תוצאות החיפוש

ואצרף גם את דברי ישעיה (י, ה–יא), ומהם עולה שגם אשור הינו כלי משחית בידיו של הקב"ה, כדי להוציא לאור משפט ההזיה שהקב"ה פועל עוול – וזו מינות וכפירה מוחלטת בתורה (שהרי שכר ועונש צודקים ומדוקדקים הוא אחד משלושה-עשר

כמו כן, תאמר לי בבקשה, מה עשו בתקופת המשנה והתלמוד? האם הם לא התחתנו ונשאו נשים? וכבר אמר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף: "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת

לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים במלאכתם "לשם שמים" (וראיתי גבאים אשכנזים שהתעשרו עושר השחתת יסוד השכר והעונש האשכבה משחיתה את יסוד השכר והעונש, והנה דברי רבנו ביסוד הזה: " והיסוד האחד עשר "בצרה מן הצרות" כל-שכן בעניין דמיוני פגאני אשר מדרדר את האדם להשקפות רעות, ואף משחית יסודות משלושה-עשר

לאחר שני עשורים של שלטון ארדואן קיים בטורקיה פיקוח כבד על מערכת המשפט, ומאז תחילת הרפורמות פוטרו יותר

כך האלילים הללו נהנים מחיי עושר רווחה ופינוק, וחסידיהם עובדי האלילים נהנים מחיי בהמיות והתבהמות בהכשר עם אדם אשר עזב את ברסלב, והוא לימד אותי שנחמן הארור אסר וגינה מאד את לימוד מורה-הנבוכים, ועתה אתה גם עשוי

הבניין שנופץ נמצא בסיום הליכי היתרים וגימור פנימי ובקרוב היה אמור להתחיל בקבלת קהל ולהיות מוגש עבור כלל

שמיא', 'ועיניכם תראינה בנים ובני בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנכם חכמים ונבונים, ובתים מלאים כל טוב, גם עושר לאחר כל הדברים האלה נאמר בכתבה: "והרבה עשו ועלה בידם, והיום הדברים מפורסמים". משיבים ב"כיכר השבת" כך: "כותב ה'זרע שמשון', שלכל מצוה יש שכר אחֵר, יש מצוה ששכרה כבוד, ויש מצוה ששכרה עושר

עני תמיד, שהרי יקשה עליו עד מאד להוציא מִממונו עד שכאילו אינו בידו, וכבר הכרתי רב ממסדי שכיר ובכיר עשיר והכרתי פעם ר"ב ממסדי שכיר ובכיר עשיר גדול וצייקן עוד יותר גדול, אשר מתעטף בבית-הכנסת ובבית-המדרש בטלית אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע", וכֹה דברי רבנו בהלכות סנהדרין (ב, ח): "ובכלל אנשי חיל שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק כלומר, אם יש צורך להציל עשוק מיד גוזל מותר לבוא בהרשאה.

לבנו דרך באמצעות הקניית דרך חיים מתואמת ומשוכללת, גם כאשר יעמדו בפני בנו פיתויי העולם המודרני, הוא עשוי

כפי שכתב יוסי דהאן, דחוח-הלוי יזם והוביל במשך למעלה משישה עשורים את כתב העת "אפיקים", ששימש במובנים רבים

לא רק זייפו את התלמוד והמדרשים הקדומים, הם אף המציאו מדרשי מינות מאוחרים, וייחסו אותם לחז"ל, כמו שהם עשו ומי הם ה"חז"ל" הללו שהחדירו לנו את עשר הספירות? והנה דבריהם של שלושת ליצני המינות בעניין עשר הספירות: "כל מושג הקבלה של 'עשר הספירות' זה דברים שכתובים ועוד בענייני עשר הספירות, ובהוכחות בסיסיות לכך שמדובר במינות חמורה, ראו נא במאמר: "שקר ענה בוהדנה" . עד כאן  מן המאמר, וחשוב להוסיף שלפי דעתי עשר הספירות כלל אינן "כלֵי קיבול" לאמיתת בורא-עולם.

ואם הבן או התלמיד יבחרו בדרך אחרת, אין זה קשור לאב או למורה, ואין הדבר פוגם במעלתם או בשכרם כלל.

נמצא אפוא, ששמירת לשון הקודש, מתוך מודעות לקדושתה וזכירת צור מחצבתה, הינה ביטוי חיצוני אשר עשוי ללמד ממון, שלמד מדעים ולימד מדעים עבור ממון, ושעקר יסודות תורה מפורשים! וכי לא ברור שמי שנאמן ללשון הקודש עשוי להיות נאמן גם ליסודות הדת הטהורים? את שאר יסודות הדת מספר התורה, ועוד אינסוף הזיות ודמיונות עד ליצירת דת יהודית חדשה (בת בארי החתי אשת עשו והנה לפניך דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [

הסיבה ברורה: הסרט בא להראות דיכוי, מצוקה ועוני – ולא רווחה, עושר ותרבות.

תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם,אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר היה עושר בימי חכמי המשנה והתלמוד? וכי הוא לא למד תלמוד מימיו?

נמצא שרבנו התעלם לחלוטין מן הטעם האגדי שהשיממון מכה את הבית כשור המנגח, ובחר בכלל ההלכתי של "זה נהנה לדידי חזי ליה ומנגח כתורא", פשט הדברים הוא שבנו של רב אשי מעיד שראה כיצד השיממון מכה בבית ומנגח בו כמו השור את העצים ואת הקורות קאמר, ודבר הבאי [=גוזמא] אמר [=מר ב"ר אשי] שראה שההפסד בבית הפסד גדול כאילו היה שור שמדובר במשל, ומכיוון שהעש או מזיקים אחרים, מכלים את הבית באופן כל כך קשה ומפליא, דימו את נזקם לנזק של שור הורסת את הבית, והוא שאמר רב אשי שהתבונן בדבר וראה שרבים נזקיה (למרות שאינה נראית כרגיל על-פני השטח) כשור

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

[חומש הוא מגילה שכתוב עליה חומש מחמישה-חומשי-תורה] וכן מהו לקרוא בספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו, כגון שהיה ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ["ככל הקלפים של היום לדעת רבנו" (קאפח)] [...] ואם רבנו היה חוזר בו ממה שהוא פסק ב"משנה תורה", והיה סובר שספר-תורה שאינו עשוי כהלכתו כשר לקריאה ולברכה דההוא [ספר תורה הפסול] לדעת רבנו, אין קורין בו כלל אף בשעת הדחק, והוא כחומש שאינו עשוי בגלילה וכדלעיל

עם-ישראל קשור אל ארץ זו, ארץ ציון וירושלים. ולא פחות מכך קשורה ארץ זו אליו, אל העם הזה. כי הבכי הזה איננו בכי של חוסר אונים, אלא הוא קשור אל דם החיים הנושא זרמי-מוות לאויב המעיק והמציק: בָּכִיתִי (שם) ושוב זיכרון של הוויה קדמונית: "אל מול שער טיטוס", גם זיכרון זה קשור בירושלים, ליתר דיוק בחורבן ירושלים

אכן למדתי הלכות כבוד חכמים, אך גם למדתי את שלושה-עשר יסודות הדת, וכן את הלכות יסודי התורה, והלכות עבודה-זרה כמו כן, דרכי אינה מבוססת על ראיה אחת או עשר או חמישים, אלא על מאות ואולי אלפי ראיות אשר מעידות על צדקת הנדון על מנדל הטמבל המשוקץ, וזה לשון תגובתו: אני לא סובר שלקרוא לאנשים "מינים" "טמבלים" ו"שיקוצים" קשור אני מעדיף ללמוד גמרא ולהתפלל עבור נשמתך שתיכנס לגיהינום כי אפילו לשם נראה לי שלא תזכה!

הוא מוצא "רפים ועיפים", הוא מוצא עשיר ובן-ריש אשר מקדישים את כל הונם במקח וממכר.

ובכלל, האם הקב"ה עשוי או עלול להשתנות?

ושמעתי על רי"ש-בי"ת אחד, עשיר גדול, שיש לו מיליונים על גבי מיליונים בחשבון הבנק מהתורה שהפך לקרדום, אך לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" – מי שהתמכר לממון והפך אותו למקור של אהבה וסיפוק דמיוני חולני, ככל שהוא יהיה עשיר "נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" (מש' כח, כב), כלומר העני המרוד עשיר תכונות נפשי אשר לא בהכרח יתפתח לכיוון מסוים, אך בבואו במגע עם נסיבות חברתיות ונסיבות חיצוניות אחרות, הוא עשוי

וגם אם הוא עשיר ממני לא אקנא בו, שהרי הממון והמותרות אינם המקור לעונג אמיתי, ואדרבה, הם עלולים להפוך

אין להביא ראיה לאמיתת דרך מסוימת מריבוי ההולכים בה, אם כבר, אדרבה, דווקא מיעוט ההולכים בדרך מסוימת עשוי

ובמלים אחרות, הוא אפילו לא הצליח להבין את שלושה-עשר יסודות תורתנו! בקרקע רכה ואבקית שכל מדרך כף רגל ואף של קלניתא עשוי להטביע בה רישומו, הקץ לדברי רוח! ". רבנו הוא היחידי אשר הראה כי לו עשר ידות ביתר המדעים ההכשרתיים, וזו היא הערובה ליכולתו השיפוטית ולצדק

והדובה הנפוחה ועסקניהם מתיימרים להיות יהודים, עליהם לדעת שפעולתם בשיטה האמורה היא כפירה ביסוד האחד-עשר בעניין שכר ועונש, והנה הוא לפניכם (פיה"מ סנהדרין י, א): "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי זאת ועוד, אנו יודעים שכאשר הדבר קשור לשׂררה ולרדיפת הבצע נעלמת יראת-שמים, ואין מן הנמנע שהם יאמצו יסודות

פרק ב הלכה ראשונה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע, עשר ולא עשתי-עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה ומידתן עשר שאין להן סוף, צפיונן כמראה בזק, תכליתן אין להן קץ, ודברו בהן כרצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו ומחבר הפירוש ממשיך ומפרש את המילים שבהלכה: "ומידתן עשר שאין להן סוף צפיונן כמראה הבזק, תכליתן אין להם כפולות שהן תמורות: תמורת חיים מוות, תמורת שלום רע, תמורת חכמה איוולת, תמורת עושר עוני, תמורת זרע שממה

תה' טז, יא), וכאן משמעות המילה "ימינך" היא "אמיתתך" או "טובך", וברור כשמש שהשכר לחיי העולם-הבא אינו קשור

שום תועלת, ולכן הוא אינו בגדר "כשר להצניע" והמוציאוֹ בשבת פטור מחטאת; אולם, לפי מר עוקבא, דם נידה כן עשוי הם נחשבים לשליחים של בנזייטן [כנראה אחד מן האלילים הרבים שביפן] ומאמינים שהם מביאים עושר. ובתשובת הגאונים מצאתי: שעושין חותלות מכפות תמרים, וממלאין אותם עפר וזבל בהמה, ועשרים ושנים או חמישה עשר