זכרו מעמד הר סיני!

המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, במאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית איתנים בין הקב"ה לבין עם-ישראל – שהפך בזכות קבלתוֹ את התורה, מקבוצת עבדים שפלים וּמוּכִּים לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה ובעלת ייעוד סגולי לכל האנושות. בנוסף, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן, עלה משה רבנו אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה קיבל מאת ה' את תורת משה הוא ספר התורה שנקרא על שמו של משה רבנו.


כאמור, מעמד זה אפוף הוד ועוצמות טבע פלאיות, וכך נאמר עליו בתורת משה:


"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה [...]. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמ' יט, טז–יט). "וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (דב' ד,יא).


עוצמתו הכבירה של מעמד הר סיני וחשיבות הברית שנכרתה בסיני לדורי דורות, הביאה את הרמב"ם להורות לתלמידיו לזכור את מעמד הר סיני וללמדו לדורי דורות: במסגרת דברי החיזוק של רבנו ליהודי תימן באיגרתו אליהם לפני כ-850 שנה, הרמב"ם עודד אותם לזכור את מעמד הר סיני, נפלאותיו ונוראותיו, להתחזק בהנחלת הדעה באמיתתו ההיסטורית והאמוּנית, ולהודיע אותו לבנינו ולבני בנינו.


וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כח):


"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשָׁכחו וחייבנו להודיעוֹ לבנינו כדי שיגדלו בידיעתוֹ והוא אמרו – יתרומם מלומר [=חלילה ליחס אמירה לה', שהרי אין לו גוף ולא דמות הגוף ובִכלל זה גם כלי דיבור (לשון, חיך, שיניים וכו'), אלא אנחנו אומרים "ה' אמר", רק על דרך ההשאלה, וחוסר אפשרות אחרת להביע את המחשבה שאנחנו רוצים להביע] – 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד,ט–י]".


וממשיך הרמב"ם ואומר שם:


"וראוי לכם אחינו לגדל את בניכם על ידיעת אותו המעמד הגדול, ותספרו בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממוֹ ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי' [דב' ד, לב–לג]".


הרמב"ם רואה במעמד הר סיני ובהנחלת אמיתתו ההיסטורית והאמוּנית את ציר הדת, כלומר, העוגן המרכזי שעליו נשענת אמונת האדם היהודי. עתה נעבור לבאר את ייחודו של מעמד הר סיני ומדוע ייחס לו הרמב"ם חשיבות לדורי דורות.


א. ייחודו של מעמד הר סיני


רבנו מתאר את עוצמת מעמד הר סיני באותות ומופתים העצומים שאירעו בו, אך מעל לכל ייחודו הוא במה שכל האומה בכללותה שמעה את דבר ה' יתעלה וראתה זהרו עין בעין. בתופעות אדירות רושם אלה, נתרומם מעמד הר סיני למעמד ייחודי ומיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם – ומטרת כל זאת לחזק את האמונה ולהנחיל לנו את האמת באופן שלא יתרופף לעולם על ידי שום אמונה כוזבת. כלומר, מעמד הר סיני לא נועד רק לדור יוצאי מצרים אלא שמענו את הקולות וראינו את הלפידים בהר סיני, כדי שֶׁתֵּיחָקֵק בלבנו לדורי דורות הדעה במציאות ה', בהשגחתו עלינו, ובייחודו של הקב"ה כאל אחד יחיד ומיוחד.


וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כח–כט):


"ודעוּ אחינו לברית הזו ולדעה, כי הדבר הגדול הזה אשר אירע במציאות, ואשר הֵעִיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה ויתרומם] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו [=ראו את הפסוקים מספר דברים לעיל], והוא שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין, ושלא נֶעֱשָׂה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יערערוֹ מאומה], וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדות והכפייה הגמורה, והוא אמרו יתעלה בְּלַמְּדוֹ לנו את זה: 'כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים' וכו' [שמ' כ, יז], כלומר שלא נִגְלָה כך אלא כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון שינסה אתכם בו לעתיד, ולא תִסטוּ ולא תִטעוּ. ולכן חיזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".


במעמד הר סיני היינו אמורים לשמוע מאת ה' את כל עשרת הדיברות, ברם בשלב מסוים, לאחר ששמענו את שתי הדיברות הראשונות מאת הקב"ה (אנכי ה' ולא יהיה), העם זועק אל משה רבנו: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (שמ' כ, טז). העם לא מסוגל לשאת את עוצמת הקולות מאת הקב"ה וביקש ממשה רבנו שיהיה מגשר ומתווך ביניהם לבין דבר ה' פן ימותון. כך לפי המדרש, וכך ציטט הרמב"ם את המדרש הזה ב"ספר המצוות" שחיבר (מצות עשה הראשונה):


"שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני, מַאי קְרָא? [=מאין הראיה על כך מן התורה?] 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה' [דב' לג, ד] כלומר מנין 'תּוֹרָה' [=בגימטריה]. והִקשו על זה ואמרו: תורה בגימטריה הכי הואי? הרי שית מאה וחד סר הואי [=הרי "תורה" בגימטריה 611 ולא 613], והיתה התשובה: 'אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ' ו'לֹא יִהְיֶה לְךָ' מפי הגבורה שמענוּם".


ב. דור לדור יביע אומר


דברי הרמב"ם הללו נכונים ואמיתיים ליהודי תימן לפני כ-850 שנה, ולא פחות נכונים ואמתיים לנו ולבנינו במאה ה-21. אמנם, אף שזכינו לראות בגאולתו המדינית של עם-ישראל בארץ-ישראל לאחר כ-2000 שנות גלות וייסורים, עדיין לא זכינו לראות בגאולתו הרוחנית, ועדיין עם ישראל נרדף, מוּכֶּה ומעוּנֶּה. בין אם על ידי שכנינו הקרובים הַשּׂוֹטְנִים אותנו, ובין על ידי שכנינו הרחוקים "הנאורים" אשר אף הם שׂוֹטְנִים אותנו אלא שהם מכסים זאת במעטה שקרי של "נאורות" ו"הומאניות" סלקטיבית וּמעוּשָּׂה. ומעל לכל, עם ישראל עדיין נרדף על ידי לא מעט רשעים מבית שנקראים "יהודים", ובסִכלותם ו/או ברשעם ממשיכים להזיק לעם ישראל בזירות בינלאומיות ופנימיות רבות, ולעתים מזומנות הם אף המובילים והיוזמים את ההתנגדות, הביקורת ופעולות השטנה כנגד עם-ישראל.


יהי רצון שדברי הרמב"ם יהיו למאור רב עוצמה בחיינו כאן בארץ-ישראל, יאירו את חשכת גלותנו הרוחנית, ויחזקו את לבנו ורוחנו כנגד מעשי העוול והשנאה הנפשעים, מבית ומחוץ, אשר מופנים כלפי עם ישראל ומייחדי ה' הרמב"מיים. ובכל עת קשה נִזָּכֵר באמיתת מעמד הר סיני ייחודו וזהרו, וכפי שכותב הרמב"ם:


"שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין [...] וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדות והכפייה הגמורה [...] חִזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".


ג. משל שלמה


שלמה המלך המשיל את עם-ישראל לאשה יפה כלילת השלמות, והמשיל את גויי העולם, אשר מנסים למשוך את עם-ישראל להחזיק בדעותיהם, לפושעים אשר מנסים לפתות את האשה היפה הכבוּדה כדי להפיק ממנה את תאוותיהם. וכך כותב הרמב"ם:


"וכבר המשיל שלמה ע"ה את האומה לאשה יפה כלילת הדמות, שאין בה מום, כאמרו: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ' [שיה"ש ד, ז]. והמשיל את בעלי הדתות והדעות הללו הרוצים למָשׁכה אליהם ולהשיבה לשיטותיהם, לפושעים המסיתים המפתים את הנשים הַכְּבוּדּוֹת להשיג מהם תיעוב – כך הללו מסיתים אותה להשיבה אליהם, אולי נקבל את דתם ונסבור את דעותיהם".


תשובת האשה היפה במשלוֹ של שלמה, לאותם פושעים שמנסים לפתותה היא: "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם". כלומר, מדוע אתם נותנים בי את עיניכם הרעות? האם אתם מסוגלים לשכנע אותי להתפתות אחר דעותיכם והשקפותיכם? האם אתם מסוגלים להמציא לי כמעמד הר סיני, שבו שמע עם-שלם את דבר ה' אליו וראה את זהרו עין-בעין? האם יש בכל פיתוייכם דבר שישווה לאותו המעמד הנשגב? והנה דברי רבנו שם (עמ' כט) בתארו את תשובת האשה היפה הכבודה לפושעים המנסים להשיג ממנה תיעוב:


"וענה [שלמה] בחכמתו בלשון האומה, כאילו היא אומרת לאותם הרוצים להסיתה ולהחשיב דעותיהם בעיניה, מדוע אתם מחזיקים בי? התוכלו להמציא לי כשמחת המחנים? כלומר שהיא מתווכחת עמם ואומרת להם: המציאו לי כמו מעמד הר סיני שהיו בו מחנה-ישראל ומחנה-אלהים זה לעומת זה, ואחזור להשקפתכם. והוא אמרו על דרך המשל: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ [=דברי הפושעים לאשה הכבודה; והאשה משיבה להם:], מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם' [שם ז, א]. וענין 'שּׁוּלַמִּית' – השׁלֵמה הַנַּעֲלָה. ו'מְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם' – שמחת מעמד הר סיני, שהיו בו מחנה-ישראל, כאמרו: 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה' [שמ' יט, יז], ומחנה-אלהים כמו שבאר ואמר: 'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן' [תה' סח, יח]".


מעניין להתבונן במשלוֹ של שלמה לאור האתגרים הרוחניים שעם-ישראל מתמודד עמם כיום. התרבות המערבית הרדודה והשטחית מאיימת להציף אותנו בגלי צונאמי של רפש וטיט נסרחים ונתעבים. מכל שלט רחוב ובכל אמצעי תקשורת משתמשים בבהמיוּת וברדידות עד כדי מיאוּס מוחלט. מרוב סמיכות החושך הרוחני אשר רובץ בדור האינטרנט והטלפון ה"חכם", נדמה לעתים שאין מנוס מהתיעוב ומהבהמיות, וכאילו נגזר עלינו להיכנע לנכסיה עלובי הרוח של התרבות המערבית הקלוקלת.


ברם, המסר ממשלוֹ של שלמה הוא שאַל לנו, לבניה של האומה הישראלית, לשׁגות אחר תרבות זרה ונתעבה. יש להתאמץ בכל מאודנו לשמור על כבודנו ולאחוז בכל כוחותינו בערכי הרוח הקדומים של עם-ישראל. צניעות ויושרה, מוסר ודרך ארץ, מידות טובות וגמילות חסדים, ערכים אלה ועוד עתידים להציל את נפשנו מהיוֹת בעלי-חיים הולכי על שתיים שדמות אדם להם, ברם בפנימיותם לא אדם הֵמָּה.


ד. פתרון הרמב"ם ליהודי-תימן


הצעתו של הרמב"ם ליהודי תימן לפני כ-850 שנה הייתה לברוח מהשמד הרוחני שנגזר עליהם, וכך הוא כותב:


"ולפיכך ראוי להם לברוח ולנוס ולהיכנס ליערות ולמדברות, ואל יחוסו על הפרידה מן הקרובים ולא על אבדן רכוש, כי כל זה מעט ודבר מזער כלפי ה' מלך המלכים המושל בכל, והוא השם הנכבד והנורא הזה 'אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ' [דב' כח, נח], ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם הזה ולעולם הבא. כך מצאנו החסידים הטהורים מעדיפי האמת ומשׂיגיו רצים לדת ה' מאפסי הארץ הרחוקים וקצותיה, ובאים למעונות החכמים שיוסיפו להם הבנה בתורה כדי שישיגו בכך מאת ה' מן הטוב, והיאך לא ירוץ האדם בגלל כל התורה?".


הרמב"ם מבאר, שיש לעשות הכל כדי להינצל מכּליה רוחנית, והצעתו ליהודי תימן מלמדת עד כמה חייב האדם מזרע ישראל לחוּשׁ למצבו הרוחני ולשמור על איזונו. בדברי הרמב"ם בהמשך האיגרת, הוא ממשיך לעודד את יהודי תימן לברוח מאותו המקום שמכריחים אותם בו לעבור על דתם, ומשווה זאת לאדם שרע לו במקום מסוים, והוא יוצא לחפש את הצלחתו בעיר אחרת: "ואנו מוצאים כל אחד מבני אדם כאשר דחוקה פרנסתו בעיר אחת יוצא לעיר אחרת, כל שכן מי שצר לו באיזה מקום בעבור הדעה בדת ה' שֶׁיֵּצֵא למקום אחר".


ברם, מה נעשה בדורנו שאין מקום שהמוּסר המערבי הקלוקל לא שולח אליו את גרורותיו? לאן ניתן לעבור? הרי כל טלפון "חכם" מכיל בתוכו את כל העולם כולו? נראה שגם לזאת נותן הרמב"ם פתרון, ואולי ניתן ללמוד מפתרונו משהו גם לאתגרים הרוחניים שעם-ישראל מתמודד עמם בדורנו. וכך הוא כותב שם (עמ' לא):


"ומי שנבצר ממנו לצאת זמן מסוים אל יזניח את עצמו ויתפקר בחילול שבת ואכילת האיסורים וידמה שכבר נסתלק ממנו עול התורה, כי זו תורה שלא ישתחרר ממנה אדם מבני יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע זרעו [כעניין שנאמר "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דב' כט, יג–יד)], ירצה או לא ירצה, אלא הוא נענש על מה שמבטל ממצוותיה או עובר על אזהרותיה".


כלומר, על האדם לזכור תחילה שלעולם לא יסתלק ממנו עול התורה, שהרי הברית שנכרתה עמנו בהר סיני תקֵפה ושרירה לדורי דורות, לנו ולבנינו ולבני בנינו. גם מי שלא עמדו רגליו למרגלות הר סיני נכלל באותה הברית ההיסטורית, והמבטל ממצוותיה או העובר על אזהרותיה ייענש, כפי שיקול דעתו של אֵל דֵּעוֹת. ולכן, יחד עם הקשיים והמכשולים אסור לעולם להתייאש, וגם אם אדם נפל ונכשל עליו לזכור תמיד את דרך האמת ולשאוף אליה, ולא יסיר מעליו בייאושו עול מצוות ויראת שמיים לחלוטין. אלא ישתדל לשמור על כל מה שאפשר, אף שלעתים קרובות נדמה שכלו כל הקצין...


נקודה נוספת שהרמב"ם מתייחס אליה, היא הדעה המשובשת שאדם שעבר על החמוּרוֹת כביכול כבר אינו נענש על הקלות, ומותר לו להתפקר בעבירות הקלות כי ממילא כבר עבר על החמורות, וזה לשונו שם:


"ואל יחשוב אדם כי בעָברוֹ על החמורות אינו נענש על הקטנות ויתפקר בהם, אלא ירבעם בן נבט שחיק עצמות, נענש על העגלים אשר חטא בהם והחטיא את ישראל, ונענש על ביטולו עשיית הַסֻּכָּה בסוכות [שהעביר את חג הסוכות מן החודש השביעי לחודש השמיני (מ"א יב, ל–לג)] וזה עיקר יסודי מיסודות התורה, דְּעוּהוּ וּלְמָדוּהוּ וְהַקִישׁוּהוּ עָלָיו".


סוף דבר


דורנו הוא דור דעה, דור של התקדמות טכנולוגית אדירה, דור של הבנה וידיעה במדעים שלא היו ידועים אלפי שנים. בימינו אנו מסוגלים להתבונן במעשיו של הקב"ה ולהתפעל יום-יום שעה-שעה, ולהבין באופן נפלא ומופלא את עולם הטבע ומערכות הבריאה המשוכללות בעדינותן ובמורכבותן. ברם, לצד היכולת והאפשרות להתרומם מעלה-מעלה בידיעת ה' ובהבנת פעולותיו בעולם, ניצבת לה מכשלה, אם לא נשׂכיל לרתוֹם את ההִתקדמות הטכנולוגית לעלות ולהתרומם במעלות הידיעה והחכמה, אנו עלולים להתדרדר מטה-מטה באותם פלאי טכנולוגיה שהיו עשויים לרוממנו מעלה-מעלה.


יש לדעת כל זאת, כי במודעות טמון חצי הפתרון, וביחס לחצי הפתרון השני, הוא טמון בשאיפתנו תמיד לעשות הטוב והנכון ולהדליק עוד נר בעולמנו הרוחני. ואף אם כבה נר רוחני בנפשנו בסער התקופה, לא נתייאש ונכבה את כל מאורות שׂכלנו, אלא נתחזק בידיעת האמת ובזכירת הברית שנכרתה עמנו במעמד הר סיני, ונמשיך בהתמדה במסענו הייעודי לעבר אור האמת. ובזאת, נזכה להדליק את הנרות שכבו ואף להוסיף ולהדליק נרות נוספים בנפשנו, ונוסיף אור ושמחה לעולמנו הרוחני היהודי הייחודי.


ונחתום בדברי רבנו שם (עמ' כז):


"וכבר הבטיח ה' יתעלה – ודי בהבטחתו – והודיענו שכל מי שעמד במעמד הר סיני מאמתים [=יודעים ברור שנבואת משה אמת], מאמינים בנבואת משה רבנו, ובכל מה שבא על-ידו הם ובניהם ובני בניהם לדורות עולם, והוא אמרו יתעלה: 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן' וכו', 'וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם' [שמ' יט, ט]. ולפיכך ידע כל מי שסטה מדתו זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים, וכך אומרים [חכמים] ע"ה במפקפקים בשליחות: 'לא עמדו אבותיו על הר סיני' [נדרים כ ע"א; ירוש' ד, א]".


כלומר, על כל אלה הסוטים מדרך האמת וההולכים בשרירות לבם בדתם החדשה, שעקרה את יסודות הדת המחשבתיים הטהורים וסיפחה לעצמה אינסוף הזיות מאגיות אליליות, לבדוק בייחוסם שמא לא עמדו אבותיהם על הר סיני...



0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!