'לא יקרחו קרחה בראשם'

המצוה האחרונה שבהלכות עבודה-זרה היא מצות לא תעשה שלא לתלוש שׂער הראש על המתים. לפי מצוה זו, כל אדם, כהן או ישראל, אשר תלש שׂיער מראשו ועשה לעצמו "קרחה", דהיינו חשׂף בראשו שטח כשטח ריבוע שצלעו 1.7 ס"מ (שהוא כ'גריס') – לוקה מן התורה אם הייתה שם התראה, וחייב על כל קרחה וקרחה כאשר הִתרו בו על כל אחת ואחת.

אין הרבה מה להוסיף לכן נעבור ברשותכם להגדרת המצוה שבספר המצוות (לאווין קעא):

"והמצוה האחת ושבעים ומאה, האזהרה שהוזהרנו מלמרוט [=לתלוש] שׂער הראש על המתים כדרך שעושים הסכלים, והוא אמרוֹ: 'וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת' [דברים יד, א], וכָפַל לאו זה בכהנים ואמר: 'לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם' [ויק' כא, ה] כדי להשלים הדין, לפי שמִּמה שאמר: 'בֵּין עֵינֵיכֶם' היינו אומרים כי פני הראש בלבד אסור [פני הראש: החלק הקדמי-העליון של הראש], לפיכך ביאר ואמר: 'לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם' – לחייב על כל הראש כבין העיניים. וגם אילו אמר: 'לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם' בלבד, היינו אומרים בין על המת בין שלא על המת, לפיכך ביאר שם [בדברים יד, א]: 'לָמֵת'. והרי כל המגלה כגריס משער ראשו במריטה על המת דווקא – לוקה, בין שהיה כהן-גדול או ישראל – לוקה על כל קרחה וקרחה מלקות אחת. וכך מה שכָּפַל בכהנים: 'וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת' [ויקרא כא, ה], לא בא אלא להשלים משפטי המצוה כמו שנתבאר בסוף [מסכת] מכות [דף כ ע"א]".

נמצא, שהציווי שנאמר לכהנים אינו לאו בפני עצמו, אלא נאמר להשלמת פרטי המצוה אשר נוגעת דווקא לתולש על המת. עוד למדנו, ש"בֵּין עֵינֵיכֶם" שנאמר בתורה הכוונה היא לפני הראש, דהיינו לחלק הקדמי-העליון, ועתה לפסקי הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (פרק יב):

[יח] "הקורח קרחה על המת – לוקה, שנאמר: 'וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת' [דברים יד, א]. אחד ישראל ואחד כהן שקרח על המת – אינו לוקה אלא אחת. הקורח ארבע או חמש קרחות על מת אחד – לוקה כמניין הקרחות, והוא שהִתרו בו על כל קרחה וקרחה".

[יט] "אחד הקורח בידו או בסם. הטביל חמש אצבעותיו בסם והניחן בחמישה מקומות בראשו בבת-אחת, הואיל וקָרַח חמש קרחות, אף-על-פי שהיא התראה אחת – לוקה חמש, שהרי כולן באין כאחת. וחייב על כל הראש כבין העיניים [='בין העיניים' הכוונה היא לשיער שבקדמת הראש, דהיינו השיער שמעל המצח], שנאמר: 'לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה בְּרֹאשָׁם' [ויק' כא, ה]. וכמה שיעור הקרחה? כדי שֶׁיֵּרָאֶה מראשו כגריס פנוי בלא שיער [כשטח ריבוע שצלעו 1.7 ס"מ]".

[כ] "הקורח ראשו או השורט בבשרו, על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים – פטור [אבל אסור מדרבנן כמובן], ואינו לוקה אלא על המת בלבד, או השורט לעבודה-זרה".

[כא] "הקורח קרחה בראשו של חברו, והשורט שריטה בבשר חברו, והכותב כתובת קעקע בבשרו של חברו, והיה חברו מסייע: בזמן ששניהן מזידין – שניהן לוקין, אחד שוגג ואחד מזיד – המזיד משניהן לוקה, והשוגג פטור".

'לא יקרחו קרחה בראשם'.pdf

הורידו את PDF • 244KB