לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו

"אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (מש' כד, כד).


אחד המינים המתוחכמים ביותר שקמו בישראל במהלך הדורות הוא ישעיהו לייבוביץ'. נזקוֹ של ישעיה אחֵר לדת משה הוא עצום! מפני שהוא חדר עמוק מאד לשורות היהדות המשכילה והחושבת, היהדות שאמורה להוציא אותנו מחשֵׁכה לאורה ומגלות לגאולה. ברם, דווקא את היהדות הזו, היהדות הנבונה, לייבוביץ' טימא וזיהם ברוע השקפות המינות.


במאמר זה נעמוד על כמה נקודות אשר מוכיחות את מינותו ואת רשעותו המתוחכמת.


א. כפירה ביסוד ביאת המשיח


בריאיון שפורסם עם ישעיה אחֵר הוא נשאל: "האם אתה מאמין בביאת המשיח?", וזו הייתה תשובתו:


"אני מאותם בני אדם שמאמינים שהמשיח י-ב-ו-א [המראיינת: "מתי?" וישעיה אחֵר חוזר ואומר בקול רם ובהדגשת כל אות ואות:] י-ב-ו-א. לעולם! משיח שבא הוא משיח שקר. כל משיח שבא הוא משיח שקר, מפני שמהותו של המשיח הוא שהוא י-ב-ו-א".


דבריו של ישעיה אחֵר הינם דברי מינות מאד מתוחכמים וחמורים, שהרי הוא לכאורה לא אומר במפורש שהוא לא מאמין בביאת המשיח, אך בעיון קל מאד מבין כל מתבונן, שהוא למעשה כופר בביאת המשיח. דרך מתוחכמת זו מסוכנת מאד ליהדות, מפני שהיא לכאורה אינה כופרת באופן גלוי ומפורש ביסודות הדת, אך בפועל היא מחריבה אותם לחלוטין.


ראו נא את דברי רבנו בעניין זה בהקדמתו לפרק חֵלק:


"והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמֵּת שיבוא ואין לומר שנתאחר, ואם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מהן זמן בואו, אמרו חכמים: תפוח דעתן של מחשבי קצין. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ואתם נצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא [...].


וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמיתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שציווה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחווה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאוותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק [לעולם-הבא], והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות [כמו ישעיה אחֵר שכפר ביסודות הדת] הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


וכן רבנו פוסק בהלכות תשובה (ג, יד):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל" וכו'.


וכן פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות פרק יא (א–ב, ו), בשלוש הפסקות לקמן:


"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.


וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: 'וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ... וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ [אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ]' [דב' ל, ג–ה]. ואֵלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על-ידי כל הנביאים. [...]


ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם-ולעולמי-עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גרע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן ["המשיח י-ב-ו-א"], הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס".


רבנו מלמד אפוא, שלייבוביץ' הכופר הארור הוא כופר בתורה, וכופר בנבואתו הייחודית של משה רבנו, וכופר בכל נביאי ישראל, וכופר ביסוד שהתורה היא נצחית ואין להוסיף או לגרוע על חוקיה ומצוותיה, ואף הוציא את מצוות התורה מפשוטן, והוא גם רשע ואפיקורוס. נמצא, שישעיה אחֵר כפר בעוד ארבעה יסודות משלושה-עשר יסודות הדת: היסוד השישי והוא הנבואה, היסוד השביעי והוא נבואת משה רבנו, היסוד השמיני והוא תורה-מן-השמים, והיסוד התשיעי והוא הביטול, דהיינו שתורת משה לא תבטל. ולא אעתיק את דברי רבנו בעניין היסודות הללו בפרק חֵלק, ואסתפק בדברי רבנו בהלכות תשובה (ג, יד ואילך):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה [...] שלושה הן הנקראין אפיקירוסין: האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבנו, והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם – כל אחד משלושה אלו הוא אפיקורוס; שלושה הן הכופרין בתורה: האומר שאין התורה מעִם ה', אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת [...] וכן הכופר בפירושה והיא תורה-שבעל-פה, והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס, והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אף-על-פי שהיא הייתה מעם ה', כגון הנוצרים וההגרים [וישעיה אחֵר]".


וכמה רעה הכפירה בביאת המשיח, מפני שהיא שוללת את מילוי ייעודו של עם-ישראל! וכאילו לעולם לא נזכה להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש! וכֹה דברי ה' יתעלה: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמ' יט, ו).


ב. כפירה ביסוד תחיית המתים


כפירתו של ישעיה אחֵר ביסוד תחיית המתים היא מן המפורסמות שאיני צריך להביא עליהן ראיה, וכל תלמיד של ישעיה אחֵר יודע היטב שהוא כפר ביסוד הזה. וזכורני ששוחחתי בעבר עם דרדעי שהוא גם חסיד של ישעיה אחֵר (למרבה הפלא יש לא מעט שוטים כאלה), וכאשר הקשיתי עליו מדוע הוא מעריץ את ישעיה אחֵר, שהרי הוא כופר ביסוד תחיית המתים, הוא השיב לי: אל תיכנס לזה. וכאשר שאילתיו: מדוע? הוא השיב לי שמדובר בעניין אשר לא הוכרע, דהיינו, לפי אותו דרדעי מעריצו של ישעיה אחֵר, יסוד תחיית המתים הוא ספק!


וכבר ראינו את דברי רבנו המפורשים לעיל בעניין תחיית המתים, וכל הכופר בתחיית המתים הוא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו (כאשר יש סנהדרין). כמו כן, אין שום מקום לסבור שפיו וליבו של רבנו אינם שווים, כמו שהעלילו עליו המינים למיניהם כדי לעקור את יסודות הדת, וטענו בעוול שרבנו הקדוש משקר במצח נחושה בעניין זה.


לא ארחיב בעניין זה כאן, שהרי כבר ייחדתי לו מאמר מקיף, ראו: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם" (חלק א, חלק ב). ואולי אזכיר כאן רק את הפוחז מפוסקיירא, אשר היה ראשון מוציאי הדיבה, וכבר הראיתי במאמרי: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז" (חלק א, חלק ב, חלק ג), שהוא היה מן המסופקים, דהיינו מאלה שאינם יודעים אם יש לה' יד ורגל ומעיים או שאין לו, ועליו ועל כל המסופקים הללו אומר רבנו במאמר תחיית המתים שהם "יותר תועים מן הבהמות".


מכל מקום, על הפוחז הטיפש הזה, אשר העליל על רבנו שהוא כופר ביסוד תחיית המתים, אומר רבנו במאמר תחיית המתים (עמ' פב): "אבל מה שהזכיר [...] הוא שקר ברור והוצאת דיבה בהחלט מצד אומרו". וישעיה אחֵר נאחז בדברי הפוחז הצרפתי כדי להרוס את יסודות הדת, ורבים חללים הוא הפיל בהשקפה הרעה הזו, רבים מאד, אפילו מקרב תלמידי רבנו.


ג. כפירה ביסוד חיי העולם הבא


גם ביסוד הזה ישעיה אחֵר כפר, וגם בעניין זה הוא נקט בתחכום מרושע מאד. שהרי מן המפורסמות היא בקרב תלמידיו, שחיי העולם-הבא הם "המורשת שהאדם משאיר אחריו בעולם הזה". שימו לב, ישעיה אחֵר לא אומר במפורש שאין חיי עולם-הבא, שהרי אם הוא יאמר דבר כזה במפורש הוא ייכנס קל-מהרה תחת הגדר של מין ארור. אלא, הוא אומר זאת בתחכום גדול מאד, באופן שלכאורה לא מאפשר להאשימו בכפירה ובמינות, אך בפועל, לפי ישעיה אחֵר אין עולם-הבא שבו הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו ומעניש את הרשעים על מעלליהם. העולם-הבא לפי ישעיה אחֵר הוא הפרסום והכבוד שהאדם השאיר אחריו בעולם-הזה, וכך הוא מחדיר את השקפות המינות ומחריב את יסודותיה הטהורים של דת משה.


וכך אומר רבנו בהקדמתו לפרק חֵלק בעניין יסוד אמיתת חיי העולם-הבא:


"והיסוד האחד עשר שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבוֹ יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שמ' לב, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה".


קצרו של דבר, מינותו של ישעיה אחֵר היא מינות מתוחכמת אשר גרועה בהרבה מהמינות הפשוטה, שהרי המינות הזו מפילה חללים רבים מאד, ואף מקרב שוחרי דרך האמת למחצה לשליש ולרביע, אשר אינם מזהים את המינות שיש בדבריו. ובמלים אחרות, הוא גם מין וגם צבוע ונוכל מתוחכם מאד, וזה מסוכן הרבה יותר מסתם מין סכל אשר אומר את השקפותיו במפורש ובאופן שגלוי לַכֹּל בעיון ראשון, ואשר קל בהרבה להתרחק ממנו ולהיזהר מפניו.


ובכל הדורות המינים ניסו להסתיר את מינותם, רש"י ניסה להסתיר את מינותו באמצעות תחפושת לפרשן לגיטימי אשר מעתיק ממקורות חז"ל, וגם ישעיה אחֵר התחפש לאדם משכיל אשר מקבל את יסודות הד