על המאמר: "האם מנדל הטמבל יקום לתחייה?" הגיב מאן-דהו, וזה לשונו:
לכותב המאמר,
אני מאמין שלמדת הלכות כבוד תלמידי חכמים, ופעילותו של הרבי מליובאוויטש היא דבר עצום וענק ממדים שאתה ואלפים כמוך לא עשיתם וגם לא תעשו. אני עצמי אוהב את חב"ד ומעריך אותם על אדיבות לבם ועל הלב הרחב, ושׂכרם איתם, שאין לך דבר גדול ממזכי הרבים, ואף אם איני מסכים איתם לגבי דברים כאלה ואחרים, נימוקיהם איתם, ונימוקיי איתי.
ואולם... אסור לדבר לשון הרע על יהודי צדיק וקדוש כמו הרבי מליובאוויטש, ובטח כשאין לך הבנה מוחלטת בשיטתו ובדברים שאמר, ודע כי תשלם חשבון כבד מאוד בשמים על פגיעה בתלמיד חכם וצדיק וקדוש כמותו, ואנכי עפר ואפר לכפות רגליו. אם יש בך יראת אלוקים, ולו המועטה ביותר, תצטרך לעשות תיקון גדול מאוד לנפשך ולבקש מחילה גמורה מהרבי בציוּנו בברוקלין, בפני עשרה, אחרת אין לך מחילה עולמית, לא בזה ולא בבא, כמו שאמרו רבותינו הקדושים: המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו, וכן אמרו שאין לו חלק לעולם-הבא.
נ.ב. זה עתה יצאנו מתענית תשעה-באב, וכתבות כמו שלך מסבירות לי מדוע לא נגאלנו עדיין ובגלות מרה ונוראה, ה' יצילנו.
להלן תשובתי למר לוצאטו:
לכותב התגובה,
פעילותו של מנדל המין דומה לפעילותם של הנוצרים, הוא הִתעה את הרבים אחרי ההבל, ונעזר בתכסיסים, בשקרים ובתעתועים כדי לקנות את לב העם. הוא לא בגדר חכם אלא בגדר מין שדינו: מורידין ולא מעלין. אכן למדתי הלכות כבוד חכמים, אך גם למדתי את שלושה-עשר יסודות הדת, וכן את הלכות יסודי התורה, והלכות עבודה-זרה, והלכות תשובה, וגיליתי שמדובר במין ארור ושיכור אשר הִתעה רבים אחרי ההבל, והדיח רבים לדרכי מינות.
אהבתך לחב"ד הטמאים מקלקלת את השורה ומונעת ממך לראות את האמת נכוחה, הם שיחדו אותך ב"אדיבות לבם" וב"ליבם הרחב". כמו כן, כמו שאמרתי, הם לא "מזכים את הרבים" אלא מחדירים השקפות מינות, אלילות ומדוחים, מטמטמים את ליבו של עם-ישראל, ומרחיקים אותנו ממילוי ייעודנו הנצחי – כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור לאנושות.
חובה לגנות את המינים והרשעים ובמיוחד מינים ארורים כמו מנדל הנתעב. ומה שאמרת ש"אסור לדבר לשון הרע על יהודי צדיק", אינך יודע על מה אתה מדבר, כי מדובר ברשע ארור שמצוה לחרפו ולבזותו ולחשוף את רשעותו ומעלליו. כמו כן, איומיך ש"אשלם חשבון כבד מאד בשמים", הם דברי הבל מהובלים ואף דברי שחץ. וכדי להמחיש לך עד כמה דבריך הם הבל, אחזור שוב על הדברים: מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב, מנדל הטמבל שם רשעים ירקב – וראוי להמשיך ככה אלף אלפי פעמים, כי רשע ארור הוא, ימחה שמו מישראל.
בהמשך דבריך החלטת שאין בי יראת אלהים (כתבת אלקים בקו"ף, ואתה משבש ומסרס את השם הנכבד והנורא, כפי שחכמים הורו לעשות לשיקוצי עבודה-זרה! ובזה הוכחת שאתה הוא זה שאין בו יראת אלהים), ורק אם אלך לקברו הטמא ואעשה "תיקון גדול מאד לנפשי ואבקש מחילה גמורה מהרבי בציוּנו" וכו'. ובכן, בדברים אלה גילית שכמו חב"ד גם אתה טמבל נבער ועובד אלילים, כי בקשת המחילה איננה מן המת אלא מה' יתעלה אלהי ישראל, ואינך בקי בהלכה ואף סכל במחשבת ישראל (לך ללמוד). מכל מקום, אין להלכה זו שום קשר למנדל המין הרשע, כי מצוה גדולה לחרפו ולבזותו ולגנותו, כדרך שנוהגים במינים ובעבודה-זרה.
סיימת בדברי התחסדות בעניין תשעה באב (תשפ"ב), ובכן, דווקא עיוורונך הוא זה שמסביר לי מדוע עדיין עם-ישראל תועה אחרי ההבל, כי אם גם לאחר שקראת את המאמר, שבו הוּכחה דרך האמת באופנים ברורים ופשוטים, הנך בוחר להתבוסס ולשקוע בסכלותך – עדיין רחוקים אנו מדרך האמת מאד-מאד, והדבר גם מוכיח את נחיצותם וחשיבותם העצומה של הדברים שנכתבו במאמר לעיל. חתמת את דבריך בהתחסדות נוספת: "ה' יצילנו" ואכן יהי רצון שה' יצילנו, מן המינים הארורים המתחזים אשר מתעים את עמֵּנו היקר אחרי התהו וההבל.
ואתה, ה' יאר עיניך במאור תורתו ויפקח את עיניך לראות את אור האמת. אכי"ר.
נ.ב. יש עוד מאמר על חב"ד: "עצמות ומהות בגוף" – תפיסות נוצריות בחצר חב"ד". תיהנה.
בתגובה לדברים האחרונים לוצאטו הוסיף וכתב כך:
עובדתית יש הרבה חסידי חב"ד שלא מאמינים ברעיון המשיחיות, ועם זה הולכים בהוראות הרבי בכל עניין, ואם כן, זו פרשנות מסוימת של אנשים שהבינו אולי לא נכון עניינים כאלה ואחרים, ואני יכול לפרשם בדרך אחרת, ומה בכך? רק אזכיר לך את מה שכבר אמרו רבותינו הקדושים, שאפילו כל ישראל עובדים ע"ז (לשיטתך בגלל הליכה אחר חב"ד), כל עוד שלום ביניהם – אין מידת הדין פוגעת בהם; ואילו כשיש לשון הרע בקרבם, יהיו צדיקים ככל שיהיו – נופלים בחרב, וכתב על-כך מרן החפץ חיים בספרו. ואם אתה סבור שמצוה בידך לבער הרע, עליך לקבל היתר מפורש מרבך לאותה מטרה, ואם אתה פועל על דעת עצמך, כבר אמר החכם באדם "ואל בינתך אל תשען". אם תגלה בבית-דין של מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?
וכך השבתי למר לוצאטו:
העובדה שציינת הינה שקר גמור ומוחלט, ובדקתי זאת לעומק, אין שלוּח חב"ד אחד שאינו מאמין שמנדל הנתעב הוא המשיח, לא מדובר בפרשנות אלא בעובדה מוחלטת. ובאותה מידה אתה יכול לכזב ולטעון גם ביחס לנצרות, דהיינו שגם הנצרות איננה סוברת את השילוש ואיננה משתפת את בורא-עולם. כלומר, גם ביחס לכיעור הנוצרי והפגאני ניתן לומר שזו רק "פרשנות מסוימת של אנשים שהבינו אולי לא נכון עניינים כאלה ואחרים", כלשונך.
מה שהסקת מדברי חז"ל והחלטת שמידת הדין איננה פוגעת בעובדי אלילים, הוא הבל מהובל, כי מדובר במדרש שתכליתו לרומם את חשיבות האחדות והפעולה המשותפת. עוד ייתכן שהוא נועד ללמד שהקב"ה יאריך אפו לאותם עובדי אלילים, אך בסופו-של-דבר כאשר תגדש סאתם הוא יסכסך ביניהם כדי להביא עליהם את העונש שלם ומושלם. אך חלילה מלהבין את אגדות חז"ל כפשוטן כי דרך זו מובילה למינות, וזו דרכה של היהדות האורתודוקסית.
קצרו של דבר, מדובר במדרש שאין לשלול מפשוטו את החובה לבער מינות ועבודה-זרה מעם-ישראל או להתיר מפשוטו להכשיר מינות ועבודה-זרה בעם-ישראל – וכפי שאתה עושה ברוב תעייתך וסכלותך, ואפילו הייתי מעז לומר רשעותך, כי דבריך קשים מנשוא. ובעניין החפץ חיים אשר למיטב זכרוני היה שונא ארץ-ישראל מתועב, וכן בעניין ההזיה שאיסור לשון-הרע חמור יותר מעבודה-זרה ואף מציל ומכשיר את עוון המינות והעבודה-הזרה, ראה: "מדוע החרדים הפכו את איסור לשון-הרע ליסוד הדת?", וכן: "גדרי לשון הרע ומתי הוא הופך למצוה?".
עוד טענת שעלי לקבל "היתר מפורש מרבי" כדי "לבער הרע", ובכן, ההיתר והחובה לבער את המינות והרשעות קיים ועומד מהר סיני, במה שחויבנו לבער עבודה-זרה ולהדריך את העם לדרך האמת – ולא אני ולא שום אדם זקוקים ליותר מכך, וכל מי שמתרשל במצוה חשובה זו שהחל בה אברהם אבינו ע"ה, נתפס בעוון המינים הארורים וייכשל וייחבל בטינופם.
בסיום דבריך אמרת: "אם תגלה בבית-דין של מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?", ובכן, הקב"ה נתן לפנינו בעולם-הזה את הבחירה בין החיים לבין המוות וכן בין הטוב ובין הרע, עובדה זו מחייבת מסקנה פשוטה: הקב"ה נתן לנו כלים בעולם-הזה כדי לבחון ולהכריע בשכל שהוא העניק לנו, מהי דרך החיים ומהי דרך המינות והמוות, שהרי אם לא הייתה אפשרות בעולם-הזה להבין ולזהות את דרך החיים הטובה המובילה לחיי העולם-הבא – לא יעלה על הדעת שהקב"ה יחייב את האדם ללכת בדרך החיים והאמת הישרה. ובחרת בחיים.
"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ: הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דב' ל, יט–כ).
לפיכך, הנני פועל כפי שציווני ה' אלהי, הנני מזהה את דרך האמת וחושף את דרכֵי הרשע והמינות באמצעות השכל שהעניק לי ה' יתעלה, ובאמצעות הכלים הנעלים שה' נתן לנו לעשות זאת: באמצעות התורה-שבכתב, התורה-שבעל-פה, ומסורת חז"ל ורבנו ע"ה. כל דבריי מבוססים על המקורות הללו שה' יתעלה העניק לנו, כדי ללכת בדרך האמת.
כל עוד לא תוכיח באופן מושכל והגון שטעיתי בזיהוי דרך האמת, הרי שדרכי המבוססת ניצבה שרירה וקיימת. כמו כן, דרכי אינה מבוססת על ראיה אחת או עשר או חמישים, אלא על מאות ואולי אלפי ראיות אשר מעידות על צדקת מסקנותיי ותוכחתי. ויתרה מזאת, כל עוד תמשיך ללהג דברי הבל, לא רק שלא תערער על דרכי, אלא שאתה אף מחזק אותה, כי בכל עת שמאן-דהו מנסה לערער על דרך האמת והנני מצליח לסתור את דבריו ולחשוף את נקודות ההתעיה שבדבריו – הרי שהוספתי לחזק ולבסס את דרך האמת, כידוע בדרכי השכנוע והוכחת מאמרֵי הטיעון (שהרי התמודדות עם טענות-נגד וסתירתן מחזקת את ההשקפה הנדונה).
אתה מוזמן להוכיח לי שטעיתי באמצעות ראיות אמיתיות ולא באיומים נבובים וחלולים, אך אם לא תצליח לעשות זאת, הרי שפשט דברי התורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה, וכן דברי חז"ל ורבנו – שרירים וקיימים, והינם מצבת-נצח לצדקת דרך האמת שהנני מרים על נס.
ואחתום בהפניית השאלה ששאלתני, כלפיך:
"אם תגלה בבית-דין-של-מעלה שטעית, במה תתלה את מעשיך?".
ומדבריך עולה חומרת עוונך, שהרי האמת ניצבת לפניך כאור מאיר, ועדיין אתה מתעקש להתעלם ממנה, ולדבוק בסכלות שהלעיטו אותך מינים והוזי הזיות משחר עלומיך.
אגב, במהלך כתיבת התשובה הזו הבנתי דבר מעניין: מדוע חכמים בחרו לכופרים הארורים ביותר את השם "מינים"? ובכן, נראה לי שהדבר נובע מדמיון המלה מינות למלה מוות.
בהמשך לתשובתי האחרונה הוסיף והגיב לוצאטו, וכתב את הדברים הבאים:
הצטערתי להגיע לכאן, באמת. אתם שניכם [כוונתו לי ולאיתמר] רשעים גמורים ואפיקורסים, ותתנו דין למעלה על כל הנאצה והתועבה שאתם כותבים כאן. אין לי צורך להמשיך כאן שום שיחה איתכם, כי הגאווה אצלכם עולה מעל כל גבול, וברוב שחצנות אתם קוראים לכל צדיק וקדוש שפעל למען עם ישראל בשמות גנאי, והמילים מעידות על הכותב, כמה גועל יש בכם.
באמת אתכם יבער הקב"ה מן העולם במהרה, אמן.
וכך השבתי למר לוצאטו:
לוצאטו, משום מה אתה שוב מתחמק מלדון באופן ענייני, תסכולך העמוק וחוסר יכולתך להשיב דברים נכוחים דרדרו אותך לקללות, נאצות, גידופים וחירופים נבובים. כמו כן, במשפט האחרון שכתבת באת לקלל ונמצאת מברך, וכך הנני קורא את משפטך האחרון: "באמת, אִתְּכֶם יבער הקב"ה [את העבודה-הזרה] מן העולם במהרה, אמן". אמן כן יהי רצון.
מכל מקום, דבריך האחרונים אינם ראויים להתייחסות למעט אולי הדברים הבאים:
"אתם קוראים לכל צדיק וקדוש שפעל למען עם-ישראל בשמות גנאי".
ושוב אתה משקר ומכזב. שהרי אנחנו מרוממים את אנשי האמת כמו אברהם אבינו וכל אבות וגדולי האומה באמת, כמו משה רבנו וכל הנביאים ע"ה, וכן כל חכמי המשנה והתלמוד מעתיקי השמועה הנאמנים, ועוד טהורי לבב רבים מאד שנזכרו בכתבי הקודש. וכן חכמים גדולים כמו רס"ג והרמב"ם ועוד, אנשי אמת אשר פעלו מתוך אהבת-אמת לה' יתעלה ויתהדר שמו.
כל מי שכופר ביסודות הדת והסית והדיח את העם למינות ארור יהיה, וזו עובדה שכך הם רובם המוחץ של הנחשבים לחכמי ישראל באלף השנים האחרונות. כי כולם ינקו מאותו שורש פורה ראש ולענה – חיבורי ופירושי רש"י-שר"י ושאר חכמי-יועצי-אשכנז המינים והוזי ההזיות.
ולא לחינם רבנו הרמב"ם אומר בהקדמתו לפרק חלק, ביחס לנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, כי השרידים אשר ה' קורא, אשר לא השחיתו את דת האמת בתפישת אגדות חז"ל כפשוטן, הינם בודדים ונדירים כבדידות השמש... וכֹה דבריו בהקדמתו לפרק חלק: "והכת השלישית [חכמי האמת אשר לא השחיתו את דתנו בתפישת האגדות כפשוטן], והם חַי ה' מעטים [ונדירים] מאד עד שאפשר לקרוא להם 'כת' כמו שאפשר לומר על השמש 'מין'". וב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עא) רבנו קושר בין תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן למינות:
"וכאשר נחלצנו לכך [לחבר את הספר משנה-תורה] ראינו שאין מן הצדק שנתכוון למה שרצינו לבאר ולקרב פרטי הדינים, ואניח יסודותיו מוזנחים [=יסודות הדת] לא אבארֵם ולא אדריך לאמיתתם. ובפרט כאשר מצאנו אחד המדמים שהוא חכם [מצאנו אחד שנדמה לו שהוא חכם גדול], [והם, דהיינו כל הסובבים אותו וכל שומעי פטפוטיו, מדמים] שהוא מחכמי ישראל באמת, ושהוא יודע דרך הלכה, ויישׂא וייתן במלחמתה של תורה מנעוריו לפי דמיונו, והוא מסופק: האם ה' גוף בעל עין ויד ורגל ומעיים כפי שנאמר במקראות, או שאינו גוף".
ובהמשך דבריו ב"מאמר תחיית המתים" שם, רבנו מוסיף ואומר כך: "אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה וקראוהו מין ואפיקורוס [כמעשהו של לוצאטו], ותפשו את דרשות ברכות כפשטיהם [כדרשני ימינו שטופי ההזיות המתעים את עמֵּנו בתהו] וכדומה לזה שמעתי על מקצת מי שלא ראיתיו".
הנה ראית את חומרת תפישת אגדות חז"ל כפשוטן. וקבל האמת ממי שאמרו. ואם כבר הגענו לדברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" הבה נעיין בהמשך דבריו שם: "וכאשר ידענו את אלה ['חכמי ישראל'] המפסידים מאד ושהם מסופקים [=מלשון ספק, אינם יודעים אם יש לה' גוף או אין לו], והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים".
לכל האמור יש לצרף את דברי רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, כי גם משם עולה באופן ברור שרובם המוחץ של חכמי ישראל בימי רבנו היו יותר תועים מן הבהמות, וכֹה דבריו שם:
"ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו, שהוא [משנה-תורה] יגיע בלי ספק: [א] לידי רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויַראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם; [ב] ואף לידי הסכל הפתי [=חסר הדעת] אשר אינו יודע ערך מה שנעשה וִידַמֶּה שהוא מעט התועלת; [ג] ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל, ויִקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי; [ד] ולידי המתחסד לפי דמיונו [המתקדשים והמיטהרים אשר שקועים בתועבות בחדרי חדרים], המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות ['הפילוסופיה הארורה הטעתּוּ', 'גדולים וטובים ממנו'] – ואלה הם הרוב".
ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של רבנו הרמב"ם היו לפי דעתו: "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים" או "הוזים" או "מבולבלים" או "מתחסדים" או "מאובנים" או "מטומטמים" או "מלעיזים" או "יותר תועים מן הבהמות"... ובימינו רוב אנשי הדת אוחזים כל-כך חזק בסכלות עד שהם ראויים לכמה וכמה מהתארים הללו בעת ובעונה אחת…
ועתה, אם תתמהו עלי מדוע אמרתי לעיל שמדובר ב"רוב מוחץ" בעוד שרבנו אומר באיגרתו לעיל שמדובר ב"רוב" בלבד? ובכן, בהמשך דברי רבנו שם מתגלה האמת שוב במלוא עוזה:
"ויבוא [הספר 'משנה תורה'] בלי ספק, גם לידי השׂרידים אשר ה' קורא, בעלי היושר והצדק וטובֵי התבונה, ואלה יֵדעו ערך מה שעשינו, אשר אתה [תלמידו ר' יוסף בן יהודה] הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורִי זולתך – דַּיִּי [...] וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבּלֵהו [את הספר 'משנה תורה'] כראוי לו, אין זה אלא בדורי, אבל בדורות הבאים כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה, יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו, ויוזנח כל שזולתו בלי ספק, פרט למי שמחפש דבר להתעסק בו כל ימי חייו ואף על פי שלא ישיג תכלית".
הנה ראינו באופן ברור, כי אנשי האמת הם שרידים נדירים אשר ה' קורא בכל דור ודור... ואחתום בברכת ה' יתעלה ויתרומם לאברהם אבינו ע"ה ראש וראשון לאנשי האמת וראש וראשון ללוחמים ללא חת בעבודה-הזרה: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (בר' יב, ג).
***
לאחר כל הדברים האלה, הוסיף מאן-דהו תגובה למאמר הנדון על מנדל הטמבל המשוקץ, וזה לשון תגובתו: אני לא סובר שלקרוא לאנשים "מינים" "טמבלים" ו"שיקוצים" קשור לשיחה עניינית. דרך אגב רק כדי להבין את שיטתך האם לפי דעתך אין מושג של "צדיקים"?
תשובה:
אתה תועה ומתעה, חירוף וגידוף מינות ועבודה-זרה היא מצוה גדולה, נעלה, הכרחית וחשובה. ולאחר שהוּכח בראיות ענייניוֹת שמדובר במינות – מצוה ואף חובה לעקרה בכל דרך אפשרית. דבריך הינם אפוא חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כי אתה שולל את גינוי המינים. לגבי הסיפא של דבריך: "דרך אגב" וכו', ובכן, מדבריך בסיפא עולה בבירור שלא קראת את המאמר... וזו ראיה נוספת לכך שאינך מחפש את האמת, רק לדבוק בהזיותיך. ואנשים כמוך עוזרים לי להבין איך עם-ישראל חטאו בחטא העגל, וזאת לאחר כל האותות והמופתים המופלאים שהיו ביציאת מצרים, שהרי הנך מתעקש לתעתע ולדבוק בהבל, פשוט מדהים!
***
בעקבות המאמר: "בעקבות מנדל הטמבל", קיבלתי במייל תגובה נוספת שכותרתה: "אזהרה – אתר תומך גויים". וזה לשון התגובה:
נכבדי, נדהמתי והצטערתי לראות באתר שלכם את הכתבה "בעקבות מנדל הטמבל". יהודי אינו יכול לכנות בשמות גנאי צדיק משושלת בית דוד, מנהיג של אלפי חסידים שומרי תורה ומצוות ושגדולי ישראל הכירו בגדולתו. לאור זאת, מסקנתי היא שהמחבר הוא מזרע עמלק שונא יהודים שמנסה בצורה מתוחכמת להעביר יהודים תמימים על תורתם הקדושה. אני מניח ומקווה שהכתבה השטנית הזאת תוסר מן האתר ושהמחבר יוחרם לאלתר. כך צריך לנהוג אתר שהיהדות חשובה לו ושכרטיס הביקור שלו מבוסס על תורת הרמב"ם.
בכבוד רב, יהודה צבי כרמי
להלן תשובתי למר יצ"ק, שכותרתה: "אזהרה – תועה הסוגד למינים":
הצטערתי אך לא נדהמתי מתגובתך הנדהמת והמצטערת על המאמר: "בעקבות מנדל הטמבל". יהודי אמיתי חייב לכנות בשמות של גנאי חירוף וגידוף רשע מרושע משושלת של מינים מתועבים, ומנהיגם של אלפי עובדי אלילים שומרי תורת-מינות מהובלת – אשר "גדולי ישראל" דמיוניים, עובדי אלילים וחוצבי התורה, חברו יחדיו ברשעותם להכיר ב"גדולתו", מפני שהדבר משרת אינטרסים כלכליים, פוליטיים וחברתיים אשר זרים מאד לדרך האמת.
לאור זאת, מסקנתי היא שאתה בור ועם הארץ, גם בהלכות התורה-שבעל-פה וגם במחשבת ישראל, אשר מנסה בצורה כלל לא מתוחכמת להוציא-שם-רע על אדם כשר, אשר מבקש להאיר את עיניהם של תועים אומללים הנכשלים והנחבלים אחרי טמבל נבער עובד אלילים.
אני מניח שאתה כלל לא תבין על מה אני מדבר, מפני שסגידתך למינים וכסילים טמטמה את שכלך וכיבתה את מאורו לחלוטין. אך אני בכל זאת מקווה שתתפלל לה' יתעלה שינחה אותך אל דרך האמת, ואולי יש לך איזו זכות שבגינה ה' יקבל את תפילתך. המאמר האמיתי לא יוסר מן האתר, ואם המחבר יוחרם לאלתר בעקבות זאת, הוא יראה זאת לכבוד גדול. כך צריך לנהוג אדם שהיהדות חשובה לו ושתורתו נשענת על דרך האמת של חז"ל והרמב"ם.
אם יורשה לי להוסיף ולהעיר, מר יצ"ק לא הביא שום טענה עניינית וכל דבריו הצהרות נבובות ושרירותיות. בתפילה לפקיחת עיניך העיוורות, אדיר דחוח-הלוי
מר יצ"ק לא נרגע והוא הוסיף וכתב לי במייל את הדברים הבאים:
למעשה, מרוב זעזוע על המילים הנוראיות לא הצלחתי לקרוא את מלוא התשובה שלך. אני בטוח בדבר אחד – אם באמת נולדת לאמא יהודייה הרי מקומך בגיהינום מובטח.
להלן תשובתי:
מר יצ"ק לא היה מסוגל לקרוא את "המלים הנוראיות", מדוע? ובכן, אסביר זאת באמצעות משל לאדם ששרוי בעלטה אפלה וסמיכה ביותר, ובבת-אחת בא מישהו ומדליק אור בוהק כנגד עיניו, האם אותו אדם ששרוי בעלטה ישמח ויודה לאותו אדם שהאיר את אפֵלת חייו של אותו תועה בעלטה הסמיכה? לא ולא! הוא יזעק ויקלל את אותו האדם שהדליק את האור, יסגור את עיניו, וינסה בכל כוחו לגרש ואף לפגוע באותו אדם שהדליק את האור הבוהק לנגד עיניו.
כך הוא יצ"ק שלנו, הוא עובד אלילים אילמים עוד מהיותו תינוק קטן בחיק אימו, שוגה נכשל ונחבל באפלת המידות וההשקפות הרעות, והנה פתאום הוא פוגש אדם אשר שובר לנגד עיניו את כל מה שהוא ינק והולעט בו עוד בהיותו בחיק אימו ועד עצם היום הזה! האם יעזור לומר לאותו הולך-על-שתיים שמנדל הטמבל היה מין וכופר שסבר שאלהים "מתלבש" בגופם של אדמו"רי חב"ד? האם יעזור שנסביר לו כיצד מנדל הרשע הִתעה רבים לעבדו בחייו ואף אחרי מותו? האם יעזור שנַראה לו כיצד מנדל הרשע הסית והדיח מעבודת ה' אלהים אמת, לעבודת שיקוץ נגוף מלא אספסוף? "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" (מש' ד, יט).
ובכן, התשובה היא שלא יעזור לו מאומה, הוא כרגע שרוי באפלת מצרים, ואף גרועה ממנה, והדבר היחיד שנותר לו לעשות הוא להתפלל לה' שינחה אותו לדרך האמת. רק תפילה נותרה בידו, שכלו לא מסוגל לקבל את אור האמת, והוא זקוק לסיוע אלהי, לא פחות מכך, שיאפשר לו להתבונן באור האמת המענג מבלי להיכוות ולהזיק לעיניו החולות מרוב עלטה סמיכה.
יצ"ק האומלל, הנני חוזר ונושא תפילה לבורא-עולם שיאפשר לך לסיים לכל הפחות לקרוא את הדברים, ולאחר-מכן, שיהיה בעזרך גם לזהות את השקר והמינות, ולשוב לה'-אלהים-אמת.
"לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם" (יש' מד, יח).
"לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ" (תה' פב, ה).
את הדברים האחרונים שלחתי במייל ליצ"ק וכתבתי לו כך: ליצ"ק האומלל השבתי לך כאן (ושם צירפתי קישור לפוסט בפורום).
על הדברים האחרונים יצ"ק כתב לי במייל כך:
לעוכר ישראל, אחרי התשובה הראשונה שלך נראה לך שאני אפתח את הקישור ששלחת? לאיזו תכלית? הרי וודאי שוב כתבת דברי נאצה נגד יהודים שומרי תורה ומצוות – נכון?
אתה איש גאוותן שבטוח שמייצג את צד האמת והאמת היא רק שלך, כל-כך גאוותן שלא משאיר מקום לקב"ה להיכנס אליך. אומללים האנשים שמאמינים בך ואתה בכוח המניפולציה של הסטרא-אחרא מסית אותם מדרך תורה.
אז בשביל מה לבזבז זמן לקרוא את מה שכתבת – כדי לרחם עליך יותר? אני מעדיף ללמוד גמרא ולהתפלל עבור נשמתך שתיכנס לגיהינום כי אפילו לשם נראה לי שלא תזכה!
להלן תשובתי:
"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח).
ובכן, יצ"ק הוכיח בדבריו האחרונים את צדקת דבריי, ומעיד על-כך שעיוורונו חמור מאד, עד-כדי-כך שהוא אפילו לא מסוגל ללחוץ על הקישור!
עוד טען יצ"ק שאנכי גאוותן, ובכן לא אני הוא זה שתובע שיקבלו את דבריו מבלי ראיה והוכחה! המאמרים על מנדל הטמבל ושאר הוזי ההזיות שנחשבים ל"חכמי ישראל" גדושים בראיות ובמקורות לטענותיי, מן התורה-שבכתב, התורה-שבעל-פה, מוסרי חז"ל, פסקי רבנו, ועוד. מי שנוהג בשחץ הוא דווקא מי שמשמיץ באופן כל-כך גס ומכוער מבלי לראות שום חובה לעצמו לבסס את דבריו! כאילו הוא משה רבנו או שמואל הנביא, אשר די לו בהצהרות כדי שנקבל את דבריו. ואמירות כל-כך שרירותיות, ריקות ונבובות נובעות מסכלות ושחצנות בהכרח.
"וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם", "וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע" (מש' יב, כו; יא, ה). "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ, הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה" (מש' ה, כב–כג).
עוד טען יצ"ק שאנכי "כל-כך גאוותן שלא משאיר מקום לקב"ה להיכנס אליך". ובכן, יצ"ק לא שם לב, אך בדבריו אלה הוא ביטא את השקפת המינות הפרו-נוצרית של מנדל, לפיה, בדומה לאמונת הנוצרים ביש"ו, הקב"ה נכנס ו"התלבש" בגופם של אדמו"רי חב"ד, ויותר מכולם בגופו המשוקץ של מנדל הטמבל שחיק עצמות – וזו מינות שדינה הוא מורידין ולא מעלין.
עוד טען יצ"ק: "אומללים האנשים שמאמינים בך". ובכן, אף אחד לא מאמין בי באמונה עיוורת, אנשים מבינים בשכלם שאנכי צודק בטענותיי מפני שהנני מביא ראיות והוכחות מתורת האמת. כלומר, איני נביא כדי שיהיה נכון לומר עלי "מאמינים בך" או "לא מאמינים בך", אלא, דבריך מבוססים או לא, ואם אינם מבוססים או שאינם הגיוניים ונכונים הנני פתוח לביקורת. ועל-כל-פנים למדנו מדברי יצ"ק שאמונתו בכסילים לא נובעת מהבנה שכלית ומדעית.
עוד כתב יצ"ק: "ואתה בכוח המניפולציה של הסטרא-אחרא מסית אותם מדרך תורה". כלומר, יצ"ק שלנו מאמין בקיומה של סטרא-אחרא, דהיינו בישות מאגית פגאנית מרושעת לצד ה'-אלהים-אמת, אשר פועלת בעולם בניגוד לרצונו של בורא-עולם, ומַפעילה אנשים בעולם-הזה כדי להסית ולהדיח את בני האדם מדרך הישר. וכמובן שהזיה פגאנית זו הינה חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, שהרי כל אמונה בכזו ישות פגאנית היא הודאה בעבודה-זרה. והודאה בעבודה-זרה היא גם כפירה בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שהם נצטוו מאת ה'.
והנה לפנינו דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה פרק יב:
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא [...] שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם [...] וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן [...] כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".
יצ"ק טוען שהוא מרחם עלי, ובכן, לא אנכי הוא זה אשר עושק את נפשו וזקוק לרחמים... יצ"ק גם מעדיף "ללמוד גמרא", ואין לי צל של ספק שהוא לומד את הגמרא כפשוטה, דהיינו כאילו כולה ניתנה למשה רבנו בסיני מילה במילה, כולל כל פשטי האגדות והמדרשים. מדבריו אלה למדנו, עד כמה צדק רבנו כאשר הרחיק את בני האדם מלימוד הגמרא, ראו: "האם לדעת רבנו צריך ללמוד גמרא?", וכן כמה גדול האסון שבלימוד הגמרא למי שלא למד מדעים ולא למד היטב את יסודות הדת, ואין תקווה להולך-על-שתיים כזה, ואין מנוס משקיעתו במינות.
אגב, ברור מדברי האומלל הזה, שהוא לא מבין כלל את המושגים "גיהינום" ו"גן עדן". פשוט מקשה אחת של טמטום ופגאניות אורתודוקסית מצויה, אשר הרסה את מחשבתה בלימוד משובש מעֻוות ומעוקל של הגמרא, והחריבה את הדעת לחלוטין בפרשני המינות החשוכים.
"הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְיָ? אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?" (יר' ה). "וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד, וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי" (יש' מז). "הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה).