האם פירוש רש"י-שר"י גרוע בהרבה מספר הזוהר?

עודכן: 13 בינו׳ 2021

בספר הזוהר ישנם תיאורי שיתוף הגשמה אלילות סכלות וזימה מתועבים מאד, ולא סתם תיאורים, אלא תיאורים נגעלים בוטים גסים מפורשים ומפורטים, ולא ברמז או בקיצור דברים, אלא באריכות רבה תוך חזרה שוב ושוב על מוטיבים מובהקים שנוגעים נגיעה ישירה ורחבה בעבודה-זרה. לעומתו, פירוש רש"י הינו לכאורה פחות חמור בהרבה, שהרי תיאורי השיתוף ההגשמה האלילות הסכלות והזימה אשר מופיעים בו, פחות בוטים וגסים מאשר אלה שמופיעים בספר הזוהר, והם אף מובאים בקיצור יחסית ולעתים ברמזים עבים בלבד.


אולם, אף-על-פי-כן, לדעתנו פירוש רש"י חמור בהרבה מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל גדול אלף מונים מאשר ספר הזוהר, ואוכיח את קביעתי בעשר סיבות:


הסיבה הראשונה – ציר הפרשנות הטמאה


הסיבה המרכזית לכך שפירוש רש"י גרוע בהרבה מספר הזוהר היא, שספר הזוהר הוא ספר שכמעט ולא נלמד! כלומר, בודדים הפתאים אשר גורסים אותו בימינו מבלי להבין, ועוד יותר בודדים הם הסכלים אשר "לומדים" אותו בימינו מתוך ניסיון להבין את המלים והעניינים. נמצא אפוא, כי בפועל אין לספר הזוהר בימינו כמעט שום השפעה על עם-ישראל!


מדוע אפוא עדיין ישנה חשיבות גדולה לעוקרו? ובכן, עיקר מטרתה של עקירת ספר הזוהר בימינו, לא נועדה לעקור את הספר עצמו כי הוא ממילא לא נלמד, אלא בעיקר לעקור את ההשקפות הזרות אשר החדירו לדת משה "חכמי ישראל", כגון מוסא בן נחמן או יוסוף קארו, ועוד הוזי הזיות רבים אחרים, אשר שאבו את השקפותיהם מספר הזוהר או מתורת "הסוד" המאגית והאלילית, אשר רחשה ופעפעה הרבה לפני הופעתו של ספר הזוהר.


כלומר, עקירת ספר הזוהר בימינו נועדה לעקור השקפות הלכות ומנהגים אשר חדרו לעם-ישראל, יותר מאשר לעקור את ספר הזוהר עצמו. כמו כן, עקירת ספר הזוהר נועדה לקרוע את מסך השקר מעל ההזיה ש"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו אנשים חכמים ונבונים, שהרי אם מוכיחים שספר הזוהר הוא ספר אלילי, ממילא יחד עמו הולכים אלי-קבר רבים מאד מקרב "חכמי ישראל", אשר תעו ולעו אחר הזיות המאגיה ואף התנגדו התנגדות נחרצת מוחלטת וחריפה לפילוסופיה "הארורה" וללימוד הספר: "מורה הנבוכים".


זאת ועוד, עקירתו של ספר הזוהר נועדה לעורר את עם-ישראל להבין, שתעינו אחרי ההבל וההזיות במשך מאות רבות בשנים, ולעורר אותנו לערוך חשבון נפש מקיף, ולבחון היטב את כל יסודות הדת אותם קיבלנו מאבותינו בלי בדיקה בחינה ובקרה. ובמלים אחרות, עקירת ספר הזוהר לא נועדה לשמה, כלומר לעקור את ספר הזוהר עצמו, כי לא לומדים אותו, אלא לעקור את ההשפעות הזרות אשר חדרו ממנו ומעולם המאגיה וההזיות לתוך עם-ישראל.


לעומת ספר הזוהר אשר כמעט כלל לא נלמד בפועל, פירוש רש"י נלמד בעם-ישראל מן הגיל הרך ביותר, כלומר, אפילו ילדים בגן טרום-טרום-חובה אשר מתחילים ללמוד פרשת השבוע, לומדים אותה ואת מוסרֵי הדת והשקפותיה בהתאם לתפישת עולמו המחשבתית העקומה מאד של רש"י. הם לומדים את אגדות חז"ל כפשוטן, הם לומדים שהקב"ה הוא ישות גופנית (מציירים את הקב"ה כ"מלך בשדה"), וכל שאר הפרשנויות ופירושי המקרא שהם לומדים, כולם-כולם מבוססים על פירוש רש"י והבנתו, או יותר נכון אי-הבנתו המחרידה!


רש"י ממשיך ללוות את התלמידים גם במשך כל בית-הספר היסודי, החטיבה והתיכון, פרשנותו של רש"י היא הפרשנות המרכזית, ובדרך-כלל היחידה, אשר נלמדת בבתי הספר שבהם לומדים פרשת שבוע, תורה ותלמוד. כך הם פני הדברים לכל אורך 12 שנות הלימוד בבתי הספר השונים – כל-שכן וקל-וחומר במסגרות בתי הטומאה למיניהם של צאצאי המינים... על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן, ובכל בימה במה וקתדרלה, רש"י הוא עמוד התווך של כל מערכות הלמידה וההוראה, והציר שעליו סובבות כל ההזיות.


נמצא, שעקירתו של פירוש רש"י חשובה בהרבה מספר הזוהר כי מדובר בפירוש אשר עדיין גורם לנזק ישיר לעם-ישראל, פירוש אשר מדרדר את עם-ישראל באופן ישיר להשקפות המינות ולהזיות מאגיות אליליות, פירוש אשר מנציח את היותנו עם סכל ונבל.


הסיבה השנייה – חדירה עמוקה ומקיפה


רש"י חדר כל-כך עמוק לתוך דת משה, עד שקמו רשעים ארורים, ממשיכי דרכם של המינים הראשונים אשר ביטלו את התורה-שבעל-פה, ואלה ביטלו את קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", ובמקומו החדירו לנו את פירוש רש"י, וכמו שכתבתי במאמרי חלק כג:


אחת העוולות הגדולות ביותר שעודנה מדרדרת את עם-ישראל במדרון המינות והאלילות הינה עיוות הִלכת חז"ל לקרוא מדי שבוע שניים מקרא ואחד תרגום. העיוות בא לידי ביטוי בביטול קריאת התרגום ובהשארת קריאת המקרא בלבד. הצעד הבא אשר חתם את גזר דינם למינות היה המרת תרגום אונקלוס בקריאת פירוש רש"י, וכמו שפוסק להלכה הרי"ק בשולחנו האירופי (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום".


עלינו להבין, כי פירוש רש"י הוא למעשה האנטיתזה המובהקת ביותר לתרגום אונקלוס: תרגום אונקלוס חותר לפרש את פשוטו של מקרא, ומרחיק מן ההזיות וההגשמה באופן עקבי ושיטתי. זהירותו בכבוד שמים וביסוד ייחוד השם כֹּה רבה עד שהוא מרחיק מן ההגשמה וההזיות אפילו "בדרך רחוקה" כמו שאומר רבנו במורה (א, כח). כלומר, אפילו במקומות שיש רק חשש רחוק מאד להגשמה, אפילו בהם אונקלוס מרחיק ממנה ומשלב בתרגומו ביטויים אשר מלמדים את הקורא עד כמה מכרעת ויסודית היא הרחקת הגשמות בדת משה.


הרי"ק, שהיה אירופי במהותו ובדרך חשיבתו המאגית האשכנזית הטיפוסית, סָכַל מלהבין את התהום העמוקה הפעורה בין גישת אונקלוס לתורה ולהשקפותיה לבין גישתו הרקובה של רש"י, ובשל עיוורונו הוא הוסיף ופסק בחיבורו שם כך (או"ח רפה): "אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י". נראה ברור, כי הרי"ק היה כשמו ריק וחלול, ולא ידע מאומה בענייני מחשבה ומדע, וכמו שרבנו אומר על חכמי התורה ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עב): "כי הלמידות על אותם היסודות [=יסודות הדת] דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה". לא פלא אפוא, שהרי"ק אינו מזכיר את המורה ולוּ פעם אחת בכל רחבי פירושו ל"משנה תורה"!


ביטול התרגום אינו מבטא רק מלחמה בייחוד ה' ובהשקפות דת משה הטהורות, הוא אינו מבטא רק נטייה חריפה אחר ההגשמה והעבודה-הזרה, הוא אינו מבטא רק התרחקות מפשטי המקראות ונטייה אחר המאגיה והדמיונות – הוא למעשה הסמל המובהק ביותר ליצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. ומדוע? כי התרגום הינו למעשה הביטוי המובהק ביותר של מסורת התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו איש-מפי-איש במשך דורות רבים, מסורת שהחלה אצל משה רבנו בקבלת התורה-שבעל-פה בהר סיני. כך שמי שמערער על התרגום ומבטלוֹ מבקש למעשה להחליף את התורה-שבעל-פה בתורה חדשה!


ואכן, הראשונים אשר ביטלו את התרגום היו המינים! אשר יצאו בסוף בית שני וכפרו בתורה. כך שאך טבעי הדבר שצאצאיהם ההולכים בתעלוליהם יבַטלוּ במהלך הדורות את קריאת התרגום ואף יעגנו את ביטולו בספרי הלכה שנחשבים לספרים נאמנים! קצרו של דבר, ביטול תרגום אונקלוס והחדרת קריאת פירוש רש"י מדי שבוע הגבירה מאד את הפצתו ולימודו. אגב, על אונקלוס וחשיבותו ראו במבוא למאמרי על רש"י חלק כג, וכאן הבאתי רק מעט.


הסיבה השלישית – סוד ידוע


אלילותו של ספר הזוהר היא מה שנקרא "סוד ידוע", כלומר, רבים מאד הם המשכילים אשר יודעים היטב כי ספר הזוהר הוא ספר אלילי מובהק, ובשל כך רבים נזהרים ממנו. לעומת זאת, פירוש רש"י נחשב אפילו בקרב המשכילים לפירוש "גאוני" ו"מונומנטלי", ספינת הדגל של פרשני ישראל לדורותיהם, פירוש שבלעדיו אין תורה ואין אמונה ואין דת!


לפיכך, פירוש רש"י הרבה יותר מסוכן מספר הזוהר, והנזק שהוא גרם וגורם לעם-ישראל הוא אלף-אלפי-מונים מאשר ספר הזוהר, כי נחש שאינך יודע עליו שהוא נחש, הרבה יותר גרוע ומסוכן מנחש שרבים כבר יודעים עליו שהוא נחש ונזהרים מנשיכתו הארסית.


הסיבה הרביעית – מינות בעור של יהדות


כמו שכתבנו בראש דברינו, ספר הזוהר הוא ספר שמכיל ביטויי אלילות ותועבה גסים בוטים ומפורשים, לעומת פירוש רש"י אשר ביטויי האלילות והתועבה חבויים לעתים קרובות. כלומר, בעוד שקל יחסית להוכיח את מינותו של מחבר ספר הזוהר וסכלותו התהומית, ביחס לרש"י הדבר מורכב בהרבה, יש צורך להבין לעומק את כל יסודות הדת המחשבתיים, להקיף את ידיעת לשונות חז"ל במדרשיהם, להקיף את ידיעת ההלכה, וכן לדעת לזהות מגמות וביטויים אשר מובילים קל-מהרה לשיבושי מחשבה ולכפירה בתורה או ביסודות הדת.


כמו כן, רש"י במקרים רבים מעתיק את דברי חז"ל ומקשה בדרך זו על חשיפת מינותו, שהרי כל מטומטם מקרב צאצאי המינים אשר לא למדו מחשבה, מיד יטען שהפירוש של רש"י כבר מופיע בדברי חז"ל, וזו טענה שמאד קשה לכאורה להתמודד עמה. ברם, מי שמתבונן לעומק יבחין, שרש"י עיוות במקרים רבים מאד את מדרשי חז"ל ועיקם אותם כדי שיתאימו למגמותיו ולשיטת פרשנותו הקלוקלת – וכדי לזהות עיוות של מלה או שתיים, או מחיקת יסודות מחשבתיים מדברי חז"ל, יש צורך להתבונן היטב בכל מדרש שממנו הוא העתיק.


ויתרה מזאת, רבים ממדרשי חז"ל ומדברי חז"ל זויפו וסולפו על-ידי צאצאי המינים, או שהם פשוט המציאו להם "ספרות חז"ל" חדשה משלהם, ובהם, באותם הזיופים, הם שיקעו את פירוש רש"י כדי לשוות לו חזות של קדמות, כאילו דבריו נטועים בדברי חז"ל, בעוד שכל הדברים תלויים על התוהו, ובנויים על זילוף וסילוף עיוות ועיקום, כמו ספר הזוהר.


זאת ועוד, רש"י זיהם והחדיר עמוק מאד את שיטת פרשנותו הרעה: דהיינו עקירת פשטי מדרשי חז"ל ממקומם בספרות האגדה, והחדרתם הגסה לתוך פרשנות למקרא; וכן פירוש אגדות חז"ל שבתלמוד באופנים פשטניים ומאגיים מובהקים, עד ששיטתו חדרה עמוק מאד לעם-ישראל, וקשה מאד לאנשים להבין ששיטה זו היא יסוד הפורענות והאלילות.


ונצרף לפרק זה מקצת מדברי רבנו בהקדמתו למשנת סנהדרין פרק עשירי (עמ' קלו):


"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים ע"ה [באגדותיהם] נחלקו בהם [=בהבנתן] בני-אדם לשלוש כתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם [=רש"י ובית מדרשו], מבינים אותם כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ולכן הם חושבים [=הוזים הזיות ודמיונות, שהרי במקור נאמר "בזעמהא", ועל מלה זו אומר מָרי שם: "ביטוי זה נאמר על דמיון שווא"] [...] [שדברי] חכמים בכל מאמריהם המחוכמים [...] הם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשוטו להמון העם, כל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו.


והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות [...] וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי