במוצאי-שבת פרשת ויגש תשפ"ה מסר רונן שאולוב שיעור בהרצליה, השיעור פורסם ביוטיוב, וכותרתו היא: "חולקים על חז"ל ועל הזוהר הקדוש!? הרב רונן שאולוב והרב דוד ליאור חכם, בשיעור חריף מאוד!!". ובכן, לומר על השיעור של רונן שהוא "שיעור חריף מאד" זו פשוט בדיחה לא מצחיקה, אין בכל השעה וחצי שרונן מדבר אפילו ראיה אחת, שומעים? אפילו ראיה אחת כנגד אנשי האמת שטוענים שספר-האופל הוא ספר טמא ופגאני! מדובר בשיעור נחות ביותר, שיעור שלא מתאים כלל לתלמידי החכמים, אלא לאומללים שיצאו לא מזמן ממועדוני הלילה וממגרשי הכדורגל, ונלחמים שלא לעשן סיגריה בשבת... ובהם רונן מתעתע, ומה הבעיה? והלא לתעתע באומללים הללו זה הדבר הקל ביותר, כל שתֹּאמר להם – יקבלו.
השיעור מתיימר לעסוק בספר-האופל בעוד שכמעט כל השיעור מוקדש לקפיצותיו של רונן מעניין לעניין: רונן מתעקש לעשות פרומו לשיעורים שלו, ובלשון ארכנית וטרחנית מאד רונן חוזר על עצמו שוב ושוב, שוב ושוב הוא אומר את אותם הדברים, וכדי שלא נקיא נותן רק מעט-מעט מכל אחד מן השיעורים שהוא מבטיח למסור, אך גם בפרומואים המגוחכים הללו, הוא נכשל באופנים ילדותיים ונחותים מאד, ואתן שלוש דוגמות לשגיאותיו מן הפרומואים שלו:
א) רונן טוען שיהודה חטא בתמר בחטא חמור מאד, והוא אף משווה את חטאו של יהודה לחטא של אדם מישראל בעוון אשת איש, עד כדי כך! בעוד שיהודה כלל לא חטא! בימי קדם היה מותר לבוא על הקדֵשה ורק לאחר שניתנה תורה נאסרה הקדשה על עם-ישראל – נמצא, שרונן מוציא-שם-רע על יהודה, כאילו הוא היה זנאי ומורד בה' יתעלה שחייב כרת! ובורותו של רונן הפתי שאפילו אינו יודע את ההלכות הראשונות בהלכות אישות, היא זו שגרמה לו.
והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, מט), בעניין פרשת יהודה ותמר:
"ויש ללמוד מפרשת יהודה מידה נעלה וצדק במשפטים, והוא ממה שאמר: 'תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה' [בר' לח, כג]. ופירוש הדבר הוא, שביאת הקדֵשה קודם מתן תורה כביאת האדם על אשתו אחר מתן תורה. כלומר, שהוא מעשה המותר שאין בו תיעוב כלל, ומתן השכר המוסכם עליו לקדֵשה אז, כמתן כתובת אשה לה עתה בזמן הגירושין, כלומר שזו זכות מזכויות האשה שמוטל עליו לשלמו. ודברי יהודה: 'פֶּן נִהְיֶה לָבוּז' מלמדים, שכל עניינֵי המשגל, ואפילו המותר מהם חרפה לנו לדבר בו, וראוי לשתוק ממנו ולהסתירו [ולא כמו שנוהג רונן שמרבה ללהֵג בענייני זימה], ואף-על-פי שיגרום הדבר לנזק בממון. כפי שאתה רואה יהודה עשה, באמרוֹ: טוב שנפסיד ותכבוש מה שלקחה, מאשר נפרסם את הדרישה ונהיה לבוז, וזו היא המידה הנעלה אשר למדנוה מאותה הפרשה. אבל הצדק אשר למדנוהו [מפרשת יהודה ותמר] הוא אמרוֹ בנקותו את עצמו, שלא גזלהּ ולא שיקר ולא גרע ממה שהסכים עמהּ עליו: 'הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה' וגו', ואין ספק שהיה אותו הגדי בתכלית הטוב במינו, ולפיכך רמז עליו ואמר 'הַזֶּה'. וזה הוא הצדק אשר נחלוהו מיעקב ויצחק ואברהם, שלא לשנות דיבור ולא להחליף מועד, וליתן כל החובות בשלמות ובמלואם, ושאין הבדל בין מה שקיבלת מממון הזולת על דרך ההלוואה או הפקדון, או מה שמגיע לו אצלך באיזה אופן שהגיע לו בשכר או בזולתו [...] התבונן נא עומק יושר אלה החוקים ומשפטים צדיקים [...] ולא יחדלו אופני הצדק להיות גלויים וברורים לפניך בכל משפטי התורה הזו כאשר תתבונן בהן התבוננות מעמיקה" וכו'.
ואגב, מדברי רבנו עולה, שהפסק בהלכות סוטה (ג, ג) אינו אלא על דרך ההטפה המוסרית, ואין הדברים שמובאים שם נאמרים לקהל מישראל, אלא לסוטה בצנעה, וההבדל עצום.
ב) רונן גם טוען שרחב הזונה חטאה בחטא גדול לאלהים, בעוד שגם רחב הזונה כלל לא חטאה, היא בכלל הייתה גויה, והקדֵשה מותרת אצל הגויים ואפילו לאחר מתן תורה. ויתרה מזאת, התורה איננה אוסרת על אדם מישראל לחיות עם גויה באופן אקראי, אלא שחכמים ע"ה אסרו זאת, ואיימו על-כך באיומים חמורים: "ודבר זה [=יחסי זנות אקראיים עם גויה] גורם להידבק בגויים, שהבדילנו הקדוש-ברוך-הוא מהם, ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו" (איסורי ביאה יב, ז).
ג) רונן קובע ש"יש כישופים בתורה", בלעם היה מכשף וגם אברהם אבינו ע"ה "מסר שמות טומאה", רונן גם מצהיר שהכישופים היו רק פעם אבל "היום זה לא תופס", ולאחר-מכן מוסיף שבארץ-ישראל הכישוף "לא עובד". ברם, לאחר כל הדברים האלה, הוא אומר שכל מי שטס או הפליג מעל המים, או טבל במקווה, או קרא 15 מזמורי שיר למעלות, או אמר את "פיטום הקטורת" – אם עשה אחת מאלה לפי רונן, "הכישוף הוּסר ממנו, למה? כי שום כישוף לא עומד בפני תורה ומים", פשש... יש כישוף או אין כישוף? אבל שומעי לקחו, יוצאֵי המועדונים ומגרשי הכדורגל, אשר מעלתם הגדולה היא שהם לא שתו וודקה ועישנו סיגריות בזמן שישבו בבית-הכנסת, הם כלל לא יזהו את כסילותו של רונן, והוא יכול לומר כל מה שמתחשק לו... וזה הוא סוד כוחם של הרשעים כרונן, הם מתעים בהמונים הנבערים כדי לגדֵּל את שמם.
ורונן לא שם לב, אבל הוא גם מן המנחשים והחוברים והכופרים בתורה, שהרי הוא הפך את אמירת חמש-עשרה מזמורֵי שיר המעלות לסגולה פגאנית להסרת כישופים, וכן את אמירת "פיטום הקטורת" ואת הטבילה במקווה לסגולה פגאנית, ואפילו את הנסיעה מעל הים! וכבר הרחבתי בעניין האיסור החמור להפוך את דברי התורה לסגולה פגאנית, ראו לדוגמה: "תורה מגנא ומצלא: התורה מגינה ומצילה?", "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י", ועוד.
במהלך דברי רברבנותו של רונן החנפן (ללא הרף הוא מתחנף לגברים ולנשים שבקהל, לכולם הוא קורא 'צדיקים' ו'צדיקות' וכיו"ב), הוא מבטיח שכל הדברים שלו הם "תלמודיים" ומגוּבים במקורות, או כלשונו: "אני מביא לכם הכל מקורות, אין אצלי כמו כמה אנשים שזורקים מדעתם". ובכן, בקושי רב הצלחתי למצוא מקור קלוש אחד בדבריו, לא לעניין ספר-האופל כמובן, שבו הוא מבטיח לדבר בשיעורו, אלא בעניינֵי הכישופים, דהיינו בעניין הפרומו לשיעור על הכישופים. וכך אומר רונן, ופשוט לקרוא ולא להאמין שמדובר באדם שהולך על שתיים:
"תדע לך, שברגע שנכנסת למים, הגמרא אומרת, וזה בשיעור הארוך [על הכישופים] אני אביא, אחד קנה מחברו סוס יפה חזק, שילם לו ממונו, עלה על הסוס, היה סוס חזק הגיע לנהר, הסוס ירד, שתה מים איך שירד שתה מים, שששקקק, הסוס התפורר נפל הלך. אומרת הגמרא שזה לא היה סוס זה היה כישוף, זה היה סוס מכושף, מה קרה לסוס המכושף? טעם מן המים, התפורר. מפֹּה מלמדת הגמרא דבר אחד, גם מי שמרגיש שהוא מכושף, יכנס לתוך המים יטבול בתוך המים, והכישוף יורד [זה מה שהגמרא מלמדת? יא חמור! זו אגדה!]".
ראיתם? רונן מביא ראיות לכך שיש אמת בכישופים מפשטי אגדות חז"ל, ואיני מכיר את האגדה המסוימת הזו שהוא מדבר עליה, אבל ברור מ"ראייתו" הזו, שכל "המקורות התלמודיים" שהוא מתרברב שיש בידו, אינם אלא פשטי אגדות חז"ל, וכדַי ביזיון וקצף. ואפילו דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק נעלמו מבינתו הדלה מאד של רונן, פשוט בושה לכרס הנפוחה שלו. וחמור מכך, בהחדירוֹ את תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, רונן נמנה על מחריבי עמֵּנו!
ואחתום בדבריו הגועליים של רונן על אברהם אבינו ע"ה, דהיינו שאברהם מסר שמות טומאה! ובמלים אחרות, עסק בכישופֵי הטומאה הפגאניים של עובדי האלילים הקדמונים, וחירופו וגידופו של אברהם אבינו בעניין זה הם גם דברי חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, שהרי רונן אומר למעשה שיש אמת בהבלי העבודה-הזרה, אשר מכשפיהם החדירו את ההזיות הללו.
והנה דברי רבנו במורה (א, סב) על הזיותיו של רונן בעניינֵי שמות הטומאה הללו:
"וכאשר מצאו הָרְשָׁעִים הַבְּעָרִים את הלשונות הללו, מצאו מקום לְשַׁקֵּר וּלְדַבֵּר, שמצרפים איזה אותות [=אותיות] שרצו, ואומרים: זה שֵׁם פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני [כביכול שֵׁמות ה' יתעלה הדמיוניים הללו נועדו לכישופי ולחשי המכשפים הפגאניים]. ואחר כך נכתבו אותם הַכְּזָבִים אשר בדה אותם הרשע הַבַּעַר הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים [ותמוה שרבנו קורא להם 'כשרים', ואולי כשרים הם בעיני עמי הארצות או בעיני עצמם, והנני מכיר לא מעט זקנים תימנים שהינם 'כשרים' מן הסוג הזה, דהיינו פתאים נבערים מדעת] אשר אין להם קנה-מדה להבחין בין אמת ושקר והצניעום, ונמצאו בעיזבונם, וחשבו [=הטיפשים שמצאו את הספרים הללו בעיזבונם של הפתאים] בהם שהם אמת, כללו של דבר 'פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר' [מש' יד, טו] – וכבר יצאנו ממטרתנו הנעלה ועיוננו העדין, אל העיון בביטול הזיות שביטולם גלוי לכל מתחיל בעיון, אלא שהביאנו ההכרח לכך, כיוון שהזכרנו את השמות ['הקדושים'] ועניינם, ומה שנתפרסם עליהם אצל ההמון".
והנה לפניכם דברי רבנו בעניין האמור במורה (א, סא):
"ואל יעלו על ליבך הזיות כותבי הקמיעות [=המקובלים השוטים למיניהם], ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים, שֵׁמות שהם מצרפים אותם ['מראשי פסוקים וסופי פסוקים, וראשי תיבות ואמצע תיבות וסופי תיבות, וכדומה, כגון בחילופי תיבות אלפא ביתא לצורותיה השונות. ואשר בזמנים אלה פרץ הדבר כפרץ מים וספרים רבים מלאים מהם ומהמיהם' (קאפח)] שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם 'שֵׁמות', ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה [או שאסור לאמרם ומותר רק 'להרהר' בהם], ושהם עושים נפלאות ['יש מועיל לפרנסה, ויש לעקרות, ויש רופא חולים, ויש אפילו לפתיחת שערי שמים לכל המשאלות' (קאפח)], כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שָׁלֵם לשמעם, כל-שכן לסבור אותם".
"צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם" (יר' נ).
אגב, רונן משרבט ש"אפילו הרמב"ם הקדוש, התעמת מול מכשפים", ואיני יודע מהו הקשקוש הזה, כאילו הרמב"ם נלחם בכישופים עם מכשפים... פשוט הזיה שרק יוצאֵי המועדונים יכולים לקבל, או אלה אשר הגיעו לשיעורו במוצאי-שבת לאחר שצעקו את גרונם: יאללה בית"ר!
עד כאן בעניין שלוש שגיאותיו של רונן מן הפרומואים שלו לשיעוריו ה"תלמודיים", שאינם אלא שיעורים בטמטומו של עם-ישראל אחרי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, ועתה אחזור לראש שיעורו אשר התנהל במשך כמעט שעה וחצי (מדקה 40 ואילך). ובכן, השיעור החל במופע חנפנות הדדי, בין רונן לרב המקומי, וכמעט שהקאתי מרוב החנופה שזרמה בעיקר מצידו של רונן לכסיל המקומי. ולא הייתי טורח להזכיר זאת אלמלא בהמשך השיעור נחשפה האמת על החנופה ההדדית הזו וצביעותה עלתה עד לשמים, וכך אומר רונן החנפן (בדקה 1:35:38):
"ישב פה מקודם הרב ליאור דוד חכם, אני מפרגן לו, מגיע לו, וזה אומר שאני אוהב אותו ואני מסכים עם מה שהוא אומר, אני מכיר את השיעורים שלו, אז אני מסכים עם מה שהוא אומר, אני גם אוהב את מה שהוא דורש, כי כולו תלמיד חכם עצום עם ענווה, אני מסכים איתו, עכשיו, חס ושלום, הוא גם נגיד מפרגן לי, אני יודע שכל שיעור הוא תמיד מפרגן, אני יודע, בין עשר שניות או עשר דקות, תמיד מפרגן לי, אני מכיר את האיש הזה" וכו'.
הבנתם? את כל רוחו יוציא כסיל, רונן חושף את הסיבה שהוא מפליג בחנפנותו לרב המקומי (ולא הבאתי אפילו את אפס קצהו של חנפנותו, ורק אנשי שקר מסוגלים להקיא חנופה שכזו), וכל-כך למה? מפני שהוא יודע שהכסיל האורתודוקסי המקומי מפרגן לו: "תמיד מפרגן לי", ונמצאו גומלין זה את זה! ולמי שאינו מכיר את הביטוי הזה יעיין בראש המאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (ח"ג)", ומשם ילמד על תכסיסי הכומרים האורתודוקסים לרומם זה את זה, כדי להרבות ולפטם את שמם וכבודם בעיני ההמונים שזה עתה יצאו מהמועדונים.
ועד כדי כך רונן מפליג באהבתו ובחנפנותו לכסיל המקומי, עד שהוא אומר ש"נפשו קשורה בנפשו" – עד כדי כך! ברם, תחזיקו חזק, כי מעט לפני השיעור הכסיל המקומי סיפר לרונן על מוות וטרגדיה קשה שאירעה במשפחתו, אך רונן לא זכר מי בדיוק נפטר לאותו כסיל מקומי, וכך אומר רונן בדקה ה-1:53:30: "שמעתם את הרב הקדוש, הרב ליאור דוד חכם שליט"א, ה' ייתן לו רפואה וחיים, שהשיעור הזה מוקדש לעילוי נשמה, הוא אמר לי שזה... אחיין, לא אחיין, מה הוא אמר לי שזה? הגיס שלו? מה זה? הגיס שלו? מה זה? [ואז אחד מהקהל מעדכן אותו שמדובר באח של אשתו] אח של אשתו? אוּווַהּ, ורגע, מה השם של הבחור? [ושוב מישהו בקהל מעדכן את רונן, ששמו של הבחור שנפטר הוא] ראובן בן יהודה, הקב"ה יניח נשמתו בגן עדן אמן ואמן". פשש... נפשו קשורה בנפשו ואפילו לא זכר מי נפטר לאותו שנפשו קשורה בנפשו, כמה צביעות וחנפנות, פשוט להקיא מהאורתודוקסים העלובים והבהמיים הללו.
***
נקודה חמורה נוספת שעולה ומתגלעת מדבריו של רונן היא, שכל מה שאכפת לרונן זה מרונן, כלל לא אכפת לו מאחיו! פשוט מדהים, הייתי מצפה שרונן יצעק ויבכה על-כך שאחיו יצא ל"תרבות רעה" לפי דמיונו של רונן החנפן, אבל לא תאמינו! כל מה שמעניין את רונן זה שלא יגיע אליו נזק פוליטי וציבורי מאחיו הרב חן! הוא חוזר על הנקודה הזו באובססיביות בלתי נתפשׂת עשרות רבות של פעמים במהלך שיעורו, הוא פשוט בחרדה עצומה, שמא שיעוריו של הרב חן יגרמו לו הוא עצמו לנזקים פוליטיים וציבוריים, וכמו שתראו בלקט דבריו לקמן:
"איך אפשר לפסול אח בגלל אח? איך אפשר להגיד לאח אחד: אתה לא נכנס לכאן, בגלל אח שלו, איך אפשר להגיד לאח אחד: אתה פסול, בגלל שאח שלך פסול? אם זה ככה, יעקב היה צריך להישאר ערירי בודד, בלי אשה, אם זה ככה, יעקב היה צריך להישאר לבד, כי ליעקב היה אח שלא רק הוא אח שלו, הוא היה אתו באותה הבטן [...] אבל זה אנשים היום [...] הוא מבחינתו, זה אח שלו הוא פסול. מה זה קשור? אתה אחראי על מה שאח שלך עושה? אני אחראי על מה שאח שלי עושה? אח שלי לא אחראי שאני עושה, ואני לא אחראי על מה שאח שלי עושה, בכל דבר, אם אני שותף של אח שלי, אז שותף זה כאחד [...] אבל ברגע שאני לא שותף איתך [...] יעקב כיבד ואהב את עשו [=יעקב אהב את עשו?!] וניסה לרצות ולשנות, אבל עשו נשאר עשו ויעקב נשאר יעקב, אז איך אשר לפסול את יעקב בגלל עשו? ואני פונה אולי לאבא הזה שעכשיו בבית שיושב ורואה את השיעורים שלי, אחרי השיחה הקשה שהייתה לי אתו, ואני אומר לו, ולכל אחד, איך אתה מקשר בין אח לאח? מה הקשר? [...] אם זה ככה אברהם אבינו לא צריך להיות אברהם, כי אבא שלו תרח, והאימהות והאבא שלהם מה היה? רשע מרושע, לבן. בחיים אסור לקשר בין בני שמשפחה, כל אחד לגופו [...] אני אומר לך שלצערי אני מכיר הרבה אנשים ואני שואל ומתעניין, והיום כמעט, לא בכל משפחה, אבל כמעט בכל משפחה יש אח אחד כזה, ואני אומר לך משהו, לצערי הגדול, שבחיים לא נהיה מאלה שפוסלים מישהו בגלל מישהו אחר במשפחה שלו, אסור לפסול מישהו בגלל מישהו.
יש לי אח, בסדר? אני מדבר איתך על אח שלי, אח שלי, אח שלי, אח שלי הקטן [=להזכירכם הוא קורא לו עשו], מדבר בשיעורים שלו, מה שהוא מדבר, אני לא מסכים עם מה שהוא מדבר, מה שהוא מדבר זה הפוך ממה שאני מדבר, וזה אח שלי, ואני נפגש אתו פעם בחודש שבתות אצל ההורים שלי, ומכבד והכל, אבל ואבל גדול, אני לא מסכים עם מה שהוא אומר, לא מסכים עם מה שהוא מדבר, לא מסכים, אני מדבר מִסְּפרים מסוימים שהוא לא מסכים איתם, אני מדבר מרבנים שהוא לא מדבר מהם, אז אתה מחר יכול להגיד לי, או שאתה יכול לבוא ולהעיר בפניי הערה שקשורה אליו? הפוך, הוא מדבר מה שהוא מדבר, ואני לא מדבר כמוהו, מי שיכול לבוא להגיד לו, למה אח שלך לא מדבר כמוך? למה את מה שאתה אומר אח שלך לא אומר? כי הוא זה הוא, אני זה אני, נולדתי ביום אחר בתאריך אחר בשעה אחרת, הגיל שלי שונה השם שלי שונה, וככה גם הוא, [...] אתה לא יכול לבוא להגיד לי [...] מה קשור אח שלי? [...]
אתה יודע כמה אנשים מבזים אותי בגלל משהו שאני לא אומר? מה זה קשור? אתה יודע כמה בתי כנסת לא הסכימו להכניס אותי, בגלל משהו שלא אני אומר? או בגלל משהו שהם שמעו שאמרתי ולא אמרתי, זה לא אני בכלל, תבוא תשאל אותי, אתה יודע כמה זה כואב לי? כי אני מוכן לשלם על מה שעשיתי, למה אני צריך לשלם על מה שלא עשיתי? אני מוכן לשלם על מה שעשיתי לא על מה שלא עשיתי [...] אני אומר לכם, אני מבקש מכם [...] שמעתם מישהו אומר משהו בשם שלי, אל תאמינו [...] גם בקשר למה שדיברתי פה על אח שלי, אני מבקש, הבן אדם הזה מדבר על מה שהוא מדבר, אם הוא אמר משהו שלא מוצא חן בעיניך או לא נכון בעיניך, לך אליו, אין קשר אלי, אני בשיעורים שלי אומר על כל מה שנראה לי פסול ולא נכון, בשיעורים אני צועק, אז אתה יכול לשמוע את השיעורים שלי ושם תבין על מי אני צועק, על מה אני צועק, [...] אז לבוא ולהגיד שבגלל שאח שלי אומר ככה אתה מחוק אצלי [...]
אני לא קשור לאף אחד, אין לי אחריות על אף אחד, זה יכול להיות הבן שלי, זה יכול להיות אח שלי, זה יכול להיות אבא שלי, אני אוהב אותם [=את אביו ואת בנו], אבל המעשים שלהם הם האחראים עליהם, אני חינכתי אותם נכון, אני גידלתי אותם, נתתי להם הכל, אז אם מחר הוא עושה טעות, זו לא הטעות שלי [...] את זה אני מבקש שניקח מהשיעור הזה".
***
ועתה לתעתועו המרכזי של רונן החנפן, אשר כמו עשו שקנה את יצחק בשאלות תם: איך מעשׂרין את המלח? כך הוא קונה את שומעי לקחו במילים חנפות ובמחמאות נבובות. ובכן, תעתועו המרכזי של רונן הוא, שהכפירה בעבודה-הזרה של ספר-האופל הינה למעשה כפירה בתורה-שבעל-פה שמסרו לנו חכמי המשנה והתלמוד, וכך הוא אומר בדקה ה-57:30:
"אחרי ההקדמה שלי, אני רוצה לגעת בנקודת השיעור שלי [=שכמעט ולא עסק בה בכל שיעורו!], והנקודה היא קצת דיבורים מתוקים על מי שברשת מנסים להרוס אותם, להרוס לנו, להרוס לכל אחד ואחד מאיתנו, מה שנקרא את 'האמונת חכמים', האמונה בחז"ל הקדושים. לצערי יש היום הרבה ליצני רשת, עם כובעים, עם זקנים, חלקם נקראים 'רבנים', אבל כמו שאומר ר' נחמן, זה לא רבנים זה רע-בנים, הם רעים מאד, בנים רעים מאד לה' יתברך".
ומי שכופרים בתורה-שבעל-פה שמסרו לנו חכמי המשנה והתלמוד הם מקובלי האופל כמו רונן וחבר מרעיו הנוכלים, אשר החדירו ומחדירים לעם-ישראל תורה חדשה, תורה ארורה. וסטייתו של רונן החנפן אחרי נחמן הכלבי, הינה חרפה גדולה ועדות לשחיתותו ונחיתותו.
***
ועתה למעט מדבריו של רונן כנגד אחיו הרב חן שאולוב:
"בכל משפחה יש לצערי עשו ויעקב [...] כמעט בכל משפחה יש איזה אח, יש איזה מישהו, שגומר את המשפחה, הורס את המשפחה, שוחט את המשפחה, גומר ת'הורים, מצער את אבא ואמא, לא מעניין אותו כלום, לא מעניין אותו מה הוא עושה, לא מעניין אותו מה הוא מדבר, לא מעניין אותו על מי זה משליך, לא מעניין אותו שום דבר, כלום, מעניין אותו רק הוא והוא והוא ואני והרצון שלי והאמת שלי והצרכים שלי, ואני, לא מעניין אותו שהוא דורך על אח, על אבא על אמא, על הילדים שלו, לא מעניין אותו, הורס משפחה שלמה, בין שלו, בין המורחבת, לצערי כמעט בכל משפחה יש איזה אחד כזה, שעיר לעזאזל".
ושוב עולה ומתגלעת דאגתו העצומה של רונן ליוקרתו הפוליטית והציבורית המדומה, כלומר לא אכפת לו באמת אלא מעצמו, מכך שדבריו של הרב חן "דורכים" עליו, ושהם "הורסים משפחה שלמה", ואיך הם הורסים משפחה שלמה? בכך שהרב חן גורם לנזק ציבורי עצום! ובמלים אחרות, כל דבריו של רונן כלפי אחיו, נאמרים אך ורק ביחס לתוצאות פעולותיו של הרב חן על המשפחה ועל שמו וכבודו של רונן, אך אין שום התייחסות מצידו של רונן לחן עצמו, לעצם יציאתו של הרב חן "לתרבות רעה", כלום! התעלמות מוחלטת מלב-ליבו של העניין!
ולא רק זה, נדמה לו לרונן, שהרב חן היקר והאמיץ חייב לו חוב גדול, והנה דבריו:
"אני מכיר סיטואציה שאח עזר מאד לאח, קידם את האח, נתן לאח, קידם את האח, עשה לאח, עשה הכל לאח, והאח בסוף דרך עליו, אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד: אח, שבוגד באח שלו פעם אחת, הוא יבגוד בו פעם שנייה, וגם שלישית ורביעית, יש אנשים שהם בנויים בעולם לא נאמנים, יש אנשים שהם בנויים בעולם שאם הוא לא ראשון, הוא ידרוך על כולם כדי להיות ראשון, יש להם בדם שלהם, הם לא שמים לב שהם יותר הורסים מבונים, הם רק הורסים".
ושוב, אין שום התייחסות לרב חן עצמו, כל התייחסותו של רונן הנוכל היא אך ורק לתוצאות פעולותיו של הרב חן, דהיינו לאופן שבו פעולותיו של הרב חן משפיעות על יוקרתו המדומה! כמובן שרונן גם מוציא-שם-רע על הרב חן, שהוא כביכול חולה נפש ש"בדם שלו לדרוך על כולם כדי להיות ראשון", כלומר, לפי רונן, הרב חן הינו שחצן וגס רוח ואף מרשעי עולם!
***
רונן הכסיל גם חושש מאד מעין הרע, או שהוא יעשה לעצמו או שאחרים יעשו לו, וז"ל:
"אני עושה בן פורת יוסף, בלי עין הרע, אני עושה בממוצע של ארבעים-וחמשה שיעורים בחודש, לפעמים גם יותר [פשש... איזה גבר, היידה רונן! וככל ששיעוריו רבים כך מתגבר חילול השם שבידו, וחירופו וגידופו את השם הנכבד והנורא], בן פורת יוסף, בלי עין הרע".
ושאלתי לרונן: תגיד, אתה מטומטם? איזה אהבל יאמר על עצמו: "בן פורת יוסף"? איזה טיפש יחשוש מכך שיעשו לו עין הרע על שיעורי תורה שהוא מוסר? וכי הקב"ה הפקיר את עולמו לשוטים? וכי הקב"ה החריב את עולמו באפשרוֹ לבני האדם להזיק זה לזה במבט עינם הרע? וחבל שרונן כל-כך שחצן וגס-רוח, ובעניין זה ראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".
ולסיום, נפלט לו לרונן שהוא נהנה מכבוד תורה, וכך הוא אומר: "הרכב הזה, למי שתרם לי את הרכב, ולמי שזיכה אותי לרכב, הרכב הזה נקנה ב-18,000 ק"מ והיום הוא עומד על...". כלומר, הוא קיבל מאיזה חסיד שוטה רכב כמעט חדש! ואם הוא כבר מעז להודות בזה, מה הוא עוד נוטל?! ואחתום בדברי רבנו בצוואתו למורה, מפני שהם קולעים לאפסות ישותו של רונן:
"אבל המבולבלים [=הוזי ההזיות המאגיות לריבוי מיניהן וסוגיהן] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל'] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
אחד הדברים המבחילים זה לשמוע בכינוסים של רבנים למיניהם את ההתחנפויות ההדדיות. איכס
אפילו בכינוסים אקדמיים ומקצועיים שהתופעה גם קיימת זה לא מגיע ל10% מהגועל הזה…
ניסיתי לקרוא באינטרנט על הרב חן שאולוב ולא מצאתי מידע… מה מעשיו וממה מתפרנס ומהי השכלתו?
שפתיים ישק משיב דברים נכוחים