רונן שְאוֹלוב

שְאוֹלוב משתייך לקבוצה שכל תורתם עומדת על אמונה בלבד, על סיפורי סבתא. מכך מתחייב שבאיזשהו שלב יעלו במוחם תהיות ושאלות בנוגע לעניינים כבירים כגון השגחה, שכר ועונש וכו', אך בעקבות בעיטתם במצוות ידיעת ה' וייחודו, מתחייב גם שיגיעו לחירופים וגידופים. שְאוֹלוב חובש סומבררו וקפוטה ההופכת אותו לנציגו של אלוהים בעיני פתאים רבים מעמֵּנו, הוא מחרף ומגדף בפרהסיה ואינו מבחין בכך, ואת זאת נבאר במאמרינו.


לקמן נציג את גסותם של החרדים האשכנזים בתקופת השואה, התפרצותם המחשבתית כלפי אלוהים ברעיונות מחרידים הם שהביאו על עמי הארצות באירופה מכת אכזרי. רעיונות שכאלה, יוצאים גם מפי שְאוֹלוב שחיק העצמות אשר דינו חמור בהרבה מאותם עמי-ארצות באירופה, מפני שהוא – כמנהיגיהם המינים דאז – מהווה מקור לאותם המים העכורים.


נחל אפוא, שְאוֹלוב מלמד בכנס שארגן על מכתב שכתב יהודי בשואה (ראו כאן), אותו יהודי קבר את אשתו ואת בנו ושאר ילדיו נרצחו מול עיניו. חובה עלינו לבחון את הדברים וללמוד מהם על התפישׂה השלטת ששררה באותה התקופה, ומזאת נלמד על מה חרי האף הגדול הזה, על מה ייסורי האימים הללו, ובמיוחד כשניתן לזהות את התפישה הזו גם בימינו.


להלן הדברים, כנראה עם תוספות של שְאוֹלוב:


"אני יוסל בן-דוד דרקובר מטרנופול, נין ונכד לצדיקים, תלמידי חכמים וקדושים ממשפחת דרקובר […] ארבעים-ושלוש הוא מניין שנותיי, ההצלחה האירה לי פנים בחיי אבל ליבי לא גבה מעולם, היה לי רכוש רב, אך בעצת הרבי שלי הפקרתי את נכסיי כדי שלא ייחשב הדבר לגנבה [ופירש שְאוֹלוב: "שאם יבוא איזה יהודי רעב, שלא יהיה לו דין של גנב, שזה יהיה מופקר"] וכך עשיתי, מיליארדים, מיליונים – לא שלי הם. […]