כומר ושמו אליעזר – חלק א

עודכן: 19 בפבר׳

"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת" (צוואת רבנו למורה).


***

בתאריך כה בשבט תשפ"ב פורסם מאמר בעיתון "בשבע" שכותרתו: "על כשפים, מאגיה ואלילות" (עמ' 54). את המאמר כתב חוצב הקורדום הידוע בציבור, הכומר אליעזר מלמד, אשר חובש לראשו מגבעת מינים ועוטה לגופו גלימת כומרים אורתודוקסים. במאמרו זה, הכומר אליעזר עוסק בשאלה: האם כשפים וכוחות טומאה הם דבר אמיתי וממשי? להלן ננתח את תשובותיו השונות של הכומר לשאלה הזו, ונגלה כי אליעזר הינו טמבל ונוכל גדול מאד.


ברם, טרם שנעיין בדברי אליעזר, נעיין מעט בדברי רבנו בעניין הכישופים והמאגיה, נחל בדברי רבנו המפורסמים שבסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא, ואל תתמהו עלי מדוע הנני חוזר עליהם שוב ושוב, כי כל עוד הוזי ההזיות אוחזים בהבל, מצוה רבה לשנן שוב ושוב את דברי רבנו:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".


עד כאן דברי רבנו במשנה תורה, ועתה נעבור לדבריו במורה (ג, כט;לז) בעניין הכשפים:


"וספר זה [=ספר "הפלחה הנבטית" של עובדי העבודה-הזרה הקדמונים], מלא מהזיות עובדי עבודה-זרה, וממה שנפש ההמונים נוטה אליו וקשורה בו, כלומר מעשה הטלסמות [=הקמיעות לכל ריבוי סוגיהן], והורדת הרוחניות, והכשפים, והשדים, והרוחות שוכני המדברות. ואף-על-פי שאיש כמוך אין צורך להעיר לו על זה, לפי שיש כבר בידך מן המדעים מה שימנע מלהתלות במחשבתך משיגעונות ה'צאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה בתקופתו של אברהם אבינו] והזיות הכשדים והאשפים, העירומים מכל מדע שהוא מדע באמת, אבל הזהרתי מכך משמרת לזולתך, כי מאד נוטה ההמון להאמין בשיגעונות".


"הכישוף שאתה שומע, הם פעולות שהיו עושים אותם הצאבה והכשדים והאשפים, ולרוב היה אצל המצריִים והכנעניִים, היו [המכשפים הנוכלים] מדמים לאחרים בהם, או נדמה להם [=למכשפים שהיו רק שוטים ופתאים], שהם [=מעשי הכשפים] פועלים פעולות מופלאות ונפלאות במציאות [...] ו[כדי] להרחיק מכל מעשי הכשפים, הזהיר מלעשות דבר ממנהגיהם [...] כלומר, כל מה שאומרים שהוא מועיל ממה שאין העיון הטבעי מחייבו [שאין ראיה מדעית שמאששת את תועלתו], אלא נוהג לפי דמיונם בדרך הסגולה [...] מפני שהם ענפי מעשי המכשפים, לפי שהם דברים שאין היגיון טבעי מחייבם, והם מושכים לעשיית הכשפים".


מדברי רבנו עולה באופן ברור, כי המאגיה ומעשה הכשפים הבל המה מעשה תעתועים, ומפני שקשה לרבים לקבל את האמת הפשוטה הזו, אשר כל-כך מועילה לאדם ולבריאותו הנפשית, אוסיף נקודה למחשבה: האם יעלה על הדעת שהתורה תשלוף חרבה על דבר שיש בו אמת? והלא "וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת" (יר' י, י) "וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת" (תה' קיט, קמב) "וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת" (שם, קנא), ובדברי חז"ל: חותמו של הקב"ה אמת – איך אפוא אפשר להעלות על הדעת שהתורה תקדש מלחמה, ותשים את כל תכליתה ומגמתה להילחם בדבר שיש בו זיק של אמת?


ונצרף גם את דברי רביצקי בספרו "עיונים מיימוניים" (עמ' 182–183), וזה לשונו:


"המאגיה מיוסדת אפוא על טעות בשתי רמות: מדעית ותיאולוגית. ברמה האחת, המדעית [...] היא מיוסדת על אמונת הבל בהיבט מוגדר אחד של סדר העולם (אמונה בשפע רוחני מן הכוכבים, אמונה בסגולה פלאית של עצמים, אמונה באנרגיה הגלומה בשמות קודש, וכיוצא באלה). אולם ברמה האחרת, התיאולוגית, הטכניקה המאגית עלולה להתקשר גם עם השקר הכולל האולטימטיבי, הלא הוא השקר של האלילות. היא נעוצה בו בשורשה או שהיא מוליכה אליו [...]. המאגיקון מייחס לעצמים פיסיים כוחות מטאפיזיים עצמאיים ובזה מערער על הריבונות האלוהית; הוא בודה מלבו את קיומם של יֵשים עליונים המתווכים בין האל לעולם, וכך פוגע בטרנסצנדנטיות האלוהית; וסופו שהוא מדיח את מאמיניו לעבודת כוכבים כפשוטה, כאשר הוא מכוון את רצונם ואת הערצתם אל הכוכבים (ישים עליונים) ואל השפע הרוחני (כוחות מטאפיזיים) שהם מדמים בליבם לשאוב מהם [...] המלחמה נגד המאגיה היא אפוא המלחמה למען זיכוכה וצירופה של אמונת הייחוד".


ונחתום את המבוא בדברי רבנו במורה (ב, מז): "כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא". ועתה נעבור לנתח את דברי הכומר אליעזר במאמרו על המאגיה.


א. לפי הכומר אליעזר עבודת האלילים מעניקה תעצומות נפש


הכומר אליעזר טוען במאמרו, כי עבודת האלילים מעניקה לאדם תעצומות נפש, וזה לשונו:


"יש מסבירים שההצלחה שתיארו עובדי האלילים נבעה מהחיזוק הפסיכולוגי שהם קיבלו מאמונתם, שהעניקה להם ביטחון שמה שהם רוצים אכן טוב וצודק [...] וכיוון שתפיסתם האלילית צמחה מתוך החוויות העמוקות והעוצמתיות שחוו [...] ההסבר האלילי למה שקורה בעולם היה מבחינתם הכרחי, והעניק להם תעצומות נפש".


בדבריו הללו, הכומר אליעזר משבח למעשה את העבודה-הזרה! שהרי הוא אומר: "שההצלחה שתיארו עובדי האלילים נבעה מהחיזוק הפסיכולוגי שהם קיבלו מאמונתם", כאילו עובדי האלילים נוחלים הצלחה בזכות עבודת האלילים שבידם, וכאילו עבודת האלילים מחזקת את רוחו של האדם אשר עובד עבודה-זרה! ויתרה מזאת, הכומר אליעזר טוען שהעבודה-הזרה מביאה ל"חוויות עמוקות ועוצמתיות" וכן מעניקה "תעצומות נפש" לעובדיה!


האם כך ראוי להתייחס לשקר גמור ומוחלט? האם כך ראוי להתייחס לכיעור ולשיקוץ שהתורה הקדושה שלפה כנגדו את חרבה? והלא הציר שעליו כל התורה סובבת הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ובדבריו לעיל, אליעזר משבח ומפאר ומרומם את העבודה-הזרה!


ואם תשאלו מדוע? ובכן, התשובה פשוטה, הכומר אליעזר עובד אלילים בעצמו, הוא עובד את תאוותיו, את רדיפת הבצע, את הפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים, ואת חכמי-יועצי-אשכנז המינים. זאת ועוד, חציבת משכורות עתק וטובות הנאה מן התורה גרמו לו להפוך לכומר פרו-נוצרי, אשר שאיפתו הראשונה היא למצוא חן בעיני שומעי לקחו – הם קהל לקוחותיו, ולכן הוא מציג את עצמו בעיניהם ככומר ליברלי נאור ופתוח אשר תמיד מדבר טוב על כולם... ועד-כדי-כך חציבת התורה עיוורה את עיניו, עד שהוא מרומם ומספר בשבחה של עבודה-זרה!


וניתן לקחת את דברי המחרף הזה, לערוך בהם שינויים קלים מאד, ולקבוע אותם בתוך דברי הטפה של כהני דתות השקר האליליות אשר מרוממים את העבודה-הזרה וקוראים לעובדהּ!


ב. לפי הכומר אליעזר מלאכים ושדים מפעילים את כוחות הטבע