נפוצות המאגיה איננה ראיה לאמיתתה!
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 5 דקות
אחד מחבריי נשאל בעניינים שונים אשר נוגעים לשאלת המאגיה הפגאנית אשר החריבה את עמֵּנו ותורתנו ובית-מקדשנו במשך אלפי שנים, והנה לשון המכתב לפניכם (ערוך מעט):
אנא תקן אותי אם אני לא מדייק, לטענתך [לטענת חברי] אמונת ישראל הייתה נקייה ממיסטיקה ומאגיה עד להופעת "ספר האופל". כמו כן, לדבריך יש לקרוא את התנ"ך באופן מעמיק ולא פשטני (כגון דיברה תורה כלשון בני אדם או לשון הבאי...) ושאת דברי חז"ל חייבים לקרוא כמסר רוחני או חינוכי ולא כפשוטם (כמו הכת השלישית בהקדמה לפרק חלק).
מאוד הייתי רוצה להאמין שהצעה זאת נכונה, ולמעשה אני משתדל בעצמי לעשות מאמץ פרשני כדי ללמוד וללמד כך תורה. אך אני חושש שיש כאן חוסר דיוק חשוב ואשמח שתאיר את עיניי אם אני טועה. נדמה לי שהצעתך היא אילוץ פרשני שלא מספיק נאמן למקורות. נדמה לי שתמיד היו בעם-ישראל צדדים מיסטיים ומאגיים וצדדים יותר רציונליים, והסיפור הנכון הוא, שהיו למעשה שני מחנות בעם-ישראל אשר פירשו אחרת את המציאות.
נדמה לי שמיסטיקה ומאגיה היו חלק מהתרבות היהודית מאז ומעולם. הן לא "המצאה" של ימי הביניים. בימי הביניים הן עברו תהליך עמוק של מיסוד וארגון (בעיקר עם הופעת הקבלה וחסידות אשכנז), מה שגרם להן להיראות כמו תופעה חדשה. בתנ"ך עצמו יש הבחנה דקה בין "נס לאומי" (כמו קריעת ים סוף, שלעיתים מלווה בהסבר טבעי כמו 'רוח קדים עזה') לבין פעולות מאגיות מובהקות של נביאים, שפועלים כמעט כמו "בעלי מופת". לדוגמא: אלישע הנביא מבצע שורה של ניסים "קטנים" ואישיים שנראים לחלוטין כמו מאגיה פרקטית: הוא מציף גרזן ברזל שנפל למים בעזרת זריקת עץ, והוא "מרפא" מים מורעלים ביריחו על ידי זריקת מלח. עוד דוגמא תנ"כית: העלאה באוב – שאול המלך הולך לבעלת האוב מעין דור כדי להעלות את שמואל הנביא ע"ה. התנ"ך אמנם אוסר על כך הלכתית, אך עצם הסיפור מוכיח שהתופעה הייתה קיימת, מוכרת ונתפסה כאפשרית לחלוטין במציאות של אותה תקופה.
ויש דוגמאות רבות מתקופת חז"ל. התלמוד מלא בסיפורי מאגיה, שדים, קמיעות ולחשים. חלק מהמעשים של חכמים נעשו ללא שום מטרה חינוכית, אלא כהפגנת כוח רוחני, הגנה מפני מזיקים או צורך קיומי: במסכת סנהדרין (ס"ה ע"ב) מסופר על רבא שברא אדם באמצעות "ספר יצירה" ושלח אותו לרבי זירא. רבי זירא דיבר אליו, הבין שהוא יציר-מאגיה ואמר לו: "חזור לעפרך". אין כאן מסר מוסרי, אלא הדגמה של כוח יצירה באמצעות שמות קדושים.
ויש גם המון דוגמאות מלחשים כנגד שדים ועין הרע: התלמוד גדוש בהוראות מדויקות איך להתגונן מפני שדים (כמו השֵּׁדה שברירי או קטב מרירי), איסורים על זוגות (כמו שתיית כוסות במספר זוגי שמזמנת שדים), ומנהגי קמיעות. גם בגמרא במסכת גיטין (ס"ז ע"ב) נאמר שיש אנשים ששדים אוחזים בהם ומאלצים אותם לכתוב דברים, ולכן פוסלים גט של אדם כזה כי דעתו משובשת עליו. זו הלכה שקובעת גורל של נשים ועגונות, לא אגדתה חסידית.
האמונות המיסטיות האלו אפילו השפיעו על ההלכה. כמו שחז"ל התירו לצאת בשבת עם "קמיע מומחה" (שנבדק והוכח כמרפא). אם חז"ל חשבו שקמיעות הם הבל, הם לא היו מתירים לחלל עבורם שבת או לטלטל אותם ברשות הרבים. בנוסף, יש עדויות ארכאולוגיות חזקות שהקמעות והשימוש בשמות מלאכים וכדומה היו מנהגים פופולאריים בימי התלמוד, ויש לכך הרבה ממצאים גם מבבל וגם מארץ ישראל: בגניזת קהיר ובחפירות בארץ ישראל נמצאו קמיעות מתכת שנשאו אותם יהודים, המכילים השבעות של מלאכים וצירופי שמות. ובחפירות ארכיאולוגיות בעיראק נמצאו מאות "קערות השבעה" שבהן נכתבו לחשים מאגיים נגד שדים (כמו לילית), והן הונחו הפוכות מתחת לרצפת הבתים כדי "ללכוד" את השד...
נדמה לי שהטענה שהיהדות הייתה "נקייה" עד הופעת ספר הזוהר, דורשת אקרובטיקה פרשנית כדי להסביר חלק מספורי התנ"ך, את ספרות ההיכלות והמרכבה מתקופת התנאים, את הקמיעות הרבים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מתקופת המשנה, ומאות מסיפורי הגמרא. מה דעתך? האם לא הבנתי נכון את הטענה שלך על ההיסטוריה של היהדות? או אולי הדוגמאות שלי אינן טובות? אשמח מאוד שתאיר את עיני. בכבוד רב.
וכך השבתי לאותו שואל ששאל את חברי, הנה תשובתי לכבודו לפי סדר שאלותיך:
א) אמונת ישראל המקורית והאמיתית נקייה לחלוטין ממאגיה, המאגיה היא שורש כל עבודה-זרה ותורתנו תורת האמת שלפה את חרבה על שלל האמונות המאגיות-פגאניות, ולעיון בעניין יסודי זה ראה נא: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה", "כומר ושמו אליעזר (על המאגיה)", ובמאמרים הללו תבין היטב את יחסה האמיתי של התורה למאגיה. אמנם, עם-ישראל מאז ומעולם נהה אחרי אמונות התהו וההבל המאגיות, ועל-כך ספגה אומתנו ייסורי אימים.
ב) ביחס לתנ"ך, יש להבחין בין הפשטים שבתנ"ך לבין המשלים שבו. רוב פסוקי התורה הינם עניינים פשטניים למעט ענייני נבואה וענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וכן שלל התיאורים ביחס לה' יתעלה שיש להבין אותם באופנים הראויים להם, ולשם כך הרמב"ם חיבר את ספרו "מורה הנבוכים", שבו הקדיש את כל חלק א כדי לבאר את השמות המשותפים במקרא. וביחס למשלי הנביאים או משלי שלמה וכיו"ב, ברור שאין להבינם כפשוטם.
ג) ביחס לאגדות חז"ל, אנא עיין במאמר: "תפישת אגדות חז''ל כפשוטן – חורבן הדת", ויש עוד מאות (!) מאמרים באתר אור הרמב"ם שעוסקים בעניין יסודי זה והם מוכיחים שתפישת האגדות כפשוטן מובילה למינות ולעבודה-זרה ולהשחתת כל תורת משה כולה, עד היסוד.
ד) ביחס לדבריך: "שתמיד היו בעם ישראל צדדים מיסטיים ומאגיים וצדדים יותר רציונליים", ובכן, זה נכון, מאז ומעולם עם-ישראל סטה אחרי התהו וההבל וכאמור מסיבה זו הקיאה אותנו ארץ ישראל והושלכנו לייסורי גלות ארוכים ומייסרים עד מאד. כלומר, מבחינת תיאור המציאות אתה צודק, תמיד היו בעם-ישראל עובדי עבודה-זרה וסוטים אחרי המאגיה הפגאנית, וברוב התקופות והזמנים הם אף היו הרוב, ולעתים אף הרוב המוחץ – אך יחד עם זאת, העובדה שתמיד היו בעם-ישראל עובדי אלילים רבים מאד, אין בה כדי להצדיק את העבודה-הזרה ולטעון לזכותה שמדובר בתפישׂה לגיטימית לצד התפישׂה היהודית המקורית והאמיתית אשר תיעבה את העבודה-הזרה ושלפה את חרבה עליה. עליך להבין, אמת ושקר אינם יכולים לחיות יחדיו, והעובדה שעם-ישראל סטה אחרי המאגיה הפגאנית אין בה כדי להפוך אותה לאמת. עליך ללמוד ולהבין שהמאגיה היא למעשה השורש הפורה ראש ולענה של כל עבודה-זרה.
ה) ביחס לניסים שביצעו הנביאים, לא מדובר בכוחות מאגיים-פגאניים כמו שמדמים הוזי ההזיות למיניהם, דהיינו המקובלים הפגאניים או מכשפי עובדי האלילים למיניהם, אלא מדובר בנס מקומי אשר נבע, לא מכוחות על-טבעיים שהיו לנביא, אלא מעזר אלהי מקומי ומיוחד. יש לנביא יכולת להתחנן לה' יתעלה וה' ייעתר לבקשתו לעשות נס מסוים, אולם! וכאן האולם הגדול מאד, כל המקובלים הפגאניים למיניהם אשר טוענים לכוחות על טבעיים הם אינם נביאים ואינם עונים להגדרת נביא! יש הגדרות הלכתיות ברורות כיצד ניתן לזהות נביא, ובמה אנו מחויבים להאמין בו, וכל מי שאינו עונה להגדרות הללו (ואפילו לסעיף קטן וזניח בתוך ההגדרות הללו) הוא בגדר נביא שקר שדינו בחנק, וגם על כך הרחבתי במאמרים ייעודיים.
ו) ביחס להעלאה באוב, ראה נא במאמר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי".
ז) כל הדוגמות שהנך טוען שיש בספרות חז"ל, הינן מאגדות חז"ל, דהיינו מתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, למד נא היטב את דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק, כי עניין זה הוא היסוד לסטייתו של עם-ישראל אחרי ההבל באלף השנים האחרונות ולהשחתת תורת משה כולה.
ח) בעניין האגדה שרבא ברא גברא, ראה נא במאמר: "סקירת הפירוש העקוש לספר יצירה (ח"ב)", שם פירשתי בין השאר גם את האגדה הזו.
ז) בעניין עין הרע ראה נא במאמר: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".
ח) בעניין השדים והזוגות, ראה נא סדרת המאמרים: "אמונתו של רש"י בשדים" (יז חלקים).
ט) בעניין הקמיעות ראה נא במאמר לעיל בעניין המאגיה והקמיעות. אגב, הבעיה הגדולה ביותר שלך היא שהנך לומד גמרא עם פירוש רש"י מבלי שלמדת היטב את יסודות הדת, ואולי גם חסרה לך ידיעת המדעים והבחנת השכל הישר, ובעניין הסכנה הגדולה שבלימוד התלמוד ללא ידיעת המדעים ויסודות התורה, ראה נא: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?".
י) עדויות ארכאולוגיות שמוכיחות שעם-ישראל עבד עבודה-זרה וסטה אחרי הזיות פגאניות כגון השדים והקמיעות, אינן ראיה לכך שיש אמת בהבל, להיפך, הדבר מעיד על כך שעם-ישראל נזרק לגלות וסבל ייסורים מחרידים בצדק מדוקדק מאת ה' יתעלה על כל עוונותיו. ואגב, ספרות ההיכלות עובדה ושוכתבה על-ידי זייפני צאצאי המינים האירופים עד המאה הי"ה.
יא) היהדות לא הייתה נקייה עד הופעת ספר האופל, וודאי שלא, עם-ישראל מאז ומעולם סטה אחרי התהו וההבל, והננו מקווים ומתפללים שנזכה לבער סוף סוף אחרי אלפי שנים, עבודה-זרה מארצנו, כדי שנזכה לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועתה יש הזדמנות טובה לכך מה שלא היה אלפי שנים, כי עולם המדע והדעת מרומם את השכל האנושי באופן טבעי להשליך את ההבל והמאגיה ולאמץ את ההיגיון והשכל הישר, יהי רצון שנזכה לתשועה הרוחנית הזו.
תגובות