תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי

עודכן ב: אוק 27

לאחרונה קיבלתי "תוכחה" מעבד עולם ממוצא דרדעי, אשר כבר שעבד את נפשו לחלוטין לצאצאי המינים, וממשיך לאכול את התבשיל הנתעב של מָרי יוסף קאפח אשר הכשיר את כל המגשימים ועובדי האלילים למיניהם בפירושו ל"משנה תורה". ה"תוכחה" הזו הגיעה אלי בעקבות פנייה שפניתי לאותו דרדעי שיכתוב מאמר, ולא הייתי פונה אליו אלמלא הוא ניחם אותי על פטירת אבי מרי, ושגיתי לחשוב שמא נכנסה בו רוח דעת, אך נכזבתי.


באופן כללי, יש להשיב על האשמותיו הקשות בפסוקים הבאים מספר מלכים א (יח, יז–יח): "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים".


להלן הבאתי את "תוכחתו" היוצאת מבורות נרפשׂים ונשׁברים של חוסר הבנה משווע ועיוורון חמור וגמור, ושני אלה יכולים לנבוע מדבר אחד בלבד: מהנאה מדברי תורה. כלומר, אין לי צל של ספק, שאותו דרדעי מדבר כמו שהוא מדבר, כי הוא נהנה בעבר או ממשיך ליהנות בהווה מדברי תורה. ומכיוון שהוא סמוך על שולחנם של צאצאי המינים ונשען עליהם כדי להתיר ליהנות מדברי תורה, הוא אינו יכול לצאת נגדם, ואינו יכול אפילו להודות שהם היו הוזי הזיות או מינים ועובדי אלילים. כי אם הוא יודה על האמת, ואפילו בסתר, שרש"י היה מגדולי צוררי ישראל, איך הוא יוכל להמשיך לסמוך עליהם וליהנות מדברי תורה?


הנה אפוא מכתבו לפניכם, אביא את דבריו קטעים-קטעים ואשיב עליהם, וכך הוא פותח את דבריו: "אקיים הנאמר: 'הוכח לחכם – ויאהבך'. בתקווה שהדברים הפשוטים דלקמן יפלו על אוזניים כרויות". ועל דבריו ניתן לומר: "תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" (קה' י, יג), שהרי הדרדעי הזה פותח בהטעיה, כאילו אם לא אקבל את התוכחה הנני סכל וטיפש. והאמת שדברי שלמה המלך נכונים אך ורק במקום שהתוכחה אמיתית ונכונה, ולא כאשר היא התעיה אשר נובעת משעבוד נפשי עמוק, ומדעות קדומות עקומות ועקושות אשר אינן מאפשרות לראות את אור האמת, בבחינת: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר – בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא). ויהי רצון שיתקיים בדרדעים הללו המשך הפסוק: "וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם".


א. האם ראוי לומר על ביזוי הרשעים: רחמנא ליצלן?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"במסכת בבא מציעא (פד ע"ב) מסופר, שר"א ב"ר שמעון נענש על ששמע בביזוי צורבא מרבנן ושתק: 'יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי'. ואם על צורבא מרבנן אחד שאין אנו יודעים את שמו נענש החכם על ששמע בזיונו ושתק – מה נאמר על בזיון כל גדולי ישראל? כרמב"ן וכרש"י והרשימה רק הולכת ומתרחבת מידי שבוע – רחמנא ליצלן. באמת רחמנא ליצלן".


ואני תמה, האם רש"י והרמב"ן ושאר צאצאי המינים, שהתועים והמתעים לדורותיהם שיקרו והלעיטו והחדירו לנו בכוח שהם "גדולי ישראל", האם הם באמת היו חכמים? והלא כל מי שמתעה את העם אחרי התוהו והבל, הינו מגדולי הסכלים והרשעים ומביא על העולם אסונות גדולים. והדרדעי הנרצע הזה יכול לומר עוד אלף פעמים "רחמנא ליצלן", ועדיין האמת תישאר במקומה עומדת – האמת הכואבת שמי שהקב"ה צריך להציל אותנו מפניהם הם "חכמי ישראל" הסכלים הארורים אשר הפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים, והנחילו לנו דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, ארורים יהיו, ימח שמם וזכרם מספר החיים. וכל מי שרואה את האמת ומתכחש לה, מצוה לשנוא אותו עד שישוב בתשובה שלמה.


והנה דברי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל, וכֹה דבריו: "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". כלומר, לא רק שמצוה לשנוא אותם, אלא חובה לנהוג עמם באכזריות, שזה כבר מעבר לסתם שנאה שבלב – שהרי מדובר בהוראה מפורשת להביא לידי ביטוי מעשי את השנאה כלפיהם, כלומר, להראות לכל באי עולם את סכלותם ורשעותם ולשפוך אור על מעלליהם. והסיבה ברורה ומפורשת: מחיית זכרם והשפלתם "רחמים היא בעולם", שהרי הם מובילים את עם-ישראל, ובעקיפין ולעתים במישרין גם את הגויים, לתעות אחרי התוהו. וסוף ההולכים אחרי ההבל שיבואו עליהם עונשים כבדים מאד, גם על עם-ישראל (ראו ערך השואה) וגם על כלל האנושות (ראו ערך מלחמות העולם), ולעתים עד כדי החרבת אומות שלמות.


והנה לך עוד שני קטעים מדברי רבנו, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי, [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם". וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):


"וכן דברי האדם כולם, לא יזדקק לְדַבֵּר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".


ולאחר שרמזנו לעיל על התוצאות האיומות והנוראות של ההליכה אחר התוהו וההבל, דברי רבנו האחרונים מוארים באור יקרות, כלומר, עד כמה חשוב להרחיק את העם והאנושות מדרכי האלילות, הרשע והתועבות של ארץ מצרים. וכל מי ששותק נגד עוולה ורשע וזימה – יש לו חלק בהתדרדרות של עם-ישראל והעולם כולו במדרון החטאים והעוונות, וכמו שפוסק רבנו (דעות ו, ט): "וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה נתפשׂ בעוון אלו כולם". וכל-שכן וקל-וחומר יודע-דת-ודין שאינו ממחה במטרה לשמור על שׂררתו, מעמדו, יוקרתו, משכורותיו, ושלל טובות ההנאה אשר מגיעות בימינו לכומרי-הדת שוחרי השוחד והשלמונים.


ב. האם דינו של השו"ע כגוי או כעובד אלילים?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות ת"ח ושאין למבזה חלק לעולם הבא (הל' ת"ת ו, יא) ומביאו מרן השו"ע ביו"ד (רמג, ו). ומותר לצטט מהשו"ע או שגם הוא עובד אלילים פסול בעיניך? רחמנא ליצלן. והאם הוא כמו גוי מאמין או גרוע ממנו? צ"ע. אוי לאזניים...".


וכבר ראינו לעיל, שעוון גדול הוא שלא לבזות את השיקוצים שנקראים "חכמי ישראל", כגון השו"ע, אשר החזיק מעצמו נביא שמדבר עם המלאכים, ונטה אחרי ההזיות המאגיות, ואחרי הקבלה הארורה אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ומה עוד אפשר לומר על מי שקורא לשו"ע "מרן"? ובעניין השאלה: האם הוא כמו גוי או גרוע ממנו? אין לי ספק שהוא גרוע מגוי, שהרי הוא הִתעה את עם-ישראל אחרי התוהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל, ואף הכשיר ליהנות מכבוד תורה, וכבר התייחסתי לכל העניינים הללו והנגזרים מהם במאמרים רבים, ואין כאן מקום לחזור על הכל, ומי שרוצה להבין דברי אמת – ילמד ויבין.


והנה דוגמה אחת מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (ג, ט), וממנה נלמד על החובה להקל ולזלזל בחכמים אשר נוטים אחר תאוות העולם-הזה, והופכים תורת-חיים לקורדום-חוצבים:


"כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".


ואם כך דינם של הדיינים הכשרים – על-אחת-כמה-וכמה הוזי ההזיות האוכלין מן התורה, אשר מתעים את העם אחרי ההבל במשך מאות רבות בשנים, ויותר נכון לומר שכלל אין מה להשוות ביניהם. ואולי יתרה מזאת, כאשר אדם עובר עבירה בדברי-שמים ואינו חוזר בו, וכל-שכן וקל-וחומר מי שמתעה את העם אחרי התוהו וההבל – מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו! והנה פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):


"במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


עוד למדנו, שהנביאים הכלימו ופרסמו וחירפו וביזו וקיללו את החוטאים והפושעים! ורבים היו מ"גדולי ישראל" אשר התעו את העם אחרי ההבל, ואף-לא-אחד העלה בדעתו באותם הדורות ש"גדולי ישראל" הללו הינם נביאי שקר ורשעים ארורים! זאת ועוד, למדנו מדברי רבנו שיש ללמוד מהאופן שבו נהגו הנביאים, ולהמשיך בדרך זו בכל דור ודור.


ואגב, מה יהיה לפי דעתך דינו של מי שמתיר ליהנות מכבוד תורה? והנה דברי חז"ל ורבנו בעניין זה בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


[ט] "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


[י] "אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


האם לאור דברים קשים אלה של חז"ל ורבנו ניתן להתיר ליהנות מכבוד תורה? האם לא ברור שחז"ל ורבנו אסרו באיסורים חמורים שוב ושוב, כדי להעביר לנו מסר שאי אפשר להקל בזה בשום תירוץ? ובכלל, האם מותר לחלל-שם-שמים באופנים כל-כך חמורים כדי לקיים עולם תורה אמיתי? וכל-שכן כדי לקיים דת חדשה אשר מלאה וגדושה באלילות ובהזיות מזוהמות! וסופו של מי שמחלל-שם-שמים כדי לקיים עולם תורה אמיתי, סופו שהוא יחלל-שם-שמים כדי לקיים דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית – כי התורה תהפוך לו לסם המוות.


מכל מקום, מי הוא זה ואי זה הוא אשר משפיל ומבזה ומפנה עורף לדברי חז"ל?


ג. הדרדעי אינו מסתגל לסגנון


למרות כל האמור, הדרדעי הזה ממשיך לאחוז במוסדות הסכלות, ואומר כך:


"אני מתקשה בלשון המעטה להסתגל ללשון הבוטה והפוגענית שאתה נוקט בה כלפי כמעט כל גדול מחכמי ישראל (למעט הרמב"ם ובני חוגו) הידועים והמקובלים לנו מדורות עולם (אע"פ שבעיניך הם כלום ח"ו רחמנא ליצלן מהאי דעתא), מי ומי אשר ישמע דברים אלו ולא תסמר שערת בשרו, חיל יאחזמו כיולדה??".


נשים לב, כי הראיה של הדרדעי ל"גדולתם" של "חכמי ישראל", היא מכך שהם "ידועים ומקובלים לנו מדורות עולם"! האמנם זו היא הדרך הנכונה להתייחס לבני אדם? האם כל מה שימכרו לך תקבל כי "הדברים ידועים ומקובלים מדורות עולם"? ואיה השׂכל הישר? איה הבחינה הביקורתית וההרחקה מעבודה-זרה אשר העם היהודי נצטווה בה? איה דרכו של אברהם אבינו אשר שבר נתץ וניפץ את כל ההשקפות אשר היו "ידועות ומקובלות לו מדורות עולם"? האם עצימת עיניים וקבלת כל מה שמכרו לנו בשקר היא דרכה של תורה?


ומעוצמת הזעזוע שהוא מזדעזע כאשר הוא שומע דברי אמת, נלמד עד כמה הוא רחוק מדרך האמת, עד כמה הוא עבד נרצע לצאצאי המינים, ועד כמה מחשבתו פגומה. שהרי שׂערות בשרו אינן סומרות כאשר הוא שומע כיצד הכופרים מבזים ומשפילים את דת משה בצדק כאשר הם מתבוננים על הדת החדשה שכפו עלינו צאצאי המינים, ואף לא אוחז אותו חיל כיולדה ולא חיל בכלל, כאשר הוא שומע את ההזיות האליליות של צאצאי המינים אשר מכחישות את האמת ומחללות שם שמים ברבים! ובמלים אחרות, היוצרות התהפכו, במקום ששערות בשרו תסמורנה וחיל כיולדה יאחזֵהו כאשר הוא שומע כיצד מגשימים את הבורא ומשפילים את דת משה, הוא מזדעזע על-כך שזועקים ש"חכמי ישראל" היו סכלים, ואף-על-פי שזו האמת, והם-הם הסיבה המרכזית לחילול-שם-השמים הגדול שיש בימינו!


אז ממי אתה ירא ואת מי אתה עובד? את ה' יתרומם ויתעלה שמו? או את "חכמי ישראל" הגדולים המהובלים והמיובלים (הגדולים במלעיל). ודבריך משקפים את עבודת האלילים החמורה אשר אוחזת בך כנגע צרעת ומשחיתה ומחריבה את שׂכלך. ובמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ואפילו לא לרבו המובהק, וכל שכן לדרדעי פתי ומסכן, אשר תועה אחרי הזיות הגדלוּת של צאצאי המינים, ואם תיקח ממנו את ההזיות הללו לא יישאר לו מאומה כדי לכלכל את עולמו הרוחני המרוקן מדברי אמת... קצרו של דבר, במקום שיש בו חילול ה' מצוה לקדש-שם-שמים, וחובה להשתדל ולהיות איש במיוחד במקום שאין אנשים.


ד. הדרדעי ממשיך במצעד הפתיות


והנה המשך דבריו במכתבו:


"היש ת"ח או אדם מן השורה שיוכל להכיל את כל דבריך הללו?? אילו מהר"י קאפח נע"ג היה חי, וכי לא היה נוזף בך קשות?! הרי עם כל הביקורת שלו על דברי החולקים על הרמב"ם, כמה כיבדם וכמה נזהר בלשונו, ואין צורך לצטט מדבריו כי הדברים ידועים. איזה פער בין מאמר שלך לדבריו הזהירים והמעודנים של מארי".


ואיני יודע מה לומר כנגד הסכלות הזאת: ואם לא יימצא "תלמיד חכמים" או "אדם מן השורה" אשר מסוגל להכיל את הדברים הללו – האם עניין זה הוא הקובע אם דבריי הם אמת? ואם לא יימצא מישהו בעולם שכופר ביש"ו או במוחמד או בבודהה, האם זה אומר שדתם היא דת האמת? מהי הסכלות הגדולה הזאת? מאין היא נובעת? וקבל האמת ממי שאמרו, ואפילו הוא עני ומסכן ומושמץ וקטן ובזוי שכולם מגנים אותו! והאמת, שחשבתי שנותרה עוד מעט דעת בדרדעים, אך אני מוצא שנתקיימה בהם נבואת ישעיה (כט, יד): "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר", וכן נבואת ירמיה (ב, ה): "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ".


הדרדעי הפתי הזה מוסיף וקובע נחרצות, שמָרי היה נוזף בי קשות! ומאין אתה יודע שמָרי היה נוזף בי? ואולי היה שותק כי היה מבין שאני צודק? אולי הוא היה איש אמת? ואפילו אם היה נוזף בי, הייתי מוכיח אותו בראיות חותכות שאני צודק ושהוא תועה כמו שעשיתי עם כל תלמידיו השועלים מן הגדולים ועד הקטנים – עד שהיה יושב בדד ונאלם ומשתתק ומחריש כמותם. ואם מָרי היה מוסיף במרדו ומסרב לקבל דברי אמת, ובועט בתוכחתי, הייתי שונא אותו כמו שנצטווינו בהלכה, שהרי מי שלא מקבל תוכחה מצוה לשנאו.


ובכלל, מי זה מָרי? אלהים? מלך-מלכי-המלכים? וממי למדתם, אתם הדרדעים, לעבוד אלילים? היכן איבדתם את חוש הביקורת של אנשי האמת? מתי התחלתם לעשות לכם אלילים בשר ודם? ואם מָרי לא מתח ביקורת גלויה על צאצאי המינים, האם זה אומר שהוא בהכרח צדק בדרכו? וברור לי כשמש ביום בהיר, שמָרי תעה ואף הִתעה, כי לא יעלה על הדעת להכחיש את התורה ואת הקב"ה, כלומר, כל מי שנוטל שׂכר וטובות הנאה, השוחד בהכרח יעוור את עיניו מלראות את האמת נכוחה! וכל-שכן מָרי, אשר היה רחוק מאד מר' ישמעאל, שכמעט נטל את חלקו מן היבול לפני הזמן, ובכל זאת הכריז: תפח נפשן שלמקבלי שוחד! ומָרי? מָרי נטל במשך יובל שנים משכורות שחיתות ואינסוף טובות הנאה!


ומכיוון ש"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות התירו ליהנות מדברי תורה באופן גורף וללא שום גבולות, עלינו לשנן שוב ושוב את סיפורו של ר' ישמעאל בכתובות (קה ע"ב):


"רִ' יִשׁמָעֵאל בֵּרִ' יוֹסֵי הְוָה רָגִיל אָרִיסֵיהּ דַּהְוָה מַייתֵּי לֵיהּ כָּל מַעְלֵי שַׁבְּתָא כַּנְּתָא דְּפֵירֵי, יוֹמָא חַד אַייתִּי לֵיהּ בְּחַמשָׁא בְּשַׁבְּתָא, אְמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא הַאידַּנָא? אְמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי, וַאְמֵינָא אַגַּב אוֹרחִי אַייתִּי לֵיהּ לְמָר. לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ, אְמַר לֵיהּ: פְּסִילנָא לָך לְדִינָא. אוֹתֵיב זוֹגָא דְּרַבָּנַן וְקַדָּייְנִין לֵיהּ, בַּהדֵּי דְּקַאַזֵיל וְאַתֵּי, אְמַר: אִי בַּעֵי טַעֵין הַכֵי וְאִי בַּעֵי טַעֵין הַכֵי. אְמַר: תִּיפַּח נַפשָׁם שַׁלִּ מקַבְּלֵי שׁוֹחַד, וּמַה אְנִי שַׁלֹּא נָטַלתִּי, וְאִם נָטַלתִּי שַׁלִּי נָטַלתִּי, כָּך, מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".


סוּפר על ר' ישמעאל, שאריסו (=חקלאי שמעבד אדמות של אחֵרים תמורת חלק מן היבול) שהיה עובד בשדהו, נהג לתת לר' ישמעאל את חלקו ביבול השדה כל ערב שבת. יום אחד הביא לו אריסו את חלקו ביום חמישי, שאל אותו ר' ישמעאל: מה נשתנה היום? השיב לו שיש לו דין בבית דינו. מיד ר' ישמעאל פסל את עצמו מלדון את אריסו! במקום זאת, הושיב ר' ישמעאל שני דיינים לדון את אריסו, והוא עמד מחוץ לבית-הדין ושמע את הדיון.


תוך כדי הדיון, ר' ישמעאל מצא את עצמו מעלה טענות לזכותו של אריסו, ומהרהר בטיעונים שאריסו יכול להעלות ושעשויים לזַכּוֹתוֹ בדין. מיד תפש את עצמו ואמר: "תִּיפַּח נַפשָׁם שַׁלִּ מקַבְּלֵי שׁוֹחַד, וּמַה אְנִי שַׁלֹּא נָטַלתִּי, וְאִם נָטַלתִּי שַׁלִּי נָטַלתִּי, כָּך, מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". כלומר, ומה אני שלא לקחתי בסופו-של-דבר, ואפילו אם לקחתי הייתי לוקח משלי (שהרי מחובתו של האריס לתת לבעל השדה את חלקו), ולמרות זאת, כל העת הרהרתי בזכוּתוֹ של האריס – מקבלי השוחד, שמקבלים שלא בצדק, על-אחת-כמה-וכמה (=שדעתם ועיני שכלם עיוורים לחלוטין מלראות את אור האמת).


וכבר אמר שלמה במשלי (יז, ח): "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל", ופירש שם רס"ג: "כך מדמים בו בעליו, והוא לפני ה' בהיפך זה, כמו שנאמר: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם' [דב' טז, יט]". כלומר, "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ" (מש' כא, ל) – שהרי אין לשום אדם יכולת להתנגד לטבע האדם וליטול שוחד, ויחד עם זאת לשמור על עיני שכלו שלא יתעוורו מן השוחד... ומי שחולק על זאת כופר בתורה! האם אתה או מישהו מהדרדעים החדשים שעובדים את מָרי יוסף קאפח כופר בתורה?

ה. האם ראוי לכבד את התועים?


הדרדעי הזה מוסיף ואומר כך:


"לו נקטת בלשון מכבדת, מבלי לשנות מתוכן מאמריך – החרשתי. ואז היה מבחינתי מקום לשקול אם לצרף מאמרים שכתבתי לאתר שלך. אבל לא זהו המצב, אתר שכל כולו זלזול בחכמי ישראל, אף שיש בו גם דברים ישרים ונכוחים. אבל הביקורת והשפה וקטנות המוחין שמה לא מסתדרות עם החשיבה שלי, והוא לא רק בחזקת נבלה וטריפה, אלא בוודאי נבלה וטריפה ללא עוררין – היש בעולם מאן דהו שיתכבד שמאמרו יופיע באתר שכזה??".


הדרדעי הזה אינו מבין דבר פשוט: מי שמתעה את העם אחרי ההבל, עבירה גדולה היא לנקוט כלפיו בלשון מכבדת; מי שמחלל-שם-שמים, אסור באיסור חמור לעטוף אותו בלשונות פוליטיים קורקט; מי שממשיך את דרכם של צאצאי המינים חובה גדולה להוקיעו ולבזותו ולחרפו ולגדפו ולפרסמו – והדרדעי הזה פשוט אינו מכיר את ההלכה, או יותר מדויק: דרכם של הדרדעים בימינו, של מָרי ותלמידיו, היא לבחור לעצמם מה לקיים מחוקי התורה...


ובאמת, האם האתר שלי הוא רק זלזול בחכמי ישראל? האם אני משמיץ אותם לחינם? האם איני מוכיח את דבריי ומבסס אותם על ההלכה האמיתית? האם איני מבסס את דרכי שיטתי וסגנוני על עולם המחשבה היהודי? ואיני מתפלא ש"הביקורת והשׂפה וקטנות המוחין" שיש באתר לפי דבריו, אינן "מסתדרות עם החשיבה שלו", ואיך יסתדרו? והלא התבשיל הנתעב של צאצאי המינים מפעפע ורוחש בקרבו, ומחריב את דעתו יום-יום שעה-שעה. והוא מוסיף שהאתר שלי הוא בחזקת "נבלה וטרפה ללא עוררין", ובכן, דברים כאלה, אשר יוצאים מפיו של דרדעי אשר הינו עבד נרצע לצאצאי המינים, הינם באוזניי כמו מנגינה ערבה...


ושׂימו לב למשפט האחרון: "היש בעולם מאן דהו שיתכבד שמאמרו יופיע באתר שכזה??". והוא לא שׂם לב שבמשפט הזה הוא מגלה את שאיפתו האמיתית – הכבוד! ויש לשאול אותו ולהפנות את התוכחה כלפיו: האם הַגָּעַת הכבוד אליך או אי-הגעתו, האם היא השיקול בשאלה האם ללכת בדרך האמת? ואברהם אבינו ויתר על כבודו, והגיעו אליו ביזיונות וחרפות וגידופים לאין מספר, צא וראה למה זכה בשכר מסירותו ואהבתו לבורא-עולם! אך אתה כבר שקוע מאד בהשקפות צאצאי המינים, ונפשך שרויה בתוך חושך ואפלה גדולים מאד-מאד.


והנה דברי רבנו במורה (ג, כט), בעניין עמידתו האיתנה של אברהם אבינו, וכֹה דבריו:


"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים ["רבנו אומר את זאת גם מתוך הניסיון שנתנסה, וכן נהגו ונוהגים" (מָרי)]. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו ["כלומר שאברהם אבינו ויתר על כבוד עצמו וסבל רדיפות וביזיונות למען האמת" (מָרי)], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו ["כלומר בוא וראה למה זכה בשכר מסירותו" (מָרי)], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".


ואין לי צל של ספק שהדרדעי המסכן מיודענו מעדיף את הכבוד על-פני האמת...


וראוי לסיים פרק זה בקריאת-האמת מרטיטת הלבבות של ישעיה הנביא (נא, א):


"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [...] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו [הוא היה רק אחד, ואף-על-פי-כן] וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ".


ו. השמטת התואר "רב" משמם של כומרי הדת


הדרדעי הזה ממשיך במסע ההתחסדות וההצטדקות:


"גם ברמה האישית דבריך אז היו נשמעים יותר, אילו כתבת בלשון מכובדת כמקובל עלינו במסורת ישראל לחלוק בכבוד. אך כשאתה משמיט את התואר 'רב' לכמעט כל חכם מחכמי ישראל ומזלזל בהם – זה בלתי נסבל – אנה אנו באים??? בכל מאמר אני מגלה שהוספת עוד כמה חכמים 'לרשימה השחורה שלך' – לאחרונה את הרשב"א גדול חכמי ספרד בדורו, ואת בעל ה'משך חכמה' שכל דבריו הם קילורין לעיניים, ומארי חיבב את פירושיו מאד, ואין הוא צריך את הציונים שלנו".


וכבר אין לי צורך להוכיח את צדקת דרכי בעניין הסגנון הראוי לעובדי אלילים (ראו את שלל מאמריי במדור "כתבי הגנה" שבאתר אור הרמב"ם). ויש עוד רבים מ"חכמי ישראל" אשר ייכנסו לרשימה השחורה של דרך האמת, כי הם פשוט התעו את העם אחרי התוהו וההבל. ואגב, הרשב"א החרים את הספר "מורה הנבוכים" וקבע שהפילוסופיה היא ארורה! ואיך יעלה על הדעת להחרים ולארוֹר את מצוות ידיעת ה' וייחוד ה' וכל יסודות הדת המחשבתיים? האם ראוי לשתוק על רשעות ונבלות שכזאת? ובהערצתך לרשב"א הנך ממשיך את דרכו הרעה, והנך שורף במו ידיך את המורה וספר המדע מדי יום ביומו!


והנה דברי רבנו בצוואתו למורה (עמ' יג), ומהם אנו לומדים שהרשב"א לא היה הראשון, רבים הם אשר תקפו את רבנו הרמב"ם, רבים הם אשר לא עָרַב לחיכּם מבטו החודר והנוקב עד התהום, וכפי שתיארם בצוואתו שם, וכֹה דברי רבנו על הרשב"א ודומיו:


"אבל המבולבלים אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים [...] ומדמים שהם בעלי עיון [=שהם "חכמי ישראל"] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת [=והינם יותר תועים מהבהמות, כלשון רבנו]. הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם ענין. ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם [=ולכן התנגדו לו כדי שלא תֵּחָשֵׂף תרמיתם] – שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".


המידות הרעות וההשקפות הנִּפסדות הן רכוש הַזְּעוּמִים [=שיש זעם כלפיהם מלפני ה'], הרחוקים מה' יתעלה ויתרומם, כמו הרשב"ע וה"משך טמטום" שדבריהם בעיניך ולעיניך הם "קילורין", ואינם אלא מלח סדומית! ומידותיהם הרעות וההשקפות הנפסדות שלהם, הן אלה אשר יסבּבו אל הסכלים והרשעים המחזיקים בהן רעה, וימיטו עליהם שבר, מידה כנגד מידה: "עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ" (מש' ה, כב).


ובסוף דבריו האחרונים לעיל, שוב הדרדעי הזה עובד את מָרי במקום את בורא-עולם, שהרי הוא מביא ראיה לגדולתם של "חכמי ישראל" הללו, מכך שמָרי "חיבב" את הרשב"א או את הטיפש שקרא לעצמו "משך חכמה" (ואיה הצניעות?) – ומה זה מעניין אותי מה מָרי עשה? אני לא עובד את מָרי! תכניס לך את זה סוף-סוף לראש, אתה וכל הדרדעים חבריך עובדי האלילים והאִטִּים, האובות והידעונים אני עובד אצל יתברך! ואם מָרי שגה טעה ותעה, זו בעיה שלו, אך אם אני איני מוחה אני נתפשׂ בעוונו, כידוע לך וכפי שנפסק בהלכה. אך כנראה שההלכה היא עניין מאד סובייקטיבי אצל הדרדעים, עד הכסף הכיסא והכבוד...


ז. האם ראוי לגנות את מָרי?


הדרדעי ממשיך בפתיותו ובהעדר הגדול שהוא שקוע בו:


"מה הצעד הבא? לפגוע גם במארי? לפגוע גם בתלמידי הרמב"ם שלא חשבו כמוך בדיוק? מי נשאר???".


כן, בהחלט, חשוב מאד לפרסם את שגיאותיו של מָרי, כי אין ספק ששגיאותיו החמורות, יחד עם עבודת האלילים שהוא יצר סביבו, מרחיקות את הדרדעים מדרך האמת, ואתה ההוכחה! וזו היא דרכה של תורה! שהרי התורה מגלה את שגיאותיהם של גדולי הדור באמת, כל-שכן וקל-וחומר צאצאי המינים או רבנים שׂכירים שהפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים. ולפי ההיגיון של הדרדעי הזה, אסור להוכיח שמָרי שגה טעה ותעה, כי הדבר יפגע בו... אז מה עדיף? לפגוע בעם-ישראל? להניח להם שימשיכו לתעות אחרי התוהו וההבל? להמשיך ולפגוע בדת האמת? להמשיך-ולחלל שם-שמים? להמשיך ולאפשר לתלמידיו של מָרי להישען על היתרו ולהפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים? והתייחסותך למָרי כאילו הוא חי וקיים ועומד לפנינו ועלול "להיפגע" הינה תפישה חב"דניקית פגאנית מתועבת מאד...


וביחס לשאלה של הדרדעי: "מי נשאר?", ובכן, לא אלמן ישראל, אך אם אפילו לא יישאר אדם אחד בכל העולם שהולך בדרך האמת, אעדיף להיות לבדי עם דרך האמת, ואלך לי אל המדבריות וההרים והמקומות השוממים, אך בשום-פנים-ואופן לא אצעד ולא אודה לדרכם של צאצאי המינים אשר השתלטו על דת האמת והרסו והחריבו אותה לחלוטין. ובמלים אחרות, לשאלתך "מי נשאר?", אשיב: ה' יתרומם ויתעלה שמו! האם לא די בו?


ח. ומה עם חכמי התלמוד?


והדרדעי ממשיך עוד ועוד:


"ואולי גם חכמי התלמוד שעוד לא הספקת לזלזל בהם? אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול... אז מה, נבוז גם להם?".


גם חכמי התלמוד היו בני אדם, וגם הם טעו ושגו, ואם אתה חושב אחרת אתה עובד אלילים, וכבר התייחסתי לחכמי התלמוד בכמה מאמרים. ואת הנכון והצודק שבדבריהם נקבל, ואת מה שלא נכון וצודק בדבריהם נדחה, כראוי לדרך האמת. וכן, יש בדבריהם שגיאות, וחלקן הקטן אפילו שגיאות חמורות. אלא שכבר כתבתי שיש הבדל גדול בין חכמי התלמוד לצאצאי המינים, השגיאות אצל חכמי התלמוד היו מעטות (אלא-אם-כן אתה לומד את אגדות חז"ל כפשוטן, כמו רש"י ורוב "חכמי ישראל" הטיפשים והסכלים אשר החריבו את דת משה, ואשר הפכו אותנו מעם חכם ונבון – לעם סכל ונבל). לעומת זאת, צאצאי המינים החריבו את דת משה לחלוטין, רמסו ברגל גסה את כל יסודות הדת המחשבתיים, השפילו את חז"ל בהשפלות חמורות ובביזיונות איומים ונוראים, הפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים, והנחילו לנו דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית. היש מה להשוות בין שגיאותיהם של חכמי התלמוד לשגיאותיהם של המינים המגשימים וצאצאיהם די בכל דר ודר?


והנה לך דברי רבנו בהקדמתו לפרק חֵלק על רש"י וההולכים בדרכו, שהם רובם המוחץ של "חכמי ישראל", אשר גוזרים ולומדים וּמְעַנְּפִים הלכות והשקפות מפשטי אגדות חז"ל!


"הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם [=רובם המוחץ של חכמי ופרשני העולם הדתי בימי רבנו ובאלף השנים האחרונות], מבינים אותן [=את אגדות חז"ל] כפשוטן, ואינם מסבירים אותן כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=כמה חשוב לימוד המדעים בעיני רבנו], [...] ולכן חושבים הם [...] שהן כפשוטן, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים?! וכל שכן שימצאו חן בעיניו".


נשים לב, כי לדעת רבנו, פשטי מקצת האגדות כל-כך הזויים וכל-כך רחוקים מן האמת, עד שאפילו אדם המוני אשר ישמע את הסיפורים הללו, לא יסכים לקבל אותם כפשוטם, ויתמה היאך "חכמי ישראל" מאמינים שכל הסיפורים הללו כפשוטם? כלומר, אפילו אדם שלא למד מאומה בחייו, ורק התבונן במציאות החיים דרך עיניו, יתמה על מקצת מדברי חכמים, ושׂכלו המועט יספיק בהחלט כדי לדחות אותם מפשוטם אפילו הוא! האין זו בושה וחרפה וגנאי גדול ועצום ל"חכמי ישראל" אשר מבינים את אגדות חז"ל כפשוטן? האין זה חילול ה' שאין למעלה ממנו? ואם "חכמי ישראל" היו כל-כך כסילים, מהי המסקנה לגבי דת משה?!


רבנו כאמור זיהה את המכשלה הגדולה בעניין זה, ולכן הוא כותב בהמשך דבריו דברים חריפים מאד, על-כך שאותם פרשנים ודרשנים משפילים את חז"ל "בתכלית השפלות" ו"מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ", וגורמים לנו – לעם ה', שייאמר עלינו "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה" – ואין חילול ה' גדול מכך, וכֹה דברי רבנו שם:


"והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'. והרבה שעושין כן הדרשנים המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים, 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], [...] ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".


נחזור עתה לדבריך בראש פרק זה: "ואולי גם חכמי התלמוד שעוד לא הספקת לזלזל בהם? אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול... אז מה, נבוז גם להם?". ואני יכול להניח בסבירות הקרובה לוודאי, שגם אתה נמנה על הכת שנזכרה בפרק חֵלק, כי אם אתה יכול להכין "רשימה מכובדת" של דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם" – סימן הוא שהנך מבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי אם היית מבין אותן כפי אמיתתן, היית יודע שרק מְתֵי מעט מההשקפות האמיתיות של חז"ל הינן מנוגדות ל"תיאולוגיה" של רבנו...


לפיכך הנני ממליץ לך להתרחק מלימוד התלמוד כמו מאש, כי הוא רק יזיק לך! ואיני מתפלא על תעייתך אחרי התוהו וההבל, כי הערצתך לרש"י-שר"י ולבר-המן גרמה לך להבין את התורה מבעד למשקפי המינות הסכלות והטמטום שלהם, ועל הרמב"ן איני צריך להכביר מלים על הזיותיו המאגיות; וביחס לרש"י הארור, אם תעיין בפירושו לאגדות חז"ל בתלמוד תמצא, שהוא תמיד מפרש אותן כפשוטן מלה במלה, ואפילו המשׂכילים האשכנזים מודים בכך, וכבר כתבתי על-כך רבות, והוא היה ראש כת הכסילים שנזכרו בפרק חֵלק...


ומי הוא זה ואי זה הוא אשר משפיל ומבזה את חכמי התלמוד?


ט. "אוי ואבוי, אוי ואבוי"


הדרדעי ממשיך במצעד ההתחסדות וההצטדקות, ואומר כך:


"אתה איש משפחה – כיצד תחנך את ילדיך או תלמידיך? עם איזו תחושת זלזול הם יגדלו כלפי כל חכמי ישראל?? אוי ואבוי. אוי ואבוי. הזו הדרך שתביא ליראת שמיים או בדיוק לחוסר יראת שמיים ולזלזול עצום ברבנים ובתלמידי חכמים, שהרי רובם הם לא תלמידי הרמב"ם בשיטת הרב אדיר – אז מה נשאר??".


את אותן השאלות בדיוק ניתן להפנות למָרי יחיא קאפח שיצא נגד כל עולם הקבלה: איך הוא היה מחנך את ילדיו ותלמידיו? האם הוא היה מחנך את בניו ותלמידיו כנגד השו"ע הארור וכנגד כל "חכמי ישראל" אשר האמינו במאגיה ובהזיות? ואשר לדעת רבנו רובם ואולי אף כולם חברים במועדון המפוקפק של הסכלים ומחוסרי הדעת... מכל מקום התשובה היא: כן! אמשיך בדרכי, ומדוע? כי הציר שעליו כל התורה כולה סובבת עליו הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ואילו הציר שעליו סובבת התורה החדשה שאתה מאמין בה, הוא הערצת אלילים, אימוץ הזיות מאגיות מטמטמוֹת, והפיכת תורת-חיים לקורדום-חוצבים.


ואגב, יש יהודי אחד מארצות-הברית (אשכנזי דרך אגב), אשר נטש את העולם הדתי הפגאני, ושב ליהדות לאחר שהוא קרא את מאמריי, והוא אמר לי לא פעם ולא פעמיים: "אדיר, בזכות הדרך הייחודית שאתה מאיר בה – התאהבתי מחדש ביהדות!". ולקמן צירפתי לך את דברי רבנו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא על הוזי ההזיות מקרב "חכמי ישראל" – ואיני יודע איך אפשר להיות ירא שמים בימינו כאשר רואים את "חכמי ישראל" נכשלים ונחבלים בהזיות ובמידות רעות על כל צעד ושעל? הדרך היחידה לשמור על יראת שמים, והדרך היחידה שנצליח לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, היא להבין, שהם תעו והתעו אחרי התוהו וההבל, וכל עוד לא נתנער משגיאותיהם – הננו ממשיכים ומחריבים את בית-המקדש במו ידינו!


והנה שתי ההלכות מהלכות עבודה-זרה שם, על "חכמי ישראל" הוזי ההזיות למיניהם, כגון רש"י והרמב"ן והרשב"א שהזכרת, ועוד רבים שנתטנפו מוחותיהם, ואולי אפילו כולם:


"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן [וכך עושים "חכמי ישראל" הללו לדורותיהם, מפיצים דברי שקר וכזב כדי שינהו אחריהם, ויעריצום הערצת אלילים]. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד]".


"כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת [!], ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת [=השרידים אשר ה' קורא] ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת [!], ונטשו כל דרכי האמת בגללן [="חכמי ישראל" נטשו את כל דרכי האמת!]. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג]".


ואפילו יהיה רק אחד אשר ישמע את דבריי – אפילו הכי אמשיך לומר אותם, ואתעלם ממך ומכל חבריך הדרדעים המזויפים, אשר חברו-חָבֶר לצאצאי המינים הארורים, המשחיתים את דת משה הטהורה במעלליהם ובתעלוליהם. וכדברי רבנו בצוואתו למורה (עמ' יג):


"כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר, ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוכח, אלא על-ידי-כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים [דרדעים], הריני מעדיף לאמרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלכד בו ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו".


י. ומה על המחיר ברמה האישית?


הדרדעי הזה ממשיך וממשיך:


"אני כבר לא מדבר על המחיר שאתה תשלם ומשלם ברמה האישית, זה עניינך הפרטי והחלטתך. ובאמת לא אבין אותך... סיימת כתיבת עבודת ד"ר, לך תהיה מרצה לפחות לכמה שעות בשבוע בתחום המחקר שלך, במקום לשקוע בטיט היוון של הכעס והמרירות על העולם שבחוץ (וסליחה שככה זה נראה לקורא מן הצד, כדאי גם לקחת את זה בחשבון). והלוואי וכבר הייתי כותב את הד"ר שלי... אמנם אמרו כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו (שבת קיט ע"ב) ואני מאד מקווה שיש לך רפואה קרובה ותחזור בעגלא לדרך הישר".


ושוב הדרדעי הפתי הזה מגלה את שאיפותיו האמיתיות: "מה המחיר שאתה משלם"... וזאת השקפה מובהקת של צאצאי המינים: "מה יוצא לי מזה?", "מה התכל'ס?". כלומר, זאת השקפה תועלתנית ברורה אשר נובעת מהפיכת תורת-חיים לקורדום-חוצבים, ומי שאוהב את ה' באמת, דברים כגון דא יהיו לו לזרא מאד-מאד. כי מה אכפת לי מה אני מפסיד? אכפת לי מדבר אחד בלבד והוא ה' יתעלה! אכפת לי מדבר אחד בלבד והוא דרך האמת! ומדבריך עולה באופן ברור גלוי ונהיר, כי אינך מבין על מה אני מדבר, וכי השקפות המינים כבר עממו את מחשבתך והקהו את שאיפת נפשך העשוקה למצוא דברי חפץ ולֵיאור באור האמת.


זאת ועוד, הדרדעי הפתי הזה מציע לי לחלל שם שמים! שהרי הוא מציע לי להיות מרצה במכללה וללמד תורה בשכר! אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה! ואין אדם מדבר אלא מהרהורי לבו, כלומר, אני מניח שאלו הן התוכניות שלך! לסיים את התארים שלך וללכת ללמד תורה בשׂכר באיזו מכללה... ובזוי אתה מאד ואינך מבין עד כמה. ואתה מוזמן לעיין במאמרי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד), ואולי תזכה ומן השמים ירחמו, ותתחיל להבין שעליך לערוך חשבון נפש מקיף.


ואם אתה חושב שאני שוקע בטיט היוון של הכעס והמרירות על עולם השקר אתה טועה מאד! ואספר לך סיפור כדי שאולי תבין: זכורני לאחר שסיימתי ללמוד את ספר המדע עם הפירוש של מָרי, עמדתי נדהם מחזיק את ראשי בידיי: איך ייתכן ש"חכמי ישראל" היו כל-כך סכלים, ואפילו שמָרי כיבד אותם בדרך-כלל, עדיין הנבונים יכולים להבחין ביני שיטי בסכלותם המבעיתה והמחרידה (ולעתים אפילו מָרי לא הצליח להתאפק נגד הבליהם המהובלים). מכל מקום, נפגשתי עם אחד מתלמידיו המובהקים, ושאלתי אותו איך אני מתמודד עם האמת? איך אני מסוגל להכיל את העובדה שעולמינו הוא "עולם השקר"?


והוא השיב לי: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (מש' ה, יז). ובתחילה חשבתי שהוא צודק, וישבתי בדד והחרשתי במשך שנים לא מעטות, אך לבסוף הבנתי שדבריו הינם הטעיה מוחלטת, שהרי הפסוק הזה נאמר בסתרי-תורה, ולא בהרחקה ממינות ומעבודה-זרה! מכל מקום, אותו רי"ש-בי"ת ניסה להשתיק אותי, כי דרך האמת אינה מעניינת אותו, אלא שמירה על מעמדו, יוקרתו, שׂררתו, ומשׂכורותיו, ושאר טובות ההנאה המגיעות לו ולדומיו. וכאמור, ישבתי ושתקתי במשך שנים לא מעטות: "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (יר' כ, ט).


ולבסוף עשיתי מעשה, ובכל פעם שאני משיב לפתיים כמוך, ובכל פעם שאני מוכיח במאמריי בפעם המי-יודע-כמה ש"חכמי ישראל" היו סכלים נבערים רחוקים מדעת וממדע – הנני מרפא את נפשי! הנני מרגיע אותה מעט מן הסערה הגדולה שמתחוללת בקרבי כאשר אני רואה דרדעים כמוך, אשר תועים באפלת ההשקפות והמעשים של צאצאי המינים. וכבר הקדשתי סדרות של מאמרים לעניין זה, לדוגמה: "מלחמתו של הרמב"ם ב'גדולי הדור'" (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד), ועוד. וכן ייחדתי מאמרים רבים לנושא במדור "כתבי הגנה" שבאתר אור הרמב"ם, ובהם הנני מוכיח את צדקת דרכי בעיקר לדרדעים מסכנים כמוך.


וביחס לאיחוליך הסרקסטיים ל"רפואה שלמה", תודה על ברכתך לבריאות טובה והנני מאחל לך בריאות טובה ושתשוב לדרך האמת. ברם, בנוגע להמשך ברכתך: ש"אחזור בעגלא לדרך הישר", ובכן, ההזיה שלך שאחזור לדרך העקומה והעקושה אשר נראית בעיניך כדרך ישרה (והיה העקֹב אצלך למישור). ובכן, ההזיה הזו לא תתרחש, אתה יודע למה? כי ברגע ששׂכלו של האדם הואר באור האמת, אי אפשר כבר לכבות את האור הגדול הזה. ברגע שהאדם הבין דברי אמת והם זורמים בעורקיו וממלאים את נפשו באור יקרות – אין דרך חזרה לטיט היוון ולצואת הסכלות של השקפות המינים, אשר ביזו ומבזים את הקב"ה, את דת האמת, את חז"ל, את השקפות האמת, את ארץ-ישראל, ואת כל היקר לעם-ישראל.


"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


"כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (יר' מט, ז).


"מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שו' יד, יד).

תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי
.pdf
Download PDF • 289KB

275 צפיות5תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!