היהדות של החרדים הפנאטים! ד. תינוקות של בית-רבן – וארבל רומז לכך שלא רק התינוקות, כל העולם כולו עומד בהבל פיהן של המינים היושבים והאמנם זוהי דרכה של תורה? הציבור בעצמו כמו שעשו, שאת כל צרכי הציבור עשו מקופת הלשכה, כמו שכתב הכסף משנה בהלכות תלמוד תורה שגם הרמב"ם

והרמב"ם ממשיך ומסביר מדוע אותו חכם נמנע מללמד את חבריו מעשה מרכבה: "ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או בימינו, שהרי ההרחקה הגדולה של חז"ל ורבנו הייתה בגלל העדר ההכשרה של ההמון בלימודי המדעים – אך בימינו חלה וההמון בתקופתו של רבנו ובתקופתם של חז"ל היה נבער מאד מדעת, קרובים מאד לדרגת הבהמות, ולכן חסו חכמים מאד : "זה האור של האור ההוא שהיה מאיר לישראל", אך גם בדברי השבח ניתן לראות שמשה רבנו הוא רק הסגן של האור, המעמד הייחודי של משה רבנו כמנהיגה של האומה הישראלית, ובמלים אחרות, הקב"ה פיטר את משה רבנו!

במסכת ברכות נא ע"ב, נאמר כך: "אמר רב אסי: אין מברכין על כוס של פורענות. מאי כוס של פורענות? ומי שיודע כמה חכמים היו ענווים מבין עד כמה פירושו של רש"י מנוגד באופן מקומם למוסריהם של חכמים ולמידותיהם וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים הללו במאמרי: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם עד כאן סכלותו של רש"י ומכאן לרשעותו ולנבלותו של שר"י, שימו לב להמשך פירושו לעיל: "נִקְרָה עָלֵינוּ – רש"י משווה אפוא בין התגלותו של ה' יתעלה למשה רבנו לבין החלום שנתן הקב"ה בדמיונו של בלעם!

שהרי כל הפוסקים שבאו לאחר רבנו הרמב"ם ועד ימינו, עדיין כופרים בהן ומוחקים את המצוות הללו מספריהם! מה יהיה לפי זה דינם של גדולי האסלה באלף השנים האחרונות? מה יהיה אפוא דינו של מי שמחריב ומרוצץ את יסודות דתנו? ואין דנין נביא שקר אלא בבית-דין של שבעים ואחד". אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

נובעת מאימוץ פשט אגדה והבנתה כפשוטה, אגדה שהינה זיוף וסילוף גמור ומוחלט (ראו מאמרי: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם ברם, ברור שהתשובה היא לא, לא כל מי שלומד תלמוד יגיע בהכרח למינות ולתועבה, והראיה היא שרס"ג הרמב"ם והרי"ף ואם כך הוא דינם של מי שהפכו את מצות המזוזה לקמיע להנאת עצמם, מה יהיה דינם של אלה אשר הפכו את מצות לימוד קצרו של דבר, מהות הנצרות והמינות היא יצירת מצג-שווא של גדולה ורוממות, אשר נועד לטעת בהמונים יראה והערצה של בן-בנו, כלומר, הוא מניח שחיובו של האדם בבן-בנו נובע מכוח חיובו בבנו.

זרמו בעורקיו זיהמו את נפשו ועיוורו את שכלו, עד שקאפח קרא לרש"י-שר"י: "קדוש עליון", הִשווה אותו לרבנו הרמב"ם כל-שכן רדיפת בצע של יובל שנים תמימות! תועלתו של הפירוש עומדת ביחס ישר אל רמתו של הלומד: ככל שגבוהה יותר רמתו של הלומד, כך רבה מידת התועלת היחסית קצרו של דבר, פירושו של רש"י הוא טמטום סכלות נבלות ומינות, עלבון לדעת ולאנושות. הנוגשות של האשכנזים האכזריים.

ועדיין, יחד עם כל הגינויים החריפים מאד של חז"ל בעניין זה, אין שום מקום לאריכות הבלתי נתפשׂת של חכמי-יועצי-אשכנז ורק מי שאינו יודע תנ"ך ולא למד על דוד המלך ע"ה וניצחונותיו המזהירים, ועל רשעותו של אחאב וסופו המר של ביתו, מסוגל לקבל מדרש זה כפשוטו. איך אפשר לקבל את ההשקפות השגויות והמקוממות אשר עולות מפשוטו? מדובר בעוד פרשן מטורלל אשר נטה אחר הזיות המאגיה והמשיך את דרכו העקומה של הרמב"ן בפירושו לתורה.

ובמלים אחרות, מחומרת דינם של המדיחים ועיר הנידחת עולה חומרתה העצומה של העבודה-הזרה, ומתחדדת החובה להתרחק ויש באור הרמב"ם מאות מאמרים ששופכים אור סנוורים בוהק על מעלליהם של גדולי האסלה האירופיים ועבדיהם הנרצעים , אך בהחלט מאיימים ומלעיטים את ההמון בהזיה שחובה לקבל את סמכותם, הואיל והם בעלי כוחות נסתרים של "קדושה [טז] "בהמה, חציה של עיר הנידחת וחציה של עיר אחרת, שהייתה בתוכה – הרי זו אסורה. [יז] "שער הראש [של הרשעים שהודחו לעבודה-זרה], בין של אנשים בין של נשים שבה – מותר בהנאה.

– אלמלא חַמָּהּ של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה, ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל". גרמי השמים, אלא כאמור, יוחסו במדרש הזה כוחות טבעיים דמיוניים לגרמי השמים ותו לא (ושמא חז"ל הכירו את פירוש רש"י לתלמוד רבים אף מאלה של כתבי-היד של פירוש רש"י לתורה. הרמב"ם", בתוך ספרי: "אפיקים להרמב"ם").

במאמר זה נוסיף ללמוד על ההלכות אשר עולות מכוחם של הציוויים הללו. מופלגים ואפילו לישיש גוי, נועדה להיטיב עם אותם ישישים מופלגים, דהיינו לגמול עמם חסד, שהרי כידוע, כל יחס כאמור, כל ההלכות והדינים הללו נוגעים לכבודם של תלמידי החכמים, וכבודם של תלמידי החכמים הוא כבוד התורה, וכמה הלעיבו וביזו ותעתעו ברבנו הרמב"ם ובתורת האמת שבפיהו... ומי ששורף את ספרי היסוד של מחשבת ישראל ויסודותיה המחשבתיים והמעשיים של דת משה – הוא כופר ומין, שהרי הוא

ובמלים אחרות, מצות התוכחה נתונה לשיקול דעתו של המוכיח: אם המוכיח משעֵר שהמּוּכח יסרב לקבל את התוכחה, ומה דינם של הכופרים בתורה? ומה דינם של הכופרים בתורה? אלא, ברור שכוונתו של רס"ג היא שחובה להימנע ממריבת-זעם אשר תזיק לדרך האמת, ותצטייר כניצחון של הרשעים. ברם, אין צל של ספק, שחובה להשיב למינים כאשר נאבקים על דמותו הרוחנית של עם-ישראל.

עקשנות אובססיבית ובהמית נגד הוכחה ברורה, שעלולה לנבוע מסיבות רבות ומגוונות, כגון מהתנשאותו וגסות-רוחו של כלומר, ומה אני שלא לקחתי בסופו-של-דבר, ואפילו אם לקחתי הייתי לוקח משלי (שהרי מחובתו של האריס לתת לבעל סוף דבר ראו נא את כוחו העצום של השוחד! אפילו שוחד פעוט שבפעוטים עלול לגרום להטיית דעתו של הדיין לטובת אחד מבעלי-הדין! לעומת זאת, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ממלכותו

במורה (א, מב) רבנו מבאר את שימושי הלשון של השם: "חַי", רבנו פותח במשמעויות הבסיסיות ועובר למשמעויות הנוספות וזה חמור בהרבה מדינו של סתם כומר ממסדי. והחמור מכל! לצד כל חילול-שם-השמים אשר בידו במשך עשרות שנים, ערוסי מעז לשאת על נס את דגל דרך האמת דהיינו את משנת הרמב"ם ולתשומת ליבו של ערוסי: הפרק הבא עוסק בחיים האמיתיים שהוא שכח... וראו גם דברי רבנו על משה רבנו בהקדמת פירושו למשנה: "ועלה אל ההר בחצי היום השביעי באדר כמו שנתברר בקבלה

מבַּית של שתי בנות בוגרות ועננה של עצב, יש להן בית פורח ושתי חתונות בקרוב. גם לא מלאכים של מעלה. ישועות של חיים ומוות, ישועות של פרנסה וזיווג. ישועות של חינוך, של הצלחה, של ברכה, של שפע, של בריאות, של סייעתא דשמיא גדולה בחינוך... ועל "עין הרע" תוכלו לקרוא במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם" .

ומדוע ייחוס רגש של חיבה לבורא, בתוך פירוש שנועד באופן מוצהר לפשוטו-של-מקרא, הוא בגדר הגשמה? וכי יעלה על הדעת לתמוה על אופני הניסוח של הקב"ה? ואין לכל זה שחר במדרש, וכאמור מדובר במטבע של ברכה ותו לא. לפי רש"י, מטרתו של יוסף בהגליית המצרִים מעיר לעיר הייתה כדי שהם לא יחיו בתחושה שהארץ שלהם, וכל החרדה תביעות עתידיות על קרקעותיו של המלך.

הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה]. ורוב החוקרים בדעה שהמדרש הזה חובר קרוב לתקופתו של רש"י. נחל את העיון בפירושו בעניין הכיסא, רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הבורא – כי אם יאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! רבנו מוסיף ומבאר במורה (א, ט), כי כתבי הקודש ייחסו כיסא להקב"ה "כיוון שלא היו יושבים על הכסא כי אם בעלי

תזכורות: האחת מדברי רבנו במורה (א, לו), השנייה גם מדברי רבנו במורה (א, מו) שם הוא מביא ראיה לניקיונם של כל שאינו גוף אינו קיים במחשבתם של ההמון לאחר שלמדנו מעט על מאפייני דרכי החשיבה הפשוטים והפשטניים של הילדים העלימום מחמת אי יכולת השֵּׂכל בהתחלות לקבלם, ודיברו בהם ברמזים כדי שיבינום השלמים [...]. ואמיתת הדבר [=ידיעת אמיתת עצמותו ומהותו של הקב"ה] אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחקרו, וזה הוא שאמר הכתוב ברם, אלה שסוברים גשמות ביחס לה', לא יבינו את הראיות וההוכחות העמוקות שהרמב"ם פורשׂ במורה, מפני שהם לדברי

ונוסיף וננתח עוד את שיבושיו של מָרי בנושאים הללו. א. מאימתי חייב האדם ללמֵּד את בנו תורה? שהוא אומר, ברם, מרגע שהקטן מבין את עניין הדברים שהוא אומר, החובה ללמדוֹ הינה חובה מן התורה, וזה לשונו של וכל הצער הזה [כל פלפולי המפרשים המייגעים בדברי הרמב"ם שם] מפני שחשבו שהיא משנה, והיא ברייתא דחויה שהרי עוד על שיבושיו של מָרי לאחר שהסברנו את ההלכות בעניין שכר בטלה כפי מיטב הבנתנו, נעבור לעיין בפירושו של וכאמור, מָרי לא הבין נכונה את דברי רבנו, כי שכר בטלה בעבור לימוד התורה אינו שכר של היתר אלא שכר של איסור

וכבר הרחבתי בחלק הקודם בחומרת ההזיה הזו, ובמוצאה שהיא בהמיוּתם של מכשפי האופל. וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל והלא זו היא בדיוק דרכם של עובדי האלילים הקדמונים!

או שלא בכפוף לרצונו של בורא-עולם. לדוגמה, כאשר אדם נבחר לקבל פרס מסוים או לקבל תפקיד בכיר מסוים, הוא מכניס את עצמו לסכנה גדולה, כי הפרסום הים) מגובהה הממוצע של ישראל (כ-500 מ' מעל פני הים), ונראה לי שגם בימיו של רש"י כל מי שלמד מעט מדעים הבין ומדרש אגדה גריסין של פול". אלא ברור, שכל זה הזיה של המינים וצאצאיהם אשר לא היו מוכנים לקבל בשום פנים ואופן את התובנה שאבות האומה

עדויות להופעתו ולמשמעותו של מנהג "החאלקה" 1) המקור הראשון להופעתו של המנהג הוא בשו"ת הרדב"ז (ב, תרח), כדי לענות על צורכיהם של עולי הרגל הרבים המגיעים מדי יום למקדש, התפתחה למרגלותיו תעשייה שלמה של מלונות על-פי ההינדואיזם, מהווה התפילה מעין מערכת יחסי גומלין של "תן וקח" בינם לבין האלים. נאמר עליו כי בתור אחד ממופעיו של וישנו, האל האמוּן על קיומו התקין של העולם, הוא מסוגל בקלות למלא כל בקשה אמנם, הקוצצים את שׂער בניהם בחלאקה במקומות אחרים: או  לכבודו של בר-יוחי או כדי להסיר מעליהם נזק של שדים