תוצאות החיפוש

לבנו דרך באמצעות הקניית דרך חיים מתואמת ומשוכללת, גם כאשר יעמדו בפני בנו פיתויי העולם המודרני, הוא עשוי

לאחר שני עשורים של שלטון ארדואן קיים בטורקיה פיקוח כבד על מערכת המשפט, ומאז תחילת הרפורמות פוטרו יותר

כך האלילים הללו נהנים מחיי עושר רווחה ופינוק, וחסידיהם עובדי האלילים נהנים מחיי בהמיות והתבהמות בהכשר עם אדם אשר עזב את ברסלב, והוא לימד אותי שנחמן הארור אסר וגינה מאד את לימוד מורה-הנבוכים, ועתה אתה גם עשוי

הבניין שנופץ נמצא בסיום הליכי היתרים וגימור פנימי ובקרוב היה אמור להתחיל בקבלת קהל ולהיות מוגש עבור כלל

הסיבה ברורה: הסרט בא להראות דיכוי, מצוקה ועוני – ולא רווחה, עושר ותרבות.

נמצא שרבנו התעלם לחלוטין מן הטעם האגדי שהשיממון מכה את הבית כשור המנגח, ובחר בכלל ההלכתי של "זה נהנה לדידי חזי ליה ומנגח כתורא", פשט הדברים הוא שבנו של רב אשי מעיד שראה כיצד השיממון מכה בבית ומנגח בו כמו השור את העצים ואת הקורות קאמר, ודבר הבאי [=גוזמא] אמר [=מר ב"ר אשי] שראה שההפסד בבית הפסד גדול כאילו היה שור שמדובר במשל, ומכיוון שהעש או מזיקים אחרים, מכלים את הבית באופן כל כך קשה ומפליא, דימו את נזקם לנזק של שור הורסת את הבית, והוא שאמר רב אשי שהתבונן בדבר וראה שרבים נזקיה (למרות שאינה נראית כרגיל על-פני השטח) כשור

שמיא', 'ועיניכם תראינה בנים ובני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם חכמים ונבונים, ובתים מלאים כל טוב, גם עושר לאחר כל הדברים האלה נאמר בכתבה: "והרבה עשו ועלה בידם, והיום הדברים מפורסמים". משיבים ב"כיכר השבת" כך: "כותב ה'זרע שמשון', שלכל מצוה יש שכר אחֵר, יש מצוה ששכרה כבוד, ויש מצוה ששכרה עושר

ואם הבן או התלמיד יבחרו בדרך אחרת, אין זה קשור לאב או למורה, ואין הדבר פוגם במעלתם או בשכרם כלל.

תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם,אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר היה עושר בימי חכמי המשנה והתלמוד? וכי הוא לא למד תלמוד מימיו?

ושמעתי על רי"ש-בי"ת אחד, עשיר גדול, שיש לו מיליונים על גבי מיליונים בחשבון הבנק מהתורה שהפך לקרדום, אך לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" – מי שהתמכר לממון והפך אותו למקור של אהבה וסיפוק דמיוני חולני, ככל שהוא יהיה עשיר "נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" (מש' כח, כב), כלומר העני המרוד עשיר תכונות נפשי אשר לא בהכרח יתפתח לכיוון מסוים, אך בבואו במגע עם נסיבות חברתיות ונסיבות חיצוניות אחרות, הוא עשוי

כפי שכתב יוסי דהאן, דחוח-הלוי יזם והוביל במשך למעלה משישה עשורים את כתב העת "אפיקים", ששימש במובנים רבים

נמצא אפוא, ששמירת לשון הקודש, מתוך מודעות לקדושתה וזכירת צור מחצבתה, הינה ביטוי חיצוני אשר עשוי ללמד ממון, שלמד מדעים ולימד מדעים עבור ממון, ושעקר יסודות תורה מפורשים! וכי לא ברור שמי שנאמן ללשון הקודש עשוי להיות נאמן גם ליסודות הדת הטהורים? את שאר יסודות הדת מספר התורה, ועוד אינסוף הזיות ודמיונות עד ליצירת דת יהודית חדשה (בת בארי החתי אשת עשו והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [

לא רק זייפו את התלמוד והמדרשים הקדומים, הם אף המציאו מדרשי מינות מאוחרים, וייחסו אותם לחז"ל, כמו שהם עשו ומי הם ה"חז"ל" הללו שהחדירו לנו את עשר הספירות? והנה דבריהם של שלושת ליצני המינות בעניין עשר הספירות: "כל מושג הקבלה של 'עשר הספירות' זה דברים שכתובים ועוד בענייני עשר הספירות, ובהוכחות בסיסיות לכך שמדובר במינות חמורה, ראו נא במאמר: "שקר ענה בוהדנה" . עד כאן  מן המאמר, וחשוב להוסיף שלפי דעתי עשר הספירות כלל אינן "כלֵי קיבול" לאמיתת בורא-עולם.

[חומש הוא מגילה שכתוב עליה חומש מחמישה-חומשי-תורה] וכן מהו לקרוא בספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו, כגון שהיה ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ["ככל הקלפים של היום לדעת רבנו" (קאפח)] [...] ואם רבנו היה חוזר בו ממה שהוא פסק ב"משנה תורה", והיה סובר שספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו כשר לקריאה ולברכה דההוא [ספר תורה הפסול] לדעת רבנו, אין קורין בו כלל אף בשעת הדחק, והוא כחומש שאינו עשוי בגלילה וכדלעיל

עם-ישראל קשור אל ארץ זו, ארץ ציון וירושלים. ולא פחות מכך קשורה ארץ זו אליו, אל העם הזה. כי הבכי הזה איננו בכי של חוסר אונים, אלא הוא קשור אל דם החיים הנושא זרמי-מוות לאויב המעיק והמציק: בָּכִיתִי (שם) ושוב זיכרון של הוויה קדמונית: "אל מול שער טיטוס", גם זיכרון זה קשור בירושלים, ליתר דיוק בחורבן ירושלים

כמו כן, תאמר לי בבקשה, מה עשו בתקופת המשנה והתלמוד? האם הם לא התחתנו ונשאו נשים? וכבר אמר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף: "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת

אין להביא ראיה לאמיתת דרך מסוימת מריבוי ההולכים בה, אם כבר, אדרבה, דווקא מיעוט ההולכים בדרך מסוימת עשוי

הוא מוצא "רפים ועיפים", הוא מוצא עשיר ובן-ריש אשר מקדישים את כל הונם במקח וממכר.

אכן למדתי הלכות כבוד חכמים, אך גם למדתי את שלושה-עשר יסודות הדת, וכן את הלכות יסודי התורה, והלכות עבודה-זרה כמו כן, דרכי אינה מבוססת על ראיה אחת או עשר או חמישים, אלא על מאות ואולי אלפי ראיות אשר מעידות על צדקת הנדון על מנדל הטמבל המשוקץ, וזה לשון תגובתו: אני לא סובר שלקרוא לאנשים "מינים" "טמבלים" ו"שיקוצים" קשור אני מעדיף ללמוד גמרא ולהתפלל עבור נשמתך שתיכנס לגיהינום כי אפילו לשם נראה לי שלא תזכה!

והדובה הנפוחה ועסקניהם מתיימרים להיות יהודים, עליהם לדעת שפעולתם בשיטה האמורה היא כפירה ביסוד האחד-עשר בעניין שכר ועונש, והנה הוא לפניכם (פיה"מ סנהדרין י, א): "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי זאת ועוד, אנו יודעים שכאשר הדבר קשור לשׂררה ולרדיפת הבצע נעלמת יראת-שמים, ואין מן הנמנע שהם יאמצו יסודות

ובכלל, האם הקב"ה עשוי או עלול להשתנות?

הפרט הוא עשיר או עני, קונה מכל-הבא-ליד או מי שאין-ידו-משגת לקנות אף פת-לחם לביתו. הדלים הם כחושים, עור ועצמות.

כמו כן, האדם המבולבל עשוי לפתח רצון לפצות על "רשעותו" ולהשיב את הכף חזרה אל הזכות, למרות שמדובר באשליה רבנו כותב ב"ספר המצוות", בכלל הראשון מתוך ארבעה-עשר, שאין ראוי למנות בין 613 המצוות של התורה את המצוות

וגם אם הוא עשיר ממני לא אקנא בו, שהרי הממון והמותרות אינם המקור לעונג אמיתי, ואדרבה, הם עלולים להפוך

והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב בתרגמוֹ כן, אונקלוס מעורר ומחנך ליסוד משלושה-עשר יסודות דתנו, הוא היסוד האחד-עשר שהעתקנו לעיל מתוך דברי בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' וכן: 'וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ' [אס' א, ד], והכוונה בכך עשרו בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' וכן: 'וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ' [אס' א, ד], והכוונה בכך עשרו

שום תועלת, ולכן הוא אינו בגדר "כשר להצניע" והמוציאוֹ בשבת פטור מחטאת; אולם, לפי מר עוקבא, דם נידה כן עשוי הם נחשבים לשליחים של בנזייטן [כנראה אחד מן האלילים הרבים שביפן] ומאמינים שהם מביאים עושר. ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים, וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר

תה' טז, יא), וכאן משמעות המילה "ימינך" היא "אמיתתך" או "טובך", וברור כשמש שהשכר לחיי העולם-הבא אינו קשור

ודבר אחר נעקר מן העולם" (סנהדרין סג, א); אותם פתאים גם הוזים לחשוב שרשב"י באמת אכל חרובים במשך יותר מעשור במצעד הגאווה; כי הסוטים המקובלים הללו מוסיפים מתחפשים לכהנים ונביאים. *** עוד נאמר שם (דף ו ע"א): "שור שור הוא צד הדין הקשה, והוא נדבק בצד הקדושה. זוהי עבודה זרה מכוערת – שעל-ידי זיווג של שור וחמור ניתן להוריד רוע לעולם. מנסה לתת תוקף לדבריו וטוען שיעקב תכנן לפגוע בעשו באופנים מאגיים בעת פגישתם המפורסמת, בכך שהוא ייתן לו שור

אדם יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו בעודו ער, וכן בעת השינה כוח הדמיון עשוי להעלות את תמונתו של אדם כזה, שהגיע לשלמות המעלות השכליות והמידותיות, בעת שתיפול עליו תרדמה הוא עשוי לקבל שפע רוחני לכוח השכלי

ונותן כוח לעשות חיל ולצבור הון ולכנוס עושר ומזון. במצות הבורא אותו לשרתו כעבד לפני אדון.