'מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'?

במדרש נאמר: "דרש ר' פנחס בר חמא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו יֵלך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: 'חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה' [מש' טז, יד]" (ב"ב קטז ע"א). מהי מטרת המדרש? מדוע הוא מורה לבני ביתו של החולה לפנות לחכם שיבקש רחמים?

ובכן, מטרת המדרש היא לעודד את האדם שיש לו חולה בביתו, וכל בני הבית סובלים מכך ייסורי נפש וייסורי גוף, שילך אל החכם, והחכם לא רק יעודד אותו, אלא ינסה להבין מדוע ה'-אלהים-אמת הביא עליהם ייסורים, ובמה הוא יכול לעזור ולהדריך אותם לדרך האמת – אשר עשויה לעוררם לתשובה ולחרטה ולתיקון דרכיהם, ובסופו-של-דבר גם להקלת ייסוריהם.

אך בשום-פנים אין ללמוד ממדרש זה שיש בכוחו של הצדיק לכפר על החוטא, ואסביר:

הצדיק יכול אמנם לבקש מה' שיסלח לחוטא, אך ללא כניעה ותשובה מצד החוטא לא תועיל תפילת הצדיק. העיקר הוא תשובת החוטא, ובמקומות רבים בתורה ובספרי הנביאים היסוד הזה מודגש: "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ" (יש' א). נמצא, שביאת החוטא לצדיק והתחננוֹ אליו שיתפלל אל ה' בעבורו היא חלק מתהליך של הכנעת הלב והשפלת גאון ליבו של החוטא עד שובו בתשובה שלמה. כלומר, הבקשה מהצדיק מתאימה לְחוטא שהרשיע מאד ושקע בבהמיוּת ובזוהמת העוונות. חוטא שכזה זקוק להשפיל את גאונו עד עפר, ולשם כך הוא זקוק ללכת ולהיכנע לפני החכמים שהוא בז להם והִפנה עורף לדבריהם, שהרי בהליכתו לחכם, החוטא משפיל את גאונו בתחינתו שהחכם ידריך אותו לדרכי מישרים ויתפלל עליו לפני בורא-עולם. נמצא, שבקשתו מהצדיק שיתפלל עליו, הינה חלק מתהליך התשובה והכניעה, מפני שהיא מבטאת את שפלות רוחו ואפסותו בעיני עצמו.

ברם, הפיכת הצדיק לבעל יכולת בלעדית לגרום לה' יתעלה לכפר לרשע על פשעיו (כפי שטוענים צאצאי המינים), היא בגדר סכלות ועבודה-זרה, כי מי שמאמין שללא תשובה הצדיק יְפַתֶּה את הקב"ה בתפילתו והוא יסלח לרשע על מעלליו, מאמין בזאת למעשה, שיש כוח מאגי-אלהי ל"צדיק" להשפיע על מלך-מלכי-המלכים ולשחדו בדברים – ובזאת גם הופכים את "הצדיק" לאליל שכל פנייה של רוממות ותחינה אליו היא בגדר עבודה-זרה, וגם שוללים את יסוד התשובה ונחיצותה, כאילו ניתן למרק את העוונות באמצעות פנייה למתווך ומליץ.

כמו כן, יש בהשקפה הרעה הזו גם זרעים של הגשמה ומינות, כאילו הקב"ה מושפע מלחצים וכפוף לצדיקים-לוביסטים דמיוניים, אשר מסיתים ומדיחים אותו לעקם את דין האמת והצדק ולרחם על רשעים אכזרים – וייחוס של מגרעת מכל סוג שהוא מוביל קל-מהרה להגשמה, כל-שכן ייחוס מגרעת שמייחסת לבורא-עולם כפיפות לבני האדם. ועוד, השקפה זו גם מדרדרת לכפירה בתורה שהעידה על יוצר הכל שכל פעולותיו נעשות במשפט אמת וצדק מדוקדק: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד).

"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב).

וברור לכל בר דעת שלא זיהם את שׂכלו בהזיות, שמטרת ההזיה הזו לפיה יש בכוחו של הצדיק לכפר על החטאים והעוונות, היא לפתות את התועים לאחוז בהערצה אלילית לאותו "צדיק" ולקבל אותו עליהם לאלוה – מכיוון שיש ל"צדיק" כוח אלהי לכפר על כל הפשעים והעוונות! ובכפרתו הדמיונית הזו, הוא למעשה פותח פתח רחב כאולם לכל התועים הבהמיים לשגות בכל החטאים, הזימות והתועבות – שהרי די להם לבוא אל הצדיק הדמיוני והוא כבר יכפר להם על כל עוונותיהם ופשעיהם ומעלליהם ותועבותיהם, וייצר הרע אינו זקוק ליותר מכך...

וזו היא תפישׂת הנצרות: המאמינים מממנים ומרוממים את יש"ו ויתר הכומרים, ואלה מכפרים על עוונות המאמינים ומאפשרים להם בזה לחיות חיי בטלה וחידלון, חיי זימה ותועבה.

"לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ" (תה' פב, ה); "הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב).

'מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'.pdf

הורידו את PDF • 143KB