השתלשלות העבודה-הזרה

בהלכות עבודה-זרה פרק א, רבנו מתאר את השתלשלות העבודה-הזרה הקדומה. הנקודה המרכזית אשר עולה מדברי רבנו היא, שעבודה-זרה אינה שכחה מוחלטת של הקב"ה והפניית עורף לה' יתעלה, אלא שיתוף של אמונה יראה ופולחן לגורם זר בנוסף או כמתווך לה' יתעלה. וכמו שנאמר בספר שמות (כ, כ): "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", דהיינו לא תשתפו את עבודתי עם עבודת אלהים אחרים, וכמו שפירש שם רס"ג: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי – 'מעי'", ותרגומו: "עִמִּי", והוסיף שם קאפח: "לא תעשון עמי לא שותף ולא אמצעי".


אין גבול לחשיבותו של המסר המרכזי הזה שבדברי רבנו, מפני שבימינו נדמה לרבים שאם הם מתפללים שלוש פעמים ביום ואוכלים ברד"ץ ומקפידים על כל החומרות הדמיוניות, שהם "צדיקים וחסידים" וקרובים לה' יתעלה... בעוד שלפי האמת מחשבותיהם ומעשיהם מטונפים בעבודה-זרה: אם לאדמו"רים האליליים ואם להגמונים הליטאיים ואם למקובלים הנוכלים רודפי-הבצע-והשררה ואם לכומרים-האורתודוקסים-השכירים ואם לרבי שמעון-בר-יוחאי ואם לאליל דמיוני כוזב שיצרו בדמיונם, בייחסם מאפיינים חומרים ואנושיים לבורא-עולם, ועוד.


ובמלים אחרות, עם-ישראל, ובמיוחד הפלג הדתי האורתודוקסי אשר מתהדר בהקפדתו על "קלה כבחמורה" כביכול, שקוע עד צוואר בטינופי עבודה-זרה למכביר, כי לא רק שהם שיתפו את העבודה לבורא-עולם וזיהמו את ייחוד שמו הנורא והנכבד, אלא שהם עיוותו את מצוות התורה לבלי היכר, עד שהפכו אותן לכלים ולאמצעים להפקת טובות הנאה ולשגות בהזיות עבודה-זרה; וכתבתי על-כך מאמרים רבים ובהמשך המאמר נראה לכך דוגמאות נוספות.


והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת הטהורים:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


וכן פוסק רבנו בהלכות תשובה (ג, טו):


"חמישה הן הנקראים מינים [...] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה [=רבים מראשוני אשכנז המגשימים] [...] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים [=עובדי המתים והקברים, עובדי האדמו"רים וה"גדולים", ושאר עובדי-האלילים כדי שימשכו להם שפע מבורא-עולם] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".


טעות דורו של אנוש


נחל אפוא לעיין במסר המרכזי של חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (א, א), וכֹה דבריו:


"בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול, ונבערה עצת חכמי אותו הדור, ואנוש עצמו מן הטועים. וזו הייתה טעותם: אמרו, הואיל והאל ברא כוכבים אלו וגלגלים אלו להנהיג את העולם ונתנם במרום – חלק להם כבוד, והן שמשין המשמשין לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד. וזהו רצון האל-ברוך-הוא, לגדל ולכבד [כלומר שאנחנו נגדל ונכבד] מי שגידלו וכיבדו [ה' יתעלה], כמו שהמלך רוצה לכבד [=שנכבד] עבדיו העומדים לפניו, וזה הוא כבודו של מלך".


הגלגלים שאותם מזכיר רבנו בהלכה הם עצמים שקופים דמיוניים, כמו גלגלים עצומים, אשר בתוכם סובבים כוכבי הלכת ושאר הכוכבים, ואין ספק שמדובר בהזיות אשר לא נבעו מטמטום אלא מהעדר יכולות מדעיות להבין כיצד היקום פועל. בהעדר יכולות מדעיות, נטו חכמי קדם לשער השערות מדעיות דמיוניות, אשר לעתים, לאור המדע בימינו, הינן מגוחכות לחלוטין.


זאת ועוד, תפישות אנשי המדע והפילוסופים הקדמונים את היקום ואופני פעולתו, גררו אותם משום מה גם להשקפות משובשות בעניין אופני השגחתו והנהגתו של בורא-עולם. כלומר, ייתכן שרבנו מתכוון בדבריו לעיל להשקפת הפילוסופים הקדומה לפיה הקב"ה משפיע מטובו על העולם באמצעות עשרת השכלים השופעים על עולמינו דרך עשרה חלקי יקום דמיוניים: תשעת הגלגלים אשר מקיפים את כדור הארץ, וכידוע, כל הדברים הללו הינם הבל מהובל.


שיבושיהם בעניינים המדעיים גררו את חכמי קדם לשיבושים בעניין אופני השגחתו ופעולתו של בורא-עולם. לפיכך, כמו שיש לבטל לחלוטין את כל הזיותיהם המדעיות של חכמי קדם, כך יש לבטל את כל תפישותיהם הפילוסופיות והמחשבתיות אשר נשענו על אותן ההזיות שנחשבו לאמיתות מדעיות בימיהם, שאינן אלא השערות חסרות כל בסיס אמפירי אמיתי. כמו כן, במאמרי: "יסודות במדעי האלהות", הסברתי את הזיקה החזקה שהייתה בימי קדם בין מדעי הטבע לבין הפילוסופיה ומדעי האלהות, זיקה אשר כאמור נבעה מהעדר כלים מדעיים אמפיריים, וממצוקה גדולה של ראיות אמיתיות אשר הובילה ליצירת השערות מגוחכות.


נחזור לענייננו, אם כוונת רבנו בהלכה לעיל לתפישת הפילוסופים הקדמונים שהעולם מונהג באמצעות שפע שיורד באופן הדרגתי עד שהוא מגיע לעולם, הרי שיש לבטל את דבריו לדעתי לחלוטין, בלי היסוס ובלי חשש, שהרי כל ההשקפה הזו נשענת על יסודות מדעיים מגוחכים. אמנם, ייתכן שאין כוונת רבנו לעניין זה, אלא שהוא דיבר לפי הזיותיהם של עובדי העבודה-הזרה הקדמונים, אשר האמינו שהכוכבים הם אלילים שמנהיגים את העולם באופן עצמאי.


נמשיך עתה בדברי רבנו בהלכות הבאות שם בעניין טעות דורו של אנוש, וכֹה דבריו:


"כיוון שעלה דבר זה על ליבם, התחילו לבנות לכוכבים היכלות, ולהקריב להם קרבנות, ולשבחם ולפארם בדברים, ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה – וזה היה עיקר עבודה-זרה. וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרין שאין שם אלוה אלא כוכב זה – הוא שירמיה אומר: 'מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ, וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא' [י, ז–ח] – כלומר, הכל יודעים שאתה הוא האל לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא".


נשים לב לדברי רבנו המטלטלים: "כיוון שעלה דבר זה על ליבם [...] ולשבחם ולפארם בדברים [...] כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה – וזה היה עיקר עבודה-זרה".


ומדוע הנני מדגיש זאת?


ובכן, רבים הם בימינו אשר ההמון משבח ומפאר אותם באופנים אליליים מובהקים, כגון חגיגות האדמו"רים בהן אלפי עובדי אלילים קופצים לפני האליל הכעור שמתנועע על הבמה או כגון הפצת הזיות ביחס לגדולי האסלה, כאילו הם קדושי עליון אשר אינם טועים לעולם או כאילו הם יודעים את הנסתרות או כאילו יש להם כוחות על-טבעיים לעשות נסים... ברם, ברצוני להצביע על מנהג שנוהג דווקא בקרב יהודי-תימן, שהוא מנהג אלילי מובהק, ויש בו לדעתי איסור עבודה-זרה, וכוונתי לשיר-ההלל ששרים לכבודו של בר-יוחאי בליל שבת בבית-הכנסת. בית-הכנסת נועד לִשְׁבָח והלל לבורא-עולם, ועצירת התפילה כדי לפאר לשבח ולרומם בשר ודם, אפילו אם לא היו מייחסים לו את ספר הזוהר שהוא אלילות ומינות, אפילו הכי, מדובר בעבודה-זרה, שהרי כל שבח ורוממות למאן-דהו זולת בורא-עולם, הינם בגדר עבודה-זרה.


כל-שכן וקל-וחומר כאשר הפיוט הזה הוא למעשה שיר הלל להזיות המינות של הקבלה אשר השחיתו ומשחיתות את עם-ישראל, ומתעות אותו לבחור בתהו אשר לא יועיל ולא יציל. וכמו דורו של אנוש, כך בדורנו, רבים הם התועים והמתעים אשר משתפים את העבודה הטהורה לבורא-עולם בעבודה-זרה, דהיינו בהפניית המחשבה והרוממות לזולת ה' יתעלה; ודי לראות את החגיגות מדי שנה במירון כדי להבין את עומק הטמטום והכיעור שאוחז בעם-ישראל (ובעניין זה ראו מאמרי: "פניה למליצי יושר – פולחן דתי או סטייה מחשבתית?").


וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, א):


"עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך [...] ולא כוכב [...] ולא אחד מכל הנבראים [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".


ונחתום פרק זה בדברי רבנו במורה (א, לו), בשתי הפסקות לקמן:


"ואתה יודע, שכל מי שעבד עבודה-זרה, לא עבדהּ מתוך הנחה שאין אלוה זולתה, ולא דימה אדם מעולם בדורות שעברו, ולא יְדַמֶּה [אדם] מן [הדורות] העתידיים, שהצורה שהוא עושה מן המתכות או מן האבנים והעצים, אותה הצורה בראה את השמים ואת הארץ והיא המנהיגה אותם, ולא עבדום אלא על דרך שהם דְּמוּת לְדָבָר שהוא אמצעי בינינו לבין ה', כמו שבאר ואמר: 'מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם' וכו' [יר' י, ז], ואמר: 'וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי' וכו' [מלאכי א, יא], רומז על הסיבה הראשונה [=ה' יתעלה ויתרומם שמו] לדעתם [של עובדי העבודה-הזרה הקדמונים], וכבר ביארנו את זה בחיבורנו הגדול [כלומר, במשנה תורה, וכאמור לעיל ולקמן], וזה ממה שאין מתווכח בו אף אחד מאנשי תורתנו. [...]


לכן [בגלל שהם שגו בעניין יסוד העבודה והרוממות כאמור וסברו שיש להפנותו גם כלפי הנבראים, כדי שיתווכו בינם לבין ה' יתעלה], היה זה שהביא לכך שנתחייבו כליה, כמו שאמר הכתוב: 'לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה' [דב' כ, טז], ובאר את הטעם לעקירת ההשקפה הַבְּטֵלָה הזו [לפיה יש לעבוד ולרומם נבראים שונים כדי שיהוו גשר ואמצעי בינינו לבין הבורא. והטעם לעקירת ההשקפה הזו הוא] כדי שלא יתקלקלו בה אחרים, כמו שאמר: 'לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת' וכו' [דב' כ, יח], וקראם: 'אויבים ושונאים וצרים', ואמר כי העושה כן [=עובד ומרומם נבראים כדי שיהוו גשר ואמצעי בינו לבין ה' יתעלה] מקנא ומכעיס ומעלה-חמה".


ואחר שארכו הימים...


בשלב הבא בהתפתחותה של העבודה-הזרה קמו נביאי שקר אשר כיזבו שה' נגלה להם והודיע להם שחובה לעבוד את הכוכבים ולירוא מהם, והחלו לפרט לעם כיצד יש לעבדם, וכיזבו והתעו את העם באינסוף דמיונות והזיות אליליים; וכֹה דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה (א, ד–ה):

"ואחר שארכו הימים, עמדו בבני אדם נביאי שקר, ואמרו שהאל ציווה להם ואמר להם: עִבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים, והקריבו לו ונסכו לו כך וכך, ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עם-הארץ. ומודיע להם צורה שבדה מליבו, ואומר: זו היא צורת הכוכב הפלוני שהודיעוהו בנבואתו.


והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות. ומתקבצין ומשתחווין להם, ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה, וראוי לעבדה וליראה ממנה. והכומרין אומרין להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו. ועשו כך וכך ואל תעשו כך וכך".


מסר חשוב לנוהים אחר הסגולות והתיקונים


מכיוון שאנו עוסקים בעקירת עבודה-זרה ראינו לנכון להעתיק לפניכם את המורה (ג, ל), כדי ללמד אותנו מסר חשוב מאד בעניין הנהייה אחר העבודה-הזרה והסגולות האליליות בימינו.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, ל), בשש הפסקות הבאות:


"אם תתבונן באותן ההשקפות הקדומות הרעות, יתבאר לך כי הדבר המפורסם שהיה אצל כל בני אדם, הוא, שבעבודת הכוכבים תתיישב הארץ ותדושן האדמה, והיו חכמיהם ונזיריהם וחסידיהם מוכיחים בני אדם ומלמדים אותם כי עבודת האדמה, אשר בה קיום מציאות האדם, לא תצלח ותהיה כפי הרצון [של האדם], כי אם כשתעבדו את השמש והכוכבים, ואם תכעיסום במריכם, תישום הארץ ותחרב.