קודשא בריך הוא ושכינתיה?

עודכן: 13 בינו׳ 2021

במאמר זה נבאר את הפעל "שכן" אשר מופיע בכתבי הקודש גם ביחס לה' יתעלה. רבנו דן בפעל הזה במורה (א, כה), ומטרתו כמובן ללמדנו שהפועל הזה לא מתאר את חנייתו ושכינתו של הקב"ה בתוך עם-ישראל במובנים הפיסיים והגשמיים. אלא, השראת שכינה הינה השגחה וסיוע אלהי אשר מתלווה לאדם או לאומה; או הופעת אור נברא: אשר מסמל התגלות של נבואה מאת הקב"ה לנביאים או את התמדת שכינתו-השגחתו במקום מסוים. כל זה לגבי הפועל "שכן" במופעיו בכתבי הקודש: בתורה, בנביאים ובכתובים.


א. ביאורו של רבנו במורה


בראש הפרק (א, כה) רבנו מבאר את המשמעות הבסיסית הרווחת והנפוצה של הפועל "שכן". רבנו מסביר, כי הפועל הזה מבטא התמשכות של חניה ושהות במקום מסוים, בין שאותו המקום הוא כללי, כגון ארץ-ישראל או עיר גדולה מסוימת; ובין שאותו המקום הינו פרטי, כגון אחוזה ידועה או מתחם מסוים או שטח חקלאי מוגדר, וכיו"ב.


וכֹה דברי רבנו במורה (א, כה):


"שָׁכַן – ידוע כי עניין פעל זה החניה: 'וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא' [בר' יד, יג], 'וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל' [בר' לה, כב], וזהו הידוע המפורסם; ועניין שָׁכַן, הוא התמדת החונה במקום מסוים באותו המקום, כי בהמשך [=בהתמשכות] חניית החי במקום [המסוים], בין שהיה כללי [=כגון בארץ כלשהי: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל"] או פרטי [=כגון בית או אחוזה או חווה: "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא"], אומרים עליו שהוא שָׁכַן באותו המקום, ואף-על-פי שהוא נע בו בלי ספק".


בהמשך הפרק (א, כה) רבנו מסביר את ההשאלה הראשונה שהושאלה מן הפועל הזה: רבנו מלמד, כי הפועל "שכן" הושאל לתאר עניין כלשהו אשר שוכן בתוך עניין אחר, וזאת למרות שהעניין אשר שוכן בתוך העניין האחֵר, כלל אינו בעל חיים, כמו ענן לדוגמה. זאת ועוד, ייתכן גם שהעניין אשר שוכן בתוך העניין האחֵר יהיה מופשט לחלוטין מכל חומר וגשמות.


ויתרה מזאת, לא רק שהפועל "שכן" הושאל לתאר עניין שאינו בעל חיים או עניין מופשט לחלוטין אשר שוכן בתוך עניין אחר, גם העניין אשר בתוכו הם שוכנים, אף הוא עשוי להיות דבר שאינו ממשי כלל, דהיינו עניין מופשט מחומר, כגון היום שהוא חלק מן הזמן. רבנו מביא דוגמה לדבריו בעניין זה מן הפסוק באיוב אשר אומר (ג, ה): "תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה". כלומר, הענן אשר שוכן אינו בעל חיים, והוא-הענן שוכן בתוך יום מסוים שהוא חלק מן הזמן. ובמלים אחרות, העננה, שהיא משל לקדרות ולקללה (כלומר העננה אף היא מסמלת עניין מופשט), נאמר עליה שהיא שוכנת בתוך עניין אחֵר – היום, שאף הוא מופשט לחלוטין מגוף וחומר.


וכֹה דברי רבנו במורה (א, כה):


"והושאל זה למה שאינו חי [=שאינו בעל חיים], ואף לכל דבר [כלומר אפילו לדבר מופשט] שהִתמיד וְדָבַק בדבר אחר, גם בו אומרים [=בהשאלה] לשון 'שכינה'. [עתה רבנו יעבור להדגים ולבאר את הפסוק באיוב שראינו לעיל:] ואפילו לא היה אותו הדבר אשר דָּבַק דבר זה בו – מקום [כלומר, ואפילו שהמקום שבתוכו אותו הדבר "שׁוֹכֵן", הוא עניין מופשט לחלוטין], וגם הדבר [השוכן בתוך העניין המופשט] לא היה בעל חיים; אמר: 'תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה' [איוב ג, ה], ואין ספק כי אין העננה בעל חיים, ולא היום גוף כלל, אלא הוא חלק של זמן".


לאחר שרבנו מוכיח שהפועל "שכן" משמש גם לעניינים שאינם בעלי חיים, וכן לעניינים שהם מופשטים לחלוטין, הוא יכול להמשיך ולבאר את הפועל "שכן" ביחס להקב"ה. שהרי רק לאחר שלמדנו שהפועל "שכן" משמש גם לעניינים מופשטים, המחשבה שלנו רוכּכה לקבל להבין ולהפנים את משמעות הפועל "שכן" גם ביחס להקב"ה. כי עקירת הגשמות אינה דבר קל כלל וכלל, וכל עוד מושגי החומר ממלאים את מוחנו, לעולם הם יחדירו ספקות למחשבתנו, ורק באמצעות לימוד מעמיק ויסודי, ניתן לעקור את שרשי ההגשמה.