CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

במאמר זה נבחן את השאלה שבכותרת לאור "פרשת אלאור עזריה" (24.3.2016). כידוע, אלאור עזריה חיסל מחבל פצוע קשה בחברון אף שהמחבל לא היווה סכנה ברורה ומיידית. האם נכון היה לנהוג בחמלה כלפי המחבל לאחר שהוא וחברו דקרו וניסו לרצוח את חיילי צה"ל? האם נכון להתנהג בחמלה ובאנושיות גם כלפי רוצחים שפלים ואכזריים? א. האם מחבל פצוע מהווה סכנה? במאמר זה אנו יוצאים מנקודת ההנחה שמחבל פצוע קשה איננו מהווה סכנה ברורה ומיידית לסביבתו, אף שברור לנו שאין הדברים הללו מוכרעים, שהרי ייתכן והמחבל עדיין נ

כידוע, קאפח תרגם וההדיר את הספר "מורה הנבוכים", וכל שאר המתרגמים שבאו אחריו לא היו יכולים לעשות מה שעשו ולא קרוב לכך, ללא תרגומו. קאפח היה הראשון אשר הגיש לנו תרגום אמיתי – ואף שלא אמר במהדורתו את כל האמת, נראה לי שלכל הפחות במה שנוגע לתרגום לשון רבנו, קאפח התעלם לחלוטין מכללי התקינות הפוליטית האורתודוקסית. כלומר, אף שבהערותיו הוא פחד והסתיר את האמת במלא עוזה ואמיתתה הנוקבת, בכל מה שקשור לתרגום לשון רבנו, נראה לי שהוא היה נאמן לכל קריאותיו של רבנו הגדול לדרך האמת. מתרגמי ימינ

בהלכות תשובה (א, ה–ו) רבנו פוסק כך: [ה] "שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה לכל ישראל כהן גדול מתוודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: 'וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' [ויק' טז]; [ו] שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות. בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע [=שנודע] לו, בין שלא הודע לו – הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות". ושתי שאלות ראויות להישאל: א) מדוע נבחר דווקא שעיר המשתלח לכפר

דוגמה ש בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך: "בחג הזה [חג הסוכות] עושים ניסוך המים, שפע של חסד באותם שיתים [=צינורות] מששת ימי בראשית, וכל שבעת הימים – העליונים מקבלים מאותם מים חיים שיוצאים מירושלים העליונה הטמירה [...] כשיעביר הקב"ה את הטומאה מן הארץ, שירדו אותם מים טהורים באותם השיתים באותו מזבח עליון, ים האחרון, והם שלושה לוגין מים, שמונה עשרה ביצים, כנגד צדיק שנקרא 'חי העולמים', ועל ידו המים יורדים באותם שיתים [=צינורות]". וריבוי התיאורים הללו והחזרה הכפיי

דוגמה שפא בשמות (לד, ב) נאמר: "וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר", ושם תרגם אונקלוס: "וְנִצַּבְתָּ לִי" – "וְתִתְעַתַּד קֳדָמַי", והואיל וממילת "לִי" ניתן חלילה להבין שההתייצבות היא לי-בשבילי, דהיינו לשם איזו תועלת דמיונית לה' יתעלה שמו, אונקלוס נחלץ לתרגם שלא כך הם פני הדברים, אלא ההתייצבות היא לפניו יתעלה, לפני מקום שכינתו. כמו כן, בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתתו יתעלה כגון במילת "לִי", אונקלוס מרחיק מא

טרם שנמשיך את סקירת ספר יצירה והפירוש העקוש שיוחס בשקר לרס"ג, אצרף לפניכם דברים שכתב ר' מאיר המעילי (פרובנס, המאה הי"ג) באגרתו נגד הקבלה הפגאנית. אגרת זו הובאה בספרו "מלחמת מצוה" (עמ' 232, דבריו אלו לא יצאו לאור ועדיין בכתב-יד), וז"ל: "וגם שמענו כי חובר עוד אליהם פירוש שיר השירים, וספר יצירה, והיכלות, ונכתבו שם דברים בדרך מינותם, ופירוש קהלת ושאר ספרים. דרשו וחקרו היטב, ואם הם בקרבכם – בערו אותם מן הארץ ולא יהיה לכם לפוקה, וחטטו אחריהם! כי כן ביערנו אנחנו הנמצאים בקרבנו". ואם