אונקלוס – ראש פרשני האמת (חלק א)

זכורני בעבר שטען כנגדי אחד מצאצאי המינים האשכנזים ממוצא תימני, שהרחקת הגשמות היא "המצאה" של רבנו, היסוד הזה אינו מופיע בחז"ל לטענתו, כך שניתן לקבל את היסוד הזה וניתן לדחותו באותה המידה. ובכן, מעבר לפן הפילוסופי שלא יעלה על הדעת שיש לה' גוף או דמות הגוף, אין ספק שטענתו של אותו תימני תועה היא הבל מהובל, ובסדרת מאמרים זו נחל לבאר את טעותו הגדולה, או יותר נכון את ההתעיה הגדולה שהִתעו אותו בה המינים הארורים וצאצאיהם – יושבי הישיבות, מחללי-שם-שמים, ומחריבי דת האמת בהזיות. ואיך נעשה זאת? ובכן, במאמר זה נוכיח שאונקלוס, ממעתיקי השמועה, הרחיק מן ההגשמה.


ולא רק אונקלוס, גם יונתן בן עוזיאל בתרגומו לנביאים הלך בדרכו של אונקלוס ואף הוא הרחיק באופן שיטתי ועקבי מן ההגשמה, וראוי לייחד לתרגומו סדרה נפרדת של מאמרים. ולא רק אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, כמובן שגם חז"ל בכללותם הרחיקו מן ההגשמה ויש בדבריהם ואפילו בפשטי מדרשיהם הרחקות ברורות ומפורשות מן ההגשמה, וגם לדברי חז"ל הללו ראוי לייחד מאמר נפרד אך נשאיר את איסוף הראיות מחז"ל למקום אחר בעז"ה. ולא רק חז"ל, גם רס"ג ועוד חכמים לא מעטים מקרב חכמי האמת הבינו ורוממו את אמיתת היסוד הזה.


והנה לפניכם דברי רבנו הרמב"ם ביסוד השלישי מיסודות דת האמת:


"והיסוד השלישי, שלילת הגשמות ממנו. והוא, שזה האחד אינו גוף ולא כוח בגוף, ולא יארעוהו מאורעות הגופים כגון התנועה והמנוחה, לא בעצם [במהות המעצבת את הישות] ולא במקרה [בשום מאפיין חיצוני]. ולפיכך שללו ממנו [חכמים] עליהם השלום החיבור והפירוד, ואמרו: 'לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עיפוי'. כלומר, לא פירוד והוא עורף, ולא חיבור, כי עיפוי מן 'וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים' [יש' יא, יד], כלומר ידחפום בכתף להתחברם בהם. ואמר הנביא: 'וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ', 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ' [יש' מ, יח;כה] – ואילו היה גוף כי אז היה דומה לגופות, וכל מה שבא בספרים מתאריו בתארי הגופות, כגון ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור וכיוצא בזה הם כולם בדרך השאלה, וכמו שאמרו [חכמים]: 'דיברה תורה כלשון בני אדם'. וכבר דיברו בני אדם בעניין זה הרבה, וזה היסוד השלישי הוא אשר מורה עליו מה שנאמר: 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה' [דב' ד, טו], כלומר, לא הִשגתם אותו בעל תמונה, לפי שהוא כמו שאמרנו לא גוף ולא כוח בגוף".


אונקלוס – ראש פרשני האמת


בסדרת מאמרים זו הנני מבקש לשפוך אור על ראש פרשני האמת – אונקלוס. תרגומו-פירושו של אונקלוס ע"ה הוא בגדר מסורת תורה-שבעל-פה, והמסורת החשובה ביותר שהוא מנחיל היא יסוד שלילת הגשמות. המאפיין העיקרי והמרכזי ביותר בתרגומו-פירושו של אונקלוס הוא הרחקת הגשמות, והוא העדות הטובה ביותר לכך שחז"ל רוממו את היסוד הזה מאד-מאד.


תרגומו של אונקלוס נדחק במכֻוון על-ידי מינים אירופים למיניהם, דווקא בשל הסיבה הזו! כלומר, כדי לטשטש ולהכחיד את יסוד שלילת הגשמות ביטלו את חובת קריאת תרגומו של אונקלוס (בשעת קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, וכן בשעת קריאת התורה בבית-הכנסת), ובמקומו אף העזו להחדיר את פירוש רש"י, בכזבם שקריאת פירוש רש"י כמוה כקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. עלינו להבין, כי מי שלומד היטב את תרגום אונקלוס מבין את חשיבות שלילת הגשמות, ומיד הוא יבין גם את טומאת פרשנויות המינים האירופים כמו רש"י וחבר מרעיו, והדבר אף יפתח בפניו צוהר רב עוצמה להבין את טומאת הדת האורתודוקסית כולה.


כדי להבין את חומרת ביטולו של תרגום אונקלוס אצרף לדברי המבוא לסדרת מאמרים זו מעט דברים שכתבתי במבוא למאמרי על רש"י חלק כג, והנה לפניכם הדברים שהובאו שם:


אחת העוולות הגדולות ביותר שהחריבו את דתנו ושעודנה מדרדרת את עם-ישראל במדרון המינות והאלילות הינה עיוות הִלכת חז"ל לקרוא מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום. העיוות בא לידי ביטוי בביטול קריאת התרגום ובהשארת קריאת המקרא בלבד. הצעד הבא אשר חתם את גזר דינם למינות היה המרת תרגום אונקלוס בקריאת פירוש רש"י, וכפי שקארו פוסק להלכה בשולחנו האירופי (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום".


עלינו להבין, כי פירוש רש"י הוא למעשה האנטיתזה המובהקת ביותר לתרגום אונקלוס: אונקלוס חותר ללא הרף לפרש את פשוטו של מקרא, ומרחיק מן ההזיות וההגשמה באופן עקבי ושיטתי. זהירותו בכבוד שמים וביסוד ייחוד השם כֹּה רבה עד שהוא מרחיק מן ההגשמה וההזיות אפילו "בדרך רחוקה" כמו שאומר רבנו במורה (א, כח). כלומר, אפילו במקומות שיש חשש רחוק מאד להגשמה, אפילו בהם אונקלוס מרחיק ממנה בתכלית ומשלב בתרגומו ביטויים אשר מלמדים את הקורא עד כמה מכרעת ויסודית היא הרחקת הגשמות בדת משה.


בחלק יו של מאמר זה הרחבנו את הדיבור על תרגום אונקלוס ומעלותיו, ושם הדגשנו וראוי לחזור ולהדגיש שאונקלוס בחר להרחיק מן ההגשמה אף-על-פי שחיבורו הוא בגדר תרגום ולא בגדר פירוש. כלומר, אם אונקלוס היה בוחר לתרגם את המקרא מלה במלה, מבלי להתייחס כלל לענייני ההגשמה, לא היינו יכולים לבוא אליו בטענות, ולא היינו יכולים להסיק מכך עליו שהוא היה בהכרח מין ומגשים חלילה, שהרי חיבורו הוא בגדר תרגום בלבד!


לעומתו, רש"י בפירושו לא רק שהוא לא מרחיק מן ההגשמה (למעט מקומות בודדים ונדירים ביותר ברחבי פירושו), יש לו פירושים לא מעטים שיש בהם הצהרות מגשימות מפורשות! ואף פירושים רבים לאין מספר אשר מובילים ומוליכים ומדרדרים בקלות רבה להשקפות הגשמות, ולעוד השקפות מינות רבות רעות מאד ביחס לאמיתת עצמותו של בורא-עולם, וכבר הבאתי דוגמאות רבות להזיותיו ולשיבושיו במאמרים רבים בסדרה זו ובסדרות אחרות.


ובל נשכח, חיבורו של רש"י הוא בגדר פירוש ולא בגדר תרגום, כלומר מחויבותו להרחקת ההגשמה וההזיות הינה אלף מונים רבה יותר מאשר תרגום אונקלוס שהוא בגדר תרגום! ואף-על-פי-כן, אונקלוס הטהור, מרוב אהבתו לבורא-עולם ואהבתו לדרך האמת וליסודותיה הקדושים מתאמץ מאד להרחיק מן ההגשמה במקומות רבים, ואילו רש"י, מרוב שקיעתו בסכלות המינות והנצרות, שקע ושיקע את עם-ישראל עימו בדרכי האלילות והמינות.


כמו כן, פירושו של אונקלוס צמוד לפשטי הכתובים והוא אינו משלב עניינים מדרשיים בפירושו (למעט אולי במקרים נדירים ביותר). לעומת זאת, רש"י חותר לפרש את המקרא לפי פשטי המדרשים, ובכך הוא מחדיר שלל הזיות ודמיונות לדת משה, ומזהם את השקפות דת האמת בשיבושים מחרידים עד כדי החרבתה כליל! ולא רק שרש"י-שר"י אינו מפרש את פשוטו של מקרא ואף מחדיר הזיות מאגיות אליליות לדת האמת, הוא זה שהנחיל לעם-ישראל את השיטה האיומה והנוראה של הבנת מדרשי חז"ל ואגדותיהם כפשוטם, וגרר בזאת את עם-ישראל לעמקי תהום הסכלות הרותחת, וכפי שרבנו אומר בהקדמתו לפרק חלק על התופשים את אגדות חז"ל כפשוטן: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה". שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחבר ספר הזוהר שהיה נוכל ועובד אלילים, לעצב מחדש את פני היהדות באמצעות שיבוש מדרשים קיימים ופירושם כפשוטם, ועוד יותר באמצעות החדרת הזיות "מדרשיות" אליליות שנתגלעו ונולדו במוחם הקודח והחולני.


ועד היום, רובם המכריע של אנשי הדת למיניהם דורשים את מדרשי חז"ל כפשוטם בעקבות שיטתו של רש"י וחבר מרעיו שהלכו בדרכי המינים. מפִּשטי מדרשי חז"ל ומפִּשטי מדרשי הוזי ההזיות המאגיות הקבליות, לומדים בימינו הלכות והשקפות, פרשנות, מוסר ודרך-ארץ, מיסטיקה ודמיונות ואפילו מדעים, ומה בעצם לא? אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי כל מי שקורא את פירושיו של רש"י מכשיר ומעוות את מחשבתו להבין את אגדות חז"ל כפשוטן ולקבל כל הזיה כאמת מוחלטת. כלומר, זיהום המחשבה באמיתת המאגיה שפשׂתה בפירוש רש"י פותחת פתח רחב לחדירת אינסוף הזיות מאגיות אליליות לדת משה, והופכת את דת עם חכם ונבון לדת עם סכל ונבל אלילי וטיפש, ומעוותת את דת האמת לדת הזייתית פרו-נוצרית.


קארו הקראי, שהיה אירופי במהותו ובדרך חשיבתו המאגית האשכנזית הטיפוסית, סָכַל מלהבין את התהום העמוקה הפעורה בין גישת אונקלוס לתורה ולהשקפותיה לבין גישתו הרקובה של רש"י, ובשל עיוורונו הוא ממשיך ופוסק בחיבורו שם כך (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".


ואיך ניתן להעלות על הדעת שתרגום אונקלוס הטהור, אשר הרים על נס את ייחוד ה' והרחקת הגשמות והאלילות, יחיה בשלום עם פירוש רש"י המאגי המגשים והאלילי? ברור אפוא, שרי"ק אכן היה ריק וחלול ולא ידע מאומה בענייני מחשבה ומדע, וכמו שרבנו אומר במאמר תחיית המתים (עמ' עב): "כי הלמידות על אותם היסודות [=יסודות הדת] דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה" (לא פלא אפוא שהקראי אינו מזכיר את המורה ולוּ פעם אחת בכל רחבי פירושו ל"משנה תורה"), וכך אומר עליהם הנביא מלאכי (ב, ח–ט):


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה".


ביטול התרגום – מלחמה בתורה-שבעל-פה


ביטול התרגום אינו מבטא רק מלחמה בייחוד ה' ובהשקפות דת משה הטהורות, הוא אינו מבטא רק נטייה חריפה אחר ההגשמה והעבודה-הזרה, הוא אינו מבטא רק התרחקות מפשטי המקראות ונטייה אחר המאגיה והדמיונות – הוא למעשה הסמל המובהק ביותר ליצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ומדוע? התרגום הינו למעשה הביטוי המובהק ביותר של מסורת התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו איש-מפי-איש במשך דורות רבים, מסורת שהחלה אצל משה רבנו ע"ה בקבלת התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה בהר סיני. כך שמי שמערער על התרגום ומבטלוֹ מבקש למעשה להחליף את התורה-שבעל-פה בתורה חדשה!


ואכן, הראשונים אשר ביטלו את התרגום היו המינים! אשר יצאו בסוף בית שני וכפרו בתורה. כך שאך טבעי הדבר שצאצאיהם ההולכים בדרכם יבטלוּ במהלך הדורות את קריאת התרגום ואף יעגנו את ביטולו בספרי הלכה שנחשבים לספרי הלכה נאמנים! וכמו שראינו לעיל את פסיקת ההלכה של הקראי בשולחנו הנגעל אשר מנציח את דרכי המינים! ובימינו הכמורה הראשית לישראל קיבלה על עצמה את ספריו כחיבורים הנלמדים לשם הסמכת רבנים!


כדי להבין עניין זה מהיבט נוסף נעיין בפסק רבנו בהלכות תפילה (יב, י):


"מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו העם עניין הדברים. והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן, וחוזר וקורא פסוק שני. ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד".


והוסיף וביאר שם קאפח בפירושו:


"ודייק רבנו לכתוב: 'כדי שיבינו עניין הדברים', כי אין התרגום כדי להבין את המלים אלא את העניין, כלומר קבלת חז"ל כפי שקיבלו ממשה בפירושי המקרא, והיינו תורה-שבעל-פה. ולפיכך אמרו שם במגילה (דף ג): 'תרגום שלתורה אונקלוס הגֵּר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע'. ואילו היה פירוש מלים לא היה אונקלוס זקוק לנושאי הקבלה ר' אליעזר ור' יהושע. וכאשר יצאו המינים [!] בסוף ימי הבית השני וכפרו בתורה-שבעל-פה ביטלו את התרגום, והם-הם שהתחילו בביטולו בעת קריאת התורה".


הנכם רואים אפוא שלא לחינם אני נוהג לקרות לרבים מאשכנזֵי ימינו "צאצאי המינים", כי מלבד נהייתם אחר הדת החדשה ושלל הזיותיהם המאגיות האליליות, ומלבד הפיכתם את דת אלהים לקורדום חוצבים וחילול-שם-השמים הנורא שעולה מכך, הם גם ממשיכי דרכם של המינים הראשונים אשר ביטלו את קריאת התרגום כחלק ממלחמתם בתורה-שבעל-פה. וכאמור, כדי להחליף את דת משה הטהורה, יש צורך הכרחי להחליף את התורה-שבעל-פה, וכך עשו, החליפו את השקפות דת האמת והלכותיה בהזיות ובחומרות סגפניות פרו-נוצריות. וביארתי