תוצאות החיפוש

וחוכמות חיצוניות בכלל [=מדעים], לדעתו זוהי הסיבה לכך שנענשו בגירוש ספרד, בספריו מאריך לדחות את דברי הרמב"ם סדרות מאמרים: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה", "אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז", "חרם המינים הקדמונים על ספרי הרמב"ם ארורים אשר גרמו לנזק עצום לדרך האמת – מפני שכומרי-הדת האורתודוקסית מצביעים על המינים הללו שהשתמשו במשנת הרמב"ם שהעמיק במדעים ופנה למינות, ראו: "לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו" , "ביקורת אשכנזית קטלנית על אור הרמב"ם כללו של דבר, כל מי שסוטה ומסטה אחרי הקבלה הפגאנית הוא בהכרח מין ואפיקורוס, אך לא כל מי שלומד מדעים הוא

מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו לפרסמה, לנגח באמצעותה את ר' יוסף וכן לטפח ואז יפרסמו את זה [=את מכתבו של הרמב"ם אליהם] ויתכבדו בו, ואין בני אדם יודעים מה שכתבו הם [בענווה מעושׂה והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת בהמשך האיגרת (עמ' קלב), רבנו מזכיר את תשובתו של שמואל אבו עלי ליהודי-תימן, אשר נכתבה נגד רבנו הרמב"ם ועד כמה חמורה התעייתו של קאפח, שהרי הוא אמרהּ בעודו מתחסד בכינוי 'הרמב"ם של ימינו' וכאמור גדול עוונו

ומדוע חרה אפו של ברקל בסגל? וכיצד ברקל מוכיח שגם לדעת הרמב"ם מותר ליהנות מדברי תורה? לא אשיג את מטרתי במאמר זה, ולכן אסתפק בזה ואפנה למאמרים שבהם כל ההלכות והמקורות נדונים בהרחבה: "מדוע הרמב"ם ברקל בורח מלעסוק בגופו של עניין ועוסק בגופו של אדם. בקיצור, עד עתה ראינו שאין שחר לדברי ברקל לפיהם הרמב"ם מתיר לאכול מן התורה.

לפי הקבלה הזרע נמשך ממוחו של האב, ולכן הוא נקרא "טיפי הדעת". לעומת זאת, לפי הרמב"ם איכות הבנים נקבעת תחלה לפי המצע הגנטי שהוריהם מעניקים להם, דהיינו: אם האב והאם ועל קניית מידות טובות ונעלות ראו: "שביל הזהב של הרמב"ם" , "תחלואי הנפש וריפוים" . *** בעניין המצע הגנטי לעומת זאת, הרמב"ם השמיט כמעט את כל דבריו של ר' לוי, ולא הזכיר עניין המחשבה כלל בנוגע לזיווג. ניתן אפוא לראות שהאחרונים ובפרט המקובלים ייחסו חשיבות גדולה לעניין של המחשבה בעת הזיווג, דבר שהרמב"ם

תחילה הוא אומר במפורש שיש להקב"ה כ"ח פרקי ידיים וזו הגשמה ברורה ומפורשת והעבודה-זרה החמורה ביותר לדעת הרמב"ם הרמב"ם בהלכות סת"ם (ה, ד) מתייחס לכתיבת שמות בתוך המזוזה: "אלו שכותבין בה בפנים שמות מלאכים או שמות קדושים ראו גם כאן בעניין מטרת המזוזה לדעת הרמב"ם, וכן בעניין כוזו במוכסז כוזו שם. זו עבודה-זרה מכוערת ביותר אשר מעלה חרון-אף כבד, להלן דברי הרמב"ם מתוך הלכות יסודי תורה (א, ז): "אלוה אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים" (פתיחת הרמב"ם

ישיבת אבלים ומנחמים על הארץ בהלכות אבל הרמב"ם פוסק כך: [יג, ג] "האבל מסב בראש, ואין המנחמין רשאין לישב מפסקי הרמב"ם עולה: א)  האבל ואף המנחמים חייבים לשבת על הקרקע; ב)  יש מקום מוגדר למנחמים ולמתנחמים ואין כך בקריאתו של ישעיהו לבתולת בת בבל (יש' מז, א) ובישיבתו של מלך נינוה על האפר (יונה ג, ו) שהוזכרו לעיל רבנו הרמב"ם, יבחין שהבר בטל בשישים, וגם במקום שזכינו סוף סוף למעט בר, בצד הדברים מיד נאמר: "ולא נהגו לא פשוט להעמיק בהלכות אבילות המדכדכות כשלעצמן, ואם נוסיף לכך את ההתרחקות מדרכם הישרה של הרמב"ם וחכמי

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הרמב"ם ומדוע אני מזכיר את מָרי יוסף קאפח פעמים רבות... אומר מיד בהמשך דבריו: "ועם רבי אברהם בן עזרא, תהיה לנו תוכחת מגולה ואהבה מסותרה" – ואיזה הבדל עצום בין יחסו לאשכנזי לבין יחסו לספרדי. רבנו בעיני הטיפשים, וצאצאי המינים אף השתמשו בדבריו כמשקפי מגן אטומות, אשר מונעות מאורו של רבנו הרמב"ם

ויש באתר אור הרמב"ם עשרות רבות של מאמרים שחושפים את התעיותיהם ונכלוליהם של קאפַּח וערוסי, את עוונותיהם הבה נמשיך עתה בדבריה של אודליה וכך המשיכה וכתבה: "גם אתה היית משומעי לקחם, ואת כל השׂכלתך בחכמת הרמב"ם את כל השׂכלתי במשנת הרמב"ם הנני חייב לחמי? ולקאפַּח ולערוסי? האמנם? רק לאחר שהתנתקתי מהם ומהשקפותיהם וממידותיהם הרעות, אור הרמב"ם פרץ והחל לנבוע... ובכן, אם היה מדובר בחסרונות קלים כלל לא הייתי מתמקד בהם, וכמו שיש חסרונות לרבנו הרמב"ם ויותר מכך לרס"ג

שתתגודד ותתאמץ מאד, ואפילו את כנף היתוש הקטן שקדמך במעשה הבריאה לא תצליח להניד, או אז אלעג לך כלעגו של ואף יתרה מזאת, דווקא במעשה הזה של קללת המינים והזֵּדים, דווקא במעשה הזה תחול הברכה על עם-ישראל, וכפי השני [דהיינו על-ידי עשיית ההיפך מן ההשקפות הרעות ובדומה לריפוי המידות, ועל-כך ראו במאמר: 'שביל הזהב של הרמב"ם']. ואחתום בשיר קצר שנכתב כנגד מין ספרדי אשר גם שמו היה מאיר הממאיר, ואשר גם הוא יצא כנגד הרמב"ם ואף ביקש

קבורת אשה סמוך למיתתה בהלכות אבל (יב, ו) הרמב"ם פוסק כך: "ומספידין את הנשים כאנשים בכל מקום. ועתה לדברי קאפח בהלכות אבל (יב, ו) בתארוֹ את המציאות שקיימת בימינו בעניין זה: "ומ"ש [הרמב"ם] 'אבל אין ינקי הפגאני –  "אין מניחין מיטה של נשים ברחוב מפני שקרובה לינוול לא שנא של יולדת לא שנא של שאר אשה" ( ד)  "ביותר קשה" – בנקודה זו הִקשה טוקצינסקי מדוע הרמב"ם חיבר את שני הטעמים יחדיו, וכבר תירצנו בנקודה כמו כן, לדעת הרמב"ם הלנת המת המותרת היא רק למילוי צרכיו של מת, ראו: הלכות סנהדרין (טו, י), וכן הלכות

נמצא, כי מההתבוננות בבריאה (כלל היקום) ובנבראים (חי, צומח, דומם), אנו למדים על פעולותיו של בורא עולם, ובהכרת פעולותיו של בורא עולם אנו מתקרבים להשגתו ולידיעתו. להלן ראיה נוספת לכך שמצוות השם מחייבת לידע את פעולותיו [=ברואיו] של בורא עולם, וזה לשון הרמב"ם במורה ובסוף הלכות תשובה כותב הרמב"ם: "דבר ברור וידוע שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה בחודש הבא אי"ה נמשיך לעסוק בנושא זה, ונעיין במאמרו של מרי "לימודי 'חול' במשנת הרמב"ם".

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

הרב הראשי של העיר – הרב רצון ערוסי. רבה של קרית-אונו, הרב רצון ערוסי, השתחרר אמש (רביעי) מאשפוז של מספר ימים בבית החולים לאחר שנודע לו כי ובכן, מצער מאד שלא עלה מפיו של ערוסי אפילו לא ריח של חשבון נפש, אפילו לא זיק של הכאה על חטא, כלום! מדברי ערוסי עולה, שרבנו הרמב"ם לא התנגד לקבלה הפגאנית! "אישיות רמב"מית" ויחד עם זאת הוא, דהיינו קאפח, לא היה "אישיות אנטי קבלית", ושאלה קמה וניצבה: האמנם הרמב"ם

וכמו שפוסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ב–ז): "והוא שהתורה אומרת: 'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' [דב' ד, לה] הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א, ו): "אילו היה היוצר גוף וגווייה היה לו קץ ותכלית, שאי-אפשר להיות גוף שאין לדעת הרמב"ם, מטרתה של נטילת-הידיים היא להכין את האדם לתפילה ולקרית-שמע או ללימוד התורה (ראו הלכות תפילה וכן אין צורך ליטול כל יד שלוש פעמים, אלא די בפעם אחת וברביעית, וכמו שפוסק הרמב"ם (ברכות ו, ה): "עד היכן כמו כן, די לקרוא את הפרשה הראשונה, וכמו שפסקו חז"ל ורבנו הרמב"ם בהלכות תפילה (ז, א–ב): "כשיכנס אדם למיטתו

אך השנים חינכוני והניסיון לימדני [=ביטוי ידוע של רבנו באגרתו, והוא פונה אלי כאילו הוא הרמב"ם ואנכי תלמידו טעית בהבנת דברי – לא חרה אפי על כבודם של הרמב"ן ורש"י – לא חרה אפי כלל ולא כעסתי. חרה לי והצטערתי על כבודכם וכבוד הרמב"ם שאתם נציגיו [פשש... חרה לי והצטערתי על כבודכם וכבוד הרמב"ם שאתם נציגיו, שאין זה כבוד שמיים לנהוג בלא דעת ולהשתלח בלי רסן ודבריך אלה הם דברי צביעות, שהרי מדוע חרה לך על כבודי וכבוד הרמב"ם כביכול?!

זאת ועוד, המינים וצאצאיהם אף מכזבים שזו היא דעת רבנו הרמב"ם, ואסביר: בעבר שוחחתי עם סופר סת"ם שנשא ונתן ועתה לתשובה הארוכה: ביקשתי מחברי שידרוש מהסופר האורתודוקסי להביא ראיה לטענתו לפיה הרמב"ם סבר שיש לנהוג האורתודוקסי לא טרח לנסח תשובה, והעתיק רשימה של "כללי הרמב"ם" שהוא אסף, ואשר ממנה עולה לטענתו, שלדעת רבנו הרמב"ם, מותר ואף ראוי ומצוה לקום ולברך ברכה לבטלה על ספרי תורה פסולים. ואין הפרש בזה בין איסור המותר והתרת האסור (שו"ת הרמב"ם סימן שי)".

למדנו שדעה היא קניית השקפה לאחר חקירה יסודית מקיפה ומעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת ארבעה-עשר כללים שלפיהם יש לאבחן כל ציווי ואזהרה שבתורה, ולקבוע האם אכן יש לכלול אותם בתוך 613 המצוות של עוד למדנו, שהמונח ידיעה איננו מבטא אמונה או מסורת של קבלה שטחית, אלא חקירה מקיפה מעמיקה ויסודית. שנדמה לו שהוא יודע תורה, ואינו יודע את השם בדרכו של רבנו ובשיטתו גם תורה אין לו". התבוננות בנמצאים פירושה התבוננות בפעולותיו של ה' יתברך, דהיינו לימוד המדעים השונים: המדעים המכשירים,

ראשי הממסד האורתודוקסי בדורו של הרמב"ם מאיגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף בן יהודה עולה תמונה רקובה מאד מטרתם במכתביהם הייתה לקבל תשובה אוהדת מרבנו הרמב"ם כדי שיוכלו לפרסמה, לנגח באמצעותה את ר' יוסף וכן לטפח זו היא אפוא דרכם של הרבנים השכירים, לכתוב איגרות מלאות דברי חנופה וענווה והכנעה מדומות, מתוך מטרה לקבל , וכמו שכותב רבנו הרמב"ם שם באיגרתו: "ואני יודע תכלית כל המסכנים הללו [ותמוה שרבנו קורא לכסילים הללו והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת

אם תעברו על מאות המאמרים הכתובים כאן באתר אור הרמב"ם ועל אלפי התגובות הנלוות להם תשימו לב לדבר מאוד מעניין ועתה כולנו נמצאים בתקופה של בלבול רב, מתח וחוסר ודאות, אשר נגרמים כתוצאה מההתעוררות הזאת ומההתנגדות של הרוב עדיין לא ערים לאמת, אך נראה כי הרצון של הציבור לדעת מהי האמת עתיד לגבור בסופו-של-דבר על רצון השליטים עולם של תורה, עולם של ידיעת ה', עולם של בית-מקדש. וכך פוסק הרמב"ם בהלכות יסודי תורה (ב, ג): "ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים

איך בונים אומה שתהיה מאוחדת למרות שהיא בסך-הכל קיבוץ של פרטים השונים זה-מזה במראם, בהתנהגותם ובדעותיהם החברתי ההכרחי לקיום האנושי, נעשו בני-האדם מעורבים זה-בזה ומשפיעים זה-על-זה, לטוב ולרע, וכך מסביר רבנו הרמב"ם בפסקו בהלכות דעות פרק ו: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג במנהג במורה (א, עב) מלמד, שהכוח המנהיג את האדם על כל חלקיו הוא הכוח ההוגה – והוא חלק מחלקי הנפש, וכפי שמסביר הרמב"ם והשקפות נכונות, נעלה ומרומם יותר מן התיקון הגופני, שהוא הקניית מידות-טובות והסדרת ענייניהם החברתיים של

תיאטרון הדרדעים השׂכירים מלחמתו של אוֹר הרמב"ם במינים ובצאצאיהם ובעבדיהם, שופכת אור לא רק על רשעם ומעללם וזו הסיבה המרכזית שהם מוציאים-שם-רע על אוֹר הרמב"ם: כי כאשר אנו שולפים את חרבנו לכרות את השקפות פטרוניהם לפיכך הדרדעים השׂכירים רודפי הבצע מתעבים את אוֹר הרמב"ם, כי אוֹר הרמב"ם שופך אור על העובדה המדהימה, שדווקא וזכורני כאשר התחלתי את דרכי באוֹר הרמב"ם עוד הייתי מקורב לאיזה דרדעי שׂכיר ובכיר, והוא תבע ממני שוב ושוב ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "כבר ביארנו [...] כי 'עין טובה' היא ההִסתפקות [...]

רציתי לשתף את החברים בהודעת SMS שקיבלתי בעבר מאיזה תימני חכם בעיניו, מתלמידיו של לייבוביץ' הכופר ודומיו לומר רענונוביץ', וז"ל: שלום לך, גזרתי על עצמי שלא ליצור קשר אתך, אלא שבליל שבת האחרון ניגש אלי הרב של בית-הכנסת הרב בראונשטיין ואמר לי, קיבלתי משהו שנקרא אור הרמב"ם. עד כאן דבריו של מר מָאוּס רענונוביץ'.

מדהים היה לראות את הפירוש ההגיוני לגרסת הרמב"ם "יודע היה בצלאל אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", כלומר (ואני נניח לצורך העניין שאת דברי רש"י הנ"ל היה כותב הרמב"ם ולהיפך, את גרסת הרמב"ם היה גורס רש"י. ופשטנות פירושו של רש"י-שר"י מעידה כאלף עדים על תפישׂתו את המדרש כפשוטו. ובכן, המגיב מבסס את טיעונו על הנחה היפותטית שאם היוצרות היו הפוכות, דהיינו אם הרמב"ם היה כותב כדברי רש"י-שר"י , אז הייתי בהכרח מפרש את דברי הרמב"ם באופנים מושׂכלים, וזו השערה שאין לה על מה להתבסס.

יא) קנייבסקי אולי שמע על שלושה-עשר היסודות של הרמב"ם, אך כנראה הוא אינו מכיר את פסק הרמב"ם שאין בין וכל-שכן לשיטת הרמב"ם שהוא נתלה בו, ואשר קבע את חובת הציפייה לגאולה בשלושה-עשר היסודות. יה) ברם, דומני שהטענה המגוחכת ביותר של קולדצקי היא שקנייבסקי נאמן לשלושה-עשר יסודות האמונה שייסד הרמב"ם המדע" ואת "מורה הנבוכים", ועד היום הם אינם מכניסים לספריות ישיבותיהם את הפילוסופיה הארורה שהטתה את הרמב"ם כמו כן, רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בסוף איגרת תימן, כי דווקא בתקופות שנביאי השקר ניבאו טובות לעם-ישראל –

במאמר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם" למדנו על זיופים שונים לפיהם כל ספרי התורה הקלפים שבימינו הם ספרי-תורה הקלף והדוכסוסטוס, ולשם הבנת העניין אחזור על חלק מן הדברים שהובאו במאמר שנזכר: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם " : הרמב"ם מלמד שיש שלושה סוגי עורות: גוויל, קלף ודוכסוסטוס. וזה שאמר אחר-כך [רבנו הרמב"ם]: 'בעפצא וכיוצא בו מדברים שמכווצים את העור ומחזקים אותו'". והלא הרמב"ם כותב בהלכות תפילין (א, ו): "וכיוצא בו" על העפצים, מדוע שלא לומר שכוונתו גם על הסיד?

יש בו ניסיון להאיר במעט אל דרכם של חכמי האמת הקדמונים – אותה הדרך שהלכו בה מוסרי התורה-שבעל-פה הנאמנים ושהאחרון שנותר מהם ואשר כתביו נשמרו הוא הרמב"ם, והוא זה שהורה לנו את השביל המואר ללכת בו, בעולם של חושך האמת היא הבנת נושא מסוים לאחר עיון וחקירה מקיפה של מאפייניו וענייניו. וכך כותב הרמב"ם במורה (ב, נ): "דע אתה המעיין במאמרי זה, כי הדעה [=ההשקפה שאדם קובע ומצייר ומבסס במחשבתו אלימים, רמאים ולוקחי שוחד, שוכני עַם האדומיים שביקשו לשלוח יד בדת האמת העתיקה שהנחיל לנו משה רבנו ורבנו הרמב"ם

התקפת הרמב"ם על הסוברים שהמלאכים בשר ודם גם רבנו הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על אותם הסוברים שהמלאכים גופות הרמב"ם מודע לקושיות שעלולות לצוץ בעניין זה, מפני שרבות הן הדרשות שמורות לכאורה על כך שהמלאכים כבני-אדם ולצערי אין הם מבינים את חומרת עבודה-זרה, ואינם מכירים את יחסו של הרמב"ם לעובדי עבודה-זרה, וכבר השיב להם הרמב"ם שאין לדון לכף זכות במקום שבו ישנה הגשמה, שהיא העבודה-הזרה החמורה ביותר לדעת רבנו. נעבור עתה לתשובתו של רבנו הרמב"ם לראב"ד בהמשך מורה-הנבוכים שם: "ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני

כך גם מסביר רלב"ג, ובעקבותיו כך אבינר מסביר את דעת הרמב"ם, וזה לשונו: "לפי רב שמואל בר חופני גאון, בעלת גם הרמב"ם סובר שכל זה מפעולות הדמיון, ללא השגה חושית כלל ". וכן כותב בן רבנו, ראו שו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם, כז. כיצד ניתן להבין עניין זה לפי הרמב"ם? על-כך משיב הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (ב, מא), וכֹה דבריו: "אבל מה שנאמר בו 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום

שנאת בני ישמעאל שנאת בני ישמעאל לעם-ישראל הייתה מאז ומעולם, הרמב"ם באיגרתו ליהודי תימן מלפני כ-850 שנים כוונת הרמב"ם במה שהעתיק את הפסוק "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" היא לכך, שהם יושבים בכינוסי גדוליהם (כגון ה"משוגע" שנזכר בדברי הרמב"ם הוא כמובן מוחמד נביא האסלאם, וזה היה כינויו השגור בפי היהודים בארצות ערב רבנו הרמב"ם מתאר את דרך ההתמודדות עם שקריהם וכזביהם בתקופתו, הוא קובע שהדרך היחידה להתמודד עמם באותם הרמב"ם מציע ליהודי-תימן פשוט לשתוק ומביא ראיה מפסוק בספר בראשית (כה, יג–יד): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי

מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". חולִי שאיפת המותרות בספרו מורה-הנבוכים (ג, יב) רבנו הרמב"ם מבאר מהם מקורות הפגעים והרעות שבעולם. רבנו מגיע למסקנה שיש שלושה מינים של רעות בעולם, והמין השלישי של רעות העולם הוא מה שהאדם גורם לעצמו, וכֹה נזקי הנפש משאיפת המותרות לדעת הרמב"ם הנפש קשורה בגוף האדם, ולכן, שינויים שחלים על הגוף משפיעים על הנפש המותרות אין להן סוף, אם תהיה לך תשוקה שיהיו כֵּליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה, ואחרים עשאום שוהם