top of page

על המינים ועל הדרדעים

עודכן: 8 בנוב׳ 2021

במאמר זה אבקש להתייחס לשאלה שנשאלתי ביחס למינים ולצאצאיהם, ולאחר מכן אתייחס להתקפה קשה שהותקף אחד מחבריי, על-ידי דרדעי למחצה בשם נהוראי יהב, על-כך שהוא מפיץ את מאמריי. נחל עם המינים: שלח אלי חבר כמה מקורות שבהם המינים קובעים באופן חד-משמעי כי שר"י וחבר-מרעיו גדולים בהרבה מרבנו הרמב"ם. ובכן, זה כמו לומר שהכלב מברסלב היה עניו גדול יותר ממשה רבנו, או שיש"ו היה ירא שמים יותר מאברהם אבינו...


על המינים


נעיין אפוא בשאלתו של חברי שפורסמה בפורום אור הרמב"ם, הוא פותח בציטוטים הבאים:


כתב המהרש"ל (ים של שלמה, הקדמה לבבא קמא, באמצע ד"ה אף): "אבל מצאתי בתשובת הרא"ש שכתב, שהאיש ר' משה בר מיימון גדול היה מאוד בכל החכמות; מכל מקום, כשהוא חולק עם ר"ת ור"י – שלא לשמוע אליו, אלא לילך אחרי בעלי התוספות [כך פוסק רא"ש הנחש]. כי קבלה בידו שר"ת ור"י הצרפתים היו גדולים בחכמה ובמניין יותר מן הרמב"ם".


וכעין זה כתב בשו"ת חוות יאיר (סימן קצב):


"קבלה בידינו שחכמי צרפת, המה בעלי התוספות, היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם".


ועוד כתב אהרון אלפנדרי (יד אהרון על טור חו"מ, סימן ג, בהגהות הב"י בשם מהר"ם מטיוולי; הובאו דבריו ביד מלאכי, ח"ב, כללי הרמב"ם, כלל כ"ח): "שאין לפסוק כרמב"ם במקום שהתוספות חולקים עליו, דרבים נינהו".


1) כיצד עלינו להתייחס לטענות אלה? 2) מה הטענות הללו מספרות לנו על מחבריהם, בפרט על הרא"ש? 3) האם זה מוכיח שהכומרים של היידישקייט אף פעם לא התחילו להבין את גדולתו של הרמב"ם? 4) מדוע הם מחויבים לשמות ולא לתוכן? 5) האם דברי הרא"ש לעיל מוכיחים כי ההחלטה של ​​יוסף קארו לראות את הרא"ש כשווה להרמב"ם (והרי"ף), מוכיחה שקארו הוא טיפש ברברי גדול עוד יותר מכפי שחשבנו עד עכשיו?


עד כאן דברי השואל, ומכאן ואילך תשובותיי:


1) שים לב להתעייתו של הנחש באמרוֹ ש"קבלה בידו שר"ת ור"י הצרפתים היו גדולים בחכמה ובמניין יותר מן הרמב"ם", וכידוע, אין להשיב ולחלוק על דברי קבלה, וכדברי חז"ל: "אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה". כלומר, ברגע שאומרים שמדובר ב"קבלה" יש לדברים כביכול מקור אלהי, כאילו הם ניתנו מפי הגבורה, ואין לערער או אפילו להרהר בהם.


כמו כן, כל החכמים הללו אינם חכמים בעיניי אלא כסילים מינים וכופרים. ומה אתה מצפה מכסילים מינים וכופרים? שהם יודו שהרמב"ם היה יותר חכם מהם? ואם הם היו מסוגלים להודות על האמת שהרמב"ם היה חכם מהם, הם לא היו כסילים מינים וכופרים...


ואתה מוזמן לעיין בפתיחת איגרת רבנו לתלמידו ר' יוסף (מהדורת קאפח), שם רבנו מתאר את כל סוגי השוטים למיניהם שהתנגדו לו ואת מניעיהם השונים. וכן עיין בפתיחת איגרת תחיית המתים, שם רבנו מתאר את חכמי אשכנז המינים אשר היו יותר תועים מן הבהמות, כי לא ידעו שה' אינו גוף ואין לו דמות הגוף, ותיארוהו כמו שמתארים את זאוס בפנתיאון אלילי.


ומה עוד אפשר לומר על פסולי-עדות שמעידים שרבותיהם המינים הם גאוני-עולם?


והנה דברי רבנו באיגרתו לר' יוסף:


"ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו, שהוא [=הספר משנה-תורה] יגיע בלי ספק לידי רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויַראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם. ואף לידי הסכל הפתי [=חסר הדעת] אשר אינו יודע ערך מה שנעשה וידמֶּה שהוא מעט התועלת. ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל, ויִקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי. ולידי המתחסד לפי דמיונו [המתקדשים והמיטהרים], המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות ["הפילוסופיה הארורה הטעתּוּ" (ההגמון מווילנא), "גדולים וטובים ממנו" (הפוחז מפוסקיירא)] ואלה הם הרוב".


ובמלים אחרות, רוב "אנשי הדת" בימיו של הרמב"ם היו לפי דעתו "רעי לבב" או "מקנאים" או "פתאים" או "סכלים" או "הוזים" או "מבולבלים" או "מתחסדים" או "מאובנים" או "מטומטמים" או "מלעיזים", וקרוב לוודאי שבקרב רוב "אנשי הדת" הכסילים והמזויפים הללו היו כמה וכמה מן התארים שמזכיר רבנו – ואם בימי רבנו כך, מה נֹאמר בימינו?


חשוב מאד להוסיף, כי הטענה של רא"ש-הנחש שהרמב"ם "היה גדול" הינה התעיה, לא שהרמב"ם לא היה גדול, אלא שהנחש לא באמת התכוון לשבח את הרמב"ם – דברי הנחש הללו נועדו לנקות אותו מן החשד שמא הוא מגמתי ולא ענייני. כלומר, מי שמודה שחברו "הוא גדול", ויחד עם זאת מותח עליו ביקורת קשה וחריפה, מעביר בכך מסר מאד חזק ומתוחכם שהביקורת שלו היא ביקורת עניינית, ודבריו אמיתיים ונכונים הנובעים מתוך מחקר מקיף מעמיק ומדוקדק, וכאמור כל זאת אינה אלא התעייה אירופית מתוחכמת ביותר.


וכל הפוליטיקאים ואנשי השלטון בימינו משתמשים בהתעייה הזאת, והדברים עתיקים.


זאת ועוד, הנחש לא היה יכול לומר על הרמב"ם שהוא לא גדול, כי גדולתו של רבנו כבר נתפרסמה, והנחש הבין היטב כי אם הוא יטען שרבנו היה... כל דבריו היו נשללים מיניה וביה כי סכלותו הייתה נחשפת לעין כל, וכמו שבימינו המינים אינם יכולים לומר על הרמב"ם שהוא כופר ואפיקורוס כמו שהם עשו בדורות הקודמים – ולכן הם נלחמים בו באמצעים העומדים לרשותם, ומטילים עליו רפש בדרכים שפתוחות בפניהם, כגון שהוא היה זקן ומבולבל בעת שהוא כתב את המורה, או שהוא הסכים להודות באמיתת הקבלה בסוף ימיו, וכיו"ב. ובעניין זה ראו מאמרי: "מגילת סתרים: האיגרת בשבח הקבלה שיוחסה להרמב"ם".


2) הטענות הללו מלמדות על-כך שלא הייתה להם אמת-מידה להבחין בין אמת לבין שקר, בין חכמה אמיתית לסכלות, בין תורה-שבעל-פה לבין מינות ועבודה-זרה, וכן שרמתם הספרותית והמחשבתית הייתה ירודה מאד, עד שלא הבחינו ברוממותו של הרמב"ם; וכן שהם היו יהירים גאוותנים ובעלי מידות-רעות עד שהם העדיפו את כבודם ויוקרתם וטובות ההנאה שלהם על פני האמת; וכן שהם היו שקועים עמוק בתאוותיהם ובעבודה-זרה, כי רק מי שהוא שקוע עמוק באלילות ובתאוות, יעדיף את טובות ההנאה על-פני דרך האמת הנשׂגבה והמרוממה, ובמלים אחרות, רק כסילים יעדיפו חיי-שעה על פני חיי-עולם, וסופם שהם נפלו גם למינות.


3) אכן, מי שלא הבין מהי ידיעת ה' ומהו ייחוד ה' מימיו, ומי שלא הצליח לנקות את מחשבתו מהגשמה ועבודה-זרה, ומי שלא הצליח להעדיף את דרך האמת על-פני תאוותיו וכבודו וגאון ליבו, מעולם לא התחיל אפילו להבין את רוממות רבנו או את קדושתה ועוצמתה של דת משה – והיינו הך. ורבנו כבר אמר זאת באיגרתו לתלמידו ר' יוסף, שרק השרידים אשר ה' קורא יבינו את עוצמת מפעלו של רבנו הגדול, אשר סלל לנו את הדרך לכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש.


וכֹה דברי רבנו שם:


"ויבוא [הספר משנה-תורה] בלי ספק, גם לידי השרידים אשר ה' קורא [המעטים והבודדים מאד], בעלי היושר והצדק וטובֵי התבונה, ואלה יֵדעו ערך מה שעשינו, אשר אתה [תלמידו ר' יוסף] הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורִי זולתך – דַּיִּי. [...] וכל מה שתיארתי לך על מי שלא יקבּלֵהו [את משנה תורה] כראוי לו, אין זה אלא בדורי, אבל בדורות הבאים כאשר תסתלק הקנאה ותאוות השררה, יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו, ויוזנח כל שזולתו בלי ספק, פרט למי שמחפש דבר להתעסק בו כל ימי חייו ואף-על-פי שלא ישיג תכלית".


4) כי הם סכלים, וככל הסכלים הם אינם יודעים לבחון דבר לפי אמיתתו בראיות ובהוכחות מושכלות או מדעיות, ולכן הם תולים את חשיבות הנאמר בהזיית גדולת האומר, וזה מעיד על רמה שכלית ומחשבתית נמוכה מאד, על חוסר-יכולת להבחין בין אמת לשקר ובין מציאות להזיה, וכן על אלילות ומינות עמוקה ומושרשת בהערצת אלילים בשר-ודם שוכני-בתי-חומר.


5) בהחלט, הוא היה טיפש וסכל ומחלל-שם-שמים, וככל שנלמד ונשכיל יותר את דרך האמת, וככל שנשכיל להבין את יופייה ועוצמתה, כך תתחדד אצלנו התובנה הזו עוד ועוד.


ועל הדרדעים


אחד מחבריי פרסם בפייסבוק מאמר שכתבתי, כותרת המאמר הייתה: "האם פירוש רש"י-שר"י גרוע בהרבה מספר הזוהר?". לאחר פרסום המאמר, תקף אותו דרדעי למחצה בשם נהוראי יהב, וכך נהוראי כותב לחברי: "משה לוי הרשע, אתה חצוף בצורה מבחילה, לקרוא לרש"י רשע, אתה חצוף ומנוול". ובכן, לי ולנהוראי יהב יש היסטוריה די ארוכה, ומי שרוצה לעיין בהיסטוריה הזו יעיין בתשובתי לנהוראי: "תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי".


אל הקלחת הזו הצטרף עוד שועל קטן בשם "נס-חי שואשי", וכך הוא אומר לחברי:


"חולה נפש שהולך לחטוף צואה רותחת. זה מה שאתה תקבל. ובגלל חולי נפש כמוך מכניסים את הרב קאפח במחיצתם של הרשעים בגהינם, ואומרים לו: ראה איזה תלמידים שפלים השארת בעולם".


שימו לב לתהום הסכלות שנחשפת בדבריו: לפי שושי, מכניסים את קאפח לגהינום כדי להראות לו איזה תלמידים הוא השאיר בעולם... ועל אפסותו המחשבתית כתבתי במאמרי: "האם יש תנורים ומשרפות בגהינום?", ואגב, אפילו שושי מודה שקאפח שרוי בגהינום...


נחזור עתה לדברי יהב, כי הוא ניסה להסית ולהדיח את חברי שיַפנה לי עורף, וזה לשונו:


"משה לוי, אני באמת לא מבין את חיבתך למאמרים הנוראיים של ר' אדיר. באמת לא אבין, אין שם שום כבוד למי שבדרך אחרת מהרמב"ם. והשפה שלו היא זלזול בחכמים כולם. שפה נוראית. כשאתה אומר תוכן נכון בחלקו, אך כל המאמר הוא פגיעה בחכמים, אזי הדברים לא נשמעים. אתה מפרסם את מאמריו וזה עלול לגרום לחילול ה'. לומר על רש"י שהיה כופר, לומר על הרמב"ן שהוא אהבל, להשמיט תארים מה'אור שמח', זה נראה לך שיח ענייני?".


רגע, איני מבין, בתחילה יהב טוען שהסיבה שאין לפרסם את המאמרים שכתבתי היא בגלל ש"הדברים לא נשמעים", ובהמשך הוא אומר שהמאמרים עלולים לגרום ל"חילול השם", ואם המאמרים עלולים לגרום לחילול ה' כדברי יהב, מה שייך לטעון ש"הדברים לא נשמעים"? ובין שני התירוצים הללו יש סתירה ברורה: כי מן התירוץ הראשון עולה שעיקר הדברים נכון ואמת ורק הסגנון הוא שגוי, ואילו לפי התירוץ השני עיקר הדברים שגויים מפני שיש בהם חילול ה'. אלא שדרכם של התועים והמתעתעים היא להטיח את כל התירוצים, שמא משהו ייתפס...


לגבי טענתו, "שאין שום כבוד למי שבדרך אחרת מהרמב"ם", ובכן, אולי יהב צריך גם לכבד ולהוקיר את האתאיסטים ואת הנוצרים ואת הנזירים ואת הפַקירים ואת שאר עובדי-האלילים? והלא גם הם "בדרך אחרת מהרמב"ם"... וכי חובה לכבד את כל מי שהוא אינו בדרכו של הרמב"ם? ואם יש מינים ועובדי אלילים בקרב הנחשבים ל"חכמי ישראל", וכמו שרבנו אומר על המינים האירופיים שהם "יותר תועים מהבהמות", האם לפי יהב יש חובה לכבד גם אותם? קצרו של דבר, היכן עובר הגבול? מתי חובה לכבד ומתי חובה לחרף ולבער עבודה-זרה?


והתשובה פשוטה ביותר, אך יהב נתעוור מן האמת ושקיעתו בהבל הולכת ומעמיקה – כאשר אנו רואים ש"חכמי ישראל" המטופשים באלף-השנים-האחרונות עוברים ביד רמה על יסודות הדת, אזי נדע שחובה לבער אותם ואת השקפותיהם הרעועות והארורות מתוכנו, זו חובתנו וזהו ייעודנו. וכך פוסק רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות הדת שכתב בהקדמתו לפרק חלק:


"וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


וכן פוסק רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו):


"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]".


מה לא ברור לך יהב? היש דברים יותר מפורשים מן הדברים הללו?


כמו כן, נראה שיהב אינו יודע או אינו רוצה לדעת, שדינם של המינים חמור אפילו מדינם של גויים שפלים עובדי אלילים, שהרי היחס למינים קשה בהרבה, וכך פוסקים חז"ל ורבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יד, יד–טו), וכן בהלכות ממרים (ג, א), וכֹה דבריהם:


"המינין והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג [!], ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו".


"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".


לעומת זאת, ראו נא את ההלכה הבאה מהלכות מלכים ומלחמות (סוף פרק ט):


"כיצד? אחד העובד עבודה-זרה, או שבירך את השם, או ששפך דם [...] הרי זה ייהרג בסיף. [...] ובן נח נהרג בעד אחד, ובדיין אחד, בלא התראה, ועל-פי קרובים. אבל לא בעדות אישה ולא תדון אישה להם".


נמצא אפוא, שדינו של מין מישראל חמור בהרבה מדינו של גוי שעובד עבודה-זרה! שהרי מין מישראל נהרג ללא התראה וללא עדים וללא דיינים, וכל הזריז והמקדים להורגו "עשה מצוה גדולה והסיר מכשול", ואילו גוי עובד-עבודה-זרה, אין להורגו אלא לאחר שהביאו אותו לפני בית-דין, ובעד אחד לפחות, ולא בעדות אשה, ולא בבית-דין שיש בו אשה – וזה הבדל עצום!


לגבי האשמתו של יהב שהלשון הקשה שאנכי מטיח במינים ובעובדי האלילים אשר מתעים את העם אחרי ההבל, אינה מבטאת "שיח ענייני". ובכן, זו עוד התעייה עלובה של יהב, שהרי מאמריי מלאים בראיות ובהוכחות ענייניות על רשעותם ומעלליהם ומינותם של רש"י-שר"י ורבים אחרים מקרב המינים וצאצאיהם, והלשון הקשה היא רק אמצעי מִשני להרחיק את עם-ישראל מלתעות אחריהם ומלהרוס את ייעודנו הנשגב ומלהפוך אותנו לעם סכל ונבל.


וכך נהגו כל נביאי ישראל במלחמותיהם הקשות ביותר כנגד המינות והעבודה-הזרה וחילול-שם-שמים, וכך עלינו לנהוג, על-כל-אחד-ואחד מאיתנו, כי רק כך נזכה לשוב ולהשיב לדרך האמת, והנה ההוכחה מדברי חז"ל ורבנו שכך יש לנהוג, וכֹה דבריהם בהלכות דעות (ו, ב):


"במה דברים אמורים? [שאסור להכלים את הזולת] בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי שמים, אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו – עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


עד כאן חלקה הראשון של תשובתי, וכבר הרחבתי בתשובתי ליהב גם במאמר שצוין לעיל.


***

לאחר דבריו הראשונים של יהב לחברי, שאליהם התייחסנו לעיל, יהב ממשיך בתשובה ארוכה יותר, וזה לשונו של הכסיל החכם בעיניו, בחמש הפסקות לקמן:


"יש שהלכו עם הרמב"ם 70 אחוז ויש שרק 30 אחוז ופחות, כל אחד קיבל מהרמב"ם הרבה מאד כי הוא חולש על שטחים עצומים ביהדות, כולם נזקקים לרמב"ם אבל לא כולם רמבמיסטים עד הסוף ואולי טוב שכך, אחרת הייתה לנו יהדות מאד משעממת חחח...


לא יודע אולי צריך להיות זהיר במשפט האחרון הזה.


כשלומדים מדעי היהדות מקבלים ענווה ומבינים שהרמב"ם, מה לעשות, יפה ומעמיק, אבל לא פשט המקראות, כי התנ"ך לא דיבר פילוסופיה, מה לעשות. ולומדים מה התורה רוצה מאיתנו על פי הפשט שלה.


חשוב לה [לתורה] מה שתחשוב על אלהים באופן כללי מאד, והעיקר זה לקיים את מצוותיו ולשמור את כל משפטיו, ותדע אודות האלהים עניינים כלליים גם זה טוב ומספיק.


לכן, כשמכירים גישות נוספות ביהדות שהיו קיימות ברמה ההיסטורית מקבלים ענווה ומבינים שלא הכל זה רמב"ם, ושהעיקר זה עבודת ה' שמרכזה עשיית צדקה וחסד ואידך זיל גמור".


ועתה אתייחס לדבריו האחרונים הללו של יהב, אשר יורדים לשפל חדש של סכלות:


יהב פותח ב"ראיה" לכך שאין ללכת עם הרמב"ם במאה אחוז, ומהי ראייתו? ובכן, לפי יהב, במשך ההיסטוריה "יש שהלכו עם הרמב"ם 70 אחוז ויש שרק ב-30 אחוז ופחות", וזו הראיה שאין חובה להיות נאמנים לפסקי חז"ל שבכתבי הרמב"ם! ואיני מבין, איזו מין ראיה זו? וכי סכלות אבותינו שלא הלכו בדרך האמת היא ראיה לכך שעלינו לנהוג כמותם? ובכלל, יהב למעשה טוען, שכל אדם יכול לבחור לקחת מהרמב"ם מה שהוא רוצה ואפילו פחות מ-30 אחוז! וברור שיהב נתעוור מדרך האמת ורועה בשדות זרים... אך חמור מכך, יהב שולל את מוסריהם של חז"ל! שהרי חז"ל הורו באופן חד-משמעי: "עשה לך רב", דהיינו על האדם לקבוע לו עמוד הוראה, ועליו ללכת אחריו במאה אחוז! אז איך יהב החצוף מעז לכפור במוסרי חז"ל ולקבוע שניתן ללכת אחרי רבנו אפילו בשלושים אחוז ופחות? מהו הטמטום המחריד הזה?


ועל-פי מה יהב נוהג בעצמו? מי הוא "הרב" של יהב? עשרה אחוז רמב"ם? עוד עשרה אחוז רש"י-שר"י? עוד עשרה אחוז בעלי התוספות? עוד עשרה אחוז ערוסי? עוד עשרה אחוז זמיר כהן? עוד עשרה אחוז שיקוץ קנייבסקי? עוד עשרה אחוז אמנון יצחק... וכו'.


איה היושר? איה האמת? איה החכמה והדעת?


ואולי הדבר החמור ביותר שיהב אומר הוא, שלמעשה אין כל חשיבות לאמת, האמת "מפוזרת" אצל כל "חכמי ישראל", ואף שיש מחלוקות בעניינים מהותיים כגון מינות ועבודה-זרה, עדיין ניתן בהחלט לערבב את הכל ביחד ולבלוע את כל התבשיל כמות שהוא... והדבר מעיד על-כך שיהב רחוק מדרך האמת כרחוק-מזרח-ממערב, כי הכלל הבסיסי ביותר בלימוד החכמה נשׂגב מבינתו, והוא: קבל האמת ממי שאמרו – יש אמת אחת ועלינו לחתור תמיד לזהותה. ומי שאינו מבין זאת לא למד את מלאכת ההיגיון, ועד שהוא לא יבין שהוא כסיל הוא יתמיד בתעייתו.


בהמשך דבריו יהב מוסיף דברים מזעזעים בסכלותם: "כולם נזקקים לרמב"ם אבל לא כולם רמבמיסטים עד הסוף ואולי טוב שכך, אחרת הייתה לנו יהדות מאד משעממת חחח...".


וכי טוב שלא כולם הולכים בדרך האמת אחרת הייתה לנו יהדות מאד משעממת? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת? ודבריו גרועים כדברי ילד קטן שמשתעשע בהבלים... ויתרה מזאת, מהי מטרת היהדות לפי יהב? שלא יהיה לו משעמם? שיהיה לו מעניין בחיים? לא ולא! מטרת היהדות היא שנתרומם לידע את ה' יתעלה! שנבער עבודה-זרה מארץ ישראל! שנהיה עם חכם ונבון אור לגויים! שנכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש! ושנעבוד את ה' באמת ובלבב שלם! ואיך אפשר למלא את כל הייעודים הללו כאשר עם-ישראל תועה בשבעים דרכי חתחתים ומוקשים?


ואם הייתה ביהב מעט דעת הוא היה מבין שיגיעת ספרי המינים וצאצאיהם היא הדבר הנגעל ביותר בעולם, אך הכסילות בעיני הכסילים היא חכמה, והיגיעה ושיבוש המחשבה בהבלים היא בעיניו טיול מרתק, ותכלית האדם בעולם היא שלא יהיה משעמם... "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (יש' ה, כ).


כמו כן, דבריו אלה מלמדים אותי שהוא לא יודע להעמיק ולהבין את יושר אמריו של רבנו, ואינו יודע להתענג על מושגי האמת, כי מי שאומר דבר כזה, חזקה מוחלטת היא, שהוא אינו מבין כמעט מאומה בכל העניינים העמוקים, ואף ברוב העניינים הפשוטים והבסיסיים ביותר!


אמנם, יהב תפס את עצמו שהוא אמר דְּבר-הבל, והוא מסייג מעט את דבריו: "לא יודע אולי צריך להיות זהיר במשפט האחרון הזה". ועדיין, הוא לא חוזר בו! ומכל מקום יצא המרצע מן השק, והסתייגותו הרפה באה לכסות על סכלותו שנחשפה לעין-כל בפליטת פיו האומללה.


פשוט רחמנות על סכלותו. אוי לך יהב אשר נפלת בידי המינים וצאצאיהם.


ויהב ממשיך לדמות שהוא חכם, כי אם הוא לא היה בטוח שהוא היה חכם, הוא היה שותק:


"כשלומדים מדעי היהדות מקבלים ענווה ומבינים שהרמב"ם, מה לעשות, יפה ומעמיק, אבל לא פשט המקראות, כי התנ"ך לא דיבר פילוסופיה, מה לעשות. ולומדים מה התורה רוצה מאיתנו על פי הפשט שלה".


האמנם? האמנם כשלומדים מדעי היהדות מקבלים ענווה? והלא גדולי השחצנים והגאוותנים הארורים יושבים במגדל השן האקדמי בפקולטה למדעי היהדות, והנני מכיר אותם היטב. ויהב מגשש באפלה לא ידע ולא יבין, ונדמה לו שהאשכנזים היהירים ביותר הקיימים עלי אדמות הינם משוכללי המידות ובעלי הענווה – והכסיל החכם בעיניו לעולם לא יזהה את הכסילים, שהרי כמו שנדמה לו שהוא בעצמו חכם גדול, כך נדמה לו שגדולי הכסילים הם גאונים...


וזכורני בהיותי באקדמיה, הייתה לי שיחה מכוננת עם אחד מבכירי הממסד, אשר אמר לי כמעט במפורש שאם אני לא אפנה כנגד משנת הרמב"ם אין לי עתיד בממסד האקדמי! ונראה לי שנדמה ליהב שאם הוא יחניף לאשכנזים באקדמיה הם יקדמו אותו ויזרקו לו עצם... עצם של כבוד ויוקרה מדומים ואולי אפילו איזה תפקיד שיש בו משכורות וטובות הנאה.


ויש לי חדשות ליהב: שים לב, האשכנזים אוהבים את עצמם ומשתמשים בתימנים ובספרדים לצרכיהם, אם יהיה להם אינטרס הם יקדמו אותך, אך הסבירות שהדבר יקרה היא אפסית. ולא מספיק להחניף למינים ולצאצאיהם ולהפנות עורף לדרך האמת אשר שופכת אור על מעלליהם שחצנותם ומינותם; אמנם, יהב צודק שזה תנאי הכרחי, אך רחוק מלהיות מספיק. כמו כן, האשכנזים מתעתעים בתימנים ובספרדים בכך שהם מעבירים להם מסר סמוי ולעתים אף גלוי, שאם הם יחניפו לחכמי-יועצי-אשכנז יקדמו אותם ויושיבו אותם במגדל השן... ומדובר בהתעייה מרושעת ביותר, ובאמצעותה הם מוליכים שולל את התימנים והספרדים, ואף מפלגים את עדות-המזרח ובכך מנציחים את שלטונם ועריצותם ואחיזתם במוקדי הכוח.


כמו כן, לא רק יושבי מגדל השן הינם שחצנים ארורים, כך היא דרכם של כל חכמי-יועצי-אשכנז, הגאווה והיהירות היא שירת חייהם, ראו לדוגמה כיצד הם ביטלו את הספר משנה תורה, וכיצד הורו בשקר שאסור לפסוק לפיו; או ראו כיצד רש"י-שר"י מבטל ומזלזל ומתייחס באופן מחפיר למשה רבנו (בחלק נה), כאילו הוא-שר"י, גדול ממשה רבנו באלף מידות.


ולומר על חכמי-יועצי-אשכנז שדווקא מהם ניתן ללמוד ענווה זו סכלות מחרידה.


עוד אומר יהב: "כי התנ"ך לא דיבר פילוסופיה, מה לעשות. ולומדים מה התורה רוצה מאיתנו על-פי הפשט שלה". האמנם? התנ"ך לא דיבר פילוסופיה? בדבריו הללו יהב חשף את רמתו האפסית בידיעת מחשבה, שהרי לתורה ולדברי הנביאים יש כמה רבדים, הרבדים הפשוטים והבסיסיים שנועדו לרוב בני האדם, ורבדים עמוקים מאד שנועדו למשכילים יראי ה'.


כמו כן, יהב הפך לקראי! שהרי הוא אומר: "לומדים מה התורה רוצה מאיתנו על-פי הפשט שלה". האמנם? והלא לומדים מה התורה רוצה מאיתנו לפי התורה-שבכתב ולפי התורה-שבעל-פה שנמסרה לנו איש-מפי-איש עד משה רבנו! ולפי המסורת הזו, המצוה הראשונה שנצטווינו עליה בהר סיני היא ידיעת ה'! דהיינו ללמוד מדעים ופילוסופיה ולידע את בורא-עולם ככל יכולת האדם! ויהב נשאר בכיתה א ולומד חומש עם פירוש רש"י ותו לא... ואם יהב היה בן שש זה היה מצחיק וקצת עצוב שהוא לומד רש"י, אבל מדובר בדרדעי למחצה, אשר למד והוציא תארים, מחשיב את עצמו לחכם לא-קטן, ומתיימר להשפיע על דעות בני האדם!


ובמלים אחרות, ברוב סכלותו של יהב נדמה לו שהוא חכם והוא מכשיל את הרבים אחריו!


"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).


אך זה לא הכל, הבה נעיין שוב בדבריו לעיל, כי יש לברך עליהם "דיין האמת":


"כשלומדים מדעי היהדות מקבלים ענווה ומבינים שהרמב"ם, מה לעשות, יפה ומעמיק, אבל לא פשט המקראות, כי התנ"ך לא דיבר פילוסופיה [וברור שכוונתו לדברים האמורים בספר מורה הנבוכים], מה לעשות. ולומדים מה התורה רוצה מאיתנו על-פי הפשט שלה".


כלומר, פרשנותו של הרמב"ם לתורה במורה הנבוכים לא מבטאת את פשט המקראות! ויש ללמוד את פסוקי התורה לפי הפשט שלהם! ובמלים אחרות, יהב כופר בכלל של חז"ל: "דיברה תורה כלשון בני אדם", דהיינו, כל הרחקת ההגשמה של רבנו במורה לכל אורכו של חלק א, כל מלאכת המחשבה והפילוסופיה של ייחוד ה' ופרשנות הפסוקים שלא לפי פשוטן, כל זה לפי יהב נגד מטרת התורה! כי "לומדים מה התורה רוצה מאיתנו על-פי הפשט שלה"! ודבריו הם דברי מינות חמורים מאד, שהרי כל מי שסבור שיש להבין את השמות והתארים והפעלים שנאמרו בתורה ביחס לה' כפי פשוטן, הוא מין גמור וכעור אשר דינו הוא מורידין ולא מעלין!


ראו נא לאיזו תהום דרדר העיון בכתבי המינים וצאצאיהם את הדרדעי למחצה!


ואם מרחיקי הגשמות, אונקלוס ויונתן בן עוזיאל, היו רואים את דבריו היו קורעים את בגדיהם.


נמשיך בדבריו, שימו לב מה עוד אומר יהב:


"חשוב לה [לתורה] מה שתחשוב על אלהים באופן כללי מאד, והעיקר זה לקיים את מצוותיו ולשמור את כל משפטיו, ותדע אודות האלהים עניינים כלליים, גם זה טוב ומספיק".


אוי ואבוי לסכלות שהוא פולט מפיו, ואגב דבריו אלה הוא חושף שוב את רדידותו המחשבתית אשר מתאימה לילד בכיתה א, ולא לדרדעי למחצה שמתהדר בתואר ר"ב מממסד הכמורה האורתודוקסי ואף מתיימר להוציא תואר שלישי. שהרי לפי יהב, התורה לא מעוניינת שנשׂכיל את בורא-עולם! די לה שנקיים את המצוות באופן טכני, די לה כלשונו, שנדע את אלהים "באופן כללי מאד", או שנדע "אודות אלהים עניינים כלליים", לפי יהב "גם זה טוב ומספיק"!


ואם יהב היה אומר דברים רעים כאלה לפני חכמי התלמוד היו מלקים אותו מלקות נמרצות!


ויהב סוף-סוף מסיים את דברי ההבל והשחץ שלו, ופוטר אותנו מסכלותו:


"לכן, כשמכירים גישות נוספות ביהדות שהיו קיימות ברמה ההיסטורית מקבלים ענווה ומבינים שלא הכל זה רמב"ם, ושהעיקר זה עבודת ה' שמרכזה עשיית צדקה וחסד, ואידך זיל גמור".


למה כוונתו באמרוֹ "גישות שהיו קיימות ברמה ההיסטורית"? גם פרעה ובלעם ופעור היו קיימים "ברמה ההיסטורית", האם כל כת ודת שתעו אחריה במהלך ההיסטוריה יש להוקיר ולרומם אותה? ומתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו, ויהב מוכיח זאת באופן די ברור...


ויהב שב על קיאו באמרוֹ שלימוד ריבוי השיטות המהובלות של המינים למיניהם מוביל לענווה! וכאמור, דבריו הבל מהובל, שהרי לא יעלה על הדעת שדברי עילגות שחץ ואלילות או סתם סכלות וטמטום יובילו למידת הענווה, להיפך! אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, הטמטום והסכלות יובילו בוודאות למידות רעות, לשקיעה בתאוות ובזימות, ולזיהום המחשבה במינות.


ויהב אף מוכיח זאת באופן מובהק! שהרי הוא התדרדר להשקפות רעות מאד, השקפות שיסודן בקרב המינים המושחתים, ואף נדמה לו שהוא יודע לישא וליתן במלחמתה של תורה! ובהמשך נראה שיהב גם מבטל ומוחק הלכה למעשה את מצוות ידיעת ה' וייחודו!


כמו כן, יהב טוען "שלא הכל זה רמב"ם", ושוב, אין שום אזכור לדרך האמת. כלומר, הטענה שלא הכל זה רמב"ם הינה קביעה שרירותית גסה אשר מתעלמת במופגן מעיסוק בשאלה מהי דרך האמת? ומדבריו אלה עולה שדרך האמת לא מעניינת את יהב, הוא רואה לנגד עיניו את אינסוף ספרי-ההבל ונדמה לו שיש בהם חכמה מופלאה. ובמלים אחרות, יהב לא מסוגל להבחין בין אמת לבין שקר, בין כסילות ומינות לבין חכמה ודעת – ולכן נדמה לו שספרי ההבל של המינים וצאצאיהם קרובים באיכותם לספריו של רבנו (או אולי אף עולים עליו לפי דמיונו) – ולכן הוא אומר ש"לא הכל זה רמב"ם", אך כאמור, הדבר נובע מכסילות תהומית אומללה, ומחוסר יכולתו לזהות את הגאונות היופי החן והאמת שבדברי הרמב"ם לעומת דברי ההבל.


ויתרה מזאת, יהב אומר: "שהעיקר זה עבודת ה' שמרכזה עשיית צדקה וחסד, ואידך זיל גמור". האמנם? עשיית צדקה וחסד זה העיקר? וכי העדר עשיית צדקה וחסד גורר עמו עוון כרת? וכי הנביאים זעקו והוכיחו את ישראל על העדר עשיית צדקה וחסד? לא ולא! הנביאים הוכיחו את ישראל על רשע ופשע על אלילות ותועבה, על רצח וניאוף, על סטייה מדרך האמת והליכה אחרי הבעלים והאלילים והאטִּים והאובות והידעונים, ועל התעיית העם אחרי ההבל.


והמקור לכל השקפותיו הרעות והעלובות נמצא בסיום דבריו, כי לפי יהב עבודת ה' היא בעיקר "עשיית צדקה וחסד", הוי אומר: אין אצל יהב עבודה מחשבתית כלל! ובמלים אחרות, יהב כופר במצוות ידיעת ה' וייחודו! והולך בדרכי המינים הארורים! ואמירה כזו ודומות לה שנזכרו לעיל בדבריו, מוכיחות שיהב פתי וסכל גדול מאד, אשר מרחיק ומתעב מאד את לימוד המורה וספר המדע, כנראה מפני שהוא אינו מבין מהם מאומה, וכדברי רבנו בצוואתו למורה:


"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מספרו "מורה הנבוכים"], ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [תיחשף סכלותם ונבלותם],שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".


"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְיָ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הו' יד, י).


***

ואסיים בדרדעי טמבל אחר, דרדעי מְבַּרְטַם זעוּף-פנים ששמו אהרל'ה קאפח, ואשר לו ייחדתי מאמר נפרד שכותרתו: "דרדעי בכיר נגד אור הרמב"ם". לפני כמה ימים פגשתי אותו ברחוב ואמרתי לו שלום. הוא התבונן בי במבט זועף ושׂוֹטם במיוחד, והִפנה את ראשו לכיוון השני.


ואיני מבין את אהרל'ה הטמבל ואת כל שאר הדרדעים המהובלים הללו, מדוע אתם שונאים אותי? רק בגלל שאני מוכיח אתכם וחושף את שגיאותיכם החמורות? ואם אתם יכולים להוכיח שאני טועה, לחיי, תוכיחו ואפרסם ואודה לכם על האמת שבדבריכם, ואם אינכם יכולים, מדוע לשנוא? שהרי אם אינכם יכולים להוכיח שאני צודק – אתם הטועים! ואם אתם הטועים ועדיין הנכם שונאים אותי, מה הדבר אומר עליכם? על נבכי נפשכם? על סתרי ישותכם?


ואשיב לכם מה הדבר אומר: הדבר מעיד עליכם שאתם צבועים וכסילים ומחללי-שם-שמים.


"עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


סוף דבר


ונראה לי שראוי לחתום בתשובתו של חברי ליהב, כי היא תשובה נאה, למעט המקומות שבהם הוא קורא לקאפח ולערוסי בשמות של גדולה ורוממות, וזה לשונו:


מתוך אהבה לאמת התחברתי למאמריו, כי הוא אדם ירא שמים וישר-דרך מאד (כפי שהרב רצון מעיד), וכי מצאתי בו אהבה לאמת נדירה שכמעט ואין לאף אחד, מבלי לחוש לכבודו או למעמדו. וכשאתה אומר "דרך אחרת מהרמב"ם", למה אתה מתכוון? הרי 98 אחוז מפסיקותיו הם פסיקות תלמודיות.


לגבי הזלזול, האם קראת את המאמרים שהוא כותב? אני מאמין שאם תקרא הכל מההתחלה ועד הסוף, תצליח להבין מאין נובע הזלזול, לבינתיים קראתי גם את ההתנגדויות שלך, של תמיר רצון, של הרב רצון, ושל עוד כמה (ראה באתר אור הרמב"ם במדור "כתבי הגנה"), קראתי וראיתי שאין באמת מענה לגבי מה שהוא כותב, אלא רק באופן כללי שזו לא דרך להתבטא כלפי "גדולים" וכאלה [אגב, זו בדיוק הדרך לנהוג במחללי-שם-שמים ומתעים את העם אחרי ההבל], וכמעט שלא מצאתי מי שמוכיח לגופו של עניין נגד מה שהוא רושם.


הוא האיר את עיניי לגבי המון נושאים מהותיים וחשובים, ולכן אני מפרסם את האמת, ואיני רואה בזאת חילול השם, אלא להיפך. ואם יש לך תשובות ענייניות לגבי הנושאים שהוא כותב, ואתה מסוגל לפרק אחד-אחד את הדברים האמורים אני אשמח לקרוא. ואם אמצא שם אמת, אאמץ אותה לחיקי – קבל האמת ממי שאמרו. ומרי יוסף קאפח בתחילת פירושו אומר בעצמו, שמי שאינו הולך בדרכו המחשבתית של רבנו גם תורה אין לו.


עד כאן דברי חברי בתשובתו.


ואת דברי יהב לחברי יש להפנות ליהב בעצמו אשר נדמה לו שהוא חכם: ואידך זיל גמור.


"כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם!" (יר' מט, ז).

"וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא" (קה' י, ג).


תמונת קאפח בשער הרשומה מאת: מקור, שימוש הוגן.

על המינים ועל הדרדעים
.pdf
Download PDF • 238KB

314 צפיות4 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page