אל תפנו אל האלילים

במאמר זה נעסוק בשני עניינים מרכזיים: הראשון הוא עיקר הציווי בעבודה-זרה לאור שתי ההלכות הראשונות בפרק ב שבהלכות עבודה-זרה. בעניין עיקר הציווי בעבודה-זרה נלמד, כי כל נברא באשר הוא: השמש הירח והכוכבים או כל אחד מבעלי החיים ובני האדם בכללם: אם מייחסים לאחד מהם כוחות מאגיים על-טבעיים להרע או להיטיב הופכים אותו באופן מיידי לאליל. לאחר שהוא הוגדר כאליל על-ידי ההמון, כל פנייה אליו נחשבת כעבודה-זרה, וכל פנייה אליו שהיא דרך עבודתו נחשבת כעבודה-זרה שחייבים עליה סקילה: כגון נישוק ידו של האליל או קימה וקידה לפניו או הילולו ופיאורו בדברי חנופה ורוממות או רכישת מוצרים שהוא האציל עליהם מ"כוחו הרוחני" ואשר נועדו להשפיע שפע גשמי על המשתמש בהם, וכיו"ב.


כל אלה לדעתי הם בגדר עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, כי כך היא דרך עבודתם של גדולי טחורי האסלה למיניהם: הפיכת גדולי האסלה לאלילים באמונה שיש להם "כוחות רוחניים", והערצתם וכיבודם בכל מיני דרכים שנועדו לבסס ולרומם את מעמדם כאלילים בשר ודם.


העניין השני שנלמד במאמר זה הוא האיסור לפנות אל האלילים – מאיסור זה נלמד, כי העיון בספרי גדולי האסלה אינו בגדר עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, אלא עבודה-זרה שחייבים עליה מלקות ארבעים, כי לקמן נלמד שיש איסור תורה מפורש לא רק לעובדם, אלא גם לפנות אליהם דהיינו לעיין בספריהם וללמוד את דרכיהם ושיקוציהם והתעיותיהם. ולא רק העיון בספריהם, לדעתי אסור אפילו להסתכל עליהם באופן ישיר, שהרי הם בגדר אלילים, ואסור להתבונן בעבודה-זרה מכל סוג שהוא, אך להביט בתמונתם כדי לתעבם ולגנותם – מותר.


עיקר הציווי בעבודה-זרה


בשני המאמרים האחרונים בסדרת "מצוות משנה תורה" הקפנו את פרק א שבהלכות עבודה-זרה. עסקנו בהם בהשתלשלות של העבודה-הזרה הקדומה ובמאפייניה אשר מצויים בהחלט גם בימינו בדת המינות האורתודוקסית. כמו כן, תיארנו את רוממותו של אברהם אבינו ע"ה, אשר נלחם בעבודה-הזרה, ולמדנו שזו היא חובתו וייעודו של כל אדם שאבותיו עמדו לרגלי הר סיני, ושמעו את הקול הנורא: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" וכו' (שמ' כ, ב).


בראש פרק ב בהלכות עבודה-זרה, רבנו מתמצת את האיסור לעבוד עבודה-זרה אשר למדנו עליו ועל השתלשלותו בהרחבה בפרק א, וכֹה דברי רבנו בהלכה הראשונה בפרק ב:


"עיקר הציווי בעבודה-זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבע היסודות, ולא אחד מכל הנבראים מהם [=לפי תפישות המדע הקדומות והפרימיטיביות הכל נברא מארבעת היסודות]. ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה".


טרם שנמשיך, אעיר על דברי קאפח בפירושו שם, וזה לשונו: "ואין צריך להעיר, שהמושגים הללו מֵהֶם השתנו תכלית שינוי, ויש מהם 'הוּכחה' אפסותן". והנני תמה, מדוע קאפח עטף בגרשיים את המלה "הוּכחה"? מדוע הוא רמז לכך שהמדע בימינו משובש ושאפסות הגלגלים וכל תפישת היקום לא באמת הוּכחה? ובכן, דומני שקאפח השכיר ביקש להחניף בזה למינים ולצאצאיהם אשר מתעקשים לסבור שכל מה שנאמר בתלמוד הבבלי הוא דברי אלהים חיים, כולל ענייני המדע המשובשים שמובאים בו – שהרי אם קאפח לא היה משלב בדבריו התעיות ושקרים שיערבו לאוזני המינים, הוא היה מסכן את שררת הכמורה האורתודוקסית שלו.


ואם תתמהו: ומדוע המינים וצאצאיהם מתעקשים שהתלמוד הבבלי בכללותו נאמר לנו מפי הגבורה? ובכן, כדי לטמטם אותנו בהבליהם יש צורך הכרחי ללמוד את התלמוד באופן מעוקם ומעוקש, לאמץ את כל ההשקפות הדחויות, לעוות את הדת בכל ההלכות הדחויות, והחמוּר מכל, להחריב את שלושה-עשר יסודות הדת על-ידי קביעת יסודות דת מאגיים אליליים וחדשים אשר צצים ועולים במחשבתם של הפתאים מלימוד פשטני של אגדות חז"ל ומשליהם.


כמו כן, אם חלילה הם יודו על האמת שהתלמוד הבבלי הוא לא טקסט אלהי בכללותו, ושהוא אף מלא וגדוש בשיבושים הזיות ודמיונות, הרי שהם גם ייאלצו להשבית את המכונה המרכזית שממנה הם מפיקים רווחים וטובות הנאה. כלומר, אם התלמוד הוא לא טקסט אלהי שנ