עיר הנידחת – מופת לחומרת עבודה-זרה

פרק ד בהלכות עבודה-זרה עוסק בעיקר בדיני עיר-הנידחת, דהיינו בדינה של עיר שתושביה זנו אחרי אלהים אחרים לעבדם, וכן בדיני המדיח או המדיחים, המתעים את העם אחרי ההבל, אשר הדיחו את יושבי עירם לזנות אחרי אלהים אחרים לעבדם. מפרק זה עולה תובנה חשובה מאד, והיא מאירה באור יקרות את הציר האיתן שעליו סובבת כל התורה כולה: עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה מן המציאות. ובמלים אחרות, מחומרת דינם של המדיחים ועיר הנידחת עולה חומרתה העצומה של העבודה-הזרה, ומתחדדת החובה להתרחק ממנה מאד-מאד.


טרם שנחל לעיין בהלכות עבודה-זרה פרק ד ובדיני עיר הנידחת, נעיין בדברי רבנו במורה (א, לו), מפני שמתוכם עולה חומרתה העצומה של העבודה-הזרה, וכֹה דברי רבנו שם:


"דע, כי כאשר תתבונן בכל התורה וכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון-אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, כי אם בעבודה-זרה דווקא. ולא תמצא שנקרא: 'אויב יי' או 'צר' או 'שונא', אלא עובד עבודה-זרה דווקא. אמר [יתעלה]: 'וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם, וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם' [דב' יא, טז –יז], 'פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ' [דב' ו, טו], 'לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם' [דב' לא, כט], 'הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם' וכו' [דב' לב, כא], 'כִּי אֵל קַנָּא' וכו' [דב' ו, טו], 'מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם' [יר' ח, יט], 'מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו' [דב' לב, יט], 'כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי' [דב' לב, כב], 'נֹקֵם יְיָ לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו' [נחום א, ב], 'וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו' [דב' ז, י], 'עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו' [במ' לב, כא], 'אֲשֶׁר שָׂנֵא יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' טז, כב], 'כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְיָ אֲשֶׁר שָׂנֵא' [דב' יב, לא], ואלה רבו מלמנות, אלא שאם תתחקה עליו בכל הספרים תמצאֵהו".


דברי תורת משה ברורים חדים ונחרצים, ובמקומות רבים רבנו נלחם מלחמת-חורמה בעבודה-הזרה ובגרורותיה, וראוי לשנן את היסוד הגדול הזה אשר עליו הוא חוזר כחמש פעמים בספרו מורה-הנבוכים ואשר לפיו, הציר שעליו סובבת כל התורה כולה הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה (וראו: "הציר שעליו סובבת כל התורה: עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה").


הבנת חומרתה של העבודה-הזרה חשובה תמיד ובמיוחד בימינו, מפני שבימינו יהדות המינות האורתודוקסית ביטלה מחקה דרסה ורוצצה הלכה למעשה את כל דיני העבודה-הזרה (למעט כמה הלכות בודדות שנותרו לפליטה הואיל והן אינן מתנגשות ישירות עם השקפות המינות מנת-חלקם), והרחבתי בעניין זה במאמר: "קארו הקראי – מגדולי משמידי דת האמת".


ונחתום את דברי המבוא בהלכות עבודה-זרה (ב, ז) ובמורה (ב, מז), וכֹה דברי חז"ל ורבנו:


"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".


"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא".


דין המדיח רבים לעבודה-זרה


דינו של המדיח רבים לעבודה-זרה הוא בסקילה, ואפילו שהוא לא עבדהּ בעצמו! ואנשי עיר הנידחת דינם בסיף, ואפילו שהם לא עבדו עבודה-זרה אלא רק קיבלו אותה עליהם לאלוה!


מה נֹאמר אפוא על דינם של גדולי האסלה אשר מדיחים השכם והערב לעבודה-זרה? כלומר, לא רק שהם מדיחים לרוממם ולפארם ולהעריצם (וזו היא עבודתם), הם גם השחיתו את דתנו ומחדירים ומלעיטים את ההמון בתורה פרו-נוצרית שהשחיתה כליל את יסודות דתנו.


ואלה הם אפוא שני אופני ההתעיה המרכזיים של גדולי טחורי האסלה:


א) הם מדיחים את הרבים לעבודתם, דהיינו לכבדם ולהעריצם ולפארם ולרוממם, כאילו היו מליצים ומתווכים אשר מורידים בהילת מציאותם שפע מה' יתברך אל ההמונים הנבערים אשר כורעים ומשתחווים להם. לשם כך הם מכזבים ומלעיטים אותנו בהזיות שווא ומדוחים, כגון: שכל דבריהם דברי אלהים חיים כאילו היו נביאים ולכן אין לסטות במאומה מכל מלמול מהובל שיוצא מפיהם; שהינם יודעי הנסתרות ובעלי כוחות והשפעות; שיש בכוחם להוריד שפע לעם-ישראל בעצם "קדושת" הילת מציאותם או בברכתם ובסגולותיהם; שאסור לבקר את דבריהם וכל הבוחנם בעין מדעית וביקורתית כופר בתורה ובה' יתעלה; שיש בכוחם לידע את רצון הבורא כמשה רבנו, ועוד הזיות רבות לאין מספר (וראו בעניין זה: "אל תפנו אל האלילים").


והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות דתנו:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


ובל נשכח את דינם של המערערים על יסוד מיסודות דתנו בצנעה, כל-שכן המתעים את העם אחרי ההבל אשר מרוצצים את יסודות דתנו במגפיים מסומרים, וכֹה דברי רבנו שם:


"וכאשר יפקפק אדם [וכל-שכן מי שמתעה את העם אחרי ההבל בתכסיסי מינות והתחסדות] ביסוד מאלו היסודות [לעצמו, כל-שכן בהתעותו את העם לעבדו ולרוממו ולהעריצו] הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


"וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ, כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, ל–לא).


ולאחרונה התקיימו בחירות (ביום ז במרחשוון תשפ"ג) וראיתי שלל פרסומים שהופכים את גדוליהם לאלילים, ואציין פרסום אחד בולט: בשלט הבחירות הנפוץ ביותר של תנועת "יהדות המינות" צולמה תמונתו של גרשון העכברוש ומעליה התנוססה הכותרת: "בקולו תשמעון".


ובכן, היכן בתורה נאמר בקולו תשמעון? ראו נא: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דב' יח, טו), כלומר, לפי יהדות המינות חובה לשמוע לגרשון העכברוש כמו שחובה לשמוע אל נביא-אמת שמקים לנו ה' יתעלה ויתרומם! והנה הפסוקים שבאים בהמשך הדברים שם (יח–יט): "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ".


נביא? וכי הקב"ה נתן את דברו לעכברוש אשר אינו יודע ידיעת ה' מהי? וכי הקב"ה ידרוש ממי שלא ישמע לגרשון העכברוש? לא ולא רבותיי, ההיפך הגמור, והנה הפסוק הבא שם: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא". וזה הוא דינו של נביא-השקר, מיתה בחנק. אך כאמור, דינו של גרשון העכברוש אף חמור מזה, שהרי הוא לא רק מתיימר להיות נביא-אמת, הוא גם מתעה את עמֵּנו אחר יהדות מינות אורתודוקסית שהחריבה את כל יסודות דתנו וסילפה וזייפה את דיניה.


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בעניין נביא השקר בהלכות עבודה-זרה (ה, י–יב):


"וכן נביא-השקר מיתתו בחנק, אף-על-פי שנתנבא בשם ה', ולא הוסיף ולא גרע, שנאמר: 'אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא' [...] כל המונע עצמו מהריגת נביא-שקר מפני מעלתו [שהוא נחשב כ"גדול הדור"], שהרי הוא הולך בדרכי הנבואה [כלומר שהוא נחשב לאדם ירא-שמים מאד] – הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: 'בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ' [דב' יח, כב]. וכן המונע עצמו מללמד עליו חובה או הפוחד וירא מדבריו – הרי הוא בכלל 'לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ' [ומי שמרומם ומעריץ ומגונן על נביא-השקר לא רק עובר על לאו אלא נכשל בעבודה-זרה ומסית לעבדהּ]".


ב) דוגמה נוספת לאופנים שבהם גדולי האסלה מדיחים אותנו לזנוֹת אחרי אלהים אחרים, ניתן להביא מעצם התורה החדשה שהם מפיצים: תורה פרו-נוצרית אשר שמה לה ליסוד הפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים, ולשם כך החריבה את כל יסודות הדת המחשבתיים, וזייפה וסילפה את דתנו כדי לשלוט בהמונים הנבערים, וכפי ששלטו כומרי העבודה-הזרה בכל דור ודור. הם מאדירים מאות רבות של פרשני מינות אשר מתעים את עמֵּנו אחרי התהו, והם בעצמם מחדירים השקפות מינות ומדוחים ללא הרף, עד שהפכו את דתם לקורדום פגאני. ובעשותם כן, לא רק שהתעו את עמֵּנו אחר התהו, אף חיללו-שם-שמים והחריבו את דתנו.


ויש באור הרמב"ם מאות מאמרים ששופכים אור סנוורים בוהק על מעלליהם של גדולי האסלה האירופיים ועבדיהם הנרצעים באלף השנים האחרונות, ואציין אחד מהם במיוחד: "כך אמרו חכמים: 'אחרי לבבכם' – זו מינות", ולא לחינם ה' יתעלה היכם מכת אכזרי במלחמת העולם השנייה, ועל-כך ראו: "חשבון נפש בעקבות השואה – מדוע באה אלינו הצרה הזאת?".


***

ועתה, לאחר כל הדברים הללו נעבור לעיין בפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ד, א):


"מדיחי עיר מישראל הרי אלו נסקלין, אף-על-פי שלא עבדו עבודה-זרה, אלא הדיחו את יושבי עירם עד שעבדו אותה. ואנשי העיר המודחין נהרגין בסיף, והוא שעבדו עבודה-זרה או שקבלוה עליהם באלוה. ואזהרה למדיח מנין? תִּלְמוֹד לומר: 'לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ' [שמ' כג, יג]".


נשים לב! אפילו אם גדולי האסלה לא עבדו עבודה-זרה, דינם הוא בסקילה! כמו כן, אין צורך שאנשי עיר הנידחת יעבדו את העבודה-הזרה בפועל באחת מעבודותיה, די בקבלת העבודה-הז