המעמד המכונן ביותר בהיסטוריית העם היהודי הוא מעמד הר סיני, ובמאמר זה נעמוד על מאפייניו הייחודיים שלא חזרו ולא יחזרו עוד לעולם. במעמד אדיר זה, נכרתה ברית-עולם בין הקב"ה לבין עם-ישראל. בזכות קבלת התורה, עם-ישראל, שהיה עם של עבדים נרצעים שפלים וּמוּכִּים, התרומם ונהיה לאומה נשׂגבה חדוּרת מטרה: לקרוא בשם ה' אל עולם ולפרסם את מציאותו וייחוד שמו לכל באי עולם. כמו כן, במעמד אפוּף הוֹד זה, ניתנו לעם-ישראל עשרת הדיברות, ולאחריהן משה רבנו עלה אל הר סיני, ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה קיבל מאת ה' את תורת משה, הוא ספר התורה שנקרא על שמו של משה רבנו.
כאמור, מעמד זה אפוף הוד ועוצמות טבע פלאיות, וכך נאמר עליו בתורת משה:
"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה [...]. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְיָ בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמ' יט, טז–יט).
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב [...] וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל' (דב' ד, ט–יא).
ציווי ה' לזכור תמיד את מעמד הר סיני וחשיבות הברית שנכרתה בו לדורי דורות, עוררו את רבנו הרמב"ם להורות לתלמידיו שבכל דור ודור, לזכור את מעמד הר סיני וללמדו לדורי דורות. במסגרת דברי החיזוק של רבנו ליהודי תימן באיגרתו אליהם לפני כ-850 שנה, הרמב"ם עודד אותם לזכור את מעמד הר סיני, נפלאותיו ונוראותיו, להתחזק בהנחלת הדעה באמיתתו ההיסטורית הדתית והאמונית, ולהודיע אותו לבנינו ולבני בנינו עד סוף כל הדורות.
וכֹה דברי רבנו באיגרת תימן (עמ' כח):
"וזכרו מעמד הר סיני אשר ציוונו ה' לזכרו תמיד, והזהירנו מלשָׁכחו, וחייבנו להודיעוֹ לבנינו כדי שיגדלו בידיעתוֹ והוא אמרוֹ – יתרומם מלומר [חלילה לייחס אמירה לה', שהרי אין לו גוף ולא דמות הגוף, ובִכלל זה גם כלי דיבור: לשון, חיך, שיניים וכו', אלא, אנחנו אומרים "ה' אמר", רק על דרך ההשְׁאָלה, והעדר אפשרות אחרת לבטא במלים את המחשבה] – 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב' [דב' ד, ט–י]".
הרמב"ם גם רואה במעמד הר סיני ובהנחלת אמיתתו ההיסטורית הדתית והאמוּנית את ציר הדת, כלומר, העוגן המרכזי שעליו נשענים אמונת האדם היהודי ובטחונו בה' יתעלה.
והנה לפניכם המשך דברי רבנו באיגרתו שם:
"וראוי לכם אחינו, לגדל את בניכם על ידיעת אותו המעמד הגדול, וּתְסַפְּרוּ בכל קהל רוממותו וחשיבותו, כי הוא ציר הדת וההוכחה המובילה אל הנכון, ורוממוהו מאד, כפי שרוממוֹ ה' ואמר: 'כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי' [דב' ד, לב–לג]".
א. ייחודו של מעמד הר סיני
רבנו מתאר את עוצמת מעמד הר סיני באותות ובמופתים העצומים שאירעו בו, אך מעל לכל, ייחודו הוא במה שכל האומה בכללותה שמעה את דבר ה' יתעלה וראתה זהרו עין בעין. בתופעות אדירות רושם אלה, נתרומם מעמד הר סיני למעמד ייחודי ומיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו לעולם – ומטרת כל זאת לחזק את האמונה, ולהנחיל לנו את האמת באופן שלא יתרופף לעולם על-ידי שום אמונה כוזבת. כלומר, מעמד הר סיני לא נועד רק לדור יוצאי מצרים, אלא, שמענו את הקולות וראינו את הלפידים בהר סיני, כדי שֶׁתֵּיחָקֵק בליבנו לדורי דורות הדעה במציאות ה', בהשגחתו עלינו, ובייחודו של הקב"ה כאל אחד יחיד ומיוחד.
וכֹה דברי רבנו בהמשך איגרתו שם (עמ' כח–כט):
"ודעוּ אחינו לברית הזו ולדעה, כי הדבר הגדול הזה אשר אירע במציאות, ואשר הֵעִיד עליו הטוב שבעדים [=ה' יתעלה ויתרומם] שלא היה לפניו כמוהו ולא יהיה אחריו [=ראו נא את הפסוקים מספר דברים (ד, לב–לג) שהובאו לעיל], והוא, שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין, ושלא נֶעֱשָׂה זה אלא כדי לחזק את האמונה חוזק שלא יִשְׁנֵהוּ מִשְׁנֶה [=שלא יערערוֹ מאומה], וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדוֹת והכפייה הגמורה, והוא אמרוֹ יתעלה בְּלַמְּדוֹ לנו את זה: 'כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ' [שמ' כ, יז]. כלומר, שלא נִגְלָה כך [ה' יתעלה בהר סיני] אלא כדי שתתחזקו בעת כל ניסיון שינסה אתכם בו לעתיד, ולא תִסטוּ ולא תִטעוּ. ולכן, חיזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".
במעמד הר סיני היינו אמורים לשמוע מאת ה' את כל עשרת הדיברות. ברם, בשלב מסוים, לאחר ששמענו את שתי הדיברות הראשונות מאת הקב"ה (אנכי ה' ולא יהיה), העם כאמור זועק אל משה: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת" (שמ' כ, טז). העם לא מסוגל לשאת עוד את עוצמת הקולות הנבואיים מאת הקב"ה, וזועק אל משה רבנו שיהיה מגשר ומתווך ביניהם לבין דבר ה' פן ימותון. כך גם תואר במדרש, וזה לשונו לפי הנוסח שהיה לפני רבנו, מתוך "ספר המצוות" שחיבר (מצות עשה הראשונה):
"שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני, מַאי קְרָא? [=מאין הראיה על-כך מן התורה?] 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה' [דב' לג, ד] כלומר מנין 'תּוֹרָה' [=בגימטריה]. והִקשו על זה ואמרו: תורה בגימטריה הכי הואי? הרי שית מאה וחד סר הואי! [=הרי "תורה" בגימטריה הוא 611 ולא 613!] והייתה התשובה: 'אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ' ו'לֹא יִהְיֶה לְךָ' מפי הגבורה שמענוּם".
ב. דור לדור יביע אומר
דברי הרמב"ם הללו נכונים ואמיתיים ליהודי-תימן לפני כ-850 שנה, ולא פחות נכונים ואמיתיים לנו ולבנינו במאה ה-21. אמנם, אף שזכינו לראות בגאולתו המדינית של עם-ישראל בארץ-ישראל לאחר כאלפיים שנות גלות וייסורים קשים ואיומים, עדיין לא זכינו לראות בגאולתו הרוחנית, ועדיין עם-ישראל נרדף, מוּכֶּה ומעוּנֶּה. בין אם על-ידי שכנינו הקרובים הַשּׂוֹטְנִים אותנו, ובין על-ידי שכנינו הרחוקים "הנאורים" אשר אף הם שׂוֹטְנִים אותנו אלא שהם מכסים זאת במעטה שקרי של "נאורות" ו"הומאניות" סלקטיבית וּמעוּשָּׂה. ומעל לכל, עם-ישראל עדיין נרדף על-ידי לא מעט רשעים וצוררים מבית שנקראים "יהודים", ובסִכלותם ו/או ברשעם מזיקים ומרֵעים לעם-ישראל בזירות בינלאומיות ופנימיות רבות, ולעתים מזומנות הם אף המובילים והיוזמים את ההתנגדות, הביקורת ופעולות השטנה כנגד עם-ישראל.
יהי רצון שדברי הרמב"ם יהיו למאור רב עוצמה בחיינו כאן בארץ-ישראל, יאירו את חשכת גלותנו הרוחנית, ויחזקו את ליבנו ורוחנו כנגד מעשי העוול והשנאה הנפשעים, מבית ומחוץ, אשר מופנים כלפי עם-ישראל בכלל ומייחדי ה' הרמב"מיים שוחרי האמת בפרט. ובכל עת קשה נִזָּכֵר באמיתת מעמד הר סיני, בייחודו וזהרו, וכפי שכותב רבנו הרמב"ם כאמור:
"שתשמע אומה בכללותה דבר ה' יתעלה ותראה זָהֳרוֹ עין בעין [...] וְיוּשָּׂג לנו בו מן האמת מה שמייצב את רגלינו בעתים הללו הקשים, עם כובד השמדוֹת והכפייה הגמורה [...] חִזקו אחינו בבריתכם, ואִמצו בביטחונכם, ועִמדו באמונתכם".
***
וראוי להוסיף כאן דברי חיזוק לחברי אור הרמב"ם היקרים, אשר אין לי צל של ספק שהם עומדים בניסיונות לא קלים, וסופגים אש של ביזיונות וחרפות וגידופים, מבני האדם הקרובים להם ביותר, על-כך שהם מרימים על נס את דרך האמת. ויודע אני זאת היטב, כי גם אנכי מרגיש על בשרי ונפשי את דברי דוד המלך ע"ה: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" (סט, ט), ורבים מאד הם אוהביי שהפכו לשונאיי ולדורשי רעתי. לדוגמה, בבית-הכנסת שבו הנני נוהג להתפלל, רובם הגדול של המתפללים מתנהגים כלפיי בניכור גמור ומוחלט, ואפילו שעד לפני זמן קצר הם האירו לי פנים, ואף אין לי ספק שידיהם של הדרדעים השׂכירים במעל.
ברם, אם נתבונן היטב, נראה שגם זו לטובה, משתי סיבות מרכזיות: האחת, הקב"ה בורר לנו את בני האדם הטובים, השׂרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, שיישארו בקרבתנו ובאהבתנו, ומסיר מעלינו את כל הצבועים והסכלים ומחוסרי-הדעת למיניהם, אשר חברותם ממילא אינה לשם שמים, וממילא אין מה להצטער על שהם מתרחקים מאיתנו. ובמלים אחרות, הקב"ה עושה עמנו חסד! מפני שהוא מסיר את הלוט מעל פני אלה אשר בקרב-ליבם מעולם לא אהבו אותנו באמת ובתמים, ואף מרחיק אותם מאיתנו כדי שלא יטרידונו בסכלותם ובגסותם.
והשנייה יתרה מזאת, כוונתם היא אמנם לרעה אך אלהים חשבהּ לטובה, וכמו שאמר יוסף לאחיו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה" (בר' נ, כ). למה כוונתי? ובכן, באחת השבתות לאחר ששבתי בודד ומהורהר מתפילת השחר בבית-הכנסת, הבנתי דבר חשוב מאד, הבנתי שעלי לשמוח שמחה גדולה ועצומה! הקב"ה הניח לפניי הזדמנות אדירה שלא כל אחד זוכה לה! הזדמנות פז להשבית את מידת הגאווה! היש שמחה גדולה מזו לאדם הכשר? ומה שהרחיקו אותי מלומר דברי תורה, ומפנים כלפיי עורף ולא פנים, עלי לשמוח שמחה אדירה שאין כמותה שמחה בכל השמחות שבעולם! כי אין שמחה גדולה מהשבתת הגאווה!
ראו נא את פירוש רבנו למשנת אבות (ד, ד): "ר' לויטס איש יבנה אומר, מאד-מאד הוי שפל רוח, שתקות אנוש רימה". ושם אומר רבנו דברים נפלאים ומופלאים, וכֹה דבריו:
"וכבר ראיתי בספר מספרי המידות ששאלו לאחד החסידים, ואמרו לו: איזה יום עבר עליך בשמחה יותר מכל ימי חייך [!]. אמר: יום אשר הייתי נוסע בספינה, והיה מקומי בה שפל המקומות, והייתי לבוש בלויי סחבות, והיו בספינה סוחרים ובעלי רכוש, ואני הייתי מוטל במקומי, ואחד מנוסעי הספינה עמד להשתין, והשפיעה עליו שפלותי והמצב הגרוע שהייתי בו עד שגילה את עצמו והשתין עלי. התפלאתי על התחזקות תכונת העזות בנפשו, ובאמת לא הצטערתי בליבי במעשיו כלל, ולא נתעורר בי שום התרגשות. אז שמחתי שמחה גדולה שהגעתי עד-כדי-כך שלא הרגיזני זלזול אותו הֶחָסֵר ולא שמתי לבי אליו. ואין ספק שזה הגבול האחרון בשפלות הרוח כדי להתרחק מן הגאווה".
קצרו של דבר, עלי להודות להלל לשבח לפאר ולרומם לה' יתעלה שנתן לי אמצעי לטהר את נפשי ממידת הגאווה! כי העולם-הזה הוא זמני ממילא, אך המעשים הטובים והכשרת מידות נפש האדם הם נצחיים, ואף שהדרדעים השׂכירים, אשר מחרפים אותי בסתר ומטילים את חִתָּתָם על אנשי בית-הכנסת שבו הנני מתפלל, מתכוונים לרעה – אלהים חשבהּ לטובה.
ולא רק בהיבט של החובה המוסרית והמידותית, גם בהיבט של החובה לאהוב את ה' יתעלה הם עושים עמי טובה גדולה! שהרי הנוכלים הללו ועבדיהם הפתאים חלושי הדעת, מזכים אותי ללכת בדרכיו של אברהם אבינו! להתחבר מחשבתית ורגשית לאותו נביא דגול, ולקבל ממנו השראה לדרכי הצנועה – אותו אברהם אבינו, אשר נלחם מלחמה בלתי-מתפשרת בבערות ובעבודה-זרה, אשר הרים על נס-עמים את הקריאה למציאות ה' וייחודו, ואשר זכה להיות דוגמה ומופת לאהבת ה' יתעלה: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח). אהבה עזה ועמוקה, אהבה ישרה ואמיתית הפורטת על נימי הנפש.
והנה לפניכם דברי רבנו במורה (ג, כט) בעניינו של אברהם אבינו ע"ה:
"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו], [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם, היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים [ואין ספק שזו הייתה גם מנת-חלקו של רבנו]. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו [כלומר, אברהם אבינו וויתר על כבודו כדי לעמוד איתן על עקרונות דרך האמת], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר, בוא וראה למה זכה בשׂכר מסירותו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".
עוד כותב רבנו במורה (א, טז) בעניינו של אברהם אבינו:
"ומן העניין הזה האחרון הושאל שם זה [=צוּר] ליסוד כל דבר ומוצאו, ולפיכך אמר אֲחַר אמרוֹ: 'הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם [...] הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם' וכו' [יש' נא, א–ב], כאילו פירש: כי הצור אשר חוצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, ולכן לכו בעקבותיו ויהיה דתכם דתו והתנהגו במידותיו, כי טבע המתכת [והנמשל הוא כמובן אהבת ה' יתעלה, והמלחמה הבלתי-מתפשרת לעקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה מהמציאות] הכרחי שיהא מצוי בדבר שנחצב ממנו".
נמצא, כי מדרכיו של אברהם אבינו לעמוד יחידי באהבת ה' יתעלה ויתרומם, וכן לצעוד בדרך האמת הזו בעוז ובגבורה יחידי כנגד כל העולם! כלומר, כאשר הנני עומד איתן על עקרונות דרך האמת, הנני מצטרף הלכה למעשה לאנשי בית אברהם, והנני ממשיך את קריאתו ההיסטורית הנצחית של אברהם אבינו, המהדהדת לכל באי עולם: "בשם יי אל עולם"!
היש זכות גדולה מזאת? היש שמחה גדולה יותר לנפש מזיהוי דרך האמת?
עלי אפוא להודות לבורא-עולם על סלילת הדרך הישרה לחיי-עולם! ישתבח ויתרומם!
עוד בעניינו של אברהם אבינו ע"ה, ראו מאמריי: "הביטו אל אברהם אביכם!", וכן: "בשם יי אל עולם – קריאת קרב לדרך האמת", ועוד. ועתה נחזור לאיגרת רבנו ליהודי תימן.
ג. משל שלמה
שלמה המלך המשיל את עם-ישראל לאשה יפה כלילת השלמות, והמשיל את התועים, אשר מנסים למשוך את ישרי-הלב להחזיק בדעותיהם, לפושעים אשר מנסים לפתות את האשה היפה והכבוּדה כדי להפיק ממנה את תאוותיהם. וכך כותב רבנו בהמשך איגרתו:
"וכבר המשיל שלמה ע"ה את האומה לאשה יפה כלילת הדמות, שאין בה מום, כאמרוֹ: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ' [שיה"ש ד, ז]. והמשיל את בעלי הדתות והדֵּעות הללו הרוצים למָשׁכה אליהם ולהשיבה לשיטותיהם [הגויים והמינים, וכן מחללי-שם-שמים ההופכים תורת אלהים לקורדום חוצבים], לפושעים המסיתים והמפתים את הנשים הַכְּבוּדּוֹת להשיג מהם תיעוב – כך הללו מסיתים אותה להשיבהּ אליהם, אולי נקבל את דתם ונסבור את דעותיהם".
תשובת האשה היפה בִּמשלוֹ של שלמה, לאותם פושעים שמנסים לפתותה היא: "מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם". כלומר, מדוע אתם נותנים בי את עיניכם הרעות? האם אתם מסוגלים לשכנע אותי להתפתות אחר דעותיכם והשקפותיכם? האם אתם מסוגלים להמציא לי כמעמד הר סיני, שבו שמע עם-שלם את דבר ה' אליו וראה את זהרו עין-בעין? האם יש בכל חיזוריכם ופיתוייכם דבר שישווה לאותו המעמד הנשגב? והנה דברי רבנו באיגרתו שם (עמ' כט) בתארו את תשובת האשה היפה והכבודה לפושעים המנסים להשיג ממנה תיעוב:
"וענה [שלמה] בחוכמתו בלשון האומה, כאילו היא אומרת לאותם הרוצים להסיתה ולהחשיב דעותיהם בעיניה: מדוע אתם מחזיקים בי? התוכלו להמציא לי כשמחת המחנים? כלומר, היא מתווכחת עמהם ואומרת להם: המציאו לי כמו מעמד הר סיני שהיו בו מחנה-ישראל ומחנה-אלהים זה לעומת זה, ואחזור להשקפתכם. והוא אמרוֹ על דרך המשל: 'שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ [=אלה הם דברי הפושעים והתועים למיניהם לאשה הכבודה; והאשה משיבה להם:] מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם' [שם ז, א]. וענין 'שּׁוּלַמִּית' – השׁלֵמה הַנַּעֲלָה; ו'מְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם' – שמחת מעמד הר סיני, שהיו בו מחנה-ישראל, כאמרוֹ: 'וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה' [שמ' יט, יז], ומחנה-אלהים כמו שביאר [כמו שתיאר את מחנה אלהים בהר סיני] ואמר: 'רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן' [תה' סח, יח]".
מעניין להתבונן בִּמשלוֹ של שלמה גם לאור האתגרים הרוחניים שעם-ישראל מתמודד עמהם בימינו. התרבות המערבית הרדודה והשטחית מאיימת להציף אותנו בגלי צונאמי של רפש וטיט נסרחים ונתעבים. מכל שלט רחוב ובכל אמצעי תקשורת משתמשים בבהמיוּת וברדידות עד כדי מיאוּס מוחלט. מרוב סמיכות החושך הרוחני אשר רובץ בדור האינטרנט והטלפון ה"חכם", נדמה לעתים שאין מנוס מהתיעוב ומהבהמיות, וכאילו נגזר עלינו להיכנע לנכסיה עלובי-הרוח של התרבות המערבית הקלוקלת והמושחתת. לצד התרבות המערבית הגואה, ישנו שיטפון ביבים מסוג אחר, גאוּת המינות ותרבות היידישקייט אשר החריבה את דת משה, והפכה את דתנו לדת פרו-נוצרית בהמית פרימיטיבית וחשוכה, דת אשר מקדשת את הרוח בחיצוניותה, אך מגפּפת מחבקת ומנשקת את התאוות והתועבות בפנימיותה הרקובה.
ולעתים הנני מתבונן בשחור התרבות המערבית מצד אחד ובשחור תרבות המינות מן הצד האחר, ואומר לעצמי: האם נשאר שביל צר לאנשי היושר והאמת לילך בו בימינו? והלא לכל אשר תפנה תמצא או את התרבות המערבית היצרית או את תרבות המינות הבהמית, וכמעט שנעקרה דרך האמת של אברהם אבינו בין כל הדעות והשיטות המאיימות לכלותה...
ברם, המסר המרכזי של שלמה הינו, שחלילה לנו, לבניה של האומה הישראלית הכבודה והנעלה, לשׁגות אחר תרבות זרה ונתעבה: תרבות המערב המתירנית והבהמית או תרבות האורתודוקסיה האלילית הפרו-נוצרית. יש להתאמץ בכל מאודנו לשמור על כבודנו ולאחוז בכל כוחותינו בערכי הרוח הקדומים של עם-ישראל. צניעות ויושרה, מוסר ודרך ארץ, מידות טובות וגמילות חסדים, צדק ואמת, ערכים אלה ועוד עתידים להציל את נפשנו מלהפוך לבעלי-חיים הולכי על שתיים שדמות אדם להם, אך בפנימיותם לא אדם הֵמָּה; ובזכותם אף נזכה לרשת את חיי הנצח בעולם-האמת, כי מהו העולם-הזה? "כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה" (תה' צ, י).
ד. פתרון הרמב"ם ליהודי-תימן
הצעתו של הרמב"ם ליהודי תימן לפני כ-850 שנה, הייתה לברוח מהשמד הרוחני שנגזר עליהם, וכך הוא כותב בהמשך איגרתו שם:
"ולפיכך ראוי להם לברוח ולנוס ולהיכנס ליערות ולמדברות, ואל יחוסו על הפרידה מן הקרובים ולא על אבדן הרכוש, כי כל זה מעט ודבר-מזער כלפי ה' מלך המלכים המושל בכל, והוא השם הנכבד והנורא הזה: 'לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' כח, נח], ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם-הזה ולעולם-הבא. כך מצאנו החסידים הטהורים מעדיפי האמת ומשׂיגיו, רצים לדת ה' מאפסי הארץ הרחוקים וקצותיה, ובאים למעונות החכמים שיוסיפו להם הבנה בתורה כדי שישיגו בכך מאת ה' מן הטוב, והיאך לא ירוץ האדם בגלל כל התורה?".
הרמב"ם מבאר, שיש לעשות הכל כדי להינצל מכּליה רוחנית, והצעתו ליהודי תימן מלמדת עד כמה חייב האדם מזרע-ישראל לחוּשׁ למצבו הרוחני ולשמור על איזון נפשו. בדברי הרמב"ם בהמשך האיגרת, הוא ממשיך לעודד את יהודי תימן לברוח מאותו המקום שמכריחים אותם בו לעבור על דתם, ומשווה זאת לאדם שרע לו במקום מסוים, והוא יוצא לחפש את הצלחתו בעיר אחרת: "ואנו מוצאים כל אחד מבני האדם, כאשר דחוקה פרנסתו בעיר אחת יוצא לעיר אחרת, כל-שכן מי שצר לו באיזה מקום בעבור הדעה בדת ה', שֶׁיֵּצֵא למקום אחר".
ברם, מה נעשה בדורנו שאין מקום שהמוּסר המערבי הקלוקל לא שולח אליו את גרורותיו? לאן ניתן לעבור? הרי כל טלפון "חכם" מכיל בתוכו את כל העולם כולו? והרי העולם הדתי האורתודוקסי העריץ כבר השתלט על דת משה העשוקה, ונראה שאין מנוס מטומאתו. ובכן, נראה שגם לזאת נותן הרמב"ם פתרון, ואולי ניתן ללמוד מפתרונו משהו גם לאתגרים הרוחניים שעם-ישראל מתמודד עמהם בדורנו. וכך הוא כותב בהמשך דבריו שם (עמ' לא):
"ומי שנבצר ממנו לצאת זמן מסוים אל יזניח את עצמו ויתפקר בחילול שבת ואכילת האיסורים וידמה שכבר נסתלק ממנו עול התורה, כי זו תורה שלא ישתחרר ממנה אדם מבני יעקב לעולם, לא הוא ולא זרעו ולא זרע-זרעו [כעניין שנאמר: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דב' כט, יג–יד)], ירצה או לא ירצה, אלא הוא נענש על מה שמבטל ממצוותיה או עובר על אזהרותיה".
כלומר, על האדם לזכור תחילה שלעולם לא יסתלק ממנו עול התורה ודרך האמת, שהרי הברית שנכרתה עמנו בהר סיני תקֵפה ושרירה לדורי דורות, לנו ולבנינו ולבני בנינו. גם מי שלא עמדו רגליו למרגלות הר סיני נכלל באותה ברית הנצח ההיסטורית, והמבטל ממצוותיה או העובר על אזהרותיה ייענש, כפי שיקול דעתו של אֵל דֵּעוֹת. ולכן, יחד עם הקשיים והמכשולים אסור לעולם להתייאש, וגם אם אדם נכשל ועבר על דברי תורה עליו לזכור תמיד את דרך האמת ולשאוף אליה, ולא יסיר מעליו בייאושו עול מצוות ויראת שמיים לחלוטין. אלא ישתדל לשמור על כל מה שאפשר, אף שלעתים לא רחוקות נדמה שכלו כל הקצין...
נקודה נוספת שהרמב"ם מתייחס אליה, היא הדעה המשובשת שאדם שעבר על החמוּרוֹת כביכול כבר אינו נענש על הקלות, ומותר לו להתפקר בעבירות הקלות כי ממילא הוא כבר עבר על החמורות, וכֹה דברי רבנו הטהור בהמשך איגרתו שם:
"ואל יחשוב אדם כי בעָברוֹ על החמורות אינו נענש על הקטנות ויתפקר בהם, אלא ירבעם בן נבט שחיק עצמות, נענש על העגלים אשר חטא בהם והחטיא את ישראל, ונענש על ביטולו עשיית הַסֻּכָּה בסוכות [שהעביר את חג הסוכות מן החודש השביעי לחודש השמיני (מ"א יב, ל–לג)] וזה עיקר יסודי מיסודות התורה, דְּעוּהוּ וּלְמָדוּהוּ וְהַקִישׁוּהוּ עָלָיו".
סוף דבר
דורנו הוא דור דעה, דור של התקדמות טכנולוגית אדירה, דור של הבנה וידיעה במדעים שלא היו ידועים אלפי שנים. בימינו אנו מסוגלים להתבונן במעשיו של הקב"ה ולהתפעל יום-יום שעה-שעה ממעשי ה' יתעלה, ולהבין באופן נפלא ומופלא את עולם הטבע ומערכות הבריאה הפלאיות, המשוכללות בעדינותן ובמורכבותן. ברם, לצד היכולת והאפשרות להתרומם מעלה-מעלה בידיעת ה' ובהבנת פעולותיו בעולם, ניצבת לה מכשלה, אם לא נשׂכיל לרתוֹם את ההִתקדמות הטכנולוגית לעלות ולהתרומם במעלות הידיעה והחכמה, אנו עלולים להתדרדר מטה-מטה לשפל הבהמיות באותם פלאי טכנולוגיה שנועדו לרוממנו מעלה-מעלה.
יש לדעת כל זאת, כי במודעות טמון חצי הפתרון, וביחס לחצי הפתרון השני, הוא טמון בשאיפתנו תמיד לעשות את הטוב והנכון ולהדליק עוד נר בעולמנו הרוחני. ואף אם כבה נר רוחני מסוים בנפשנו בסער התקופה, לא נתייאש ונכבה את כל מאורות שׂכלנו, אלא נתחזק בידיעת האמת ובזכירת הברית שנכרתה עמנו במעמד הר סיני, ונמשיך בהתמדה במסענו הייעודי לעבר אור האמת הצדק והיושר. ובזאת, נזכה להדליק את הנרות שכבו ואף להוסיף ולהדליק נרות נוספים בנפשנו, ונוסיף אור ושמחה לעולמנו הרוחני היהודי והייחודי.
ונחתום בדברי רבנו שם (עמ' כז), כדי ללמוד על מקור סטייתם של התועים האורתודוקסים:
"וכבר הבטיח ה' יתעלה – ודי בהבטחתו – והודיענו, שכל מי שעמד במעמד הר סיני – מאמְּתים [=יודעים באופן ברור שנבואת משה אמת], מאמינים בנבואת משה רבנו, ובכל מה שבא על-ידו, הם ובניהם ובני בניהם לדורות עולם, והוא אמרו יתעלה: 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן' וכו', 'וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם' [שמ' יט, ט]. ולפיכך, יידע כל מי שסטה מדתו זה שניתן באותו המעמד הגדול, שאינו מזרע אותם האנשים, וכך אומרים [חכמים] ע"ה במפקפקים בשליחות [=בשליחותו של משה רבנו]: 'לא עמדו אבותיו על הר סיני' [נדרים כ ע"א; ירוש' ד, א]".
כלומר, כל התועים אחרי ההבל, הסוטים מדרך האמת וההולכים בשרירות לבם אחר התרבות המערבית הקלוקלת או אחר הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית השקרית החשוכה והגלותית, אשר עקרה את יסודות הדת המחשבתיים הטהורים וסיפחה לעצמה אינסוף הזיות מאגיות אליליות פרו-נוצריות – על כולם לבדוק בייחוסם שמא לא עמדו אבותיהם על הר סיני...
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דב' ז, ז).