CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

לאחרונה נחשף אחד מיושבי הישיבות לאתר אור הרמב"ם ותהיות החלו להתעורר במחשבתו. הוא החל להתווכח עם הכומרים שבישיבתו, ואחד מהם החליט להגיב. אותו כומר אשר כמובן אוכל מן התורה, מפחד לחשוף את שמו כדי שלא יפָּגע שמו הטוב כ"אחד שמגיב בבלוגים". וכבר על זאת הנני תמה, והלא אם אכן לפי דבריו הנני כופר בתורה-שבעל-פה, איך הוא מעז שלא לחשוף את שמו?! וכי הוא עושה את מלאכת ה' רמיה? והלא מצוה גדולה ורבה היא להשיב לאפיקורוסים (שהרי לשיטתו אדיר הקטן כופר ואפיקורוס), מדוע אפוא הוא מפחד? ואין לי ספק

נשאלתי כך: מישהו שאל אותי למה בבית-המקדש היו מקריבים שעיר אחד לחטאת ואחד לעזאזל? אני שואל כי הוא מביא מכך ראיה לעניין השׂערות שבתפילין והמים האחרונים ל"סטרא אחרא". תשובה: טרם שאסביר את טעמו של השעיר לעזאזל לאור משנת רבנו ולאור דרך האמת, הנני מרגיש צורך לשאול שאלה אשר זועקת ומהדהדת במחשבתי: גם אם אדם אינו מבין את טעמו של השעיר המשתלח, איך הוא מרשה לעצמו להחליט שמדובר בקרבן שנועד לפייס ישות אלהית מרושעת אשר שוכנת בעליונים לצד בורא-עולם?! ואיך העדר ידיעה הופך להוכחה שיש אמת בעבו

"כל חייל שניצל זה בזכות דף גמרא שלמדתי", כך אומר יושב בישיבה חרדי בכתבה שפורסמה ב-YNET ביום כד באדר א תשפ"ד (4.3.24), וזו היא ההזיה שמחדירים ומלעיטים המינים, הלא המה גדולי-טחורי-האסלה, את צאן מרעיתם מעת היותם תינוקות בחיק אימותיהם. הזייתם השחצנית הזו לפיה תורת מינותם "מגינה ומצילה" היא מן המפורסמות, וכבר כתבתי בעניינה מאמרים לא מעטים (ראו נא: 'משרתם של מינים' שם ריכזתי הפניות למאמרים בעניין זה). מה ניתן וראוי להוסיף על כל מה שנאמר? ובכן, יש עניין אחד שחשוב להבין ודומני שטרם ה

אחד המנהגים המפורסמים כיום בקרב יהדות המינות האורתודוקסית הספרדית הוא המנהג לומר בשעת כריכת רצועת התפילין סביב האמה את שני הפסוקים מהושע (ב, כא–כב): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְיָ", ונשאלתי בעניין מקור מנהג זה. ובכן, לאחר חיפוש מפרך דומני שמצאתי את המקור המרכזי למנהג הזה, והוא בספר של מין כעור ושחצן במיוחד הידוע בציבור בשם השל"ה (מין אשכנזי בשם ישעיה הורביץ א

על המאמר "אין משיבין את הארי לאחר מיתה", הגיב מאן-דהו חכם בעיניו, וזה לשונו: אחי, אתה כותב כאלו שטויות שאפשר להשתגע... לעצם העניין, אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד, וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה – אלא שזה לא מומלץ, כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו). זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה שעליה די

ביום שני, י באדר א תשפ"ד (19.2.24) התראיין שר התקשורת באולפן N12 בעניין גיוס יושבי הישיבות (דקה 6:12 עד 9:00), והנה דבריו ודברי המראיין (עופר חדד), כפי שהובאו בכתבה (mako.co.il/news-diplomatic/2024_q1/Article-63ba094f042cd81026.htm): [חדד:] כמי ששירת בצבא וכחלק ממפלגת הליכוד שמצביעיה משרתים בצבא, איך אתה מרגיש עם הכוונה להעמיס על ציבור המשרתים, ובזמן הזה להאריך את הפטור לציבור גדול? [קרעי:] הלוחמים שלנו שנמצאים בעזה ובצפון נאמנים למורשת ישראל. עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות ש