"אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (מש' כד, כד).
אחד המינים המתוחכמים ביותר שקמו בישראל במהלך הדורות הוא ישעיהו לייבוביץ'. נזקוֹ של ישעיה אחֵר לדת משה הוא עצום! וזאת מפני שהוא חדר עמוק מאד לשורות היהדות המשׂכילה והחושבת, היהדות שאמורה להוציא אותנו מחשֵׁכה לאורה ומגלות לגאולה. ברם, דווקא את היהדות הזו, היהדות הנבונה, לייבוביץ' טימא וזיהם ברוע השקפות המינות. במאמר זה נעמוד על כמה נקודות מרכזיות אשר מוכיחות את מינותו ואת רשעותו המתוחכמת.
א. כפירה ביסוד ביאת המשיח
בריאיון שפורסם עם ישעיה אחֵר הוא נשאל: "האם אתה מאמין בביאת המשיח?", וזו הייתה תשובתו (youtube.com/watch?v=D_ozkZh7ldg):
"אני מאותם בני אדם שמאמינים שהמשיח י-ב-ו-א [המראיינת: 'מתי?' וישעיה אחֵר חוזר ואומר בקול רם ובהדגשת כל אות ואות:] י-ב-ו-א. לעולם! משיח שבא הוא משיח שקר. כל משיח שבא הוא משיח שקר, מפני שמהותו של המשיח הוא שהוא י-ב-ו-א".
דבריו של ישעיה אחֵר הינם דברי מינות מאד מתוחכמים וחמורים, שהרי הוא לכאורה לא אומר במפורש שהוא לא מאמין בביאת המשיח, אך בעיון קל מאד מבין כל מתבונן, שהוא למעשה כופר בביאת משיח ה'. דרך מתוחכמת זו מסוכנת מאד לדת האמת, מפני שהיא לכאורה אינה כופרת באופן גלוי ומפורש ביסודות הדת, אך בפועל היא מחריבה אותם לחלוטין.
וראו נא את דברי רבנו בעניין הכופר בימות המשיח ובביאת המשיח, בהקדמתו לפרק חֵלק: "והיסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמֶּת שיבוא ואין לומר שנתאחר, ואם יתמהמה חכה לו, ואין לקבוע לו זמן, ולא לפרש את המקראות כדי להוציא מֵהן זמן בואו, אמרו חכמים: תפוח דעתן של מחשבי קצין [סנהדרין צז ע"ב]. ולהאמין בו מן הגדולה והאהבה [=להאמין שהוא יבוא ויתגלה בגדולתו לעם-ישראל, ושכל עם-ישראל יאהבוהו וירוממוהו], ולהתפלל לבואו בהתאם למה שנאמר בו על-ידי כל נביא, ממשה ועד מלאכי. ומי שנסתפק בו או זלזל בעניינו הרי זה מכחיש את התורה שהבטיחה בו בפירוש בפרשת בלעם ו[בפרשת] אתם נצבים. ומכלל היסוד הזה שאין מלך לישראל אלא מדוד ומזרע שלמה דווקא [...]
וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמיתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שציווה ה' אותנו זה-על-זה מן האהבה והאחווה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאוותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק [לעולם-הבא], והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות [כמו ישעיה אחֵר, שלא רק פקפק אלא כפר באופנים מתוחכמים ביסודות הדת] – הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכן רבנו פוסק בהלכות תשובה (ג, יד): "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, והכופרים בביאת הגואל" וכו'.
וכן פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות פרק יא (א–ב, ו), בשלוש הפְּסקות לקמן:
"המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה.
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: 'וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ... וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ [אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ]' [דב' ל, ג–ה]. ואֵלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על-ידי כל הנביאים. [...]
ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם-ולעולמי-עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גרע או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן [וכדברי הטמא: 'המשיח י-ב-ו-א'] – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס".
רבנו מלמד אפוא, שלייבוביץ' הכופר הארור הוא כופר בתורה, וכופר בנבואתו הייחודית של משה רבנו, וכופר בכל נביאי ישראל, וכופר ביסוד תורתנו שהתורה היא נצחית ואין להוסיף או לגרוע על חוקיה ומצוותיה, ואף הוציא את מצוות התורה מפשוטן, והוא גם רשע ואפיקורוס. נמצא, שישעיה אחֵר כפר בעוד ארבעה יסודות משלושה-עשר יסודות הדת: היסוד השישי והוא הנבואה, היסוד השביעי והוא נבואת משה רבנו, היסוד השמיני והוא תורה-מן-השמים, והיסוד התשיעי והוא הביטול, דהיינו שתורת משה לא תבטל ולא תוחלף. ולא אעתיק את דברי רבנו בעניין היסודות הללו בפרק חֵלק, ואסתפק בדברי רבנו בהלכות תשובה (ג, יד ואילך):
"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה [...] שלושה הן הנקראין אפיקורוסין: האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, והמכחיש נבואתו של משה רבנו, והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם – כל אחד משלושה אלו הוא אפיקורוס; שלושה הן הכופרין בתורה: האומר שאין התורה מעִם ה', אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת [...] וכן הכופר בפירושה והיא תורה-שבעל-פה, והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס, והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אף-על-פי שהיא הייתה מעם ה', כגון הנוצרים וההגרים [וישעיה אחֵר שכפר והכחיש ושיקר]".
והכפירה בביאת המשיח רעה מאד-מאד, מפני שהיא שוללת את מילוי ייעודו של עם-ישראל! וכאילו לעולם לא נזכה לייעודנו – להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש! וכֹה דברי ה' יתעלה: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמ' יט, ו).
בסרטון אחר (youtube.com/watch?v=u-Dj8wxvTSs) אומר לייבוביץ' כך:
"אותו דבר אני אומר על ההיסטוריה של העם היהודי, 'לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' [במ' טו, מ], זה לא הוגשם, ולא יוגשם לעולם!".
כלומר, לפי לייבוביץ' לעולם לא תוקם ממלכת כהנים וגוי קדוש! לעולם לא יקום בית-המקדש, ולעולם לא יתקיימו הבטחות הנביאים ע"ה בעניין אחרית הימים ושיבת עמֵּנו לאלהיו.
והוא ממשיך שם:
"אתה יודע מהי המילה הראשונה בשולחן ערוך? [והוא צועק:] המילה הראשונה! יתגבר! זאתי המלה הראשונה של השולחן ערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת השם'. המחבר, [...] המחבר של השולחן ערוך, הוא, המאמין הגדול, ידע שהאדם בכלל לא מסוגל לעבוד את ה', זה נגד טבעו של האדם, לכן הוא לא אמר: 'יקום בבוקר לעבודת השם', אבל הוא אמר: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת השם', תעשה מאמץ לעבוד את ה', וזה מה שהוא עשה עם כל המצוות, מה הן כל המצוות? מאמץ לעבוד את ה', המאמץ הזה הוא נצחי, מדוע? מפני שזהו טבע האדם, ולכן טבע האדם אף פעם לא ישתנה ולא ייהפך, לאדם אשר מטבעו אוהב את אלהים. אותו דבר לגבי מדינת-ישראל, אין ערובה לעתידה של מדינת ישראל".
ובכן, אין להתפלא שלייבוביץ' לא זיהה את טומאתו הרצוצה של קארו הקראי, ולא על זה הנני קורא לו מין וכופר, אלא על הדברים שהוא אומר לעיל: "האדם בכלל לא מסוגל לעבוד את ה', זה נגד טבעו של האדם", האמנם? אולי הוא, לייבוביץ', המין הארור, ברוב תאוותיו וזימותיו ורדיפת בצעו והבליו, לא היה מסוגל לעבוד את ה' והלך בשרירות ליבו הרע, אך הקב"ה ציווה אותנו לעבדו באמת ובלבב שלם – משמע שהאדם מסוגל, אם רק ירצה בכל ליבו ובכל נפשו, לעבוד את ה'-אלהים-אמת: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דב' י, יב).
ושימו לב עד כמה כעורה מינותו, וזה לשונו: "ולכן טבע האדם אף פעם לא ישתנה ולא ייהפך, לאדם אשר מטבעו אוהב את אלהים", כלומר האדם לעולם לא יתרומם למעלת אהבת ה'! וכי האדם אינו מסוגל לעבוד על מידותיו ולשכלל את נפשו לאהבת ה' יתעלה?! וכי לחינם הורה לנו ה' יתעלה בקרית-שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ"?
גם סוף דבריו הם דברי כפירה ומינות: "אין ערובה לעתידה של מדינת ישראל", והלא בפסוקים רבים בתורה ובנביאים ובכתובים נאמר לנו מפורשות שאם עם-ישראל ילך בדרך ה' יש ויש ערובה לקיומו, ולא רק שיש ערובה לקיומו, אלא שעם-ישראל יזכה לכל הטובה והשפע.
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם [...] וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם, וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב, וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם [...] וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם".
ב. כפירה ביסוד תחיית המתים
כפירתו של ישעיה אחֵר ביסוד תחיית-המתים היא מן המפורסמות שאיני צריך להביא עליהן ראיה, וכל תלמיד של ישעיה אחֵר יודע היטב שהוא כפר ביסוד הזה. וזכורני ששוחחתי בעבר עם דרדעי נוכל שהוא גם חסיד של ישעיה אחֵר (למרבה הפלא יש לא מעט שוטים כאלה), וכאשר הקשיתי עליו מדוע הוא מעריץ את ישעיה אחֵר, שהרי הוא כופר ביסוד תחיית-המתים, הוא השיב לי: אל תיכנס לזה. וכאשר שאילתיו: מדוע? הוא השיב לי שמדובר בעניין אשר לא הוכרע, דהיינו, לפי אותו דרדעי מעריצו של ישעיה אחֵר, יסוד תחיית-המתים מוטל בספק!
וכבר ראינו את דברי רבנו המפורשים לעיל בעניין תחיית-המתים, וכל הכופר בתחיית-המתים הוא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות וחובה לשׂנוא אותו, ואף להשמידו (כאשר יש סנהדרין). כמו כן, אין שום מקום לסבור שפיו וליבו של רבנו אינם שווים, כמו שהעלילו עליו המינים למיניהם כדי לעקור את יסודות הדת, וטענו בעוול שרבנו הקדוש משקר במצח נחושה בעניין זה.
לא ארחיב בעניין זה כאן, שהרי כבר ייחדתי לו מאמר מקיף, ראו: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם". ואולי אזכיר כאן רק את הפוחז מפוסקיירא, אשר היה ראשון מוציאי הדיבה על רבנו בעניין זה, וכבר הראיתי במאמר: "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז", שהפוחז היה מן המסופקים, דהיינו מאלה שאינם יודעים אם יש לה' יד ורגל ומעיים או שאין לו, ועליו ועל כל המסופקים הללו אומר רבנו במאמר תחיית המתים שהם "יותר תועים מן הבהמות".
מכל מקום, על הפוחז הטיפש הזה, אשר העליל על רבנו שהוא כופר ביסוד תחיית המתים, אומר רבנו במאמר תחיית המתים (עמ' פב): "אבל מה שהזכיר [...] הוא שקר ברור והוצאת דיבה בהחלט מצד אומרו". וישעיה אחֵר נאחז בדברי הפוחז הצרפתי כדי להרוס את יסודות הדת, ורבים חללים הוא הפיל בהשקפה הרעה הזו, רבים מאד, אפילו מקרב תלמידי רבנו.
ג. כפירה ביסוד חיי העולם הבא
גם ביסוד הזה ישעיה אחֵר כפר, וגם בעניין זה הוא נקט בתחכום מרושע מאד. שהרי מן המפורסמות היא בקרב תלמידיו, שחיי העולם-הבא הם "המורשת שהאדם משאיר אחריו בעולם הזה". שימו לב, ישעיה אחֵר לא אומר במפורש שאין חיי עולם-הבא, שהרי אם הוא יאמר דבר כזה במפורש הוא ייכנס קל-מהרה בתוך הגדר של מין ארור. אלא, הוא אומר זאת בתחכום גדול מאד, באופן שלכאורה לא מאפשר להאשימו בכפירה ובמינות, אך בפועל, לפי ישעיה אחֵר אין עולם-הבא שבו הקב"ה משלם שכר טוב ליראיו ומעניש את הרשעים על מעלליהם. העולם-הבא לפי ישעיה אחֵר הוא הפרסום והכבוד שהאדם השאיר אחריו בעולם-הזה, וכך הוא מחדיר את השקפות המינות ומחריב את יסודותיה הטהורים של דת משה.
וכך אומר רבנו בהקדמתו לפרק חֵלק בעניין יסוד אמיתת חיי העולם-הבא:
"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת" וכו'.
קצרו של דבר, מינותו של ישעיה אחֵר היא מינות מתוחכמת אשר גרועה בהרבה מהמינות הפשוטה, שהרי המינות הזו מפילה חללים רבים מאד, ואף מקרב שוחרי דרך האמת למחצה לשליש ולרביע, אשר אינם מזהים את המינות שיש בדבריו. ובמלים אחרות, הוא גם מין וגם צבוע ונוכל מתוחכם מאד, וזה מסוכן הרבה יותר מסתם מין סכל אשר אומר את השקפותיו במפורש ובאופן שגלוי לַכֹּל בעיון ראשון, ואשר קל בהרבה להתרחק ממנו ולהיזהר מפניו.
ובכל הדורות המינים ניסו להסתיר את מינותם, רש"י ניסה להסתיר את מינותו באמצעות תחפושת לפרשן לגיטימי אשר מעתיק ממקורות חז"ל, וגם ישעיה אחֵר התחפש לאדם משכיל ואיש מדע אשר מקבל את יסודות הדת, אך בפועל פרשנותו מפילה קל-מהרה למינות.
ואחתום פרק זה במשנה ממסכת ברכות (ט, ז): "כל חותם הברכות שהיו במקדש היו: 'מן העולם', משקלקלו המינים ואמרו: 'אין עולם אלא אחד', התקינו שיהו אומרין: 'מן העולם ועד העולם'", ושם פירש רבנו: "מינים, הם הכופרים בתורה שאינם מאמינים בחיי העולם-הבא. [...] וביאור קלקלו, השחיתו, כלומר השחיתו האמונות [=השחיתו את יסודות הדת]".
ועל המינים ודיניהם ראו במאמר: "כל המינים כרגע יאבדו"; ועל תחפושתו של רש"י-שר"י לפרשן לגיטימי ראו במאמר: "האם פירוש רש''י-שר''י גרוע בהרבה מספר האופל?".
ד. שנאת ארץ ישראל
תיעובה של ארץ-ישראל אצל ישעיה אחֵר אף היא מן המפורסמות, תיעוב זה הוליד אצלו תיעוב לחיילי צה"ל אשר מגֵנים ושומרים על ארץ-ישראל, ותיעוב למתיישבים אשר מתגוררים ב"שטחים הכבושים" כלשונו של אלישע אחֵר וחבר מרעיו הכופרים שונאי ארץ-ישראל.
וכל מי שמתעב את צה"ל וההתיישבות מתעב את ארץ-ישראל בהכרח, וכל מי שמתעב את ארץ-ישראל נמנה על עדת המרגלים אשר אין ארורים מהם, שהרי הם גרמו לכל העם כליה במדבר, עוון כל-כך חמור, שאפילו חטא העגל לא גרם לו, רק עוון תיעוב ארץ-ישראל! (ועוד על הקשר החזק שבין שנאת צה"ל לשנאת ארץ-ישראל ראו: 'שירות בצה"ל ליושבי הישיבות'). אמנם, תירוצו של ישעיה אחֵר מעט שונה מתירוציהם של המרגלים, שהרי המרגלים אמרו שהארץ לא טובה, ואילו ישעיה אחֵר העליל על ה' יתברך שהוא אינו חפץ בעם-ישראל.
במאמר: "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה", ניתחתי בהרחבה את סיבת שגעונו וטירופו של ישעיה אחֵר, ובקצרה נֹאמר כאן שגאוותו ורשעותו גרמו לו לשלוח את מחשבתו ולהתפרץ כלפי יסודות הדת העמוקים, ומשלא הצליח להבינם, החליט לשללם ולבטלם, כי שכלו הוא חזות הכל, וגאוותו הבלתי נתפשׂת גרמה לו לסבור שכל מה ששכלו אינו מבין לא קיים.
והנה כמה פְּסקות מתוך הדברים שנכתבו במאמר הנזכר (עד סוף הפרק):
בהמשך דבריו במורה (א, לב), רבנו קובע, שכל גס-רוח אשר שולח את מחשבתו ומתפרץ לעניינים שהם מעבר להשגה האנושית, הרי הוא כאלישע אחֵר, גם אם הוא לא הגיע לדרגה שהוא רועה זונות בפרהסיה או עוקר צנונות לתיאבון, ומצבו אז יהיה: "גרוע מכל גרוע":
"ואם תחשוב להשיג למעלה מהשגתך, או תמהר להכחיש את הדברים אשר לא הוּכח הפכן, או שהם אפשריים ואפילו אפשרות רחוקה [יוסבר לקמן] תהיה כאלישע אחֵר. ואין זה רק שלא תהיה שלם, אלא תהיה גרוע מכל גרוע, ויארע לך אז התגברות הדמיונות והנטייה כלפי המגרעות והמידות המגונות ומעשה הרע מחמת טרדת השכל וכביון אורו, כפי שיארע בראייה כמה מיני דמיונות כוזבים כאשר ייחלש הרוח הרואה בחולים [=שיבוש כוח ההבחנה בין מציאות לדמיון ואף נטייה חריפה כלפי ההזיות, כמו בחולֵי הקדחת אשר הוזים הזיות], ובאותם המתאמצים להסתכל בדברים הנוצצים או בדברים הדקים, ועל עניין זה נאמר: 'דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ' [מש' כה], וכך הביאוהו חכמים ז"ל משל על אלישע אחֵר".
כלומר, מי ששולח את מחשבתו להתפרץ לעניינים הנשׂגבים מבינת האדם, וממהר להכחיש את ההשקפות הנאמנות אף-על-פי "שלא הוּכח הפכן", דהיינו שלא הוּכחה ההשקפה המנוגדת להן, כגון בעניין תחיית-המתים או חיי-העולם-הבא או חידוש-העולם, או שהוא מבטל השקפות דת יסודיות מסוימות אף שהן אפשריות באפשרות רחוקה בלבד – הרי הוא כאלישע אחֵר! ואם תשאלו: ומה סופו של אותו סכל אשר מתיימר לסבור ששכלו הוא חזות הכל?
ובכן, ההזיות והדמיונות יתגברו אצלו מאד-מאד, וכמו שאירע לישעיה אחֵר, אשר שנאתו הדמיונית כלפי צה"ל והמתיישבים העבירה אותו על דעתו, ובכל מקום שיש בו רק ריח של אהבת ארץ-ישראל הוא נהג כמו אלישע אחֵר, ועקר את אותה האהבה כמו שעוקרים צנון בשבת, רק לשם השעשוע וההִתעמרות, ובכל מקום הוא התעמר בהם, וכמו שהוא כינה את חיילי צה"ל "יודו-נאצים". וחבל שישעיה אחֵר לא היה באושוויץ או במיידנק או באחד משאר מחנות ההשמדה הריכוז והעבודה. כדי שיבין מי הם ומה הם הנאצים שהיו במחנות הללו.
ופעם שאלתי את תלמידו הדרדעי הנזכר, איך הוא העז לומר אמירה כזאת כלפי חיילי צה"ל, ותלמידו עובד האלילים השיב לי, שהוא "לא התכוון" וכל מטרתו הייתה רק לזעזע... וכמה שוטים וחמוֹרים תלמידיו ותלמידי קאפח, וכל הנוכלים והכסילים הללו לדורותיהם, אשר מוכרחים לעבוד בשר ודם, ומוכנים לְשַׁטּוֹת בעצמם ובזולתם כדי לקיים את אלילם והזייתם.
אגב, אמירתו זו של ישעיה אחֵר מעידה גם על חוסר חמוּר של הכרת הטוב, שהרי בזכות מי הוא קיבל משכורות עתֵק באוניברסיטה העברית? בזכות מי הוא ישב לבטח בבית היוקרה שלו? בזכות מי הוא נהנה מחיי מנעמים פינוקים ותענוגות? קונצרטים אופרות ומסעדות? בזכות מי הוא קיבל פרסים וזכה ליוקרה ולהערצה? בזכות מי הוא עשה צרכיו בנחת על האסלה? בזכות חיילי צה"ל שהדירו שינה מעיניהם ועמדו במחסומים ובעמדות השמירה, בזכות אותם בני אדם שהקדישו מחייהם שלוש שנים כדי להגן ולשמור על ארץ-ישראל. ארור יהיה ישעיה אחֵר, אשר עקר מליבו את אהבת ארץ-ישראל וההתיישבות בה, ופנה אל רהבים ושטי כזב.
"כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דב' ח). "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דב' כו).
ה. האם ארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל לירושת עולם?
בסרטון אחֵר של ישעיה אחֵר (youtube.com/watch?v=9JSZL-PP-zk), הוא טוען בשחצנותו האירופית-הגרמנית שכל-כך אופיינית לו, שארץ-ישראל שייכת לכל העמים כולם. כלומר, בשל עוונותינו, ארץ-ישראל ניטלה מעם-ישראל והועברה לגויים. ברם, ישעיה אחֵר מטשטש ומכסה במכֻוון את העובדה התורנית היסודית והמרכזית בכל העניין החשוב הזה והיא: שאם עם-ישראל ישוב לה' אלהיו, ארץ-ישראל תשוב להיות ירושתנו ואדמתנו כפי שהבטיח לנו ה' יתעלה! ושוב אנו מוצאים מינות מסוכנת מאד, שהרי אין חולק על-כך שאם עם-ישראל ירשיע הוא יגלה מאדמתו וארץ ירושתו תיכבש על-ידי עמים אחרים, ברם, את ההמשך ישעיהו אחֵר משמיט: את הבטחות הנביאים בשוב עם-ישראל לאלהיו ולאדמתו ולירושתו הנצחית.
ובמלים אחרות, ישעיה אחֵר מסלף ומזייף את דברי התורה והנביאים לפיהם אין לנו זכות בארץ-ישראל כל עוד נשקע בעוונותינו, וקובע, שבשל עוונותינו איבדנו עולמית את זכותנו בארץ-ישראל. ומטרתו בזה היא להסית ולהדיח את עם-ישראל למינות, כי ארץ-ישראל היא היסוד לשיבתו של עם-ישראל לה' אלהיו, לקיום מצוות התורה, ולמילוי ייעודנו הדתי, המוסרי והרוחני. וכאשר הוא מבטל עולמית את זכותנו על ארץ-ישראל הוא למעשה מבטל עולמית את שיבתו של עם-ישראל לאלהיו, ואת שיבת כולנו לדרך האמת ולכינון בית-המקדש וירושלים עיר הקודש, כמגדלור של צדק ויושר ואמת ומוסר ומדע וחכמה וידיעת ה', לאנושות כולה.
ומדוע עשה כן הארור? מפני שהוא וחבר מרעיו החכמים בעיניהם, שקעו עד מעל לצווארם בטינופי המינות ובתאוות העולם-הזה, וקיום המצוות ושיבת עם-ישראל לאלהיו מאיימת לעקור מידם את בצעם, תועבותיהם וזימותיהם, ואף לשפוך אור על מינותם, רשעם ותעתועיהם.
ועתה לאמור בסרטון, בפתח דבריו ישעיה אחֵר מסביר את דברי רש"י בפירושו הראשון לתורה, וזה לשונו של רש"י שם אשר מצטט ומערבב בין כמה מדרשים: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראהּ ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
בסרטון האמור קם איזה שוטה ושואל את ישעיה אחֵר מדוע הוא טוען שארץ-ישראל אינה שייכת לעם-ישראל? והלא בפירוש רש"י הראשון לתורה, וכן על-פי המדרש, נאמר שה' נתנהּ לנו! והשואל הזה סכל גדול, כי מי שמביא ראיה מפירוש רש"י או אפילו ממדרש להשקפה כל-כך יסודית, הוא פשוט אוויל משריש ברמות כל-כך מחפירות עד שהוא חשוד על המינות לפי דעתי. סכלותו של השואל פתחה פתח לישעיה אחֵר לכזב ולתעתע, מכיוון שאסור היה לשואל להביא ראיה ממדרש שניתן לעוותו ולסלפו ולזייפו בקלות רבה, ולפתוח פתח לישעיה אחֵר לשקֵּר ולהתעות, אלא להביא ראיות מפורשות מפסוקי התורה שאי-אפשר לעוות אותם!
ויש עשרות ואף מאות פסוקים בתורה בנביאים ובכתובים אשר מהם ניתן ללמוד במפורש שארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל לירושת עולם ולאחוזת עולם, לאברהם ליצחק וליעקב ולזרעם אחריהם עד סוף כל הדורות! אך טיפשותם ובורותם של צאצאי המינים והתמקדותם בפרשנותו המעֻוותת של רש"י, פתחה פתח למינים כמו ישעיה אחֵר לעוות את התורה. והנה לכם חמישים פסוקים מן התורה בלבד המעידים על כך שארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל:
1) "[מכאן ואילך הפסוקים נאמרו לאברהם אבינו:] בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בר' טו, יח); 2) "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" (בר' יז, ח); 3) "יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בר' כד, ז); 4) "[מכאן ואילך הפסוקים נאמרו ליצחק:] גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בר' כו, ג); 5) "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בר' כו, ד).
6) "[מכאן ואילך הפסוקים נאמרו ליעקב:] וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם" (בר' כח, ד); 7–8) "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ, וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בר' כח, יג–יד); 9) "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ" (בר' לה, יב); 10) "וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם" (בר' מח, ד).
עד כאן פסוקים שנאמרו לאברהם יצחק ויעקב, והנה עוד דוגמאות רבות לפניכם:
11) "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְיָ" (שמ' ו, ח); 12) "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְיָ לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (שמ' יב, כה); 13) "וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (שמ' יג, ה); 14) "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ" (שמ' יג, יא); 15) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם" (שמ' לב, יג).
16) "וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (שמ' לג, א); 17) "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" (ויק' כג, י; כה, ב); 18) "מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ" (במ' לב, ז); 19) "לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ" (במ' לב, ט); 20) "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְיָ וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְיָ" (במ' לב, כב).
21) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (במ' לג, נג); 22) "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דב' א, ח); 23) "רְאֵה נָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דב' א, כא); 24) "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ" (דב' ב, כט); 25) "יְיָ אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ג, יח).
26) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם" (דב' ד, א); 27) "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ד, ה); 28) "וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ד, יד); 29–30) "אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה [...] וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת" (דב' ד, כא–כב).
31) "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ה, כח); 32) "בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן" (דב' ה, ל); 33) "וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ו, א); 34) "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ" (דב' ו, יח); 35) "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם" (דב' ח, א); 36) "וְיָבֹאוּ וְיִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם" (דב' י, יא).
37–38) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דב' יא, ח–ט); 39) "לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (דב' יא, לא); 40) "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דב' טז, כ); 41) "בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' כה, יט); 42) "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דב' כו, א); 43) "כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דב' כו, ג); 44) "וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דב' כו, ט).
45) "וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דב' כו, טו); 46) "לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ" (דב' כז, ג); 47) "וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דב' כח, ח); 48) "וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דב' ל, ה); 49) "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' ל, טז); 50) "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (דב' לא, ז).
ואיך אפשר לומר שעם-ישראל איבד את זכותו על ארץ-ישראל? וברור שישעיה אחֵר היה מין גמור וארור, אשר הִתעה רבים מקרב בני עמֵּנו והפילם בשוחת המינות והסכלות והתאוות.
ו. תעלוליו של ישעיה אחֵר
טרם סיימנו עם הסרטון שעסקנו בו בפרק הקודם ולמעשה רק התחלנו לדון בו, כי תחילה היה עלינו לקעקע את היסוד הרעוע והרצוץ שעליו נסמך ישעיה אחֵר בכל דבריו בסרטון הזה, ועתה יֵקל עלינו לחשוף את תעלוליו ומעלליו, וגם את סכלותו וכסילותו. מכל מקום, לאחר שהאוויל מביא "ראיה" מרש"י לכך שארץ-ישראל שייכת לעם-ישראל, משיב לו ישעיה אחֵר כך:
"רש"י הראשון בתורה כמובן זקוק להמשך: הוא נטלה מן הכנענים ונתנה לנו, ונטלה מאיתנו ונתנה לרומאים, ונטלה מן הרומאים ונתנה לערבים, ונטלה מן הערבים ונתנה לצלבנים, ונטלה מן הצלבנים ונתנה לממלוכים, ונטלה מן הממלוכים ונתנה לתורכים וכו' וכו'. כי מה שרש"י רוצה לומר בדברים האלו הוא שלשום עם אין שום זכות על שום ארץ! [=אין לעם-ישראל זכות על ארצו? וכי תורתנו תורת-שקר?] משום שלה' הארץ ומלואה, ופה בוודאי יש הרבה יהודים אשר אומרים את הפסוק הזה: 'לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ' [תה' כד, א] כמה פעמים בכל שבוע".
מדברי ישעיה אחֵר עולה במפורש, שאין לעם-ישראל זכות על ארץ-ישראל, וזאת בניגוד לחמישים הפסוקים שהובאו לעיל כראיות ברורות וחותכות לכך שארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל. ובמלים אחרות, ארץ-ישראל היא ארץ כל העמים! ישעיה אחֵר מביא לדבריו שתי ראיות: האחת מכך שהקב"ה נתן את ארץ-ישראל במהלך הדורות גם לעמים אחרים, והוא כמובן מתעלם מפסוקי תורה מפורשים; והשנייה מן הכתוב בתהלים: לה' הארץ ומלואה.
ובכן, שתי ראיותיו הן הטעיות ברורות: הקב"ה נתן את ארץ-ישראל במהלך הדורות לעמים אחרים לא בגלל שהייתה להם זכות מיוחדת על ארץ-ישראל, אלא בגלל שעם-ישראל חטא ופשע וגלה מארצו. ובמלים אחרות, הקב"ה לא נתן את ארץ-ישראל לעמים אחרים, אלא הוא הִגלה את עם-ישראל מארץ-ישראל כעונש על פשעיו ומעלליו, וארץ-ישראל עברה מיד ליד.
כמו כן, הפסוק מתהלים אף הוא הטעיה ברורה, שהרי הפסוק מתהלים כלל לא עוסק בארץ-ישראל, אלא בעולם כולו ובאופן כללי מאד, ומטרתו להנחיל את ההשקפה שהקב"ה הוא אדון הכל ויוצר הכל, וכך נאמר בתהלים (כד, א–ב): "לְדָוִד מִזְמוֹר לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ". ברור אפוא שמדובר בשיר שבח והלל לרוממותו של ה' יתעלה בעולם כולו, ואין במזמור זה שום רמז לכך שארץ-ישראל לא שייכת לעם-ישראל.
אמנם, אם ישעיה אחֵר היה חכם הוא היה מביא ראיה מפסוק בספר ויקרא ומשם הוא היה מביא ראיה כביכול להשקפתו, וכך נאמר שם (כה, כג–כד): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי, וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" – והפסוק הזה עוסק במפורש בארץ-ישראל וישעיה אחֵר היה יכול להטעות מן הפסוק הזה ביתר קלות.
ברם, אין באמת שום קושיה, שהרי מדובר בפסוק הזה באיסור למכור נחלה לצמיתות. כלומר, לפי דין תורה, כאשר הארץ מחולקת לנחלות לפי שבטי-ישראל, כל אדם שמוכר את נחלתו היא חוזרת אליו בשנת היובל. והקב"ה ביקש להנחיל לנו את ההכרה כי אף שהארץ ניתנה לנו היא ניתנה לנו על-פי חוקי התורה, ואין אנחנו יכולים לעשות בה ככל העולה על רוחנו. ובמלים אחרות, ארץ-ישראל ניתנה לנו בכפוף לחוקי התורה ומצוותיה – ואולי לא לחינם נאמר מיד בפסוק הבא: "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם", וזאת כדי להוציא מהשקפות המינים שארץ-ישראל איננה אחוזתו וירושתו ונחלתו של עם-ישראל, אלא היא ארץ כל העמים כפי שעולה מדברי הכופר.
***
בהמשך דבריו בסרטון הנדון, ישעיהו אחֵר מצטט פסוקים מנבואת יחזקאל (לג, כג–כו) ומביא מהם ראיה לכך שארץ-ישראל לא ניתנה לעם-ישראל! והנה הפסוקים לפניכם:
"וַיְהִי דְבַר יְיָ אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים, לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים: עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ? עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם, וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?".
ובכן, מתוך עצם הפסוקים שהוא מצטט עולה סתירה לדברי הכופר, שהרי ארץ-ישראל נקראת בפי יחזקאל הנביא ע"ה: "אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". כמו כן, גם כאן מדובר בהטעיה ברורה, שהרי הסיבה לכך שעם-ישראל גלה מאדמתו איננה בגלל שארץ-ישראל היא ארץ כל העמים. כלומר, הקב"ה לא הגלה אותנו כי ארץ-ישראל לא ניתנה לנו לאחוזת עולם – אלא בגלל שאבותינו חטאו ופשעו, והנה דברי הנביא יחזקאל רק שלושה פסוקים לאחר-מכן: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (יח' לג, כט). כלומר, ארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל על תנאי שאנחנו נקיים את חוקי התורה, ובמלים אחרות, יש לעם-ישראל זכות על ארץ-ישראל כל עוד אנחנו מקיימים את מצוות התורה ונוהגים לפי ערכיה ומוסריה.
והיסוד הזה כל-כך ברור ופשוט עד שהוא מעורר אותי למחשבה שישעיה אחֵר היה סכל גדול מאד בכל מה שקשור לדת משה, שהרי היסוד הזה מופיע אפילו בקרית-שמע שאותה קוראים כל עמי הארצות, ואפילו הבהמות ההולכות על שתיים שחובשות כיפה, פעמיים ביום!
והנה הפסוקים לפניכם: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְיָ נֹתֵן לָכֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם [...] וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם [...] לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דב' יא, טז–כא).
הנה נאמר בפסוקי התורה במפורש, שארץ-ישראל ניתנה לעם-ישראל והיא ירושתו ואחוזתו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, וזאת בתנאי שלא יסור לבנו, ולא נלך ונעבוד אלהים אחרים ונשתחווה להם! והמלים: "עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ", משמען, שארץ-ישראל היא אחוזתו ונחלתו וירושתו לעולם-ולעולמי עולמים!
אך ישעיה אחֵר האהבל והכסיל לא הבין ולא ידע פסוקים מפורשים, ואפילו פסוקים שהוא כביכול קורא כל יום פעמיים, וברור כשמש שרק מין יתעה בדברים הפשוטים הללו. כלומר, המין הגרמני הזה ידע גרמנית ואולי כמה מדעים, אך היה כסיל גמור בתורת ה' צבאות.
כמו כן, אל תחשבו שהיסוד הגדול הזה מופיע רק בקרית-שמע, דהיינו שארץ-ישראל ניתנה לנו על תנאי שנקיים את חוקיה ומצוותיה, שהרי הוא מופיע במקומות רבים נוספים, ראו:
1) "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ, וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם, כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויק' יח, כה –כח).
2) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ, וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם" (ויק' כ, כב–כג).
3) "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח" (ויק' כה, יח).
4) "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ, הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן" (דב' ד, כה–כו).
5) "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ" (דב' יח, ט–יב).
6) "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה" (דב' כט, כג–כז).
ויסוד זה מופיע גם בחמישים הפסוקים שהבאנו לעיל, ראו דוגמות: 26–28, 31–38, 49. ויש כל-כך הרבה ראיות ברורות ליסוד הזה וכן ליסוד שארץ-ישראל ניתנה דווקא לעם-ישראל עד שכמעט ולא הייתי צריך לחפש, רק חיפשתי אחר המלה "ארץ" בספר-התורה ותו לא. וְוִיתרתי מראש על הראיות ליסודות החשובים הללו מספרי הנביאים והכתובים, כי פשוט אין צורך. קצרו של דבר, תעלוליו והתעיותיו של הגרמני הינם עלבון חמור לאינטליגנציה האנושית.
***
נקודה נוספת, אם תשימו לב, בסרטון הנדון, ישעיה אחֵר חוזר כמה פעמים על מילות נבואתו של יחזקאל: "עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם". הנביא יחזקאל מוכיח את עם-ישראל על-כך שהוא נלחם עם בבל, וישעיה אחֵר משתמש בתוכחתו כדי להחדיר לנו את ההשקפה שאסור לנו להילחם בימינו על ארץ-ישראל! השקפתו הרעה הזו נובעת כמובן משנאתו לצה"ל ולארץ-ישראל. ואין גבול לטמטום ולרשעות של הפסיכופט הזה – ואיך הוא למד מדברי יחזקאל כדברים הללו?
כלומר, גם כאן מדובר בהתעיה ברורה, שהרי הנביא יחזקאל ע"ה מוכיח את העם על-כך שהם נלחמו במלך בבל מסיבה אחת ויחידה: בשל עוונותיהם הקב"ה הורה לעם-ישראל שלא להילחם במלך בבל, אלא להיכנע לפניו, ואף העמיד להם ברירה מפורשת: או שתיכנעו למלך בבל או שתמותו במיתה משונה. והנה דברי ירמיה בעניין זה (כא, ח–י): "וְאֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת, הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת [=בירושלים] יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל, כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נְאֻם יְיָ, בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ".
והנה עוד מדברי ירמיה הנביא (כז, ט–יז), דברים עוד יותר מפורשים וברורים:
"וְאַתֶּם אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם וְאֶל עֹנְנֵיכֶם וְאֶל כַּשָּׁפֵיכֶם אֲשֶׁר הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם, וְהַגּוֹי אֲשֶׁר יָבִיא אֶת צַוָּארוֹ בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדוֹ וְהִנַּחְתִּיו עַל אַדְמָתוֹ נְאֻם יְיָ וַעֲבָדָהּ וְיָשַׁב בָּהּ, וְאֶל צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה דִּבַּרְתִּי כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ, לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם, כִּי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְיָ וְהֵם נִבְּאִים בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר לְמַעַן הַדִּיחִי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם אַתֶּם וְהַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם, וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל כָּל הָעָם הַזֶּה דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְיָ אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי נְבִיאֵיכֶם הַנִּבְּאִים לָכֶם לֵאמֹר הִנֵּה כְלֵי בֵית יְיָ מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם, אַל תִּשְׁמְעוּ אֲלֵיהֶם עִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וִחְיוּ לָמָּה תִהְיֶה הָעִיר הַזֹּאת חָרְבָּה".
והנה עוד מדברי ירמיה הנביא (לח, יז–יח):
"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ: כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ, וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ, וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם".
נמצא אפוא, שדברי ישעיה אחֵר הינם הטעיה ברורה, שהרי דברי הנביא יחזקאל נסובים אך ורק על עם-ישראל החוטא שישב באותם הימים בירושלים! ואין ללמוד מהם על עם-ישראל בימינו, דהיינו על-כך שאסור לנו לעמוד על נפשנו מפני אויבנו הקמים עלינו לכלותנו. ויתרה מזאת, ראייתו של ישעיה אחֵר מדברי יחזקאל מגוחכת עד כדי טמטום! שהרי מעבר לכך שמדובר בהטעיה ובסילוף דברי יחזקאל הנביא ע"ה, אפילו אוויל משריש אינו יכול להתעלם מאלפי הפסוקים בתורה ובנביאים ובכתובים אשר מורים על חשיבות הכיבוש והמלחמה כאמצעי לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש: בין אם מדובר במלחמת שבעה עממים, בין אם מדובר במלחמת עמלק, בין אם מדובר במלחמת הצלת עם-ישראל מיד רודפיו כגון מלחמות השופטים וכל מלכי יהודה וישראל, ואפילו כאשר מדובר במלחמות נקם כמו מלחמת מדין.
ואם הייתי מתחיל להביא ראיות לכך, המאמר הזה לא היה נגמר... ושוב, התעייתו של ישעיה אחֵר הינה אפוא עלבון חמור לאינטליגנציה האנושית. ועצם הערצתו ורוממותו של המין המתועב הזה בקרב הכסילים החכמים בעיניהם, הוא עלבון וחרפה גדולה לעם-ישראל.
ז. לייבוביץ' היה מן המודים בקבלה הפגאנית
לייבוביץ' היה מן המודים בקבלה הפגאנית, ובהרצאותיו הוא דן לעתים לא רחוקות בזוהר.
ואיש מדע שאינו מזהה את כיעורו הפגאני של ספר האופל, הוא בהכרח מין ארור מאד, ובזה הוא גם מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא (עבודה-זרה ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא", והוא גם כופר בכל התורה (שם ב, ז): "מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא" (מורה ב, מז).
ח. לייבוביץ' סבור שיש לשנות את חוקי התורה בעניין משכב זכור
בסרטון אחר (youtube.com/watch?v=UmXV-A1fUsc) ישעיה אחֵר קובע באופן נכלולי ומתעתע שיש לשנות את חוקי התורה ביחס לשוכבי משכב זכר הארורים! והנה דבריו:
[המראיין שואל בעניין שינוי הלכות התורה-שבכתב ושבעל-פה ביחס לשוכבי משכב זכר:] "אם אתה אומר שבעיניך יש צורך חיוני בשינוי ההלכה כלפי..." [לייבוביץ':] "לא שינוי ההלכה, צריך לחוקק הלכה לגבי מציאות שההלכה בכלל איננה מכירה שהיא קיימת, זה כל העניין!" [...] [המראיין:] "האם זה חל גם לגבי הומוסקסואלים בעיניך?" [לייבוביץ':] "אני חושב גם על זה" [המראיין:] "אבל כאן יש הלכות מפורשות" [...] [לייבוביץ':] "ודאי, הרי זה איסור חמור מן התורה, הלא זה ברור. אלא מה? שלא צריך לדון בבעיות הנובעות מזה [...] אין טעם בכלל לדון בדבר הזה" [המראיין:] "אבל כאן יש איסור מפורש מדאורייתא" [לייבוביץ':] "ודאי, יש איסור גדול שלא חמור יותר מאיסור של חילול שבת... [לייבוביץ מגחך ומצחקק יחד עם המראיין] [...] ואתה מבין, אנחנו כבר רגילים בדבר הזה שעם-ישראל היום ברובו עם שאינו שומר שבת" [...] [המראיין:] "אבל לגבי הומוסקסואלים אתה חושב שכן צריך התייחסות אחרת" [דהיינו שיש לשנות את התורה-שבכתב ושבעל-פה בעניינם כדי להכשיר את תועבותיהם מבחינת דת משה], [ולייבוביץ' משיב:] "מפני שיש מציאות כזאת אשר ההלכה איננה דנה בה בכלל, ההלכה איננה דנה בה בכלל, כמו שההלכה איננה דנה במעמדה מבחינת החוק האזרחי של אשה מנהלת בנק, אשה מנהלת בנק זה מושג שאיננו קיים בעולמה של ההלכה".
ואין גבול לתעתועיו של המין הארור הזה בסרטון, והבאתי רק מקצתם:
לייבוביץ' אומר: "לא שינוי ההלכה, צריך לחוקק הלכה לגבי מציאות שההלכה בכלל איננה מכירה שהיא קיימת, זה כל העניין!", כלומר מצד אחד הוא אומר שאין לשנות את ההלכה, אך מצד שני הוא אומר ש"צריך לחוקק הלכה", ומדוע? מפני שהמציאות בימינו של שוכבי משכב זכור היא מציאות "שההלכה בכלל איננה מכירה שהיא קיימת" – ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?!
וכי תורת משה איננה מכירה במציאות שבה עם-ישראל או עמים אחרים סטו אחרי משכב זכור? וכי המין הארור הזה לא למד תנ"ך? מעשה סדום ועמורה, מעשה ארץ מצרים, מעשה פילגש בגבעה, ועוד. וכי אין התייחסות בתורה או בהלכה למקרה שבו עם-ישראל תועה אחרי הזימה? אלא, לפי הרשע הנגעל הזה, יש לחוקק חוקים כדי שיתאימו למציאות הזימה! ובמלים אחרות, יש לדרוס ולרמוס את חוקי התורה, ולחוקק חוקים חדשים כדי שיתאימו לזימותיו!
ועל דברי המראיין אשר מקשה עליו "אבל כאן יש הלכות מפורשות" לייבוביץ' משיב: "ודאי, הרי זה איסור חמור מן התורה, הלא זה ברור. אלא מה? שלא צריך לדון בבעיות הנובעות מזה [...] אין טעם בכלל לדון בדבר הזה", כלומר למרות שמדובר באיסור תורה יש להתעלם ממשכב זכור כאילו מדובר במציאות שהיא מותרת לחלוטין! ובמלים אחרות, המציאות היא זו שמעצבת את חוקי התורה. ולייבוביץ' מוסיף ברשעותו שאיסור משכב זכור לא חמור יותר מעוון חילול שבת: "ודאי, יש איסור גדול שלא חמור יותר מאיסור של חילול שבת", ומטרתו בזה לומר, שכמו שיש להתייחס בשוויון נפש למחללי-שבתות כך יש להתייחס בשוויון נפש לשוכבי זכורים!
ושקר יהגה פיהו, שהרי אף שאיסורם המשפטי שווה, ברור ששוכבי משכב זכור גרועים בהרבה ממחללי שבתות, שהרי אפילו הגויים הטמאים והזימתיים נאסרו במשכב זכור – בתו של הגוי לא נאסרה עליו אך משכב זכור כֵּן נאסר עליו! ללמדנו שעניין זה מחריב את העולם בתועבה ובזימה. כמו כן, הוזהרנו בעניינים אלה שאם נעשה כמעשה הגויים הזימתיים ניענש בעונש הקשה מכולם – גלות! "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ [...] כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויק' יח). לסיכום, עוון משכב זכור מצוי ביסוד המוסר האנושי.
בסוף דבריו לייבוביץ' טוען שאין התייחסות הלכתית למציאות של שוכבי זכור בימינו, כמו שאין התייחסות הלכתית לעניין אשה שמנהלת בנק! אתם שומעים? המציאות של משכב זכור היא כמו המציאות של אשה שמנהלת בנק! ובמלים אחרות, כמו שיש לאפשר מבחינה הלכתית לאשה לנהל בנק, כך יש לאפשר מבחינה הלכתית לסוטים לשקוע בטינופי משכב זכור!
ט. צדדים נוספים למינותו של ישעיה אחֵר
לאור האמור לעיל, דהיינו לאור העובדה שישעיה אחֵר כופר ביסודות מפורשים שנאמרו בתורה, וזאת בנוסף לכפירתו בחיי-העולם-הבא, בתחיית-המתים, בביאת-המשיח ועוד, אין ספק שישעיה אחֵר נכלל גם בגדר מחטיאי הרבים והעושים עבירות ביד רמה כיהויקים.
וכֹה דברי רבנו בעניינם בהלכות תשובה פרק ג (הלכה יד ואילך):
"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים [...] ומחטיאי הרבים [...] והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים [...] מחטיאי הרבים כיצד? אחד שהחטיא בדבר גדול כירבעם וצדוק ובייתוס [=וכך עשה ישעיה אחֵר] ואחד שהחטיא בדבר קל, אפילו לבטל מצות עשה [...] או שהטעה אחרים והדיחם כישוע [=וגם זו הגדרה שמתאימה לישעיה אחֵר] [...] העושה עבירות ביד רמה כיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות, אין לו חלק לעולם-הבא. וזה הוא הנקרא מגלה פנים בתורה, מפני שהעז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי תורה".
לפיכך אמינא לכל מעריציו הנבובים של ישעיה אחֵר, עליכם לנהוג בעניינו של ישעיה אחֵר כמו שרבנו הורה ליעקב בן נתנאל לנהוג בעניין אמונת האסטרולוגיה, דהיינו כמו שרבנו הורה ליעקב לרחוץ את מחשבתו מטינופי הזיות האסטרולוגיה, כך חובה על כל מעריציו של אלישע אחֵר, לרחוץ ולכבס היטב את מחשבתם מטינופי הזיות מינותו ושחצנותו של אלילם המאוס.
וכך כותב רבנו ליעקב בן נתנאל באיגרת תימן (עמ' מב):
"אבל מה שראיתי שאתה נוטה אליו מענייני הכוכבים [=האסטרולוגיה, והוא הדין לטינופי הזיות המינות המתעתעות של ישעיה אחֵר] [...] כל הדבר הזה הסירהו ממחשבתך, ורחץ דמיונך ממנוֹ כמו שרוחצים את הבגד המלוכלך מטינופו, לפי שהם דברים שאין להם אמיתוּת אצל החכמים השלמים ואפילו שלא מאנשי התורה [=פילוסופי יוון ועוד], כל-שכן אנשי התורה, ואפסותם ברורה וגלויה בהוכחות מושׂכלות אמתיות שאין המקום להזכירן כאן".
י. אבחון נפשי נוסף לטירופו של ישעיה אחֵר
הזכרתי לעיל שבנוסף למינותו ולנבלותו, ישעיה אחֵר היה גם כסיל גמור בכל מה שקשור להשקפות הדת ולמצוות התורה, והבטחתי שבהמשך אסביר איך אדם שיש לו ידיעה במדעים מסוימים מרשה לעצמו להתפרץ לתחומים שאין לו בהם שום הבנה וידיעה. ובכן, לשם כך אצרף לפניכם את דברי רבנו מתוך מאמרו העשרים-וחמשה בספרו "פרקי משה ברפואה", והובאו דבריו על-ידי קאפח השכיר בסוף "אגרות הרמב"ם" מהדורתו, וככל שאנכי מתבונן בדברי רבנו הללו, יותר ויותר צפים ועולים לנגד עיניי כיעורו נבלותו וסכלותו של ישעיה אחֵר.
וכֹה דברי רבנו שם (עמ' קנ ואילך) בארבע הפּסקות לקמן:
"ומכלל המחלות האנושיות מחלה כללית, כמעט שאין ניצול ממנה כי אחדים ובזמנים מרוחקים. וישתנה אותו החולי בבני אדם בריבוי ובמיעוט כיתר המחלות הגופניות והנפשיות, וחולי זה אשר אני מדבר בו הוא מה שמחזיק כל אחד מבני אדם את עצמו יותר שלם מכפי שהוא, והיותו רוצה ושואף שנקבל כל מה שהוא סובר אותו שלמות ללא עמל ויגיעה [כלומר, בלי שהוא התאמץ לברר ולחקור היטב אחר אותה ההשקפה, אלא תובע מבני אדם שיקבלו כאמת לאמיתה את כל הדמיונות וההזיות שעלו במחשבתו הגסה העקומה והחולה].
ומחמת החולי הזה הכללי אנו מוצאים אישים מבני אדם בעלי פקחות וערנות, שכבר למדו את אחד המדעים הפילוסופיים העיוניים והלימודיים [...] ונתמחו באותו המדע, ואז ידבר אותו האדם באותו המדע אשר נתמחה בו ובמדעים אחרים שאין לו בהם ידיעה כלל, או שידיעתו מצומצמת בהם, ויעשה דבריו באותם המדעים כדבריו באותו המדע שהוא בקי בו.
ובפרט אם היה אותו האדם ממי שנזדמן לו אחד ממיני האושר המדומים, ומביטים עליו מבט של גדולה ורוממות, ונעשה מאנשי המעלה [כמו פרופ' במגדל השן המתועב], [אז הוא] ידבר [ככל העולה על רוחו] ויתקבלו דבריו באהדה, ואין משיבין על דבריו, ואין מקשין עליו [כאילו הוא נביא אשר כל דבריו דברי אלהים חיים, ובפרט אם הוא נתמנה לאיזו שררה וינהג בה ביהירות ובשחצנות כמו ישעיה אחֵר, עד שיצליח להחדיר למעריציו את ההשקפה שאין להרהר אחריו], הרי ככל שֶׁגָּבַהּ האושר המדומה הזה ונתעצם [דהיינו מעמדו ושׂררתו וגאוותו ורוממותו המדומה, כך] יתחזק אותו החולי ויתעבה, ויהיה אותו האדם הוזה [הזיות] במשך הזמן, ויאמר מה שנתחשק לו לומר כפי דמיונותיו, או כפי מצביו, או כפי השאלות שהובאו לפניו, ויענה כפי שנתחשק לו, לפי שאינו רוצה לומר שיש דבר שאינו יודע אותו ['כמה מאלפים הם דברי רבנו אלה, וכמה יקרים הם פנינים הללו, אך מי יחדירם לליבות אותם היהירים השחצנים המוצאים עצמם יושבים בקתדרא ורואים שהם כל יכולים, כל יודעים' (קאפח השכיר)]. [...]
כללו של דבר, המחלה הזו נפוצה ומתפשטת מאד, וכאשר תתבונן בדברי האיש במבחן הצדק יתברר לך שיעור מחלתו זו, והאם אותו האיש קרוב לבריאות או קרוב לכיליון".
עד כאן דברי רבנו מתוך ספרו "פרקי משה ברפואה".
ואין ספק שהאבחון שהבאתי במאמר: "נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה" אשר נסמך על דברי רבנו במורה (א, לב) משלים את האבחון שרבנו מפרט לעיל, שהרי לפי האבחון במאמר האמור, יהירותו וגסות רוחו של הכופר גרמו לו להתפרץ לעניינים העמוקים, ואילו האבחון כאן מרחיב בסיבות אשר גרמו לישעיה הכופר לשגות ביהירות ובשחצנות ובגסות רוח.
יא. לייבוביץ' היה גם חוצב שאכל וזלל מן התורה
נראה ברור שאסור ליטול שכר בעבור לימוד מחשבת ישראל (ואפילו מבלי להתעות אחרי ההבל), כי לימודה הוא תורה-שבעל-פה, שהרי יסודות הדת המחשבתיים נמסרו לנו באומה, ובכלל הדברים שהקב"ה לימד את עם ישראל בחינם: מה אני בחינם, אף אתם בחינם. וכידוע, לייבוביץ' קיבל משכורות עתֵק מן האוניברסיטה העברית גם בשל מחקריו בענייני תורה.
סוף דבר
ראוי להזכיר שוב את דברי הכופר ישעיה אחֵר על חיילי צבא-ההגנה-לישראל, ואשר להם הוא קרא: "יודו-נאצים" כידוע. כאמור, איני יודע איך הוא העז להעלות השוואה זו על דל שפתיו. ונראה לי שרק מי שלקה בשנאת עצמית יהודית חריפה, שהייתה טיפוסית מאד למתבוללים הגרמנים בשנות העשרים, שהעריצו את התרבות הגויית "הנאורה" והארורה (ראו לדוגמה ערך 'וולטר רתנאו' בוויקיפדיה) – רק מי ששונא את עצמו ויהדותו כך, מסוגל לשנוא באופן כל-כך חריף ועז יהודים על עצם שירות בצבא-ההגנה-לישראל או על עצם מקום מגוריהם. וכך מסית לייבוביץ' לרצח מתנחלים: "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם [=לערביי ישראל] לאחוז בנשק. להחזיק בנשק נגדם – לפני שהם יכניסו אתכם ככלבים מצורעים למחנות ריכוז. כן, לאחוז בנשק" ('הארץ', 27.9.85).
ומילה על התנהגותו של ישעיה אחֵר בסרטונים שתוארו ונדונו לעיל, ובכן, התנהגותו מכוערת להחריד, הוא מתגלה בסרטונים כרמאי וגס-רוח ברמות בלתי נתפשׂוֹת, מגלומן עריץ ודיקטטור. פשוט מבחיל. מין אירופי אמיתי. קצרו של דבר, הבהמה הזו פשוט גורמת לי לבחילה עזה.
ואוסיף, שכבר התייחסתי למין הזה ולחבר מרעיו השחצניים בשני מאמרים, ראו: "ביקורת אשכנזית קטלנית על אור הרמב"ם", וכן: "תשובה בעניין אנשי מגדל השן". ומכיוון שראיתי באחת מהתגובות לסרטונים שאחד ממעריציו רואה בו לא פחות מנביא, ואין לי ספק שהיו וישנם עוד תועים וכסילים וחכמים בעיניהם לא מעטים אשר רואים בישעיה אחֵר נביא או קרוב לכך, לפיכך אצרף את דברי ה' יתעלה יתרומם יתהדר ויתנשא שמו, בעניין נביאי השקר אשר גונבים את לב ההמונים והכסילים ומחוסרי-הדעת, בהזיות ובמרמה ובנכלולים: "וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דב' יג, ו).
***
ודומני שראוי לחתום בדברי ערוסי בתשובה באתר מורשת בעניינו של ישעיה אחֵר, כד ללמוד עד כמה מתעים אותנו אחרי ההבל (shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=55114):
"בוודאי שזכות גדולה יש לישעיה ליבוביץ' ז"ל על התקרבות זו [של השואל] לדת, בגינו, וכן עוד לרבים כמוך. כן ירבו. אולם בעהי"ת לכשתיכנס לפני ולפנים, אתה תגיע לדרגה שבה תוכל גם להעריך מלומד, ובצדק, וגם להסתייג ממנו, ובצדק.
וקשה לי, עתה, בשלב שבו אתה נמצא, לציין בפניך סיבות שונות להסתייגות ממשנתו של לייבוביץ' ז"ל. אסתפק בשלב זה בהערה אחת בלבד: אין ספק שליבוביץ' ז"ל היה חכם גדול במדעים ובמדעי היהדות. אולם, דומה, שלא תמיד הוא נזהר בדברי חז"ל במשנה ובאבות. חכמים היזהרו בדבריכם. כי יש לו התנסחויות בכתביו (ולא רק בע"פ כפי שנהג), חדות ומסוכנות, שהן יכולות להפיל חללים, לתלמידים שטרם בשלו כדי לדקדק בעניינים אמוניים".
והנה לפניכם כמה נקודות שעולות מתוך דבריו של ערוסי:
בוודאי שזכות גדולה יש לישעיה לייבוביץ' ז"ל... ערוסי נכנס לפני ולפנים והגיע לדרגה שבה הוא מסוגל להעריך, ובצדק, את למדנותו של ישעיה אחֵר... קשה לו לערוסי לציין סיבות שונות להסתייג ממשנתו של לייבוביץ'... אין ספק שלייבוביץ' היה חכם גדול במדעים ובמדעי היהדות... כמו כן, לפי ערוסי, כל עוונו של לייבוביץ' הוא שהוא לא נזהר בדבריו, כמו אנטיגנס איש סוכו בשעתו שלא נזהר בדבריו וצדוק ובייתוס תלמידיו יצאו למינות... ובמלים אחרות, אין שום פגם מהותי באישיותו או בהשקפותיו של לייבוביץ', רק חוסר זהירות בניסוחים...
לסיכום, מדברי ערוסי עולה, שכל עוונו של לייבוביץ' הוא שהוא לא קִיים את צוואת חז"ל במסכת אבות: חכמים הזהרו בדבריכם, כאילו לייבוביץ' הארור הוא חכם מחכמי ישראל... וכמה ערוסי מחליק ומתעתע בלשונו בדבריו הללו, וכך היא דרכם של השכירים הארורים.
"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (מש' יז, טו).
בתמונת שער הרשומה: ישעיה אחֵר בשנות השלושים.