ביום יב בסיוון תשפ"ב קיבלתי תגובת נאצות חרפות וגידופים מאת אלמוני בשם: "סורה שבה פלוני אלמוני", על יחסי למינים האירופים ולצאצאיהם, והנה דברי הבלע שלו לפניכם:
איך אפשר לרדת לכזו דיוטא לדבר בשפת ביבים כזו על תלמידי חכמים. היכן למדת את שפת הגועל וביזוי כל כך זול לחכמי ישראל ואפילו למלאכי עליון קדושים ושרפים, ממי למדת? האם הרמב"ם נהג כך? תתבייש!! אפילו שונאי ישראל כופרים רשמיים (לא כמוך המתחזה לכשר) כשמהגגים את הבליהם, לא מתבטאים בצורה כזו על חכמי ישראל, שאפילו תחיה אלף שנים פעמיים ותגלוש כל היום באינטרנט בקדושה ובטהרה, לא תגיע לפרומיל ממה שהשיגו הם ביום אחד בעוצם חכמתם וברוח קדשם.
אמור מעתה, לא דחוח שמך אלא "זחוח", שאבק דרכים כמוך חדל אישים ונבזה, שלא קרא ולא שנה, ורק למד איך לגלוש באינטרנט ולהעתיק ולהדביק, מעז לפעור פיו הטמא בטינופת חצופים.
מסכן הרמב"ם שעל שמו ועל הגב שלו אתה מנסה לשאוב את ליטרת ה"צומי" שלך. אתה וחבריך. הסירו את טלפיכם מהרמב"ם הקדוש ואל תתלו בו את כל הבוקי סריקי שלכם.
גור לך מיום הדין. מן הדין היה שתחיה פה חיים טובים ונעימים כדי שיצטבר ענשך שם בגיהני-גיהנם ולא תצא משם לעולם. אלא שלמען ישמעו וייראו יתכן ועדיף שתחטוף כאן ועכשיו לעין כל, כי כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו (בתקווה שבדברי חז"ל אתה כן מאמין ולא מכנה גם אותם בכינויי גנאי זולים כבאסטיונר ולא כמי שחבש לרגע את ספסל ביהמ"ד).
ולא רק שאינך מכבד עצמך בכך שאתה מבזה את הזולת (כמו שאמרו חז"ל כל המכבד את הבריות וכו'), ולא די שצחנת הגאווה הנודפת מכל מילה של קשקושיך (איסתרא בלגינא וכו'...) מרחיקה לנצח את כל מי שבטעות נחשף לאיזה ממאמרי האתר המוזר והדוחה הזה, כך שזה גם לא צודק וגם לא חכם. אלא שבנוסף לכל זה אתה גם מוג לב ופחדן ונחיתי כל כך, שלא יהיה לך האומץ להשאיר את תגובתי הנ"ל ככתבה וכלשונה כאן באתר. בא נראה אותך משאיר את התגובה הזו כאן על מאמר זה ובעצם על כל מאמרי האתר הדלוח הלזה.
עד כאן מצות תוכחה. אך מאידך כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. אלא שאולי אם תתבגר קצת ותשאיר את תגובתי כאן, אזי יצטרפו עוד חכמים ("המכיר את מקומו") למחאה וזו תחדור את לב האבן שלכם, ושבתם אל ה'.
להלן תשובתי למגדף:
שאלת מדוע הנני מגנה את "חכמי ישראל". ובכן, חז"ל הורו לנו להילחם במינים בכל דרך אפשרית, עד-כדי-כך חז"ל הורו להילחם במינים עד שהם הורו שכל הזריז להורגן עשה מצוה רבה והסיר מכשול, כלשון רבנו בהלכה – אין אפוא צל של ספק, שמצוה גדולה ורבה היא להילחם במינים ובעובדי האלילים (כמוך) בכל דרך אפשרית. אולם, אתה בסך הכל תועה קטן, יותר חשוב מהמלחמה בעובדי האלילים היא המלחמה באלילם עצמם, דהיינו ברבים מ"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות אשר התעו את עמנו אחר ההבל והמיטו עלינו אסונות איומים ונוראים: ייסורי גלות, פוגרומים, מסעות טבח והשחתה, שואה, ואלף אלפי מיתות משונות.
עוד שאלת ממי למדתי לגנות את "חכמי ישראל" המינים? ובכן, מאברהם אבינו, ממשה רבנו, מהרמב"ם, ומחז"ל. הם אלו אשר לימדו אותנו שיש להילחם מלחמת חורמה בשקר.
שאלת האם הרמב"ם נהג כך? ובכן, הרמב"ם כינה את חכמי אשכנז הראשונים: "יותר תועים מהבהמות", ובדבריו אלה הוא כיוון למסופקים כמו הפוחז מפוסקיירא (הראב"ד) אשר לא ידעו אם ה' הוא גוף או שאינו גוף ותעו ולעו בספק, כל-שכן וקל-וחומר המינים כמו רש"י-שר"י. זאת ועוד, אתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה". שם תלמד מעט על אליליך: "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, אשר רובם היו הוזי הזיות חמורות ביותר, וחלקם הלא מבוטל היו מינים גמורים כמו הרמב"ן וכל חוגי הקבלה למיניהם, ועוד.
עוד טענת שאני כופר המתחזה לכשר, ובכן, תוכיח, באיזה יסוד משלושה-עשר יסודות הדת כפרתי? היכן גיניתי את "חכמי ישראל" מבלי לגבות את ביקורתי בראיות רבות ומגוונות?
טענת שיש לאליליך: "חכמי ישראל" האירופים "חכמה עצומה ורוח הקודש", וכן שהם "מלאכי עליון קדושים ושרפים", ובכן, מאין אתה יודע זאת? וכי עלית למרום ושמעת מאחורי הפרגוד? או שפשוט אכלת אכילה גסה את כל התבשילים הנתעבים שהלעיטו אותך המינים וצאצאיהם ושאר הכומרים האורתודוקסים חוצבי התורה בעלי האינטרסים הזרים? או שפשוט אתה עובד אלילים טמא שאין לו תקוה, שאינו מסוגל להפעיל את שכלו ומתענג על הטומאה וההזיות.
טענת שאני "זחוח", ובכן, אם אני שוטה זחוח אשר משרבט מאמרים בזחיחות כלאחר-יד, מדוע לא הבאת טענה אחת עניינית? מדוע כל דבריך הם קללות נאצות חרפות וגידופים?
עוד טענת "שלא קראתי ולא שניתי, ורק למדתי איך לגלוש באינטרנט ולהעתיק ולהדביק", ובכן, שוב, אם אני כל-כך עלוב ומאמריי כל-כך ירודים, מדוע אינך מסוגל להתמודד עם הדברים שכתבתי מבחינה עניינית? והלא אם אמת דבריך, היה עליך להשתיק אותי במחי ידך, או יותר נכון במחי לשונך הארוכה והמפוצלת ואז היית משיג את מטרתך בקלות רבה.
עוד טענת שהרמב"ם "מסכן" ושנסיר את "טלפינו" מהרמב"ם הקדוש, ובכן, תוכיח במקום אחד שלא הלכנו בדרכו, וגם אם תמצא מקום אחד כזה, ובכן, בניגוד אליך אנחנו לא מתייחסים לרבנו הרמב"ם כאלהים, ומותר לחלוק אפילו על הרמב"ם, בתנאי שיש ראיות והוכחות מוצקות לכך שהוא טעה, והרמב"ם בעצמו ביקש מתלמידיו לתקן את שגיאותיו (המעטות).
דרכו של הרמב"ם היא דרכו של אברהם אבינו היא דרך האמת. וזו דרכנו.
בהמשך דבריך הוספת לנפנף לפי דמיונך באיומים מיום הדין ומיום התוכחה, ובכן, לא אני עכרתי את ישראל, כי אם אתה ובית אביך, אשר הלכתם אחרי הבעלים ואחרי האלילים. ולא עלי לדאוג מיום הדין ומיום התוכחה, כי אם עליך אתה על-כך שהלכת אחרי האלילים.
לגבי חז"ל, אין ספק שחז"ל היו תלמידי חכמים ובעלי מוסר, אף שגם הם שגו במקומות לא מעטים, כי הם לא היו אלהים, ובמיוחד בעניינים מדעיים ולעתים גם בניסוח דרשות. ולא אני אמרתי זאת כי אם רבנו הרמב"ם, וגם אם רבנו הרמב"ם לא היה אומר זאת, קבל האמת ממי שאמרו, וחובה על האדם היהודי לעולם לבחון את הדברים בעין השכל ולאור יסודות הדת.
טענת שלא חבשתי לרגע את ספסל בית המדרש, ובכן, אם אני כל-כך עם-הארץ, אנא תסתור בראיות אמיתיות טענה אחת מדבריי, אתה מוזמן, ואשמח לגלות שטעיתי ולתקן.
עוד טענת שאני מכנה את "חכמי ישראל" בכינויי גנאי זולים כ"באסטיונר", ובכן, הנני משתדל לשמור על לשון מכובדת גם כאשר אני מגנה ומבזה את אליליך המינים, ואיני מנבל את פי בלשון השוק בשום מצב. אמנם, חז"ל הורו לנו שמותר לקלל לחרף ולגדף את עוברי העבירה שאינם מקבלים תוכחה, כל-שכל המינים אשר מתעים את העם אחרי ההבל, שעמם חובה לנהוג באכזריות ככל שניתן – אך איני רוצה לתת פתחון-פה למינים ולצאצאיהם (כמוך).
נמצא, שמי שלא חבש את ספסלי בית המדרש הוא אתה סוּרה הסוֹרר, שאינך יודע את ההלכה ואת היחס הנכון למינים ולעבודה-זרה. אמנם, מדבריך ניכר שחבשת את ספסלי המינות...
עוד טענת שאיני מכבד את עצמי... מעניין מאד, פתאום התחלת לחוס על כבודי... שים לב לצביעותך.
עוד טענת שאני גאוותן "שצחנת הגאווה נודפת מכל מילה של קישקושיך", ובכן, תוכיח, היכן טעיתי בטענותיי? שהרי אם אני גאוותן שמדבריו עולה צחנה חריפה של גאווה, חזקה שכל דבריי מלאים וגדושים בשיבושים ו"קשקושים", כי הגאוותן לא שוקד להוכיח את דבריו, הוא מצפה שכל העולם יקבל את דבריו כאמת לאמיתה. ברם, משום מה, לא הבאת אפילו טענה עניינית אחת לשיבוש או לקשקוש! דווקא אתה הוא זה אשר משבש ומקשקש ללא ראיה.
מי הוא זה אפוא הגאוותן גס הרוח? מי הוא זה אשר גאוותו נפגעה אנושות כאשר חשפתי את מינות אליליו? – והנה לך ראיה נוספת לגאוותך ולגסות רוחך, בסוף דבריך כתבת כך: "אולי אם תשאיר את תגובתי אזי יצטרפו עוד חכמים למחאה", לא שמת לב, אך מדבריך עולה באופן ברור שאתה חושב שאתה "חכם", שהרי כתבת שיצטרפו "עוד חכמים" למחאתך...
ועליך נאמר: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).
כמו כן, אם "גאוותי" "מרחיקה לנצח כל מי שבטעות נחשף לאיזה מאמר", מדוע אתה כל-כך מתרגש? מדוע אתה מתאמץ לקלל לחרף ולגדף? מדוע אתה כל-כך זועם? שתה כוס מים ותירגע, אלא, כמו שאמרתי לעיל, חשיפת מינותם וסכלותם ועליבותם ונחיתותם ורשעותם וצביעותם וטומאתם של אליליך – היא זו שהממה את גאוותך והעבירה אותך על דעתך.
עוד טענת שהאתר הוא "אתר מוזר ודוחה", ובכן, מישהו הכריח אותך להיכנס אליו? פשוט מדהים, עכשיו אתה מותח ביקורת על צורתו החיצונית של האתר? ובכן, לך לאומן שעשאני.
עוד כתבת: "בנוסף לכל זה אתה גם מוג לב ופחדן ונחיתי כל-כך, שלא יהיה לך האומץ להשאיר את תגובתי הנ"ל ככתבה וכלשונה כאן באתר", ובכן, מי הוא הפחדן? מי הוא זה ואי זה הוא אשר קילל חירף וגידף והתחבא מאחורי שם בדוי? מי הוא זה "סורה שבה פלוני אלמוני"? לעומתך, שמי אדיר בן יוסף דחוח-הלוי, ואני עומד מאחורי כל מה שכתבתי בעוז.
ואחתום בחתימתך, יהי רצון שדבריי יחדרו אל ליבך לב-האבן ושבת אל ה'.
"אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ" (מש' כז, כב).