אמונתו של רש"י בשדים – חלק א

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

רבנו הרמב"ם מלמד בספרו הטהור "מורה הנבוכים", כי האמונה בשדים החלה "קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבים", וזה לשונו שם (ג, מו):


"ודע, כי האמונה הזו התחדשה קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבים, וטעו בה בני אדם, תמצא זה מפורש בשירת האזינו: 'יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם' [דב' לב, יז]. וכבר ביארו חכמים עניין אמרוֹ 'לֹא אֱלֹהַּ', אמרוּ שהם לא חדלו מלעבוד נמצאים עד שעבדו דמיונות [=כלומר מרוב נהייתם אחר עבודה-זרה לנמצאים – השמש והירח וכו', התרחבה תאוותם, הסתאבה מחשבתם והשתבש דמיונם לעבוד גם דברים דמיוניים שאינם מצויים], לשון ספרי: 'לא דיין שהם עובדים חמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלהם, ובבואה שם הצל' [שם]".


מדברי רבנו עולות כמה תובנות חשובות: א) העבודה לדמיונות חמורה מעבודה לנמצאים! וראיה לכך יש גם בפסוק: "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דב' לב, יז) – כלומר, אפילו אבותיכם לא שגו עד כדי כך אחר עבודה-זרה חמורה וכעורה היא עבודת השדים הדמיוניים; ב) עבודת השדים הייתה מאד פופולארית בימי קדם, ולצערנו האמונה בשדים ובשאר ההזיות נותרה עד לימינו אנו, אף שרבים הם שכבר מתנערים מן ההבל; ג) כמו כן, מעניינת העובדה שרבנו אינו מדבר כאן רק על עבודה אלא גם על אמונה, ובהמשך נראה כי האמונה בשדים לבדה היא בגדר עבודה-זרה.


אין מטרתי במאמר זה לחשוף את סכלותו של רש"י, אלא ללמד אותנו עד כמה עם-ישראל שגה אחר ההבל באלף השנים האחרונות, כי רש"י נחשב לגדול מפרשי התורה והתלמוד, והשפעתו על העולם היהודי עצומה עד בלתי נתפשת. ואם אכן יוּכח שהוא היה עובד אלילים, וספוג בהזיות אליליות רבות, הרי שעל עם-ישראל לעשות חשבון נפש מקיף ועמוק. בחשבון נפש זה עשויים להתעורר לדרך האמת השרידים אשר ה' קורא, ולא ניתן לערכו ללא חישוף סכלותו של רש"י, כי לא ניתן לעורר אל דרך האמת לפני שחושפים את הריקבון ועוקרים את ההבל והאלילות – בבחינת "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תה' לד, טו).


כמו כן, אנו שואפים ללכת בדרכו של אברהם אבינו ע"ה, אשר נלחם בעבודה-הזרה בכל כוחו תוך סיכון משמעותי לנפשו, שהרי לא יעלה על הדעת שנמרוד ביקש להשליכו לכבשן האש רק בגלל שאברהם אבינו קרא לכל באי עולם בשם ה' – אלא בעיקר בגלל שהוא חשף את רשעותם סכלותם ואלילותם של נמרוד וכומריו. כלומר, מכוח ידיעתו את בורא עולם, אשר רוממה אותו לאהבתו הגדולה, אברהם אבינו ראה לנגד עיניו רק את דרך האמת, הוא לא חס על כבודו ורכושו, ונלחם לבדו באומה אכזרית ורשעה. ולצערי הרב, הדרדעים החדשים שכחו את דרכו של אברהם אבינו או שמא עדיין לא השׂכילו לזהות את דרך האמת.


רבנו הרמב"ם הלך בעוז ככל יכולתו בדרכו של אברהם אבינו, כי מטרתו המוצהרת היא לעקור את העבודה-הזרה ולמחות את עקבותיה, והמלחמה באמונת השדים היא אחת החזיתות החשובות ביותר להכרה בדרך האמת, וכדברי רבנו שם: "והנה נגמר העניין ושלמה המטרה: להפר את האחווה בין השוטים באמת ובין שדיהם".


מלחמתו באמונות השדים באה לידי ביטויה גם בפירושו למסכת עבודה-זרה (ד, ז): "והיסוד לכך [להפצת ההזיות האליליות] הם 'אלצאבה' [...] והם שייסדו את משפטי הכוכבים והכשפים והלחשים והורדת-הרוחות והשיחות עם הכוכבים והשדים והאוב והנחש והידעוני לכל מיניהם, ודרישת-המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שלפה תורת-האמת חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".


ונסיים פרק זה בדברי חז"ל בסנהדרין (סה ע"א): "מקטר לשד עובד עבודה-זרה הוא!".


א. השדים – עבודה-זרה קדומה


א.1) בספר ויקרא (יז, ז) נאמר: "וְלֹא יִזְבְּחוּ