רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק סז)

במשנה שבת (ב, ה) נאמר כך:


"המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גויים, מפני ליסטים, או מפני רוח רעה [...] פטור".


ושם פירש רבנו:


"רוח רעה – קורין לכל מיני 'אלמאלנכ'וליאת' [="מחלת נפש ידועה מצויה יותר בנשים בגיל 40–50" (קאפח)], ויש מהן מין שהחולה בורח ויוצא מגדרו כשרואה אור או כשהוא נמצא בין בני אדם, וימצא נחת רוח ותשקוט נפשו בחושך ובבדידות ובמקומות השוממים, וזה מצוי הרבה בבעלי המרה [=חולֵי מחלות הדיכאון למיניהם אשר מתרחקים מכל מגע עם בני אדם]".


לעומת פרשנותו המדעית של רבנו, ראו נא כיצד רש"י מפרש משנה זו בשבת (כט ע"ב):


"ומפני רוח רעה – הבאה עליו, וכשאינו רואה נוח לו".


מדברי רש"י עולה שלא מדובר בהזיה ובדמיון, אלא במציאות, כלומר, ייתכן שתבוא לאדם איזו רוח רעה דמיונית, וכאשר הוא אינו רואה ומצוי בחושך, אז הוא מרגיש בטוח שהיא לא תזיקוֹ. והזית הרוח הרעה מתאימה מאד ל