תוצאות החיפוש

האמת חייבת להיאמר, ברם, קשה ככל שתהיה, יש לאומרה ביישוב הדעת, לא מתוך זעם עצור חלילה אלא מתוך שלוות נפש וראוי לחתום את מסכת הראיות בדברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת אשר מכֻוונים כלפי כל הולך-על-שתיים אשר בתקופה כזו איש האמת אכן עשוי לזכות לאהבת הבריות, אך בדורנו, בדומה מאד לדורותיהם של נביאי ישראל, אי-אפשר

כלומר רוב כזה, בעת שתתפתח בו תודעה של היותו רוב, עשוי לדרוש את זכותו הדמוקרטית ליטול את ההגמוניה במדינה

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי

כנו, ואת זאת בדיוק עשה קאפח בהכחשתו הרפה: מצד אחד  הוא טשטש את הודאתו בעבודה-זרה ובכך סתם צוהר שהיה עשוי

אותו אדם עשוי לתמוה: מדוע הם זורקים את שׂכלם? וכי הקב"ה לא נתן לאדם כוח מחשבה אשר נקרא "צלם אלהים"? ובכלל 'אַנְשֵׁי חַיִל' שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק מיד גוזל, כעניין שנאמר: 'וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן ואצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה , כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ

קצבת שארים שמנה ונפוחה, או אפילו כספי פרסים, כגון פרס ישראל, הוא לא נמנע מלקחת, למרות שהוא כבר היה עשיר

ואצרף גם את דברי ישעיה (י, ה–יא), ומהם עולה שגם אשור הינו כלי משחית בידיו של הקב"ה, כדי להוציא לאור משפט ההזיה שהקב"ה פועל עוול – וזו מינות וכפירה מוחלטת בתורה (שהרי שכר ועונש צודקים ומדוקדקים הוא אחד משלושה-עשר

כמו כן, תאמר לי בבקשה, מה עשו בתקופת המשנה והתלמוד? האם הם לא התחתנו ונשאו נשים? וכבר אמר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף: "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת

התורה שעל כל אדם ואדם, וכאמור בהלכות תלמוד תורה פרק א: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה: בין עני בין עשיר

דוגמה שא בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך: "עשר נטיעות [...] אותן עשר נטיעות שנטע הקב"ה, שאחז אותן באותו מקום שנקרא 'ערב שביעית' ויעשו פרי באותו בית סאה, כדי שיבוא ושם הקב"ה אוחז את עשר הנטיעות הללו ובזכותן השנה השישית מתברכת ויהיה מזון לעולם בשנה השביעית... וכי כדי שהשנה השישית תתברך הקב"ה נוטע עשר נטיעות ואוחז אותן? ואם הוא גרוע מהם בהכרח, הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי להפיק תועלת מגופות.

לאחר שני עשורים של שלטון ארדואן קיים בטורקיה פיקוח כבד על מערכת המשפט, ומאז תחילת הרפורמות פוטרו יותר

כך האלילים הללו נהנים מחיי עושר רווחה ופינוק, וחסידיהם עובדי האלילים נהנים מחיי בהמיות והתבהמות בהכשר עם אדם אשר עזב את ברסלב, והוא לימד אותי שנחמן הארור אסר וגינה מאד את לימוד מורה-הנבוכים, ועתה אתה גם עשוי

הבניין שנופץ נמצא בסיום הליכי היתרים וגימור פנימי ובקרוב היה אמור להתחיל בקבלת קהל ולהיות מוגש עבור כלל

שמיא', 'ועיניכם תראינה בנים ובני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם חכמים ונבונים, ובתים מלאים כל טוב, גם עושר לאחר כל הדברים האלה נאמר בכתבה: "והרבה עשו ועלה בידם, והיום הדברים מפורסמים". משיבים ב"כיכר השבת" כך: "כותב ה'זרע שמשון', שלכל מצוה יש שכר אחֵר, יש מצוה ששכרה כבוד, ויש מצוה ששכרה עושר

ואם הוא גרוע מהם בהכרח, הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי להפיק תועלת מגופות. ובחמשה עשר לחודש הראשון [...] להביא את שבע הדרגות-הספירות לשלמות (ואגב, אין סדר ומשטר במינות, לעתים יש שבע ספירות, לעתים חמש, לעתים עשר

כפי שכתב יוסי דהאן, דחוח-הלוי יזם והוביל במשך למעלה משישה עשורים את כתב העת "אפיקים", ששימש במובנים רבים

לא רק זייפו את התלמוד והמדרשים הקדומים, הם אף המציאו מדרשי מינות מאוחרים, וייחסו אותם לחז"ל, כמו שהם עשו ומי הם ה"חז"ל" הללו שהחדירו לנו את עשר הספירות? והנה דבריהם של שלושת ליצני המינות בעניין עשר הספירות: "כל מושג הקבלה של 'עשר הספירות' זה דברים שכתובים ועוד בענייני עשר הספירות, ובהוכחות בסיסיות לכך שמדובר במינות חמורה, ראו נא במאמר: "שקר ענה בוהדנה" . עד כאן  מן המאמר, וחשוב להוסיף שלפי דעתי עשר הספירות כלל אינן "כלֵי קיבול" לאמיתת בורא-עולם.

נמצא אפוא, ששמירת לשון הקודש, מתוך מודעות לקדושתה וזכירת צור מחצבתה, הינה ביטוי חיצוני אשר עשוי ללמד ממון, שלמד מדעים ולימד מדעים עבור ממון, ושעקר יסודות תורה מפורשים! וכי לא ברור שמי שנאמן ללשון הקודש עשוי להיות נאמן גם ליסודות הדת הטהורים? את שאר יסודות הדת מספר התורה, ועוד אינסוף הזיות ודמיונות עד ליצירת דת יהודית חדשה (בת בארי החתי אשת עשו והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

ואם הבן או התלמיד יבחרו בדרך אחרת, אין זה קשור לאב או למורה, ואין הדבר פוגם במעלתם או בשכרם כלל.

עבור הרמב"ם איוב היה אדם לא חכם ואולי אף טיפש! לא פחות! כך הוא כותב במורה הנבוכים בהתייחסותו לאיוב. האדם הוא רק בשר ודם, חומר עכור, היום כאן מחר בקבר… וכבר זעק המשורר הגדול: "זכור אני מה חלד (אני זמני, שנית, כתבת שדוד ומשה והנביאים שהטיחו דברים קשים עשו זאת מתוך "מר לבם" כלשונך או "חלשה דעתם לרגע קט" וכל מצָרינו, כי הִכנענו את לבנו. *** עוד כתב חיים הבהמי: "שנית, כתבת שדוד ומשה והנביאים שהטיחו דברים קשים עשו

ובמלים אחרות, הוא אפילו לא הצליח להבין את שלושה-עשר יסודות תורתנו! בקרקע רכה ואבקית שכל מדרך כף רגל ואף של קלניתא עשוי להטביע בה רישומו, הקץ לדברי רוח! ". רבנו הוא היחידי אשר הראה כי לו עשר ידות ביתר המדעים ההכשרתיים, וזו היא הערובה ליכולתו השיפוטית ולצדק

אכן למדתי הלכות כבוד חכמים, אך גם למדתי את שלושה-עשר יסודות הדת, וכן את הלכות יסודי התורה, והלכות עבודה-זרה כמו כן, דרכי אינה מבוססת על ראיה אחת או עשר או חמישים, אלא על מאות ואולי אלפי ראיות אשר מעידות על צדקת הנדון על מנדל הטמבל המשוקץ, וזה לשון תגובתו: אני לא סובר שלקרוא לאנשים "מינים" "טמבלים" ו"שיקוצים" קשור אני מעדיף ללמוד גמרא ולהתפלל עבור נשמתך שתיכנס לגיהינום כי אפילו לשם נראה לי שלא תזכה!

ובכלל, האם הקב"ה עשוי או עלול להשתנות?

פרק ב הלכה ראשונה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע, עשר ולא עשתי-עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה ומידתן עשר שאין להן סוף, צפיונן כמראה בזק, תכליתן אין להן קץ, ודברו בהן כרצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו ומחבר הפירוש ממשיך ומפרש את המילים שבהלכה: "ומידתן עשר שאין להן סוף צפיונן כמראה הבזק, תכליתן אין להם כפולות שהן תמורות: תמורת חיים מוות, תמורת שלום רע, תמורת חכמה איוולת, תמורת עושר עוני, תמורת זרע שממה

וגם אם הוא עשיר ממני לא אקנא בו, שהרי הממון והמותרות אינם המקור לעונג אמיתי, ואדרבה, הם עלולים להפוך

הוא מוצא "רפים ועיפים", הוא מוצא עשיר ובן-ריש אשר מקדישים את כל הונם במקח וממכר.

[חומש הוא מגילה שכתוב עליה חומש מחמישה-חומשי-תורה] וכן מהו לקרוא בספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו, כגון שהיה ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ["ככל הקלפים של היום לדעת רבנו" (קאפח)] [...] ואם רבנו היה חוזר בו ממה שהוא פסק ב"משנה תורה", והיה סובר שספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו כשר לקריאה ולברכה דההוא [ספר תורה הפסול] לדעת רבנו, אין קורין בו כלל אף בשעת הדחק, והוא כחומש שאינו עשוי בגלילה וכדלעיל

תה' טז, יא), וכאן משמעות המילה "ימינך" היא "אמיתתך" או "טובך", וברור כשמש שהשכר לחיי העולם-הבא אינו קשור

לבנו דרך באמצעות הקניית דרך חיים מתואמת ומשוכללת, גם כאשר יעמדו בפני בנו פיתויי העולם המודרני, הוא עשוי