זכרו מעמד הר סיני!

המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, ובמאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית-עולם בין הקב"ה לבין עם-ישראל. בזכות קבלת התורה, עם-ישראל, שהיה עם של עבדים נרצעים שפלים וּמוּכִּים, התרומם ונהיה לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה: לקרוא בשם ה' אל עולם ולפרסם את מציאותו וייחוד שמו לכל באי עולם. כמו כן, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן משה רבנו עלה אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה קיבל מאת ה' את תורת משה, הוא ספר התורה שנקרא על שמו של משה רבנו.


כאמור, מעמד זה אפוף הוד ועוצמות טבע פלאיות, וכך נאמר עליו בתורת משה:


"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה [...]. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמ' יט, טז–יט).


"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב [...] וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל' (דב' ד, ט–יא).


ציווי ה' לזכור תמיד את מעמד הר סיני וחשיבות הברית שנכרתה בו לדורי דורות, עוררו את רבנו הרמב"ם להורות לתלמידיו שבכל דור ודור, לזכור את מעמד הר סיני וללמדו לדורי דורות. במסגרת דברי החיזוק של רבנו ליהודי תימן באיגרתו אליהם לפני כ-850 שנה, הרמב"ם עודד אותם לזכור את מעמד הר סיני, נפלאותיו ונוראותיו, להתחזק בהנחלת הדעה באמיתתו ההיסטורית הדתית והאמונית, ולהודיע אותו לבנינו ולבני בנינו עד סוף כל הדורות.


וכֹה דברי רבנו באיגרת תימן (עמ' כח):


"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשָׁכחו, וחייבנו להודיעוֹ לבנינו כדי שיגדלו בידיעתוֹ והוא אמרוֹ – יתרומם מלומר [חלילה לייחס אמירה לה', שהרי אין לו גוף ולא דמות הגוף, ובִכלל זה גם כלי דיבור: לשון, חיך, שיניים וכו', אלא, אנחנו אומרים "ה' אמר", רק על דרך ההשְׁאָלה, והעדר אפשרות אחרת לבטא במלים את המחשבה] – 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד, ט–י]".


הרמב"ם גם רואה במעמד הר סיני ובהנחלת אמיתתו ההיסטורית הדתית והאמוּנית את ציר הדת, כלומר, העוגן המרכזי שעליו נשענים אמונת האדם היהודי ובטחונו בה' יתעלה.


והנה לפניכם המשך דברי רבנו באיגרתו שם:


"וראוי לכם אחינו, לגדל את בניכם על ידיעת אותו המעמד הגדול, וּתְסַפְּרוּ בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממוֹ ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי' [דב' ד, לב–לג]".


א. ייחודו של מעמד הר סיני


רבנו מתאר את עוצמת מעמד הר סיני באותות ובמופתים העצומים שאירעו בו, אך מעל לכל, ייחודו הוא במה שכל האומה בכללותה שמעה את דבר ה' יתעלה וראתה זהרו עין בעין. בתופעות אדירות רושם אלה, נתרומם מעמד הר סיני למעמד ייחודי ומיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם – ומטרת כל זאת לחזק את האמונה, ולהנחיל לנו את האמת באופן שלא יתרופף לעולם על-ידי שום אמונה כוזבת. כלומר, מעמד הר סיני לא נועד רק לדור יוצאי מצרים, אלא, שמענו את הקולות וראינו את הלפידים בהר סיני, כדי שֶׁתֵּיחָקֵק בליבנו לדורי דורות הדעה במציאות ה', בהשגחתו עלינו, ובייחודו של הקב"ה כאל אחד יחיד ומיוחד.


וכֹה דברי רבנו בהמשך איגרתו שם (עמ' כח–כט):


"ודעוּ אחינו לברית הזו ולדעה, כי הדבר הגדול הזה אשר אירע במציאות, ואשר הֵעִיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה ויתרומם] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו [=ראו נא את הפסוקים מספר דברים (ד, לב–לג) שהובאו לעיל], והוא, שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין, ושלא נֶעֱשָׂה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יערערוֹ מאומה], וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדוֹת והכפייה הגמורה, והוא אמרוֹ יתעלה בְּלַמְּדוֹ לנו את זה: 'כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' [שמ' כ, יז]. כלומר, שלא נִגְלָה כך [ה' יתעלה בהר סיני] אלא כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון שינסה אתכם בו לעתיד, ולא תִסטוּ ולא תִטעוּ. ולכן, חיזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".


במעמד הר סיני היינו אמורים לשמוע מאת ה' את כל עשרת הדיברות. ברם, בשלב מסוים, לאחר ששמענו את שתי הדיברות הראשונות מאת הקב"ה (אנכי ה' ולא יהיה), העם כאמור זועק אל משה: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (שמ' כ, טז). העם לא מסוגל לשאת עוד את עוצמת הקולות הנבואיים מאת הקב"ה, וזועק אל משה רבנו שיהיה מגשר ומתווך ביניהם לבין דבר ה' פן ימותון. כך גם תואר במדרש, וזה לשונו לפי הנוסח שהיה לפני רבנו, מתוך "ספר המצוות" שחיבר (מצות עשה הראשונה):


"שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני, מַאי קְרָא? [=מאין הראיה על-כך מן התורה?] 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה' [דב' לג, ד] כלומר מנין 'תּוֹרָה' [=בגימטריה]. והִקשו על זה ואמרו: תורה בגימטריה הכי הואי? הרי שית מאה וחד סר הואי! [=הרי "תורה" בגימטריה הוא 611 ולא 613!] והייתה התשובה: 'אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ' ו'לֹא יִהְיֶה לְךָ' מפי הגבורה שמענוּם".


ב. דור לדור יביע אומר


דברי הרמב"ם הללו נכונים ואמיתיים ליהודי-תימן לפני כ-850 שנה, ולא פחות נכונים ואמיתיים לנו ולבנינו במאה ה-21. אמנם, אף שזכינו לראות בגאולתו המדינית של עם-ישראל בארץ-ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות וייסורים קשים ואיומים, עדיין לא זכינו לראות בגאולתו הרוחנית, ועדיין עם-ישראל נרדף, מוּכֶּה ומעוּנֶּה. בין אם על-ידי שכנינו הקרובים הַשּׂוֹטְנִים אותנו, ובין על-ידי שכנינו הרחוקים "הנאורים" אשר אף הם שׂוֹטְנִים אותנו אלא שהם מכסים זאת במעטה שקרי של "נאורות" ו"הומאניות" סלקטיבית וּמעוּשָּׂה. ומעל לכל, עם-ישראל עדיין נרדף על-ידי לא מעט רשעים וצוררים מבית שנקראים "יהודים", ובסִכלותם ו/או ברשעם מזיקים ומרֵעים לעם-ישראל בזירות בינלאומיות ופנימיות רבות, ולעתים מזומנות הם אף המובילים והיוזמים את ההתנגדות, הביקורת ופעולות השטנה כנגד עם-ישראל.


יהי רצון שדברי הרמב"ם יהיו למאור רב עוצמה בחיינו כאן בארץ-ישראל, יאירו את חשכת גלותנו הרוחנית, ויחזקו את ליבנו ורוחנו כנגד מעשי העוול והשנאה הנפשעים, מבית ומחוץ, אשר מופנים כלפי עם-ישראל בכלל ומייחדי ה' הרמב"מיים שוחרי האמת בפרט. ובכל עת קשה נִזָּכֵר באמיתת מעמד הר סיני, בייחודו וזהרו, וכפי שכותב רבנו הרמב"ם כאמור:


"שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין [...] וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדוֹת והכפייה הגמורה [...] חִזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".


***

וראוי להוסיף כאן דברי חיזוק לחברי אור הרמב"ם היקרים, אשר אין לי צל של ספק שהם עומדים בניסיונות לא קלים, וסופגים אש של ביזיונות וחרפות וגידופים, מבני האדם הקרובים להם ביותר, על-כך שהם מרימים על נס את דרך האמת. ויודע אני זאת היטב, כי גם אנכי מרגיש על בשרי ונפשי את דברי דוד המלך ע"ה: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" (סט, ט), ורבים מאד הם אוהביי שהפכו לשונאיי ולדורשי רעתי. לדוגמה, בבית-הכנסת שבו הנני נוהג להתפלל, רובם הגדול של המתפללים מתנהגים כלפיי בניכור גמור ומוחלט, ואפילו שעד לפני זמן קצר הם האירו לי פנים, ואף אין לי ספק שידיהם של הדרדעים השׂכירים במעל.


ברם, אם נתבונן היטב, נראה שגם זו לטובה, משתי סיבות מרכזיות: האחת, הקב"ה בורר לנו את בני האדם הטובים, השׂרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, שיישארו בקרבתנו ובאהבתנו, ומסיר מעלינו את כל הצבועים והסכלים ומחוסרי-הדעת למיניהם, אשר חברותם ממילא אינה לשם שמים, וממילא אין מה להצטער על שהם מתרחקים מאיתנו. ובמלים אחרות, הקב"ה עושה עמנו חסד! מפני שהוא מסיר את הלוט מעל פני אלה אשר בקרב-ליבם מעולם לא אהבו אותנו באמת ובתמים, ואף מרחיק אותם מאיתנו כדי שלא יטרידונו בסכלותם ובגסותם.


והשנייה יתרה מזאת, כוונתם היא אמנם לרעה אך אלהים חשבהּ לטובה, וכמו שאמר יוסף לאחיו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בר' נ, כ). למה כוונתי? ובכן, באחת השבתות לאחר ששבתי בודד ומהורהר מתפילת השחר בבית-הכנסת, הבנתי דבר חשוב מאד, הבנתי שעלי לשמוח שמחה גדולה ועצומה! הקב"ה הניח לפניי הזדמנות אדירה שלא כל אחד זוכה לה! הזדמנות פז להשבית את מידת הגאווה! היש שמחה גדולה מזו לאדם הכשר? ומה שהרחיקו אותי מלומר דברי תורה, ומפנים כלפיי עורף ולא פנים, עלי לשמוח שמחה אדירה שאין כמותה שמחה בכל השמחות שבעולם! כי אין שמחה גדולה מהשבתת הגאווה!


ראו נא את פירוש רבנו למשנת אבות (ד, ד): "ר' לויטס איש יבנה אומר, מאד-מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רימה". ושם אומר רבנו דברים נפלאים ומופלאים, וכֹה דבריו:


"וכבר ראיתי בספר מספרי המידות ששאלו לאחד החסידים, ואמרו לו: איזה יום עבר עליך בשמחה יותר מכל ימי חייך [!]. אמר: יום אשר הייתי נוסע בספינה, והיה מקומי בה שפל המקומות, והייתי לבוש בלויי סחבות, והיו בספינה סוחרים ובעלי רכוש, ואני הייתי מוטל במקומי, ואחד מנוסעי הספינה עמד להשתין, והשפיעה עליו שפלותי והמצב הגרוע שהייתי בו עד שגילה את עצמו והשתין עלי. התפלאתי על התחזקות תכונת העזות בנפשו, ובאמת לא הצטערתי בליבי במעשיו כלל, ולא נתעורר בי שום התרגשות. אז שמחתי שמחה גדולה שהגעתי עד-כדי-כך שלא הרגיזני זלזול אותו הֶחָסֵר ולא שמתי לבי אליו. ואין ספק שזה הגבול האחרון בשפלות הרוח כדי להתרחק מן הגאווה".


קצרו של דבר, עלי להודות להלל לשבח לפאר ולרומם לה' יתעלה שנתן לי אמצעי לטהר את נפשי ממידת הגאווה! כי העולם-הזה הוא זמני ממילא, אך המעשים הטובים והכשרת מידות נפש האדם הם נצחיים, ואף שהדרדעים השׂכירים, אשר מחרפים אותי בסתר ומטילים את חִתָּתָם על אנשי בית-הכנסת שבו הנני מתפלל, מתכוונים לרעה – אלהים חשבהּ לטובה.


ולא רק בהיבט של החובה המוסרית והמידותית, גם בהיבט של החובה לאהוב את ה' יתעלה הם עושים עמי טובה גדולה! שהרי הנוכלים הללו ועבדיהם הפתאים חלושי הדעת, מזכים אותי ללכת בדרכיו של אברהם אבינו! להתחבר מחשבתית ורגשית לאותו נביא דגול, ולקבל ממנו השראה לדרכי הצנועה – אותו אברהם אבינו, אשר נלחם מלחמה בלתי-מתפשרת בבערות ובעבודה-זרה, אשר הרים על נס-עמים את הקריאה למציאות ה' וייחודו, ואשר זכה להיות דוגמה ומופת לאהבת ה' יתעלה: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח). אהבה עזה ועמוקה, אהבה ישרה ואמיתית הפורטת על נימי הנפש.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, כט) בעניינו של אברהם אבינו ע"ה:


"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו], [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים [ואין ספק שזו הייתה גם מנת-חלקו של רבנו]. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו [כלומר, אברהם אבינו וויתר על כבודו כדי לעמוד איתן על עקרונות דרך האמת], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר, בוא וראה למה זכה בשׂכר מסירותו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".


עוד כותב רבנו במורה (א, טז) בעניינו של אברהם אבינו:


"