top of page

תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי

עודכן: 7 באוג׳ 2023

"וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי! וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמ' כא).


בעבר קיבלתי "תוכחה" מעבד עולם ממוצא דרדעי, אשר שעבד את נפשו למינים ולצאצאיהם ומזהם את מוחו בתבשילו הנתעב של קאפח השכיר אשר הכשיר את כל המגשימים ועובדי האלילים למיניהם בפירושו המייגע ל"משנה תורה". ה"תוכחה" הזו שלו הגיעה אלי בעקבות פנייה שפניתי לאותו דרדעי שיכתוב מאמר לאור הרמב"ם, ולא הייתי פונה אליו אלמלא הוא ניחם אותי על פטירת אבי מרי ע"ה, ושגיתי לחשוב שמא נכנסה בו רוח דעת, אך נכזבתי.


באופן כללי, יש להשיב על האשמותיו הקשות בפסוקים הבאים מספר מלכים א (יח, יז–יח): "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים".


להלן הבאתי את "תוכחתו" היוצאת מבורות נרפשׂים ונשׁברים של חוסר הבנה משווע ועיוורון חמור וגמור, ושני אלה יכולים לנבוע ממקור מעַוור אחד בלבד: מן ההנאה מדברי תורה. כלומר, אין לי צל של ספק, שאותו דרדעי תועה טוען את טענותיו המתעתעות, כי הוא נהנה בעבר ואף ממשיך ליהנות בהווה מדברי תורה. ומכיוון שהוא סמוך על שולחנם המגואל של המינים ונשען עליהם כדי להתיר לעצמו לאכול מן תורה, הוא אינו מסוגל לראות את האמת נכוחה ואינו מסוגל לזהות שהם היו מינים ועובדי אלילים והוזי הזיות – ולא רק שהוא אינו מסוגל לזהות מינות וכיעור לנגד עיניו, אלא שהמינות והכיעור נדמים למוחו המטונף כקדושה וטהרה וגדולה!


הנה אפוא מכתבו לפניכם, אעתיק את דבריו קטעים-קטעים ואשיב עליהם, וכך הוא פותח את דבריו: "אקיים הנאמר: 'הוכח לחכם – ויאהבך'. בתקווה שהדברים הפשוטים דלקמן יפלו על אוזניים כרויות". ועל זאת ניתן לומר: "תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה" (קה' י, יג), שהרי הדרדעי הזה פותח בהטעיה לפיה אם לא אקבל את התוכחה הנני סכל וטיפש. ברם, דברי שלמה נכונים אך ורק במקום שהתוכחה אמיתית ונכונה, ולא כאשר היא התעיה אשר נובעת משעבוד נפשי עמוק, ומדעות קדומות עקומות ועקושות אשר אינן מאפשרות לראות את אור האמת: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר – בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא).


א. האם ראוי לומר על ביזוי הרשעים: "רחמנא ליצלן"?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"במסכת בבא מציעא (פד ע"ב) מסופר, שר"א ב"ר שמעון נענש על ששמע בביזוי צורבא מרבנן ושתק: 'יומא חד שמעי בזלותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדבעי לי'. ואם על צורבא מרבנן אחד שאין אנו יודעים את שמו נענש החכם על ששמע בזיונו ושתק – מה נאמר על בזיון כל גדולי ישראל? כרמב"ן וכרש"י והרשימה רק הולכת ומתרחבת מידי שבוע – רחמנא ליצלן. באמת רחמנא ליצלן".


והנני תמה, האם רש"י והרמב"ן ושאר המינים הכסילים וצאצאיהם, הם תלמידי חכמים? והלא התועים והמתעים לדורותיהם הם אלה שהלעיטו והחדירו לנו בכוח שהם "גדולי ישראל", ולפי האמת הינם גדולי הכסילים והרשעים, מינים שהִתעו את עמֵּנו אחרי התהו וההבל, ואף המיטו על אומתנו אסונות וייסורים איומים. והדרדעי הנרצע הזה יכול לומר עוד אלף פעמים "רחמנא ליצלן", ועדיין האמת תהיה ההיפך המוחלט מדבריו. כלומר, מי שהקב"ה צריך להציל אותנו מפניהם הם "חכמי ישראל" המתעתעים הללו אשר הפכו תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, והחדירו לנו דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, ארורים יהיו, יימח שמם וזכרם מספר החיים. וכל מי שרואה את האמת ומתכחש לה, מצוה לשנוא אותו עד שישוב בתשובה שלמה.


והנה דברי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחרי ההבל: "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". כלומר, לא רק שמצוה לשנוא אותם, חובה לנהוג עמם באכזריות, דהיינו מעבר לסתם שנאה שבלב, שהרי ההלכה מורה להביא לידי ביטוי מעשי את השנאה כלפיהם: להראות לכל באי עולם את סכלותם ורשעותם ולשפוך אור על מעלליהם ותעלוליהם. והסיבה ברורה: מחיית זכרם והשפלתם "רחמים היא בעולם", שהרי דרכיהם דרכי אופל המובילות את עם-ישראל, ובעקיפין ולעתים במישרין גם את הגויים, לתעות אחרי התוהו, וסופם: "כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם" (תה' מט, טו). כלומר, גם עם-ישראל כצאן לטבח יובל, וגם כלל גויי העולם (ראו ערך מלחמות העולם) לעתים עד כדי החרבת אומות שלמות.


והנה לך שני קטעים מדברי רבנו, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם". וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות (פרק ה, עמ' רנז): "וכן דברי האדם כולם, לא יזדקק לְדַבֵּר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".


ולאחר שלמדנו לעיל מעט על התוצאות האיומות והנוראות של ההליכה אחרי התוהו וההבל, דברי רבנו האחרונים מוארים באור יקרות. כלומר, ברור עתה עד כמה חשוב להרחיק את העם והאנושות מדרכי האלילות, הרשע והתועבות של ארץ מצרים. וכל מי ששותק נגד עוולה ורשע וזימה – יש לו חלק בהתדרדרותו של עם-ישראל והעולם כולו במדרון החטאים והעוונות, וכמו שפוסק רבנו (דעות ו, ט): "וכל שאפשר בידו למחות ואינו ממחה נתפשׂ בעוון אלו כולם". וכל-שכן וקל-וחומר דרדעי יודע-דת-ודין שאינו מוחה במטרה לשמור על שׂררתו, מעמדו, יוקרתו, משכורותיו, ושלל טובות ההנאה שמגיעות בימינו לכומרי-הדת שוחרי השוחד והשלמונים.


ב. האם דינו של קארו הקראי הוא כגוי או כעובד אלילים?


והנה המשך דבריו של הדרדעי במכתבו:


"ואתה מן הסתם מכיר את דברי הרמב"ם שעוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים ושאין למבזה חלק לעולם הבא (הלכות תלמוד תורה ו, יא) ומביאו מרן השו"ע ביו"ד (רמג, ו). ומותר לצטט מהשו"ע או שגם הוא עובד אלילים פסול בעיניך? רחמנא ליצלן. והאם הוא כמו גוי מאמין או גרוע ממנו? צ"ע. אוי לאוזניים...".


וכבר ראינו לעיל, שעוון גדול הוא שלא לבזות את השיקוצים שנקראים "חכמי ישראל", כגון קארו הקראי, אשר בשחץ ליבו טען שהוא נביא שמדבר עם המלאכים, ונטה אחרי ההזיות המאגיות, ואחרי הקבלה הארורה אשר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ומה עוד אפשר לומר על מי שקורא לקראי "מרן"? ובעניין השאלה: האם הוא כמו גוי או גרוע ממנו? אין לי ספק שהוא גרוע מגוי, שהרי הוא הִתעה את עם-ישראל אחרי התוהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל, ואף הכשיר ליהנות מכבוד תורה, וכבר התייחסתי לכל העניינים הללו והנגזרים מהם במאמרים רבים, ואין כאן מקום לחזור על הכל, ומי שרוצה להבין דברי אמת – ילמד ויבין.


והנה דוגמה אחת מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (ג, ט), וממנה נלמד על החובה להקל ולזלזל בחכמים אשר נוטים אחרי תאוות העולם-הזה, והופכים תורת-אלהים לקורדום-חוצבים:


"כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".


ואם כך דינם של הדיינים שאינם שוגים במינות – על-אחת-כמה-וכמה הוזי ההזיות האוכלין מן התורה, אשר מתעים את העם אחרי ההבל במשך מאות רבות בשנים, ויותר נכון לומר שכלל אין מה להשוות ביניהם. ואף יתרה מזאת, כאשר אדם עובר עבירה בדברי-שמים ואינו חוזר בו, וכל-שכן מי שמתעה את העם אחרי התוהו וההבל – מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו! והנה פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):


"במה דברים אמורים? בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


עוד למדנו, שנביאי האמת ע"ה הכלימו ופרסמו וחירפו וביזו וקיללו את החוטאים והפושעים! והיו "גדולי ישראל" רבים אשר התעו את עם-ישראל אחרי ההבל, ואף-לא-אחד העלה בדעתו באותם הדורות ש"גדולי ישראל" הללו הינם נביאי שקר ורשעים ארורים! זאת ועוד, למדנו מדברי רבנו שיש ללמוד מהאופן שבו נהגו הנביאים, ולהמשיך בדרך זו בכל דור ודור.


ואגב, מה יהיה לפי דעתך דינו של מי שמתיר ליהנות מכבוד תורה? והנה דברי חז"ל ורבנו בעניין זה בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):


[ט] "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


[י] "אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


האם לאור דברים קשים אלה של חז"ל ורבנו ניתן להתיר ליהנות מכבוד תורה? האם לא ברור שחז"ל ורבנו אסרו באיסורים חמורים שוב ושוב, כדי להעביר לנו מסר שאי אפשר להקל בזה בשום תירוץ? ובכלל, האם מותר לחלל-שם-שמים באופנים כל-כך חמורים כדי לקיים עולם תורה אמיתי? וכל-שכן כדי לקיים דת חדשה אשר מלאה וגדושה באלילות ובהזיות מזוהמות! וסופו של מי שמחלל-שם-שמים כדי לקיים עולם תורה אמיתי, סופו שהוא יחלל-שם-שמים כדי לקיים דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית – כי התורה תהפוך לו לסם המינות והמוות.


מכל מקום, מי הוא זה ואי זה הוא אשר משפיל ומבזה ומפנה עורף לדברי חז"ל?


ג. הדרדעי אינו מסתגל לסגנון


למרות כל המקורות שראינו, הדרדעי הזה ממשיך לאחוז במוסדות הסכלות, ואומר כך:


"אני מתקשה בלשון המעטה להסתגל ללשון הבוטה והפוגענית שאתה נוקט בה כלפי כמעט כל גדול מחכמי ישראל (למעט הרמב"ם ובני חוגו) הידועים והמקובלים לנו מדורות עולם (אף-על-פי שבעיניך הם כלום, חס-וחלילה רחמנא ליצלן מהאי דעתא), מי ומי אשר ישמע דברים אלו ולא תסמר שערת בשרו, חיל יאחזמו כיולדה??".


נשים לב, כי הראיה של הדרדעי ל"גדולתם" של "חכמי ישראל", היא מכך שהם "ידועים ומקובלים לנו מדורות עולם"! האמנם זו היא הדרך הנכונה להתייחס לשוכני בתי חומר? האם כל מה שימכרו לך תקבל כי "הדברים ידועים ומקובלים מדורות עולם"? ואיה השׂכל הישר? איה הבחינה הביקורתית וההרחקה מעבודה-זרה אשר העם היהודי נצטווה בה? איה דרכו של אברהם אבינו אשר שיבר ניתץ וניפץ את כל ההשקפות אשר היו "ידועות ומקובלות לו מדורות עולם"? האם עצימת עיניים וקבלת כל מה שמכרו לנו בשקר היא דרכה של תורה?


ומעוצמת הזעזוע שהוא מזדעזע כאשר הוא שומע דברי אמת, נלמד עד כמה הוא רחוק מדרך האמת, עד כמה הוא עבד נרצע למינים ולצאצאיהם, ועד כמה מחשבתו טונפה. שהרי שׂערות בשרו אינן סומרות כאשר הוא שומע כיצד החילונים מבזים ומשפילים את דת משה בצדק כאשר הם מתבוננים על הדת החדשה שכפו עלינו המינים האירופים; ואף לא אוחז אותו חיל כיולדה ולא חיל בכלל, כאשר הוא שומע את ההזיות האליליות של המינים וצאצאיהם אשר מכחישות את האמת ומחללות שם שמים ברבים! ובמלים אחרות, היוצרות התהפכו, במקום ששערות בשרו תסמורנה וחיל כיולדה יאחזֵהו כאשר הוא שומע כיצד מגשימים את הבורא ומשפילים את דת משה, הוא מזדעזע על-כך שזועקים ש"חכמי ישראל" היו כסילים, ואף-על-פי שזו האמת, והם-הם הסיבה המרכזית לחילול-שם-השמים הגדול והנורא שיש בימינו!


אז ממי אתה ירא ואת מי אתה עובד? את ה' יתרומם ויתעלה שמו? או את גדולי-גללי-האסלה אשר מתעים את עם ה' יתהדר אחרי התהו? ודבריך משקפים את עבודת האלילים החמורה אשר אוחזת בך כנגע צרעת ומשחיתה ומחריבה את מוחך. ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, ואפילו לא לרבו המובהק, וכל שכן לדרדעי פתי ומסכן, אשר תועה אחרי הזיות הגדלוּת של המינים השחורים, ואם תיקח ממנו את ההזיות הללו לא יישאר לו מאומה כדי לכלכל את עולמו הרוחני המרוקן מדברי אמת... קצרו של דבר, במקום שיש בו חילול השם מצוה לקדש-שם-שמים, וחובה להשתדל ולהיות איש, ובמיוחד במקום שאין אנשים.


"הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְיָ תֶּאֱהָב? וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ!" (דה"ב יט, ב).


ד. הדרדעי ממשיך במצעד הפתיות


והנה המשך דבריו במכתבו:


"היש תלמיד חכמים או אדם מן השורה שיוכל להכיל את כל דבריך הללו?? אילו מהר"י קאפח נע"ג היה חי, וכי לא היה נוזף בך קשות?! הרי עם כל הביקורת שלו על דברי החולקים על הרמב"ם, כמה כיבדם וכמה נזהר בלשונו, ואין צורך לצטט מדבריו כי הדברים ידועים. איזה פער בין מאמר שלך לדבריו הזהירים והמעודנים של מארי".


וכמה שקע הטיפש הזה בהתחסדות! כלומר, גם אם לא יימצא "תלמיד חכמים" או "אדם מן השורה" אשר מסוגל להכיל את דבריי – האם אבן בוחן זו היא הקובעת אם דבריי אמת? ואם לא יימצא מישהו בעולם שכופר ביש"ו או במוחמד או בבודהה, האם זה אומר שדתם היא דת האמת? מהי הסכלות הגדולה הזאת? מאין היא נובעת? וקבל האמת ממי שאמרו, ואפילו הוא עני ומסכן ומושמץ וקטן ובזוי שכולם מגנים אותו! והאמת, שחשבתי שנותרה עוד מעט דעת בדרדעים העיקשים העקושים, אך מוצא אנכי שנתקיימה בהם נבואת ישעיה (כט, יד): "וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר", וכן נבואת ירמיה (ב, ה): "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ".


הדרדעי הפתי הזה מוסיף וקובע נחרצות, שקאפח השכיר היה נוזף בי קשות! ומאין הוא יודע שקאפח היה נוזף בי? והלא הוא היה מגדולי הפחדנים והנוכלים ומוגי הלב! הוא לא היה מעז אפילו לצייץ, כמו ערוסי הנוכל אשר מרוב פחד שתתגלה ערוותו במלא כיעורה שותק כחרש וכאילם שלא יפתח פיו. ואפילו אם קאפח השכיר היה מעז לפתוח את פיו החלקלק, ולבעוט בתוכחת אמת ולהחציף ולהתחצף קמי שמיא, הייתי מוכיח אותו בראיות חותכות כמו שהוכחו תלמידיו השועלים השכירים האורתודוקסים, הגדולים והקטנים – עד שהיה יושב בדד בכלימתו ונאלם ומשתתק ומחריש כמותם. "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים" (יש' לג, יד).


ובכלל, מי הוא קאפח? אלהים? מלך-מלכי-המלכים? וממי למדתם, אתם הדרדעים הנרצעים, לעבוד אלילים? היכן איבדתם את חוש הביקורת של אנשי האמת? מתי התחלתם לעשות לכם אלילים בשר ודם? ואם קאפח לא מתח ביקורת גלויה, כנה ואמיצה על המינים, האם זה אומר שדרכו היא דרך האמת? וברור לי כשמש ביום בהיר, שקאפח תעה והִתעה, כי לא יעלה על הדעת להכחיש את דברי ה' יתעלה. כלומר, כל מי שנוטל שׂכר וטובות הנאה, השוחד בהכרח יעוור את עיניו מלראות את האמת נכוחה! וכל-שכן קאפח, שהיה רחוק מאד מרבי ישמעאל, שכמעט נטל את חלקו מן היבול לפני הזמן, ובכל זאת הכריז: תפח נפשן שלמקבלי שוחד! וקאפח? קאפח השכיר נטל משכורות שחיתות ואינסוף טובות הנאה במשך יובל שנים!


ומכיוון ש"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות התירו ליהנות מדברי תורה באופן גורף וללא שום גבולות, עלינו לשנן שוב ושוב את מוסרו של רבי ישמעאל בכתובות (קה ע"ב):


"רִ' יִשׁמָעֵאל בֵּרִ' יוֹסֵי הְוָה רָגִיל אָרִיסֵיהּ דַּהְוָה מַייתֵּי לֵיהּ כָּל מַעְלֵי שַׁבְּתָא כַּנְּתָא דְּפֵירֵי, יוֹמָא חַד אַייתִּי לֵיהּ בְּחַמשָׁא בְּשַׁבְּתָא, אְמַר לֵיהּ: מַאי שְׁנָא הַאידַּנָא? אְמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי, וַאְמֵינָא אַגַּב אוֹרחִי אַייתִּי לֵיהּ לְמָר. לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ, אְמַר לֵיהּ: פְּסִילנָא לָך לְדִינָא. אוֹתֵיב זוֹגָא דְּרַבָּנַן וְקַדָּייְנִין לֵיהּ, בַּהדֵּי דְּקַאַזֵיל וְאַתֵּי, אְמַר: אִי בַּעֵי טַעֵין הַכֵי וְאִי בַּעֵי טַעֵין הַכֵי. אְמַר: תִּיפַּח נַפשָׁם שַׁלִּ מקַבְּלֵי שׁוֹחַד, וּמַה אְנִי שַׁלֹּא נָטַלתִּי, וְאִם נָטַלתִּי שַׁלִּי נָטַלתִּי, כָּך, מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".


סוּפר על רבי ישמעאל, שאריסו (=חקלאי שמעבד אדמות של אחֵרים תמורת חלק מן היבול) שהיה עובד בשדהו, נהג לתת לרבי ישמעאל את חלקו ביבול השדה כל ערב שבת. יום אחד הביא לו אריסו את חלקו ביום חמישי, שאל אותו רבי ישמעאל: מה נשתנה היום? השיב לו שיש לו דין בבית דינו. מיד רבי ישמעאל פסל את עצמו מלדון את אריסו! במקום זאת, הושיב רבי ישמעאל שני דיינים לדון את אריסו, והוא עמד מחוץ לבית-הדין ושמע את הדיון.


תוך כדי הדיון, רבי ישמעאל מצא את עצמו מעלה טענות לזכותו של אריסו, ומהרהר בטיעונים שאריסו יכול להעלות ושעשויים לזַכּוֹתוֹ בדין. מיד תפש את עצמו ואמר: "תִּיפַּח נַפשָׁם שַׁלִּ מקַבְּלֵי שׁוֹחַד, וּמַה אְנִי שַׁלֹּא נָטַלתִּי, וְאִם נָטַלתִּי שַׁלִּי נָטַלתִּי, כָּך, מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". כלומר, ומה אני שלא לקחתי בסופו-של-דבר, ואפילו אם לקחתי הייתי לוקח משלי (שהרי מחובתו של האריס לתת לבעל השדה את חלקו), ולמרות זאת, כל העת הרהרתי בזכוּתוֹ של האריס – מקבלי השוחד, שמקבלים שוחד בעוול גמור ומוחלט, על-אחת-כמה-וכמה (=שדעתם ועיני שכלם עיוורים לחלוטין מלראות את אור האמת הבהיר בשחקים).


וכבר אמר שלמה במשלי (יז, ח): "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל", ופירש שם רס"ג: "כך מדמים בו בעליו, והוא לפני ה' בהיפך זה, כמו שנאמר: 'כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם' [דב' טז, יט]". כלומר, "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְיָ" (מש' כא, ל) – שהרי אין לשום אדם יכולת להתנגד לטבע האדם וליטול שוחד, ויחד עם זאת לשמור על עיני שכלו שלא יתעוורו מן השוחד... ומי שחולק על זאת כופר בתורה! האם אתה או מישהו אחר מהדרדעים החדשים, שעובדים את קאפח השכיר הממורדע, כופר בתורה?


"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (מש' יז, טו).

"כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (יר' מט, ז).


"לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם" (יש' מד, יח).


ה. האם ראוי לכבד את התועים?


הדרדעי הזה מוסיף לההביל ואומר כך:


"לוּ נקטת בלשון מכבדת, מבלי לשנות מתוכן מאמריך – החרשתי. ואז היה מבחינתי מקום לשקול אם לצרף מאמרים שכתבתי לאתר שלך. אבל לא זהו המצב, אתר שכל כולו זלזול בחכמי ישראל, אף שיש בו גם דברים ישרים ונכוחים. אבל הביקורת והשפה וקטנות המוחין שמה לא מסתדרות עם החשיבה שלי, והוא לא רק בחזקת נבלה וטריפה, אלא בוודאי נבלה וטריפה ללא עוררין – היש בעולם מאן דהו שיתכבד שמאמרו יופיע באתר שכזה??".


הדרדעי הזה אינו מבין דבר פשוט: מי שמתעה את העם אחרי ההבל, עבירה גדולה היא לנקוט כלפיו בלשון מכבדת; מי שמחלל-שם-שמים, אסור באיסור חמור לעטוף אותו בלשונות פוליטיים קורקט; מי שממשיך את דרכם של המינים האירופים חובה גדולה להוקיעו ולבזותו ולחרפו ולגדפו ולפרסמו – והדרדעי הזה פשוט אינו מכיר את ההלכה, או יותר מדויק: דרכם של הדרדעים בימינו, של קאפח ותלמידיו, היא לבחור לעצמם מה לקיים מחוקי התורה...


ובאמת, האם האתר שלי הוא רק זלזול בחכמי ישראל? האם אני משמיץ אותם לחינם? האם איני מוכיח את דבריי ומבסס אותם על ההלכה האמיתית? האם איני מבסס את דרכי שיטתי וסגנוני על עולם המחשבה היהודי? ואיני מתפלא ש"הביקורת והשׂפה וקטנות המוחין" שיש באתר לפי דבריו, אינן "מסתדרות עם החשיבה שלו", ואיך יסתדרו? והלא התבשיל הנתעב של אליליו המינים מפעפע ורוחש ורותח בקרבו, ומחריב את דעתו יום-יום שעה-שעה. והוא מוסיף שהאתר שלי הוא בחזקת "נבלה וטרפה ללא עוררין", ובכן, דברים כאלה, אשר יוצאים מפיו של דרדעי אשר הינו עבד נרצע למינים הכעורים, הינם באוזניי כמו מנגינה ערבה...


ושׂימו לב למשפט האחרון: "היש בעולם מאן דהו שיתכבד שמאמרו יופיע באתר שכזה??". והוא לא שׂם לב שבמשפט הזה הוא חושף את שאיפתו האמיתית – הכבוד! ויש לשאול אותו ולהפנות את התוכחה כלפיו: האם הַגָּעַת הכבוד אליך או אי-הגעתו, האם היא השיקול בשאלה האם ללכת בדרך האמת? ואברהם אבינו ויתר על כבודו, והגיעו אליו ביזיונות וחרפות וגידופים לאין מספר, צא וראה למה זכה בשכר מסירותו ואהבתו לבורא-עולם! אך אתה כבר שקוע מאד בהשקפות המינים וצאצאיהם, ונפשך תקועה עמוק בנבכי אופל ואפלה גדולים מאד-מאד.


והנה דברי רבנו במורה (ג, כט), בעניין עמידתו האיתנה של אברהם אבינו, וכֹה דבריו:


"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים ['רבנו אומר את זאת גם מתוך הניסיון שנתנסה, וכן נהגו ונוהגים' (קאפח רומז שגם הוא סובל רדיפות, כדי שנאמין שהוא איש אמת)]. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו ['כלומר שאברהם אבינו ויתר על כבוד עצמו וסבל רדיפות וביזיונות למען האמת' (קאפח)], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר בוא וראה למה זכה בשכר מסירותו ואהבתו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".


ואין לי צל של ספק שהדרדעי המסכן ומחוסר הדעת הזה מעדיף את הכבוד על-פני האמת... וראוי לסיים פרק זה בקריאת-האמת מרטיטת הלבבות של ישעיה הנביא (נא, א): "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְיָ הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [...] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו [הוא היה רק אחד ויחיד, ואף-על-פי-כן] וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ".


ו. השמטת התואר "רב" משמם של כומרי הדת


הדרדעי האומלל הזה ממשיך במסע ההתחסדות וההצטדקות:


"גם ברמה האישית דבריך אז היו נשמעים יותר [כלומר מתקבלים יותר אצל השומעים], אילו כתבת בלשון מכובדת כמקובל עלינו במסורת ישראל לחלוק בכבוד. אך כשאתה משמיט את התואר 'רב' לכמעט כל חכם מחכמי ישראל ומזלזל בהם – זה בלתי נסבל – אנה אנו באים??? בכל מאמר אני מגלה שהוספת עוד כמה חכמים 'לרשימה השחורה שלך' – לאחרונה את הרשב"א גדול חכמי ספרד בדורו, ואת בעל ה'משך חכמה' שכל דבריו הם קילורין לעיניים, ומארי חיבב את פירושיו מאד, ואין הוא צריך את הציונים שלנו".


וכבר אין לי צורך להוכיח את צדקת דרכי בעניין הסגנון הראוי למינים ולכסילים ולעובדי אלילים (ראו נא את שלל המאמרים במדור 'כתבי הגנה' שבאתר אור הרמב"ם). ויש עוד רבים מ"חכמי ישראל" אשר ייכנסו לרשימה השחורה של דרך האמת, כי הם פשוט התעו את העם אחרי התוהו וההבל. ואגב, הרשעב"א החרים את הספר "מורה הנבוכים" וקבע שהפילוסופיה היא ארורה! ואיך יעלה על הדעת להחרים ולארוֹר את מצוות ידיעת ה' וייחוד ה' וכל יסודות הדת המחשבתיים? האם ראוי לשתוק על רשעות ונבלות שכזאת? ובהערצתך לרשעב"א הנך ממשיך את דרכו הרעה, והנך שורף במו ידיך את המורה וספר המדע מדי יום ביומו!


והנה דברי רבנו בצוואתו למורה (עמ' יג), ומהם אנו לומדים שהרשעב"א לא היה הראשון, רבים הם המינים אשר תקפו את רבנו הרמב"ם, רבים הם אשר לא עָרַב לחיכּם מבטו החודר והנוקב עד התהום, וכפי שתיארם בצוואתו שם, וכֹה דברי רבנו על הרשעב"א ודומיו:


"אבל המבולבלים אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים [...] ומדמים שהם בעלי עיון [=שהם 'חכמי וגדולי ישראל'] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת [=והינם יותר תועים מהבהמות, כלשון רבנו]. הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם ענין. ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם [=ולכן התנגדו לו כדי שלא תֵּחָשֵׂף תרמיתם] – שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".


המידות הרעות וההשקפות הנִּפסדות הן רכוש הַזְּעוּמִים [=שיש זעם כלפיהם מלפני בורא-עולם], הרחוקים מה' יתעלה ויתרומם, כמו הרשעב"א וה"משך טמטום" שדבריהם בעיניך ולעיניך הם "קילורין", ואינם אלא מלח סדומית! ומידותיהם הרעות וההשקפות הנפסדות שלהם, הן אלה אשר יסבּבו אל הסכלים והרשעים המחזיקים בהן רעה, וימיטו עליהם שבר, מידה כנגד מידה: "עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ" (מש' ה, כב).


ובסוף דבריו האחרונים לעיל, שוב הדרדעי הזה עובד את קאפח במקום את בורא-עולם, שהרי הוא מביא ראיה לגדולתם של "חכמי ישראל" הללו, מכך שקאפח "חיבב" את הרשעב"א או את הטיפש שקרא לעצמו "משך חכמה" (ואיה הצניעות?) – ומה זה מעניין אותי מה קאפח אמר? אני לא עובד את קאפח! תכניס לך את זה סוף-סוף לראש, אתה וכל הדרדעים חבריך עובדי האלילים והאִטִּים, האובות והידעונים אני עובד את ה' יתברך! ואם קאפח שגה טעה ותעה, זו בעיה שלו, אך אם אני איני מוחה אני נתפס בעוונו, כידוע לך וכפי שנפסק בהלכה. אך כנראה שההלכה היא עניין מאד סובייקטיבי אצל הדרדעים, עד הכסף הכיסא והכבוד...


ז. האם ראוי לגנות את קאפח?


הדרדעי ממשיך בפתיותו ובהעדר הגדול שהוא שקוע בו:


"מה הצעד הבא? לפגוע גם במארי? לפגוע גם בתלמידי הרמב"ם שלא חשבו כמוך בדיוק? מי נשאר???".


כן, בהחלט, חשוב מאד לפרסם את שגיאותיו של קאפח, כי אין ספק ששגיאותיו החמורות, יחד עם עבודת האלילים שהוא יצר סביבו, מרחיקות את הדרדעים מדרך האמת, ואתה ההוכחה לכך! וזו היא דרכה של תורה! שהרי התורה מגלה את שגיאותיהם של גדולי הדור באמת, כל-שכן וקל-וחומר מינים ארורים או כומרים שׂכירים שהפכו תורת-אלהים לקורדום-חוצבים. ולפי ההיגיון של הדרדעי הזה, אסור להוכיח שקאפח שגה טעה ותעה, כי הדבר יפגע בו... אז מה עדיף? לפגוע בעם-ישראל? להניח להם שימשיכו לתעות אחרי התוהו וההבל? להמשיך ולפגוע בדת האמת? להמשיך ולחלל-שם-שמים? להמשיך ולאפשר לתלמידיו של קאפח להישען על היתרו ולהפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים? והתייחסותך לקאפח כאילו הוא חי וקיים ועומד לפנינו ועלול "להיפגע" הינה תפישה חב"דניקית פגאנית מתועבת.


וביחס לשאלה של הדרדעי: "מי נשאר?", ובכן, לא אלמן ישראל, אך אם אפילו לא יישאר אדם אחד בכל העולם שהולך בדרך האמת, אעדיף להיות לבדי עם דרך האמת, ואלך לי אל המדבריות וההרים והמקומות השוממים, אך בשום-פנים-ואופן לא אצעד ולא אודה לדרכם של המינים האירופים ועבדיהם אשר השתלטו בכוח על דת האמת והרסו והחריבו אותה לחלוטין. ובמלים אחרות, לשאלתך "מי נשאר?", אשיב: ה' יתרומם ויתעלה שמו! האם לא די בו?


ח. ומה עם חכמי התלמוד?


והדרדעי ממשיך עוד ועוד:


"ואולי גם חכמי התלמוד שעוד לא הספקת לזלזל בהם? אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול... אז מה, נבוז גם להם?".


גם חכמי התלמוד היו בני אדם, וגם הם טעו ושגו, ואם אתה חושב אחרת אתה עובד אלילים, וכבר התייחסתי לחכמי התלמוד בכמה מאמרים. ואת הנכון והצודק שבדבריהם נקבל, ואת מה שלא נכון וצודק בדבריהם נדחה, כראוי לדרך האמת. וכן, יש בדבריהם שגיאות, וחלקן הקטן אפילו שגיאות חמורות. אלא שכבר הסברתי שיש הבדל עצום בין חכמי התלמוד לצאצאי המינים, השגיאות של חכמי התלמוד היו מעטות (אלא-אם-כן אתה לומד את אגדות חז"ל כפשוטן, כמו רש"י ורוב 'חכמי ישראל' הנבערים מדעת אשר החריבו את דת משה, ואשר הפכו אותנו מעם חכם ונבון – לעם סכל ונבל). לעומת זאת, אליליך המינים החריבו את דת משה לחלוטין, רוצצו במגפיים מסומרים את את כל יסודות הדת המחשבתיים, השפילו את חז"ל בהשפלות חמורות ובביזיונות איומים ונוראים, הפכו תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, והנחילו לנו דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, רוויית מאגיה והזיות. היש מה להשוות בין שגיאותיהם של חכמי התלמוד לשגיאותיהם של המינים המגשימים וצאצאיהם די בכל דר ודר?


והנה לך דברי רבנו בהקדמתו לפרק חֵלק על רש"י וההולכים בדרכו, שהם רובם המוחץ של "חכמי ישראל", אשר גוזרים ולומדים וּמְעַנְּפִים הלכות והשקפות מפשטי אגדות חז"ל!


"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום, נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [=את אגדות חז"ל ומשליהם] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=הריחוק מהמדעים פותח פתח רחב להזיות ולמאגיה מחריבת הדעת], ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על-כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל-שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל-שכן שימצאו חן בעיניו?".


נשים לב, כי לדעת רבנו, פשטי מקצת האגדות כל-כך הזויים וכל-כך רחוקים מן האמת, עד שאפילו אדם המוני אשר ישמע את הסיפורים הללו, לא יסכים לקבל אותם כפשוטם, ויתמה היאך "חכמי ישראל" מאמינים שכל הסיפורים הללו כפשוטם? כלומר, אפילו אדם שלא למד מאומה בחייו, ורק התבונן במציאות החיים דרך עיניו, יתמה על מקצת מדברי חכמים, ושׂכלו המועט יספיק בהחלט כדי לדחות אותם מפשוטם אפילו הוא! האין זו בושה וחרפה וגנאי גדול ועצום ל"חכמי ישראל" אשר מבינים את אגדות חז"ל כפשוטן? האין זה חילול השם שאין למעלה ממנו? ואם "חכמי ישראל" היו כל-כך כסילים, מהי המסקנה לגבי דת משה?!


רבנו כאמור זיהה את המכשלה הגדולה בעניין זה, ולכן הוא כותב בהמשך דבריו שם דברים חריפים מאד, ומסביר שאותם פרשנים ודרשנים כסילים משפילים את חכמי האמת ז"ל "בתכלית השפלות" ו"מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ", וגורמים לנו – לעם ה', שייאמר עלינו "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה" – ואין חילול השם גדול מכך, וכֹה דברי רבנו שם:


"והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם [אולי על הפתאים הנבערים שביניהם יש לרחם, אך לא על ראשי ומובילי הכת הזו אשר מתעים את העם אחרי ההבל ומחדירים מינות לליבו של עם-ישראל], לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכֻוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'.


והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי ייתן ושתקו כיוון שאינם מבינים – 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], או היה להם לומר: 'אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו', אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם, לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות [מסכת] ברכות ופרק חֵלֶק [פרק עשירי במסכת סנהדרין] וזולתם כפשוטם מלה במלה [=בדיוק כמו רש"י-שר"י וכל צאצאי המינים ממשיכי דרכו]".


נחזור עתה לדבריך שבראש פרק זה: "ואולי גם חכמי התלמוד שעוד לא הספקת לזלזל בהם? אני יכול להכין לך רשימה מכובדת של חכמים שדעותיהם יעלו בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם רק בדוחק גדול... אז מה, נבוז גם להם?". והנני יכול להניח בסבירות הקרובה לוודאי, שגם אתה נמנה על הכת שנזכרה בפרק חֵלק, כי אם אתה יכול להכין "רשימה מכובדת" של דעות "שאינן עולות בקנה אחד עם התיאולוגיה של הרמב"ם" – סימן הוא שהנך מבין את אגדות חז"ל כפשוטן, כי אם היית מבין אותן כפי אמיתתן, היית יודע שרק מְתֵי מעט מההשקפות האמיתיות של חז"ל הינן מנוגדות ל"תיאולוגיה" של רבנו...


לפיכך הנני ממליץ לך להתרחק מלימוד התלמוד כמו מאש, כי הוא רק יזיק לך! ואיני מתפלא על תעייתך אחרי התוהו וההבל, כי הערצתך לרש"י-שר"י ולבר-המן הנרצע גרמה לך להבין את התורה מבעד למשקפי המינות הסכלות והטמטום שלהם, ועל הרמב"ן איני צריך להכביר מלים על הזיותיו המאגיות; וביחס לרש"י הארור, אם תעיין בפירושו לאגדות חז"ל בתלמוד תמצא, שהוא תמיד מפרש אותן כפשוטן מלה במלה, ואפילו המשׂכילים האשכנזים מודים בכך, וכבר כתבתי על-כך רבות, והוא היה מראשי כת הכסילים שנזכרו בפרק חֵלק...


ומי-הוא-זה ואי-זה-הוא אשר משפיל ומבזה את חכמי התלמוד? ועליך אומר הנביא ישעיה: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר, הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כ–כא).


ט. "אוי ואבוי, אוי ואבוי"


הדרדעי ממשיך במצעד ההתחסדות וההצטדקות, ואומר כך:


"אתה איש משפחה – כיצד תחנך את ילדיך או תלמידיך? עם איזו תחושת זלזול הם יגדלו כלפי כל חכמי ישראל?? אוי ואבוי. אוי ואבוי. הזו הדרך שתביא ליראת שמים או בדיוק לחוסר יראת שמים ולזלזול עצום ברבנים ובתלמידי חכמים, שהרי רובם הם לא תלמידי הרמב"ם בשיטת אדיר – אז מה נשאר??".


את אותן השאלות בדיוק ניתן להפנות למָרי יחיא קאפח שיצא נגד כל עולם הקבלה הפגאני: איך הוא היה מחנך את ילדיו ותלמידיו? האם הוא היה מחנך את בניו ותלמידיו כנגד הקראי הארור וכנגד כל "חכמי ישראל", אשר האמינו במאגיה ובהזיות ואשר לדעת רבנו רובם ואולי אף כולם חברים במועדון המפוקפק של הסכלים ומחוסרי הדעת... מכל מקום התשובה היא: כן! אמשיך בדרכי, ומדוע? כי הציר שעליו כל התורה כולה סובבת עליו הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ואילו הציר שעליו סובבת התורה החדשה שאתה מאמין בה, הוא הערצת אלילים נגעלים, אימוץ הזיות מאגיות מטמטמוֹת, והפיכת תורת-אלהים לקורדום-חוצבים.


ואגב, יש יהודי אחד מארצות-הברית (אשכנזי דרך אגב), אשר נטש את העולם הדתי הפגאני, ושב ליהדות לאחר שהוא קרא את מאמריי, והוא אמר לי לא פעם ולא פעמיים: "אדיר, בזכות הדרך הייחודית שאתה מאיר בה – התאהבתי מחדש ביהדות!". ולקמן צירפתי לך את דברי רבנו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא על הוזי ההזיות מקרב "חכמי ישראל" – ואיני יודע איך אפשר להיות ירא שמים בימינו כאשר רואים את "חכמי ישראל" נכשלים ונחבלים בהזיות ובמידות רעות על כל צעד ושעל? הדרך היחידה לשמור על יראת שמים, והדרך היחידה שנצליח לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, היא להבין, שהם תעו והתעו אחרי התוהו וההבל, וכל עוד לא נתנער משגיאותיהם – הננו ממשיכים ומחריבים את בית-המקדש במו ידינו!


והנה שתי ההלכות מהלכות עבודה-זרה שם, על "חכמי ישראל" הוזי ההזיות למיניהם, כגון שר"י והרמב"ן והרשעב"א שהזכרת, ועוד רבים שנתטנפו מוחותיהם, ואולי אפילו כולם:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן[מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".


מהלכות רבנו לעיל אנחנו לומדים, שההבלים, ההזיות והדמיונות גורמים לנטוש את דרכי האמת! ובמלים אחרות, אם האדם ממלא את מחשבתו בהבלים ובהזיות פגאניות הוא מחריב את צלם האלוה שבו, מתרחק מידיעת ה' יתעלה ומתדרדר לתהום הסכלות והבהמיות.


ואפילו יהיה רק אחד אשר ישמע את דבריי – אפילו הכי אמשיך לומר אותם, ואתעלם ממך ומכל חבריך הדרדעים המזויפים, אשר חברו-חָבֶר לצאצאי המינים הארורים, המשחיתים את דת משה הטהורה במעלליהם ובתעלוליהם. וכדברי רבנו בצוואתו למורה (עמ' יג):


"כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר, וצר לו המעבר, ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוכח, אלא על-ידי-כך שיתאים למעולה אחד ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים [דרדעים], הריני מעדיף לאמרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלכד בו ואורהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו".


י. ומה על המחיר ברמה האישית?


הדרדעי הזה ממשיך וממשיך:


"אני כבר לא מדבר על המחיר שאתה תשלם ומשלם ברמה האישית, זה עניינך הפרטי והחלטתך. ובאמת לא אבין אותך... סיימת כתיבת עבודת ד"ר, לך תהיה מרצה לפחות לכמה שעות בשבוע בתחום המחקר שלך, במקום לשקוע בטיט היוון של הכעס והמרירות על העולם שבחוץ (וסליחה שככה זה נראה לקורא מן הצד, כדאי גם לקחת את זה בחשבון). והלוואי וכבר הייתי כותב את הד"ר שלי... אמנם אמרו כל המבזה תלמידי חכמים אין רפואה למכתו (שבת קיט ע"ב) ואני מאד מקווה שיש לך רפואה קרובה ותחזור בעגלא לדרך הישר".


ושוב הדרדעי הפתי הזה מגלה את שאיפותיו האמיתיות: "מה המחיר שאתה משלם"... וזאת השקפה מובהקת של המינים וצאצאיהם: "מה יוצא לי מזה?", "מה התכל'ס?". כלומר, זאת השקפה תועלתנית ברורה אשר נובעת מהפיכת תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, ומי שאוהב את ה' באמת, דברים כגון דא יהיו לו לזרא מאד-מאד. כי מה אכפת לי מה אני מפסיד? אכפת לי מדבר אחד בלבד והוא ה' יתעלה! אכפת לי מדבר אחד בלבד והוא דרך האמת! ומדבריך עולה באופן ברור גלוי ונהיר, כי אינך מבין על מה אני מדבר, וכן שהשקפות המינים כבר טינפו את מחשבתך והחריבו את שאיפת נפשך העשוקה למצוא דברי חפץ ולֵיאור באור האמת.


זאת ועוד, הדרדעי הפתי הזה מציע לי לחלל שם שמים! שהרי הוא מציע לי להיות מרצה באיזו מכללה וללמֵּד תורה בשכר! אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה! ואין אדם מדבר אלא מהרהורי לבו, כלומר, אני מניח שאלה הן התוכניות שלך! לסיים את תאריך הנבובים וללכת ללמֵּד תורה בעבור שלמונים... ובזוי אתה מאד ואינך מבין עד כמה. ואתה מוזמן לעיין בסדרת המאמרים: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף", ובעוד מאמרים רבים שכתבתי בנושא, ואולי תזכה ומן השמים ירחמו, ותתחיל להבין שעליך לערוך חשבון נפש מקיף.


ואם אתה חושב שאני שוקע בטיט היוון של הכעס והמרירות על עולם השקר אתה טועה מאד! ואספר לך סיפור כדי שאולי תבין: זכורני לאחר שסיימתי ללמוד את ספר המדע עם הפירוש של קאפח, עמדתי נדהם מחזיק את ראשי בשתי ידיי: איך ייתכן ש"חכמי ישראל" היו כל-כך סכלים, ואפילו שקאפח השכיר כיבד אותם בדרך-כלל, עדיין הנבונים יכולים להבחין ביני שיטי בסכלותם המבעיתה והמחרידה (ולעתים אפילו קאפח לא הצליח להתאפק כנגד הבליהם המהובלים). מכל מקום, נפגשתי עם אחד מתלמידיו המובהקים, ושאלתי אותו איך אני מתמודד עם האמת? איך אני מסוגל להכיל את העובדה שעולמינו הוא "עולם השקר"?


והוא השיב לי: "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" (מש' ה, יז). ובתחילה חשבתי שהוא צודק, וישבתי בדד והחרשתי במשך שנים לא מעטות, אך לבסוף הבנתי שדבריו הינם הטעיה מוחלטת, שהרי הפסוק הזה נאמר בסתרי-תורה, ולא בהרחקה ממינות ומעבודה-זרה! מכל מקום, אותו רי"ש-בי"ת נוכל מבקעת העצמות ניסה להשתיק ולשתֵּק אותי, כי דרך האמת אינה מעניינת אותו, אלא שמירה על מעמדו, יוקרתו, שׂררתו, ומשׂכורותיו, ושאר טובות ההנאה המגיעות לו ולדומיו. וכאמור, ישבתי ושתקתי במשך שנים לא מעטות: "וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (יר' כ, ט).


וכאמור, לבסוף החלטתי להיות איש במקום שאין אנשים, ובכל פעם שהנני משיב לפתיים נרצעים כמוך, ובכל פעם שהנני מוכיח במאמריי בפעם המי-יודע-כמה ש"חכמי ישראל" היו סכלים נבערים רחוקים מדעת וממדע – הנני מרפא ומשובב את נפשי: במילוי חובתי להוכיח דרדעים תועים כמוך, אשר נכשלים ונחבלים באפלת דתם של המינים. וכבר הקדשתי סדרות של מאמרים לעניין זה, לדוגמה: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה", ועוד רבים מאד.


בנוגע להמשך דבריך (לאחר איחוליך הסרקסטיים), שבהם ייחלת לכך ש"אחזור בעגלא לדרך הישר" – ובכן, ההזיה שלך שאחזור לדרך האורתודוקסית העקומה והעקושה אשר נראית בעיניך כדרך ישרה (והיה העקֹב אצלך למישור). ובכן, ההזיה הזו לא תתרחש, אתה יודע למה? כי ברגע ששׂכלו של האדם הוּאר באור האמת, אי אפשר כבר לכבות את האור הגדול הזה. ברגע שהאדם הבין דברי אמת והם זורמים בעורקיו וממלאים את נפשו באור יקרות – אין דרך חזרה לטיט היוון ולצואת הסכלות של השקפות המינים, אשר מחללים-שם-שמים, משחיתים את דת האמת והשקפותיה, משפילים את חז"ל, ומחריבים את כל היקר לעם-ישראל.


"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


סוף דבר


הדרדעים של ימינו הינם דרדעים אורתודוקסים, והביטוי המובהק ביותר לכך הוא תשובה של "ראש הדרדעים" בימינו בקרית-אונו, אשר טוען בתשובה באתר "מורשת" שאין יותר דרדעים וכולם כבר עברו ובטלו מן העולם (ראו כאן).


ברם, דבריו שקר וכזב ואור הרמב"ם הוא העדות לכך "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דב' לא, כא), ולעולם יהיו אנשים אשר ירימו על נס את השקפות האמת וילכו בדרך האמת. כמו כן, דת האמת היא נחלת הכלל. ולכן, תשועת עמֵּנו תבוא מכלל אנשי האמת שבעם-ישראל, גם האשכנזים, גם הספרדים וגם התימנים, מכולם ללא יוצא מן הכלל יקומו אנשי אמת אשר ימאסו בשקרי הדת החדשה הפרו-נוצרית, ומהפיכת תורתנו הקדושה לקורדום חוצבים, ויחתרו לקראת מילוי ייעודו האמיתי של עם-ישראל – כינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

תשובה לעבד עולם ממוצא דרדעי
.pdf
Download PDF • 310KB

483 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

留言


bottom of page