הזוהר – הזיה פגאנית כעורה (חלק ל)
- אדיר דחוח-הלוי
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 8 דקות
דוגמה רפח
בהמשך ספר-האופל (מו ע"א) שורבט כך: "וישראל שדבקים בקדוש-ברוך-הוא [...] הם דבקים בו ומעלים אותו למעלה, שכתוב: 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּייָ אֱלֹהֵיכֶם' וגו' [דב' ד, ד]".
אחת ההזיות הרווחות בספר-האופל היא הזייתם של מכשפי האופל שהם מֵטיבים עם הקב"ה. בקטע לעיל אנחנו רואים ביטוי נוסף להזיה זו שהרי לפיה עם-ישראל "מעלים אותו למעלה". הוי אומר, הנבראים מרוממים את בוראם לשלמות! ואיך יעלה על הדעת ששוכני-בתי-חומר מרוממים את בוראם "למעלה"? והנה פסק רבנו בהלכות יסודי התורה (א, א) בעניין זה:
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא, וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להימצאות. ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך-הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם. לפיכך אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם, הוא שהנביא אומר: 'וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת' [ירמיה י, י] – הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתתו. והוא שהתורה אומרת: 'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' [דברים ד, לה] – כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו".
מהִלכת רבנו עוד עולה, שההזיה שהבורא זקוק לנבראיו מובילה לעריכת דימוי בינו לבין נבראיו, שהרי ביטול ההזיה הזו שהקב"ה זקוק לנבראיו מוביל למסקנה: ש"אין אמיתתו כאמיתת אחד מהם". משמע אפוא, שהזיית המינות הזו מובילה לעריכת דימוי בין הבורא לנבראיו – שהרי יש ביניהם זיקה של תלות הדדית, ואם יש ביניהם זיקה של תלות הדדית יש בהכרח גם דימוי: "וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ [...] וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ).
כמו כן, הזיית מכשפי האופל לפיה בורא-עולם זקוק לנבראיו בכך שהם מְגַדלים את מעלתו הינה הזיה פגאנית מובהקת, שהרי לפי עובדי האלילים הקדמונים אליליהם ניזונו מהערצתם ומתפילותיהם כלפיהם, וכל זה הבל מהובל אשר גם מוביל להגשמה – שהרי מדובר במגרעת חמורה קמי שמיא ואין מגרעות אלא לשוכני-בתי-חומר, וכֹה דברי רבנו במורה (א, לו):
"והיאך יהיה מצב מי שקשורה כפירתו בעצמותו יתעלה? והוא בדעתו היפך מכפי שהוא, כלומר שאינו לדעתו מצוי, או שלדעתו הוא שניים, או שסבור שהוא גוף, או שהוא לדעתו בעל התפעלויות, או שמייחס לו איזו מגרעת שהיא? [ייחוס מגרעת או התפעלות לבורא-עולם כמוהן כייחוס גוף שהרי ייחוס התפעלויות ומגרעות מוביל באופן ישיר ומיידי לייחוס גוף] הנה זה בלי ספק יותר חמור מעובד עבודה-זרה על דעת שהיא אמצעי או מטיבה או מרֵיעה לפי דמיונו. [...] ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך [ביחס לבורא השקפת] גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [כלומר שהוא יתעלה בעל התפעלויות או מגרעות] – הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".
יתר-על-כן, אחיזתם של מכשפי האופל בהזיה שהם מֵטיבים עם הקב"ה איננה סתם הזיה שמובילה להזיות מינות מגשימות וכעורות, אלא מינות שיש בה גם שחצנות בלתי נתפשׂת, שהרי לפי מכשפי האופל יש בכוחם להועיל ולרומם את בורא-עולם! ומי הם בכלל אשר מעזים להעלות על דעתם שיש בכוחם להשפיע על בורא-עולם, ולא סתם השפעה, אלא אף לרומם אותו! וברור שמי שיש בכוחו לרומם את זולתו אף שולט בו במידה רבה, וזו תכלית הזייתם. כלומר, אם יש בכוחם של מכשפי האופל לרומם את בורא-עולם, ברור שיש לעבוד ולהעריץ אותם שהרי בורא-עולם נתון בידם כאפרוח בציפורני דאה – שהרי הם אלה אשר בידם לרוממו ולהעלותו, והואיל והמה המפעילים הבלעדיים של אלהים, ברור שחובה להעריצם כאלהים, ולא רק להעריצם, אלא אף לעָבדם ולהתיירא מפניהם ולרומם ולהיטיב ולממן ולפטם אותם.
ורק מינים שחצנים ארורים ובהמיים במיוחד יעזו להחציף פניהם כך קמי שמיא, ולטעון שאדון הכל זקוק להם מפני שיש בכוחם להֵיטיב עמו ולרוממו... "כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי [...] הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ? [...] לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ" (ישעיה י). זאת ועוד, דבריהם מעידים לא רק על שחצנות ובהמיוּת אלא אף על הזיות מינות נחותות עד מאד, שהרי מי שתלוי בזולתו, וכל-שכן מי שתלוי במכשפי אופל פגאניים פולטֵי שכבת זרע, הרי שהוא גרוע מהם בהכרח. ואם הוא גרוע מהם בהכרח, הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי להפיק תועלת מגופות.
כללו של דבר, הזיות המינות השחצניות הללו נועדו להציג את המקובלים העוסקים בתורת "הסוד" הפגאנית – כאלהים, ואף כיותר גדולים ועצומים מאלהים, כי מי שיש בכוחו לרומם את אלהים הרי שהוא אלוה גיבור גדול ונורא יותר מאלהים. ואם הם גדולים יותר מאלהים, הרי שכאמור חובה עלינו להעריצם ולעבדם ולהתיירא מפניהם, ואף לרומם ולהיטיב ולממן אותם: "וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם [...] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְיָ" (יר' כג, לב).
"וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר [אמת] וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ [ומתוך האופל] עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּייָ שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ, כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן, [והם:] מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק" (יש' כט).
דוגמה רפט
בהמשך ספר-האופל (מז ע"א) שורבט כך:
"אמר ר' אבא: 'נֶפֶשׁ חַיָּה' [בר' א, כד] הם ישראל משום שהם בני הקב"ה, ונשמות הקדושות שלהם באות ממנו. נפשות שאר העמים עובדי עכו"ם מאיזה מקום הם? אמר ר' אלעזר, מאותם צדדי השמאל שמטמאים אותם [...] ולכן כולם טמאים ומטמאים מי שקרב עמם. [...] ואמר ר' אלעזר [...] 'נֶפֶשׁ חַיָּה' אלו ישראל, שהם נפש חיה קדושה עליונה, 'בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ' [שם] – אלו שאר העמים עובדי עבודה-זרה שאינם נפש חיה, אלא כמו שאמרנו".
מכשפי האופל הוזים לטעון שנשמות היהודים קדושות מעצם מהותן ומקור נביעתן, וכבר הוּסבר בדוגמה צ, מדוע ההזיה לפיה יש ליהודי "קדושה מובנֵית" כל-כך רעה ומשחיתה.
דוגמה רצ
טרם שנמשיך בשרבוטי ספר-האופל עלינו ללמוד פרק חשוב מתוך המאמר: "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם". ובכן, שם בפרק ב: "הרחקת התורה וחז"ל מעבודת הירח", נאמר כך: נעבור עתה לעיין בשני מקורות מן התורה-שבעל-פה שבהם יש התייחסות לעבודה-הזרה שעבדו לירח. הדוגמות הללו מלמדות, שהעבודה-הזרה לירח הייתה ידועה מפורסמת ונפוצה לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ומזאת יש ללמוד כי ההתרחקות ממנה צריכה להיות ביתר-שאת. לאחר שנעיין במקורות הללו, נעבור לעיין בהרחקת התורה-שבכתב מעבודת הירח.
1) במשנה מסכת עבודה-זרה נאמר (ג, ג): "המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה [...] – יוליכם לים המלח". ופירש שם רבנו: "צורת חמה ולבנה אין עניינו שימצא עיגול ויאמר זו השמש, או קשת מעיגול ויאמר זה הירח – אלא שאנשי הטליסמאות [=הקמיעות לכל מיניהם] ייחסו לכוכבים צורות, עד שיֹאמרו צורת שבתאי צורת זקן שחור וישיש, וצורת נוגה צורת נערה יפה עדויה זהב, וצורת השמש צורת מלך שכתר בראשו יושב בעגלה. וככה ייחסו לכל המזלות והכוכבים צורות רבות, והם באותן הצורות נחלקים מחלוקת רבה, מפני שהם דברים כוזבים, והכזב על דבר מה יתרבה ויתרחב בלי ספק [=כמו שאנו רואים את ריבוי המחלוקות ההלכתיות האורתודוקסיות בימינו – וריחוקם מדרך האמת גורם להם לתעות]. ואמרוֹ: 'צורת חמה ולבנה' רוצה בו שימצא הצורה המיוחסת לשמש והצורה המיוחסת לירח, לפי איזו שיטה שתהיה".
2) רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות עבודה-זרה (ג, יח): "וכן אסור ליצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים, שנאמר: 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי' [=אפילו שאתם עובדים גם אותי (שמ' כ, כ)], לא תעשון כדמות שמשין המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח [=אפילו על גבי לוח ציור]".
3) ובספרו "מורה הנבוכים" (ג, מו) רבנו הרמב"ם מלמד אותנו דבר נפלא מאד: הוא מסב את תשומת לבנו לעובדה, שבכל מקום שנזכר קרבן עוֹלָה בתורה נאמר בו: "אִשֶּׁה לַייָ". כלומר, הוּדגש שהקרבן הוא לה' מפני שקרבן מסוג עולה לא נאכל על-ידי הכוהנים, אלא קרב ונשרף כולו, ולכן צוין שהוא כולו לה' יתעלה שמו. לעומת זאת, קרבנות מסוג חטאת או שלמים, שנאכלים על-ידי הכוהנים או מביאי הקרבן, בשום מקום בתורה-שבכתב לא נאמר בהם שהם לה', כלומר לא נאמר בהם חַטָּאת לַה' או שלמים לַה' – וכֹה דברי רבנו במורה שם (ג, מו):
"והנה ראיתי להעירך כאן על דבר נפלא מאד [...] וטעם הדבר לדעתי ברור מאד [...] העולות הם כולם נִקטרים [=נשרפים כליל], ולפיכך נאמר בהן: אשה לַה', ולא נאמר חטאת לַה' ולא שלמים לַה' כיוון שזה נאכל [=על-ידי הכוהנים או מביאי הקרבן] [...] ולפיכך לא ייתכן לומר בשעירי הרגלים חטאת לַה' – כיוון שהם נאכלים ואינם נקטרים כליל".
בהמשך דבריו שם רבנו מציב שאלה: מדוע בחטאת של ראש-חודש נאמר: "חַטָּאת לַייָ"? והלא כאמור, קרבן שנאכל אין לומר עליו שהוא לַה'? רבנו משיב ואומר שם: כיוון שבימי-קדם עמים רבים עבדו לירח והקריבו לו בראשי חודשים, היה חשש שמא יטעה אדם מישראל לחשוב שקרבן ראש-חודש הוא לירח, ולכן הודגש בתורה באופן יוצא-מן-הכלל בשעיר של ראש-חודש שהוא לה'. כלומר, נאמר בתורה באופן מיוחד ביחס לחטאת של ראש-חודש: "חַטָּאת לַייָ".
רבנו הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני ישראל בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם שהם לַה' – כי כל שאר החטאות, כמו לדוגמה קרבנות החטאת שמקריבים בשלושת הרגלים, נתייחדו לזמנים אלה בשל ציוויי התורה בלבד, ואין להם סימן בטבע שמציין את הזמן הקבוע שנבחר להקריב אותם. לעומת זאת, קרבנות החטאת שנקבעו לראשי החודשים יש להם סימן בטבע, והוא הִתחדשות הירח מדי חודש-בחודשו, ולכן התורה הדגישה באופן חריג ויוצא-מן-הכלל, שקרבן חטאת ראש-חודש הוא לַה' בלבד.
וכֹה דברי רבנו במורה שם (ג, מו), בשתי הפְּסקות לקמן:
"והנה ראיתי להעירך כאן על דבר נפלא מאד [...] והוא אמרוֹ בשעיר חטאת ראש-חדש בלבד 'חַטָּאת לַייָ' [במ' כח, טו] מה שלא אמר בכל שעירי הרגלים ולא בזולתן מן החטאות. [...] וכיוון שהיה חשש שמי-שהוא יְדַמֶּה בשעיר ראש-חודש שהוא קרבן לירח כמו שעושים הקבטים במצרים [=עַם עובדי עבודה-זרה], שמקריבים לירח בראשי החדשים, [לכן] ביאר בו [ה' יתברך] שזה [=הקרבת השעיר שנצטווינו להקריב בראשי חודשים הינה] לציווי ה', לא לירח.
ולא חששנו חשש זה בשעירי הרגלים וזולתן, כיוון שאין אותם הימים ראשי חודשים ואין להם סימן המבדילם באופן טבעי [כמו הירח והתחדשותו שהוא סימן בטבע], אלא התורה ייחדתן בקביעתה [בקביעת קרבן החטאת]. אבל ראשי החודשים הירחיים אינן מקביעת התורה [אלא קבועים הם גם בטבע] [...] [ו]העמים [עובדי האלילים] היו מקריבים בהם לירח [...] ולפיכך יצאה מן הכלל ההגדרה בשעיר זה [של ראש-חודש] ונאמר בו [בתורה:] לַה' – לסלק את אותם הדמיונות הקשורים באותם הלבבות החולִים אשר חוליָם מושרש, דע גם נפלאה זו".
נשים לב למשפט האחרון, שמלמדנו כמה קל לשגות אחר חולִי העבודה-הזרה שקשורה בירח, ועד כמה יש להתרחק מעבודה-זרה בכלל ומכל מה שמזכיר את עבודת הירח בפרט. שהרי הקב"ה שינה מכללי לשון התורה כדי שחלילה לא יבואו לטעוֹת במטרת קרבן ראש-חודש, ולכן הודגש בתורה באופן יוצא-מן-הכלל שקרבן ראש-חודש הוא קרבן לה' ולא לירח. וכל ההרחקה הזו נעשתה אף-על-פי שנצטווינו בקרבן ראש-חודש בתורה והוא קרב בבית המקדש!
עד כאן מתוך המאמר, ועתה להמשך שרבוטי ספר האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה):
"ובראש חודש בהתחדשות הלבנה אנו מקריבים 'פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם' [במ' כח, יא] [...] והם למעלה, להשלים את הפגם שלה ולתת לה שפע [...] ונוסף באותו זמן [שמקריבים את קרבן ראש החודש] אור ללבנה. 'וְאַיִל אֶחָד' [שם] – להקריב לה אילו של יצחק [...] 'כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה' [שם] – לחבק אותה [את הלבנה] בימין [...] במוסף שלה שבא לכפרה" וכו'.
מכשפי האופל כופרים בתורה מפורשות: בתורה הודגש שקרבן ראש חודש הוא "לַייָ", ואילו המכשפים מחדירים בכוח את האלילות והעבודה-הזרה לירח בשרבוטיהם שקרבן ראש-חודש הינו ללבנה: "להשלים את הפגם שלה ולתת לה שפע", וברור שההטבה הזו שמֵּטיבים מכשפי האופל לפי דמיונם עם הלבנה נועדה כדי שהיא תשיב טובה לעובדיה, וכמנהגי עובדי האלילים הקדמונים, ומכשפי האופל אף מדגישים שקרבן ראש חודש מוסיף באורה של הלבנה!
ואין גבול לסכלותם של מכשפי האופל בדַמּוֹתם שהם מוסיפים באורה של הלבנה... אך אין זו תחתית סכלותם, שהרי הם מוסיפים לכפור בתורה ולהחדיר את העבודה-הזרה לירח, באמרם שלא רק שני הפרים הינם קרבן ללבנה, גם האיל האחד שמקריבים אף אותו בראש-חודש, גם אותו מקריבים ללבנה: "'וְאַיִל אֶחָד' [שם] – להקריב לה אילו של יצחק". ולא רק שני הפרים והאיל האחד, גם שבעת הכבשים התמימים, אף אותם מקריבים לשם הלבנה: "'כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה' [שם] – לחבק אותה [=את הלבנה] בימין", ולא די בכל ההבל הפגאני והכפרני הזה, אלא שמכשפי האופל מוסיפים שגם המוסף של ראש חודש הוא המוסף של הלבנה: "במוסף שלה שבא לכפרה" – ודברי מכשפי האופל הפגאניים מנוגדים בתכלית לתורתנו.
דוגמה רצא
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"וסופרים שבעה שבועות שלמים [...] לקבל מאותם חמישים ימים עליונים של האם העליונה, תורה [...] ויורד חסד של העתיק הקדוש של האם העליונה באותם שבעה שבועות [...] וכל אחת מאותן שבע דרגות [...] ובחמשה עשר לחודש הראשון [...] וצריך שתסכים אותה דרגת הגבורה עם חסד עליון לעשות חסד עם כל ישראל, ולהיפרע מאותם שמציקים להם" וכו'.
בקטע זה מתוארות דרגות-ספירות שונות כמו "האם העליונה", ויש בקטע זה ראיה מעניינת לכך שהדרגות-הספירות אינן כפי טענות המקובלים "הנהגות" או "פעולות", אלא הן ישויות אלוהיות נפרדות ועצמאיות, שהרי מפורש בקטע לעיל ש"דרגת הגבורה" צריכה להסכים עם דרגת ה"חסד העליון", כדי שזו האחרונה תעשה חסד עם כל ישראל ותיפרע מן הרשעים... כללו של דבר, ספר האופל מחדיר הזיות שיתוף פגאניות אשר עוקרות את האדם מן העולם.
דוגמה רצב
בהמשך ספר-האופל (השלמה מההשמטות, סימן כה) שורבט כך:
"שבעה כבשים תמימים – כנגד כל הדרגות שישתלמו [=שתהיינה שלמות] בו, וכן בכל יום ויום שבעה כבשים [...] שכל כל שבעת הימים העליונים [...]. שעיר חטאת לכפר על טומאת המקדש, ולא תהיה רשות לאותו שעיר לערבב ולא להסטין על ישראל".
ושוב אנו רואים שמכשפי האופל משפיעים על העליונים לפי דמיונם, שהרי שבעת הכבשים נועדו להביא את שבע הדרגות-הספירות לשלמות (ואגב, אין סדר ומשטר במינות, לעתים יש שבע ספירות, לעתים חמש, לעתים עשר ולעתים אף יותר מעשר) – ומטרת הבאתן לשלמות היא כמובן משיכת שפע לתחתונים, וכך בדיוק נכשלו ונחבלו עובדי האלילים הקדמונים.
כמו כן, גם כאן אנו רואים עדות לכך שהעולמות העליונים הם עולמות חומריים, שהרי יש למעלה "שבעה ימים עליונים", וכבר הרחבתי בעניין זה בשלל דוגמות, ראו נא דוגמה רנב.
בדוגמה זו גם מופיעה הזייתם הנפוצה של מכשפי האופל בעניין "המשׂטינים והמקטרגים" שהממו את מוחם העקוש, וכבר הרחבתי גם בזה בשלל דוגמות, ראו נא דוגמה קיב.
שלום רב לאוהבי תורתך .ראיתי את תלונותיכם על דברי ספר הזהר בכמה נושאים ( רוממות האל ,ברכת לבנה וכו׳) וציפתי למעט יושר אינטלקטואלי שהרי כל מה שכתוב בספר הזהר מופיע בגמרא ובמדרשים באין ספור מקומות ולכן לא הבנתי האם אתם כופרים בדברי חז״ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת ( כדעת הרמב״ם) אם כך מדוע לא ניתן לקרוא את ספר הזוהר באותו אופן?! ולהבנתי זאת הייתה דרכו של הרב יוסף קפאח ז״ל . דברי חכמים וחירותם. שאם לא כן נמצאתם מוציאים שם רע לכל דברי חז״ל שתואמים את הכתוב בספר הזוהר. בתקווה להבנה .