CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

"בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר" (משלי ד, יא), "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה" (קהלת ב, כו), "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם" (משלי ב, י). הואיל ובימינו רבים תועים לסבור שיש לזרוק את השכל, ושצריך להישמע לאליל דמיוני מזוקן או לאיזה גס רוח ממגדל השן, ראיתי לנכון להביא את דברי רס"ג בהקדמתו לספר משלי. מדבריו נלמד שאסור בשום-פנים-ואופן "לזרוק את השכל" כי השכל הוא פאר יצירת האדם, ובעיטה בו

אחד מן הטקסטים המפורסמים ביותר בעולם האורתודוקסי המהובל הוא טקסט האשכבה. מדובר בתפילה לה' שירחם ויחוס על המת ויכניסוֹ לחיי העולם-הבא ('ולחיי העולם-הבא יזמינהו') או שייתן לו חלק טוב יותר בחיי העולם-הבא אם הוא לא נדון לדיראון עולם ('וחולקא טבא לחיי העולם-הבא'), וכן שיקים אותו בתחיית המתים ('לקץ הימין יעמידהו'). תפילה זו זכתה לפרסום רב מפני שבאמצעותה משלשלים מזומנים לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים במלאכתם "לשם שמים" (וראיתי גבאים אשכנזים שהתעשרו עושר גדול בעבור

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פב, טבת תשמ"ד, עמ' 18–21]. מאבקה של ההתאחדות לזכויות יהודי תימן לאחר קום המדינה את תולדות "התאחדות התימנים" ניתן לחלק לשני חלקים: לפני קום המדינה, ולאחריה. בדיוננו הקודם (אפיקים פא) התחקינו אחרי פעילויותיה של ההתאחדות בתקופה הגורלית של טרם-מדינה, והראינו לדעת היאך לחמו בציפורניים ובשיניים להשגת זכויותיהם של יוצאי-תימן, הן אלה שכבר היו ותיקים בארץ והן אלה שעדיין ציפו לגאולתם בחוץ-לארץ. ובמידה מסוימת אף השיגו הישגים ניכרים. היום, ממרחק של שנות-דו

דוגמה שפא בשמות (ד, כ) נאמר כך: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ", ושם פירש רש"י: "עַל הַחֲמֹר – חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להיגלות עליו, שנאמר: 'עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר' [זכ' ט, ט]". ומכיוון שפירושו של רש"י מתיימר להיות פירוש פשטני מוצהר, וכך אכן מבינים אותו כל המינים וצאצאיהם שעוסקים בו, יש לתמוה תמיהה גדולה על ההזיה הזו

דוגמה שסט בשמות (ג, יט) נאמר כך: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה", ושם פירש רש"י: "לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ – ואין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא ייתן אתכם להלוך. ויש מפרשין: וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה – ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח 'אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם' וגו' [ג, כ]". בפסוק הנדון נאמר: "וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" מבלי לייחס אותה להקב"ה, ואף-על-פי-כן רש"י ב

ביום שלישי ז' באב תשפ"ג (25.07.23) הוגשה לשולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד שכותרתה: "חוק יסוד לימוד התורה". יוזמי ההצעה הינם חברי הכנסת: משה רוט, ישראל אייכלר, יעקב אשר, אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב טסלר ויצחק פינדרוס. כל אלה מינים ארורים שר"י. הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע כחוק יסוד שני דברים: האחד הוא ש"לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", והשני הוא "שמדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד התורה ולומדי התורה, ולעניין זכויותיהם וחובותיהם, יראו במי שקיבלו על עצ