מפעלו הכלכלי של מקבילי

ביום ל בכסלו תשפ"ב, נערך כנס בגני תקווה בנושא: "חינוך וחנוכה במשנת הרמב"ם". בראש הכנס עמד יוחאי מקבילי, ולאחר שקראתי את מאמרו של אדיר: "למה מקבילי מתיר ליהנות מדברי תורה?", החלטתי להשתתף בכנס ולשאול את מקבילי שתי שאלות חשובות.

השאלה הראשונה

כיצד לדעתך היו מכנים חז"ל את מי שאין לו מלאכה ונוטל משכורות מן הקופה הציבורית?

והנה לפניכם תשובתו:

"אנשים שהם עושים עבודה ציבורית [...] מותר להם לקחת מהקופה הציבורית, יש בהלכות... מי שמלמדים את הכהנים" וכו'.

נמצא, שלדעת מקבילי כל אדם שעושה "עבודה ציבורית", דהיינו כל דיין או כל רב שכיר מותר לו ליטול משכורות מהקופה הציבורית! והוא אף מביא ראיה לדבריו מן המורים שלימדו את הכהנים הלכות קמיצה בבית-המקדש... ועתה נעבור לבחון לעומק את דבריו:

ביחס לטענתו הראשונה של מקבילי: "אנשים שהם עושים עבודה ציבורית [...] מותר להם לקחת מהקופה הציבורית", ובכן, מקבילי אינו הראשון שטוען טענה זו, טען אותה גם ערוסי לפניו, וכדי להשיב לו אצטט לפניכם את דברי אדיר במאמרו: "ערוסי מכחיש את האמת":

כאמור, ערוסי טוען שרבנו בפירוש המשנה מדבר על לומדי תורה ולא על חכמים שמשמשים כפרנסים לציבור, כגון רבנים ראשיים או רבני ערים או רבני שכונות או דיינים בבית-הדין הרבני וכל נושאי השׂררה בממסד האורתודוקסי. ברם, מתוך דברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז) שאותם מצטט ערוסי בתשובתו עולות סתירות מפורשות לטענתו, והדבר פשוט מגוחך והזוי לחלוטין! כאילו אין קשר בין מה שערוסי קובע ומחליט לבין המקור שהוא מצטט.

והנה לפניכם מעט מדברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז):

"כבר חשבתי שלא לדבר בצוואה זו מפני שהיא ברורה, וגם מפני שאני יודע שדבריי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם [שהרי רובם ואולי אף כולם נוטלי שוחד ושוחרי שילומים], אבל אומר, ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים".

כלומר, לפי רבנו צוואת ר' צדוק ברורה, ואם מדובר בה רק בלומדי ומלמדי התורה ולא בנושאי השׂררה, מדוע רבנו אומר שהיא ברורה? והלא יש לחלק ולהבחין בין לומדי ומלמדי תורה לבין נושאי שׂררה! כמו כן, מדוע רבנו אומר שהיא לא תמצא חן בעיני רוב גדולי התורה "ואולי אף כולם"? והלא אם מדובר רק בלומדי ומלמדי התורה, היא לא מכֻוונת כנגד אנשי השׂררה. מכל מקום, כמובן שלא נסתפק בזה, ונמשיך ונעיין בדברי רבנו בפירושו לאבות (ד, ז):

"דע, שזה [ר' צדוק] אמר: 'אל תעשה את התורה קרדום לחפור בָּה', כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר: 'שכל הנהנה בעולם-הזה [מדברי תורה] הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא'. והתעוורו בני האדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גוום, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים, והשגו את בני האדם בהטעייה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים שמתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".

הנה רבנו אומר מפורשות, שדברי ר' צדוק כוללים את כל מי שעושה את התורה כלי לפרנסה, כולל הדיינים אשר נתמנו וקיבלו שׂררה, שהרי רבנו אומר: "ועשו את השׂררות התורתיות חוקי מוכסים, והשגו את בני האדם בהטעייה מוחלטת" וכו'. ובכן, מה הן שׂררות תורתיות אם לא פרנסי הציבור? נשיא ואב בית-דין, ודיינים ממונים וכל שאר השׂררות התורניות.

וגם בזה לא נסתפק, ונמשיך ונעיין בהמשך דברי רבנו שם, וכֹה דבריו:

"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים ז"ל [חכמי המשנה והתלמוד], לא נמצא להם שגבו מבני אדם ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות ולא לראשי הגלויות ולא לדיינין ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם,אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר גדול בתכלית, וחלילה לי מה' לומר שהם לא היו מתנדבים ולא נותנים צדקה, אלא אותו שמצבו דחוק אילו פשט ידו לקבל [צדקה] היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות, אבל לא עשה כן, אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה, אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיוון שהתורה מנעתו מכך".

היש דברים מפורשים יותר מאלה? גם ראשי הגלויות, וגם הדיינים, וגם מרביצי התורה, וגם הממונים, כולם התעסקו במלאכה לפרנסתם, ואף היו בזים לממון שבידי בני אדם כיוון שהתורה אסרה עליהם ליהנות מכבוד תורה! כלומר, מדובר לדעת רבנו באיסור תורה!

ושימו לב להמשך דברי רבנו בפירושו למסכת אבות שם (ד, ז):

"אלא הם עצמם [חכמי המשנה והתלמוד נוחי נפש] היו חסידים, מאמיני האמת לשם האמת [לא לשם הממון והיוקרה והכבוד והשררה והתקציבים], מאמינים בה' ובתורת משה רבנו אשר בה ישיג האדם עולם הנצח, ולא התירו לעצמם את זה[כלומר, ראשי הגלויות, והדיינין, ומרביצי התורה, והממונים, לא התירו לעצמם ליהנות מכבוד תורה בשום פנים ואופן], והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן 'כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה [וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ' (במ' טו, לא)], וטעו אלו המכחישים את האמת ואת הלשונות הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל-כרחם [בתקציבים כפויים] במעשיות שמצאו בתלמוד" וכו'.

נמצא אפוא, כי לדעת רבנו, כל מי שעושה את התורה לשררה ומלאכה וכלי לפרנסה מחלל את ה' ובוזה את דבריו עד שהוא ראוי לעונש הכרת הנצחי! שהרי רבנו מצטט את הפסוק: "כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ".

עד כאן מתוך המאמר: "ערוסי מכחיש את האמת" ומסתבר שמקבילי הולך בעקבות ערוסי.

***

ועתה לטענתו השנייה של מקבילי: "יש בהלכות... מי שמלמדים את הכהנים", כוונתו של מקבילי היא להלכות שקלים (ד, ד) שם נאמר כך: "תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים, והמלמדים להם הלכות קמיצה [...] – כולם נוטלין שכרם מתרומת הלשכה".

כלומר, אם לומדים את ההלכה הזו כפשוטה, יש לזרוק לפח את כל דברי חז"ל ורבנו בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה! שהרי יש כאן הלכה מפורשת אשר מתירה ליהנות מדברי תורה, ולא רק ל"בעלי תפקידים" או ל"נושאי שררה" אלא לכל מי שלומד ומלמד תורה!

והנה לפניכם הלכות חז"ל ורבנו המפורסמות בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–יא):

"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".

"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".

"מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא [=חכמי המשנה והתלמוד], ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם-הזה ולעולם-הבא, שנאמר: 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ' [תה' קכח, ב], אשריך בעולם-הזה, וטוב לך לעולם-הבא שכולו טוב".

והנה לפניכם גם דברי חכמים במסכת אבות (ד, ז): "ר' צדוק אומר: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם; כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף, הא [=אנו למדים אפוא, כי] כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם".

מה דעתכם אפוא? וכי יעלה על הדעת למחוק את כל ההלכות הללו? או למחוק את כל פירושו של רבנו לפירוש המשנה במסכת אבות (ד, ז)? או למחוק את כל מוסרי חז"ל ואיומיהם הקשים כנגד מי שבוחר להפוך תורת חיים לקורדום? ברור שלא! אלא, מן ההכרח להסביר, שההלכה בהלכות שקלים היא הלכתא למשיחא וכמו שהסביר אדיר במאמרו: "כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף (חלק ג)", שהרי לא לחינם היא נפסקה בהלכות שקלי הלשכה...

ובמלים אחרות, מדובר בהיתר מצומצם מאד אשר נוגע גם לימות המשיח וגם לבית-המקדש, ששם הייתה השגחה קפדנית של הסנהדרין, ובדומה לכך יש דברים שמותרים במקדש אף שהם אסורים בשאר המקומות. נראה אפוא, כי חז"ל לא חששו לימות המשיח ולבית המקדש לעניינים נקודתיים אלה, לא לחילול ה' ולא לעיוות דת האמת בהפיכתה לקורדום חוצבים.

דרך אגב, אם לדעת מקבילי מותר למורים אשר מלמדים תורה-שבעל-פה ליטול שכר בעבור הוראתם, מה יעצור את מקבילי מלהתיר לעצמו ולשותפיו ליטול שכר וליהנות מדברי תורה במה שהוא מכנה: "מפעל משנה תורה"? ואולי זו הסיבה שהוא קרא ליוזמתו בשם "מפעל", שהרי מפעל הוא עסק כלכלי אשר נועד להפיק רווחים ולהניב משכורות ושילומים...

השאלה השנייה

כתבת בביאורך: "נראה שבזמנינו יהיה מוסכם על הרמב"ם להתיר מימון לימודים לתלמידים במשך זמן קצוב". אך למען האמת, עליך כתב רבנו בפירושו לנדרים (ד, ג): "ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה והכחישו את האמת, והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים והלימוד, ונתלו בראיות קלושות" – שהרי אף שיש לנגד עיניך פסיקות נצחיות, ברורות וחמורות של הסנהדרין, התרת בביאורך לאכול מן התורה ולחלל-שם-שמים ולמחוק הלכות ואיומים חמורים מאד של חכמי ישראל, וכל זאת מהלכה קלושה אשר נפסקה בהלכות שקלי הלשכה, דהיינו מהלכתא למשיחא מחקת את כל האיסור ליהנות מדברי תורה!

תשובתו:

"ההסבר הזה שאמרתי הוא לא הסבר שלי, הוא הסבר של מורי ורבי הרב קאפח, כנראה שהרמב"ם אי אפשר לדחוק אותו כמו שהכסף משנה ניסה לדחוק אותו: שבתחילת הלימודים של החכמים היו כאלה [...] הרב קאפח דחה את זה, הוא אומר, בסופו-של-דבר אי אפשר לעקם את הרמב"ם, הרמב"ם אוסר [...] אבל מציאות ימינו – מציאות קשה, כנראה, אומר הרב קאפח, כנראה, ההסבר היחיד שאפשר לטעון ולהבין אותו כמות-שהוא הוא 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ' [תה' קיט, קכו]".

ואיני מתפלא מדוע מקבילי קורא לקאפח "מורי ורבי", שהרי קאפח התיר למקבילי ליהנות מדברי תורה, ומזו הסיבה כל האוכלין מן התורה למיניהם קוראים לרש"י "מורי ורבי" וכך לשאר חכמי-יועצי-אשכנז התועים, מפני שהם מתירים להם ליהנות מדברי תורה!

מכל מקום, מקבילי נאחז בהיתרו של קאפח או יותר נכון בהיתרו של קארו ליהנות מדברי תורה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", ועצם הפסוק הזה נועד להפר את התורה כדי למנוע חילול-שם-שמים, ואיך יעלה על הדעת להשתמש בו כדי לחלל-שם-שמים?!

וגם ההזיות והתירוצים בעניין "המציאות הקשה" בימינו הינן שקר וכזב! שהרי קאפח לא היה חי "במציאות קשה", הוא נהנה במשך יובל שנים ממשכורות עתק ומענקים ושילומים למכביר, וגם לאחר שמציאות חייו כבר לא הייתה כל-כך "קשה", הוא עדיין המשיך לחלוב את הקופה הציבורית! ואפילו לאחר מותו הוא המשיך לחלל-שם-שמים בקצבאות שקיבלה אשתו ממשכורותיו במשך עוד ארבע-עשרה שנה! כך שבעיני רודף הבצע המציאות אכן קשה...

והיו מקרב חכמי המשנה והתלמוד שחיו בחיי עניות פי אלף אלפים מאשר העניים המרודים ביותר בימינו, ועדיין הם לא הרשו לעצמם לחלל-שם-שמים ולהפוך את התורה לקורדום.

ושאלה טורדת מנקרת במוחי? וכי יעלה על הדעת שמקבילי יגן כך על הזיותיו של קאפח השכיר אשר חילל-שם-שמים במשך יובל שנים ועוד ארבע-עשרה שנים, אלא-אם-כן הוא בעצמו נפל לשוחה של ההנאה מדברי תורה? ואיך הוא לא רואה את האמת נכוחה? אלא, כלל כללו חז"ל: "אין אדם חוטא ולא לו", כלומר, אין אדם חוטא אלא-אם-כן צומחת לו מחטאו טובת הנאה, וגם כאן, אין אדם חוטא בסילוף דת האמת אלא-אם-כן צומחת לו טובת הנאה...

ההסבר היחיד אפוא לעיוורונו של מקבילי כבר נאמר במשלי (יז, ח): "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל", ופירש שם רס"ג: "כך מדמים בו בעליו, והוא לפני ה' בהיפך זה, כמו שנאמר: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם' [דב' טז, יט]", כלומר, מקבילי נדחק בפרצה שחורצת שריטות שמותירות צלקות, ומחפש היתר לעצמו לאכול מן התורה.

והנה המשך דברי מקבילי אשר מוסיף להכחיש את האמת ולהביא "ראיות קלושות" כדברי רבנו לעיל:

"הדרישות הגדולות של המחיה [...] פעם זה היה הרבה-הרבה יותר פשוט [באמת? היה עושר בימי חכמי המשנה והתלמוד? וכי הוא לא למד תלמוד מימיו? וכי הוא לא קרא את דברי רבנו שהיו מקרב החכמים עניים מרודים בתכלית? ועניי ימינו לעומתם הם עשירים גדולים], היום כדי לגור ולקבל תקרה ולקבל אוכל [...] אומר הרב קאפח [שיפסיק להסתתר מאחוריו], בסופו-של-דבר אנחנו רוצים שאנשים, עם הדרישות האלה המחמירות – ילמדו תורה, כי אחרת, בסופו של דבר, אם יעזבו את התורה זה לא הפואנטה, זאת לא הנקודה".

מקבילי אינו מבין ואינו רוצה להבין, שמי שאוהב את ה' יידע גם לעבוד ולהתפרנס ולכבד את עצמו ואת התורה, וגם ללמוד תורה לשמה, הוא משקר לעצמו את השקרים ששיקר קאפח לפניו, כאילו לא ניתן בימינו לעבוד את ה' מבלי לחלל-שם-שמים ולהחריב את התורה.

והאמת היא הפוכה לגמרי: לא ניתן ללמוד תורת אמת כאשר האדם נוטל כספי שוחד, כי מי שנוטל כספי שוחד לעולם תורתו תהיה חסרה ומעוותת, שהרי כדי להכשיר את השרץ ואת טובות ההנאה, הוא ייאלץ לעוות את התורה וליצור תורה חדשה אשר תתאים להפקת רווחים וטובות הנאה, והשוחד יעוור את עיניו לסבור שהוא הולך בדרך הנכונה ושזו דרכה של תורה...

ולמיטב הבנתי מקבילי הוא תימני, וכל אבותיו ואבות אבותיו למדו תורה ועבדו לפרנסתם במשך אלפי שנים, כמו שנהגו חכמי המשנה והתלמוד, מדוע הוא סוטה מדרכם?

אגב, בסוף דבריו מקבילי אומר כך: "בסופו-של-דבר אנחנו רוצים שאנשים, עם הדרישות האלה המחמירות – ילמדו תורה, כי אחרת, בסופו של דבר, אם יעזבו את התורה זה לא הפואנטה, זאת לא הנקודה", ואיני מבין מה הוא אומר? מה הוא בדיוק רוצה? "שאנשים עם הדרישות האלה המחמירות ילמדו תורה", על איזה דרישות מחמירות הוא מדבר?

עוד הוא אומר: "אם יעזבו את התורה זה לא הפואנטה, זאת לא הנקודה", כלומר, לפי מקבילי אם לא יחללו-שם-שמים לא תהיה תורה בעם-ישראל! ושוב, ההיפך הגמור הוא הנכון! כל עוד לא יחדלו לחלל-שם-שמים לא תתקיים תורת אמת בעם-ישראל אלא דת פרו-נוצרית, כי לעולם נושאי התורה יהיו משועבדים לשוחד המשכורות וטובות ההנאה, וכדי להצדיק אותן הם יהיו מחויבים לעוות ולזייף את התורה, ואף להפוך את צאן מרעיתם לכבשים נחותות, כדי שלא יבחינו ברדיפת הבצע ובשחיתות המוסרית של מנהיגיהם אשר מוליכים אותם שולל.

קצרו של דבר, שיפסיקו לכזב ולתעתע ולחלל-שם-שמים.

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה

מקבילי דוגל במושג: "מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", והוא הביא את המשל המרגש והנוגע של רבנו בפרק חלק על אותו צעיר שאומר לו מלמדוֹ: "למד ואתן לך אגוזים או תאנים", דהיינו, בחלומו של מקבילי יגיע יום שבו מחללי-שם-שמיים ילמדו תורה לשמה...

האמנם מקבילי? וכי לא עלה על דעתך שחז"ל כבר חשבו על התירוץ הזה? ואם היה בו ממש הם כבר היו מציינים שמותר ליהנות מדברי תורה ולחלל-שם-שמים כדי ש"יום יבוא וילמדו תורה לשמה"? מדוע אפוא חז"ל לא תירצו את התירוץ הגאוני שלך מקבילי?

והתשובה ברורה! אי-אפשר לחלל-שם-שמים ולהחריב את דת משה ויחד עם זאת לצפות שיום יבוא והאנשים יחדלו מרדיפת הבצע וטובות ההנאה, שהרי כל עוד הדבר מותר לפי דמיונם, הם לא יחדלו מזה! להיפך, הם רק ישקעו עוד ועוד בטומאת עוונם ומעלליהם!

רק אם הם יבינו שמדובר בחילול-שם-שמים ושהם מפסידים את חיי העולם-הבא, רק אז יש סיכוי שהם ישובו לה' יתעלה, ויחדלו מן הבצע ומחילול-שם-השמים אשר בידם.

מקבילי הוסיף לתעתע והביא "ראיה" לצדקת דבריו מכך ש"גם אם הכהן הגדול מושחת הוא עדיין כהן גדול", או ש"גם אם המלך מושחת הוא עדיין מלך" וכיו"ב. ואיני מצליח להבין, לפי מקבילי, אם הכהן הגדול מושחת מותר להיות מושחתים כמותו? או אם המלך מושחת מותר לעם לנהוג בשחיתות כמותו? והלא הנביאים זעקו השכם והערב והוכיחו את הכהנים המושחתים והמלכים המושחתים אשר המיטו אסון וחורבן על עם-ישראל! מה יאמר מקבילי לנביאים? עזבו אותם, הם בכל זאת כהנים או מלכים למרות שהם מושחתים?

איזו מן טענה הזויה היא זו?

ומקבילי ממשיך: "אתה רוצה לבטל את כל בית המקדש? את כל הכהונה? זו המציאות שיש, עם זה מתמודדים. מציאות קשה, אבל לא מוותרים על החלום".

על איזה בית-מקדש הוא מדבר? ועל איזו כהונה הוא מדבר? ואיך בדיוק הרחקה מחילול-שם-שמים גורמת לחורבן בית-המקדש או להשבתת הכהנים מעבודתם? ועולם הפוך ראיתי! כי לפי מקבילי דווקא חילול-שם-שמים יביא לכינון המקדש ועבודת הכהנים, בעוד שמאבק כנגד השחיתות המוסרית וכנגד רדיפת הבצע וכנגד חילול-שם-שמים תביא לחורבנו!

היש טמטום גדול מזה? וטענתו זו גרמה לי להבין לעומק את דברי רבנו על אותם שנתעוורו מן האמת, עד שהם טוענים טענות הזויות, ואפילו קאפח מורו ורבו היה מרים את שתי גבות עיניו מתימה על דבריו ההזויים הללו, אשר מנוגדים לכל נבואות החורבן והזעם של נביאי האמת.

מקבילי מסיים את דבריו:

"ולכן אומר הרב קאפח, אפשר למצוא איזושהי דרך, נקודת מבט; סיטואציה של אילוץ במציאות של ימינו שבו אני יכול ללמד זכות על אותם האנשים [...] צריך אמת גדולה, יושרה פנימית גדולה, והיצמדות בסופו של דבר שזה יהיה משהו יותר מצומצם".

מישהו יכול להבין מה הוא אומר? פשוט דברי טשטוש כאחרון הפוליטיקאים! והוא למד היטב מחבריו האשכנזים, כיצד לומר מלים יפות אך ריקות ונבובות מכל זיק של יושרה אמיתית.

ואם בכל זאת אתאמץ להבין את דבריו, בתחילה הוא אומר שיש ללמד זכות על אלה שמחללים-שם-שמים ואוכלין מן התורה, ואת זה הוא למד מקאפח הדיין השכיר, מגדולי האוכלין מן התורה בדורות האחרונים... ובהמשך הוא אומר: "צריך אמת גדולה, יושרה פנימית גדולה", חרטא ברטא, מלים יפות ריקות ונבובות, כמנהג הפוליטיקאים המלהגים. שהרי בסופו-של-דבר הוא אומר: "והיצמדות בסופו-של-דבר שזה יהיה משהו יותר מצומצם", כלומר שבסופו-של-דבר יהיה אפשר לחלל-שם-שמים! ואין דבר כזה "לחלל-שם-שמים באופן מצומצם", שהרי ברגע שאדם פשט ידו לקבל ממון אסור, הוא מתעוור, והוא לעולם לא יוכל לעשות גבול לנפשו, כי היא תמשיך לייסר אותו לרדוף עוד-ועוד אחרי הבצע, וכמו שקרה לקאפח וערוסי, שגם לאחר שהם פוטמו ונהיו עשירים גדולים מאד, הם עדיין פושטים ידיהם בתורה.

"אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְיָ וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת" (ש"א ב, ג).

תמונה רשומה מאת: Yoel.haddad, רשיון: CC BY-SA 4.0