תשובה בעניין אנשי מגדל השן

עודכן: 28 בינו׳ 2021

לאחרונה נשאלתי על-ידי חבר יקר ממוצא אשכנזי על השקפת רבנו בעניין הנסים וההשגחה, החבר סובר בעקבות חוקרי אקדמיה בכירים, כי בסתר לבו רבנו החזיק בדעה שהיא מנוגדת באופן מוחלט לדבריו המפורשים אשר הוא אומר במקומות לא מעטים במורה וברחבי משנתו. על שיטת החוקרים הללו, לטעון כנגד רבנו שפיו ולבו אינם שווים, ושהוא למעשה אריסטוטלי גמור ומוחלט ורק מתחזה להולך בדרכם של חז"ל ומסורת התורה-שבעל-פה – על שיטתם ומגמתם זו השבתי לו תשובה מפורטת כפי הבנתי הדלה, והנה היא לפניכם:


תשובה:


מנחם היקר והמיוחד,


הרהרתי הרבה איך להשיב לך בעניין זה, ואיני יודע אם תשובתי תמצא חן בעיניך, אך היא קרובה לאמת לפי עניות דעתי.


איני מתכוון לקרוא בשלב זה את מאמרו של החוקר שהזכרת מכיוון שאני מעדיף להבין את משנת רבנו ללא מתווכים ובמיוחד מתווכים מעולם האקדמיה. כי מניסיוני למדתי שרבים מהפרופ' הללו הם אולי אנשים נאורים ונחמדים ונעימי-הליכות (אף שאין זה אתגר גדול לבני אדם אשר מרוויחים סכומי עתֵק וזוכים לכבוד מלכים של מגדל השן ולשלל טובות הנאה, ועדינות נפשם וסובלנותם המדומה הינן חלק מדרישות העבודה; אך אם תחליף אותם לזמן קצר עם בני האדם קשי-היום מעיירות הפיתוח קל מהרה הם יהפכו לפנתרים שחורים). מכל מקום, פעמים רבות הם אינם מדייקים במשנת רבנו, ולעתים לא רחוקות אף שוגים שגיאות חמורות בהבנתו ובהבנת משנתו עד כדי כפירה בתורה ויציאה מן הדת.


הסיבה המרכזית לשגיאותיהם הקלות והחמורות, היא שהם אוכלים מן התורה ובאופנים רבים ומגוונים הרבה יותר מאשר הרבנים הממסדיים, והפיכת התורה לקרדום חוצבים בידיהם גורמת להם לשגות שוב ושוב במשנת רבנו. ואיני אומר זאת כאדם שבא מן החוץ, זכור נא ששהיתי באקדמיה למעלה מעשר שנים מאד אינטנסיביות ולמדתי להכיר את אופיים ומטרותיהם של המרצים הבכירים באקדמיה, כולל אלה שנחשבים לחוקרי משנת הרמב"ם – ורוב ואולי כל חוקרי הרמב"ם שהיו בסביבתי לא היו אנשי אמת בלשון המעטה, וכל מטרתם הייתה לגמד ולמזער את הרמב"ם כדי שהוא לא ישפוך יותר מדי אור ויכה בסנוורים את חכמי אשכנז המגששים בחושך אפל וסמיך כחושך מצרים, בשל עבודת האלילים הסכלות והמינות שהם אוחזים בהן בדבקות – בבחינת מנהג אבותיהם בידיהם.


כמו כן, פעם קראתי מאמר אחד של פרופ' ידוע בעניין ידיעת השם ומצאתי שהוא שגה שגיאה חמורה ובסיסית מאד בהבנת גדרי מצות ידיעת השם. אותו חוקר סובר שמצות ידיעת ה' כוללת אך ורק את מדע הפיזיקה (כסברתו של אריסטו שם למיטב זכרוני), ואני הוכחתי מדברי רבנו המפורשים כי מצוה זו כוללת את כל מדעי הטבע, וההיגיון והראיות מורים שהיא כוללת לא מעט מעבר לכך. שגיאתו נבעה לדעתי מנטייה עיוורת של אנשי האקדמיה הללו אחרי אריסטו, מתוך אהבתם לחוקות הגויים והסתייגותם ולעתים אף סלידתם מחז"ל אשר מקדשים את המצוות המעשיות של התורה-שבעל-פה, ומגבילים את חיי המנעמים והתענוגות של אותם חוקרים בכירים נהנתנים, ואף מרחיקים אותם מעולם האקדמיה הבינלאומי של הגויים שהם כה אוהבים וכה משתוקקים להיות חלק טבעי ממנו ("ויתערבו"). וזכורני שניגש אלי חבר תימני ששגה בהערצה עיוורת אחר החוקרים "הנאורים" הללו, וטען כנגדי בעדינות שאני שוגה רק בגלל ש"הפרופ' הגדול" כתב אחרת במאמרו...


לצערי הרב, כל אנשי האקדמיה שעוסקים במשנת רבנו חולים במחלה כללית אחת שאוחזת בכולם, והיא שנדמה להם שרבנו הגדול היה כמותם, דהיינו אדם פוליטי נהנתן אשר מעקם ומעקש את התורה כאשר לא נוח לו, והופך תורת חיים לקרדום חוצבים. ובמלים אחרות, נדמה להם שהטבע האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסקסי שלהם, אשר גורם להם לומר דבר אחד ולחשוב דבר אחר לחלוטין בליבם, היה גם מנת חלקו של רבנו הגדול, ומסיבה זאת כל חוקרי הרמב"ם הלכו בדרכו של הראב"ד וסברו שרבנו כופר למעשה בתחיית המתים, ואף רמזו ברמזים עבים שהוא גם כופר בחיי העולם-הבא ובעוד יסודות תורה רבים.


חציבתם בקרדום התורה ואהבת חוקות הגויים גרמה להם לאנוס את הרמב"ם לתפישות פילוסופיות של אריסטו הנערץ עליהם עד כדי עבודת אלילים כאמור, ולטעון שרבנו הרמב"ם אומר דברים מפורשים ומתכוון בעצם להיפך הגמור מדבריו. ואיני מתעלם מדברי רבנו בסוף הקדמתו למורה בעניין שבע הסתירות שהוא מבאר שם, שיש והוא יכתוב סברה שאינה נכונה, ובהמשך ספרו הוא יבאר אותה. אך שם הוא כותב במפורש שהוא יסתיר את הסתירה ככל יכולתו והיא לא תהיה סתירה מפורשת וגלויה לכל מלומד שנתעוור מן האמת, כל-שכן וקל-וחומר כאשר רבנו כותב דברים מפורשים וברורים בספרים אחרים, וחלילה לסבור שכוונתו לזרות חול בעיני עם-ישראל ולהטעותו – ופיו ולבו שווים ורבנו וכיסאו נקיים.


לגבי עצם עניין הנסים, האמונה בנסים היא יסוד חשוב מאד בדת משה לדעת רבנו, והוא מדבר עליה במקומות לא מעטים במורה ובעוד מקומות, והיא היסוד לתורה מן השמים ולעקרון הנבואה. לפי הבנתי אנשי האקדמיה נטו כדרכם אחר אריסטו בעניין זה אשר שלל את הנסים לחלוטין, ואנסו את רבנו לסבור כמעט ואולי בדיוק כמו אריסטו שאין נסים בעולם, וכמו שהם אנסו את רבנו לסבור את קדמות העולם, למרות שרבנו אומר דברים מפורשים כנגד קדמות העולם והיה תומך נלהב ועקבי בהשקפת חז"ל בחידוש העולם!


בדרך תעתועים ומדוחים זו הם מוציאים-שם-רע על רבנו, מפני שהם תולים בו מגרעת מידותית חמורה מאד: שפיו ולבו אינם שווים – וכן לא ייעשה! וכבר אמרתי לך שהדבר נובע מאכילתם מן התורה וכן מטבעם האשכנזי האריסטוקרטי והאנגלוסכסי הצבוע והמזויף (ולא לחינם הם נתערבו בבני יפת ואולי אף יצאו מתוכם, כי יפת יפה ונאה ומרשים בחיצוניותו אך מושחת ועכור מבחינת מהות מוסריותו), ולכן הם מבקשים למזער את רבנו ולהציג אותו כאשכנזי יהיר וצבוע כמותם שפיו ולבו אינם שווים, ושהוא, בדיוק כמותם, מעגל פינות בתורה ואף מבטל מצוות מפורשות שניתנו לנו מפי הגבורה על-ידי משה רבנו. עיקום ואינוס תורת רבנו והוצאתו ממסגרת הדת מאד נוחה להם, היא משקיטה את מצפונם ומעודדת אותם להתמיד במסכת התאוות והפטורים מהמצוות שהם מנהיגים לעצמם (ואל נא תיעלב בעניין האשכנזים התועים הללו, כי אני רואה בך אשכנזי מיוחד מאד ואיש אמת).


"בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר [...] וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז" (בר' י, ב–ג).


בעניין ההשגחה, לפי דעתי לא ראוי לי כעת לעסוק בעניין זה ולהבין אותו לאשורו, כי מן הכבוד כלפי ה' לא לשלוח את המחשבות בעניינים הקשים והעמוקים הללו, אלא לעלות לאט-לאט במעלות החכמה התורה והמחשבה, ולהתפלל אל ה' שיחנני דעת וכמו שהתחנן דוד המלך בתהלים: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ". ורבנו כותב במפורש במורה (ראה מאמרי: "ענווה והכנעה בהשגת ה' יתעלה"), שאין לשלוח את המחשבות ולדהור בעניינים האלו העמוקים כמו שעושים אנשי האקדמיה הללו, אשר משנת רבנו הרמב"ם הינה שעשוע אינטלקטואלי דמיוני בעבורם ובעיקר קרדום להפיק ממנו טובות הנאה לאין מספר.


לפיכך, איני סבור שנכון כרגע מבחינתי לעסוק בנושא זה לעומקו, ואי ידיעתו על בוריו אינה מגרעת בעבודת ה' ואינה חסרון באמונה, כלומר העדר ידיעה מקיפה בעניין זה אינו מוביל בהכרח להשקפות רעות ולעבודה-זרה, כך שאיני רואה שום הכרח להתאמץ ולעסוק בנושא זה כעת, עד שאכשיר את עצמי בעניינים רבים אחרים הנחוצים לי כתשתית להבין את אחד העניינים העמוקים ביותר בידיעת ה' והוא הבנת דרכי ההשגחה הגלויות והנסתרות.


זאת ועוד, איני מבין כיצד אנשי אקדמיה מתיימרים להבין בעניינים העמוקים הללו טרם שהם למדו היטב וקיבלו עליהם את מצוות התורה המעשיות! ואין לי ספק שרוב ואולי כל אנשי האקדמיה הללו, תועים בדת האשכנזית החדשה שיצאה מחכמי אשכנז המינים הקדמונים, ורבים מהם אף אינם מקיימים את מצוות התורה – שהרי רבים מהם הגיעו להשקפה שאין טעם לקיים רבות מהמצוות המעשיות, או כלשונם, שרבנו הרמב"ם כתב את ספרו "משנה תורה" לעמי הארצות בלבד, והם – אנשי המדע המורמים מעם – פטורים מקיום המצוות, ובזאת לא רק שכפרו בתורה אלא אף שגו במידת הגאווה הארורה. ושמעתי את הסברה הזו מפי איש אקדמיה ותיק שעוסק רבות במשנת רבנו, ולמיטב הבנתי זו סברה שרווחת בחוגי הפילוסופיה באוניברסיטאות, וסברה זו הינה סכלות גמורה וכפירה בתורה.


ויתרה מזאת, איך יעלה על הדעת שה' יגלה את העניינים הנסתרים הללו לאנשי השחץ והגאווה, אשר אוכלים מן התורה והופכים תורת חיים לקרדום חוצבים? וכי לחינם נאמר בתהלים (כה, יד): "סוֹד יְיָ לִירֵאָיו"? וכי הם ראויים שה' יגלה להם את הנסתרות העמוקות ביותר, לאחר שהם מחללים שם שמים ומוציאים-שם-רע על רבנו ועל דת משה? וברור שמעמדם ויוקרתם והנאתם האינסופית מדברי תורה, מעוורים את עיני שכלם מלראות את האמת נכוחה, ואיני מתרשם מן התארים האקדמיים השקריים שלהם ומלשונם הרהוטה ומחידושיהם המופלאים כביכול (ולא מריבוי הערות השוליים שלהם שגורמים לקורא להתפעל "מחוכמתם" העצומה) – כי כל מטרתם במחקריהם היא להתקדם בסולם הכבוד והשכר האקדמי, להתעשר על חשבון התורה, ולזכות לחיי עושר תענוגות ומותרות.


ולצערי הכרתי בזמני באקדמיה כמה פרופ' בכירים גסי רוח במיוחד, וככל שמעמדם היה נישא יותר כך גאוותם ויהירותם וגסות רוחם בכל מה שסובב אותו ע