הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק כט)
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 17 דקות
דוגמה רעה
בהמשך ספר-האופל (מד ע"ב) שורבט כך: "היכל שישי, כאן הוא הרוח שנקרא 'חוט השני' [...] רוח זה מוציא שנים עשר אורות [...] מהנצנוץ שלהם יוצאות ארבע חיות קדושות אוהבי האהבה [...] להתדבק זכר בנקבה". ורמיזתם העבה של מכשפי האופל לפיה בעולמות העליונים מתרחשים זיווגי "זכר ונקבה" הינה חתירה להגשמה שהרי אם ישנו הרמון של זיווגי "זכר ונקבה" בעליונים, הרי שהעולמות העליונים הינם עולמות של חומר ואף חושניות, ואם הקב"ה מצוי בעולמות הללו, וכפי שמכשפי האופל מחדירים פעמים רבות – אנה אנו באים? הוי אומר, לא רק חתירה "רגילה" להגשמה יש לפנינו, אלא חתירה להגשמה בדברים החומריים והשפלים ביותר, ומכשפי האופל חותרים תדיר לייחס זימה לעליונים כדי להצדיק לעצמם את חתירתם שלהם אחרי התועבות – שהרי אם בשמים יש הרמון של נקבות, ברור שמותר ואף רצוי להם ללכת בשרירות ליבם, ולהיות כמו ה"חיות הקדושות אוהבי האהבה".
דוגמה רעו
בהמשך ספר-האופל (מה ע"א) שורבט כך: "ואז רוח זה [הרוח של ההיכל השישי 'חוט השני'] [...] עולה להתעורר ברוח של מעלה שנקרא 'שמים', ומזמין אותו להתחבר עמו [...] כיוון שרוח זה מתחבר עמו [עם הרוח 'שמים'] ונשלמו זה בזה ומאירים זה בזה בכל השלמות כראוי, ברצון זה שמתפלל בן אדם צדיק, שמעלה הכל כראוי עד אותו מקום לחבר אהבה זה בזה".
והנה לנו דוגמה נוספת להזייתם של מכשפי האופל, לפיה יש בכוחן של תפילות המקובלים לשדד את כל מערכות ההיכלות העליונים, דהיינו לייחד ולקשור מלאכים ורוחות דמיוניות בהיכלות פגאניים שהזו במוחם, ואף להביא את הרוחות העליונות הללו לשלמות וכאמור: "ונשלמו זה בזה ומאירים זה בזה בכל השלמות כראוי". ומה חושבים לעצמם מכשפי האופל? וכי ההוזים הללו מסוגלים להזיז את רגלו של יתוש קטן? ואיך הזו בשחץ ליבם שיש להם יכולת להשפיע על העליונים? ואף התגאו בכך שייחודם ושלמותם של העליונים תלויים בפעולותיהם ובמעשיהם של בני האדם – תפישׂה פגאנית מובהקת אשר רווחה מאד בקרב עובדי האלילים. בקיצור, מכשפי האופל הינם כסילים שחצנים אשר מתפרצים קמי שמיא בגבהות ליבם.
כמו כן, מכשפי האופל מחדירים את ההזיה שתפילתם של מכשפי האופל למיניהם עולה לרוחות ולחיות וכו' ושם היא מאחדת את הרוחות והמלאכים... ומי שמתפלל מתוך המחשבה שתפילתו עולה למתווכים ומליצים, אמיתיים או דמיוניים, משתף שם שמים עם דברים אחרים ואף עובד עבודה-זרה במלוא כיעורה – כי זוהי תמציתה ומהותה של העבודה-הזרה הקדומה, דהיינו לעבוד את האל באמצעות מתווכים ומליצים, ומכשפי האופל אף גרועים מעובדי האלילים הקדמונים, שהרי הם כמעט ואינם מזכירים את בורא-עולם בתוך תיאוריהם המפורטים לעולמות העליונים, ורובם המוחץ של תיאוריהם עוסקים ברוחות ובחיות וכיו"ב...
דוגמה רעז
בהמשך האופל (מה ע"א) שורבט כך: "אברהם שהוא ימין למעלה נוטל רוח שנקרא אהבה [בהיכל השישי שהוא היכל האהבה], להתקשר זה בזה, להתחבר זה בזה להיות אחד, וסימן לדבר: 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ' [בר' יב, יא], ויופי של האשה באותם שדיים".
לפי מכשפי האופל יש איזו ישות עליונה שנקראת "אברהם" והיא מתחברת עם הרוח של ההיכל השישי הוא היכל האהבה, ושניהם הופכים להיות אחד... והם מוסיפים ומביאים "סימן לדבר" מפסוק בתורה, כאילו דבריהם מיוסדים על התורה, ואף מעזים לומר שה"יופי של האשה באותם שדיים", ואיני יודע למי כוונתם? לשרה אימנו? שהיופי שלה היה בשדיים? או לרוח שבהיכל השישי היא רוח האהבה? היופי שלה הוא בשדיים? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכל מה שנאמר בדוגמה הקודמת בענייני הזיווגים העליונים של "זכר ונקבה", נכון גם לדוגמה זו.
דוגמה רעח
בהמשך האופל (מה ע"א) שורבט כך: "ההיכל השביעי, עד כאן [עד ההיכל השביעי] [...] מתחברים זה בזה להשתלם זה עם זה להיות כולם אחד [...] ואז [בהיכל השביעי] ה' הוא האלהים [=ה' מצוי בהיכל השביעי] [...] הרוח העליון, נשמת כל הנשמות, שתלוי למעלה עד אין סוף, שממנו יוצאים אורות וברכות להשלים הכל מלמעלה כראוי ולהיות הכל בשלמות".
ואיך יעלה על הדעת להגדיר את ה' יתעלה שמו כרוח או כנשמה? כל שכן כאשר כל העולמות העליונים מתוארים בספר האופל כעולמות חומריים, ולפי זה לרוח ולנשמה הזו יש ממשות חומרית שהיא כנוסה בתוכה, דהיינו נפש בגוף; והנה לפניכם תרגומו של אונקלוס לפסוק: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (בר' א, ב) – "וְרוּחָא מִן קֳדָם יְיָ", כלומר אונקלוס הוסיף שתי מלים כדי שלא נטעה לסבור שהרוח, המורכבת מיסודות גשמיים, היא כלי קיבול לאמיתת עצמותו יתעלה, ולעומתו מכשפי האופל משרבטים תיאורים גשמיים ביחס לה' יתעלה שמו.
כמו כן, לפי מכשפי האופל הקב"ה מצוי במקום מסוים בעליונים, והואיל והעולמות העליונים הם ללא ספק עולמות של גוף וגופניוּת, אין ספק שה' יתעלה הינו חומר וגוף לפי הזייתם.
דוגמה רעט
בהמשך ספר האופל (מה ע"א) שורבט כך:
"היכל שביעי, בהיכל זה אין בו דמות ממש [וזו הטעיה ולקמן נראה שכן יש בו דמות ממש] [...] הפרוכת פרוסה [...] שני כרובים עומדים, לפנים מזה עומדת כפורת, דמות של קודש הקדשים – ולכן היכל זה נקרא 'קודש הקדשים' [...] מקום מתוקן לאותה נשמה עליונה".
אין דמות בהיכל השביעי? רק פרוכת ושני כרובים וכפורת "דמות קודש הקדשים", ובשל דמיונו החזותי של ההיכל השביעי לקודש הקדשים הוא אף נקרא בשמו... אין ספק אפוא שמדובר בהיכל גשמי, ככל ההיכלות הדמיוניים של מכשפי האופל, וההיכל הגשמי הזה הוא "מקום מתוקן לאותה נשמה עליונה", כלומר הקב"ה הוא כוח בגוף, נפש כנוסה בקדש הקדשים...
ודומני שראוי להזכיר כאן את היסוד השלישי, הוא יסוד שלילת הגשמות:
"והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. והוא, שזה האחד אינו גוף ולא כוח בגוף, ולא יארעוהו מאורעות הגופים כגון התנועה והמנוחה [...] ואמר הנביא: 'וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ', 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ' [יש' מ, יח;כה] – ואילו היה גוף כי אז היה דומה לגופות, וכל מה שבא בספרים מתאריו בתארי הגופות, כגון ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור וכיוצא בזה הם כולם בדרך ההשאלה, וכמו שאמרו [חכמים]: 'דיברה תורה כלשון בני אדם' [...] וזה היסוד השלישי הוא אשר מורה עליו מה שנאמר: 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה' [דב' ד, טו], כלומר לא הִשגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שאמרנו לא גוף ולא כוח בגוף".
דוגמה רפ
בהמשך ספר האופל (מה ע"א) שורבט כך: "כשמתחברים כל הרוחות זה בזה ונשלמים זה בזה כראוי, אז מתעורר רוח עליון נשמת הכל [=הקב"ה וכאמור לעיל] כלפי מעלה נסתר כל הנסתרים, להתעורר על הכל ולהאיר להם מלמעלה למטה, ולהשלים אותם ולהדליק נרות".
לפי מכשפי האופל, כאשר הצדיק מתפלל ומשדד את כל מערכות השמים בתפילתו, עד כדי הבאת כל העליונים לחיבור, לאושר ולשלמות מופתית, אז, בזכות שידוד מערכות השמים וחיבור כל העליונים, "מתעורר רוח עליון נשמת הכל", הלא הוא ה' יתעלה ויתרומם שמו – ובמלים אחרות, לפי מכשפי האופל, הצדיקים המקובלים הפגאניים מעוררים את ה' יתעלה שמו בתפילותיהם – הם, השיקוצים הנגעלים והמאוסים, הפרעושים הנתעבים רודפי הבצע והשלמונים, הם, שוכני בתי חומר אפֵלים, מעוררים את ה' יתעלה שמו בלהג מלמוליהם...
ומי הם בכלל מכשפי האופל המתועבים הללו? מי הם אשר יתיימרו להשפיע ולעורר את הקב"ה לפי דמיונם? ואין ספק שמדובר באנשי שחץ מן הגרועים ביותר, לא פחות מבלעם בן בעור. זאת ועוד, היעלה על הדעת שהם מסוגלים לעורר את הקב"ה ולמשוך ממנו שפע על העולמות התחתונים? הייתכן שהקב"ה משועבד וכפוף לגחמותיהם ולפטפוטי הבליהם?
ולא לחינם הם מחדירים לנו את ההזיה הזו לפיה יש בכוחם לעורר את בורא-עולם, שהרי אם הם אלה שמשפיעים על בורא עולם באמצעות כוחותיהם הטמירים והנסתרים ומורידים ממנו שפע לבני האדם – הרי שיש בכוחם להיטיב ולהרע לבני-האדם, ומסקנת המינות ההכרחית שנובעת מכך היא: שחובה להעריץ אותם ולעבוד אותם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן אותם, וכך נאמר בספר האופל שם לאחר שהם מתארים את התעוררות הבורא יתעלה באמצעות תפילותיהם של מכשפי האופל: "ואז מתבטלים כל גזרי הדין וכל הרצון נעשה למעלה ולמטה", כלומר כל משאלותיהם של בני האדם מתגשמים בזכות תפילת הצדיק...
בנוסף לכל האמור לעיל, עצם ההזיה לפיה ניתן לעורר את בורא-עולם הינה הזית מינות, וכבר הרחבתי בכל העניינים האלה במאמר: "לעורר רחמי שמים?", וראוי להזכיר את לעגו של אליהו הנביא ע"ה לנביאי הבעל והאשרה אשר ביקשו לעורר את אליליהם וגילוליהם: "וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ, וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם, וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כז–כט).
נקודה נוספת, בקטע לעיל נאמר כך: "אז מתעורר רוח עליון נשמת הכל [=הקב"ה וכאמור] כלפי מעלה נסתר כל הנסתרים, להתעורר על הכל ולהאיר להם מלמעלה למטה, ולהשלים אותם ולהדליק נרות". נמצא, שהקב"ה מתעורר כלפי ישות נוספת שנמצאת מעליו! והיא בגדר "נסתר כל הנסתרים", דהיינו האלוה הנעלה והנשׂגב מכל האלהים... ואין זו הפעם הראשונה שמכשפי האופל רומזים לכך שיש אלוה נשׂגב שממנו הקב"ה שואב את יכולתו, וכפי שנאמר לעיל על "נסתר כל הנסתרים": "להתעורר על הכל ולהאיר להם מלמעלה למטה, ולהשלים אותם", כלומר הקב"ה מתעורר כלפי מעלה שָׁם מצוי "נסתר כל הנסתרים", והוא מתעורר "על הכל" ו"מאיר להם" ואף "משלים אותם", ועוד בעניין האלוה הנסתר והנשׂגב הדמיוני הזה ראו נא לעיל בדוגמות יא, לב, מח, צה, רב, רג, רט. והנה לפניכם מעט מן האמור בדוגמה יא:
בהקדמת הספר נאמר כך (ג ע"ב): "בראשית [...] וכאן נחקקו שישה צדדים גדולים עליונים שמהם הכל יוצא, שמהם נעשו ששה מקורות ונחלים להיכנס לתוך הים הגדול. והיינו ברא-שית [ברא ששה] מכאן נבראו. מי ברא אותם? ההוא שלא נזכר, ההוא הנסתר שאינו ידוע". כלומר, בנוסף לבורא-עולם שהוא נזכר וידוע במעשה בראשית, יש עוד בורא אשר "לא נזכר" במעשה בראשית והוא "הנסתר שאינו ידוע", מדובר אפוא באלוה נסתר שלא ידוע לרבים... ושוב הטמא גולש למינות שאין ממנה תקומה, והסית והדיח את עם-ישראל לדרכי ביבים.
דוגמה רפא
בהמשך ספר האופל (מה ע"ב) שורבט כך: "וכשהכל בשלמות באור של הכל ויורד אור עליון, אז ההיכל השביעי הזה [...] מקבל את אותו אור 'קודש הקדשים' שיורד, ומתמלא משם כמו נקבה שמתעברת מן הזכר ומתמלאת [...] וזה סוד ההיכל השביעי, הוא מקום של חיבור הזיווג להתחבר שביעי בשביעי [הנסתר שאינו ידוע שהוא שביעי, דהיינו 'קודש קדשים', מתחבר עם הקב"ה שהוא גם שביעי דהיינו גם 'קודש קדשים'], להיות הכל אחד ושלמות אחת כראוי".
לפי מכשפי האופל, ההיכל השביעי שבו מצוי הקב"ה כאמור, "מקבל את אותו אור 'קודש הקדשים' שיורד" אליו מן "הנסתר שאינו ידוע" וכאמור בדוגמה הקודמת, ואז ההיכל השביעי שבו מצוי הקב"ה "מתמלא כמו נקבה שמתעברת מן הזכר ומתמלאת" – ועל התועבה הזו אומרים מכשפי האופל ש"זה סוד ההיכל השביעי"! ואיך יעלה על הדעת לתאר את ה' יתעלה שמו בתיאורי זיווגי זכר ונקבה? הייתכן כדבר הרע הזה?! וברור שלא מדובר במשלים, שהרי ריבוי התיאורים הפשטניים מעידים כאלף עדים שכוונתם של מכשפי האופל לתאר לפנינו מציאות כהווייתה, הם מבקשים לתאר לנו את העולמות העליונים כמות שהם לפי דמיונם!
וגם אם יטען הטוען ויכזב בתעתועים שמדובר במשלים כביכול, ובכן תורתנו עשתה לנו גבול למשלים שניתן להמשיל בהם את ה' יתעלה ויתרומם שמו לעד! הוי אומר, יש דברים שאין לייחס לה' יתעלה אפילו במשל! כגון חוש הטעם והאכילה והשתייה והמישוש והשינה והעוול ועוד, ורבנו הרחיב על כך במורה א, כו (ועסקתי בפרק זה במאמר: 'מדוע דיברה תורה כלשון בני אדם?'). כלומר, אסור באיסור חמור לשרבט משלים בהמיים קמי שמיא, כל שכן שאסור לשרבט משלים שעוסקים בחרפתו הגדולה ביותר של האדם – חוש המישוש ויחסי המין.
וביתר ביאור, במורה שם רבנו קובע שאין בתורתנו תיאורי אכילה ושתייה ומישוש ושינה ויקיצה ועוד תארים כיוצא באלו ביחס לה' יתעלה, מפני שכל אלו נתפסים כמגרעת בעיני בני אדם, ובמלים אחרות: יש גבול למשלים שניתן לתאר בהם את ה' יתעלה! ומה עשו מכשפי האופל? לא רק שתיארו את ה' יתעלה בכל התארים הם הללו ועוד רבים, הם אף תיארו את ה' יתעלה כמתחבר ומזדווג! דהיינו שפל השפלות החומרית הבהמית, אפילו בזה הם לא נרתעו ותיארו בזה את ה' יתעלה. כללו של דבר, אפילו אם נקבל את תעתועיהם שספר האופל הוא ספר משלים (וריבוי תיאוריהם הפשטניים מעידים כאלף עדים שלא מדובר במשלים...) – הרי שהם מחרפים ומגדפים "במשליהם" את השם הנכבד והנורא, מפני שהם מתארים אותו בדימויים ובענייני חרפה בהמיים וחושניים, אשר לא יעלה על הדעת לתאר בהם את ה' יתעלה שמו.
ודרך אגב, במקומות שמכשפי האופל דיברו בהם במשלים הם כתבו במפורש בתוך דבריהם: "משל למה הדבר דומה" או "משל למה"ד" או "משל למלך" או "משל לבת מלך" או "משל לאדם" או "משל למטרוניתא". הוי אומר, כל שאר דבריהם הם בגדר "פשוטו של מקרא"...
נקודה נוספת, שימו נא לב מה נאמר בסיפא של הקטע לעיל: "הוא מקום של חיבור הזיווג להתחבר שביעי בשביעי [הנסתר שאינו ידוע שהוא שביעי, דהיינו 'קודש קדשים', מתחבר עם הקב"ה שהוא גם שביעי דהיינו גם 'קודש קדשים'], להיות הכל אחד ושלמות אחת כראוי".
ואיך יעלה על הדעת לומר שהקב"ה מתחבר עם ישות אלהית אחרת? ואפילו חיבור שאין בו הגשמה וחרפה? הייתכן שהקב"ה מתחבר עם ישות אחרת ונעשה "הכל אחד ושלמות כראוי"? וכי הקב"ה חסר עד שהוא יתחבר עם הישות הנוספת? ואיך ייתכן ייחוד ה' באמת כאשר בעצם הקב"ה אינו "שלם כראוי" עד שהוא יתחבר, ואף לאחר שיתחבר הרי שהוא מורכב משתי ישויות אלוהיות! ועל ייחוד שכזה כבר אמרו הנוצרים: שלושה שהם אחד...
כלומר, מכשפי האופל דורסים במגפי ברזל מסומרים שתי השקפות יסוד בתורתנו: האחת, שה' אינו חסר ואין לו מגרעת מכל סוג שהוא, וכל הסובר שהקב"ה חסר שוגה בהזיית מינות ודינו "מורידין ולא מעלין", שהרי ייחוס מגרעת כמוהו כייחוס חומר וגוף; והשנייה, שהקב"ה אחד באחדות מוחלטת, לא אחדות שיש בה חיבור של שתי ישויות או כל הזיה פגאנית אחרת... וכל-שכן לא אחדות אשר נובעת מגחמתם-תפילתם הפגאנית של מקובלי האופל, שהרי אך ורק בתפילתם אשר משדדת את מערכות השמים העליונות, הקב"ה מתעורר ומעורר ומתחבר עם "הנסתר שאינו ידוע", "ונעשה הכל אחד ושלמות אחת כראוי". ושוב מכשפי האופל מלעיטים אותנו בהזיה שהם אלה שבעצם שולטים בבורא-עולם, הם אלה אשר מביאים את הקב"ה לשלמות "כראוי", בלעדיהם הקב"ה "חסר" והם אלה אשר מטיבים עמו ומביאים אותו לאושר ושלמות. כללו של דבר, ה' יתעלה שמו משועבד למלמוליהם של מכשפי האופל, כי בהם הם מביאים אותו לחיבור ולשלמות "כראוי" – ולכן אין ספק שהוא עובד אצלם וממלא את כל פקודותיהם... "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ?" (יש' י, טו).
ואצרף לפניכם את דברי רבנו במורה (א, לו) בעניין חומרת ייחוס מגרעת לבורא-עולם:
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
דוגמה רפב
בדוגמה הקודמת ראינו שהקב"ה "מתחבר" ו"מזדווג" עם ישות אלהית נשׂגבה ממנו: "נסתר כל הנסתרים", ובחיבור ובזיווג הזה הם נעשים אחד ואז חלה בהם "שלמות אחת כראוי" וכאמור. בדוגמה לקמן מכשפי האופל מדגישים, שמי שאחראי ומי שמחולל את החיבור והזיווג הזה של ה' יתעלה שמו מכל הבלי המכשפים הכעורים, הם "הצדיקים", דהיינו מכשפי האופל למיניהם במלמולי שפתותיהם הטמאות, והנה לכם שרבוטיהם בהמשך האופל (מה ע"ב):
"ומי שיודע לקשור ייחוד זה [=ייחוד של הקב"ה יתעלה שמו עם 'נסתר כל הנסתרים'] – אשרי חלקו, אהוב למעלה ואהוב למטה, הקב"ה גוזר והוא מבטל. היעלה על דעתך שהוא מקטרג בריבונו? [=כלומר הייתכן שהוא בעצם יותר טוב מבורא-עולם? שהרי הקב"ה רוצה להרע לבני האדם ו'הצדיק' מבטל את גזרותיו של הקב"ה!] לא כך! [האמנם?] אלא, משום שכשהוא קושר קשרים ויודע לייחד ייחוד וכל הפנים מאירות [יש גם פנים בשמים...] וכל השלמות נמצאת [=בזכות 'הצדיק' כמובן], והכל מתברך כראוי [=ובזכות מי הברכה שורה? בזכות 'הצדיק'], כל הדינים מסתלקים ומתבטלים ולא נמצא דין בעולם. אשרי חלקו בעולם-הזה ובעולם-הבא. זהו למטה, שכתוב בו: 'וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם' [מש' י, כה] – זהו [כלומר הצדיק הוא] קיום העולם. ובכל יום קורא עליו הכרוז [בשמים]: 'וְאַתָּה תָּגִיל בַּייָ בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל' [ישעיה מא, טז]".
והדברים הללו מצחינים מהערצה פגאנית פרו-נוצרית, שהרי כל מטרתם היא להפוך את האדם למרכז היקום, וביתר דיוק, את מכשפי האופל למרכז היקום: הם אלה שמייחדים את בורא-עולם; הם אלה שמֵּטיבים עמו ומביאים אותו לשלמות ובזכות זאת הקב"ה אוהב אותם; הם אף מתגברים על בורא-עולם ומבטלים את גזרותיו הפזיזות, כלומר הם בעצם המבוגר האחראי והקב"ה הוא אל חמום-מוח אכזר ופגאני; הם אלה שמורידים את הברכה והשפע לעולם; הם יסוד העולם, דהיינו העיקר בעולם ולכן אליהם יש לפנות ואותם יש להעריץ ולעבוד; ועליהם אומר ישעיה הנביא: "וְאַתָּה תָּגִיל בַּייָ בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל", כלומר הם האלוה, הם "קדוש ישראל" ובהם יש להתהלל, שהרי הם מעל הקב"ה כאמור, והם אף מורידֵי השפע והברכה.
וברור כשמש שיש כאן השפעה פגאנית פרו-נוצרית מובהקת בהאללת ובהאדרת בשר ודם לדרגת אלוה, וכל זאת כדי להפוך למלכים עלי אדמות, שיעריצום ויפטמום ויעשירום וכו'.
וחשוב לציין שפשט הפסוק ממשלי שבו מכשפי האופל מנפנפים כראיה לכוחותיהם העל-טבעיים הטמירים, כלל אינו עוסק בכוחות מאגיים דמיוניים של הצדיקים, אלא בהצלתם מן הפורענות: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם", כלומר הצדיק נותר איתן במקומו כאילו היה יסוד העולם, וזאת לעומת הרשע אשר במהלך הסופה נחרד ממקומו ואובד ברשעוֹֹ. וכך פירש רס"ג שם: "כמו שאבדו דור המבול ונשאר נח, ונתפלגו לשונות אנשי המגדל [מגדל בבל] ונשארו בני עבר, ואבד קרח ונשארו בניו, וכיוצא באלה [דהיינו משמעות הפסוק היא שהרשעים כָּלים ואובדים והצדיקים יישארו אחריהם נטועים איתנים, כאילו היו יסודות העולם]".
וכבר הרחבתי בכל זה בדוגמה הקודמת, וראוי להתעכב בדוגמה זו על הזיה שתצוץ לקמן לפיה "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". כלומר, ההזיה שהצדיק מבטל את גזרותיו הרעות של הקב"ה, תתפתח מיד בהמשך האופל ל"צדיק גוזר והקב"ה מקיים", וכפי שמובא לקמן בדוגמה רפב. והנה דברים שכתבתי בעניין זה במאמר: "כיצד גדולי האסלה לדורותיהם מוליכים שולל את ההמון?": שיטה נוספת שבה משתמשים גדולי האסלה היא החדרת ההזיה שהם שולטים באלהים: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ולכן, הואיל והם שולטים באלהים, אין צורך לעבוד את בורא-עולם אלא יש לעבוד את מי ששולט על בורא-עולם, דהיינו אותם, את גדולי-גללי-האסלה. וביתר ביאור, ברגע שהמינים קובעים את מעמדו של בשר ודם כמי שגוזר והקב"ה מקיים, הם למעשה טוענים שהקב"ה עובד אצל אותו גודֵּל! ובמלים אחרות, המינים למיניהם יותר חשובים מאלהים, שהרי הם אלה אשר קובעים את מה שאלהים יחליט ויפעל בשמים ובארץ! והמסקנה הברורה היא, שבכל עניין יש לפנות לאותם אלילים במקום לפנות לאלהים!
דומני שגם בעניין זה המקור לטמטומם של גדולי-האסלה הוא הבנת מדרש כפשוטו (וכידוע כולם הם מתופשׂי אגדות חז"ל כפשוטן), וכך נאמר במסכת מועד קטן (טז ע"ב): "'צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים' [ש"ב כג, ג] – מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזירה והצדיק מבטלה'". ובכן, טרם שנבאר את המדרש הזה, נלמד מהו פשט הפסוק הנדון, וכך נאמר בשמואל שם: "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר, צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים", וכך תרגם שם יונתן בן עוזיאל את פשט הפסוק: "אֲמַר דָּוִיד: אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל עֲלַי מַלֵּיל, תַּקִיפָא דְּיִשׂרָאֵל דְּשַׁלִיט בִּבְנֵי אֱנָשָׁא קוּשְׁטָא דָּאֵין, אֲמַר לְמַנָּאָה לִי מַלְכָּא הוּא מְשִׁיחָא עֲתִיד דִּיקוּם וְיִשׁלוֹט בְּדַחְלְתָא דַּייָ". נמצא, שפשט הסיפא של הפסוק: "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" עוסק במלך המשיח אשר יקום וישלוט ביראת ה', דהיינו שהוא יקום וימלוך וישליט את יראת ה' ועבודתו ואהבתו בליבו של עם-ישראל – לא חלילה שהוא ישלוט באלהים, אלא הוא ישלוט בבני האדם מתוקף מלכותו, ויורֶה לקיים בשלמות את מצווֹת ה' יתרומם ויתהדר, כלומר, יכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ועתה להזיות גללי האסלה: ובכן, איני יודע איך עלה בדעתם להבין מדרש זה כפשוטו? ואפילו לפי פשט המדרש הצדיק אינו מושל בהקב"ה, אלא כל כוחו הוא להתפלל ולבטל גזירות רעות וקשות ותו לא, וגם זה לא בהכרח, אלא לפי שיקול דעתו של אל-דעות, שהרי מי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה אשר לא הצליח לבטל את גזרת השמדת סדום ועמורה. ומי לנו גדול ממשה רבנו ע"ה אשר לא הצליח לבטל לחלוטין את גזרת ההשמדה לאחר עוון המרגלים, וה' נענה לו אך ורק לדחות את מות העם החוטאים בארבעים שנה של הליכה ארוכה במדבר.
לפיכך, מטרת המדרש היא אחת ואחת בלבד: לטפח בקרב ההמונים רודפי ההבלים וההזיות יראת כבוד והערכה כלפי החכמים ואנשי האמת, ותו לא. וגם זאת לא במטרה לטפח חלילה גאווה ושחץ, אלא במטרה שישמעו לדבריהם ולמוסריהם, ויקבלו את תוכחותיהם – ובעשותם כן יועילו לעצמם ואולי אף יזכו להתקרב לדרך האמת ולהציל את נפשם משאול תחתיה. אמנם, עם-ישראל וגם הגויים היו פונים לנביאי ישראל כדי שיסייעו להם בעניינים רבים (כמו שמובא במלכים בעניין שאול שהלך לשמואל הנביא כדי שיסייע לו למצוא את האתונות), אך לא מדובר במדרש זה על נביאים, אלא על צדיקים סתם, דהיינו על חכמי האמת שבכל דור ודור.
זאת ועוד, ברור שהקב"ה לא יענה לתפילת שום אדם אם אין הדבר נכון מבחינת יושר משפטו של הקב"ה, בין אם מדובר בנביא או בחכם ובין אם מדובר בצדיק או באדם פשוט.
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד).
"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיה יז, י; לב, יט).
"לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב).
אולם, המינים וצאצאיהם למיניהם סילפו ומסלפים את המדרש הזה, כגון קנייבסקי ושות', כראיה והוכחה לכך שיש להם "כוחות מאגיים", ובמלים אחרות: הם משתמשים בפשט המדרש הזה כדי לטפח את מעמדם האלילי, כאילו יש בכוחם לעשות נסים ונפלאות. והמטרה שלהם בכל החיזיון הזה היא לתעתע בהמון שהם בגדר נביאים ואף יותר מכך, שהרי הם גוזרים והקב"ה מקיים, ואילו הנביאים יכולים רק להתחנן אך אין הכרח שהקב"ה ישמע לתפילתם.
וכאמור, מיצוב מעמדם של המינים העילגים והכסילים הוזי ההזיות – כנביאים, הכרחי להמשך שלטון המינות והבערות שלהם, כי רק אם הוּכח ביחס לאדם מסוים שהוא נביא-אמת לה' אסור לעיין במעשיו ובאמרותיו בעין ביקורתית, שהרי כל מעשיו הינם מעשים והוראות שניתנו ישירות מאת הקב"ה. וכך הם יכולים לכזב ולשקר ולומר דברים הזויים לחלוטין, ואין מי שיבקר אותם וישאל אותם: למה ומדוע? שהרי כל דבריהם דברי נביאות כמשה רבנו ע"ה מפי הגבורה – ובדרך זו הם מחריבים את הדת ומעוותים אותה כדי שתתאים לצרכיהם ולתאוותיהם.
"אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם" (מ"א טז, יג).
דוגמה רפג
בהמשך ספר האופל (מה ע"ב) מכשפי האופל מדַמים בשרבוטיהם את שלמות חיבורי העליונים הדמיוניים, לשלמות מעמד הקרבת הקרבנות בבית המקדש: "כמו קרבן זה שעולה עשן, ומסתפקים בו כל אחד ואחד כראוי לו: כהנים ברצון ולווים בנעימות השירה, [כך בעולמות העליונים] זה נכלל בזה, ונכנסים היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם כראוי לו איבר באיבר ונשלמים זה בזה, ומתייחדים זה בזה עד שהם אחד, ומאירים זה בזה".
ואיך יעלה על הדעת לְדַמּוֹת את העולמות העליונים לעולמות התחתונים? והלא זו הגשמה ברורה ומפורשת, שהרי הקב"ה לפי דמיונם הינו חלק בלתי נפרד מהעולמות העליונים! ובקטע האמור אף נאמר בפירוש שהרוחות וההיכלות "מתחברים [...] איבר באיבר", כלומר יש להם איברים גופניים! והם אף משלימים זה את זה: "ונשלמים זה בזה". כמו כן, מן הקטע הזה עולה שכל ענייני הייחוד שמשורבטים בספר-האופל הינם עניינים של חיבורים גופניים, שהרי על "חיבורי האיברים" של העליונים הם אומרים: "ומתייחדים זה בזה עד שהם אחד"... ואף לא יעלה על הדעת שמדובר במשלים, שהרי ריבוי התיאורים והציורים הפשטניים, וכן הדגשתם והחזרה הכפייתית עליהם שוב ושוב – כל אלה מעידים כאלף עדים שמדובר בטקסט פשטני!
דוגמה רפד
בהמשך ספר האופל (מה ע"ב) מכשפי האופל מתארים את הגעתו של הקב"ה והצטרפותו למעמד החיבור והשלמות שנזכר בדוגמה הקודמת, וכך משרבטים המכשפים ההוזים:
"אז הנשמה העליונה של הכל [=וראינו בדוגמות לעיל שמדובר בה' יתהדר שמו] באה מלמעלה ומאירה להם [=ואם הקב"ה בא באמיתת עצמותו למקום חומרי, הרי שהוא גוף] וכל הנרות מאירים בשלמות כראוי, עד שאותו אור עליון מתעורר, והכל נכנס אל קודש הקדשים, ומתברך ומתמלא כבאר של מים חיים נובעים ולא פוסקים, וכולם מתברכים למעלה ולמטה".
לפי מכשפי האופל, הקב"ה "מאיר להם" ולא מדובר באור מופשט אלא באור מוחשי, שהרי העולמות העליונים וכפי שראינו לעיל הינם עולמות של חומר וגופניות, ואם הקב"ה הוא מקור של אור חומרי – אין צל של ספק שהוא גוף, ואין סוף לתיאורי ההגשמה של המינים קמי שמיא, ואין ספק שריבוי תיאורים כל-כך קיצוני מעיד כאלף עדים על חתירה מובהקת להגשמה.
ולא די להם למכשפים בזה, הם מוסיפים שהגעתו של הקב"ה והארתו לכל ההיכלות מובילה להתעוררותו של "האור העליון" הלא הוא "נסתר כל הנסתרים" שכבר נזכר לעיל, האלוה הנשׂגב אשר מרומם מעל ה' יתעלה ויתרומם שמו – ואז, לאחר ש"האור העליון" התעורר, "הכל נכנס אל קודש הקדשים". כלומר, הקב"ה יתעלה שמו וכל הרוחות ויתר הדמיונות, כולם מתחברים יחדיו בהיכל השביעי שהוא "קודש הקדשים" כאמור. ואין קצה ותחתית לתיאורי ההגשמה של מכשפי האופל, שהרי שוב הם מתארים את בורא-עולם מתאחד עם "האור העליון" ועם יתר הרוחות והדמיונות שהם כאמור עניינים חומריים שיש להם "איברים", והם "מתחברים" ו"מזדווגים" זה עם זה, ובחיבורם נוצרת שלמות מופתית דמיונית ומחליאה.
דוגמה רפה
בהמשך ספר האופל (מה ע"ב) מכשפי האופל מוסיפים ורומזים ל"נסתר כל הנסתרים" אשר מתחבר עם הקב"ה ועם כלל הרוחות במעמד הפגאני המתועב שציירו בדמיונם, וז"ל:
"כאן סוד הסודות, אותו שלא נודע ולא נכנס בחשבון [...] ממתיק לפני ולפנים בתוכם [...] ואז הכל רצון אחד עד אין סוף, והכל הוא בשלמות מלמטה ומלמעלה ולפני ולפנים, עד שנעשה הכל אחד. הרצון הזה [='נסתר כל הנסתרים'] לא נכנס פנימה [לא מתחבר עם ההיכלות] [...] עד שהכל נשלם ומאיר בהתחלה בכל הצדדים [עד שהקב"ה מתחבר עם הכל ומאיר את הכל וכו' כאמור]. אז ממתיק אותו רצון לכל [...] לפני ולפנים בנסתר. ואז אשרי חלקו של מי שנדבק בריבונו באותה שעה [לא תעוננו] [...] ועליו כתוב: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' [מש' כג]".
ושוב הננו רואים את ריבוי התיאורים הפשטניים שעוסקים בעולמות העליונים, וריבוי כזה של תיאורים מעיד כאלף עדים על מטרתם של מכשפי האופל להחדיר את ההגשמה, כי ריבוי כזה של תיאורים פשטניים חודר למחשבה ואונס אותה בכוח למחשבות מינות! ושוב הננו רואים את תיאוריהם של מכשפי האופל בעניין האלוה הנשׂגב הדמיוני שהמציאו להם, וכן בעניין התחברותו של בורא-עולם עם האלוה העליון ועם יתר הרוחות המחליאות וכו' – וכל אלה תיאורי מינות מובהקים אשר מחדירים את השיתוף וההגשמה ואת הכפירה ביסוד ייחוד ה'.
דוגמה רפו
בהמשך ספר האופל (מה ע"ב) מכשפי האופל מוסיפים ומתארים את חיבורי העליונים ובכללם הקב"ה, יתעלה שמו מכל הבליהם הפגאניים, ואף רומזים שוב ל"נסתר כל הנסתרים":
"בוא וראה, כיוון שכולם נתקנו זה בזה ונקשרו זה בזה בקשר אחד, והנשמה העליונה [הקב"ה לפי דמיונם] מאירה להם מצד של מעלה [=וכי יש צדדים למעלה? וכי יש שמאל וימין ומעלה ומטה לפניו יתעלה?] וכל האורות הם נר אחד בשלמות [=כולם מתחברים יחדיו לפי דמיונם] – אז רצון אחד של המחשבה נתפס, אור שלא נתפס ולא נודע, פרט לאותו רצון שהמחשבה תוספת ולא יודעת מה תופסת [כלומר יש רצון אחד בנוסף על הרצון של הקב"ה, ועל הקב"ה הם אומרים 'שהמחשבה תופסת ולא יודעת מה תופסת'], אלא שמאיר ומתמתק אותו רצון [הרצון הנשׂגב, דהיינו האלוה העליון מביא את הקב"ה ואת כלל הרוחות לשלמות, וכפי שהם אומרים מפורשות מיד בהמשך:] והכל מתמלא והכל נשלם ומאיר ומתבשם, הכל כראוי".
וכאמור, אין קץ ואין תחתית לתיאוריהם השפלים והפשטניים של מכשפי האופל, תיאורים אשר אונסים את המחשבה להזיות הגשמה ומינות – וזו מטרתם, להלעיט את עם-ישראל בהזיות מינות עד שלא תהיה לנו תקומה מתועבותיהם, וכל מי שילמד את ספר-האופל מתוך מחשבה שמדובר בספר קדוש, לא יימלט מחדירת הזיות ההגשמה, השיתוף והמינות למוחו, כי כאמור, ריבוי של תיאורי מינות כל-כך פשטניים וגסים, אונס את המחשבה בכוח למינות.
דוגמה רפז
בהמשך האופל (מה ע"ב) שורבט כך: "מי שזוכה להידבק בריבונו כמו זה [=בשעה זו של חיבור ושלמות, ויש בזה גם משום 'לא תעוננו'] יורש את כל העולמות, אהוב למעלה ואהוב למטה, תפילתו לא חוזרת ריקם [...] ועושה לו רצון בכל מה שצריך, ואימתו שולטת על כל הבריות, הוא גוזר והקב"ה מקיים". כלומר, מכשפי האופל שיודעים לכוון את השעה ולהידבק בריבונם בשעת החיבור והשלמות, זוכים להיות בעצם כאלהים: כל רצונותיהם מתמלאים ואימתם שולטת על כל הבריות... לא תשובה ולא מעשים טובים, רק כיווני שעות מאגיות-דמיוניות הם אלה שמביאים את האדם לשלמות! הם גוזרים והקב"ה מקיים... ובזה ראו נא בדוגמה רפב.
תגובות