תשובה בעניין אנשי מגדל השן

לאחרונה נשאלתי על-ידי חבר יקר ממוצא אשכנזי על השקפת רבנו בעניין הנסים וההשגחה, החבר סובר בעקבות חוקרי אקדמיה בכירים, כי בסתר לבו רבנו החזיק בדעה שהיא מנוגדת באופן מוחלט לדבריו המפורשים אשר הוא אומר במקומות לא מעטים במורה וברחבי משנתו. על שיטת החוקרים הללו, לטעון כנגד רבנו שפיו ולבו אינם שווים, ושהוא למעשה אריסטוטלי גמור ומוחלט ורק מתחזה להולך בדרכם של חז"ל ומסורת התורה-שבעל-פה – על שיטתם ומגמתם זו השבתי לו תשובה מפורטת כפי הבנתי הדלה, והנה היא לפניכם:


תשובה:


מנחם היקר והמיוחד,


הרהרתי הרבה איך להשיב לך בעניין זה, ואיני יודע אם תשובתי תמצא חן בעיניך, אך היא קרובה לאמת לפי עניות דעתי.


איני מתכוון לקרוא בשלב זה את מאמרו של החוקר שהזכרת מכיוון שאני מעדיף להבין את משנת רבנו ללא מתווכים ובמיוחד מתווכים מעולם האקדמיה. כי מניסיוני למדתי שרבים מהפרופ' הללו הם אולי אנשים נאורים ונחמדים ונעימי-הליכות (אף שאין זה אתגר גדול לבני אדם אשר מרוויחים סכומי עתֵק וזוכים לכבוד מלכים של מגדל השן ולשלל טובות הנאה, ועדינות נפשם וסובלנותם המדומה הינן חלק מדרישות העבודה; אך אם תחליף אותם לזמן קצר עם בני האדם קשי-היום מעיירות הפיתוח קל מהרה הם יהפכו לפנתרים שחורים). מכל מקום, פעמים רבות הם אינם מדייקים במשנת רבנו, ולעתים לא רחוקות אף שוגים שגיאות חמורות בהבנתו ובהבנת משנתו עד כדי כפירה בתורה ויציאה מן הדת.


הסיבה המרכזית לשגיאותיהם הקלות והחמורות, היא שהם אוכלים מן התורה ובאופנים רבים ומגוונים הרבה יותר מאשר הרבנים הממסדיים, והפיכת התורה לקרדום חוצבים בידיהם גורמת להם לשגות שוב ושוב במשנת רבנו. ואיני אומר זאת כאדם שבא מן החוץ, זכור נא ששהיתי באקדמיה למעלה מעשר שנים מאד אינטנסיביות ולמדתי להכיר את אופיים ומטרותיהם של המרצים הבכירים באקדמיה, כולל אלה שנחשבים לחוקרי משנת הרמב"ם – ורוב ואולי כל חוקרי הרמב"ם שהיו בסביבתי לא היו אנשי אמת בלשון המעטה, וכל מטרתם הייתה לגמד ולמזער את הרמב"ם כדי שהוא לא ישפוך יותר מדי אור ויכה בסנוורים את חכמי אשכנז המגששים בחושך אפל וסמיך כחושך מצרים, בשל עבודת האלילים הסכלות והמינות שהם אוחזים בהן בדבקות – בבחינת מנהג אבותיהם בידיהם.


כמו כן, פעם קראתי מאמר אחד של פרופ' ידוע בעניין ידיעת השם ומצאתי שהוא שגה שגיאה חמורה ובסיסית מאד בהבנת גדרי מצות ידיעת השם. אותו חוקר סובר שמצות ידיעת ה' כוללת אך ורק את מדע הפיזיקה (כסברתו של אריסטו שם למיטב זכרוני), ואני הוכחתי מדברי רבנו המפורשים כי מצוה זו כוללת את כל מדעי הטבע, וההיגיון והראיות מורים שהיא כוללת לא מעט מעבר לכך. שגיאתו נבעה לדעתי מנטייה עיוורת של אנשי האקדמיה הללו אחרי אריסטו, מתוך אהבתם לחוקות הגויים והסתייגותם ולעתים אף סלידתם מחז"ל אשר מקדשים את המצוות המעשיות של התורה-שבעל-פה, ומגבילים את חיי המנעמים והתענוגות של אותם חוקרים בכירים נהנתנים, ואף מרחיקים אותם מעולם האקדמיה הבינלאומי של הגויים שהם כה אוהבים וכה משתוקקים להיות חלק טבעי ממנו ("ויתערבו"). וזכורני שניגש אלי חבר תימני ששגה בהערצה עיוורת אחר החוקרים "הנאורים" הללו, וטען כנגדי בעדינות שאני שוגה רק בגלל ש"הפרופ' הגדול" כתב אחרת במאמרו...


לצערי הרב, כל אנשי האקדמיה שעוסקים במשנת רבנו חולים במחלה כללית אחת שאוחזת בכולם, והיא שנדמה להם שרבנו הגדול היה כמותם, דהיינו אדם פוליטי נהנתן אשר מעקם ומעקש את התורה כאשר לא נוח לו, והופך תורת חיים לקרדום חוצבים. ובמלים אחרות, נדמה להם שהטבע האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסקסי שלהם, אשר גורם להם לומר דבר אחד ולחשוב דבר אחר לחלוטין בליבם, היה גם מנת חלקו של רבנו הגדול, ומסיבה זאת כל חוקרי הרמב"ם הלכו בדרכו של הראב"ד וסברו שרבנו כופר למעשה בתחיית המתים, ואף רמזו ברמזים עבים שהוא גם כופר בחיי העולם-הבא ובעוד יסודות תורה רבים.


חציבתם בקרדום התורה ואהבת חוקות הגויים גרמה להם לאנוס את הרמב"ם לתפישות פילוסופיות של אריסטו הנערץ עליהם עד כדי עבודת אלילים כאמור, ולטעון שרבנו הרמב"ם אומר דברים מפורשים ומתכוון בעצם להיפך הגמור מדבריו. ואיני מתעלם מדברי רבנו בסוף הקדמתו למורה בעניין שבע הסתירות שהוא מבאר שם, שיש והוא יכתוב סברה שאינה נכונה, ובהמשך ספרו הוא יבאר אותה. אך שם הוא כותב במפורש שהוא יסתיר את הסתירה ככל יכולתו והיא לא תהיה סתירה מפורשת וגלויה לכל מלומד שנתעוור מן האמת, כל-שכן וקל-וחומר כאשר רבנו כותב דברים מפורשים וברורים בספרים אחרים, וחלילה לסבור שכוונתו לזרות חול בעיני עם-ישראל ולהטעותו – ופיו ולבו שווים ורבנו וכיסאו נקיים.


לגבי עצם עניין הנסים, האמונה בנסים היא יסוד חשוב מאד בדת משה לדעת רבנו, והוא מדבר עליה במקומות לא מעטים במורה ובעוד מקומות, והיא היסוד לתורה מן השמים ולעקרון הנבואה. לפי הבנתי אנשי האקדמיה נטו כדרכם אחר אריסטו בעניין זה אשר שלל את הנסים לחלוטין, ואנסו את רבנו לסבור כמעט ואולי בדיוק כמו אריסטו שאין נסים בעולם, וכמו שהם אנסו את רבנו לסבור את קדמות העולם, למרות שרבנו אומר דברים מפורשים כנגד קדמות העולם והיה תומך נלהב ועקבי בהשקפת חז"ל בחידוש העולם!


בדרך תעתועים ומדוחים זו הם מוציאים-שם-רע על רבנו, מפני שהם תולים בו מגרעת מידותית חמורה מאד: שפיו ולבו אינם שווים – וכן לא ייעשה! וכבר אמרתי לך שהדבר נובע מאכילתם מן התורה וכן מטבעם האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסכסי הצבוע והמזויף (ולא לחינם הם נתערבו בבני יפת ואולי אף יצאו מתוכם, כי יפת יפה ונאה ומרשים בחיצוניותו אך מושחת ועכור מבחינת מהות מוסריותו), ולכן הם מבקשים למזער את רבנו ולהציג אותו כאשכנזי יהיר וצבוע כמותם שפיו ולבו אינם שווים, ושהוא, בדיוק כמותם, מעגל פינות בתורה ואף מבטל מצוות מפורשות שניתנו לנו מפי הגבורה על-ידי משה רבנו. עיקום ואינוס תורת רבנו והוצאתו ממסגרת הדת מאד נוחה להם, היא משקיטה את מצפונם ומעודדת אותם להתמיד במסכת התאוות והפטורים מהמצוות שהם מנהיגים לעצמם (ואל נא תיעלב בעניין האשכנזים התועים הללו, כי אני רואה בך אשכנזי מיוחד מאד ואיש אמת).


"בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר [...] וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז" (בר' י, ב–ג).


בעניין ההשגחה, לפי דעתי לא ראוי לי כעת לעסוק בעניין זה ולהבין אותו לאשורו, כי מן הכבוד כלפי ה' לא לשלוח את המחשבות בעניינים הקשים והעמוקים הללו, אלא לעלות לאט-לאט במעלות החכמה התורה והמחשבה, ולהתפלל אל ה' שיחנני דעת וכמו שהתחנן דוד המלך בתהלים: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ". ורבנו כותב במפורש במורה (ראה מאמרי: "ענווה והכנעה בהשגת ה' יתעלה"), שאין לשלוח את המחשבות ולדהור בעניינים האלו העמוקים כמו שעושים אנשי האקדמיה הללו, אשר משנת רבנו הרמב"ם הינה שעשוע אינטלקטואלי דמיוני בעבורם ובעיקר קרדום להפיק ממנו טובות הנאה לאין מספר.


לפיכך, איני סבור שנכון כרגע מבחינתי לעסוק בנושא זה לעומקו, ואי ידיעתו על בוריו אינה מגרעת בעבודת ה' ואינה חסרון באמונה, כלומר העדר ידיעה מקיפה בעניין זה אינו מוביל בהכרח להשקפות רעות ולעבודה-זרה, כך שאיני רואה שום הכרח להתאמץ ולעסוק בנושא זה כעת, עד שאכשיר את עצמי בעניינים רבים אחרים הנחוצים לי כתשתית להבין את אחד העניינים העמוקים ביותר בידיעת ה' והוא הבנת דרכי ההשגחה הגלויות והנסתרות.


זאת ועוד, איני מבין כיצד אנשי אקדמיה מתיימרים להבין בעניינים העמוקים הללו טרם שהם למדו היטב וקיבלו עליהם את מצוות התורה המעשיות! ואין לי ספק שרוב ואולי כל אנשי האקדמיה הללו, תועים בדת האשכנזית החדשה שיצאה מחכמי אשכנז המינים הקדמונים, ורבים מהם אף אינם מקיימים את מצוות התורה – שהרי רבים מהם הגיעו להשקפה שאין טעם לקיים רבות מהמצוות המעשיות, או כלשונם, שרבנו הרמב"ם כתב את ספרו "משנה תורה" לעמי הארצות בלבד, והם – אנשי המדע המורמים מעם – פטורים מקיום המצוות, ובזאת לא רק שכפרו בתורה אלא אף שגו במידת הגאווה הארורה. ושמעתי את הסברה הזו מפי איש אקדמיה ותיק שעוסק רבות במשנת רבנו, ולמיטב הבנתי זו סברה שרווחת בחוגי הפילוסופיה באוניברסיטאות, וסברה זו הינה סכלות גמורה וכפירה בתורה.


ויתרה מזאת, איך יעלה על הדעת שה' יגלה את העניינים הנסתרים הללו לאנשי השחץ והגאווה, אשר אוכלים מן התורה והופכים תורת חיים לקרדום חוצבים? וכי לחינם נאמר בתהלים (כה, יד): "סוֹד יְיָ לִירֵאָיו"? וכי הם ראויים שה' יגלה להם את הנסתרות העמוקות ביותר, לאחר שהם מחללים שם שמים ומוציאים-שם-רע על רבנו ועל דת משה? וברור שמעמדם ויוקרתם והנאתם האינסופית מדברי תורה, מעוורים את עיני שכלם מלראות את האמת נכוחה, ואיני מתרשם מן התארים האקדמיים השקריים שלהם ומלשונם הרהוטה ומחידושיהם המופלאים כביכול (ולא מריבוי הערות השוליים שלהם שגורמים לקורא להתפעל "מחוכמתם" העצומה) – כי כל מטרתם במחקריהם היא להתקדם בסולם הכבוד והשכר האקדמי, להתעשר על חשבון התורה, ולזכות לחיי עושר תענוגות ומותרות.


ולצערי הכרתי בזמני באקדמיה כמה פרופ' בכירים גסי רוח במיוחד, וככל שמעמדם היה נישא יותר כך גאוותם ויהירותם וגסות רוחם בכל מה שסובב אותו עמוקים יותר ובולטים יותר – עד שלא אשכח כאשר סיימתי את התזה של התואר השני על אפם ועל חמתם, ראש המחלקה עז הפנים לא התבייש לומר לי ברוב חוצפתו וגזענותו שהוא לא האמין שאני אפיק עבודה ברמה כזו... ולכל אורך הדרך הוא וחבריו התייחסו אלי בזלזול מופגן כאל דרג ג' והביטו בי בהתנשאות ממרום מגדל השן הדמיוני שהם שרויים בו, ואינו אלא אפס מאופס לפני בורא-עולם, הולך על שתיים מנופח מחשיבות עצמית ומגאווה שלא הגיע אפילו לדרגת אדם!


קצרו של דבר, שיטתם של הפרופ' הבכירים בעלי השם הללו ברוב המקומות היא, או למזער ולגמד את רבנו, או להתעלם מדבריו המפורשים במקומות רבים, ולבחור דווקא משפט אחד מעיר ושניים ממשפחה אשר תואם את שיטתם ומגמתם ושאיפתם לקרב את רבנו כמה שיותר להשקפותיו של אריסטו. כי אהבתם לחוקות הגויים כאמור, מעוורת את עיני שכלם, וגורמת להם להטות את האמת לדרך שמתאימה ונוחה להם ולתאוותיהם "הנאורות".


והנה דוגמה אחת להערצתם העיוורת לאריסטו ולהנחת חז"ל ושאר כתבי הקודש בקרן זווית לעומתו, והיא ממאמר שכתב פרופ' מפורסם ובכיר בעניין ידיעת השם, וזה לשונו:


"אם כן: תנאי לנבואה, שלמות השכל. תנאי לשלמות השכל: שלמות המוסר. וממי אנחנו לומדים איך להגיע לשלמות מוסרית – מספר משלי? מתוכחות הנביאים? מפרקי אבות? לא, מאריסטו. אין כל ספק שבעיני הרמב"ם ניתן ללמוד מוסר מהתורה, אבל הוא בכל זאת מביא את אריסטו, כאן, ולא ספר משלי, דברי הנביאים, או פרקי אבות".


דבריו של הפרופ' מזעזעים, מפני שהוא רומז ברמז עבה לכך שרבנו הרמב"ם העדיף ללמֵּד מוסר מדברי אריסטו תוך שהוא מניח בקרן זווית את דברי התורה והנבואה וכתבי הקודש! ואין זו אלא הטעיה, כי אולי מצא חן בעיני רבנו נוסח מסוים של אריסטו או השקפה, או שהוא בכלל ביקש ללמד אותנו מוסר שאפילו הגוי הזה היה נאמן לה' והגיע לדרגות גבוהות בידיעתו ובייחודו – וזה מוסר השכל גדול לאדם הישראלי, או שהוא בכלל ביקש ללמד אותנו לקבל את האמת ממי שאמרו ואפילו מדובר בגוי. אך מכאן להגיע למסקנה שרבנו בחר ביודעין להעדיף את תורתו של אריסטו בְּלַמְּדוֹ מוסר על-פני ספר התורה?! וכי חסר מקומות בכתבי רבנו אשר בהם הוא מלמד מוסר אלהי מדברי התורה והנביאים וכתבי הקודש, וממאמרי חז"ל והנהגותיהם?! אוי לו לאותו פרופ' ששקע בצואת הסכלות הרותחת.


בהמשך דבריו שם הוא מוסיף ואומר כך:


"ראוי לסיים את הסעיף הזה בדברי הרמב"ם על התועלת של מסכת אבות. בהקדמתו לשמונה פרקים הוא כותב: "[החכמים] עליהם השלום אמרו: 'האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות'. ואין לשיטתנו דרגה מעל החסידות זולת הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו: 'חסידות מביאה לידי רוח הקודש'". בעיני הרמב"ם אריסטו היה חסיד".


ומיד יש לשאול, וכי יעלה על הדעת של חז"ל ורבנו הרמב"ם שמי שמקיים את מוסרי מסכת אבות הוא בגדר חסיד, אף שהוא אינו מקיים את מצוות ה' יתעלה?! האם באמת אריסטו ראוי להיקרא חסיד במובן היהודי החז"לי והרמב"מי של המלה?! ויתרה מזאת, הפרופ' הזה וחבר מרעיו רחוקים מאד ממוסרי אבות כי הם דורסים ברגל גסה יום-יום שעה-שעה, ובמשך עשרות רבות בשנים את מוסריהם של ר' צדוק והלל הזקן, והופכים תורת חיים לקרדום חוצבים, וכֹה דברי ר' צדוק והלל הזקן באבות (ד, ז): "ר' צדוק אומר: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם; כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף, הא [=אנו למדים אפוא, כי] כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם". והפרופ' וחבריו לדעת רבנו הרמב"ם הינם מחללים שם שמים, מבזים את התורה, מכבים את מאור הדת, גורמים רעה לעצמם, ונוטלים את חייהם מן העולם-הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה.


ובמלים אחרות, המסקנה המהדהדת קמה ועולה אפוא מתוך המים הרעים שהפרופ' משקה את תלמידיו, כלומר לפי דעתו ניתן להיות חסיד לדעת הרמב"ם בלא קיום תרי"ג מצוות, בלא קבלת התורה, ובלא קבלת מסורת חז"ל בתורה-שבעל-פה! שהרי אריסטו לדעת רבנו היה חסיד אף שהוא לא קיים כמעט מאומה ממצוות התורה! כלומר, השימוש במלה חסיד ביחס לאריסטו למרות שהיא ביסודה מתארת אך ורק את האדם היהודי אשר מקיים את המצוות – הינה הטעיה חמורה, שהרי בדרך עקלקלה זו הפרופ' עוקר את כל מצוות התורה וקובע שהן אינן הכרחיות ואף מיותרות לאנשי מגדל השן – כי אריסטו היה חסיד! והתואר הנכון לאריסטו הינו "חסיד אומות העולם" ולא "חסיד" סתם, כי שם זה נועד דווקא לישראל ירא שמים.


ואני מוסיף לתמוה על הפרופ' הזה וחבר מרעיו, האם מי שעמדו רגליו על הר סיני וראה את הקולות והלפידים ואת קול השופר, ואת ההר עשן, מסוגל להתעלם מן המעמד הזה?! האם קביעתו נכונה לעם שקיבל כאיש אחד את התורה ואמר "נעשה ונשמע"? ולא לחינם אומר רבנו באיגרת תימן (עמ' כז) שמי שכופר ביסודות הדת "לא עמדו אבותיו על הר סיני". ועקירתו בעליל את מצוות התורה והצגתן כמיותרות הינן בגדר כפירה וסכלות, ולפי דעתי אף גובלות במינות, שהרי כך רבנו פוסק בהלכות ממרים (ג, א):


"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [וברור שהוא הדין למי שרומז ברמזים עבים מאד שהמצוות אינן רלבנטיות לאנשי מגדל השן] [...] – הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול". וברור שהבאתי את דברי רבנו הללו אך ורק כדי ללמוד על חומרת דבריו האיומים והנוראים.


"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. [...] פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְיָ אֱלֹהֵינוּ [...] פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, לֹא יֹאבֶה יְיָ סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְיָ וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְיָ אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וְהִבְדִּילוֹ יְיָ לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" (דב' כט, יג–כ).


ומי ייתן ואנשי האקדמיה הללו שהולכים בדרכו של הראב"ד, אשר דימה לחשוב שטבעו של רבנו הוא כטבע המלומד האשכנזי המצוי הנפוח מחשיבות עצמית, ואשר כדי לשמר את יוקרתו הוא מחליק בדיבורו עד שפיו ולבו אינם שווים, ולכן הראב"ד סבר שרבנו למעשה כופר בתחיית המתים ומשקר במצח נחושה. מי ייתן והם היו מבינים שרבנו רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב, ולא רק שהוא לא אכל מן התורה ולא עשה את התורה קרדום לחצוב בו טובות הנאה, אלא שהוא היה שלם בדרך האמת ובאהבת ה' שכל-כך חסרה להם. כי מטבעם, הטבע האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסכסי, הוא לאהוב קודם כל את עצמם והנאותיהם ומנעמי החיים שלהם (חיי פאר תענוגות ומותרות, מסעדות יוקרה, תיאטראות, קונצרטים, טיולים תכופים לחו"ל, ועוד), ורק אחר-כך להשתעשע שעשוע אינטלקטואלי חיצוני חסר נשמה ונעדר יראת שמים במשנת רבנו, ואף השעשוע הזה נועד בעיקרו להפיק ולשמר את הנאותיהם, ולא מתוך אהבת האמת ורצון טהור להדריך את עם-ישראל בדרך הישרה.


ומי שמקבל משכורות וטובות הנאה נפוחות ופטומות גם מהממסד הרבני וגם מהממסד האקדמי, וחוגג ורוקד ונהנה מדברי תורה משני הממסדים הללו, אוי לו ואבוי לנפשו, "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה" (מש' כג, כז), ולפי ההלכה אסור להתלמד ממנו ויש להתרחק ממנו וממשכנותיו כמו מאש יוקדת ולוהטת.


ואני רוצה לסיים בהערכתי כלפיך, וכל דבריי על הטבע האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסכסי אינם מכוונים אליך, אך צר לי לראותך נופל בהערצת חכמים בעיניהם אשר רחוקים מאד מהבנת דרכו ואישיותו של רבנו, מכל הסיבות שפירטתי לעיל ועוד.


"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).


באהבה ובכבוד אין קץ

אדיר


בתמונת שער הרשומה: אוניברסיטת קיימברידג'.

65 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!