CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

בהקדמת רבנו למורה (עמ' ה–ו) הוא מונה את מטרות הספר, בין המטרות רבנו משיב לשאלה: למי נכתב "מורה-הנבוכים"? הרמב"ם קובע שהספר נועד לאדם "שכבר נקבע בליבו והושָּׂג בדעתו [=דעה שנתגבשה מתוך חקירה יסודית] אמיתת תורתנו, שלם בדתו ומידותיו". כלומר, ספר זה נועד לאדם שאין לו ספק באמיתת דת משה, ואף שִׁכלל את מידותיו בהתאם לערכי המוסר שנצטווינו בהם בתורת משה. יחד עם זאת, אותו אדם גם עיין במדעים הפילוסופיים, ולמד את יסודותיהם וכלליהם, וכדברי רבנו שם: "ועיין במדעי הפילוסופים ויָדע ענייניהם".

אחת המצוות שהמינים סילפו וזייפו ואף רתמו אותה כדי להחדיר את שיטותיהם ולהלעיט אותנו בהזיותיהם, היא מצות לא תעשה שלא לשרוט או לחבול בעצמנו על המתים או לשם עבודה-זרה. לאו זה נאמר בפסוקים הבאים: "בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ [...] לָמֵת, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַייָ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְיָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דב' יד, א–ב). בנוסף ללאו הזה יש איסור נוסף שקבעו לנו חכמים והוא האיסור אשר אותו סילפו וזייפו

מספרים על ילד קטן ששאל את אביו בלילה אחד: "אבא, אם נכבה את כל האורות בעולם — יהיה חושך גמור?". האבא חייך ואמר: "כן". הילד חשב רגע ושאל שוב: "ואם נכבה גם את השמש והכוכבים?". האבא אמר: "אז באמת לא יישאר שום אור". הילד שתק, ואז שאל את השאלה העמוקה מכולן: "ואם הכל ייעלם – מה יישאר?". האבא הרים אותו על ידיו ואמר: "יישאר מי שברא את הכל". וכאן נכנס הרמב"ם ומלמד אותנו את היסוד הראשון של האמונה מתוך שלוש ה עשר היסודות, לא רעיון מופשט בלבד – אלא אמת שעליה עומד הכל: "היסוד הראשון מציאות

דוגמה רעה בהמשך ספר-האופל (מד ע"ב) שורבט כך: "היכל שישי, כאן הוא הרוח שנקרא 'חוט השני' [...] רוח זה מוציא שנים עשר אורות [...] מהנצנוץ שלהם יוצאות ארבע חיות קדושות אוהבי האהבה [...] להתדבק זכר בנקבה". ורמיזתם העבה של מכשפי האופל לפיה בעולמות העליונים מתרחשים זיווגי "זכר ונקבה" הינה חתירה להגשמה שהרי אם ישנו הרמון של זיווגי "זכר ונקבה" בעליונים, הרי שהעולמות העליונים הינם עולמות של חומר ואף חושניות, ואם הקב"ה מצוי בעולמות הללו, וכפי שמכשפי האופל מחדירים פעמים רבות – אנה אנו בא

דוגמה שמח בשמות (לא, יג) נאמר: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדִּשְׁכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" – "בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן". בפסוק נאמר יחס מסוים בין ה' יתעלה שמו לעם-ישראל: "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם", ואף שהאות האמור, דהיינו הציווי לשמירת השבת הוא עניין מופשט וניתן בקלות לפרש את הפסוק באופנים שאין בהם חשש להגשמה, למרות זאת אונקלוס נחלץ

שמי איתמר שלו, בן 32, ואני מחפש רעיה נאמנה וחברה טובה להקים עמה בית בישראל, מישהי שמוכנה ללכת בדרך האמת ושמודעת לערך ולחשיבות הרבה שיש בדבר. אני מתגורר ועובד באזור השרון ומעוניין להישאר בו. אני עובד עירייה במחלקת ההנדסה בתפקיד מקצועי וחיוני מאד, עבודתי יציבה, מפנקת ומאפשרת גמישות. אין לי שום העדפה למוצא. אשמח לשמוע במייל על הצעות שעשויות להתאים: itamar2312@gmail.com