אונקלוס - ראש פרשני האמת (חלק כז)
- אדיר דחוח-הלוי
- 15 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
דוגמה שכב
בשמות (כה, כב) נאמר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מפשט הפסוק עלול להשתמע שהקב"ה נועד דהיינו נפגש עם משה בקודש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכו', והואיל ומפרשנות זו של מינות עולה הגשמה ברורה, אונקלוס נחלץ לתרגם שלא הקב"ה הוא זה שנפגש עם משה במשכן, ולכן אונקלוס מתרגם שם: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" – "וַאֲזָמֵין מֵימְרִי לָךְ תַּמָּן". כלומר, לא ה' יתעלה באמיתת עצמותו יִוָּעֵד-ייפגש עם משה רבנו ע"ה אלא הוא יְזָמֵן את פקודתו לאותו המקום, ופקודתו בהקשר האמור הינה חלות הנבואה הייחודית על משה.
דוגמה שכג
בשמות (כח, א) נאמר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן", ושם תרגם אונקלוס: "לְכַהֲנוֹ לִי" – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי", ואונקלוס עקבי בתרגומו: בכל מקום שיש במקרא התייחסות ישירה לאמיתת עצמותו של ה' יתעלה שמו, אונקלוס מרחיק בתרגומו מאמיתת כבודו של בורא-עולם, לכבוד ולתפארת. כלומר, יש בזה ביטוי לכבודו ולרוממותו של בורא-עולם, שהרי ככל שמרחיקים את התיאור או הדימוי או התואר או מילת היחס מאמיתת עצמותו – כך תחושות היראה, ההכנעה וההערצה כלפי בורא-עולם גוברות, בדומה להתייחסות למלך בשר ודם אשר פונים אליו בגוף שלישי, וכן ראוי לפנות לכל אדם חשוב ונכבד ובעל מעלה – ומזאת נלמד על יראת השמים והחכמה שהייתה לאונקלוס ע"ה. ולעיון נרחב במגמה העקבית והרווחת הזו שבפירושו, ראו נא בסיכום שמובא בסוף חלק ד. כמו כן, יש בתרגומו הזה חינוך להשקפה נכונה, ואסביר: מפשט הפסוק עלולים המינים לתעתע שהקב"ה זקוק לכך שנעבדֵהו שהרי נאמר: "לְכַהֲנוֹ לִי", ולכן אונקלוס מרחיק את כל העניין מאמיתתו יתעלה שמו, ללמדנו שאין לה' צורך במאומה.
דוגמה שכד
בשמות (כח, ג) נאמר: "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב [...] וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי", ושם תרגם אונקלוס: "לְכַהֲנוֹ לִי" – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי", וראו נא דוגמה שכג בסמוך.
דוגמה שכה
בשמות (כח, ד) נאמר: "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי", וגם כאן אונקלוס תרגם: "לְכַהֲנוֹ לִי" – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי", וכאמור ראו נא דוגמה שכג בסמוך, ועוד למדנו על עקביותו של אונקלוס.
דוגמה שכו
בשמות (כח, מא) נאמר על אהרן ובניו "וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי" ושוב אונקלוס מתרגם כאמור.
דוגמה שכז
בשמות (כט, א) נאמר: "וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי" וכו', ושוב אונקלוס מתרגם: "לְכַהֵן לִי" – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי", וראו נא עד כמה עקבי הוא אונקלוס ע"ה בתרגומו.
דוגמה שכח
בשמות (כט, יח) נאמר: "וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַייָ רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַייָ הוּא", ושם תרגם אונקלוס: "עֹלָה הוּא לַייָ" – "עֲלָתָא הוּא קֳדָם יְיָ", וכבר ראינו בשלל דוגמות שאונקלוס אינו מותיר בתרגומו את למ"ד היחס: "לַייָ" כשהיא נאמרת בפסוק קמי שמיא. אלא, הוא מחליפהּ במילה "קֳדָם" (ולעתים נדירות במילה אחרת). העקביות הזו בשינוי תרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לה', והיא נועדה לייחד את אמיתתו משוכני-בתי-החומר. כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתתו יתעלה ובכך הוא משיג שתי מטרות: הרחקה מן ההגשמה בהרחקת אמיתתו יתברך מענייני החומר האמורים בפסוק ביחס לבורא-עולם; וכן חינוך המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתהדר, שהרי ככל שמרחיקים את העניין הנדון בפסוק מאמיתתו כך כבודו ויקרו של ה' יתעלה מתגדֵּל, ובדומה לפנייה למלך או לשופט וכיו"ב, שמשום כבודו נעשית בגוף שלישי ולא בגוף ראשון.
כמו כן, אונקלוס מוסיף ומתרגם: "רֵיחַ נִיחוֹחַ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא" כלומר להתקבל ברצון, ושינה בתרגומו כדי שלא חלילה יעלה על הדעת שהמילים "רֵיחַ נִיחוֹחַ" נועדו להורות על-כך שהקב"ה מריח את ריח הקרבן והוא מתענג על ריחוֹ כריח ניחוח, אלא הכוונה במלים הללו ללמד שהקרבן התקבל ברצון לפניו יתעלה, וכך בדיוק אונקלוס מתרגם בהמשך דבריו: "אִשֶּׁה לַייָ הוּא" – "קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ הוּא", ואגב ראינו ששוב אונקלוס מתרגם את למ"ד היחס כשהיא נאמרת קמי שמיא בהוספת מילת "קֳדָם" לפניה, וכאמור תרגום זה ייחודי רק לה' יתעלה.
דוגמה שכט
בשמות (כט, כה) נאמר: "וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְיָ אִשֶּׁה הוּא לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לְרֵיחַ נִיחוֹחַ [...] אִשֶּׁה הוּא לַייָ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא [...] קוּרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ", ובשתי הרחקות ההגשמה הללו ראו נא בסמוך דוגמה שכח.
דוגמה של
בשמות (כט, כח) נאמר: "וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין למ"ד היחס כשהיא נאמרת בפסוק קמי שמיא, ראו בסמוך דוגמה שכח.
דוגמה שלא
בשמות (כט, מא) נאמר: "וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַייָ" – "לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ", ובעניין שתי הרחקות ההגשמה הללו ראו נא לעיל בסמוך דוגמה שכח.
דוגמה שלב
בשמות (כט, מב) נאמר: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְיָ אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם", ושם תרגם אונקלוס: "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה" – "דַּאֲזָמֵין מֵימְרִי לְכוֹן תַּמָּן", ובעניין תרגומו כאן אשר מרחיק מסכנת ההגשמה ראו נא לעיל בסמוך בדוגמה שכב.
דוגמה שלג
בשמות (כט, מג) נאמר: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי", ושם תרגם אונקלוס: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה" – "וַאֲזָמֵין מֵימְרִי", וזו אותה הרחקת ההגשמה שנאמרה בדוגמה הקודמת. כמו כן, יש בפסוק עצמו הרחקה מן ההגשמה שהרי נאמר בו "וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי", ושם תרגם אונקלוס: "וְאֶתְקַדַּשׁ בִּיקָרִי", כלומר ה' יתעלה מודיע לנו באופן מפורש שלא אמיתת עצמותו תופיע ותיוועד עם משה רבנו בקודש הקדשים, אלא כבודו הוא זה שיופיע במשכן ובו יתקדש שמו.
דוגמה שלד
בשמות (כט, מד) נאמר: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד [...] וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי" ושם תרגם אונקלוס: "לְכַהֵן לִי" – "לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמָי", ובעניין הרחקה זו ראו דוגמות שכג–שכז.
דוגמה שלה
בשמות (כט, מה) נאמר: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וכו', והואיל והקב"ה אינו שוכן במקום מסוים בעולם החומר אפילו לא בקרב ישראל, אונקלוס נחלץ להרחיק מן ההגשמה ולתרגם: "וְשָׁכַנְתִּי" – "וְאֶשְׁרֵי שְׁכִינְתִי". כלומר, לא הוא יתעלה שמו ישכון בעולם החומר אלא שכינתו, דהיינו השגחתו, ובעניין חובת שלילת ייחוס מקום לבורא-עולם, ראו נא לעיל דוגמה רעג.
דוגמה שלו
בשמות (כט, מה) נאמר: "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם", ושם תרגם אונקלוס: "לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם" – "לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתִי בֵּינֵיהוֹן", וכל מה שנאמר לעיל בדוגמה שלה הסמוכה נכון בהחלט גם כאן, ואונקלוס עקבי מאד.
דוגמה שלז
בשמות (ל, ו) נאמר: "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה", ושם תרגם אונקלוס: "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" – "דַּאֲזָמֵין מֵימְרִי לָךְ תַּמָּן", וכבר ראינו את הרחקת ההגשמה הזו לעיל בסמוך בדוגמות שלב ו-שלג ובעיקר שכב.
דוגמה שלח
בשמות (ל, י) נאמר: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַייָ" – "קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ", ובעניין תרגומה של למ"ד היחס כאשר היא נאמרת קמי שמיא ראו נא לעיל בסמוך דוגמות שכח–שלא, ושוב רואים את עקביותו של אונקלוס ע"ה בתרגומו.
תגובות