top of page


לחם לאכול ובגד ללבוש
בפרשת "ויצא" יעקב אבינו מלמד אותנו מהו הרף הכלכלי שאליו האדם צריך לשאוף: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר, אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בר' כח, כ). מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". יעקב אבינו לא חלם על דירות יוקרה או מכוניות פאר, כל תשוקות האדם המודרני היו זרות לו. כל שיעקב ביקש הוא צרכי הקיום ההכרחיים לאדם ותו לא. חו

אדיר דחוח-הלוי
22 בנוב׳זמן קריאה 4 דקות


חלום יעקב
במורה (א, טו) רבנו ממשיך במסעו לעבר הרחקת הגשמות והאלילות ולעבר הנחלת ייחוד ה' והשקפות נכונות, ועתה, בפרק טו, הוא מבאר את הפעלים "נצב" ו"יצב" אשר נזכרו בכתבי-הקודש בשלל נטיות והטיות לשוניות, ואשר חלקן נזכרו גם ביחס להקב"ה. במהלך ביאורו לפעלים הללו, רבנו מסביר גם את חלום יעקב ומשמעות הסולם, מפני שבחלום הנבואי הזה נאמר (בר' כח, יג): "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו" – ואגב ביאור עניין ההתייצבות ושהיא איננה התייצבות גופנית-גשמית, רבנו מבאר את חלום יעקב ברמזים ובראשי פרקים. במאמר זה

אדיר דחוח-הלוי
לפני 3 שעותזמן קריאה 9 דקות


סודם של עץ הדעת ועץ החיים – חלק א
בפרשת בראשית מובא סיפור מופלא על גן-העדן שהיה משכנם הראשון של אדם וחווה. בתוך גן-העדן הצמיח אלהים לאדם ולחווה עצים נפלאים מרהיבים ביופיים ובעלי פירות משובחים שאין כמותם, וכך נאמר בתורה: "וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" (בר' ב, ח–ט). ברם, בהמשך הפסוק צוינה כבדרך אגב עובדה רבת משמעות: "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָר

אדיר דחוח-הלוי
לפני 4 שעותזמן קריאה 7 דקות


סודם של עץ הדעת ועץ החיים – חלק ב
ה. סודו של עץ הדעת הרמב"ם מבאר, שהאכילה מעץ הדעת לא העניקה לאדם "דעת" במובן השכלי והמדעי, אלא היא השפילה את האדם לשקיעה בהבחנה שבין "טוב" לבין "רע". ולכן נאמר בתורה "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", ולא נאמר והייתם כאלהים "יודעי דעת", כי לא הדעת נקנתה באכילה מעץ הדעת, אלא האכילה מעץ הדעת היא משל לנטיית האדם אחרי תאוות ליבו. כלומר, כאשר האדם מרד בבוראו ונהה אחרי תאוות ליבו, נענש שירד ממעלתו הנשׂגבה: שבה היה כל-כולו אחוז ודבוק במושׂכלות, מאושר בשכלו ובמעלתו הרוחנית הנ

אדיר דחוח-הלוי
לפני 4 שעותזמן קריאה 7 דקות


'כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'
רבנו עוסק במצוַת הווידוי בפרקים הראשונים של הלכות תשובה, והיא כבר נדונה לעיל בסדרה זו בהרחבה במאמרים: "'וְהִתְוַדָּה' – זה ווידוי דברים", "אי זו היא תשובה גמורה?". ועתה, בפרק ח הלכה ח–י, רבנו מסכם וחותם את חובת הווידוי בהלכות הבאות, והנה הן לפניכם: [ח] "אף-על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם [=תמיד, בכל עת ובכל שעה], בעשרת הימים שבין ראש-השנה ויום-הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת שנאמר: 'דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב' [יש' נה, ו]. במה דברים אמורי

אדיר דחוח-הלוי
לפני 23 שעותזמן קריאה 9 דקות


הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק לו)
בשתי הדוגמות האחרונות שכג–שכד ראינו, שמכשפי האופל מדמים את בורא-עולם לצבעי האש שנראים בנר, ולפי דמיונם, האש התכלת-שחורה היא הקב"ה או מסמלת את הקב"ה. מעל האש התכלת-השחורה הזו יש אש לבנה, ובהידבק עם-ישראל בהקב"ה הם מעוררים ומדליקים את האש התכלת-השחורה, ולא רק שהם מדליקים אותה אלא שעם-ישראל אף גורם לאש התכלת-השחורה להתאחד עם האש הלבנה אשר עליה. כללו של דבר, שוכני-בתי-חומר מעוררים את בוראם והם אף מאחדים את חלקיו! הם המביאים לאחדותו ולשלמותו! וכבר הרחבתי בגינוי הזייתם הפגאנית של מ

אדיר דחוח-הלוי
לפני 3 ימיםזמן קריאה 14 דקות


אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק לו)
דוגמה תנא בויקרא (ט, ד) נאמר: "וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְיָ וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה אֲלֵיכֶם", מפשט הפסוק עלולים המינים לתעתע שהנה, ה' נראה לעיני הבשר, ואם הוא נראה לעיני הבשר הרי שהוא גוף – ולכן אונקלוס נחלץ להרחיק מן ההגשמה ולחנך אותנו לשלילתה, וכך הוא מתרגם שם: "כִּי הַיּוֹם יְיָ נִרְאָה אֲלֵיכֶם" – "אֲרֵי יוֹמָא דֵין יְקָרָא דַּייָ מִתְגְּלֵי לְכוֹן", והרחקת ההגשמה ברורה: ה' יתברך לא מתגלה באמיתתו, אלא בכבודו וביקרו דה

אדיר דחוח-הלוי
לפני 4 ימיםזמן קריאה 5 דקות


ספר יצירה – כמה אפשר להיות מטומטם?
אחת ההזיות הקדומות ביותר שהממו את עם-ישראל ועכרו וטמטמו את חשיבתו היא ההזיה שהקב"ה ברא את עולמו באמצעות רצפים של אותיות, כאילו יש לרצפים של אותיות כוחות על-טבעיים כדי ליצור ולברוא את העולם המשוכלל שעומד לנגד עינינו המשתאות. כל מי שחושב שהעולם המשוכלל הזה, על שלל מדעיו העמוקים והמורכבים וכן אינסוף מאפייניו הייחודיים, המרתקים, המדהימים והבלתי נתפשׂים לשׂכל האנושי – דהיינו שהיקום המרהיב, העצום, המגוון והבלתי נתפשׂ הזה נוצר באמצעות מלמול של כישופי לחשים וצירופי אותיות, בדומה למכש

אדיר דחוח-הלוי
לפני 5 ימיםזמן קריאה 17 דקות


תכנון המשפחה לאורם של רס"ג והרמב"ם
נשאלתי בעניין זוג שיש להם שלושה ילדים, ויש חשש שהריון נוסף יסכן את בריאותה של האשה: האם מותר לאיש להשתמש באמצעי מניעה? ובכן, בְּמקום שיש סכנה לבריאותה של האשה אין שום שאלה, שהרי ספק פיקוח-נפש דוחה אפילו את השבת החמורה, ולכן, חובה על האיש להשתמש באמצעי מניעה כדי להרגיע את אשתו ולהבטיח את בריאותה (ואין לחייב את האשה להשתמש באמצעי מניעה, שהרי כידוע בליעת כימיקלים מזיקה לבריאותה). ויש להוסיף ולשאול: ומה ביחס לזוג שיש להם כבר בן ובת, האם מותר להם להסתפק בקיום מצות פרו-ורבו מן התור

אדיר דחוח-הלוי
לפני 5 ימיםזמן קריאה 14 דקות


'והרשעים מעשיהם אי-הדיוק והגסות'
במשלי (ד, יח–יט) נאמר כך: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם, דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ", ושם פירש רס"ג בשלוש הפְּסקות הבאות: "המשיל את המשמעת והיושר כָּאוֹר לכמה פנים: מהם, לפי שהצדיק עושה מעשיו לשם שמים ואינו חפץ להסתתר, אלא עושה בגלוי לפניו, כמו שנאמר בהם: 'מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ' [תה' כד, ו], והרשע בהיפך זה, 'וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ' [יש' כט, טו]. והצדיקים חפצ

אדיר דחוח-הלוי
לפני 5 ימיםזמן קריאה 4 דקות


תשובה לחסיד שוטה של מנדל הטמבל
בעקבות ביקורתי על חסידות המינות של חב"ד, נשלחה אלי הודעה מאיימת, כדרכם של צאצאי המינים השוטים והמוסתים, וזה לשונה: "תתבייש לך על האתר ההזוי שלך. אם לא תלך לבקש סליחה על ציונו של הרבי מלובביץ' אני מרחם על נשמתך!!! אתה מתעסק באש!". וכך השבתי לטמבל האומלל הלזה, חסידו של מנדל הטמבל שם רשעים ירקב: "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר [אליהו:] לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲ

אדיר דחוח-הלוי
לפני 5 ימיםזמן קריאה 11 דקות


סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"ז)
פרק ד הלכה שנייה וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "שתיים, רוח מרוח, חקק וחצב בה ארבע רוחות השמים: מזרח ומערב צפון ודרום, ורוח בכל אחת מהן", וכך שרבט שם הזייפן: "במעלה השנייה האוויר הנגלה, אשר ממנו נושבות ארבע הרוחות [...] ובאוויר הזה התפשט הרצון ושרטט בשתים ועשרים האותיות ובעשרת המספרים צורות הנפשות וכל מצוי". ושוב, נדמה לו להוזה ההזיות הלזה שהקב"ה ברא יש מאין על-ידי צירופי אותיות ומספרים – ורק שחצן יתרברב לידע כיצד נבראו החומרים יש מאין: "רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶ

אדיר דחוח-הלוי
לפני 6 ימיםזמן קריאה 23 דקות
bottom of page
