תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי

עודכן: 28 בינו׳ 2021

לאחרונה קיבלתי "תוכחה" מעבד עולם ממוצא דרדעי, אשר כבר שעבד את נפשו לחלוטין לצאצאי המינים, וממשיך לאכול את התבשיל הנתעב של מָרי יוסף קאפח אשר הכשיר את כל המגשימים ועובדי האלילים למיניהם בפירושו ל"משנה תורה". ה"תוכחה" הזו הגיעה אלי בעקבות פנייה שפניתי לאותו דרדעי שיכתוב מאמר, ולא הייתי פונה אליו אלמלא הוא ניחם אותי על פטירת אבי מרי, ושגיתי לחשוב שמא נכנסה בו רוח דעת, אך נכזבתי.


באופן כללי, יש להשיב על האשמותיו הקשות בפסוקים הבאים מספר מלכים א (יח, יז–יח): "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים".


להלן הבאתי את "תוכחתו" היוצאת מבורות נרפשׂים ונשׁברים של חוסר הבנה משווע ועיוורון חמור וגמור, ושני אלה יכולים לנבוע מדבר אחד בלבד: מהנאה מדברי תורה. כלומר, אין לי צל של ספק, שאותו דרדעי מדבר כמו שהוא מדבר, כי הוא נהנה בעבר או ממשיך ליהנות בהווה מדברי תורה. ומכיוון שהוא סמוך על שולחנם של צאצאי המינים ונשען עליהם כדי להתיר ליהנות מדברי תורה, הוא אינו יכול לצאת נגדם, ואינו יכול אפילו להודות שהם היו הוזי הזיות או מינים ועובדי אלילים. כי אם הוא יודה על האמת, ואפילו בסתר, שרש"י היה מגדולי צוררי ישראל, איך הוא יוכל להמשיך לסמוך עליהם וליהנות מדברי תורה?


הנה אפוא מכתבו לפניכם, אביא את דבריו קטעים-קטעים ואשיב עליהם, וכך הוא פותח את דבריו: "אקיים הנאמר: 'הוכח לחכם – ויאהבך'. בתקווה שהדברים הפשוטים דלקמן יפלו על אוזניים כרויות". ועל דבריו ניתן לומר: "תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" (קה' י, יג), שהרי הדרדעי הזה פותח בהטעיה, כאילו אם לא אקבל את התוכחה הנני סכל וטיפש. והאמת שדברי שלמה המלך נכונים אך ורק במקום שהתוכחה אמיתית ונכונה, ולא כאשר היא התעיה אשר נובעת משעבוד נפשי עמוק, ומדעות קדומות עקומות ועקושות אשר אינן מאפשרות לראות את אור האמת, בבחינת: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר – בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא). ויהי רצון שיתקיים בדרדעים הללו המשך הפסוק: "וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם".


א. האם ראוי לומר על ביזוי הרשעים: רחמנא ליצלן?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"במסכת בבא מציעא (פד ע"ב) מסופר, שר"א ב"ר שמעון נענש על ששמע בביזוי צורבא מרבנן ושתק: 'יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי'. ואם על צורבא מרבנן אחד שאין אנו יודעים את שמו נענש החכם על ששמע בזיונו ושתק – מה נאמר על בזיון כל גדולי ישראל? כרמב"ן וכרש"י והרשימה רק הולכת ומתרחבת מידי שבוע – רחמנא ליצלן. באמת רחמנא ליצלן".


ואני תמה, האם רש"י והרמב"ן ושאר צאצאי המינים, שהתועים והמתעים לדורותיהם שיקרו והלעיטו והחדירו לנו בכוח שהם "גדולי ישראל", האם הם באמת היו חכמים? והלא כל מי שמתעה את העם אחרי התוהו והבל, הינו מגדולי הסכלים והרשעים ומביא על העולם אסונות גדולים. והדרדעי הנרצע הזה יכול לומר עוד אלף פעמים "רחמנא ליצלן", ועדיין האמת תישאר במקומה עומדת – האמת הכואבת שמי שהקב"ה צריך להציל אותנו מפניהם הם "חכמי ישראל" הסכלים הארורים אשר הפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים, והנחילו לנו דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, ארורים יהיו, ימח שמם וזכרם מספר החיים. וכל מי שרואה את האמת ומתכחש לה, מצוה לשנוא אותו עד שישוב בתשובה שלמה.


והנה דברי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל, וכֹה דבריו: "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". כלומר, לא רק שמצוה לשנוא אותם, אלא חובה לנהוג עמם באכזריות, שזה כבר מעבר לסתם שנאה שבלב – שהרי מדובר בהוראה מפורשת להביא לידי ביטוי מעשי את השנאה כלפיהם, כלומר, להראות לכל באי עולם את סכלותם ורשעותם ולשפוך אור על מעלליהם. והסיבה ברורה ומפורשת: מחיית זכרם והשפלתם "רחמים היא בעולם", שהרי הם מובילים את עם-ישראל, ובעקיפין ולעתים במישרין גם את הגויים, לתעות אחרי התוהו. וסוף ההולכים אחרי ההבל שיבואו עליהם עונשים כבדים מאד, גם על עם-ישראל (ראו ערך השואה) וגם על כלל האנושות (ראו ערך מלחמות העולם), ולעתים עד כדי החרבת אומות שלמות.


והנה לך עוד שני קטעים מדברי רבנו, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי, [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם". וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):


"וכן דברי האדם כולם, לא יזדקק לְדַבֵּר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".


ולאחר שרמזנו לעיל על התוצאות האיומות והנוראות של ההליכה אחר התוהו וההבל, דברי רבנו האחרונים מוארים באור יקרות, כלומר, עד כמה חשוב להרחיק את העם והאנושות מדרכי האלילות, הרשע והתועבות של ארץ מצרים. וכל מי ששותק נגד עוולה ורשע וזימה – יש לו חלק בהתדרדרות של עם-ישראל והעולם כולו במדרון החטאים והעוונות, וכמו שפוסק רבנו (דעות ו, ט): "וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה נתפשׂ בעוון אלו כולם". וכל-שכן וקל-וחומר יודע-דת-ודין שאינו ממחה במטרה לשמור על שׂררתו, מעמדו, יוקרתו, משכורותיו, ושלל טובות ההנאה אשר מגיעות בימינו לכומרי-הדת שוחרי השוחד והשלמונים.


ב. האם דינו של השו"ע כגוי או כעובד אלילים?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות ת"ח ושאין למבזה חלק לעולם הבא (הל' ת"ת ו, יא) ומביאו מרן השו"ע ביו"ד (רמג, ו). ומותר לצטט מהשו"ע או שגם הוא עובד אלילים פסול בעיניך? רחמנא ליצלן. והאם הוא כמו גוי מאמין או גרוע ממנו? צ"ע. אוי לאזניים...".


וכבר ראינו לעיל, שעוון גדול הוא שלא לבזות את השיקוצים שנקראים "חכמי ישראל", כגון השו"ע, אשר החזיק מעצמו נביא שמדבר עם המלאכים, ונטה אחרי ההזיות המאגיות, ואחרי הקבלה הארורה אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ומה עוד אפשר לומר על מי שקורא לשו"ע "מרן"? ובעניין השאלה: האם הוא כמו גוי או גרוע ממנו? אין לי ספק שהוא גרוע מגוי, שהרי הוא הִתעה את עם-ישראל אחרי התוהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל, ואף הכשיר ליהנות מכבוד תורה, וכבר התייחסתי לכל העניינים הללו והנגזרים מהם במאמרים רבים, ואין כאן מקום לחזור על הכל, ומי שרוצה להבין דברי אמת – ילמד ויבין.


והנה דוגמה אחת מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (ג, ט), וממנה נלמד על החובה להקל ולזלזל בחכמים אשר נוטים אחר תאוות העולם-הזה, והופכים תורת-חיים לקורדום-חוצבים:


"כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".


ואם כך דינם של הדיינים הכשרים – על-אחת-כמה-וכמה הוזי ההזיות האוכלין מן התורה, אשר מתעים את העם אחרי ההבל במשך מאות רבות בשנים, ויותר נכון לומר שכלל אין מה להשוות ביניהם. ואולי יתרה מזאת, כאשר אדם עובר עבירה בדברי-שמים ואינו חוזר בו, וכל-שכן וקל-וחומר מי שמתעה את העם אחרי התוהו וההבל – מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו! והנה פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):


"במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


עוד למדנו, שהנביאים הכלימו ופרסמו וחירפו וביזו וקיללו את החוטאים והפושעים! ורבים היו מ"גדולי ישראל" אשר התעו את העם אחרי ההבל, ואף-לא-אחד העלה בדעתו באותם הדורות ש"גדולי ישראל" הללו הינם נביאי שקר ורשעים ארורים! זאת ועוד, למדנו מדברי רבנו שיש ללמוד מהאופן שבו נהגו הנביאים, ולהמשיך בדרך זו בכל דור ודור.


ואגב, מה יהיה לפי דעתך דינו של מי שמתיר ליהנות מכבוד תורה? והנה דברי חז"ל ורבנו בעניין זה בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


[ט] "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


[י] "אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


האם לאור דברים קשים אלה של חז"ל ורבנו ניתן להתיר ליהנות מכבוד תורה? האם לא ברור שחז"ל ורבנו אסרו באיסורים חמורים שוב ושוב, כדי להעביר לנו מסר שאי אפשר להקל בזה בשום תירוץ? ובכלל, האם מותר לחלל-שם-שמים באופנים כל-כך חמורים כדי לקיים עולם תורה אמיתי? וכל-שכן כדי לקיים דת חדשה אשר מלאה וגדושה באלילות ובהזיות מזוהמות! וסופו של מי שמחלל-שם-שמים כדי לקיים עולם תורה אמיתי, סופו שהוא יחלל-שם-שמים כדי לקיים דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית – כי התורה תהפוך לו לסם המוות.


מכל מקום, מי הוא זה ואי זה הוא אשר משפיל ומבזה ומפנה עורף לדברי חז"ל?


ג. הדרדעי אינו מסתגל לסגנון


למרות כל האמור, הדרדעי הזה ממשיך לאחוז במוסדות הסכלות, ואומר כך:


"אני מתקשה בלשון המעטה להסתגל ללשון הבוטה והפוגענית שאתה נוקט בה כלפי כמעט כל גדול מחכמי ישראל (למעט הרמב"ם ובני חוגו) הידועים והמקובלים לנו מדורות עולם (אע"פ שבעיניך הם כלום ח"ו רחמנא ליצלן מהאי דעתא), מי ומי אשר ישמע דברים אלו ולא תסמר שערת בשרו, חיל יאחזמו כיולדה??".


נשים לב, כי הראיה של הדרדעי ל"גדולתם" של "חכמי ישראל", היא מכך שהם "ידועים ומקובלים לנו מדורות עולם"! האמנם זו היא הדרך הנכונה להתייחס לבני אדם? האם כל מה שימכרו לך תקבל כי "הדברים ידועים ומקובלים מדורות עולם"? ואיה השׂכל הישר? איה הבחינה הביקורתית וההרחקה מעבודה-זרה אשר העם היהודי נצטווה בה? איה דרכו של אברהם אבינו אשר שבר נתץ וניפץ את כל ההשקפות אשר היו "ידועות ומקובלות לו מדורות עולם"? האם עצימת עיניים וקבלת כל מה שמכרו לנו בשקר היא דרכה של תורה?


ומעוצמת הזעזוע שהוא מזדעזע כאשר הוא שומע דברי אמת, נלמד עד כמה הוא רחוק מדרך האמת, עד כמה הוא עבד נרצע לצאצאי המינים, ועד כמה מחשבתו פגומה. שהרי שׂערות בשרו אינן סומרות כאשר הוא שומע כיצד הכופרים מבזים ומשפילים את דת משה בצדק כאשר הם מתבוננים על הדת החדשה שכפו עלינו צאצאי המינים, ואף לא אוחז אותו חיל כיולדה ולא חיל בכלל, כאשר הוא שומע את ההזיות האליליות של צאצאי המינים אשר מכחישות את האמת ומחללות שם שמים ברבים! ובמלים אחרות, היוצרות התהפכו, במקום ששערות בשרו תסמורנה וחיל כיולדה יאחזֵהו כאשר הוא שומע כיצד מגשימים את הבורא ומשפילים את דת משה, הוא מזדעזע על-כך שזועקים ש"חכמי ישראל" היו סכלים, ואף-על-פי שזו האמת, והם-הם הסיבה המרכזית לחילול-שם-השמים הגדול שיש בימינו!


אז ממי אתה ירא ואת מי אתה עובד? את ה' יתרומם ויתעלה שמו? או את "חכמי ישראל" הגדולים המהובלים והמיובלים (הגדולים במלעיל). ודבריך משקפים את עבודת האלילים החמורה אשר אוחזת בך כנגע צרעת ומשחיתה ומחריבה את שׂכלך. ובמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ואפילו לא לרבו המובהק, וכל שכן לדרדעי פתי ומסכן, אשר תועה אחרי הזיות הגדלוּת של צאצאי המינים, ואם תיקח ממנו את ההזיות הללו לא יישאר לו מאומה כדי לכלכל את עולמו הרוחני המרוקן מדברי אמת.