רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נו)

בברכות (נד ע"ב) נאמר כך:


"אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל [...] אמר: מחנה ישראל כמה הוי? תלת פרסי [כ-12 ק"מ רבוע], אֵיזֵיל וְאַעְקַר טורא בר תלתא פרסי וְאַשְׁדִי עלייהו ואקטלינהו [אמר בליבו, אלך ואעקור הר שיש בו 12 ק"מ רבוע ואזרוק עליהם ואהרגם]. אזל, עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה [הלך, ועקר הר שגודלו 12 ק"מ רבוע ושם אותו על ראשו והלך], ואייתי קודשא-בריך-הוא עליה קִמְצֵי וְנַקְבוּהּ ונחית בצואריה [והביא הקב"ה על ההר הזה נמלים וניקבוהו ונפל על צווארו של עוג]; הוה בעי למשלפיה [ביקש עוג לשלוף את ההר מצווארו], משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפיה [צמחו שיניו לצד-זה ולצד-זה ומנעו ממנו לשלוף את ההר שבצווארו], והיינו דכתיב: 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' [תה' ג, ח]; וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רשב"ל: מאי דכתיב: 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ'? אל תקרי שברת אלא שרבבת.


משה כמה הוה? [מה היה גובהו של משה רבנו?] עשר אמות, שקל נרגא דהוה עשר אמין [נטל משה גרזן שגודלו עשר אמות] שְׁוַר עשר אמין [וקפץ משה עשר אמות], ומחייה בקרסוליה וקטליה [והיכה את עוג בקרסולו והרגו]".


ואיזה שוטה לא יבין שמדובר בדברי הבאי וגוזמא? וכי עוג היה מסוגל לעקור הר שגודלו 12 ק"מ רבוע? וכי הוא הרים אותו על ראשו? וכי הקב"ה הביא עליו כמות כל-כך עצומה של נמלים כדי לנקבו? וכי שיניו צמחו לכאן ולכאן כדי למנוע ממנו להוציא את ההר שנתקע בצווארו? וכי משה רבנו היה בגובה חמש מטר? וכי הוא נטל גרזן שאורכו חמש מטר? וכי הוא קפץ חמש מטר והיכה את עוג בקרסולו? וכי ממכה שכזו עוג אכן נהרג?


ואם עוג היה מסוגל לעקור ולהרים הר כל-כך גדול, ברור שהוא לא היה זקוק לשום הר כדי לזורקו על ישראל, הוא פשוט היה דורך עליהם ברגליו כאילו היו נמלים. ולא יעזור אם משה רבנו היה אפילו בגובה מאה מטר, הוא לא היה מצליח לעשות שום נזק לעוג הדמיוני הזה.


ויש פסוק מפורש בתורה אשר לפיו עוג מלך הבשן היה לכל היותר בגובה ארבעה מטרים, וכך נאמר בדברים (ג, יא): "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ".


לפיכך, ברור לי כשמש שהאמור בגמרא בברכות לעיל הינו סיפורי ילדים, דהיינו סיפורים שהיו מספרים לילדים לפני השינה, וחכמי התלמוד שיקעו בתלמוד גם את סיפורי הילדים והסיפורים העממיים שרווחו בגלות הבבלית באותם הימים – לפיכך, אסור באיסור חמור להתייחס לתלמוד הבבלי בכללותו כאל תורה-שבעל-פה, אלא כאל פרוטוקול שמשוקעת בו תורה-שבעל-פה. כי אם נסבור שכולו תורה-שבעל-פה קל-מהרה נגיע לכפירה בעיקר, שהרי אם התורה-שבעל-פה רווייה בהזיות ובדמיונות נחותים, ברור שמקורה אינו מקור אלהי נשגב.


ואיך לדעתכם רש"י פירש שם? ובכן, כדרכו בסכלות הוא פירש את כל העניין כפשוטו, ולא לחינם רבנו תקף בחריפות את תופשי אגדות חז"ל כפשוטן, מפני שהדבר מדרדר קל מהרה לכפירה בעיקר, ולמחשבה שדת משה הינה דת שקרית ונחותה שיסודה בקרב כומרי-הבל הוזי הזיות, וכמו האסלאם שספרוֹ הקוראן מלא וגדוש בסיפורי אגדות מצחיקים ומגוחכים.


והנה לפניכם פירוש רש"י לאגדה הזו על עוג ומשה רבנו ע"ה:


"מחנה ישראל כמה הוי? תלתא פרסי – עוג חשב כן בליבו [באמת עוג חשב כן? וכי מדובר בסיפור אמיתי?] [...]; קמצי – נמלים; שרבבת – לשון אשתרבובי אשתרבוב, ירדו וגדלו למטה [ואפילו את פשט הסיפור העממי הוא לא הבין, שהרי מדובר ששיניו של עוג צמחו לצדדין ומנעו מעוג להסיר את ההר הדמיוני הזה שהיה תקוע כביכול בצווארו]; משה כמה הוי? עשר אמין – שהרי הוא הקים את המשכן, ודרשינן: הקים את עצמו לקומת המשכן, וכתיב ביה: 'עשר אמות אורך הקרש' [שמ' לו, כא]; שוור – קפץ למעלה; [ומחייה] בקרסוליה" וכו'.

<