האם פירוש רש"י-שר"י גרוע בהרבה מספר הזוהר?

עודכן ב: לפני 4 ימים

בספר הזוהר ישנם תיאורי שיתוף הגשמה אלילות סכלות וזימה מתועבים מאד, ולא סתם תיאורים, אלא תיאורים נגעלים בוטים גסים מפורשים ומפורטים, ולא ברמז או בקיצור דברים, אלא באריכות רבה תוך חזרה שוב ושוב על מוטיבים מובהקים שנוגעים נגיעה ישירה ורחבה בעבודה-זרה. לעומתו, פירוש רש"י הינו לכאורה פחות חמור בהרבה, שהרי תיאורי השיתוף ההגשמה האלילות הסכלות והזימה אשר מופיעים בו, פחות בוטים וגסים מאשר אלה שמופיעים בספר הזוהר, והם אף מובאים בקיצור יחסית ולעתים ברמזים עבים בלבד.


אולם, אף-על-פי-כן, לדעתנו פירוש רש"י חמור בהרבה מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל גדול אלף מונים מאשר ספר הזוהר, ואוכיח את קביעתי בעשר סיבות:


הסיבה הראשונה – ציר הפרשנות הטמאה


הסיבה המרכזית לכך שפירוש רש"י גרוע בהרבה מספר הזוהר היא, שספר הזוהר הוא ספר שכמעט ולא נלמד! כלומר, בודדים הפתאים אשר גורסים אותו בימינו מבלי להבין, ועוד יותר בודדים הם הסכלים אשר "לומדים" אותו בימינו מתוך ניסיון להבין את המלים והעניינים. נמצא אפוא, כי בפועל אין לספר הזוהר בימינו כמעט שום השפעה על עם-ישראל!


מדוע אפוא עדיין ישנה חשיבות גדולה לעוקרו? ובכן, עיקר מטרתה של עקירת ספר הזוהר בימינו, לא נועדה לעקור את הספר עצמו כי הוא ממילא לא נלמד, אלא בעיקר לעקור את ההשקפות הזרות אשר החדירו לדת משה "חכמי ישראל", כגון מוסא בן נחמן או יוסוף קארו, ועוד הוזי הזיות רבים אחרים, אשר שאבו את השקפותיהם מספר הזוהר או מתורת "הסוד" המאגית והאלילית, אשר רחשה ופעפעה הרבה לפני הופעתו של ספר הזוהר.


כלומר, עקירת ספר הזוהר בימינו נועדה לעקור השקפות הלכות ומנהגים אשר חדרו לעם-ישראל, יותר מאשר לעקור את ספר הזוהר עצמו. כמו כן, עקירת ספר הזוהר נועדה לקרוע את מסך השקר מעל ההזיה ש"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו אנשים חכמים ונבונים, שהרי אם מוכיחים שספר הזוהר הוא ספר אלילי, ממילא יחד עמו הולכים אלי-קבר רבים מאד מקרב "חכמי ישראל", אשר תעו ולעו אחר הזיות המאגיה ואף התנגדו התנגדות נחרצת מוחלטת וחריפה לפילוסופיה "הארורה" וללימוד הספר: "מורה הנבוכים".


זאת ועוד, עקירתו של ספר הזוהר נועדה לעורר את עם-ישראל להבין, שתעינו אחרי ההבל וההזיות במשך מאות רבות בשנים, ולעורר אותנו לערוך חשבון נפש מקיף, ולבחון היטב את כל יסודות הדת אותם קיבלנו מאבותינו בלי בדיקה בחינה ובקרה. ובמלים אחרות, עקירת ספר הזוהר לא נועדה לשמה, כלומר לעקור את ספר הזוהר עצמו, כי לא לומדים אותו, אלא לעקור את ההשפעות הזרות אשר חדרו ממנו ומעולם המאגיה וההזיות לתוך עם-ישראל.


לעומת ספר הזוהר אשר כמעט כלל לא נלמד בפועל, פירוש רש"י נלמד בעם-ישראל מן הגיל הרך ביותר, כלומר, אפילו ילדים בגן טרום-טרום-חובה אשר מתחילים ללמוד פרשת השבוע, לומדים אותה ואת מוסרֵי הדת והשקפותיה בהתאם לתפישת עולמו המחשבתית העקומה מאד של רש"י. הם לומדים את אגדות חז"ל כפשוטן, הם לומדים שהקב"ה הוא ישות גופנית (מציירים את הקב"ה כ"מלך בשדה"), וכל שאר הפרשנויות ופירושי המקרא שהם לומדים, כולם-כולם מבוססים על פירוש רש"י והבנתו, או יותר נכון אי-הבנתו המחרידה!


רש"י ממשיך ללוות את התלמידים גם במשך כל בית-הספר היסודי, החטיבה והתיכון, פרשנותו של רש"י היא הפרשנות המרכזית, ובדרך-כלל היחידה, אשר נלמדת בבתי הספר שבהם לומדים פרשת שבוע, תורה ותלמוד. כך הם פני הדברים לכל אורך 12 שנות הלימוד בבתי הספר השונים – כל-שכן וקל-וחומר במסגרות בתי הטומאה למיניהם של צאצאי המינים... על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, ובכל בימה במה וקתדרלה, רש"י הוא עמוד התווך של כל מערכות הלמידה וההוראה, והציר שעליו סובבות כל ההזיות.


נמצא, שעקירתו של פירוש רש"י חשובה בהרבה מספר הזוהר כי מדובר בפירוש אשר עדיין גורם לנזק ישיר לעם-ישראל, פירוש אשר מדרדר את עם-ישראל באופן ישיר להשקפות המינות ולהזיות מאגיות אליליות, פירוש אשר מנציח את היותנו עם סכל ונבל.


הסיבה השנייה – חדירה עמוקה ומקיפה


רש"י חדר כל-כך עמוק לתוך דת משה, עד שקמו רשעים ארורים, ממשיכי דרכם של המינים הראשונים אשר ביטלו את התורה-שבעל-פה, ואלה ביטלו את קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ובמקומו החדירו לנו את פירוש רש"י, וכמו שכתבתי במאמרי חלק כג:


אחת העוולות הגדולות ביותר שעודנה מדרדרת את עם-ישראל במדרון המינות והאלילות הינה עיוות הִלכת חז"ל לקרוא מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום. העיוות בא לידי ביטוי בביטול קריאת התרגום ובהשארת קריאת המקרא בלבד. הצעד הבא אשר חתם את גזר דינם למינות היה המרת תרגום אונקלוס בקריאת פירוש רש"י, וכמו שפוסק להלכה הרי"ק בשולחנו האירופי (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום".


עלינו להבין, כי פירוש רש"י הוא למעשה האנטיתזה המובהקת ביותר לתרגום אונקלוס: תרגום אונקלוס חותר לפרש את פשוטו של מקרא, ומרחיק מן ההזיות וההגשמה באופן עקבי ושיטתי. זהירותו בכבוד שמים וביסוד ייחוד השם כֹּה רבה עד שהוא מרחיק מן ההגשמה וההזיות אפילו "בדרך רחוקה" כמו שאומר רבנו במורה (א, כח). כלומר, אפילו במקומות שיש רק חשש רחוק מאד להגשמה, אפילו בהם אונקלוס מרחיק ממנה ומשלב בתרגומו ביטויים אשר מלמדים את הקורא עד כמה מכרעת ויסודית היא הרחקת הגשמות בדת משה.


הרי"ק, שהיה אירופי במהותו ובדרך חשיבתו המאגית האשכנזית הטיפוסית, סָכַל מלהבין את התהום העמוקה הפעורה בין גישת אונקלוס לתורה ולהשקפותיה לבין גישתו הרקובה של רש"י, ובשל עיוורונו הוא הוסיף ופסק בחיבורו שם כך (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". נראה ברור, כי הרי"ק היה כשמו ריק וחלול, ולא ידע מאומה בענייני מחשבה ומדע, וכמו שרבנו אומר על חכמי התורה ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עב): "כי הלמידות על אותם היסודות [=יסודות הדת] דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה". לא פלא אפוא, שהרי"ק אינו מזכיר את המורה ולוּ פעם אחת בכל רחבי פירושו ל"משנה תורה"!


ביטול התרגום אינו מבטא רק מלחמה בייחוד ה' ובהשקפות דת משה הטהורות, הוא אינו מבטא רק נטייה חריפה אחר ההגשמה והעבודה-הזרה, הוא אינו מבטא רק התרחקות מפשטי המקראות ונטייה אחר המאגיה והדמיונות – הוא למעשה הסמל המובהק ביותר ליצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ומדוע? כי התרגום הינו למעשה הביטוי המובהק ביותר של מסורת התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו איש-מפי-איש במשך דורות רבים, מסורת שהחלה אצל משה רבנו בקבלת התורה-שבעל-פה בהר סיני. כך שמי שמערער על התרגום ומבטלוֹ מבקש למעשה להחליף את התורה-שבעל-פה בתורה חדשה!


ואכן, הראשונים אשר ביטלו את התרגום היו המינים! אשר יצאו בסוף בית שני וכפרו בתורה. כך שאך טבעי הדבר שצאצאיהם ההולכים בתעלוליהם יבַטלוּ במהלך הדורות את קריאת התרגום ואף יעגנו את ביטולו בספרי הלכה שנחשבים לספרים נאמנים! קצרו של דבר, ביטול תרגום אונקלוס והחדרת קריאת פירוש רש"י מדי שבוע הגבירה מאד את הפצתו ולימודו. אגב, על אונקלוס וחשיבותו ראו במבוא למאמרי על רש"י חלק כג, וכאן הבאתי רק מעט.


הסיבה השלישית – סוד ידוע


אלילותו של ספר הזוהר היא מה שנקרא "סוד ידוע", כלומר, רבים מאד הם המשכילים אשר יודעים היטב כי ספר הזוהר הוא ספר אלילי מובהק, ובשל כך רבים נזהרים ממנו. לעומת זאת, פירוש רש"י נחשב אפילו בקרב המשכילים לפירוש "גאוני" ו"מונומנטלי", ספינת הדגל של פרשני ישראל לדורותיהם, פירוש שבלעדיו אין תורה ואין אמונה ואין דת!


לפיכך, פירוש רש"י הרבה יותר מסוכן מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל הוא אלף-אלפי-מונים מאשר ספר הזוהר, כי נחש שאינך יודע עליו שהוא נחש, הרבה יותר גרוע ומסוכן מנחש שרבים כבר יודעים עליו שהוא נחש ונזהרים מנשיכתו הארסית.


הסיבה הרביעית – מינות בעור של יהדות


כמו שכתבנו בראש דברינו, ספר הזוהר הוא ספר שמכיל ביטויי אלילות ותועבה גסים בוטים ומפורשים, לעומת פירוש רש"י אשר ביטויי האלילות והתועבה חבויים לעתים קרובות. כלומר, בעוד שקל יחסית להוכיח את מינותו של מחבר ספר הזוהר וסכלותו התהומית, ביחס לרש"י הדבר מורכב בהרבה, יש צורך להבין לעומק את כל יסודות הדת המחשבתיים, להקיף את ידיעת לשונות חז"ל במדרשיהם, להקיף את ידיעת ההלכה, וכן לדעת לזהות מגמות וביטויים אשר מובילים קל-מהרה לשיבושי מחשבה ולכפירה בתורה או ביסודות הדת.


כמו כן, רש"י במקרים רבים מעתיק את דברי חז"ל ומקשה בדרך זו על חשיפת מינותו, שהרי כל מטומטם מקרב צאצאי המינים אשר לא למדו מחשבה, מיד יטען שהפירוש של רש"י כבר מופיע בדברי חז"ל, וזו טענה שמאד קשה לכאורה להתמודד עמה. ברם, מי שמתבונן לעומק יבחין, שרש"י עיוות במקרים רבים מאד את מדרשי חז"ל ועיקם אותם כדי שיתאימו למגמותיו ולשיטת פרשנותו הקלוקלת – וכדי לזהות עיוות של מלה או שתיים, או מחיקת יסודות מחשבתיים מדברי חז"ל, יש צורך להתבונן היטב בכל מדרש שממנו הוא העתיק.


ויתרה מזאת, רבים ממדרשי חז"ל ומדברי חז"ל זויפו וסולפו על-ידי צאצאי המינים, או שהם פשוט המציאו להם "ספרות חז"ל" חדשה משלהם, ובהם, באותם הזיופים, הם שיקעו את פירוש רש"י כדי לשוות לו חזות של קדמות, כאילו דבריו נטועים בדברי חז"ל, בעוד שכל הדברים תלויים על התוהו, ובנויים על זילוף וסילוף עיוות ועיקום, כמו ספר הזוהר.


זאת ועוד, רש"י זיהם והחדיר עמוק מאד את שיטת פרשנותו הרעה: דהיינו עקירת פשטי מדרשי חז"ל ממקומם בספרות האגדה, והחדרתם הגסה לתוך פרשנות למקרא; וכן פירוש אגדות חז"ל שבתלמוד באופנים פשטניים ומאגיים מובהקים, עד ששיטתו חדרה עמוק מאד לעם-ישראל, וקשה מאד לאנשים להבין ששיטה זו היא יסוד הפורענות והאלילות.


ונצרף לפרק זה מקצת מדברי רבנו בהקדמתו למשנת סנהדרין פרק עשירי (עמ' קלו):


"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים ע"ה [באגדותיהם] נחלקו בהם [=בהבנתן] בני-אדם לשלוש כתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם [=רש"י ובית מדרשו], מבינים אותם כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ולכן הם חושבים [=הוזים הזיות ודמיונות, שהרי במקור נאמר "בזעמהא", ועל מלה זו אומר מָרי שם: "ביטוי זה נאמר על דמיון שווא"] [...] [שדברי] חכמים בכל מאמריהם המחוכמים [...] הם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשוטו להמון העם, כל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו.


והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות [...] וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו [דב' ד, ו]: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו [...] 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], [...] ומעמידים את עצמם להבין [=לפרש ולהסביר] לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".


נשים לב, כי ב"מאמר תחיית המתים" רבנו מלמד, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא חלק בלתי נפרד מהשקפות המינים, ואף השער והמבוא להן! וכדברי רבנו שם: "אבל אחדים [...] מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף [...] ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם". וגם הטמבל מפוסייקרא הבין זאת, וכתב בהשגתו בהלכות תשובה (ג, טו): "ולמה קרא לזה מין? [=למי שאומר שהקב"ה הוא גוף ובעל תמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר [מזאת] ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות".


קצרו של דבר, לא קל לזהות את הסכנות האורבות בפירוש רש"י לעולם המחשבה היהודי: גם מפני שהוא פחות בוטה ומפורש מספר הזוהר ומחדיר לנו את הזיותיו באופנים מתוחכמים מאד, גם מפני שהוא מטשטש את דבריו באמירת דבר והיפוכו, גם מפני שהוא מעתיק הרבה מאד מתוך מדרשי חז"ל ומתעה אותנו כאילו הוא נאמן לדרכם ולתורתם של חז"ל, וגם כי הוא נוקט בלשון קצרה יחסית, אשר מקשה על זיהוי נטיותיו מגמותיו ושאיפותיו.


הסיבה החמישית – גידול סרטני ששולח גרורות


רש"י הוא למעשה האבא והאימא של ספר הזוהר, כלומר, שיטתו של רש"י לפרש את מדרשי חז"ל כפשטיהם המאגיים, וכן לסלף לעוות ולשכתב אותם כדי לשרת מגמות זרות ואליליות, שיטה רעה זו עמדה לנגד עיניו של מחבר ספר הזוהר. מחבר ספר הזוהר התבסס על שיטתו של רש"י ועל הליכתו בדרכי המאגיה וההזיות, והוסיף עוד כהנה וכהנה מדרשים שקריים ומסולפים מיסודם, עד שספר הזוהר נראה כמו מוטציה מכוערת במיוחד של מדרשי חז"ל.


כלומר, מחבר ספר הזוהר ושאר הוזי ההזיות המקובלים האליליים והזימתיים למיניהם, לא היו מסוגלים לכזֵּב ולשקר וללכת אחרי תועבותיהם, אלמלא רש"י הניח לפניהם את היסודות והתשתית להבנת אגדות חז"ל כפשוטן, ולתפישות מאגיות אליליות אשר מדרדרות להגשמה, למינות ולעבודה-זרה. רש"י הוא כמו גידול סרטני שפשׂה בליבו של עם-ישראל, גידול אשר שולח גרורות לכל חלקי הגוף, והגרורות הללו, כגון ספר הזוהר, גם אם ייעקרו הם לא ירפאו את המחלה הסופנית, כי רש"י ושיטות המינות ימשיכו לרחוש ולשלוח גרורות אחרות, אפילו קטלניות יותר מספר הזוהר, כמו חצרות החסידים המינים למיניהם.


נמצא אפוא, שלא די בעקירת ספר הזוהר מעם-ישראל, אלא, כדי לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, חובה לעקור את השורש הרע, "שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דב' כט, יז), אשר ממנו יצאו התועבות וההזיות והשקפות המינות אשר זיהמו את עם-ישראל, וסיאבו וטמטמו והחריבו את מחשבת עם חכם ונבון. כל עוד פירוש רש"י המאגי והאלילי לא ייעקר מעם-ישראל, עדיין נישאר, גם בלי ספר הזוהר, בתחומי האלילות והמאגיה, אשר ינציחו את מצבנו כעם סכל נבל וזעוּם, רחוק מאד ממילוי ייעודו ומכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.


הסיבה השישית – הסתרת המינות בתוך פרשנות לתורה ולתלמוד


רש"י מכיל בתוכו פרשנות רבה לתורה ולתלמוד. פרשנות זו מכסה ומטשטשת מאד את מינותו, כי הפרשנויות הרבות, אשר לכאורה הן פרשנויות מקומיות לגיטימיות, משוות לו חזות של פרשן וחכם אמיתי. כלומר, בניגוד לספר הזוהר שהוא ספר של הזיות ודמיונות, פירוש רש"י הוא ספר אשר מלא וגדוש בפירושים אשר נתפשים כפירושים מועילים! אך לא רק שהם אינם כאלה, אלא תוהו והבל, הם משמשים מסכה ותחפושת להשקפות המינות, ליצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, ולחירוף ולגידוף ה' יתעלה ויתרומם.


הסיבה השביעית – שטיפת מוח מאסיבית


מגיל צעיר טמטמו אותנו שרש"י הוא "רבן של ישראל", דהיינו לא פחות גדול ממשה רבנו! וביארתי במאמרים אחרים, שעומדות מאחורי הטמטום הזה זדוניות ורשעות גדולה, כי צאצאי המינים למעשה ביקשו להחליף את התורה-שבעל-פה, ואך טבעי ואף הכרחי, שמי שמחליף את התורה-שבעל-פה יחליף גם את מוֹסֵר התורה, אחרת תורתו לא תחזיק מעמד.


מכל מקום, בגלל שטמטמו אותנו מגיל צעיר בעניינו של רש"י, אין אנו מסוגלים לבחון את דבריו בעין ביקורתית! ולא אשכח שלמדתי את הפרק הראשון במורה למעלה מחמישים פעמים, ולא שמתי לב לכך שכבר בפרק הראשון רבנו מזהיר אותנו ממינותו של רש"י!


וכֹה דברי רבנו בפסקה הראשונה במורה (א, א):


"צלם ודמות, כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם, כי 'צֶלֶם' בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארו [=דפוס המעצב את הצורה החיצונית], והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר. זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה' [כלומר מדובר באנשים אשר מתחזים כחסידים כחכמים וכיראי שמים!] [...] לא שה' יתעלה גוף, שיהיה אם כן בעל תבנית".


לאור דברי רבנו נעיין בפירוש רש"י לבראשית (א, כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם", ושם רש"י אומר מפורשות שהאדם נברא בידיים ובתבניתו של הקב"ה יתעלה ויתרומם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא [=האדם] נברא בידיים. [...] בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך [הפסוק] שאותו צלם המתוקן לו [=הדפוס העשוי לאדם] צלם דיוקן יוצרו הוא".


נזכיר, כי לדעת רבנו, כל מי שסובר שהאדם נברא "בצלם [=בדפוס=בתבנית] דיוקן יוצרו", סובר בהכרח שהקב"ה הוא "בעל תבנית", וכל מי שסובר שה' הוא בעל תבנית, הרי הוא בהכרח סובר שהקב"ה הוא גוף, וזו ראיה מפורשת וברורה שלא ניתן להתווכח עמה כלל (גם ללא שאר ההזיות המגשימות המפורשות המובאות בפירושו לעיל, שלא דנו בהן כאן).


הנה אתם רואים שלא המצאתי את הגלגל, ועובדת היות רש"י מין נמצאת בפרק הראשון ובפסקה הראשונה במורה הנבוכים! ולכאורה תמוה מאד מדוע מָרי לא העיר שם הערה קטנה, שלוש מלים לא יותר: "ראו פירוש רש"י", וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י לבראשית פרק א?! אך ברור כשמש ביום בהיר, שעובד שכיר הנוטל משכורות מפוטמות מאד במשך יובל שנים, אינו יכול אפילו לרמוז על האדמו"ר הגדול ביותר של מעסיקיו שהוא מין! ולמעשה לומר על מעסיקיו ועל כל חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם שהלכו בדרכו ובהשקפותיו הטמאות מתוך הערצה אלהית – שהם יותר תועים מן הבהמות... וכל-שכן כאשר הכסף שקיבל לא הועבר לו בצדק וביושר, אלא בניגוד גמור להלכה, והוא בגדר שוחד וטובות הנאה.


ובשלוש הפסקות הבאות הבאנו את דברי רבנו על חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים אשר שגו במינות, מתוך "מאמר תחיית המתים" (עמ' עא–עב):


"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר "משנה תורה"] ראינו שאין מן הצדק שניגש למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים [=דיני התורה הלכותיה ומשפטיה] ואניח יסודותיו [=יסודות הדת, כגון ידיעת השם וייחוד השם] מוזנחים לא אבארם ולא אדריך לאמיתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם, [וחסידיו מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה ויישא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף [ולא לחינם מָרי רומז בהערותיו שם לראב"ד, שהרי הוא השיג על רבנו בדיוק בעניין זה].


אבל אחדים [...] מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם [רש"י וחבר מרעיו], [...], וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד [...], והם מדמים שהם חכמי ישראל [!], והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים – ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים את יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה [=בעלי חיים הולכי על שתיים].


ולפיכך העדפנו שיהיו הדברים האמיתיים [=בהשקפות הדת] מקובלים אצל הכל. [...] ולפיכך הזכרנו בהקדמת חיבור המשנה יסודות [...] כלומר מה שקשור בייחוד, ובעולם הבא, עם שאר היסודות. וכך עשינו גם בחיבור הגדול הנקרא משנה-תורה [...] והזכרנו את כל הכללים הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהיו אלה הנקראים 'תלמידי חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם ["קדושי עליון" או "גאוני עולם"], בונים את פרטי הדינים על יסודות משפטיים [=כללים הלכתיים סדורים, ולא יתדרדרו לכאוס הלכתי כמו בימינו] [...] וכל זה נבנה על יסודות דתיים [=כללים מחשבתיים]. ולא ישליכו את ידיעת ה' אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות ויקרבם לבוראם, לא על מה שמראה בעיני ההמון שהם שלמים [=הינם לא רק סכלים ובהמות והוזי הזיות, אלא גם צבועים!]".


לאור דברים אלה כלל לא אתפלא, אם בשל כפיפותו ושעבודו של מָרי למעסיקיו הפרו-נוצריים, הוא בחר לתרגם במורה לעיל "תבנית", ולא "דפוס" כלשונו של רש"י. כלומר, ברור שרבנו התכוון לפירוש רש"י וחבר מרעיו אשר פירשו צלם – דפוס, ורבנו אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב מאד למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא בוחר להשתמש במילה תבנית. ואף-על-פי-כן, מָרי משום מה תרגם "תבנית", ושמא, במודע או בתת המודע, הוא ביקש לטשטש את האמת?


והנה לפניכם ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ), וכך לדעתי ראוי לתרגם גם במורה לעיל:


1–2) הלכות חמץ ומצה (ה, טז): "אין עושין סריקין המצויירין בפסח, מפני שהאישה שוהה עליהן ומתחמצין בעת עשייתן. לפיכך הנחתומין מותרין לעשותם, מפני שהן בקיאין באומנותן וממהרים לעשותם, אבל בעלי בתים אסורים, ואפילו צרו אותן בדפוס, שמא יבואו אחרים לעשות שלא בדפוס וישהו בעשייתן ויחמיצו".


3) הלכות לולב (ח, ח): "אתרוג שהוא תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, שחור, לבן, מנומר, ירוק ככרתן – פסול. גידלו בדפוס ועשהו כמין בריה אחרת – פסול. עשהו כמין ברייתו, אף-על-פי שעשהו דפין-דפין – כשר".


4–9) הלכות מעשרות (יד, ה–ו): "הלוקח פת מן הנחתום, לא יעשר מן החמה על הצוננת, שאני אומר חיטים של אמש היו משל אחד, ושל יום משל אחר. הלוקח מן הפלטר, אף-על-פי שהן דפוסין הרבה – מעשר מאחד על הכול, שהנחתום שהוא מוכר לפלטר עושה עיסתן דפוסין הרבה. אבל הלוקח מן המנפול, מעשר מכל דפוס ודפוס, שהמנפול לוקח משני נחתומין. תשעה מנפולין שלוקחין מעשרה נחתומין, הואיל ואחד מהן לוקח משניים, כל הלוקח מאחד מן התשעה מעשר מכל דפוס ודפוס".


10) הלכות בכורים (ה, יט): "הלוקח מן הנחתום, מפריש מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה, אפילו מדפוסין הרבה".


11) הלכות בית הבחירה (ג, יב): "[...] והדפוסין שעושין בהן לחם הפנים, הן הנקראין 'קערותיו' [שמ' כה, כט]".


12) הלכות תמידין ומוספין (ה, ט): "[...] ושלושה דפוסין של זהב היו להן: אחד שנותנין בו החלה והיא בצק, והשני שאופין אותה בו, והשלישי שנותנין אותה בו כשרודין אותה מן התנור, כדי שלא תתקלקל".


13) הלכות כלים (ד, ג): "וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים בלבד [...] אם לא היה משמש את הכלים אלא בשעת מלאכה בלבד – הרי זה טהור [...] כגון מנורה של עץ שהיא משמשת את הנר בשעת הדלקה, וכן שמניחין תחת הכלים בשעת מלאכה, והדפוסין כולן".


14) הלכות כלים (ד, ה): "אבל [...] ודפוס של תפילין [...] כל אלו וכיוצא בהן טהורין, מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד".


הסיבה השמינית – כוחו המשחית של הכסף


הסיבה השמינית היא המשך ישיר של הסיבה השביעית, והיא כוחו המשחית של הכסף! צאצאי המינים הרימו גבוה-גבוה את נס הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, וכל "חכם" למחצה לשליש או לרביע אשר מבקש ליהנות מן התורה, יתנגד התנגדות נחרצת ולעתים אף אלימה, לעובדה הפשוטה שרש"י היה מין. וברור מדוע, רש"י הוא האפיפיור של צאצאי המינים אשר הפכו תורת חיים לקורדום חוצבים, ואף החליטו והנחילו לנו את ההשקפה שמצוה גדולה ורבה להפוך את התורה לקורדום, ואף העזו פניהם לקבוע שמי שאינו הופך תורת חיים לקורדום חוצבים חוטא חטא גדול לאלהים, וכבר חשפתי את רשעותם וסכלותם במאמריי, ראו: "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד התורה?" (חלקים א, ב, ג, ד, ה), "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (חלקים א, ב, ג, ד), "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", "ראשית לימוד התורה ונטילת שכר בעבורה", ועוד.


ויתרה מזאת, לאחר שכומרי-הדת החלו ליהנות מדברי תורה ולהשתמש בכתרה של תורה, כבר מתקיימים בהם דברי התורה: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" [דב' טז, יט], כל-שכן שמדובר במינים וצאצאיהם ובממשיכי דרכם הסכלים, אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. כלומר, הואיל וכומרי-הדת כבר נהנים מאות רבות בשנים מדברי תורה, הם לעולם לא יודו בכך שרש"י היה מין, כי השוחד כבר קנה בנפשם אחיזה חזקה מאד.


הסיבה התשיעית – גאוותם של המינים וצאצאיהם


הסיבה התשיעית הינה גאוותם ויהירותם הבלתי-נתפשׂת של צאצאי המינים, ואסביר את הדברים: בעבר התגלגלה לידי רשימה שהתפרסמה בעיתון "בשבע" (כה בתשרי תש"ף), כותרתה היא: "החזרת עטרת רש"י למקומה". ברשימה זו, קושר הרב פרופ' נריה גוטל כתרים ושבחים רבים לרש"י, ונצרף רק כמה מהם, וזה לשונו:


"רש"י ופירושו זכו לשבחים נדירים שכמעט אין דוגמתם. זאת ועוד, פירוש רש"י לתורה הוא היחיד שעליו הוכרע הלכה למעשה (שו"ע או"ח סימן רפה) שבכל הנוגע לחובת אמירת 'שנים מקרא ואחד תרגום', אפשר להמיר את התרגום בפירוש רש"י".


ולא לחינם נכשל הממיר בלשונו ונקט בלשון "להמיר" – "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (תה' קו, כ), ומי שיקצץ מעט מרגלה של האות וא"ו במילת "שׁוֹר" יגלה את תיבות המילה שר"י. מכל מקום, נשים לב, כי מי שקושר כתרים לראשו של רש"י-שר"י הוא רב ממסדי בכיר שהוא גם פרופ' ממסדי בכיר, והוא אדם משכיל שלמד מדעים! ואף-על-פי-כן, הוא אינו מסוגל לראות נכוחה את סכלותו של רש"י. ואין ספק, שמרוב גאוותם ויהירותם המחליאה הם רוממו את רש"י אלילם ב"שבחים נדירים שכמעט אין דוגמתם" כלשון הרב והפרופ', ושטפו לנו את המוח ב"גדולתו העצומה" במשך מאות רבות בשנים.


ובמלים אחרות, הגאווה והיהירות האשכנזית הטיפוסית מונעות מהם לבדוק את עצמם ולהעלות על דעתם החולה שמא הם הולכים אחר ההבל והתהו במשך אלף שנים! ומכיוון שצאאצי המינים שולטים היום ביהדות או יותר נכון בדת החדשה ביד רמה, הם מגוננים על רש"י באופן אגרסיבי מאד, ולא מאפשרים לחשוף את האמת על מינותו. אולם, כאשר מדובר בספר הזוהר הספרדי, הרבה יותר קל להם, וברוב הקתדרלות האקדמיות כבר מקובל שמחבר ספר הזוהר הוא משה דילאון ולא ר' שמעון בר יוחאי. אגב, בשל גאוותם ויהירותם, הם גם אינם רוצים להבין מדוע ה' היכה אותם מכת אכזרי, "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ" (יר' ב, ה).


הסיבה העשירית – רש"י-שר"י נתפשׂ ככליל השלמות!


הסיבה העשירית עולה אף היא מדבריו של גוטל לעיל, והיא נעוצה בעובדה שעד היום לא נכתב שום ספר השגות על רש"י! על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה (וספריו אף נשרפו והשקפותיו הוחרמו). לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו שום השגות! אולי היו כמה מבולבלים אשר חלקו עליו פה ושם, אך השגות שמטרתן לערער באופן משמעותי על אישיות הפוסק, ישרותו, מוסריותו, חוכמתו וצדקתו, זאת לא ראינו! ואין לי שום צל של ספק, כי יש כאן קשר אשכנזי מובהק, אשר מגן בחירוף נפש על גדול אלילי אשכנז. כי אם יתגלה ויתברר שרש"י לא היה "רבן של ישראל" אלא מין גמור וסכל חמור, ונכון וראוי ואף חובה לקרוא לו: "רשעם של ישראל" – אנה יוליכו את חרפתם? איך ישפילו את גאוותם? איך יוותרו על שלטונם ותאוותם? איך יניחו את קרדום-החוצבים שבידם?


"וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם" (יר' יא, ט–י).


"לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר [=עד שאפילו אנשי מדע, רבנים ופרופ' אינם רואים את אור האמת]" (יש' כט, יד).


סוף דבר


הראינו לדעת כי פירוש רש"י גרוע בהרבה לעם-ישראל מאשר ספר הזוהר, ואיני אומר זאת כי ספר הזוהר אינו גרוע, הוא אכן גרוע מאד, אך פירוש רש"י גרוע ממנו בהרבה: הוא המקור לעבודה-הזרה שפשׂתה בעם-ישראל, הוא המקור לסכלות לטמטום ולאלילות, הוא המקור להפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, הוא המקור להיותנו עם סכל ונבל, הוא המקור לתעייתנו אחרי התוהו וההבל אשר המיטו עלינו כליה בארצות העמים, והוא גם המקור להולדת המוטציה המכוערת של ספר הזוהר. כדי להיות עם חכם ונבון, עלינו לגרש את הפחד ולעקור מקרבנו את רשעם של ישראל, וכך נוכיח שאנחנו אוהבים באמת את ה' יתעלה.


"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דב' יג, ב–ו).

האם פירוש רש''י-שר''י גרוע בהרבה מספר הז
.
Download • 238KB

120 צפיות1 תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!