בעצם הבעיה היסודית של מדינת ישראל. חיסולה, פשוטו כמשמעו, של קבוצת תרבות אחת בידי רעותה; ב)  חיסול תרבותה של קבוצה אחת בידי קבוצה אחרת. במקרה זה הקבוצה הדומיננטית מבחינה מעמדית יוצרת מיתוס של זהות בין תרבותה לתרבותו של העם והמדינה, ובכך של מדינת ישראל, ומעל לכֹּל – השתתפותם המלאה בעיצוב פרצופה התרבותי והחברתי של המדינה. הרבה מקולותיהם בבחירות של 1977 ל"ליכוד", בהנהגתה של תנועת החרות.

להתאושש מטראומה לאומית, עשרות אלפי גברים ישראלים נוסעים לחגוג בראש השנה בעיר אוקראינית מוזנחת, במסווה של כי הם לוחצים במקום הכואב של ביבי והוא מפחד... זו סתירה מוחלטת לכל מושג של צדק חברתי, מוסר דתי או מחויבות לאומית. המציאות האבסורדית של חיילים בחזית וגברים חרדים בחגיגת היבריס. לקרקס של קמיעות, מניפולציות ואשליות.

מכולם: הם רודפי בצע שׂררה שליטה ושלטון אשר נדמה להם שהם השליחים של אלהים. אז יש לי חדשות לביבי הכלבי הארור ולמפלגות המינות החרדיות והדתיות: אתם לא השליחים של אלהים! לאיזה שפל של שחיתות מוסרית וערכית? קצרו של דבר, הוזי הזיות אורתודוקסים מוליכים את עם-ישראל לקראת אסון, כי נדמה להם שהם השליחים של אלהים, ניסיון ההפיכה המשטרית של ביבי ושות', והיום, קרוב לשנתיים לאחר המלחמה הפנימית, ממשלתו של ביבי מתחילה

ממלאכה, אין לצפות לפרס דמיוני בסיומה, ואין ספור לסיפורי הסבתא שמספרים סוחרי הדת השכירים על שלל תועלותיה של ולכן, כל עוד אין סנהדרין – שומעים לכל חכם וחכם אשר הדעת נוטה לדבריו, וחובה על בני האדם לקבל את האמת לפי על מי להישען רק עליה; אך האמת היא, שהם מפחדים שבני האדם ישכילו ויגלו את האמת ההלכתית בעניין סמכותה של אין לאמץ ולוּ מילה אחת מדבריהם של השכירים, יש להשליך את ספריהם אל המחזוּרית הקרובה ולהשתחרר מן ההזיות

ברם, הואיל והלוויים של ימינו הינם לוויים אך ורק מכוח חזקה ולא מכוח ייחוס ברור ומוחלט, והואיל ויש בהם כמו כן, בשנים א, ב, ד, ה, של מחזור שני השמיטה יש להוסיף ולעשר מעשר-שני שהוא עשירית ממה שנשאר, ובשנים מתעשרים לפי השנה הנוכחית, לדוגמה: שנת תשפ"ה היא שנת מעשר-עני, אם יש לפנינו פירות שנתעשרו לפני טו בשבט של נמצא המעשר-שני בפירות שלפניו, ואם חתך את הפרי שהיה בימין ערֵמת הפירות אומר כך: "והמעשר שני בצד שמאל של ברם, ניתן לדעתי לאכול את הפירות גם לפני שייתן את הכסף לעני, מכיוון שדינו של מעשר-ראשון קל מדינם של תרומה-גדולה

[מאמר זה נכתב לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי, טו באדר תשפ"ב] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הטוב והמטיב ב) קנייבסקי, כמו שאר האפיפיורים הטמאים של הנצרות, מקבל כבוד מלכים כאילו הוא עצמו אלהים. הנצרות, כך אין להתרשם ממצעד המינות אשר משתלט על כל חלקה טובה, ומאיים לסובבנו מכל פינה – כי כך היא דרכם של ואצרף גם את פירושו של רס"ג לתהלים (קד, לה): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם דווקא ביום של שמחה והודיה על הכרתתו ואיבודו של זרע עמלק הרשע?

לאחר השקעה של עשרות שנים בפרויקט הוא מת מבלי לראות ברכה בעמלו. השאלה היא אם מדובר בכמויות מסחריות שמצדיקות השקעה של עשרות מיליונים ועשרות שנות חיים... בטענה שמדובר באבנים מ"ארץ הקודש" (4:02) – אחרת הם היו במאזן של הפסד בלי שום ספק. של אליל סכל, ואף מת לאחר עשרות שנים של יגיעה לריק, מבלי לראות ברכה בעמלו. בתמונת שער הרשומה: קברו של מנדל הטמבל לצד קברו של חמיו. התמונה מאת: אבגד - משתמש .

אלא המטרה של מרגלים היא לגלות את החולשות והפגמים והמומים של מערכות ההגנה של אותה הארץ, או אפילו סתם לחפש והדבר כל-כך פשוט ומדוקדק, וסכלותו של רש"י היא זו העקושה והיקושה. כל-שכן שהאפרסק לא ישרוד שבועות של מסע למצרים בחום הכבד של המדבר. יוסף רגשות הומים של רחמים כלפי בני יעקב וישחרר להם את שמעון. שהרי פירושו של אונקלוס מתאים מאד ומתיישב היטב עם המקרא!

ה' יתעלה, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כללו של דבר, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם : רבנו הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו מורה-הנבוכים להרחקת הגשמות מהבורא. הבורא – כי אם יֹאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות!

את מדינת ישראל פעמים רבות לטובת צרכיו האישיים, אך לאחרונה ביבי מכר אותנו בדרכים אשר מסכנים את קיומה של ואכן, מיד לאחר סיום המלחמה טראמפ החל לתקוף את בית המשפט העליון, ואין לי צל של ספק שידו של ביבי במעל, הוא מכר את ביטחונה של מדינת ישראל תמורת צרכיו האישיים. אגב, לגבי התקיפה המיוחסת לארה"ב באיראן, זו נעשתה בפחדנות גדולה מצדו של טראמפ, הכסיל הצהוב הזה הוא לא תמורת זאת ביבי ידרוש מטראמפ שיפעיל סנקציות כנגד שופטי בית המשפט העליון כדי שאלֶּה יסיימו את משפטו של

בסוף השליש הראשון של שנת תשפ"ב טלטלה את הציבור החרדי והדתי בישראל פרשת חיים ולדר. שהרי אין לי צל של ספק שהם ידעו על מעלליו, וכמו שרבים ידעו על מעלליו של יהודה-משי-זהב, גם הם ידעו על מעלליו לפיכך גדולי האסלה משתפים פעולה עם כל מעלליו של ולדר! כללו של דבר, ידיהם של גדולי האסלה שפכו את דמו של ולדר מפני שהם לא עצרו אותו בתחילת דרכו הרעה, וידיהם מוסיפות לשפוך דם בהתרת דמם של קרבנות רבים אומללים נוספים – שהרי בהתייצבותם לצידו של ולדר, בהפיכתו לקדוש

בעשותם כן הם משחיתים את ממונם של ישראל, כי חסימת מוצרים מצמצמת את ההיצע וגורמת להעלאות מחירים. האם מותר לו לסמוך על הגוי שאומר לו שמדובר בחלב של בהמה טהורה ושהוא-הגוי לא עירב בו חלב טמאה? לא סמכו על הגויים בעניין הזה וגזרו ואסרו לשתות חלב שהגיע מן הגויים, ואפילו אם הגוי נשבע שמדובר בחלב של אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבלה". החמאה של גויים, מקצת גאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד.

העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לשמו של הקב"ה, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או

מדוע אפוא רש"י מוחק את מלכותו של הקב"ה וממשילו בסתם אדם  שממשמש בחול? ויתרה מזאת, אם כבר רש"י מתיימר לפרש לפי פשוטו של מקרא, הנה לפניכם הסיבה למכירת יוסף לפי פשוטו של מקרא פשוטו של מקרא, ואיך יֵדע מהו מדרשו ומהו סִתרו ומהו עומקו? ודבריו של רש"י עצמם הינם הוצאת-שם-רע ודיבה על קדוש ישראל! ואין זה אלא פירוש נוסף מבית היוצר של המינים הרשעים.

בהפיכת גדוליהם החיים והמתים לשיקוצים, וגם מוחקים את כל יסודות הדת המחשבתיים וגודרים את עצמם בגדרות של לא חייבו בטבילה זו אלא כלֵי מתכות של סעודה הנלקחים מן הגויים, אבל השואל מן הגויים או שמשכן הגוי אצלו נועדה להזכיר לו שתהום מוסרית ערכית ומחשבתית פעורה בינו לבין הגוי, ושייזהר מאד שלא ללמוד מאורחות חייו של ועל הכלל הזה הרחבתי במקום נוסף, ראו: "על סכין של מילה ומגמת ההחמרה". מילואים: שאלה ותשובה נשאלתי: היכן המקור למה שאמרת שכלי של גוי שהשתמשתי בו כבר לא צריך טבילה?

היכן השירה של יהדות תימן? היכן הפולקלור העממי היהודי שישקף את הווייתה של היהדות המזרחית? בוקעות תוכניות מתחנת השידור הערבית של "קול ישראל" ומתחנות השידור של הארצות השכנות. אנו לא נשכח את הסדרה "עמוד האש" של הטלביזיה, שהתעלמה ממאבקיהם ומתרומתם של יהודי המזרח בהעפלה ובבניין הטמעה והַשְׁכחה של תרבות יהדות המזרח, הנובעות מתוך יחס עוין לתרבותה ולספרותה של יהדות זו, כשבמקומה לעזוּת ישובו אנשי רשות השידור ברדיו ובטלביזיה "הממלכתיים" לממדיהם הטבעיים המצומצמים, וזה יהיה גמולם הראוי על יחס

דיני בליעה ופליטה אחל בהלכה היסודית שנוגעת לעניין זה, בהלכות מאכלות אסורות (יז, א) נאמר כך: " קדרה של שהרי רבנו אומר: "קדרה של חרשׂ שנתבשל בה בשר נבלה או בשר שקצים ורמשים [...] עד כאן ביחס לכלי חרשׂ, ברם מה דינם של כלי מתכות וכלי אבנים? ולכן, הואיל והתורה לא אסרה אלא בשר, יש ללמוד מזה שבליעתו של בשר קשה יותר מבליעתו של תבשיל חלבי, ולכן מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי מה דינו של מאכל פרווה שבושל בכלי בשרי או חלבי?

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה וכו', וגם כאן אונקלוס תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו נא בשלוש הדוגמות הקודמות, ועקביותו של כאן אונקלוס תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו נא בארבע הדוגמות הראשונות בחלק זה, ועקביותו של

"מיטה יהודית" היא אפוא דוגמה נוספת להחדרת חומרותיהם הפרו-נוצריות של המינים לדת האמת, ודרכם להחדרתה הינה כללו של דבר, ינהוג עמה בימי ספירה כמו שינהוג בימי נדה, שעדיין היא בכרת עד שתטבול כמו שבארנו". כללו של דבר, נגיעה שאין מטרתה הנאת-בשר לא נאסרה, אלא-אם-כן היא בבשרה ממש. בשר של התלהטות יצרים, וכפסק רבנו לעיל בהלכות איסורי ביאה (כא, א). זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים

ברם, משפט זה הוא שיבוש מכֻוון של איזה מגיה אירופי מקרב המינים, כי במהדורה המדויקת של בובר (ויצא, כא) מתוך צאנו של לבן באים ונותנים בתוך צאנו של יעקב, הדא הוא דכתיב: 'שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים וזו דוגמה נוספת לתפישׂתו הפשטנית של רש"י את מדרשי חז"ל, והנה לפניכם דעתו של רבנו במורה (ב, ו) על תפישׂה לבן לצאנו של יעקב? ואיך רש"י העז לטעון שאות ה"א הידיעה מלפני שמו של הקב"ה מיותרת?

נשאלתי כך: הפוסקים האחרונים כתבו שאם אדם הניח בשבת שקית במבה ריקה למשל, או עטיפה של וופל או ארטיק על כמו כן, אם נפלה קליפה של פיסטוק למשל, על השולחן, אסור להרים אותה לפח בפני עצמה, אלא רק את כל המפה יחד תשובה: ביחס לשקיות של אוכל שנסתיים שימושן, בהלכות שבת (כה, ו) פוסק רבנו כך: "שיירי מחצלאות שבלו: הרי והנה לפניכם עוד פסק של חז"ל ורבנו בהלכות שבת (כה, יא): "כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו, בין קודם שבת בין וביחס לקליפות וגרעינים של פירות, בהלכות שבת (כו, טז) פוסק רבנו כך: "וכן כל הקליפין והגרעינין הראויין

על גזלו של ישראל. ולכן, בשל גילויי השחיתות הרבים של הממסד הרבני והפיכתו לגוף פוליטי ועסקי, מצבה של דת משה היום בכי רע, ורבים מקרב היהודים החילוניים רואים באנשי הדת כשליחים של דת זדונית שקרית ונצלנית. הייתכן לחנך את בנינו לתרבות של שקר ומרמה ועוד בליל הסדר? לא ימכור לגוי בשר נבילה בכלל שחוטה, ולא מנעל של [בהמה או חיה] מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב [=יפציר

להשתמע שהקב"ה נועד דהיינו נפגש עם משה בקודש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכו', והואיל ומפרשנות זו של " – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי ", ואונקלוס עקבי בתרגומו: בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתת עצמותו של ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתתו יתעלה ובכך הוא משיג

הוא יכשיל, ידחה וימסמס, ישקר, יכשף ויתעתע, עד לחורבנה של מדינת ישראל. התנהגותם של החרדים אשר מקוממת את כל נימי הנפש העדינים והנעלמים ביותר של עם-ישראל, גם אלה שהיו רדומים כלשהי ולוּ סמלית בלבד בעול הכבד של המלחמה. והנה המכתב הראשון של הספרדעים, עבדיהם הנרצעים של המינים האירופים: בס"ד, סיוון ה'תשפ"ה, לכבוד ידידנו הגאון נוספו דבריו וחתימתו של מאיה השרץ הטמא, וכך הוא כותב: "שמחתי לראות דעת כבוד תורתו [של המין מוסא צדקה]

מי לא בעד יום של בטלה ואכילה ואף זלילה וסביאה? כללו של דבר, האורתודוקסים גם השחיתו את תכליתה של השבת, שהרי תכליתה היא להפנות את כוחות המחשבה לידע ולהכיר את מי-שאמר-והיה-העולם, והם הפכוהָ ליום של זלילה וסביאה ורביצה במיטה במשך רובו המוחץ של יום השבת; וגם של ארץ-ישראל האהובה – מותר ואף מצוה רבה. קצרו של דבר, המינות עיוורה וטמטמה את חשיבתם של כומרי הדת האורתודוקסים, עד שהם מסרבים בתוקף להבין שניתן

משהו גדול", והוא מעודד את האבא: "בעיה להקב"ה שמייצר מיליונים של פילים? מיליונים של בני-אדם [...] תבין שאין עוד מלבדו של הקב"ה, אין מציאות של שום דבר בעולם חוץ ממנו יתברך. הקדושה [=הכוח המאגי של המכשף זבאלי] של הרב יחד עם האמונה התמימה של אותו בן-אדם – הבן-אדם הזה היה קם מכיסא על-כל-פנים, כך הוא "עונה" על השאלה (שם): "הרב הוא סחבק של ה' [מה? הר"ב הוא חבר של ה'? מי הוא בכלל?] ומה הם אם לא חבורה של נביאי שקר?

נשאלתי כך: נכנס אלי אחד הליצנים הברסלבים לבקש צדקה ולתת לי ספרון של כומרם שיק, כמובן שלא לקחתי את ספרונו ובכן, אסור לתת לו צדקה, ראו את דברי רבנו בהלכות מתנות עניים (י, יב): "ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה ומזאת נוסיף ונלמד גם לכל הקופות המפוקפקות של המינים וצאצאיהם רודפי הבצע והתאוות ומפיצי השקפות המינות, הליצן הברסלבי הזה הינו עני באמת אשר אינו מסוגל לעבוד עבודה, אסור לתת לו צדקה, מפני שהוא מפיץ תרבות של

כמו כן, שוב אנחנו עדים לסכלותו המחרידה של רש"י-שר"י, אשר כתב בפירושו רק לפני ארבעה פרקים שהאימהות היו והחמורה, דהיינו לחטיפתה ולעינויה של דינה. ובמלים אחרות, יש לפנינו החטא ועונשו: חטאו של יעקב אבינו ועונשו באמצעות עינויה של בתו על ידי שכם בן חמור אלא, כאמור לעיל, יש בזה מסר על אחריותו של יעקב אבינו ע"ה לתקלה הגדולה הזו שיצאה מיציאתה של לאה ובתה דינה השגוי מאד כלפי רחל, גרם להתפתחות של מידות רעות, ואלה גרמו בהמשך הדרך לחינוך לקוי של דינה אשר הוביל ליציאתה

מדוע הוא מורה לבני ביתו של החולה לפנות לחכם שיבקש רחמים? ובמה הוא יכול לעזור ולהדריך אותם לדרך האמת – אשר עשויה לעוררם לתשובה ולחרטה ולתיקון דרכיהם, ובסופו-של-דבר אך בשום-פנים אין ללמוד ממדרש זה שיש בכוחו של הצדיק לכפר על החוטא, ואסביר: הצדיק יכול אמנם לבקש מה' שיסלח נמצא, שביאת החוטא לצדיק והתחננוֹ אליו שיתפלל אל ה' בעבורו היא חלק מתהליך של הכנעת הלב והשפלת גאון ליבו של החוטא עד שובו בתשובה שלמה.

בין המאמרים הללו, תופש מקום של "כבוד", מאמרו של מר שבתי טבת – "ישראל מקבלת צביון אורינטאלי" שנתפרסם ב"הארץ אולם מבחינה חברתית, להליכים אלה משמעות רבה, כי פירושם הוא שההגמוניה של שכבה שהיא מיעוט באוכלוסיה, של מעמד שהוא כעין "אצולה" של מוצא, נמצאת בסכנה. האם הכוונה לדמוקרטיה של בריטניה או לדיקטטורה של ספרד, פורטוגל, פולין בריה"מ וכיו"ב?! איננו יודעים על דרכים אחרות, אך בטוחני, כי אם תתקבל הצעתו של מר טבת – התואמת את הצעתו של מר אליעזר ליבנה