ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם

עודכן: 28 בינו׳ 2021

לאחרונה ספגתי ביקורת קשה מאד מאת אחד מחסידיו של לייבוביץ', הביקורת נאמרה על פוסט שהועלה ל"פורום אור הרמב"ם" וכותרתו: "מהי השקפת הרמב"ם על שפת היידיש?". נחל אפוא בדברים שכתבתי באותו פוסט, ולאחר מכן נעתיק את הביקורת האשכנזית, ולבסוף נעבור לתשובתי לאותו "חסיד".


הנה דבריי הראשונים בפוסט האמור:


ההתנגדות שלי [לשפת היידיש] הינה התנגדות תיאולוגית, מלחמתי ביידיש היא חלק ממלחמתי הכוללת בהשקפות הרעות של היהודים האירופיים הפגאניים אשר החריבו את דת משה והפכו אותה לדת חדשה פרו-נוצרית, כדי להפיק ממנה טובות הנאה וכדי להתאים אותה לצרכיהם לתאוותיהם ולמנהגיהם החדשים.


בין שאר השקפותיהם הרעות היא ההשקפה שיש לשמר ולהנציח את שפת היידיש, וזאת במסגרת אהבתם המוזרה לגלות אשר הביאה עליהם את השואה הנוראה. שימור שפת היידיש הוא ביטוי מובהק לשלל השקפות רעות אשר הגרועה שבהן היא אהבת הגלות ושנאת ארץ-ישראל.


כמו כן, שימור שפת היידיש מבטא אולי יותר מכל את שימורה והנצחתה של דרך השקר האלילות והמינות. כלומר, ההיאחזות הבלתי מובנת ביידיש היא מעין הצהרה וקריאה בקול גדול על אדיקות עזה בהליכה בדרכי המינים וצאצאיהם – מעין אנטי-תזה לקריאת הקרב של אברהם אבינו "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" (בר' כא, לג).


ובל נשכח את מאמר חז"ל המפורסם: בני יהודה ששמרו על לשונם – תורתן נשתמרה בידם. כלומר, לא מדובר בעניין פעוט חשיבות, אלא בעניין מהותי מאד, כי מי שמשבש את לשונו, הדבר מעיד כאלף עדים על שיבושי מחשבה קשים מאד, ואף על הליכה בחוקות הגויים.


השפה הארמית איננה כמו שפת היידיש כי השפה הארמית היא שפה אחות לעברית, וחז"ל קידשו אותה כשפה מקבילה ובאמצעותה אף נמסרו לנו יסודות השקפה אמיתיים בתורה-שבעל-פה (תרגום אונקלוס).


והנה דבריי השניים בפוסט האמור:


1) אכן הגבלת השפה ליידיש מעודדת מאד את הסתגרות החברה בתוך עצמה, וזאת אכן המטרה שלהם, להיות סגורים בתוך עצמם, להמשיך לעבוד עבודה-זרה, להמשיך לטמטם את חסידיהם בהזיות שווא, ולהמשיך לשלוט בהם ביד רמה מבלי לאפשר להם ללמוד מדעים והשכלה, אשר יאירו את עיניהם ואת דרכם האפלה והחשוכה שהם בחרו בה.


כלומר, החברה הזו הינה חברה מאד-מאד חולה בהרבה בחינות, ולכן ההסתגרות בתוך חברה חולה הינה רעה ביותר, כי היא מנציחה את החולאים ולא מאפשרת לחברה לערוך חשבון נפש ולבחון את הדרך שהחברה הולכת בה. כמו כן, מדובר בשפה של גויים, ויש מצוה רבה להתרחק מכל מאפייני הגויים וחוקותיהם (הלכות עבודה-זרה וחוקות הגויים).


ההתבוללות לא נגרמה בגלל אי ידיעת היידיש [השואל טען שמא השימוש הנרחב בשפת היידיש מנע התבוללות], אלא להערכתי בגלל חשיפה למדעים וההבנה שיהדות השטעטעל הינה יהדות אלילית ופרימיטיבית, ומכאן הגיעו למסקנה [היהודים המשכילים] שהיא [=יהדות השטעטעל] יהדות שקרית. ובמלים אחרות, ההתמקדות ביידיש נועדה להרחיק את החסידים מהעולם הגדול ומלימוד המדעים.


בגלות אכן אימצו את השפה המקומית וייתכן והדבר תרם להתערות של היהודים בתוך הגויים, אך גם בפולין כל היהודים ידעו פולנית היטב, ובכל המדינות באירופה היהודים ידעו היטב את שפת ארץ הגויים שהם ישבו בה. כך שהטענה שידיעת השפה המקומית גורמת להתבוללות בהכרח היא אינה נכונה.


ויתרה מזאת, אנחנו חיים כיום במדינת ישראל ולא בפולין, ושפת המדינה אינה שפה זרה אלא לשון הקודש! מדוע אפוא יש חשש לדבר אך ורק בה? וכי יעלה על הדעת שמצוה גדולה וחשובה של דיבור בלשון הקודש תגרום ליהודים להתבוללות חילונית? ההיפך, הטמטום והבערות שמנציחים בלימוד היידיש גורם לפרימיטיביות נוראה שסופה עבודת אלילים.


כמו כן, הוכחתי במאמרים לא מעטים כי הסובלים הגדולים בשואה לא היו המתבוללים אלא יהדות השטעטעל הפולנית-ליטאית, אשר קידשה את שפת היידיש, ובזאת למעשה הביאה עלינו "לשון קודש" חדשה במסגרת יצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ובזאת שפת היידיש הפכה למעשה לשפה טמאה ביותר, כי היא מייצגת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. וכמו שאומר מָרי במבואו לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' ח): "איני יודע אם להצטער על שאיני יודע גרמנית, או לשמוח שאיני צריך להתענות מאה תעניתא שישתכח ממני כדרך שעשה ר' זירא (בבא מציעא פה ע"א)".


2) שפת היידיש גורמת לחסידיה להיות מכונסים בתוך החברה הסגורה שלהם, ולא להיחשף ללימוד המדעים ולדרך האמת. וכמו שאמרתי לעיל, זאת אחת המטרות של החברה הזאת בהתמקדות ובשימור שפת היידיש.


3) זכורני שאמי ע"ה סיפרה לי, שכאשר סבה וסבתה עלו לארץ-ישראל בשנת 1911 הם החליטו שלא לדבר יותר בבית בשפה הערבית, אלא אך ורק בשפה העברית מתוך אהבה לארץ-ישראל! ולכן היא כמעט ולא ידעה ערבית, ולא דיברה איתנו ערבית כלל.


גאווה בתרבות אינה נובעת מארץ המוצא, מה זה משנה מאין בא היהודי? מספרד או מאשכנז או מתימן, יסוד ההערכה העצמית צריך לנבוע מהליכה בדרכים ישרות ומסיגול השקפות נכונות. "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" אומר הקב"ה בתורה, כלומר היסוד להערכת עם ישראל כעם חכם ונבון הוא קיום המצוות ושימור והנחלת דרך האמת לכל באי עולם.


4) לעניות דעתי אין דבר כזה מחויבות לתרבות עדתית, אלא חתירה לדרך האמת. אם יש דרך מסוימת של אמת שעדה מסוימת שימרה יש ללמוד אותה ולאמץ אותה באהבה.


5) ישנה חשיבות רבה מאד לדבר בלשון הקודש. ולכן אמרו חז"ל בעירובין (נג ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם".


שמירת לשון הקודש היא אחד המפתחות החשובים ביותר לדרך האמת, כי מי שסטה מדת משה והחליט ליצור דת חדשה קרוב לוודאי גם יאמץ לעצמו לשון משלו, כדי להבדיל ולבדל את עצמו מדת האמת. ובמלים אחרות, מי ששומר על לשונו ועל השקפות דרך האמת אין ספק שהשפעת תרבות הגויים עליו תהיה מזערית אם בכלל, לעומת זאת, מי שאינו שומר על לשונו קרוב לוודאי שהדבר נובע מהשפעת תרבות הגויים עובדי האלילים, השפעה אשר תבוא לידי ביטוי בדרכים רבות ומגוונות בהשקפת עולמו.


נמצא אפוא, ששמירת לשון הקודש מתוך מודעות לקדושתה וזכירת צור מחצבתה, הינה ביטוי חיצוני אשר כמעט תמיד מלמד על מהות פנימית ישרה ונקיה, זכה טהורה ואמיתית.


עד כאן דבריי בפוסט האמור, נעבור עתה ללשון הביקורת:


עכשיו הרב גם בלשן, מומחה לשפות, שחושב ששפתו של האדם יש בכוחה לעצב, הן את מחשבתו והן את רגשותיו של האדם. בו בזמן שהרמב"ם קובע שהקדוש-ברוך-הוא מנבא את בני האדם! הוא לא כתב שאלוהים מנבא את האדם היהודי, עברי ישראלי, אלא את האדם! כי תכונת הנבואה היא ממהותו של כל אדם! גם היטלר נולד בצלם אלוהים, וגם הוא, אילו היה רוצה בכך, יכול היה להטות עצמו להיות נביא לאלוהים! לשפתו של האדם, אין שום השפעה מאגית על אופיו, שכלו, רגשותיו ו/או מהותו! שפה היא שפה! וגם מנוול יהודי יכול לטמא את "שפת הקודש".


רק הוא ברוך הוא קדוש, הוא לבדו קדוש, ואין לדבר במציאות המוכרת והלא מוכרת קדושה, גם לא לשפה! היתרון היחיד שיש בידיעת השפה העברית היא משום שהתורה נכתבה בעברית. ואם אתה מעוניין ללמוד את אריסטו, יש בידיעת השפה היוונית יתרון על אותו אחד שאינו יודע!


השפה הארמית הייתה שפתם של כמה מעמי אסיה ומסופוטמיה עובדי האלילים! באשור, בבל, סוריה ועוד... כמה דוברי לשון הקודש הינם חלאות המין האנושי, וכמה דוברי לשון הקודש הינם חלאות המין היהודי! מה לשפתו של האדם להשקפות אמיתיות נכונות וישרות?


ואתה שוב מכניס את עניין השואה האירופית, הנך אומר: "כמו כן, הוכחתי במאמרים לא מעטים כי הסובלים הגדולים בשואה לא היו המתבוללים אלא יהדות השטעטעל הפולנית-ליטאית, אשר קידשה את שפת היידיש, ובזאת למעשה הביאה עלינו 'לשון קודש' חדשה במסגרת יצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ובזאת שפת היידיש הפכה למעשה לשפה טמאה ביותר, כי היא מייצגת דת חדשה פרו-נוצרית".


לך הביאו את השפה הזו?


אתה מזכיר לי את אליהו הנביא אתה פשוט שקרן, אתה מעוות את ההיסטוריה ואת העובדות, עקב התוצאה הבלתי-נמנעת משנאתך לכל מה שריח של אשכנז נודף ממנו! משום מה, אני כבר נוטה לחשוב שאתה יהודי תימני אכול רגשי נחיתות, עם כאב גדול וצלקות עמוקים, וזה המוטיב האמיתי שעומד מאחורי מלחמת החרמה אליה יצאת!


אתה מביא אותי להיזכר במדרש בעל משמעות עמוקה ביותר שמדבר על הקנאה לאלוהים, המדרש על הפסוק: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ".


אתה אומר: "כי עזבו בריתך בני ישראל", שמא בריתך עזבו? והרי את בריתי עזבו ולא את בריתך! "את מזבחותיך הרסו", אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: שמא מזבחותיך הם? והרי את מזבחותיי הרסו ולא את מזבחותיך! "ואת נביאיך הרגו בחרב", אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: והרי אתה קיים! אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: קינאת בשיטים, קינאת בהר הכרמל, אין ישראל יכולין לסבול קנאי כמותך, "לך שוב לדרכך".


אתה יותר קנאי מאליהו הנביא, יותר ישר ואמיתי מרבך יוסף קאפח, אתה פשוט צנוע ועניו כל כך שאתה רואה את עצמך כשליחו של מי-שאמר-והיה-העולם, שבדומה לרמב"ם בא לתקן את העולם!


עצם העובדה שסיימת תואר אקדמי וסיימת לימודים לתואר רב בישראל, זה עדיין לא הפך אותך לחכם יותר ולא לאינטליגנט יותר, והרמה האינטלקטואלית והרגשית שלך הן של "בינוני".


אמרת דברים קשים על י.ליבוביץ, דברי שקר וכזב, ואף-ע