כיצד "הגדולים" לדורותיהם מוליכים שולל את ההמון?

עודכן ב: אפר 22

ברשימה קצרה זו ריכזתי כמה נקודות המבארות כיצד רבים ממי שנחשבים ל"גדולי תורה" מוליכים שולל את ההמון. אמנם, יש מהם גם אנשים זקנים תמימים או שוטים אשר מנוהלים על ידי עסקנים כמריונטות, ופועלים הלכה למעשה לפי עצותיהם הפוליטיות והעסקיות. למסקנות אלה הגעתי לאחר שחקרתי אחר ריחוקם מיסודות הדת ומהשקפות נכונות (ועל רבות מהן כתבתי באתר), וכן לאחר התבוננות בדבריהם, בהתנהלותם ובהתנהלות עוזריהם – ועל אלה יש לומר "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (בר' כ, יא).


א. מעט משיטותיהם


1) הם מדברים דברים לא ברורים, כביכול עמוקים מאד-מאד, מתוך מטרה לבלבל, וליצור רושם אצל השומע שהמדבר הוא אדם גדול מאד עד כדי שהוא-השומע אינו מבינו, וכך ניטעים רגשי נחיתות וכניעה בקרב השומע.


2) הם משמיעים דברי ביטול, זלזול והתנשאות כלפי אנשי האמת הַמְּסַכְּנִים את שלטון השקר, השתלטנות והרשע שלהם.


3) הם יוצרים לעצמם מעמד של אלוה שאינו טועה וכל דבריהם דברי נביאות, ולפיכך כל מתנגדיהם הם בגדר של כופרים ואפיקורסים. ונצרף דוגמה אחת כיצד הם עושים זאת: יעקב אבינו פחד וחשש לפני פגישתו עם עשו אף-על-פי שהקב"ה הבטיח לו שהוא ישמור ויגן ויציל אותו מכל הקמים עליו לרעה! ולמרות זאת הוא נזהר וערך את כל ההכנות הדרושות כדי להגיע מוכן ככל שניתן לפגישתו הגורלית עם עשו אחיו. ברם, גדולי הדור מזלזלים בזהירות ובהתכוננות ומצהירים ש"התורה מגינה ומצילה". וכל מי שנוהג בחוסר אחריות ופוטר את עצמו מהשתדלות ומהתכוננות, למעשה מצהיר שהוא גדול מיעקב אבינו! וכאילו ההשגחה עליו חזקה ומקיפה ועצומה יותר מאשר ההשגחה שׁשׁרתה על אבות האומה!


ויש בזה לא רק ביטוי של חוסר אחריות משווע וחילול ה', אלא גם ביטוי מובהק של גאווה ויהירות וגסות רוח שאין להן קץ ותכלית! ו"קדושי העליון" החרדים, "גאויני העוילם", משתמשים למעשה בהשקפה זו כדי לטפח ולרומם את מעמדם כאילו הם גדולים מכל הנביאים שקמו לעם ישראל! ובמלים אחרות, הם יצרו לעצמם מעמד אלילי מובהק של מכשפים אשר מסוגלים לשלוט במהלכו של העולם! כאילו הם מעל לטבע או כאילו הטבע מתכופף ויוצא מגדרו בהתאם לגחמותיהם.


והסיבה לנכלוליהם ברורה מאד: כדי להצדיק את קבלת דבריהם ללא עיון ובחינה וביקורת, הם מוכרחים להעמיד את עצמם כגדולים יותר מאבות האומה, שהרי אפילו אבות האומה שגו וחטאו – אך הם, אינם טועים ושוגים וכמובן שאינם חוטאים ופושעים, כל דבריהם צדק ומישרים, וכל מעשיהם מדוקדקים לפי רצון ה' יתעלה, עד שאמרו עליו על גילול אלישיב, שכל הוראה שיצאה מפיו בימי חייו נאמרה ב"רוח הקודש". וזו עבודת אלילים, שהרי שלמות כזו ישנה רק לה' יתעלה, וייחוס תכונת שלמות כזו לבשר ודם מרוממת את אותו אדם לדרגה של אלוה, ולכן יש למלא אחר כל הוראותיו בצייתנות עיוורת כאילו נאמרו מפי-הגבורה! ועוד ברור, שאם הם יאפשרו להתייחס לדבריהם בעין ביקורתית – תתגלה ערוותם קל מהרה...


4) הם מונעים מההמון לרכוש השכלה ומדע שבהם יידעו להבחין בין אמת לשקר, וכך מובטח להם שההמון ימשיך לשגות בשקר שלהם.


5) הם מוציאים שם רע על מתנגדיהם (בפאשקווילים, בעיתונות מגויסת, וכיו"ב), מתוך מגמה להתנכל לאנשי האמת, להפחיד את ההמון מהם ואף להסיתו כנגדם.


6) הם מנהלים מערכת מסועפת של עסקנים ומקורבים ולעתים אף בעלי זרוע, אשר מוציאים לפועל את דבריהם, תמורת טובות הנאה או פשוט מתוך ציות עיוור.


7) הם יוצרים קשרים עם בעלי הון וסוגרים איתם עסקאות בחשאי: בעלי ההון משחדים את הגדולים ומקורביהם והם מורים הוראות לצאן מרעיתם אשר משרתות אינטרסים כלכליים גדולים של בעלי ההון (ראו לדוגמה את קשריו של העסקן הידוע עם חברת הסיגריות פ"מ, וכן חרמות מפתיעים על חברות ומפעלים מסוימים אשר במשך עשרות שנים פעלו בשבת וכיו"ב, ופתאום "נזכרו" להחרים אותם – פשוט כי כספי השוחד לא הגיעו).


"וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה" (יח' לד, יט).


8) הם מסלפים את התורה לשם מימוש תאוות הבצע והשלטון שלהם אף-על-פי שמתחלל שם ה' בכך (גיוס בחורי ישיבות, קבלת כסף על לימוד תורה, הפיכת הנשים לשפחות: גם מפרנסות וגם מטפלות בבית ובילדים, ועוד).


9) הם מפיצים סיפורי בדים, פלאות והזיות על גדוּלת "גדוליהם", ולעתים אף "מעשה נסים" שנעשו על ידם או "בזכותם" – "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר" (מש' יד, טו).


10) הם מקדשים את החיצוניות מפני שבאמצעותה ניתן ליצור בקלות רושם כוזב אצל הזולת, וכל רוממותם נובעת מגינוני טקס וכבוד חיצוניים שמעוררים התפעלות אצל ההמון. לעתים חיצוניות זו באה לידי ביטוי בגנדרנות מופלגת, ולעתים בהיפך הגמור, בהצגת עניות מופלגת והסתפקות בחיים עלובים כביכול, בעוד שהם מחביאים בספריות "הקודש" שלהם מיליונים על גבי מיליונים.


לדוגמה, לאחרונה מת אחד מ"גדולי התורה" שנתפרסם בחיי עניות מרודים ("גדולתו בצניעותו"). ברם, לפני כעשר שנים משפחתו שקלה להגיש תלונה במשטרה, מפני שנגנבו מביתו שלושה מיליון ש"ח במזומן! אך לאחר שהבינו שתביעה כזאת תסבך אותם ותחשוף אותם לבדיקת רשות המיסים, החליטו לבטל את הגשת התביעה. כלומר, הם העדיפו להפסיד שלושה מיליון ש"ח, ובלבד שלא יבדקו אחריהם!


11) הם ממנים לעצמם לתפקיד "גדולי הדור" רבנים ישישים מאד, וזאת כדי שיהיה קל לעסקנים לתמרן אותם לכל צרכיהם הפוליטיים והכלכליים. רב שגילו מעל 90, גם אם הוא צדיק, תלוי מאד בסביבתו גם פיסית וגם נפשית, ובדרך כלל אין בכוחו להוכיח או להשפיע על דעת העסקנים הנמרצים חדורי תאוות הבצע, ומרוב חולשתו ועייפותו הוא צפוי להיכנע לכל גחמותיהם ולאשֵּׁר את כל אשר יאמרו לו.


12) הם ועסקניהם מציגים את מגרעותיהם כחוזקות, כלומר, בכל מקום אשר נחשפות השקפותיהם הרעות, הם מסלפים מעוותים ומעקשים את האמת, עד שהשקר הופך ל"גאונות". כך לדוגמה עשו רבני השואה אשר ברחו והותירו את חסידיהם לבאר שחת, ולאחר שחלפה השואה, החליטו בחסידויות השונות לציין את "ימי הבריחה" של האדמו"רים בהילולות, משל בריחתם הייתה מצוה רבה ונס מן השמים שהציל את ה"צדיקים" מכליה... וכל זאת לכסות על האמת שהם היו חדלי אישים ואף לאחר שהורו לתלמידיהם בנחרצות במשך שנים רבות שלא לעלות לארץ-ישראל, הם בעצמם ברחו ככלבים ממוראות השמד, ונטשו את צאן מרעיתם לאלף-אלפי מיתות משונות, והיה עליהם ללמוד מוסר מיאנוש קורצ'אק היהודי המתבולל שהעדיף למות ולא לעזוב את ילדי בית היתומים שניהל.


דוגמה נוספת, זכורני שנסעתי פעם עם אחד ממכריו של אדמו"ר מסוים, שבבעלותו בית ענק בן ארבע קומות, ובו מקווה ובית-כנסת צמודים, כחמש מאות מ"ר בנוי! ולמרות כל הגודל הזה, בונים לאותו אדמו"ר בית מפואר נוסף בקיסריה. אותו אדם סיפר לי, שכל כיור בבית החדש עלה 17 אלף דולר, והוא התרעם בפניי: "מדוע האדמו"ר 'הקדוש' צריך כיור ב-17 אלף דולר? כיור באלף דולר לא מספיק טוב?". לימים, נסעתי באוטובוס עם חסיד של אותו אדמו"ר והוא "הסביר" לי, כי לאדמו"ר יש "לב חלש" כתוצאה מטורח הנהגת אותה החסידות, ולכן הוא זקוק לבית בקיסריה כדי לרפא את גופו מהקושי הגדול והעצום שבהנהגת החסידות. מדברי החסיד הבנתי, שהאדמו"ר "עושה טובה" גדולה מאד לחסידיו, והוא משתוקק יום ולילה שיבוא מישהו להחליפו, ויפטור אותו מן השררה, מטובות ההנאה ומן הבית בקיסריה...


13) לאחרונה גיליתי תכסיס נוסף שבו הם משתמשים כדי להטיל פחד על מתנגדיהם: כל מי שמותח עליהם ביקורת הם מזהירים אותו ש"השם ייפרע ממנו" או ש"רעה גדולה תבוא עליו", כמו העז העיוורת שהזהיר את "ארץ נהדרת" וכמו השוטה שמוּט-המגבעת הדומה למכשף היושב על כסא האלימים, ועוד רבים.


14) ההליכה בשקר גרמה להם להאמין בשקר ולכן בלתי אפשרי לשכנע אותם, וכל מבקר ימצא את עצמו מטרה לחיצי הרעל שבפיהם, מכיוון שהם בטוחים שהם ורק הם בני האלהים הנעלים והמיוחסים. ברם, "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף", ויבוא יום ותימלא "הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (יש' יא, ט), נישא אפוא תפילה לבורא עולם שיזכה אותנו לראות באותו היום הנשגב.


ונסיים פרק זה בדברי האמת של מָרי יוסף קאפח: "כי ישנם רבים העושים עָוֶל ופשעים מתוך שֶׁקָּו הבחנתם מעֻוות מעוקם ומעוקש וטוענים כי בצדק הם עושים, ולא עוד אלא שאומרים זהו 'דעת תורה'" (פירוש רס"ג לתהלים, עמ' קעב).


"הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ" (יש' נח, ו).


ב. ראשי הממסד הרבני בדורו של הרמב"ם


בדרכים הללו בחרו ראשי הממסד הרבני "גדולי הדור" בימי הרמב"ם, ונפרטו מעלליהם באיגרת הרמב"ם לתלמידו ר' יוסף (איגרות הרמב"ם, עמ' קכז–קלא; הביאורים שבסוגריים הרבועים הם של מָרי יוסף קאפח בהערותיו שם), והנה דברי הרמב"ם לתלמידו, אשר חילקנו אותם לפסקאות ממוספרות אשר לאחריהן דברי ביאור קצרים:


1) "ומדוע אתה מתפלא על התנהגותו [של הגאון ר' שמואל בן עלי] בדומה למידות הללו? [בהרגשת גדלות וחכמה עד כדי שאינו מחשיב לא את ספר "משנה תורה" ולא את מחברו] אותו שחונך מצעירותו באשליה שאין בדור [גדול] כמוהו, וסייעוהו בכך הזקנה והמעלה [מעלת התפקיד, שמינו אותו גאון] והייחוס [...], וזקיקותו לבני אדם [שהוא חי מתרומות ונדבות הצבור, ואם לא יָקֵל בכבוד אחרים כדי להבליט את רום חוכמתו ומעלתו, לא תהא שום הצדקה לתביעותיו מגלויות ישראל להרים תרומותיהם אליו, שהרי אינם זקוקים לו לפסוק הלכות, שכבר יש הלכות פסוקות בלי כסף] להחדיר ללבם אותו התבשיל הנתעב [ביטוי חריף מאד נגד התחזותם של הגאון הזה וחבורתו ודומיהם בכל הדורות, והתרוממותם מעל לכול, וכאילו כל ישראל מצפה למוצא פיהם בהוראה או להעניק לו תאר מסוים], שכל בני אדם מצפים לכל דבר הנשמע מן הישיבה או למתן תאר כבוד, ואותן ההזיות שנעשו להם טבע. והיאך אתה מדמה לעצמך בני, שהם יגיעו לדרגת הכרת האמת עד כדי שיודה שהוא חסר ויעקור כבודו וכבוד בית אביו. זה מה שלא יעשֵׂהו כמוהו ולא מי שהוא יותר שלם ממנו".


הראינו לדעת, כי ישנם "גדולים" אשר חולים מאד בהרגשת גאווה גדולה וחכמה, ומה שמחמיר מאד את חוליים הם הדברים הבאים: א) חינכו אותם מצעירותם באשליה שאין גדולים כמוהם; ב) עתה הינם זקנים וישישים שכולם מכבדים ומתפעלים מהם; ג) הם אוחזים בתפקיד שררה רבני רם מעלה; ד) יש להם "ייחוס" – הוא "בן של" או "נכד של" או "חתן של" וכיו"ב; ה) הם זקוקים לבני אדם כדי שיתרמו להם, וכדי להבליט את "חכמתם" הם חייבים להקל בכבודם של אחרים, אחרת לא תהיה להם שום הצדקה לקבלת תרומות; ו) הם שוגים בהזיות של גדלות עד שהן הפכו להיות חלק מאישיותם, מפני שרבים הם אשר מצפים לשמוע את דבריהם או למתן תואר של כבוד מהם.


כמו כן, נשים לב שרבנו קורא "לתורתם" בביטוי חריף מאד "תבשיל נתעב", ומאשים אותם בהתחזות, כלומר שהם שקרנים רמאים וצבועים, ורבנו אף מלמד אותנו שזה מצב "גדולי הדור" בכל דור ודור! רבנו מוסיף עובדה נוספת די מצערת, שלא ישגה שום אדם לחשוב שהם ישובו בתשובה, מפני שהם אנשים כל כך חסרים וקטנים, ולכן הם לעולם לא יגיעו לידי מעלת הכרת האמת, ולעולם לא יודו שהם חסרים ויעקרו כבודם וכבוד בית אביהם.


2) "ואני יודע ברור שכל שנתפרסם שמי שָׁם יותר, מביאו דוחק הנסיבות, הוא והנוהים אחריו וכל מי שרוצה שתהא לו מעלה בעיני הבריות, להמעיט את חיבורי ולהראות לבני אדם שהם יותר שלמים מכדי להיזקק לעיין בו, ואף חולקים עליו, ואילו רצה אחד מהם לחבר, היה מחבר יותר טוב ממנו בזמן קצר, ואם יביאם הכרח הדברים לפקפק בדתיותי ומעשי יעשו זאת [וכן נהגו ונוהגים]".


רבנו כאן מתאר את אחת השיטות המרכזיות שלהם במלחמתם באנשי האמת, והיא האשמה בכפירה ובאפיקורסות! ובדיוק כך נוהגים בימינו בממסד הרבני החרדי, אשר כל מי שכופר בממסד השקר שלהם הופך מיידית לכופר בה' יתעלה.


3) "ומה שקשה עליך שהוא שלח את לשונו נגדך בכתב בישראל [כנראה שהגאון ור' זכריה הפיצו נגד ר' יוסף כתבי-פלסתר (=פשקווילים) כנהוג וכמקובל בקרב חוגים דומים] [...]. ואין לך צורך באמרך היכן יראת שמים? כי זה וכיוצא בו מן הגדולים ממנו ממי שקדם, אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות, כפי שהדבר אצל ההמונים, אבל החובות המידותיות אינם סוברים שהם מחובות הדת ואף אינם מדקדקים בדבריהם כפי שמדקדקים בהם השלמים יראי ה'. ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]".


בפסקה הזו רבנו הרמב"ם מנחם את תלמידו ר' יוסף על כך שהם פרסמו כנגדו דברי שטנה, ושלא יצטער ויתפלא איך הם מסוגלים להיות כל כך נעדרי יראת שמים? אלא, רבנו מלמד אותנו עובדה מזעזעת, כי אותם "גדולי הדור" שהיו בתקופת רבנו "אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות", כלומר הם אינם מתבוננים כלל למידותיהם ונוהגים בגסות בכל הנקרה בדרכם. ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשררה, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, ויראת השמים המועטה שלהם נעלמת לחלוטין! והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השררה הרבני לדורותיו: "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים".


"וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא ה' וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט" (יש' נט, טו).



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!