בספר הזוהר ישנם תיאורי שיתוף, הגשמה, אלילות, סכלות וזימה מתועבים מאד, ולא סתם תיאורים, אלא תיאורים נגעלים, בוטים, גסים, מפורשים ומפורטים, ולא ברמז או בקיצור דברים, אלא באריכות רבה תוך חזרה שוב ושוב על מוטיבים מובהקים שנוגעים נגיעה ישירה ורחבה בעבודה-זרה. לעומתו, פירוש רש"י הינו לכאורה פחות חמור בהרבה, שהרי תיאורי השיתוף, ההגשמה, האלילות, הסכלות והזימה אשר מופיעים בו, פחות בוטים וגסים מאשר אלה שמופיעים בספר הזוהר, והם אף מובאים בקיצור יחסית ולעתים ברמזים עבים בלבד.
אולם, אף-על-פי-כן, לדעתי פירוש רש"י-שר"י חמור מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל גדול אלף מונים מאשר ספר הזוהר הפגאני, ואוכיח את קביעתי בעשר סיבות:
הסיבה הראשונה – ציר הפרשנות הטמאה
הסיבה המרכזית לכך שפירוש רש"י גרוע מספר הזוהר היא, שספר הזוהר הפגאני הוא ספר שכמעט ולא נלמד! כלומר, בודדים הפתאים אשר גורסים אותו בימינו מבלי להבין, ועוד יותר בודדים הם הכסילים אשר "לומדים" אותו בימינו מתוך ניסיון להבין את המלים והעניינים. נמצא אפוא, כי בפועל אין לספר הזוהר הפגאני בימינו כמעט שום השפעה על עם-ישראל!
מדוע אפוא עדיין ישנה חשיבות גדולה לעוקרו? ובכן, עיקר מטרתה של עקירת ספר הזוהר הפגאני בימינו, לא נועדה לעקור את הספר עצמו כי הוא ממילא לא נלמד, אלא בעיקר לעקור את ההשקפות הזרות אשר החדירו לדת משה "חכמי ישראל", כגון הרמב"ן האגגי או קארו הקראי, ועוד הוזי הזיות רבים אחרים, אשר שאבו את השקפותיהם מספר הזוהר או מתורת "הסוד" המאגית והאלילית, אשר רחשה ופעפעה הרבה לפני הופעתו של ספר הזוהר.
כלומר, עקירת ספר הזוהר בימינו נועדה לעקור השקפות הלכות ומנהגים אשר חדרו לעם-ישראל, יותר מאשר לעקור את ספר הזוהר הפגאני עצמו. כמו כן, עקירת ספר הזוהר נועדה לקרוע את מסך השקר מעל ההזיה ש"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו אנשים חכמים ונבונים, שהרי אם מוכיחים שספר הזוהר הוא ספר אלילי, ממילא יחד עמו הולכים אלי-קבר רבים מאד מקרב "חכמי ישראל", אשר תעו ולעו אחרי הזיות המאגיה ואף התנגדו התנגדות נחרצת מוחלטת וחריפה לפילוסופיה "הארורה" וללימוד הספר מורה-הנבוכים.
זאת ועוד, עקירתו של ספר הזוהר נועדה לעורר את עם-ישראל להבין שתעינו אחרי ההבל וההזיות במשך מאות רבות בשנים, לעורר אותנו לערוך חשבון נפש מקיף, ולבחון היטב את כל ההשקפות הפגאניות שקיבלנו מאבותינו בלי בדיקה בחינה ובקרה. ובמלים אחרות, עקירת ספר הזוהר לא נועדה לשמה, כלומר לעקור את ספר הזוהר עצמו, כי לא לומדים אותו, אלא לעקור את ההשפעות הזרות אשר חדרו ממנו ומעולם המאגיה וההזיות לתוך עם-ישראל.
לעומת ספר הזוהר הפגאני אשר כמעט וכלל לא נלמד בפועל, פירוש רש"י נלמד בעם-ישראל מן הגיל הרך ביותר, כלומר, אפילו ילדים בגן טרום-טרום-חובה אשר מתחילים ללמוד פרשת השבוע, לומדים אותה ואת מוסרֵי הדת והשקפותיה בהתאם לתפישת עולמו המחשבתית העקומה מאד של רש"י. הם לומדים את אגדות חז"ל כפשוטן, הם לומדים שהקב"ה הוא ישות גופנית (מציירים את הקב"ה כ'מלך בשדה') – וכל שאר הפרשנויות ופירושי המקרא שהם לומדים, כולם-כולם מבוססים על פירוש רש"י והבנתו, או יותר נכון אי-הבנתו המחרידה!
רש"י-שר"י ממשיך ללוות את התלמידים גם במשך כל בית-הספר היסודי, החטיבה והתיכון, פרשנותו של רש"י היא הפרשנות המרכזית, ובדרך-כלל היחידה, אשר נלמדת בבתי הספר הדתיים שבהם לומדים פרשת שבוע, תורה ותלמוד. כך הם פני הדברים לכל אורך 12 שנות הלימוד בבתי הספר השונים – כל-שכן וקל-וחומר במסגרות בתי הטומאה למיניהם של המינים האורתודוקסים... על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, ובראש כל בימה במה וקתדרלה, רש"י הוא עמוד התווך של כל מערכות הלמידה וההוראה, והציר שעליו סובבות כל ההזיות.
נמצא, שעקירתו של פירוש רש"י חשובה בהרבה מעקירתו של ספר הזוהר כי מדובר בפירוש אשר עדיין גורם לנזק ישיר לעם-ישראל, פירוש אשר מדרדר את עם-ישראל באופן ישיר להשקפות המינות ולהזיות מאגיות אליליות, פירוש אשר מנציח את היותנו עם סכל ונבל.
הסיבה השנייה – חדירה עמוקה ומקיפה
רש"י-שר"י חדר כל-כך עמוק לדת משה, עד שקמו רשעים ארורים – ממשיכי דרכם של המינים הראשונים שביטלו את התורה-שבעל-פה – אשר ביטלו את קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ובמקומה החדירו לנו את פירוש רש"י, וכמו שכתבתי במאמר על אונקלוס חלק א:
אחת העוולות הגדולות ביותר שהחריבו את דתנו ושעודנה מדרדרת את עם-ישראל במדרון המינות והאלילות הינה עיוות הִלכת חז"ל לקרוא מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום. העיוות בא לידי ביטוי בביטול קריאת התרגום ובהשארת קריאת המקרא בלבד. הצעד הבא אשר חתם את גזר דינם למינות היה המרת תרגום אונקלוס בקריאת פירוש רש"י, וכפי שקארו פוסק להלכה בשולחנו האירופי (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום".
עלינו להבין, כי פירוש רש"י הוא למעשה האנטיתזה המובהקת ביותר לתרגום אונקלוס: אונקלוס חותר ללא הרף לפרש את פשוטו של מקרא, ומרחיק מן ההזיות וההגשמה באופן עקבי ושיטתי. זהירותו בכבוד שמים וביסוד ייחוד השם כֹּה רבה עד שהוא מרחיק מן ההגשמה וההזיות אפילו "בדרך רחוקה" כדברי רבנו במורה (א, כח). כלומר, אפילו במקומות שיש חשש רחוק מאד להגשמה, אפילו בהם אונקלוס מרחיק ממנה בתכלית, ואף משלב בתרגומו ביטויים אשר מלמדים את הקורא עד כמה מכרעת ויסודית היא הרחקת הגשמות בדת משה.
אולם, המינים הארורים וצאצאיהם, בשל שקיעתם בבהמיותם ובזימתם, נכשלו להבין זאת. לדוגמה, קארו הקראי, שהיה אירופי במהותו ובדרך חשיבתו המאגית האשכנזית הטיפוסית, סָכַל מלהבין את התהום העמוקה הפעורה בין גישת אונקלוס לתורה ולהשקפותיה לבין גישתו הרקובה של רש"י, ובשל עיוורונו הוא ממשיך ופוסק בחיבורו שם כך (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".
ואיך ניתן להעלות על הדעת שתרגום אונקלוס הטהור, אשר הרים על נס את ייחוד ה' והרחקת הגשמות והאלילות, יחיה בשלום עם פירוש רש"י המאגי המגשים והאלילי? ברור אפוא, שרי"ק היה ריק וחלול ולא ידע מאומה בענייני מחשבה ומדע, וכמו שרבנו אומר במאמר תחיית המתים (עמ' עב): "כי הלמידות על אותם היסודות [=יסודות הדת] דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה" (לא פלא אפוא שהקראי אינו מזכיר את המורה ולוּ פעם אחת בכל רחבי פירושו ל'משנה תורה'), וכך אומר הנביא מלאכי על קארו ודומיו (פ"ב):
"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".
ביטול התרגום מבטא הלכה למעשה מלחמת-חורמה ביסוד ייחוד ה' ובהשקפות דת משה הטהורות, נטייה חריפה אחר ההגשמה והעבודה-הזרה, והתרחקות מפשטי המקראות וסטייה אחר המאגיה והדמיונות. יתר-על-כן, ביטול התרגום הינו הסמל המובהק ביותר ליצירת דת אורתודוקסית פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ומדוע? התרגום הינו למעשה הביטוי המובהק ביותר של מסורת התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו איש-מפי-איש במשך דורות רבים, מסורת שהחלה אצל משה רבנו ע"ה בקבלת התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה בהר סיני. כך שמי שמערער על התרגום ומבטלוֹ מבקש למעשה להחליף את התורה-שבעל-פה בדת חדשה ופגאנית!
ואכן, הראשונים אשר ביטלו את התרגום היו המינים אשר יצאו בסוף בית שני וכפרו בתורה. כך שאך טבעי הדבר שצאצאיהם ההולכים בדרכם יבַטלוּ במהלך הדורות את קריאת התרגום ואף יעגנו את ביטולו בספרי הלכה שנחשבים לספרי הלכה נאמנים, וכמו שראינו לעיל את פסיקת ההלכה של הקראי בשולחנו הנגעל אשר מנציח את דרכי המינים. קצרו של דבר, ביטול תרגום אונקלוס והחדרת קריאת פירוש רש"י מדי שבוע הגבירה מאד את הפצתו ולימודו. ועוד על אונקלוס וחשיבותו ראו במבוא למאמר על אונקלוס חלק א, וכאן הבאתי רק מעט.
הסיבה השלישית – סוד ידוע
אלילותו של ספר הזוהר היא מה שנקרא "סוד ידוע", כלומר, רבים מאד הם המשׂכילים אשר יודעים היטב כי ספר הזוהר הוא ספר אלילי מובהק, ובשל כך רבים נזהרים ממנו. לעומת זאת, פירוש רש"י נחשב אפילו בקרב המשׂכילים ואנשי המדע לפירוש "גאוני" ו"מונומנטלי", ספינת הדגל של פרשני עם-ישראל לדורותיהם, פירוש שבלעדיו אין תורה ואין אמונה ואין דת!
לפיכך, פירוש רש"י הרבה יותר מסוכן מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל גדול אלף-אלפי-מונים מאשר ספר הזוהר הפגאני, כי נחש שאינך יודע עליו שהוא נחש, הרבה יותר גרוע ומסוכן וקטלני מנחש שרבים כבר יודעים עליו שהוא נחש ונזהרים מנשיכתו הארסית.
הסיבה הרביעית – מינות בעור של יהדות
כאמור בראש הדברים, הזוהר הפגאני הוא ספר שמכיל ביטויי אלילות ותועבה גסים בוטים ומפורשים, לעומת פירוש רש"י אשר ביטויי האלילות והתועבה חבויים לעתים קרובות. כלומר, בעוד שקל יחסית להוכיח את מינותו של מחבר ספר הזוהר וסכלותו התהומית, ביחס לרש"י-שר"י הדבר מורכב בהרבה, יש צורך להבין לעומק את כל יסודות הדת המחשבתיים, להקיף את ידיעת לשונות חז"ל במדרשיהם, להקיף את ידיעת ההלכה, וכן לדעת לזהות מגמות וביטויים אשר מובילים קל-מהרה לשיבושי מחשבה ולכפירה בתורה או ביסודות הדת.
כמו כן, רש"י במקרים רבים מעתיק את דברי חז"ל ומקשה בדרך זו על חשיפת מינותו, שהרי כל מטומטם מקרב צאצאי המינים אשר לא למד מחשבה, מיד יטען שהפירוש של רש"י כבר מופיע בדברי חז"ל, וזו טענה שמאד קשה לכאורה להתמודד עמה. ברם, מי שמתבונן לעומק יבחין, שרש"י עיוות במקרים רבים מאד את מדרשי חז"ל ועיקם אותם כדי שיתאימו למגמותיו ולשיטת פרשנותו הקלוקלת – וכדי לזהות עיוות של מלה או שתיים, או מחיקת יסודות מחשבתיים מדברי חז"ל, יש צורך להתבונן היטב בכל מדרש שממנו הוא העתיק.
ויתרה מזאת, רבים ממדרשי חז"ל ומדברי חז"ל זויפו וסולפו על-ידי המינים וצאצאיהם, או שהם פשוט המציאו להם "ספרות חז"ל" חדשה משלהם, ובהם, באותם הזיופים, הם שיקעו את פירוש רש"י כדי לשוות לו חזות של קדמות, כאילו דבריו נטועים בדברי חז"ל, בעוד שכל הדברים תלויים על התוהו, ובנויים על זיוף וסילוף עיוות ועיקום, כמו ספר הזוהר.
ויתרה מכולן! רש"י החדיר עמוק מאד את שיטת פרשנותו המטמטמת, והיא: עקירת פשטי מדרשי חז"ל ממקומם בספרות האגדה והחדרתם הגסה לתוך פרשנות לפשטי המקרא; וכן פירוש אגדות חז"ל שבתלמוד באופנים פשטניים ומאגיים מובהקים. שיטתו זו חדרה עמוק מאד לליבו של עמֵּנו, וקשה מאד לאנשים להבין ששיטה זו היא יסוד הפורענות והאלילות.
ונצרף לפרק זה מקצת מדברי רבנו בהקדמתו למשנת סנהדרין פרק עשירי (עמ' קלו):
"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום, נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [=את אגדות חז"ל ומשליהם] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=הריחוק מהמדעים פותח פתח רחב להזיות ולמאגיה מחריבת הדעת], ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על-כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל-שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל-שכן שימצאו חן בעיניו?
והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם [ואולי על הפתאים הנבערים שביניהם יש לרחם, אך לא על ראשי ומובילי הכת הזו שמתעים את העם אחרי ההבל ומחדירים מינות לליבו של עם-ישראל], לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכֻוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'.
והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי ייתן ושתקו כיוון שאינם מבינים – 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], או היה להם לומר: 'אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו', אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם, לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות [מסכת] ברכות ופרק חֵלֶק [פרק עשירי במסכת סנהדרין] וזולתם כפשוטם מלה במלה [=בדיוק כמו רש"י-שר"י וכל צאצאי המינים ממשיכי דרכו]".
כמו כן, ב"מאמר תחיית המתים" רבנו מלמדנו יסוד חשוב: תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא חלק בלתי נפרד מהשקפות המינים, ואף השער והמבוא להן! וכדברי רבנו שם: "אבל אחדים [...] מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף [...] ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם". וגם הנבל מפוסייקרא הבין זאת, וכך הוא כתב בהשגתו להלכות תשובה (ג, טו): "ולמה קרא לזה מין? [=לטוען שהקב"ה הוא גוף ובעל תמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר [מזאת] ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".
קצרו של דבר, לא קל לזהות את הסכנות האורבות בפירוש רש"י לעולם המחשבה היהודי: גם מפני שהוא פחות בוטה ומפורש מספר הזוהר ומחדיר לנו את הזיותיו באופנים מתוחכמים מאד, גם מפני שהוא לעתים מטשטש את דבריו באמירת דבר והיפוכו, גם מפני שהוא מעתיק הרבה מאד מתוך מדרשי חז"ל ומתעה אותנו כאילו הוא נאמן לדרכם ולתורתם של חז"ל, וגם מפני שהוא נוקט בלשון קצרה יחסית, אשר מקשה על זיהוי נטיותיו מגמותיו ושאיפותיו.
הסיבה החמישית – גידול סרטני ששולח גרורות
רש"י הוא למעשה האבא והאימא של ספר הזוהר, כלומר, שיטתו של רש"י לפרש את מדרשי חז"ל כפשטיהם המאגיים, וכן לסלף לעוות ולשכתב אותם כדי לשרת מגמות זרות ואליליות – שיטה רעה זו עמדה לנגד עיניו של מחבר ספר הזוהר. מחבר ספר הזוהר התבסס על שיטתו של רש"י ועל הליכתו בדרכי המאגיה וההזיות, והוסיף עוד כהנה וכהנה מדרשים שקריים ומסולפים מיסודם, עד שספר הזוהר נראה כמו מוטציה מכוערת במיוחד של מדרשי חז"ל.
כלומר, מחבר הזוהר הפגאני ושאר הוזי ההזיות המקובלים האליליים והזימתיים למיניהם, לא היו מסוגלים לכזֵּב ולשקר וללכת אחרי תועבותיהם, אלמלא רש"י הצרפתי הניח לפניהם את היסודות והתשתית להבנת אגדות חז"ל כפשוטן, ולתפישות מאגיות אליליות אשר מדרדרות להגשמה, למינות ולעבודה-זרה. רש"י הוא כמו גידול סרטני שפשׂה בליבו של עם-ישראל, גידול אשר שולח גרורות לכל חלקי הגוף, והגרורות הללו, כגון ספר הזוהר, גם אם ייעקרו הם לא ירפאו את שורש המחלה הסופנית, כי רש"י-שר"י ושיטות המינות ימשיכו לרחוש ולשלוח גרורות אחרות, אפילו קטלניות יותר מספר הזוהר, כמו חצרות חסידויות המינות למיניהן.
"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה [...] כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְיָ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא" (דב' כט).
נמצא אפוא, שלא די בעקירת ספר הזוהר הארור מעם-ישראל, אלא, כדי לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, חובה לעקור את השורש הרע, "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דב' כט, יז), אשר ממנו יצאו התועבות וההזיות והשקפות המינות אשר זיהמו וטינפו את עם-ישראל, וסיאבו וטמטמו והחריבו את מחשבתו של עם חכם ונבון. כל עוד פירוש רש"י המאגי והאלילי לא ייעקר מעם-ישראל, עדיין נישאר, גם בלי ספר הזוהר הפגאני, בתחומי האלילות והמאגיה, אשר ינציחו את מצבנו כעם סכל נבל ומטורלל, רחוק מאד ממילוי ייעודו ומכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.
הסיבה השישית – הסתרת המינות בתוך פרשנות לתורה ולתלמוד
פירוש רש"י מכיל בתוכו פרשנות רבה לתורה ולתלמוד. פרשנות זו מכסה ומטשטשת מאד את מינותו, כי הפרשנויות הרבות, אשר לכאורה הן פרשנויות מקומיות ולגיטימיות, משוות לו חזות של פרשן וחכם אמיתי. כלומר, בניגוד לספר הזוהר הארור שהוא ספר של הזיות ודמיונות, פירוש רש"י הוא ספר אשר מלא וגדוש בפירושים אשר נתפשׂים כפירושים מועילים! אך לא רק שהם אינם כאלה, אלא תוהו והבל, הם משמשים מסכה ותחפושת להשקפות המינות, ליצירת דת אורתודוקסית פרו-נוצרית ופרו-אלילית, ולחירוף ולגידוף השם הנכבד והנורא.
הסיבה השביעית – שטיפת מוח מאסיבית
מגיל צעיר טמטמו אותנו שרש"י הוא "רבן של ישראל", דהיינו לא פחות גדול ממשה רבנו! וביארתי במאמרים לא מעטים, שמאחורי הטמטום הזה ניצבות כוונות זדון ורשעות גדולה, כי המינים וצאצאיהם ביקשו למעשה להחליף את התורה-שבעל-פה, ואך טבעי ואף הכרחי, שמי שמחליף את התורה-שבעל-פה יחליף גם את מוֹסֵר התורה, אחרת תורתו לא תחזיק מעמד.
מכל מקום, בגלל שטמטמו אותנו מגיל צעיר בעניינו של רש"י, אין אנו מסוגלים לבחון את דבריו בעין ביקורתית! ולא אשכח כיצד למדתי את הפרק הראשון במורה למעלה מחמישים פעמים, ולא שמתי לב לכך שכבר בפרק הראשון רבנו מזהיר אותנו ממינותו של רש"י! וכמבוא לדברי רבנו במורה שם (א, א) ראו נא את הפסוק בבראשית (א, כו): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ", ושם פירש רש"י את המלה "בְּצַלְמֵנוּ" כך: "בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו".
ועתה נעיין בדברי רבנו על הפרשנות הזו של רש"י, בפסקה הראשונה במורה (א, א):
"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב [כלומר, לפי שיטתם, מי שלא אוחז בהשקפות הגשמות הוא כופר בתורה!], ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר [לשיטתם, מי ששולל את הגשמות שולל את מציאות האלוה!], אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס להשם" וכו'.
בסוף דבריו שם, רבנו מוסיף וקובע מפורשות: "לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית" – כלומר, כל מי שסובר שהאדם נברא בצלם (=בדפוס=בתבנית) של יוצרו, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה לכל בר-דעת, שלא ניתן להתווכח עמה כלל.
ובל נשכח, כי לאחר שרש"י-שר"י מפרש צלם – דפוס, הוא מיד מוסיף ואומר בפסוק הבא (בר' א, כו): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית, אימום, שטאנץ, מסגרת וכו'], שהכל נברא במאמר והוא [האדם] נברא בידיים [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא [!]".
ובכן, לא המצאתי את הגלגל, שהרי עובדת היות רש"י מין נמצאת בפסקה הראשונה של הפרק הראשון במורה-הנבוכים. כמו כן, כבר הוכחתי במקום אחר, שקאפח הִתעה ותעתע בתרגומו כאן, והיה עליו לתרגם "דפוס", ראו: "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז – חלק ב".
בהמשך לדברים הללו ראו נא את דברי רבנו על חכמי-יועצי-אשכנז אשר שגו במינות, מתוך "מאמר תחיית המתים" (עמ' עא–עב):
"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את 'משנה תורה'] ראינו שאין מן הצדק שנתכוון למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים, ואניח יסודותיו מוזנחים [=יסודות הדת] לא אבארם ולא אדריך לאמיתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם [והם מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה ויישא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף".
במאמר "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז – חלק ב", הוּכח ש"האחד" שרבנו מזכיר לעיל הוא הפוחז הידוע בציבור, אשר היה מסופק: שמא ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כמו שסברו רבותיו "הגדולים והטובים" של הפוחז, ואשר לפי שחץ ליבו עלו בחוכמתם על הרמב"ם.
הבה נמשיך עתה בדברי רבנו במאמרו שם:
"אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם, וכדומה-לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו. וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד ושהם מסופקים, והם מדמים שהם 'חכמי ישראל', והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות [גדולי האסלה], וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים, ראינו שכן ראוי [=שהרי חכמי-יועצי-אשכנז התלוננו מדוע רבנו שילב ענייני מחשבה בחיבורו ההלכתי, והנה רבנו מוכיח שראוי לשלב אותם, שהרי הם יותר תועים מן הבהמות וזקוקים נואשות לידע את יסודות הדת] שנבאר בחיבורינו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין 'חכמי התורה' יודעים מהם מאומה".
והכינוי "יותר תועים מן הבהמות" נאמר על המסופקים כמו הפוחז הידוע, ואם המסופקים כך, מה ראוי לומר על ראשוני רשעי אשכנז המינים, כגון רש"י-שר"י ויתר חבר מרעיו?
אגב, מדברי רבנו עולה, כי "חכמי התורה" הללו היו כסילים ונבערים בענייני מדע ודרך האמת. שאיפתם לרע וריקנותם מן המדעים גררו אותם להזיות ולדמיונות מאגיים אשר השחיתו והרסו את שכלם ואופני חשיבתם, ומכאן הדרך להגשמה, לאלילות ולשקיעה בתאוות ובהזיות מהירה מאד ואף בלתי נמנעת, ועד היום "מנהג אבותיהם בידיהם" – שהרי רוב היהדות האשכנזית ובעיקר החרדית הפרו-נוצרית, מְגַנֶּה מאד את לימודי המדעים ומרחיק מהם בכל דרך.
ואחתום פרק זה בהמשך דברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" שם, וכֹה דבריו:
"ולפיכך העדפנו שיהיו הדברים האמיתיים [=בהשקפות הדת] מקובלים אצל הכל. [...] ולפיכך הזכרנו בהקדמת חיבור המשנה יסודות [...] כלומר מה שקשור בייחוד, ובעולם-הבא, עם שאר היסודות. וכך עשינו גם בחיבור הגדול הנקרא משנה-תורה [...] והזכרנו את כל הכללים הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אלה הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם ['קדושי עליון' או 'גאוני עולם'], בונים את פרטי הדינים על יסודות משפטיים [=כללים הלכתיים סדורים, ולא יתדרדרו לכאוס הלכתי כמו בימינו] [...] וכל זה נבנה על יסודות דתיים [=כללים מחשבתיים]. ולא ישליכו את ידיעת ה' אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות ויקרבם לבוראם, לא על מה שמראה בעיני ההמון שהם שלמים [=הינם לא רק סכלים ובהמות והוזי הזיות, אלא גם צבועים!]".
הסיבה השמינית – כוחו המשחית של הכסף
הסיבה השמינית היא המשך ישיר של הסיבה השביעית, והיא כוחו המשחית של הכסף! המינים האירופים וצאצאיהם ועבדיהם, הרימו גבוה-גבוה את נס הפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים, וכל "חכם" למחצה לשליש או לרביע אשר מבקש ליהנות מן התורה, יתנגד התנגדות נחרצת ולעתים קרובות אף אלימה (=אלימות מילולית ואף פיסית), לעובדה הפשוטה שרש"י-שר"י היה מין. וברור מדוע, רש"י הוא האפיפיור של המינים וצאצאיהם אשר הפכו תורת אלהים לקורדום חוצבים, ואף החליטו והחדירו לנו את ההשקפה שמצוה גדולה ורבה להפוך את התורה לקורדום, ואף העזו פניהם לקבוע שמי שאינו הופך תורת חיים לקורדום חוצבים חוטא חטא גדול לאלהים, וכבר חשפתי את רשעותם וסכלותם, ראו: "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד התורה?", "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף", "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", "ראשית לימוד התורה ונטילת שכר בעבורה", ועוד רבים.
ויתרה מזאת, לאחר שכומרי-הדת החלו ליהנות מדברי תורה ולהשתמש בכתרה של תורה, כבר מתקיימים בהם דברי התורה: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" [דב' טז, יט], כל-שכן שמדובר במינים ובצאצאיהם ובממשיכי דרכם הכסילים, אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. כלומר, הואיל וכומרי-הדת כבר נהנים מאות רבות בשנים מדברי תורה, הם לעולם לא יודו בכך שרש"י-שר"י היה מין, כי השוחד כבר קנה בנפשם אחיזה חזקה מאד.
"כִּי עַם מְרִי הוּא, בָּנִים כֶּחָשִׁים, בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְיָ, אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת, דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת" (יש' ל, ט–י).
הסיבה התשיעית – גאוותם של המינים וצאצאיהם
הסיבה התשיעית הינה גאוותם ויהירותם הבלתי-נתפשׂת של המינים האשכנזים וצאצאיהם, ואסביר את הדברים: בעבר התגלגלה לידי רשימה שהתפרסמה בעיתון "בשבע" (כה בתשרי תש"ף), כותרת הרשימה הייתה: "החזרת עטרת רש"י למקומה". ברשימה זו, קושר הרב פרופ' נריה גוטל כתרים ושבחים רבים לרש"י-שר"י, ונצרף רק כמה מהם, וזה לשונו:
"רש"י ופירושו זכו לשבחים נדירים שכמעט אין דוגמתם. זאת ועוד, פירוש רש"י לתורה הוא היחיד שעליו הוכרע הלכה למעשה (שו"ע או"ח סימן רפה) שבכל הנוגע לחובת אמירת 'שנים מקרא ואחד תרגום', אפשר להמיר את התרגום בפירוש רש"י".
ולא לחינם נכשל הכומר והחוצב הממיר בלשונו, ונקט בלשון "להמיר" – "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תה' קו, כ), ומי שיקצץ מעט מרגלה של האות וא"ו במילת "שׁוֹר" יגלה את תיבות המילה שר"י. מכל מקום, נשים לב, כי מי שקושר כתרים לראשו של רש"י-שר"י הוא רב ממסדי בכיר שהוא גם פרופ' ממסדי בכיר, והוא אדם משׂכיל שלמד מדעים! ואף-על-פי-כן, הוא אינו מסוגל לראות נכוחה את סכלותו של רש"י. ואין ספק, שמרוב גאוותם ויהירותם המחליאה הם רוממו את רש"י אלילם ב"שבחים נדירים שכמעט אין דוגמתם" כלשון הכומר הפרופ' הלז, ושטפו לנו את המוח ב"גדולתו העצומה" במשך מאות רבות בשנים.
ובמלים אחרות, הגאווה והיהירות האשכנזית הטיפוסית מונעות מהם לבדוק את עצמם ולהעלות על דעתם החולה שמא הם הולכים אחרי ההבל והתהו במשך אלף שנים! ומכיוון שצאצאי המינים שולטים היום ביהדות או יותר נכון בדת החדשה ביד רמה, הם מגוננים על רש"י באופן אגרסיבי מאד, ולא מאפשרים לחשוף את האמת על מינותו. אולם, כאשר מדובר בספר הזוהר הספרדי, הרבה יותר קל להם, וברוב הקתדרלות האקדמיות כבר מקובל שמחבר ספר הזוהר הפגאני הוא משה דילאון ולא בר-יוחי. אגב, בשל גאוותם ויהירותם, הם גם מסרבים להבין מדוע ה' היכה אותם בשואה מכת אכזרי, "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה).
הסיבה העשירית – רש"י-שר"י נתפשׂ ככליל השלמות!
הסיבה העשירית עולה אף היא מדבריו של גוטל הטמבל לעיל, והיא נעוצה בעובדה שעד היום לא נכתב שום ספר השגות על רש"י! על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשרפו והשקפותיו הוחרמו). לעומת זאת, על רש"י-שר"י לא נכתבו שום השגות! אולי היו כמה מבולבלים אשר חלקו עליו פה ושם, אך השגות שמטרתן לערער באופן משמעותי על אישיות הפוסק, ישרותו, מוסריותו, חוכמתו וצדקתו, זאת לא ראינו! ואין לי שום צל של ספק, כי יש כאן קשר אשכנזי-אירופי מובהק, אשר מגן בחירוף נפש על גדול אלילי אשכנז. כי אם יתגלה ויתברר שרש"י לא היה "רבן של ישראל" אלא מין גמור וסכל חמור, ונכון וראוי ואף חובה לקרוא לו: "רשעם של ישראל" – אנה יוליכו את חרפתם? איך ישפילו את גאוותם? איך יוותרו על שלטונם ותאוותם? איך יניחו את קורדום-החוצבים שבידם?
"הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ" (יש' י, א).
"וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם" (יר' יא, ט–י).
"לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר [=עד שאפילו אנשי מדע, רבנים ופרופ' אינם רואים את אור האמת]" (יש' כט, יד).
סוף דבר
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ" (יש' מא, ח–יב).
הראינו לדעת כי פירוש רש"י גרוע בהרבה לעם-ישראל מאשר ספר הזוהר הפגאני, ואיני אומר זאת כי ספר הזוהר אינו גרוע, הוא אכן גרוע מאד, אך פירוש רש"י גרוע ממנו בהרבה: הוא המקור לעבודה-הזרה שפשׂתה בעם-ישראל, הוא המקור לסכלות לטמטום ולאלילות, הוא המקור להפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים, הוא המקור להיותנו עם סכל ונבל, הוא המקור לתעייתנו אחרי התוהו וההבל אשר המיטו עלינו כליה בארצות העמים, והוא גם המקור להולדת המוטציה המכוערת של ספר הזוהר. כדי להיות עם חכם ונבון, עלינו לגרש את הפחד ולעקור מקרבנו את רשעם של ישראל, וכך נוכיח שאנחנו אוהבים באמת את ה' יתעלה.
"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דב' יג, ב–ו).
ואחתם בדברי רבנו בצוואתו למורה על חכמי-יועצי-אשכנז אשר נפלו לתהום המינות:
"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל']ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".