"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְיָ דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי, יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן, הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְיָ נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר" (יש' א, ב–ד).
ביום שלישי, ה באלול תשפ"ג פורסמה כתבה באתר "כיכר השבת", שכותרתה: "מדוע מצוה קלה כ'שילוח הקן' – מזכה בבנים, ומה הבטיח הרב שלא הותיר אחריו זרע-של-קיימא?".
כבר מן הכותרת ניתן להבין כיצד המינים וצאצאיהם הפכו את מצות שילוח הקן לסגולה פגאנית אשר מורידה שפע מבורא-עולם, דהיינו מזכה את האדם בבנים (ולמטרתה האמיתית של מצוה זו ראו: 'מצות שילוח הקן לפי הרמב"ם'). כמו כן, כתבה זו נועדה לרומם ולפאר עוד אליל אורתודוקסי אירופי פרו-נוצרי, ששמו הוא שמשון נחמני שר"י, וכך נאמר בכותרת המשנה בכתבה: "המוני עמך בית ישראל יציינו היום את יום פטירתו של רבי שמשון חיים נחמני זי"ע, אשר נפטר מבלי שהותיר בנים אחריו, אבל, הבטיח הבטחה נדירה במיוחד".
ובכן, מהי ההבטחה שהבטיח שיקוץ שמשון לעובדי האלילים? וכך נאמר בכתבה:
"רבי שמשון חיים נחמני נפטר מבלי שהותיר בנים אחריו, אבל, הבטיח הבטחה נדירה במיוחד שכל מי שילמד בספריו יזכה לחיים ארוכים, לפרנסה טובה, לבנים צדיקים, לעושר ולכבוד. נצטט מדבריו הנפלאים, כפי שהוא כותב בהקדמה לספרו 'זרע שמשון': 'ובעל הגמול ישלם במיטב חיי אריכי ומזוני טפי לגומלי חסדים טובים', 'וצדקה תהיה להם, וצדקתם תעמוד לעד', 'לאכול בעולם הזה, ולשבוע בעולם הבא', 'ובעל הגמול ישלם בזכות זה שכר טוב לגומלי חסד של אמת, במותב תלתא בני חיי ומזוני טבי, דבזכותא תלו', 'וכי מרובה מידת תשלומי חן וחסד ושלמא רבא מן שמיא', 'ועיניכם תראינה בנים ובני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם חכמים ונבונים, ובתים מלאים כל טוב, גם עושר גם כבוד לא יסודו מזרעכם'".
אתר "כיכר השבת" מטיף אפוא לעבודה-זרה! שהרי הם מפרסמים הבטחה של שיקוץ פגאני, שכל מי "שילמד בספריו", יזכה לשפע של ברכה! כלומר, יש לפנינו "תן וקח" ברור שבין שיקוץ לבין עובדי אלילים אילמים. אמנם, השיקוץ מדגיש שוב-ושוב שהשפע יֵרד מבורא-עולם, אך הדבר לא מעלה ולא מוריד מאומה, שהרי עיקר העבודה-הזרה שעליה הזהירה התורה הוא לעבוד גורם מתווך-מליץ-סרסור, אשר כיבודו הערצתו ומשמעתו, יורידו שפע מהבורא.
ועל-כך תוכלו ללמוד בהרחבה במאמר: "השתלשלות העבודה-הזרה". אגב, גם מנחם-המן שך הידוע בציבור נהג כמו שיקוץ שמשון, ועל-כך ראו במאמר: "כל המינים כרגע יאבדו".
לאחר כל הדברים האלה נאמר בכתבה: "והרבה עשו ועלה בידם, והיום הדברים מפורסמים". כלומר, בכתבה מבטיחים לקוראים הנבערים שמדובר בסגולה פגאנית בדוקה ומנוסה...
"פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כב).
א. שיקוץ שמשון נכשל ונחבל בהזיות מינות
בהמשך הכתבה מצוטטים דבריו של שיקוץ שמשון על פרשת "שילוח הקן", וכך נאמר בכתבה: "מה השכר על מצות שילוח הקן? ידוע שהשכר על מצות שילוח הקן הוא – בנים". והיכן ידוע? בקבלה הפגאנית הארורה, כלומר שיקוץ שמשון הוא ממוסרי הקבלה החדשה.
בכתבה ממשיכים להביא את דבריו בהרחבה רבה:
"על הפסוק: 'כי יקרא קן ציפור לפניך' (דברים כב, ו) אומרת הגמרא (ברכות לג): 'האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך – משתקין אותו' – [והוא 'מסביר':] מי שאומר שהאדם מקיים את מצות שילוח הקן בגלל רחמים [כלומר, בגלל שמצוה זו מעוררת את רחמיו של הקב"ה. ואין זו כוונת חז"ל, אלא כוונתם לומר, שמי שטוען שמצוה זו נקבעה כטובה לציפורים, דהיינו כדי להגן עליהן מגרימת צער על-ידי בני האדם] – משתיקים אותו, מדוע? כי האדם מקיים את המצוות, כי ככה – הקב"ה ציווה! ולכן, הגמרא מבארת, שהאדם לא מקיים את המצוה כי הוא מקשר את חיוב המצוה למידת הרחמים של הקב"ה, אלא: כי קיום המצוה היא: 'גזרת מלך על עבדיו'".
שמשון לא הבין שיש טעמים נעלים וחשובים למצות שילוח הקן, שהרי הוא סבר שחכמים ביקשו ללמד, במסקנתם שמצוה זו "גזרה", שאין למצוה זו טעם. ברם, דברי חכמים בעניין זה נועדו למי שמתקשים להבין את טעמי המצוות, והזהירו בדברים אלה שלא להרהר אחר מידותיו-הוראותיו של הקב"ה. ולעיון בסוגיה זו ראו: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (ח"ה)".
בכתבה ממשיכים לההביל בהוסיפם להעתיק את דברי שיקוץ שמשון, וזה לשונו:
"ואפשר להקשות על הדברים, דמצינו במדרש (דברים רבה ו, א) שאומר: 'כשם שנתמלא הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות. מנין? שנאמר כי יקרא קן ציפור'. לכאורה מוכח מהמדרש, שהטעם של קיום מצות שילוח הקן הוא: 'משום הרחמים שמתעורר'! אם כן, נשארנו עם קושיה מעניינת: מה באמת הטעם לקיום מצות שילוח הקן?".
ביאור הדברים: שמשון תמה, "מה באמת הטעם [=התכלית] לקיום מצות שילוח הקן?", האם מדובר בגזרה? שהרי משתקין את האומר שהיא משום רחמיו של הקב"ה על הציפורים וכמו שנאמר בפשט הגמרא בברכות – או שהיא נועדה לעורר את רחמיו של הקב"ה וכמו שנאמר במדרש דברים רבה? ולא הבין כלל את מטרת חכמים בדבריהם בגמרא ברכות, ואף לא ידע ולא יבין שאין לייחס להקב"ה תכונה אנושית של רחמים, ושמדובר בהשקפת מינות.
יתר-על-כן, שיקוץ שמשון מסביר את מדרש דברים רבה כפשוטו, ואסביר:
האשכנזים הטיפשים הינם כידוע מתופשי אגדות חז"ל כפשוטן, ולא רק אגדות ספרות חז"ל, גם אגדות שבמדרשים המאוחרים שהם עצמם זייפו וחיברו, כגון מדרש דברים רבה שנזכר לעיל, אשר לדעת צונץ התחבר במאה התשיעית. אמנם, לדעת חוקרים אחרים הוא התחבר קודם לכן משום שנזכרו בו שמות של חכמים קדומים, אך כמובן שזו טענה הזויה, שהרי חכמי-יועצי-אשכנז הם גדולי הזייפנים והשקרנים, ואין קץ לספרות הפסאודו-אפיגרפית אשר בידם, דהיינו לספרים מזויפים שהם ייחסו לחכמים קדמונים, ובראשם כמובן ספר הזוהר. אגב, גם את מסקנתו של צונץ הייתי לוקח בעירבון מוגבל מאד, כי חזקה על חכמי-יועצי-אשכנז שהם נוטים כלפי השקר והמינות, ולכן, לא אתפלא אם המדרש הזה מאוחר עוד יותר מדברי צונץ.
ולשם מה פסקת ההקדמה הזאת? ובכן, כאמור, גם את המדרש המאוחר שנזכר לעיל, שיקוץ שמשון משבש ומפרש אותו כפשוטו, שהרי במדרש נאמר: "כשם שנתמלא הקב"ה רחמים", ואת העניין הזה שיקוץ שמשון מפרש כך: "הטעם של קיום מצות שילוח הקן הוא: 'משום הרחמים שמתעורר'". כלומר, לפי הטיפש הזה מטרתה של שילוח הקן היא לעורר את הקב"ה! וברור שמדובר בהזיית מינות פגאנית פרימיטיבית מאד, ועל-כך ראו: "לעורר רחמי שמים?".
ובהמשך אף נראה שהמוטיב הפגאני הזה עובר כזרם של ביוב בכל דברי שמשון החתול.
ב. שילוח הקן לפי המינים – סגולה פגאנית
בהמשך הכתבה מובאת כותרת משנה: "שילוח הקן – השכר בנים?". ועל שאלה זו משיבים ב"כיכר השבת" כך: "כותב ה'זרע שמשון', שלכל מצוה יש שכר אחֵר, יש מצוה ששכרה כבוד, ויש מצוה ששכרה עושר, והשכר על מצות שילוח הקן: 'שאם אין לך בנים אני נותן לך בנים', שנאמר: 'ואת הבנים תקח לך'". כלומר, לפי האשכנזים הטיפשים, לכל מצוה יש שכר בעולם-הזה: כבוד ועושר וכו', ושכרה של מצות שילוח הקן הוא בנים (כאמור לפי הזוהר הפגאני).
הזייתם של חכמי-יועצי-אשכנז שמצוות התורה נועדו לשמש כסגולות פגאניות, מעידה על אפסותם שפלותם ובהמיוּתם, ואסביר: הם אינם מסוגלים לקיים את המצוות מאהבת ה' ומאהבת האמת ומהבנת האמת, אלא הם מקיימים את המצוות מתוך אהבת התאוות והזימות, מתוך אהבת עצמם וטיפוח כרסם. אהבת התאוות והזימות דרדרה אותם אפוא לעוות ולזייף את מצוות התורה כדי שיתאימו לשאיפותיהם הבהמיות, וכמו שאומר רבנו במורה (ב, כג):
"וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".
וכך הם הגיעו למינות, ועל-כך ראו בהרחבה: "מדוע חכמי-יועצי-אשכנז סילפו את דתנו?".
ועתה לעצם הזייתם, מדובר גם בכפירה במסורת התורה-שבעל-פה לפיה "שכר מצוות בהאיֵ עלמא ליכא", וגם בכפירה בתורת-משה, שהרי מצוות התורה לא נועדו לשמש כסגולות פגאניות, אלא לרומם ולזכך אותנו לחיי העולם-הבא, ועל-כך ראו: "לשם מה נועדו הברכות והקללות שבתורה?", וכן ראו: "תורה מגנא ומצלא – התורה מגינה ומצילה?", "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י". ואגב, אין שחר לפרשנות של שמשון לפסוק "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דב' כב, ז), שהרי ברור שפשט הפסוק הוא על הגוזלים-האפרוחים, ורק בזוהר הפגאני עיקמו את הכתובים והפכו את המצוה הזו לסגולה פגאנית שנועדה להוריד שפע, דהיינו להוליד בנים. ולפי העדר ההיגיון של הזוהר הפגאני, ניתן גם ללמוד שמותר לגזול בנים מאימם, שהרי אם בסיפא של הפסוק מדובר בבנים מדוע שברישא לא יהיה מדובר באם הבנים? "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ", כלומר, מצוה לגזול בנים מאימם... וכמובן שמדובר בהזיה.
ג. קשר המינות הדמיוני שבין מצות שילוח הקן לביאת המשיח
לאחר ששיקוץ שמשון החליט שכל המצוות נועדו לשמש כסגולות פגאניות, הוא ממשיך:
"וצריך להבין: מה הקשר בין מצות שילוח הקן לבין שכרה – בנים? איך מצות שילוח הקן מקרבת את המשיח? כותב המדרש: אם קיימת מצות שילוח, את ממהר לבוא מלך המשיח, שכתוב בו: 'שילוח', שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם' (מלאכי ג, כג) [ע"כ דברי המדרש]".
טרם שאמשיך אציין, שגרסה זו של מדרש דברים רבה המאוחר, לפיה מצות שילוח הקן ממהרת את ביאת המשיח מופיעה אך ורק בנוסח המינות של ווילנא, ואילו בנוסחים הקדומים יותר של המדרש המאוחר הזה היא כלל אינה מופיעה. כלומר, מדובר בזיוף על-גבי זיוף.
ועל הדברים האחרונים של שיקוץ שמשון נאמר בכתבה כך: "ה'זרע שמשון' ממשיך לאתגר אותנו, ומביא את המובא בגמרא יבמות (ס"ב)", והנה דברי שיקוץ שמשון שבכתבה: "'אין בן דוד בא, עד שיכלו כל נשמות שבגוף' [יבמות סב ע"א]. זאת אומרת, מצות שילוח הקן ממהרת את ביאת המשיח: ואיך מצות שילוח הקן מתקשרת ל'עד שיכלו כל נשמות שבגוף'? בשכר שילוח הקן – יכלו הנשמות והמשיח יבוא". ועתה אסביר את הדברים ואחל בסוגיה ביבמות:
ביבמות שם נחלקו חכמים בשאלה האם מי שבניו מתו יצא ידי חובת מצות פריה ורביה? לדעת רבי יוחנן הוא לא יצא ידי חובת המצוה, ולדעת רב הונא יצא. טעמו של רב הונא הוא משום: "שאין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף", ויש להבין: למה כוונתו של רב הונא? ובכן, נראה לי שכוונת המדרש הזה לומר, שמלך המשיח לא יבוא עד שבני האדם יחדלו להיות משועבדים ליצרם, וזו משמעות הביטוי "עד שיכלו כל נשמות שבגוף", דהיינו עד שיכלו כל הנשמות המשועבדות לגופניות-לבהמיות. ומה הראיה שהביא רב הונא מן המדרש לכך שאדם שבניו מתו יצא ידי חובת מצות פריה ורביה? ובכן, לפי רב הונא, מטרת מצות פריה ורביה היא לקרב את ביאת המשיח ולכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש: או בהליכה בדרכי ה' יתעלה או במירוק העוונות בייסורי המיתה – ואותם הבנים שמתו כבר מילאו את ייעודם, שהרי ייסורי מיתתם מירקו את עוונותיהם. ברם, לפי רבי יוחנן מטרת מצות פריה ורביה היא יישוב העולם, ולכן, אדם שמתו בניו לא יצא ידי חובה. כלומר, ר' יוחנן לא הפליג לימות המשיח, אלא סבר שמטרת המצוה היא כאן ועכשיו (אגב, להלכה נפסק כרבי יוחנן, ראו: הלכות אישות טו, ד).
נחזור לשיקוץ שמשון, ובכן, שיקוץ שמשון הבין את המדרש שביבמות כפשוטו, ולא רק שהוא הבין אותו כפשוטו, דהיינו שיש מצבור של נשמות שעד שהן לא יסתיימו לא יבוא המשיח – אלא שהוא הוסיף על ההזיה הזו הזיה נוספת, לפיה מצות שילוח הקן היא זו שמורידה שפע של בנים לעולם, ולכן המצוה הזו גורמת לכילוי "מצבור הנשמות", ולביאת המשיח...
כלומר, לפי שיקוץ שמשון, עם-ישראל יכול לעבוד עבודה-זרה ולסטות אחרי כל התאוות והזימות והתועבות (כפי שנוהגים החרדים האורתודוקסים השחורים הפרו-נוצרים), שהרי כדי להביא את המשיח אין צורך לשוב בתשובה שלמה ולהכרית מקרבנו את הבהמיוּת – אלא, די יהיה לרדוף אחרי קנים של ציפורים, ולהפריחן לאוויר השמים! ובזה תלויה ביאת גואל צדק! וכמובן שדבריו מנוגדים ליסודות התורה ולדברי הנביאים לפיהם: "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם [לִדבר ה'] – טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם – חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר" (יש' א, יט–כ).
על ההזיות האחרונות של שיקוץ שמשון, חוזרים בכתבה במלים אחרות, וזה לשונם:
"איך אדם שמקיים מצות שילוח הקן, ממהר את ביאת המשיח? מה הקשר בין הדברים? כדי שהמשיח יגיע, צריכים לרדת לָעולם – נשמות [=לפי דמיונם של המינים וצאצאיהם יש מצבור של נשמות כאמור], שהם הבנים, וכשייגמרו ויכְלו כל הנשמות [במצבור הדמיוני הזה] שצריכות לרדת לעולם – המשיח יבוא. מכאן מובן, שאם האדם מקיים מצות שילוח הקן, הוא זוכה: להיפקד בבנים, ועל-ידי כך – גורם שיכלו הנשמות שבגוף והמשיח יבוא".
אלה הם פניה של היהדות החרדית העקומה הנחותה והנגעלה, הזיות פגאניות מטופשות אשר מטמטמות את עמֵּנו מדרך האמת והצדק, ומרחיקות אותנו ממילוי ייעודנו: מלהיות עם חכם ונבון, אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובמקום זאת, הזיות פרימיטיביות נחותות – הזיות שמטרתן להרבות בילודה, ולהרבות בעדרים-עדרים של כסילים נבערים עובדי אלילים. עדרים-עדרים של בהמות אשר יעריצו את גדולי האסלה, ירוממו אותם, ויממנו ויפטמו אותם.
ד. "וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל [=תעוררו אותו] כִּי אֱלֹהִים הוּא, כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ" (מ"א יח, כז)
בהמשך הכתבה מתמקדים בהשקפת מינות רעה מאד, לפיה ניתן לעורר את הקב"ה לפעול, כאילו יש כוח בידי בני האדם להפעיל את בורא-עולם, ואם-כך, מכשפי המינות האורתודוקסים הם האלהים האמיתיים, שהרי הם אלה שמפעילים את בורא-עולם ומורידים ממנו שפע!
והנה הדברים שמובאים שם תחת הכותרת: "צער הָאֵם מעורר את צערו של הקב"ה":
"הש"ך [כסיל משוקץ שחי בפולין במאה הי"ז] מביא פירוש נפלא על הזוהר הקדוש לקשר בין מצות שילוח הקן לביאת המשיח (זו"ח, עז [כך נאמר במקור: זו"ח עז]), וכך מבאר: כשאדם מקיים מצות שילוח הקן, הוא משלח את האם על הבנים, וְהָאֵם: 'הולכת, ודואגת ומצטערת על קִנָּהּ ועל בניה, והולכת נעה ונדה, ורוצה להרוג את עצמה'. ומרוב הצער שיש לאם על בניה שנלקחו, השר שממונה על העופות בא לפני הקב"ה, ומבקש ממנו רחמים על האם, ואז: הקב"ה מתמלא רחמים, ואומר: 'אם זה השר מבקש רחמים על העוף שהוא ממונה עליו, אני – שאני רחמן וממני הרחמים, בוודאי שארחם על בָּנַי!'. רחמיו של הקב"ה מתעוררים על בניו, ואומר: 'אוי שהחרבתי את ביתי, שרפתי את היכלי, והגליתים בין האומות'".
עד כאן המקור כפי שהוא מובא בכתבה (שילוב של ציטוט והסבר), וממנו נלמד שחכמי-יועצי-אשכנז מדמיינים את אלהים כאבא "מרחם" אשר מתעורר ומתפעל ומתרגש מכל מיני הזיות, כאחרון השכרנים והתגרנים ועמי-הארצות אשר לאחר שכָּלו כוחות גופם מלשקוע בזימותיהם, שומעים את דרשני בתי-האבלים ומתפעלים ומתרגשים מסיפורי סבתא נבובים... פשש...
אגב, לפי המינים, אלהים גם לומד "מוסר השכל" מברואיו, וכי יעלה על הדעת כדבר הזה?!
והנה מסקנת הכתבה, ופשוט מדהים עד כמה החברה החרדית מטומטמת:
"מי בעצם גרם שרחמיו של הקב"ה יתעוררו על בניו? מי שקיים מצות שילוח הקן! הכל אחד – הקב"ה ציווה והתעוררו רחמיו. אפשר ליישב את כל הקושיות כאחד: האדם מקיים את מצות שילוח הקן, כי הקב"ה ציווה [כלומר אין טעמים נעלים למצוות, וכאמור], אבל: 'על-ידי קיום מצוה זו מתעוררת לבסוף מידת הרחמים' [=ציטוט כנראה משיקוץ שמשון או מהש"ך]. המצוה נגזרה [שוב, אין טעמים למצוות לפי דמיונם] – כי היא רצון ה', ולא כדי לעורר רחמים [כלומר, מלכתחילה הקב"ה לא ציווה אותנו במצות שילוח הקן כדי שנפתה אותו ונעורר את רחמיו, אך בני האדם חכמים יותר מבוראם, עד שמצאו פרצה במצוותיו כדי לעורר את רחמיו]. [אך] תוצאות קיום המצוה – התעוררות רחמי הקב"ה על בניו. כי רק לאחר שהאדם קיים את המצוה, והאֵם [דהיינו הציפור] מצטערת ובוכה על הבנים [שכחו לומר שהיא גם רוצה להתאבד מרוב צער כאמור], השר של העופות [עוד הזיה, כביכול יש ישויות פגאניות שמשפיעות על בורא-עולם] מתעורר לבכות לפני הקב"ה על האם, ואז: רחמי ה' מתעוררים על בניו".
מכל ההזיה הזו שמובאת בכתבה עולה מסקנה אחת פשוטה וברורה: חכמי-יועצי-אשכנז הם כסילים נבערים, אשר שוקעים ומתבוססים בהשקפות מינות כעורות – ואף מתעים את עמֵּנו באותן הזיות המינות הכעורות, אשר מטמטמות את עמֵּנו, משחיתות את שכלו ומדרדרות אותו להזיות הטומאה ולחידלון הבהמי והזימתי – שהרי בהשחתת השכל הבהמיוּת קונה אחיזה באדם, ועתה היא חופשיה להטות את האדם לכל אשר תחפוץ: לשפל השפלות הבהמית.
כמו כן, ברור שחכמי-יועצי-אשכנז תופשים את בורא-עולם כאבא "מרחם" וזו כאמור תפישת מינות חמורה וגרועה מאד, והפצתה בעם-ישראל הינה עוון גדול מאד, עוון מינות. כמו כן, תפישת העליונים, כביכול יש שׂרים דמיוניים אשר משפיעים ומעוררים את בורא-עולם, אף היא חמורה מאד, מפני שהיא מעודדת את בני האדם לעבוד לאלהים אחרים במטרה שהם ישפיעו על בורא-עולם כדי להוריד לנו שפע, וזו מהות עבודת הקברים ושיקוץ שמעון במירון.
ה. סתירה פנימית שעולה מדברי המינים
בתוך כל מסכת הטמטום והמינות שבכתבה, עולה גם סתירה פנימית לשיטתם:
"שילוח הקן – נראה מעשה אכזרי? מלכתחילה, נראה שמצות שילוח הקן הוא מעשה אכזרי, שהרי: האם צועקת ובוכה מרוב צערה על שלקחו לה את בניה. ולכך, מי שאומר שמקיימים את מצות שילוח הקן כדי שיגיעו רחמים – משתיקים אותו, אבל, בסוף באמת: על-ידי קיום מצות שילוח הקן, שהיא גזרה של הקב"ה: הקב"ה מעורר על בניו רחמים גדולים".
מתיאור צערה של האֵם-הציפור עולה קושיה גדולה: אם צערה של הציפור כל-כך גדול, עד שהיא מעוררת את רחמיו של שר בשמים אשר נחלץ לבוא לפני ה' יתעלה, והוא אף מצליח לעורר בזה את רחמיו של הקב"ה, מדוע התורה קבעה את העוול הנורא הזה למצוה? והמינים השוטים לא שמו לב, אך בהזיותיהם כי רבו, הוציאו-שם-רע על תורת משה ועל ה' יתעלה. כמו כן, בהזייתם הזו, הפכו את השר העליון לאלוה שדואג לטובתם של הנבראים יותר מהקב"ה!
וכך הם פותרים את הקושיה הזו: מכיוון שצערה של האֵם-הציפור כל-כך גדול, משתיקים את מי שאומר שקיום מצות שילוח הקן נועד לעורר רחמים. כלומר: כדי שלא לגלות את "הסוד הגדול הזה" לפיו שילוח הקן מעורר רחמים, וכדי שלא יגרמו צער לציפורים שהטילו ביצים – לכתחילה מסתירים את "הסוד הגדול הזה"... אבל בסוף הם כן מגלים את "הסוד הגדול הזה", כי "בסוף באמת: על-ידי קיום מצות שילוח הקן [...] הקב"ה מעורר על בניו רחמים גדולים".
זו מסקנת הכתבה. הטמטום בהתגלמותו. כביכול חכמים ע"ה ביקשו למנוע מאיתנו את ביאת המשיח בכך שישתיקו את מי שיגלה את ה"סוד הגדול הזה", לפיו קיום מצות שילוח הקן "מעורר רחמים" בקרב בורא-עולם, והוא מרחם עלינו ברוב רחמיו, ושולח לנו גואל צדק...
והנה סתירה נוספת: לעיל נאמר שמצות שילוח הקן היא סגולה פגאנית להולדת בנים ולכילוי מצבור הנפשות שבסופו יבוא המשיח; ואילו עתה נאמר שמצות שילוח הקן מעוררת את רחמיו של בורא-עולם, והתרגשותו והתעוררות רחמיו, הם הגורמים לו לרחם על בניו ולגאול אותם.
ואין הגיון בשּׁוֹטוּת ובמינות. רק השקפות מינות סותרות וכעורות שמחריבות את הדעת.
ו. סוף הכתבה
הכתבה מסתיימת במלים הבאות: "ומסיים ה'זרע שמשון' [=זרע הפורענות, זרע פורה ראש ולענה] ואומר: 'מכל מקום עיקר המצוה היא כגזירה על דבר, שאף נראה כמעשה אכזריות' ('זרע שמשון' על הפרשה אות ד). ומי יודע ומי מבין טעמי המצות, שכרן ותוצאותיהן? ולכן, 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'! [תמים?] קיים מצוותיו וייטב לך! בעולם הזה ובבא, אמן!".
נשים לב, שכמנהגם, גם כאן חכמי-יועצי-אשכנז נוקטים ב"גישת החזיר", דהיינו באמירת כמה דברי אמת למחצה לשליש ולרביע, כדי לטשטש את השקפות המינות שזה עתה החדירו והלעיטו והאביסו אותנו בכוחנות ובאגרסיביות רבה, וזה לשונם בכתבה: "ומי יודע, ומי מבין טעמי המצות, שכרן ותוצאותיהן? ולכן, 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'! קיים מצוותיו וייטב לך! בעולם הזה ובבא, אמן!". ואם הם מודים שהם כסילים שאינם מבינים מאומה בטעמי המצוות, מדוע הם מתיימרים לעסוק בהם? ועוד לפרשם כביכול היו סתרי תורה והשגחה שאין נעלים מהם? וכי יש "סוד" יותר גדול מן הדרך שבה ניתן "לעורר" את בורא-עולם ו"להוריד שפע"?
הכתבת ורד שאלתיאל, אשר מתיימרת לבאר סתרי תורה ואינה אלא שופר של מינים מצורעים וארורים, פושטת את טלפיה בצטטה פסוק מן התורה שמבטא התנגדות נחרצת לכל ההזיות המאגיות הללו ודומותיהן, שחכמי-יועצי-אשכנז הלעיטו וזיהמו בהן את צאן מרעיתם, כאילו היא ורבותיה מאנשי האמת אשר מרחיקים את המאגיה וההזיות! והנה הפסוקים לפניכם:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).
והנה פרשנותם של חז"ל ורבנו לפסוק "תָּמִים תִּהְיֶה" וכו', בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:
"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
מהלכות רבנו לעיל אנחנו לומדים, שההבלים, ההזיות והדמיונות גורמים לנטוש את דרכי האמת! ובמלים אחרות, אם האדם ממלא את מחשבתו בהבלים ובהזיות פגאניות הוא מחריב את צלם האלוה שבו, מתרחק מידיעת ה' יתעלה ומתדרדר לתהום הסכלות והבהמיות. וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת.
אגב, בסוף הכתבה הוסיפו הכסילים: "לע"נ רבי שמשון חיים בן רבי נחמן מיכאל נחמני זצ"ל זכותו תגן על כל ישראל, ויזכו לכל הברכות והישועות שהבטיח, כתיבה וחתימה טובה, אמן!".
ועל הזיית עילויי הנשמות ראו: "עילוי נשמות – הזיית מינות אורתודוקסית".
סוף דבר
ועתה ארחיב מעט ב"שיטת החזיר" של המינים אשר ראינוה בסוף הכתבה לעיל, וכך אומרת שאלתיאל לאחר שהיא זיהמה את המוחות בפיגולים: "ולכן, 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'! [האלוקים שלה הוא אלהים גשמי ובהמי] קיים מצוותיו וייטב לך! בעולם הזה ובבא, אמן!".
להלן תמצית שיטת המינות המתעתעת של המינים האורתודוקסים:
המינים מחדירים ערֵמות גדושות של השקפות מינות ומדוחים, תוך שהם מבינים היטב שלאחר שהחדירו אותן עמוק, טשטושן המועט והאפסי בדברי אמת, לא יערער במאומה את השקפות המינות שהוחדרו – ההיפך הגמור! החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! שהרי אותם זיקי אמת ישמשו בידי הכסילים כ"תעודת הכשר" שבה יוכלו לנפנף כנס בפני אנשי האמת ואף לנגחם בה – ו"להוכיח" להם בזה שספר-הזוהר ושאר שיקוצי הקבלה הפגאנית הינם נאמנים לתורת משה! קצרו של דבר, אותם זיקים של דברי אמת, מקלים על המינים הארורים להחדיר את השקר לעם ה' צבאות.
לפיכך, בכל מקום שתמצאו דברי מינות לצד דברי אמת, דעו כי מינים אורתודוקסים כתבום. וכבר הזהירנו רבנו מ"דברי האמת" שנמצא בדברי המינים, וכך הם דבריו בפירושו למסכת אבות (א, ו): "וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק מאד לרע, צריך להיזהר ממנו ולא להאמין בו טוב, כיוון שיש בו אפשרות לרע אמר: 'כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ' [מש' כו, כה]".
וחז"ל ורבנו הוסיפו להזהיר אותנו בעניין זה, ראו נא פסקם בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):
"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר [...] וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".
כלומר, גם כאשר המין יתעתע שמחשבתו לשמים, מחשבתו סוטה אחרי טינופי מינותו.
דרך המינים הזו היא אפוא דרך הטומאה המגונה ביותר: דרך החזיר. החזיר הפך להיות לסמל הטומאה והתיעוב אף שיש לו סימן טהרה, וזאת מפני שהוא נראה כלפי חוץ כטהור. כלומר, מכך שדווקא החזיר הפך להיות לסמל הגיעול אנו למדים, שהטומאה הגדולה ביותר והמינים הרשעים והמסוכנים ביותר הם אלה שפושטים את טלפיהם כלפי חוץ: "טהורים אנו". מפני שכך הם מדיחים ומפילים המונים ברשת המוות והמינות. אולם, עיון נוסף בדברים חושף שמדובר בהתעיות מסוכנת, כי מאחורי "דברי האמת" מסתתרת מינות אפלה ורצוצה.
"כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (מש' כו, כה).