האמונה בתחיית-המתים לפי הרמב"ם – חלק א

מבוא


אחת השאלות המעניינות ביותר בחקר הרמב"ם היא, האם הרמב"ם כפר בתחיית-המתים? ולמרות שהתשובה עליה פשוטה מאד כפי שנראה לקמן, ניתן ללמוד רבות מעצם הדיון בנושא. נחל אפוא, תחיית-המתים היא יסוד בדת משה, אשר לפיו לעתיד-לבוא הקב"ה יחזיר את נשמות הצדיקים לגופם, והם יחזרו לחיות חיים מלאים, בריאים, שמחים ומאושרים.


ברם, היו לא מעטים שטענו באופן מפורש שהרמב"ם כופר בתחיית-המתים או שאמרו זאת בלשון הפכפכה תוך חיקוי הסגנון האירופי: ש"הוא סובר שהיא איננה כפשוטה", אך למעשה משמעות שתי הטענות היא זהה: לדעתם הרמב"ם לא באמת האמין בתחיית-המתים, ודבריו במשנה-תורה ובפירוש-המשנה, ואף דבריו במאמר תחיית-המתים, אינם משקפים את דעתו האמיתית. ראשון מוציאי הדיבה היה הפוחז מפוסקיירא (המכונה הראב"ד), ועליו אומר רבנו שם (עמ' פב): "אבל מה שהזכיר [...] הוא שקר ברור והוצאת דיבה בהחלט מצד אומרו".


מטרתי במאמר זה להציג את דברי רבנו הרמב"ם, והקורא ישפוט ויחליט מהי דעתו האמיתית. בהמשך דברינו אף נעמיק להבין בעז"ה מדוע האשימו את הרמב"ם בכפירה בתחיית-המתים, וכיצד עלה על דעתם שדבריו המפורשים והברורים אינם משקפים את דעתו האמיתית.


נחל אפוא בהצגת דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, יד): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: [א] המינים, [ב] והאפיקורסים, [ג] והכופרים בתורה, [ד] והכופרים בתחיית-המתים [...]".


בפירושו למשנה מסכת סנהדרין, בהקדמתו לפרק העשירי, הרמב"ם כותב כך (עמ' קלט):


"ותחיית-המתים יסוד מיסודות תורת משה רבנו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים, ולשון בראשית רבה: [...] תחיית-המתים לצדיקים בלבד [ע"כ]. והיאך יחיו הרשעים [בתחיית-המתים], והם מתים אפילו בחייהם? וכך אמרו עליהם השלום: רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים, וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים".


לקראת סוף הקדמתו שם, הרמב"ם מונה את שלושה-עשר יסודות תורת משה, וכֹה דבריו (עמ' קמד): "והיסוד השלושה-עשר – תחיית-המתים, וכבר ביארנוהו", וכוונתו באמרוֹ "וכבר ביארנוהו" היא לדברים שכתב בהקדמתו לפני-כן ואשר הובאו לעיל בפסקה הקודמת.


אגב, נשאלתי בעבר מדוע רבנו הוסיף בסוף דבריו לעיל בעמ' קלט את המשפט הבא: "וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים, ודע שהאדם ימות בהחלט וייפרד למה שהורכב ממנו". והשבתי שנראה לי שהמשפט הזה קשור למשפט שקדם לו: "וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים", כלומר, כוונת רבנו לעקור את ההזיה לפיה גופות הצדיקים אינן מתפרקות בקבר, וכמו שנאמר בכמה אגדות. נמצא, שבמלים הללו רבנו מותח ביקורת על תופשי אגדות חז"ל כפשוטן.


כמו כן, ביחס למאמר חז"ל "רשעים שבחייהם קרויים מתים", ראוי לצרף את דברי רבנו החשובים בעניין זה בספר המצוות, וכֹה דבריו (לאווין לח):


"והמצוה השמונה-ושלושים, האזהרה שהוזהרנו מלדרוש ידיעה מן המתים, כפי מה שמדמים אשר הם מתים באמת, ואף-על-פי שהם אוכלים ומרגישים". ושם העיר קאפח: "וכפי שדרשו חז"ל בברכות יח ע"ב: 'אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים'. ומה שהם אוכלים ושותים ומרגישים ומלשינים ומזיקים לצ