אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק לד)
דוגמה תז
בויקרא (א, ב) נאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַייָ", ושם תורגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכבר ראינו בשלל דוגמות שאונקלוס אינו מותיר בתרגומו את למ"ד היחס: "לַייָ" כשהיא נאמרת בפסוק קמי שמיא. בדרך-כלל הוא מחליפהּ במילה "קֳדָם" ולעתים רחוקות מאד במילה אחרת כמו "לִשְׁמָא". העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק להקב"ה, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה משוכני-בתי-החומר. כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד, אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, ובכך הוא משיג שתי מטרות: הרחקה מן ההגשמה בהרחקת אמיתתו מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לה' יתעלה שמו; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו, כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל ובדומה לפנייה למלך או לשופט וכיו"ב, שמשום כבודו נעשית בגוף שלישי ולא בגוף ראשון.
דוגמה תח
בויקרא (א, ט) נאמר:"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַייָ", והאמור בדוגמה הקודמת נכון בהחלט גם לדוגמה זו, בעניין המילה "לַייָ".
דוגמה תט
בויקרא (א, יג) נאמר: "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", מסוף הפסוק המינים עלולים לתעתע שיש לה' גוף שהרי לכאורה לפי פשט הפסוק הקרבן מסב לה' עונג ונחת גשמיים, וכפי שנאמר בו: "רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ולכן אונקלוס נחלץ לתרגם: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" – "קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה'. ובעניין "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ראו נא בשתי הדוגמות הקודמות.
דוגמה תי
בויקרא (א, יד) נאמר: "וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַייָ" וכו', וגם כאן אונקלוס תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו נא בשלוש הדוגמות הקודמות, ועקביותו של אונקלוס מופתית.
דוגמה תיא
בויקרא (א, טז) נאמר: "וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ" – "וְיַעְדֵּי יָת זְפָקֵיהּ בְּאוּכְלֵיהּ", כלומר והסיר את הזפק עם פרש העוף, דהיינו עם כל בני המעיים אשר יוצאים עמו מבלי לחתכו, וזו משמעות המילה "בְּנֹצָתָהּ". הוי אומר, על המולֵק להסיר את הזפק מבלי לחתכו, ולהותיר את הנוצה שעל הזפק שלמה, ודברי אונקלוס מסורת תורה-שבעל-פה הם, וכפסק רבנו (מעשה הקרבנות ו, יח): "והסיר את המּוּראה והעור שעליה בידו, עם הנוצה, ואת בני מעיים היוצאין עימה, והשליכן לבית הדשן".
דוגמה תיב
בויקרא (א, יז) נאמר: "וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" – "קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', וכאמור בדוגמה תט.
דוגמה תיג
בויקרא (ב, א) נאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַייָ", וגם כאן אונקלוס תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו נא בארבע הדוגמות הראשונות בחלק זה, ועקביותו של אונקלוס מופתית.
דוגמה תיד
בויקרא (ב, ב) נאמר: "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" – "קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', וכאמור לעיל בסמוך בדוגמות תט ו-תיב.
דוגמה תיה
בויקרא (ב, ח) נאמר: "וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "לִקְדָם יי", ובעניין זה ראו נא בארבע הדוגמות הראשונות בחלק זה, וכן בדוגמה תיג.
דוגמה תיו
בויקרא (ב, ט) נאמר: "וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" – "קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", כלומר ריח הניחוח הינו משל לכך שהקרבן מתקבל ברצון לפני ה', וכאמור לעיל בסמוך בדוגמות תט (שם הרחבתי מעט), תיב, ו-תיד.
דוגמה תיז
בויקרא (ב, יא) נאמר: "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַייָ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ואחרי כן הוסיף ותרגם: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", ללמדנו השקפה נכונה והיא, שהקרבנות אינם לה', אין לו צורך בהם כלל ועיקר, ולכן אונקלוס מתרגם "קרבן לפני ה'" – דהיינו הקרבנות הן לצורך עבודת ה', למען נעבוד את בוראנו ונמלא את ייעודנו, ונזכה לחיים טובים, שלמים ומאושרים בעולם-הזה ובבא. ומשמעות "לִפְנֵי יְיָ" היא, שהאדם או הדבר או כלל המציאות, כולנו מצויים תחת השגחתו וידיעתו ויכולתו, ולפי רס"ג בפירושו, לעתים משמעות הביטוי הזה היא הליכה במשמעתו וכמו בפסוקים: "יְיָ אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו", "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו" (בר' כד;מח).
דוגמה תיח
בויקרא (ב, יב) נאמר: "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַיְיָ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ", ושם תרגם אונקלוס: "לַיְיָ" – "קֳדָם יְיָ" וכאמור; והוסיף ותרגם: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא", דהיינו להתקבל ברצון, ללמדנו שאין לפניו יתעלה חוש ריח, אלא מדובר בקבלתו את הקרבן.
דוגמה תיט
בויקרא (ב, יד) נאמר: "וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַייָ", ושם תרגם "לַיְיָ" – "קֳדָם יְיָ" וכאמור.
דוגמה תכ
בויקרא (ב, טז) נאמר: "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ אִשֶּׁה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", ללמדנו שהקרבן אינו לה', אין לו צורך בשום קרבן, אלא הקרבן הוא לפניו, דהיינו הקרבן נדרש לעבודה לכבוד ה' יתעלה, והואיל והקרבן אינו לה' אלא לעבודת ה' – ברור אפוא שעבודתו יתעלה היא אך ורק לצורך האדם, להכיר במציאותו של בורא-עולם ולעבדו באמת ובלבב שלם, למען ייטב לו ולזרעו כל הימים.
דוגמה תכא
בויקרא (ג, ג) נאמר: "וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ", וגם כאן אונקלוס מתרגם בעקביות: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכל מה שנאמר בדוגמה הקודמת ועוד, נכון גם לדוגמה זו.
דוגמה תכב
בויקרא (ג, ה) נאמר: "וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ" – "קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ", וראו נא לעיל בסמוך בדוגמות תט (שם הרחבתי מעט), תיב, תיד ו-תיו.
דוגמה תכג
בויקרא (ג, ו) נאמר: "לְזֶבַח שְׁלָמִים לַייָ" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לַיְיָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור.
דוגמה תכד
בויקרא (ג, ט) נאמר: "וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַייָ", וגם כאן אונקלוס מתרגם בעקביות: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכל מה שנאמר בדוגמות תכ–תכא נכון גם לדוגמה זו.
דוגמה תכה
בויקרא (ג, יא) נאמר: "וְהִקְטִירוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לַייָ", ושוב אונקלוס מתרגם בעקביות: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכל הנאמר בדוגמות תכ–תכא נכון גם לדוגמה זו.
דוגמה תכו
בויקרא (ג, יד) נאמר: "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַייָ", ושוב אונקלוס מתרגם בעקביות: "אִשֶּׁה לַייָ" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", וכל הנאמר בדוגמות תכ–תכא ועוד, נכון גם לדוגמה זו.
דוגמה תכז
בויקרא (ג, טז) נאמר: "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַייָ", ושם תרגם: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא", דהיינו להתקבל ברצון, ללמדנו שאין לפניו יתעלה חוש ריח, אלא מדובר בקבלתו את הקרבן. ובהמשך תרגם: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור לעיל.
תגובות