ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

אחד המנהגים שהפכו להלכה הוא טקס ברכת הלבנה. פעם בחודש אנו רואים התקבצות של בני אדם למול הלבנה, אוחזים בידיהם סידורים או דפי נוסח תפילה מהודרים, פונים ללבנה, מביטים בה ומתפללים בדבקות. אם נשים לב נראה, שמידי פעם הם "רוקדים" או "מקפצים" כנגד הלבנה, והכל נעשה בחרדת קודש ובכוונה עילאית. אדם שלא הורגל במנהג זה, גוי או אדם שאינו דתי, עשוי לתמוה על אותו מעמד, מפני שטקס זה ייראה לו כטקס לכבוד וְלִשְׁבָח הלבנה. אותו אדם עשוי לשאול את עצמו: מדוע עם-ישראל, בניו של אברהם אבינו שקרא לכל באי עולם להכיר במציאותו של אל אחד: "בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בר' כא, לג), מדוע דווקא הם נתפסים בטקס שנראה למראית עין כטקס גס של עבודה-זרה?


א. מטרת העל של התורה


חשוב להדגיש, כי מראית עין של עבודה-זרה איננה דבר פשוט כלל, ולא ניתן לדעת הרמב"ם לעבור על כך לסדר היום. ושתי סיבות יש לכך: א) חומרת איסור עבודה-זרה, שכידוע היא אחת משלוש העבירות החמורות (יחד עם שפיכות דמים וגילוי עריות), ועליהן ה' ציווה אותנו ליהרג ולא לעבור בכל מצב; ב) לדעת הרמב"ם, מטרת העל של התורה, מטרת כל המטרות, היא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה וכל השייך לה, כלומר התרחקות מכל מה שמזכיר אותה. והנה דברי רבנו בספרו "מורה הנבוכים" (ג, כט):


"ידוע כי אברהם אבינו ע"ה גדל באומת ה'צאבה', ושיטתם שאין שם אלוה כי אם הכוכבים [...], אלא ששני המאורות [=השמש והירח] יותר גדולים [...], וחושבים [חכמי ה'צאבה'] כי אדם [הראשון] [...] היה נביא שליח הירח, ושהוא קרא לעבודת הירח [...]. ועל-פי אותם ההשקפות של ה'צאבה', העמידו את הצלמים לכוכבים – צלמי הזהב לשמש, וצלמי הכסף לירח [...]. ובנו ההיכלות והעמידו בהם הצלמים, ודימו כי כוחות הכוכבים שופעים על אותם הצלמים ואז ידברו איתם הצלמים ויבינו וישכילו, וִינַבְּאוּ את בני אדם, כלומר הצלמים, ויודיעו לבני אדם תועליותיהם [...].


וכבר ידעת מלשונות התורה בכמה מקומות, כי המטרה הראשונה בכל התורה היא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה וכל דבר השייך לה, ואפילו זכרהּ וכל מה שמביא לדבר ממעשיה [...] והאזהרה מלהתדמות בדבר ממעשים אלה, כל שכן לנהות אחריה, ונאמר בפירוש בלשון התורה, שכל מה שחשבוהו עבודה והתקרבות לפניהם [=לפני אלוהיהם], הוא הדבר הַשָּׂנוּי המתועב לפני ה', הוא אמרו: 'כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם' [דב' יב, לא]".


רבנו הרמב"ם מבאר, שמטרת העל של התורה היא: לעקור את העבודה-הזרה מן העולם ולמחות את עקבותיה וכל דבר ששייך לה. ויתרה מזאת, אפילו דבר שהוא רק זכר לעבודה-זרה כלומר שאריותיה, ואפילו דבר שרק עלול לגרור למשהו שיש בו עבודה-זרה, ואפילו דבר שרק דומה לעבודה-זרה – כל אלה נאסרו עלינו מן התורה בלשונות חד-משמעיים, חריפים ונוקבים, ו"כל מה שחשבוהו עבודה והתקרבות לפניהם [=לפני אלוהיהם], הוא הדבר הַשָּׂנוּי המתועב לפני ה', הוא אמרו: 'כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם'".


העבודה-הזרה לירח הייתה נפוצה מאוד בימי קדם (כפי שנראה לקמן), וכבר שגו בה אומות רבות במהלך ההיסטוריה. מזאת עלינו ללמוד שיש להיזהר ולהתרחק התרחקות גדולה מן הטקס שעורכים למול הירח: ההתקבצות ברוב עם לפניו, הפנייה אליו, הריקודים והתפילות לפניו, אמירת הקדיש לפניו, וכיו"ב. כי אלה הם גם שאריות של העבודה-הזרה הקדומה, גם פעולות שעלולות לגרור לעבודה-זרה, וגם מעשים אשר דומים מאד לעבודה-זרה. ועל שלושת הדברים הללו אומר הרמב"ם לעיל שכולם הם דברים שנואים ביותר לפני ה' יתברך, ולכן יש להתרחק מהם כמו שמתרחקים מאש: "כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם". ולקמן אף נראה שלדעת רבנו לא מדובר רק ב"זכר" לעבודה-זרה, ולא רק ב"דבר שעלול לגרור" לעבודה-זרה, ולא רק בדבר ש"דומה" לעבודה-זרה – אלא בעבודה-זרה גופא!


ב. הרחקת התורה וחז"ל מעבודת הירח


עתה נעבור לעיין בשני מקורות שבהם יש התייחסות לעבודה-הזרה שעבדו לירח. הדוגמאות הללו מלמדות, שהעבודה-הזרה לירח הייתה ידועה מפורסמת ונפוצה לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ומזאת יש ללמוד כי ההתרחקות ממנה צריכה להיות ביתר שאת. לאחר שנעיין במקורות הללו, נעבור לעיין בהרחקת התורה מעבודת הירח.


1) במשנה מסכת עבודה-זרה נאמר (ג, ג): "המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה [...] – יוליכם לים המלח". ופירש שם רבנו: "צורת חמה ולבנה אין עניינו שימצא עיגול ויאמר זו השמש, או קשת מעיגול ויאמר זה הירח – אלא שאנשי הטליסמאות [=קמיעות] ייחסו לכוכבים צורות, עד שיאמרו צורת שבתאי צורת זקן שחור וישיש, וצורת נוגה צורת נערה יפה עדויה זהב, וצורת השמש צורת מלך שכתר בראשו יושב בעגלה. וככה ייחסו לכל המזלות והכוכבים צורות רבות, והם באותן הצורות נחלקים מחלוקת רבה, מפני שהם דברים כוזבים, והכזב על דבר מה יתרבה ויתרחב בלי ספק [=כמו שאנו רואים את ריבוי המחלוקות ההלכתיות בימינו, וריחוקם מדרך האמת גרם להם]. ואמרו: 'צורת חמה ולבנה' רוצה בו שימצא הצורה המיוחסת לשמש והצורה המיוחסת לירח, לפי איזו שיטה שתהיה".


2) רבנו פוסק בהלכות עבודה-זרה (ג, יח): "וכן אסור ליצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים, שנאמר 'לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי' [=אפילו שאתם עובדים גם אותי (שמ' כ, כ)], לא תעשון כדמות שמשין המשמשין לפני במרום ואפילו על הלוח [=אפילו על גבי לוח ציור]".


3) רבנו הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (ג, מו) מלמד אותנו דבר נפלא מאוד. הוא מסב את תשומת לבנו לעובדה, שבכל מקום שנזכר קרבן עוֹלָה בתורה נאמר בו "אִשֶּׁה לַה'". כלומר, הודגש שהקרבן הוא לה' מפני שקרבן מסוג עולה לא נאכל על ידי הכוהנים, אלא קרב ונשרף כולו, ולכן צוין שהוא כולו לה'. לעומת זאת, קרבנות מסוג חטאת או שלמים, שנאכלים על ידי הכוהנים או מביאי הקרבן, בשום מקום לא נאמר בהם שהם לה', כלומר לא נאמר בהם חַטָּאת לַה' או שלמים לה' – וכֹה דברי רבנו שם:


"והנה ראיתי להעירך כאן על דבר נפלא מאד [...], וטעם הדבר לדעתי ברור מאד [...], העולות הם כולם נִקטרים [=נשרפים כליל], ולפיכך נאמר בהן: אשה לה', ולא נאמר חטאת לה' ולא שלמים לה' כיון שזה נאכל [=על-ידי הכוהנים או מביאי הקרבן] [...]. ולפיכך לא ייתכן לומר בשעירי הרגלים חטאת לה' – כיוון שהן נאכלין ואינן נקטרין כליל".


בהמשך דבריו שם רבנו מציב שאלה: מדוע בחטאת של ראש-חודש נאמר: "חַטָּאת לַה'"? והלא כאמור, קרבן שנאכל אין לומר עליו שהוא לה'? רבנו משיב: כיוון שעמים רבים עבדו לירח והקריבו לו בראשי חודשים, היה חשש שמא יטעה אדם לחשוב שקרבן ראש-חודש הוא לירח, ולכן התורה הדגישה בו באופן יוצא מן הכלל שהוא לה', וכתבה באופן מיוחד ביחס לחטאת ראש-חודש "חַטָּאת לַה'".


הרמב"ם מוסיף, שאין חשש שמא יטעו בני האדם בשאר קרבנות החטאת שהם לשם עבודה-זרה, ולכן לא נאמר בהם שהם לה' – כי כל שאר החטאות, כמו לדוגמה קרבנות החטאת שמקריבים בשלושת הרגלים, נתייחדו לזמנים אלה לפי ציווי התורה בלבד, ואין להם סימן בטבע שמציין את הזמן הקבוע להקריב אותם. לעומת זאת, קרבנות החטאת שנקבעו לראשי החודשים יש להם סימן בטבע, והוא התחדשות הירח מדי חודש-בחודשו, ולכן התורה הדגישה באופן יוצא מן הכלל, שקרבן חטאת ראש-חודש הוא לה'.


וכֹה דברי רבנו שם:


"והנה ראיתי להעירך כאן על דבר נפלא מאד [...] והוא אמרוֹ בשעיר חטאת ראש-חדש בלבד "חַטָּאת לַה'" [במ' כח, טו], מה שלא אמר בכל שעירי הרגלים ולא בזולתן מן החטאות. [...] וכיוון שהיה חשש שמי שהוא יְדַמֶּה בשעיר ראש-חודש שהוא קרבן לירח כמו שעושים הקבטים במצרים [=עַם עובדי עבודה-זרה], שמקריבים לירח בראשי החדשים, באר בו [ה'] שזה לציווי ה', לא לירח.


ולא חששנו חשש זה בשעירי הרגלים וזולתן, כיוון שאין אותם הימים ראשי חדשים ואין להם סימן המבדילם באופן טבעי [כמו הירח שהוא סימן בטבע], אלא התורה ייחדתן בקביעתה. אבל ראשי החדשים הירחיים אינן מקביעת התורה [אלא קבועים הם גם בטבע], [...] [ו]העמים [עובדי האלילים] היו מקריבין בהם לירח [...]. ולפיכך יצאה מן הכלל ההגדרה בשעיר זה [של ראש-חודש] ונאמר בו לה' – לסלק את אותם הדמיונות הקשורים באותם הלבבות החולים אשר חוליָם מושרש, דע גם נפלאה זו".


נשים לב למשפט האחרון שבדברי הרמב"ם, אשר מלמדנו עד כמה קל לשגות אחר חולִי העבודה-הזרה שקשורה בירח, ועד כמה יש להתרחק מעבודה-זרה בכלל ומכל מה שמזכיר את עבודת הירח בפרט. שהרי התורה שינתה את לשונה וחרגה מכלליה כדי שחלילה לא יבואו לטעות במטרת קרבן ראש-חודש, והדגישה שהוא לה' באופן יוצא מן הכלל. כל שכן וקל וחומר שיש להתרחק מדברים שלא נצטווינו בהם בתורה: כמו כל אותו הנוסח והריקודים והאמירות (ובהמשך נראה שלא נזכרו בתלמוד כלל), וההתקבצות ברוב עם לפני הירח – שהרי סכנת הטעות בהם רבה פי כמה מהסכנה שאנשים ישגו לחשוב שקרבן חטאת של ראש-חודש, אשר נצטווינו עליו בתורה וקרב בבית-המקדש, הוא לירח.


עד עתה עיינו בהיבטים המחשבתיים של ההרחקה מעבודת הירח ומכל מה שמזכיר אותה. בהמשך דברינו נעסוק במוצאה ומובאה של ברכת הלבנה, ננתח כמה מן התוספות שהוסיפו בנוסחה, ונבדוק האם הטקס שייחדו ללבנה וכל הפניות שהוסיפו אליה בתוך נוסח ברכת הלבנה הם בגדר עבודה-זרה.


ג. מקור ברכת הלבנה


מקור ברכת הלבנה מצוי בתלמוד מסכת ברכות (מב ע"א). ברם, בתלמוד לא נזכר כל הנוסח שנמצא בסידורים. בתלמוד נזכרה הברכה בלבד, וכל כולה מופנית לה' יתברך, אין בה שום פנייה לירח עצמו, לא ריקודים, לא מזמורי תהלים, לא קטעים משיר השירים, ולא קדישים. וזה לשון פסק רבנו הרמב"ם הנאמן לתלמוד ולערכיו (הלכות ברכות י, יט–כ):


"הרואה לבנה בחידושה, מברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר במאמרו בראש שחקים, וברוח פיו כל צבאם, חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידתם, ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם, פועלי אמת שפעולתם אמת, וללבנה אמר שתתחדש להיות עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו, ברוך אתה יי מחדש חדשים – וצריך לברך ברכה זו מעומד, שכל המברך על החודש בזמנו כאילו הקביל פני שכינה. ואם לא ברך עליו בלילה הראשון יש לו לברך עליו עד ששה-עשר יום בחודש עד שתמלא פגימתו".