CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

דוגמה שצו בשמות (לה, כא) נאמר: "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְיָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "תְּרוּמַת יְיָ" – "אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ", וכבר למדנו שהרחקת ייחוס התרומה מה' יתעלה מלמדת אותנו שהתרומה איננה לה': הוא אינו זקוק לשום תרומה, אלא, התרומה הזאת ניתנת לפניו, דהיינו במסגרת העבודה והרוממות לה' יתעלה בבית-המקדש, אשר כולה נועדה לנו שוכני-בתי-חומר ותכליתה לזַכּוֹת ולרומם ולקרב אותנו אליו. דוגמה שצז בשמ

בחלק זה נרחיב בעניין חזרתו הכפייתית והאובססיבית של מחבר הפירוש על ההזיה לפיה הקב"ה מצוי בכל מקום. ברם, טרם שאחל אבקש לעיין עמכם בדברי רבנו במורה (א, ע): "ולשון חגיגה [יב ע"ב], אמרוּ [חכמים ע"ה]: ערבות רם ונישא שוכן עליו, שנאמר: 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת', ומנא לן דאיקרי שמים? כתיב הכא: 'לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' וכתיב התם: 'רֹכֵב שָׁמַיִם'. הנה נתבאר, כי כל הרמז לגלגל אחד, והוא המקיף את הכל [...] והתבונן אמרם: 'שוכן עליו' ולא אמרוּ 'שוכן בו', כי אילו אמרוּ 'שוכן בו' היה זה מחייב

והנה המשך דברי ארבל בשיעורו (59:26): "רבותינו אומרים בסנהדרין שאחאב המלך הרשע ראה אותו הנביא בחזיון הנבואה בשמים שהוא שקול בזכויות ובעוונות, ורבותינו מקשים: איך אפשר שיהיה שקול, כתוב על אחאב: 'רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ' [מ"ב כא, כה]. לא היה רע כמו אחאב, מלך רשע כמו אחאב, ואתה אומר שהוא שקול בזכויות ובעוונות? אלא אומרים רבותינו: מתוך שהיה ותרן בממונו והיה מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, לכן היה ש

נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר בשבת עה ע"א [לקמן אעתיק את הנאמר שם] [...] יודע אני שאין לייחס לכוכבים כוחות והשפעות כאמור בפיוט הנלוז, וכן שהחישוב הנ"ל נאמר על פעולות טבעיות כגון חידוש הלבנה וכיוצא בזאת, אך אינני מצליח להשיב תשובה ניצחת, התוכל לעזור? תשובה: הבה נחל באמור במסכת שבת (עה ע"א), וכך נאמר שם: "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב [=מ

בשיר השירים נאמרו שני פסוקים אשר זהים זה לזה: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (ב, ז; ג, ה), ופסוק שלישי (ח, ד) אשר כמעט זהה לשניים הראשונים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". ודרשו חכמים במסכת כתובות (קיא ע"א) בעניין זה: "שלוש שבועות הללו [שלוש הפעמים שבהן נאמר בפסוקים לעיל: 'הִשְׁבַּעְתִּ

והנה המשך דברי ארבל בשיעורו (55:10): "הגמרא בכתובות אומרת, שר' אלעזר אמר לפני ר' יוחנן שעמי הארץ אינם חיים בתחיית המתים [...] מי שיש לו תורה, עוסק בתורה, יחיה בתחיית-המתים שהוא השכר הגדול של העולם-הבא [...] אלא מה הכוונה ואתם הדבקים בה' אלהיכם? הכוונה דבק בתלמידי חכמים, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, אז הוא מתרועע, הוא עוזר, הוא מסייע לתלמיד חכם, העושה פרקמטיה לתלמידי חכמים, המהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה. אז מצאתי להם חיים, חיים כולכם היום, הם יחיו לע